fbpx
מרב שין בן-אלון
האמנית מרב שין בן-אלון מתייחסת לתקופה הזו כשהות אמן ארוכה וחושבת על תקשורת פיזית בעולם משתנה. ראיון עם שני ורנר

יצירה בעין הסערה. ראיון עם האמנית מרב שין בן-אלון

האמנית מרב שין בן-אלון מתייחסת לתקופה הזו כשהות אמן ארוכה וחושבת על תקשורת פיזית בעולם משתנה. ראיון עם שני ורנר

היי מרב, מה שלומך בימים אלה?
אני משתדלת להשאר חיובית ולהתמקד בדברים הטובים. אני ממשיכה ללמד באופן פרטני ומקוון ולומדת הרבה מהתלמידים שלי. אני מרגישה כרגע שהדבר הכי מהותי עבורי הוא השמירה על המרחב היצירתי שלי. כל עוד הוא לא מאויים או נפגע, אני יכולה לשרוד את זה.

פניתי אליך בעקבות פוסט שהעלית ובו את קוראת לתקופה הזו 'קורונה רזידנסי'. מה הכוונה?
כשאמנים מוזמנים לשהות אמן מתאפשרת להם יצירה בתנאים אבסולוטים. הם מתנתקים מרצף הזמן המוכר, ועוברים למקום חדש – פיזי ומנטלי, שיש בו שקט שמאפשר להם להתמסר לפעולת האמנות. במובנים רבים התקופה כעת מאפשרת משהו דומה.
עבורי ועבור אמנים נוספים בשהות בסטודיו יש התבודדות שהיא אהובה ולעתים מעיקה בה בעת. דווקא בימים אלו, הסטודיו הפך להיות מקום לגיטימי לשהות בו, והבידוד שבו מאפשר חופש מוחלט.

האם זה השפיע על היצירה עצמה?
אני עוד לא יודעת לענות על זה, כי לא עבר מספיק זמן בשביל לבחון את הדברים בפרספקטיבה רחבה. כאמנית אני מתבוננת על העולם המשתנה בתקופה הזו, ומנסה להבין אותו ולהיות ביקורתית לתופעות שמתרחשות. משבר הקורונה הוא מקרה קיצון שאף אדם שחי כיום מעולם לא חווה כמותו, ואני חושבת שיש בתקופה הזו הזדמנות ליצור משהו חדש.

נדמה שהתקופה הזו והתסמינים שהיא מביאה אינם זרים ליצירה שלך. בהרבה עבודות את מציגה עולם פרגמנטי, שיש בו לבדות של אינטימיות אבל גם של כאב.
זה נכון, אני מתעסקת הרבה בדברים שקשורים לטראומה. הרבה עבודות נובעות מעניין באירוע שמשנה את האופן בו אנו חווים את המציאות, שמשנה את תפיסת העולם או יוצר פער בתפיסת החיים שלנו.

באחד הפוסטים שלך כתבת על תקשורת פיזית ומגע בתקופה הזו ושיתפת ציור שיש בו "חיבוק מרפקים". את חושבת שהמגע הפיזי הולך לעבור מן העולם?
את הציור שתארת יצרתי מתוך ארכיון ציורים קיימים. לקחתי דימוי ישן, פרקתי ושכפלתי אותו בשביל לבחון אותו ביחס לכאן ועכשיו. אני מנסה לראות אם אפשר וצריך לבנות מחדש את ההגדרה של תקשורת אינטימית ופיזית בין בני אדם.
אני מרגישה שכבר עכשיו כשאנחנו רואים דימויים שיש בהם מגע פיזי נדמה שיש בהם איזו זרות ששייכת לעולם אחר, לתקופה שלפני הקורונה. אני מקווה מאוד שאנשים ימשיכו לגעת, אבל אני די בטוחה שיהיה איזה שינוי בהקשר הזה.

מה את חוזה שיקרה לעולם האמנות לאחר משבר הקורונה?
אני חושבת שתהיה פריחה במוזיאונים ובגלריות. אנשים ירצו לחזור ולחוות את האמנות באופן פיזי, טקטילי ומוחשי. גם האמנות תשתנה בהתאם.

לאתר של מרב שין בן-אלון בקישור

שתפו

המלצות אמנות אחרונות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן