אז מה קורה בתחנה המרכזית החדשה

אמנות רחוב בקומה השביעית. צלם: אלון ארשוב

לפני מספר חודשים כתבתי טקסט למגזין "החיים הטובים" על התחנה המרכזית ועל כל מה שקורה שם (כמעט), אני מביאה אותו שוב, כאן.

התחנה המרכזית החדשה בתל אביב – על המרקם האנושי שבה, חנויות הבגדים הזולות, המסדרונות המסועפים, הארגון הקלוקל, הריחות והמסתורין – היא אולי אחד המקומות המוזרים שתוכלו למצוא כיום בעיר. בתוך כל האקשן הזה התפתחה בשנים האחרונות סצנת אמנות עכשווית בועטת וייחודית שמגיבה למרחב ושואבת ממנו השראה. בין היתר, תוכלו למצוא בתחנה את "בית הספר לאמנות המיצג", מופעים תלויי מקום של "תיאטרון מסתורין" המיוחד, גלריה לאמנות פלסטית, זירה של סטודיאות של אמנים ותערוכת קבע מרהיבה של מיטב אמני הרחוב שפועלים כיום בארץ. כל אלה הופכים את התחנה למעוז פרינג'י ומרתק שהופך את הביקור בו לחוויה יוצאת דופן, ולחגיגה אמתית לשוחרי האמנות שביניכם.

סיפורה של התחנה המרכזית החדשה מתחיל בשנת 1963 ביוזמתו של הקבלן אריה פילץ. פילץ ראה בדמיונו לא רק תחלופה ראויה למוקד התחבורה הציבורית הקיים, כי אם בעיקר פוטנציאל כלכלי גדול והמבנה יועד לשמש גם כמתחם מסחר ענק. על האדריכלות מונה רם כרמי, אחד האדריכלים החשובים ופורצי הדרך בזמנו, אשר נענה לאתגר ותכנן את המקום כ"עיר תחת עיר", מקום שיספק למבקריו את כל מה שחפץ לבם. התחנה תוכננה גם כקניון עצום, והאדריכלות נועדה ליצור תחושה של דיס-אוריינטציה, מתוך שאיפה לעודד שיטוט במתחם ובכך גם קנייה מרובה.

בעיות תקציב ומחאות תושבים חוזרות ונשנות עיכבו את הבנייה, וגרמו להחלפות בעלות, יזמים, קבלנים ואדריכלים. לבסוף, בשנת 1993 – 26 שנה לאחר תחילת הבנייה ובטקס רב הדר – נפתחה התחנה לקהל. הכישלון היה ידוע מראש. התחנה החלה את דרכה בגירעון תקציבי עצום וכשהיא מיושנת ולא הולמת, כבר ברגעיה הראשונים – מה שהיה רלוונטי בשנות השישים ,כבר לא התאים. למעשה, שתיים מתוך קומות המסחר שבתחנה לא הושמשו מעולם, ששת אולמות הקולנוע (ששת המופלאים) פעלו חודשים ספורים בלבד, ואפילו קומת מסופי התחבורה התגלתה כמחדל, כאשר זיהום אוויר מצטבר הפך אותה לבלתי נגישה והיא הועברה לקומת הגג שהוסבה למסוף חדש.

כיום התחנה היא כמעין אזור רפאים עירוני, אמנם מנוהלת ביד רמה ותוך שמירה קפדנית על ניקיון ואבטחה, אך עם זאת יש בה תחושת כאוס. התחנה היא כמו מפלצת מבולבלת שכזו, אין לה הגדרה חד משמעית, היא לא מצליחה להתקיים במלוא הפוטנציאל שלה, והיא מקבלת אל תוכה את כל מי שרק רוצה. תוסיפו לכך מחירי שכירות נוחים ואווירה אוונגרדית, ומה הפלא שאמנים רבים נמשכים אל מקום זה וקובעים בו את בסיסם. כך, תוכלו למצוא בתחנה שלל פעילויות אמנותיות, אשר נשזרות בחיי היום יום בתחנה.

דוגמה מצוינת לכך תמצאו מיד עם כניסתכם לתחנה (דרך כניסה 42). ברחבת הכניסה תעוט עליכם מוזיקה צווחנית, וחנויות מכל הבא ליד. אך אם תהיו ערניים מספיק, ותביטו מעלה אל תקרת חלל הכניסה, יגלו עיניכם ציפור פלסטיק מוזרה למראה היושבת לה בנחת מעליכם. אין זה קישוט שנתלה על ידי הנהלת התחנה, כי אם יצירת אמנות של האמן דיוויד גיבס אשר הוצגה במסגרת התערוכה "התחנה הבאה" (2014) ושם נותרה באין מפריע מאז. ככה זה בתחנה המרכזית, לאן שלא תביטו צפויה לכם הפתעה.

ואם כבר בהפתעות עסקינן, חובה לציין את המופע "SEVEN" של "תיאטרון מסתורין" המתמחה במופעים תלויי חלל. ההשראה למופע הגיעה מתוך קריאה משותפת של חברי התאטרון בטקסטים מהברית החדשה, הקומדיה האלוהית של דנטה ושירים של סילביה פלאת' ודילן תומס. אם לא די היה במוזרויותם של אלה, שיטוטים בתחנה המרכזית הם אלה שרקמו את כל הדברים יחד. המופע מתרחש בשבע הקומות של התחנה, ומשלב תלבושות מיוחדות, טקסט, מוזיקה, ותנועה. במהלך המופע אנו עוקבים אחר שבע דמויות שמשוטטות ברחבי המתחם כבמעין מסע חיפוש אחר גאולתן. אנו הצופים נגררים אחריהן בסקרנות ובפחד שלא מתפוגגים לרגע בעודנו הופכים להיות חלק מאותה תהלוכת חיים-מתים. זהו מופע מוזר ומסתורי, מצמרר ומעורר מחשבה, כאשר התחנה היא התפאורה "המודרנית" לנושאים הקמאיים שהוא מעלה.

סטודיו במתחם האמנים

אך יש גם מקומות של מעט יותר סדר בתחנה, כמו למשל בקומה החמישית המוקדשת ל"מתחם האמנים" ונתמכת בעידוד הנהלת התחנה. תוכלו למצוא שם את "הגלריה המרכזית" ובה תערוכות קבוצתיות מתחלפות, וגם סטודיאות של אמנים פלסטיים שונים. את הביקור בסטודיאות תצטרכו לתאם מראש, ומומלץ לעשות זאת כיוון שזו חוויה בפני עצמה. לרקע שקשוקי הקירות בזמן מעבר האוטובוסים מעל, מקבל כל סטודיו את אופיו הייחודי. כך בסטודיו הנקי והמהוקצע של הצלמים אלדד רפאלי ואייל לנדסמן, שאף מעבירים במתחם סדנאות צילום מגוונות. בסטודיו של אמן הרחוב סיניור ג'י (גידי גלעם) תמצאו את עצמכם מוקפים בעשרות דמויות מצוירות, קומיות-מורבידיות שעל פניהן נסוך חיוך תמידי מזויף ומצועצע.

ולקינוח הסיור שלכם בתחנה, אסור לפספס את הקומה השביעית – הקומה היחידה אשר משמשת באמת לתחבורת הנוסעים. בשנת 2013 יזמו עוז מדר ומתי עלה – שני חוקרי אמנות רחוב את התערוכה "הקומה השביעית" של אמנות רחוב. הוזמנו לכך עשרות אמני רחוב מהטובים והבולטים שעובדים כרגע בארץ לצייר על קירות התחנה. התוצאה היא מיצג מדהים של ציורים בסגנונות שונים – גדולים וקטנים, צבעוניים, גרפיים, ריאליסטים, מופשטים ועוד. חלקם מתפרשים על חלקי קיר גדולים וחלקם נחבאים אל הקירות (תרתי משמע) ומסתתרים בפינות או בגרמי המדרגות. אם אתם חובבי אמנות רחוב וגם אם לא, אין ספק שזה עושר צבעוני וויזואלי שירנין כל לב, דווקא בלב המאפליה של התחנה.

קצרה היריעה מלתאר את שלל הדברים המיוחדים שקורים בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב, וכאמור הכאוס בה שולט. אך זה אינו כאוס מהסוג המטריד, להפך, הוא מהסוג המלבב. התחנה היא מקום מאפשר, ותוכלו למצוא בה עולם ומלואו. כאמור, הרבה אמנות משובחת, אך לצידה גם חנויות מזון ובגדים, בית ספר לקוסמטיקה, ערבי קריוקי, גנון לפעוטות, מוזיאון לאידיש ועוד הרבה הפתעות לא צפויות. האקלקטיות והשעטנז התרבותי והחברתי שנוצרו בתוכה הם בדיוק סוד קסמה, והוא שהופך את הביקור בה לחוויה מרתקת וייחודית במינה.

אני מזמינה אתכם להצטרף לסיור אמנות בתחנה המרכזית ולחוות יחד את הביקור בתחנה. בסיורים נשוטט ברחבי התחנה – גם באזורים הנטושים, ונפגוש חלק מהאמנים שפועלים בה.

מתוך המופע SEVEN. צלם: עוז מדר