ארכיון תגיות: תערוכות צילום תל אביב

כמו לרכוב על אופניים – שיחה עם יובל סער, אוצר ומייסד שבוע האיור

כתיבת תגובה

מלאים בהתרגשות לקראת שבוע האיור המתקרב שוחחנו עם יובל סער, עורך מגזין פורטפוליו ומי שיזם את שבוע האיור לפני 9 שנים ואוצר אותו מאז. אדם שנדמה שעלה על הטריק איך להוסיף עוד לפחות שעתיים ליממה ולמלא אותן בעשייה יצירתית. יובל שיתף אותנו בסיפור הולדתו של שבוע האיור, רגע שריגש אותו במיוחד ואפילו הסכים לספר על תערוכה שמעניינת אותו במיוחד השנה. מוזמנים לקרוא ולהכיר יותר את המנוע שמאחורי המפעל האדיר הזה.

רוצים לחוות את שבוע האיור לעומק, לפגוש את המאיירים והאוצרים ולשמוע את כל המידע שמאחורי הקלעים? הצטרפו אלינו לסיורי שבוע האיור במוקדים השונים ברחבי העיר! כל הפרטים והרשמה בקישור

צילום מירב בן לולו

היי יובל, קודם כל ספר לנו איך נולד שבוע האיור?

שבוע האיור נולד מעבודה על תערוכה קטנה בבית האמנים לפני תשע שנים. עניין אותי לבדוק את המקור לפריחה של הסצינה המקומית, ואת השפעת העידן הדיגיטלי על עולם האיור. לא תכננתי לעשות שבוע איור, אבל אחרי שבכל שבוע פרסמתי בפורטפוליו שני ראיונות עם מאיירות ומאיירים, מסדרת הראיונות הזו – איור עכשיו – שכללה לבסוף 100 ראיונות, נולד שבוע האיור הראשון.

למה דווקא איור?

שאלה טובה, ואני לא בטוח שיש לי תשובה אליה. אולי בגלל היכולת יוצאת הדופן של מאיירות ומאיירים להעניק פרשנות מקורית ורעננה למציאות, להגיד משהו אמנותי ועדיין להיות תקשורתי.

ספר לנו על רגע בשבוע האיור שאתה גאה בו במיוחד

בשנה שעברה, 10 ימים לפני מועד הפתיחה המקורי של שבוע האיור, שלהי הסגר השני – ההחלטה לקיים בכל זאת שבוע איור במתכונת פיזית. החלטנו למתוח אותו על פני חודש עד תחילת הסגר השלישי, ולהצליח כנגד כל הסיכויים להוציא אנשים מהבית ולראות אמנות, לתת גם להם וגם לקהילת האיור שביב של אופטימיות.

ספר לנו על שבוע האיור השנה – איך היתה החזרה לפורמט הרגיל אחרי שנת בקורונה?

כמו לרכוב על אופניים אחרי הרבה זמן – בהתחלה קצת משונה אבל תוך שניה ההתלהבות של כולם סוחפת, והנה – כמעט 80 תערוכות. מדהים!

אמנם כולם היו בניך, אבל על איזה תערוכה או פרויקט מיוחד ממש אסור לוותר השנה?

הו, זו באמת שאלה קשה, אבל אם יש תערוכה אחת שאני מאוד סקרן לגביה זו התערוכה ״אמא תחנה״ שתוצג בתדר. אחד הדברים שהכי משמחים אותי בשבוע האיור הוא סטודנטים שעונים לקול הקורא שאנחנו מפרסמים בכל שנה, עוד בזמן הלימודים. במקרה הזה מדובר ביוזמה של בוגרות ובוגרים טריים של מסלול איור במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, שהתחברו תחת השם קולקטיב תמ״א; ואם זה לא מספיק – את התערוכה אוצר זאב אנגלמאיר (!) שהנחה השנה את פרויקט הגמר של כולם (כל אחת בנפרד). הקבוצה מתבוננת בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב כמעין משולש ברמודה מקומי; מרחב שבו הגבול בין אגדות אורבניות לאמת מיטשטש. כמו במצולות הים, גם בתחנה, ככל שהם צוללים עמוק יותר אל מצולותייה החשוכים הם מגלים רבדים של חיים נסתרים מן העין, ומוצאים שבכל אגדה יש גרעין לא צפוי של אמת. במיצג אווירתי שמשלב מדיות של איור, פיסול והקרנה (!), חברי הקולקטיב מציפים את החיים האמיתיים שמתקיימים בתחנה כאן ועכשיו.

מה החלום שלך לגבי שבוע האיור?

יש הרבה חלומות, איפה מתחילים? לעשות תערוכה אחת גדולה עם תקציב ומקום, להביא אורחים מחו״ל ולייצא את שבוע האיור לחו״ל, לגייס חברות מסחריות (בעיקר של מוצרי צריכה) ולייצר מהדורות מוגבלות לכבוד שבוע האיור (דמיינו כניסה לסופר וכל האריזות מאויירות), ליצור פרויקטים גדולים במרחב הציבורי, ועוד ועוד ועוד. אבל כרגע אנחנו מתרכזים בעיקר בלהוציא לפועל שבוע האיור מוצלח, שיאפשר לנו להתחיל לעבוד כבר ביום שאחרי על שבוע האיור של השנה הבאה.

מפת נווה שאנן, עמנואל זילברשניר – מתוך התערוכה אמא תחנה בתדר

Chaïm Soutine

מה נשמע בפריז? המלצות הסופ"ש 11-13.11

כתיבת תגובה

העונה הזו, עם הסתיו והענן ומזג האוויר המתקרר מעוררים בנו תמיד געגועים חזקים לפריז אהובתנו (טוב לא צריך הרבה כדי לגרום לנו לגעגועים לעיר הזו). המחשבות מייד נודדות אל גנים ציוריים בשלכת, שווקי קריסמס צבעוניים וכוס של קפה או לה וקרואסון בשדרה הקרירה… וכמובן אמנות. המון המון אמנות. וכמו שקורה לנו לא פעם כשאנחנו מתגעגעים לפריז, אנחנו תופסים את ידידנו הישראלי-פריזאי ז'וזף דדון ושואלים אותו מה נשמע בעיר. בתור אמן שחי ונושם את הסצינה הפריזאית, אפשר לסמוך על ז'וזף שידע בדיוק על מה אסור לוותר. כיוון שרבים מכם שואלים אותנו מתי נעשה סיורים בעיר האורות ובכלל מה קורה שם, החלטנו לשתף גם אתכם בעדכונים מהעיר הכי יפה בעולם.

אמן וניפגש בפריז בקרוב ובינתיים, שיהיה סופ"ש נעים, שני ורנר וצוות Talking Art

ג'ורג'יה אוקיף,

ג'ורג'יה אוקיף, רטרוספקטיבה במוזיאון הפומפידו

תערוכה זוגית של וילם דה קונינג וחיים סוטין באורנז'רי

יש דברים שנשמעים טובים מדי מכדי להיות אמיתיים. תערוכה זוגית של וילם דה קונינג וחיים סוטין –  שניים מענקי הציור של המאה העשרים – במוזיאון האורנז'רי בפריז הוא אחד מהן. סוטין, שצייר תמונות עמוסות בצבע של טבע דומם פראי, או של דיוקנאות לא שגרתיים, היה השפעה עצומה על תנועת הציור המופשט של אחרי המלחמה בארצות הברית. דה קונינג הוא כנראה הנציג המובהק ביותר של התנועה הזו – צייר נערץ שבתורו השפיע על דורות של אמנים. תערוכה של שניהם יחד מאפשרת לראות את ההשפעות שהיו לסוטין על דה קונינג ונותנת הצצה על הדרך בה נולדים ציירים גדולים. כשמשלבים את זה עם תצוגת הקבע של חבצלות המים של מונה בקומה העליונה מדובר פשוט בתערוכת חובה. התערוכה מוצגת עד 10.1.22, מוזיאון האורנז'רי, Jardin des Tuileries, Place de la Concorde, פריז

פרטים נוספים באתר התערוכה

אייקונים של אמנות מודרנית מאוסף מורזוב בפונדסיון לואי ויטון

בשביל מי שרוצה לחוות את האמנות הגדולה של המאה העשרים, אין הרבה מקומות כמו פריז. עם מוזיאונים כמו האורסיי, האורנז'רי, הפומפידו ועוד, כל ביקור בעיר הזו יכול להפוך לצלילת עומק אל תוך עבודתם של ענקי האמנות המודרנית. אבל לפעמים יש תערוכות שהן יוצאות דופן גם בסטנדרט הגבוה של פריז, תערוכות שסדר הגודל של כמות העבודות וחשיבותן הופכת אותן לחד פעמיות. כזו היא התערוכה המוצגת כעת בפונדסיון לואי ויטון המציגה עבודות מתוך האוסף של האחים מורזוב. באמצעות שיתוף פעולה נדיר עם כמה מהמוזיאונים החשובים ביותר במוסקבה, הצליחו בלואי ויטון להביא לתצוגה ראשונה מחוץ לרוסיה כמאתיים יצירות מופת של אמנות מודרנית. אנחנו לא צריכים לכתוב מי משתתף בתערוכה – תחשבו על שם של אמן מודרני והוא כנראה שם. לרוץ.

התערוכה מוצגת עד 22.2.22, פונדסיון לואי ויטון, Avenue du Mahatma Gandhi 8, Bois de Boulogne, פריז

פרטים נוספים באתר התערוכה

רטרוספקטיבה של ג'ורג'יה אוקיף בפומפידו

התערוכות האחרות בהמלצות מוצגות עוד כחודשיים שלושה ונותנות לכם קצת יותר זמן לתכנן את הטיול, התערוכה הזו לעומת זאת מיועדת למהירי החלטה ולספונטניים שבינינו – אבל היא שווה את זה. רטרוספקטיבה ראשונה בצרפת של ג'ורג'יה אוקיף ששמה נקשר אוטומטית בפרחים, ארוטיקה מרומזת והמדבר האמריקאי, וכל זאת בצבעוניות העזה והיחודית כל כך רק לה. התערוכה תציג כמובן כמתבקש את ציורי הפרחים המפורסמים שלה, אבל כיאה לרטרוספקטיבה יוצגו גם עבודות מוכרות פחות אך חשובות באותה מידה שיציגו את העושר הרב ביצירתה של אוקיף. וכשמדובר באמנית שחיה כמעט עד גיל מאה והמשיכה ליצור גם בגילה המופלג, יש הרבה מאוד עושר להציג.

התערוכה מוצגת עד 6.12.22, מוזיאון פומפידו, Place Georges-Pompidou, פריז

פרטים נוספים באתר התערוכה

מוזיאון וחלל תצוגה חדש של אוסף פינו בבורס דה קומרס

אל תוך שדה המוזיאונים וחללי התצוגה השופע של פריז נכנס בסערה שחקן חדש ומרשים ביותר. האוסף של פרנסואה פינו מכיל לא פחות מעשרת אלפים (!) יצירות אמנות של מאות אמנים וממש השנה הוא קיבל מושב של קבע בבניין בורסת המסחר ההיסטורית. כנהוג במוזיאונים פרטיים הארכיטקטורה היא חלק מהעניין, במקרה הזה קיבל האדריכל המיתולוגי טדאו אנדו את התפקיד לשלב ארכיטקטורה חדשנית ופורצת דרך אל תוך המבנה ההיסטורי לשימור והתוצאה יחודית ומרתקת בפני עצמה. בתוך הבניין מספר גלריות בהן תערוכות המציגות זוויות שונות על האוסף העצום עם שמות כמו מרלן דומא, פיטר דויג, לוק טוימנס ועוד מגה סטארים של עולם האמנות. לתפוס מקום על מפת האמנות הפריזאית זה לא קל, אבל נראה שכאן לא חסכו באמצעים לעשות בדיוק את זה.

בורס דה קומרס, 2 rue de Viarmes, פריז

פרטים נוספים באתר המוזיאון

בורס דה קומרס

מוזיאון וחלל תצוגה חדש של אוסף פינו בבורס דה קומרס

רותם רוזנבוים,

אריות, דובים ונחשים. המלצות הסופ"ש 4-6.11

כתיבת תגובה

מאיפה יצאו כל החיות האלה? אלה הגשמים הראשונים שהביאו אותן? או אולי פשוט איזו פניה לטבע לחיפוש תשובות אחרי שנה וחצי מטלטלות? תהיה הסיבה אשר תהיה, השבוע יצאו לנו המלצות חייתיות ופראיות במיוחד. אולי צריך מדי פעם לצאת אל הפראי, הלא מתורבת והלא מאולף בכדי לקבל תשובות על השאלות הגדולות של חיינו בעולם בני האדם.

בגלריה מאיה מתפלש רותם רוזנבוים בציור יצרי ופרוע; במעבדה של שרון תובל חוקר האמן ההודי-ישראלי צ'נצ'ל בנגה את זהותו החצויה; במרכז לאמנות עכשווית צולל ניקולס הלובו לתוך דימויים מכוננים. ובפינת הבונוס, המלצה מעבר לים על תערוכת ענק של איי וויי וויי בפורטוגל.

שיהיה לכולנו סופשבוע מדהים

שני ורנר וצוות Talking Art

צ'נצ'ל בנגה.

"זהירות הנמר מגיע!", תערוכת יחיד של צ'נצ'ל בנגה. המעבדה לאמנות, תל אביב

"כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדוב ובא הבית וסמך ידו על הקיר ונשכו הנחש", תערוכת יחיד של רותם רוזנבוים. אוצר: דוד פרנקל
כשחושבים על המרחב הישראלי עולים בראש כל מני מושגים ומונחים. לא עשינו סקר רשמי, אבל אנחנו יכולים לנחש שהמילים "עדינות", "מינוריות" ו-"ליריות" כנראה לא יכנסו לעשיריה הפותחת של המושגים האלה. זאת, אפילו לאור העובדה שהרבה מהאמנות הישראלית המודרנית והעכשווית הלכה בדיוק לכיוונים האלה של דיקטים ורדרדים, מופשט לירי ואמנות על הציר המינורי. ייתכן גם שהמבט העכשווי הפוקח יותר ונוטה פחות לסנטימנטליות, ובכל מקרה הצייר רותם רוזנבוים, מישיר מבט אל הגסות והבלאגן שמקיפים אותו – את כולנו – ויוצר ציורים שממש מתפלשים בהוויה הישראלית המיוזעת והרועשת. הציורים של רוזנבוים לא מתנחמדים ולא עושים הנחות לצופה, אלא מביאים את המציאות כפי שהיא נשקפת מעיניו של האמן ישר לפנים.

באותו ערב יפתחו בגלריה גם תערוכת יחיד של דורון פישביין וקיר אמנית של שירי רפאלי

אירוע פתיחה:  יום חמישי, 4.11, 20:00, גלריה מאיה, שביל המרץ 2, תל אביב
אירוע פייסבוק

"זהירות הנמר מגיע!", תערוכת יחיד של צ'נצ'ל בנגה. אוצר : שרון תובל

דגם הרוס של הטאג' מהאל מבוץ, קיר עשוי מאלפים של צ'פאטי רקומים וכתובות גרפיטי חתרני בהודית – כל אלה מרכיבים את המיצב הטוטאלי של האמן ההודי-ישראלי צ'נצ'ל בנגה במעבדה של שרון תובל. בנגה חוקר את זהותו החצויה ובוחן האם ניתן להתבונן מבחוץ על תרבותך שלך או האם מדובר במשימה בלתי אפשרית. הוא עושה זאת באמצעות המצאות פיסוליות מבריקות וחיבורים לא מובנים מאליהם שנוגעים בקהל. צ'נצ'ל בנגה פועל כבר לא מעט זמן לצד סצינת האמנות המקומית המיינסטרימית, והמעבדה של שרון תובל שוב מוכיחה את עצמה כמקום שמצליח להביא לקדמת הבמה אמנות מעניינת ובלתי צפויה – גם אם אינה נחה בשורה אחת עם הקולות והטרנדים המובילים.

בערב הפתיחה יתקיים מיצג בשעה 21:00

אירוע פתיחה: יום חמישי, 4.11, 20:00, המעבדה, רחוב הרצל 119, תל אביב
אירוע פייסבוק

"איניוקה יובהדו", תערוכת יחיד של ניקולס הלובו. אוצרת: תמר דרזדנר

האחרונה בהמלצות החייתיות שלנו היא מחווה של אמן דרום אפריקאי לסיפור "נחש הנחושת" התנ"כי. נראה שהפניה אל בעלי חיים כמטאפורה מביאה אמנים לעיסוק אינטנסיבי ועמוק בזהות שלהם עצמם ובמצב האנושי בכללותו. בעבודתו של הלובו, הנחושת המיתולוגית הופכת לחומר עכשווי המשמש כמוליך חשמלי. האמן ממשיל את ההולכה החשמלית למצב של מעבר בין מצבי הוויה שונים – ממש כמו בני ישראל במדבר בסיפור התנ"כי, או בני תרבות הקוסה אליה הוא משתייך, אשר לאורך ההיסטוריה קיימו פולחן דתי הנשען הן על הנצרות והן על מאפיינים פגאניים קדומים. "נחש הנחושת" של הלובו, אם כן, הוא רשת סבוכה של מוליכים והקשרים המחברים בין תרבויות ובין עבר ועתיד.

ביום הפתיחה יתקיים סיור עם האוצרת בשעה 12:00
אירוע פתיחה: יום שבת, 6.11, 11:00, המרכז לאמנות עכשווית, צדוק הכהן 2א' (ליד קלישר 5) תל אביב
אירוע פייסבוק

פינת הבונוס – המלצה מעבר לים: "Rapture", תערוכת יחיד של איי וויי וויי. אוצר: מרסלו דנטאס

למי שמגיע לפורטוגל בשלושה שבועות הקרובים זו לא התלבטות בכלל – התערוכה הגדולה ביותר על אדמת אירופה של סופרסטאר האמנות הסיני בעל השם הבלתי אפשרי איי וויי וויי במפעל חבלים ישן ונטוש שהפך לחלל אמנות עצום. ספקטקל אמנותי פוגש אקטיביזם פוליטי שפוגש מכונת יח"צ משומנת. תופעה עכשווית שצריך לחוות.

התערוכה תעמוד עד 28.11.21, Cordoaria Nacional, Av. da Índia, 1300-598, ליסבון, פורטוגל.

פרטים נוספים ורכישת כרטיסים באתר התערוכה

ai wei wei 1

"Rapture", תערוכת יחיד של איי וויי וויי. ליסבון, פורטוגל

אביגיל פריד

מחווה. המלצות הסופ"ש 28-30.10

כתיבת תגובה

אחרי שבועיים של אירועי אמנות ענקיים ומפוצצים כמו אוהבים אמנות וצבע טרי ורגע לפני שנכנס לטירוף המשמח של שבוע האיור (עדכונים ממש ממש בקרוב) החלטנו לחזור במדור לתערוכות קטנות וצנועות. תערוכות השבוע עוסקות כולן במחווה אמנותית – כזו שלוקחת השראה מעבודתם של אמנים גדולים מהעבר או שעושה שימוש באמנות ככלי להבעת אהבה וגעגוע. באקט המחווה יש משהו שהוא צנוע בבסיסו ועם כל האהבה שלנו לאפקט הוואו המפורסם, הצניעות הזו היא בדיוק מה שאנחנו צריכים עכשיו.
בשואו-רום של גלריה רו-ארט תערוכה שכולה געגוע למבקרת האמנות המיתולוגית גליה יהב; בגלריה מרי חוזרים לפרקטיקה של העתקת עבודות אמנות גדולות; ובאטליה שמי חוגגים עשור של פעילות עם עבודותיהם של אמנים ששאבו השראה מיצירתו של יחיאל שמי.
בגזרה שלנו נזכיר לכם שיש לנו שני סיורים בנובמבר. סיור הורים ילדים המשלב אמנות רחוב וסדנת צילום בסמארטפון פרטים בקישור; וסיור חדש דנדש במלונות בוטיק באזור אלנבי בן יהודה. נשמע טוב? הצטרפו בקישור

שיהיה סופ"ש מלא השראה,
שני ורנר וצוות Talking Art

אוריאל מירון

אוריאל מירון, מתוך התערוכה "להסתכל רחוק ולנשום עמוק", אטליה שמי

"תזכיר אהבה", תערוכה קבוצתית
אין צורך להציג את גליה יהב בפני חובבי אמנות מקומיים. מי שהייתה מבקרת אמנות מושחזת שאמנים חיכו לביקורת שלה בפיק ברכיים אך גם בציפיה, מתוך ידיעה שכתיבתה תהיה חסרת רחמים אך כנה, אינטליגנטית ומלאת תובנות וידע. מותה המפתיע מסרטן אלים לפני חמש שנים הותיר חור של ממש במוסד ביקורת האמנות הישראלי שיש להודות שמתקשה להתאושש ממנו. חור נוסף נותר כמובן בחייהם וליבם של חבריה וקרוביה, אשר רבים מהם שייכים מטבע הדברים לעולם האמנות. כעת נפתחת בחלל השואו-רום של גלריה רו-ארט תערוכת זכרון צנועה שיזמו חבריה ואוהביה. יותר משהתערוכה הזו מבקשת להציג משנה אוצרותית סדורה, היא מבקשת לזכור באהבה את מי שהיתה ואינה.
בהשתתפות: גליה יהב, יורם קופרמינץ, ענת בצר, איתן בוגנים, דרור דאום, דנה דרויש, אורית חסון ולדר, סמדר לוי, עמית לוינגר, דלית מתתיהו, חנה סהר, שי לי עוזיאל, דורית פיגוביץ גודארד, הדס קידר, דנה רז, סוזי רזניק
באותו זמן תוצג בחלל המרכזי של הגלריה תערוכת יחיד של בויאן
אירוע פתיחה: יום שישי, 29.10, 11:00-14:00, השואו-רום של גלריה רו-ארט, שביל המרץ 3, תל אביב

״הומאז׳״, תערוכה קבוצתית. אוצר: אריה ברקוביץ׳

הפרקטיקה של העתקת יצירות מופת של אמנים גדולים היתה במשך רוב ההיסטוריה של האמנות הדרך המרכזית לרכישת טכניקה אמנותית הן כתלמיד והן בהמשך הדרך כאמן. במאה השנים האחרונות, עם עליית המודרניזם והמיתוס של האמן המקורי והחד פעמי, קיבלה הפרקטיקה הזו מוניטין מושמץ של העתקה וחוסר מקוריות. אך האמת היא כנראה שאין אמנות ללא השפעה והשראה והתערוכה החדשה בגלריה מרי מבקשת להחזיר את הכבוד להומאז' האמנותי. האמניות והאמנים המשתתפים בתערוכה פונים ליצירות אמנות גדולות – לפחות בעיניהם – כדי לקבל השראה. הם מבקשים ללמוד מהקודמים להם, לשלב רעיונות וטכניקות חדשים-ישנים בעבודותיהם ולהוסיף נדבך משלהם להיסטוריה הענפה של האמנות.

בהשתתפות: אלון אבן-פז, ג׳ודית אניס, הדסה בארי, יעל בוברמן-אטאס, רוני ברות, אלחנדרו אלכס גולדברג, יואל גילון (גולדשטיין), מירי גרמיזו, נעמי טנהאוזר, נחום מלצר, אביגיל פריד, שלמה סרי, רינה עזרוני, ריבה פינסקי-אוודיש, חנה קרומר, מאיר ראובן (זלבסקי), אורי ראושר

אירוע פתיחה: יום חמישי, 28.10, 19:00, גלריה מרי, רח' אגריפס 12 (הכניסה דרך סמטת אלבוחר), ירושלים
אירוע פייסבוק

"להסתכל רחוק ולנשום עמוק"  תערוכה קבוצתית לרגל עשור לאטליה שמי. אוצרת: סמדר שינדלר

הרעיון המרכזי העומד בבסיסה של הגלריה באטליה שמי בקיבוץ כברי הוא מחווה לפועלו האמנותי העצום של האמן יחיאל שמי. אם כבר מדברים על השפעה והשראה, הרי שיחיאל שמי הוא אחד מאותם ענקים של האמנות הישראלית שהתווה דרך לדורות של אמנים שהגיעו אחריו. כעת חוגגים באטליה עשור של פעילות (רק עשור?? המקום מרגיש כמו מוסד שהיה שם מאז ומעולם) ובאופן טבעי עושים זאת באמצעות תערוכה קבוצתית של אמנים שהציגו תערוכות במקום ושעבודותיהם מתכתבות בצורות כאלה ואחרות עם יצירתו של שמי. כמו תמיד, התצוגה של העבודות בתוך חלל העבודה של שמי עצמו, לצד יצירותיו ולצד כלי העבודה שלו מוסיפים רובד מיוחד לתערוכות במקום. העובדה כי מדובר באחד מחללי האמנות עם הנוף היפה בארץ הופכת את הביקור בתערוכה לטיול סתיו אידאלי.

בהשתתפות: יעקב דורצ'ין, רוני חג'ג', אירית חמו, שחר יהלום, אוריאל מירון, הילה טוני נבוק, אורלי סבר, שי עיד אלוני, מחמוד קייס, ענת קינן, אפרת קליפשטיין, מרב קמל וחליל בלבין, ברק רביץ, משה רואס, ליאוני שיין, עומר שיזף.

איפה ומתי: התערוכה תעמוד עד 26.2.22, שעות פתיחת האטליה: ימים שני-חמישי ושבת 11:00-15:00, אטליה שמי, קיבוץ כברי

מידע נוסף באתר הגלריה בקישור

מה כדאי לראות בצבע טרי. המלצות הסופ"ש 21-23.10

2 תגובות

סוף סוף הוא חוזר במהדורה אמיתית ולא וירטואלית! בסופ"ש הקרוב מגיע אחד מאירועי הענק של עולם האמנות המקומי – יריד צבע טרי. יריד האמנות הראשון של ישראל כבר קיים יותר מעשור ומעצב במידה רבה את פניה של סצנת האמנות הישראלית. אפשר לחשוב עליו הרבה דברים אבל להתעלם בהחלט אי אפשר.
השבוע השתתפנו בסיור העיתונאים ונחשפנו לכל מה שמתוכנן ביריד השנה – המלצות השבוע מוקדשות למה שתפס את עינינו במיוחד.
כמו בשבוע שעבר וכמו בכל אירוע אמנות ענקי שכזה, אנחנו ממליצים גם להיעזר באתר היריד כדי למצוא את הדברים שמעניינים אתכם במיוחד ובמקרה הזה גם יש לרכוש כרטיסים וכדאי לעשות זאת מראש בכדי להימנע מהתורים בקישור
יאללה, שיהיה סופ"ש מהמם ומלא אמנות יפה ומעניינת,
שני ורנר וצוות Talking Art

נדין בר נוי, בית הספר לאמנות, מכללת ספיר

חממת האמנים העצמאיים
גולת הכותרת של היריד, והיא תמיד מקום טוב לראות את דור העתיד של האמנות המקומית. יש ביניהם שכבר עשו את צעדיהם הראשונים בעולם הגלריות וכאלה שזוהי להם התצוגה המשמעותית הראשונה אחרי בית הספר לאמנות. אלה הנבחרים שלנו:

אלנה צרטי שטיין במה שהיתה אחת התערוכות שהכי אהבנו השנה, צרטי שטיין העבירה את החלל הצנוע של גלריה פי8 טרנספורמציה מוחלטת עם ציורי פרסקו על הקירות, חול במקום רצפה ועץ במרכז הגלריה. גם כאן היא מביאה את הטאץ' המיוחד שלה שמשלב בין עתיק לחדיש ויוצרת קיר עבודות מצוירות על שטיחים, שאפשר היה לדמות שהוא מעטר ארמון רנסנסי באירופה.
עומר שך גם מהעבודות של שך נושבת רוח של ישן מול חדש עם חומריות שנעה בין ציורי קיר עתיקים לציור המודרניסטי של תחילת המאה העשרים. עם זאת ההומור והשובבות הנוכחים בציורים עם שמות עבודות כמו "רצפת האגן" מביאים את העבודות עמוק אל הכאן והעכשיו.
אילה צור לכל אורך היריד ובמיוחד בחממת האמנים העצמאיים עוברת כחוט השני מגמה של שילוב מדיומים ושימוש בטכניקות בלתי צפויות, ובמיוחד כאלה שקשורות לטקסטיל. דוגמא מעניינת הם האובייקטים של אילה צור העשויים פורצלן שנרקמו לתוכו חוטים צבעוניים והתוצאה שברירית, עדינה ויפה להפליא.
גלריות ופרוייקטים
בפי שציינו, אחת המגמות הבולטות בעולם האמנות העכשווי – וגם ביריד, היא הזליגה בין עולמות העיצוב, האמנות והקראפט. בתוך כך שימוש בחומרים המגיעים מכל העולמות השונים הללו.
עבודתה של נדין בר נוי היא מלאכת מחשבת עדינה של ניקוב חורים בקופסאות אור מצוירות ושילוב של גזירי נייר ורדי מייד. בביתן שהוקדש לה בתמיכתו של ביה"ס לאמנות ספיר, היא יוצרת מיצב באמצעותו היא מכניסה אותנו לתוך ההיסטוריה המשפחתית והאישית שלה.
"ככל שכפות רגליי ישאו אותי" פרוייקט חברתי בתמיכת צבע טרי של עומר פולק, נעמה זהר ומרכז "אהטה" שיתוף פעולה מרתק ומרגש בין צמד יוצרים לבין מרכז למלאכות אתיופיות מסורתיות יצר אובייקטים קלועים שהם בין ריהוט לפיסול וחוקרים את הרעיון של הליכה ותנועה.

עם כל השפע הזה, נדמה לנו שהשנה דווקא שווה לשים את הדגש על אגף העיצוב
ברור שבחלק זה של היריד הרוח "המסחרית" בולטת יותר, אבל האוצרות המוקפדת הצליחה ליצור תחושה של שיק אירופאי שרק בשבילו שווה להשקיע זמן באגף העיצוב. מציגים שם מעצבים ומעצבות שזו כנראה הזדמנות אחרונה לרכוש את עבודותיהם במחיר שווה לכל נפש לפני שהמקפצה של היריד מרימה אותם לשמים.

זהו, מקווים שעשינו לכם חשק. יש עוד המון מה לראות – שיהיה יריד מוצלח

פינת הבונוס – המלצה מעבר לים: יריד האמנות FIAC בפריז
מיריד האמנות החשוב בארץ לאחד מהחשובים בעולם שמתקיים השנה בדיוק באותו זמן, רק בפריז.
אם בהמלצות על צבע טרי היריעה צרה מלהכיל את כל המתרחש, הרי שלנסות להכניס אירוע מפלצתי כמו FIAC לפינת הבונוס הקצרה זו כבר כמעט חוצפה מצידנו. אם התמזל מזלכם להיות בפריז בסוף השבוע, אז קודם כל תדעו שאנחנו מקנאים ושנית תנו מבט באתר היריד וקחו לכם יום ללכת בו לאיבוד.
איפה ומתי: חמישי-ראשון, 21-24.10, Av. Pierre Loti, Grand Palais Éphémère, פריז
(שימו לב שלא מדובר בגראנד פאלה הרגיל)
להזמנת כרטיסים. כל הפרטים באתר היריד

"ככל שכפות רגליי ישאו אותי"

הסיורים הקרובים שלנו – נובמבר 2021

כתיבת תגובה

אנחנו לא שוקטים על השמרים לרגע. רק סיימנו את סיורי סוף שבוע "אוהבים אמנות. עושים אמנות" ופנינו כבר לפרוייקט השנתי האהוב עלינו – הלא הוא שבוע האיור. אחרי שבשנה שעברה, לא יצאנו לסיורים בשטח במהלך שבוע האיור (הכנו לכם מדריך קולי מדליק במקום), השנה אנחנו כבר ממש על קוצים ומחכים לרגע שיתחיל הפסטיבל הנהדר הזה. במהלך שבוע האיור נציע לכם 20 סיורים -אכן כן!
רגע לפני עוד נספיק ליהנות יחד מהסיור המודבר שלנו שמציע חוויה אורבנית להורים וילדים ומשלב סיור אמנות רחוב עם סדנת צילום בסמארטפון.
ויש לנו גם מדריך חדש שלא מפסיק להפתיע אותנו עם תכנים חדשים – והפעם סיור במלונות של רחוב אלנבי, ובתוך כך אמנות קווירית, אקטיביסטית, אפלה ומהפנטת.
אם כן, חודש נובמבר בא עלינו לטובה עם שלל סיורים
מחכים לדבר אמנות אתכם,
שני ורנר וצוות Talking Art

דניאלה שוחמן, מתוך התערוכה "התקופה הורודה", שבוע האיור 2021

6.11 סיור אמנות רחוב וצילום בסמארטפון להורים וילדים
הסיור שלנו מציע מבט מבפנים על סצנת אמנות הרחוב והגרפיטי של תל אביב, ויתקיים באזור קריית המלאכה, "גן השעשועים" של אמני הרחוב, מקום בו הם מגיעים להתאמן ולתרגל שיטות עבודה. בסיור נכיר את העבודות של האמנים החשובים שפועלים כיום בתחום, נעמוד על ההבדלים בין סגנונות וטכניקות שונים ונראה כיצד הן מתפקדות במרחב הציבורי, כחלק מהאווירה והתרבות העירונית. מתי זה גרפיטי? מתי זו אמנות? מדוע בוחרים האמנים ליצור במרחב העירוני ואיך העירייה מקבלת את זה? אלה רק חלק מהשאלות שילוו אותנו בסיור.
במהלך הסיור נשלב סדנת צילום ונלמד טריקים חדשים לצילום יצירתי ומגניב בעזרת מצלמת הטלפון. בין היתר תוכלו להתנסות בצילום במצבים שונים לחקור זויות וקומפוזיציה מקוריות, להבין אור וצל ולגלות פיצ'רים מיוחדים במצלמת הטלפון שלכם.
הסיור בהנחיית האמנית מיכל סופיה טוביאס
פרטים נוספים וכרטיסים בקישור

12.11 אמנות עכשווית בסמטאות אלנבי
בשנים האחרונות הצגת אמנות במלונות הפכה לטרנד חם בארץ ובעולם. בתי המלון מציגים אמנות עכשווית וזוכים בעיצוב יוקרתי מושך קהל מבלי להשקיע כסף, אורחי המלון נחשפים לאמנות עכשווית מבלי ״להטריח״ את עצמם למוזיאון או לגלריה והיוצרים מצידם זוכים לחשיפה ולעיתים אף למכירות.
בסיור נבקר ב-4 תערוכות המוצגות במלונות בסביבות רחוב אלנבי, שהוא הרחוב העמוס ביותר בתל אביב ואחד המוזרים בהם. בסיור נקלף את השכבות השונות המרכיבות את הרחוב: העבר המפואר, הפיח וההזנחה, השימור וההתחדשות, ולבסוף גם התכניות לעתיד.
בחדר מדרגות של מלון בוטיק נחשף לתקופת הזוהר של מועדון אלנבי 58, נצפה באמנות "קווירית אקלימית" בלובי של מלון, נגלה גלריית חלון אקטיביסטית במלון קפסולות חדשני, ונבקר בשלוש תערוכות יחיד בגלריה אקדמית הממוקמת במבנה של מלון יוקרה ברחוב הירקון. בכל אלה נמצא סצנת אמנות עכשווית פורחת המתאפשרת הודות ליוזמות פרטיות המחברות את עולם האמנות, העסקים והתיירות.
הסיור בהדרכת עברי באומגרטן
פרטים נוספים וכרטיסים בקישור

18-27.11 סיורי שבוע האיור – SAVE THE DATE
בואו להכיר את שבוע האיור מקרוב
כמדי שנה שבוע האיור נפרש במוקדים רבים ברחבי תל אביב ומציע שלל תערוכות מיוחדות בחללים שונים: גלריות, בתי מלאכה, חנויות, בתי מלון, ברים ומסעדות ומתחמי חוצות.
הסיורים יציעו מבט מעמיק ומעשיר על מדיום האיור ועל הקשריו לעיצוב ולאמנות חזותית, וכמובן יהוו מפגש עם העשייה העכשווית בתחום. כמו כן נדון בסוגיות אורבניות, בקשר בין תרבות, עירוניות, ותהליכי ג'נטריפיקציה, ובשינוי שתל אביב עוברת בשנים האחרונות.
הסיורים יעברו ביפו העתיקה, שוק הפשפשים, אזור גן החשמל, אלנבי ובן יהודה, וקריית המלאכה
פתיחת המכירה בקרוב

אוהבים אמנות, מדברים אמנות. המלצות הסופ"ש 14-16.10

כתיבת תגובה

בשבילנו, אירועי "אוהבים אמנות" הם סוג של "החג שאחרי החגים". הפסטיבל שחוזר כל שנה בסתיו הוא חגיגה אמיתית של אמנות ויצירתיות שמציגה את המנעד הרחב של העושר האמנותי בתל אביב. עשרות רבות של סטודיות פתוחים, פרויקטים שנוצרו במיוחד לפסטיבל, תערוכות לוויין רבות, סדנאות בשיתוף הקהל וכמובן סיורים שאנחנו המפעילים הרשמיים שלהם. המון אופציות לאורך סוף שבוע עמוס במיוחד.
כמו תמיד באירועים מסוג זה אנחנו יכולים לתת רק טעימה של דברים שתפסו את עינינו ואנחנו ממליצים לכם להכנס לאתר הפסטיבל, לבחון את האירועים השונים ולבנות לעצמכם תוכנית. השנה יצרו מארגני הפסטיבל גם מפה אינטראקטיבית מיוחדת שתאפשר לכם לנווט בקלות וביעילות בין מוקדי ההתרחשות השונים.

הסיורים הרשמיים פתוחים רק לתושבי תל אביב בשיתוף עם עיריית תל אביב ודיגיתל (בחינם!) הכנסו לקישור לפרטים והרשמה

כדי לא לקפח את חברינו וחברותינו שמחוץ לעיר, פתחנו סיור נוסף בתערוכה המרכזית של "אוהבים אמנות" במחיר מיוחד – הכנסו לקישור להרשמה.

כל הפרטים באתר הפסטיבל בקישור. מפה אינטראקטיבית עם כל מוקדי ההתרחשות בקישור

תהנו!

שני ורנר וצוות Talking Art

"הברביזון החדש מציירות נשים", תערוכה וסשן ציור של חברות הברביזון החדש

"רודפי מדרכות", התערוכה המרכזית של אירועי אוהבים אמנות. אוצרים: יואב וינפלד ועומר שיזף
התערוכה המרכזית של אוהבים אמנות בוחרת לחגוג סממן של העיר שיש לשער שבברושורים התיירותיים של העיר מעדיפים להצניע – הפרטאץ'. כל מי שביקר בתל אביב יודע שלמרות החזות הנוצצת וההייטקית שהיא מנסה לשוות לעצמה, לא צריך לחפור עמוק מתחת לפני השטח כדי לגלות את התפרים והטלאים שהעיר מורכבת מהם. אוצרי התערוכה מכוונים את הזרקור אל החיבורים הזמניים, השילובים הלא צפויים והצירופים הבלתי אפשריים, שהם הסמל האמיתי של תל אביב, עם כל הכבוד לעזריאלי.
התערוכה תתקיים בחלל הפתוח לאורך ציר פארק המסילה בדרום העיר.
בהשתתפות: נועה יפה, אנה ווילד, רון אסולין, שיר לוסקי, רלי דה פריס, יוסי מר‏־חיים, ניב גפני, ורה ולדימירסקי, יהונתן רון, אלי פטל, נעמה רוט, ילנה רוטנברג, נמרוד גרשוני, שירי טרקו, עוז זלוף, רועי כרמלי, אורי זמיר, פני הס יסעור, עופר לאופר, תכלת רם, ריינר פרוהסקה, נועה רשף, גיא זגורסקי, מור אפגין, דניאל גרוסמן ומתן דסקל, לי נבו, ולאד ננקה, רועי מנחם מרקוביץ', בנג'מין מץ.
איפה ומתי: יום חמישי 14.10, 18:00-23:00, יום שישי 15.10, 10:00-17:00, יום שבת 16.10, 10:00-23:00, פארק המסילה, פינס 42, תל אביב – יפו
פרטים נוספים בעמוד התערוכה

"הברביזון החדש מציירות נשים", תערוכה וסשן ציור של חברות הברביזון החדש. אוצר: אבי לובין
אחד הדברים היפים בקיומו של אירוע שנתי כמו "אוהבים אמנות" הוא דווקא היווצרותם של פרויקטים מתמשכים שנבנים משנה לשנה. דוגמא יפה היא התערוכה והפרוייקט של קבוצת הברביזון החדש שהחל כשאבי לובין – אוצר התערוכה המרכזית בשנה שעברה – הזמין אותן להשתתף בתערוכה שאצר ולצייר את עוברות האורח בתערוכה. ההזמנה הזו הולידה אוסף פורטרטים של נשים וכעת תערוכה של הפורטרטים האלו תנדוד בין חללי אמנות בארץ ותתחיל בסוף השבוע במרכז הקהילתי בנווה שאנן. במסגרת התערוכה יתקיים סשן ציור פורטרט לייב ואתן מוזמנות להצטייר על ידי אחת מחברות הקבוצה. שווה! ההשתתפות חינם בהרשמה מראש בקישור
חברות הברביזון החדש: נטליה זורבובה, אנה לוקשבסקי, אולגה קונדינה.
איפה ומתי: יום חמישי, 14.10, בין השעות 19:00-22:00, מרכז קהילתי הגר"א, רחוב הגר"א 26-28, תל אביב

"הכלה וצייד הפרפרים" מיצב שמע של אורי וויינשטיין, המבוסס על המחזה "הכלה וצייד הפרפרים" מאת נסים אלוני
"הכלה וצייד הפרפרים" הוא אחד המחזות האיקוניים ביותר של המחזאי נסים אלוני וכנראה אחד המחזות המבוצעים ביותר בעברית. אין כמעט מי שלמד תיאטרון בתיכון שלא עבר דרך המחזה הזה בשלב מסוים. השיחה הסוריאליסטית והנוגעת ללב בין צייד הפרפרים לכלה היא נכס צאן ברזל של הספרות העברית. כעת מקבלת הקלאסיקה הזו טיפול עכשווי בדמות מיצב שמע המורכב מזוג רמקולים – בידורית קריוקי שחורה ורמקול רצפתי לבן המוצבים על ספסל באחת מפינות הגן הבוטני בגן החורשות "ומנהלים שיחה" על אהבה ואכזבה ומה שנקרא החיים עצמם.
איפה ומתי: יום שבת, 16.10 בין השעות 11:00-18:00, הגן הבוטני בפארק החורשות, תל-אביב. מיקום מדויק בקישור

"ציירים החוצה!" סדנאות רישום וציור בפארק החורשות
לראות אמנות זה מצוין, לדבר אמנות זה נהדר, אבל עם כל הכבוד, החצי השני של שם הפסטיבל הוא "עושים אמנות", וזה בדיוק מה שאנחנו מוזמנים לעשות באירוע הזה. אחרי נסיון ראשון מוצלח בשנה שעברה, חוזרות סדנאות הציור והרישום במרחב הפתוח בפארק החורשות. תמורת סכום סמלי אפשר להצטרף לכמה מהשמות החמים ביותר בציור המקומי לסדנאות שלוקחות את התחום העתיק של ציור נוף ומצמידות אותו לכאן ולעכשיו. מבחר הסדנאות מציע מענה לכל רמות הנסיון והן מבטיחות להוציא את המשתתפים מאיזור הנוחות שלהם ולהעביר אותם חוויה של ממש. מומלץ, ולא רק בגלל שגם אלעד רוזן שלנו הוא אחד המנחים (אבל גם בגלל זה).
בהדרכת: אביטל כנעני, איזבלה וולובניק, אלעד רוזן, אנה לוקשבסקי, אתי יעקובי, הלל רומן, טליה קינן, יערה אורן, עידו מרקוס, שי יחזקאלי, רותי הלביץ כהן.
איפה ומתי: ימים שישי-שבת, לאורך כל היום בהתאם לסדנא אליה נרשמים. פארק החורשות, תל אביב
לרשימת הסדנאות והרשמה בקישור

פינת הבונוס: "מעבדת רחוב – סוכנות רעש"' תערוכה וקונצרטים בשיתוף הקהל
"סוכנות רעש" היא תוכנית רזידנסי המתמקדת במוזיקה חדשה, אמנות סאונד והקשר שלהן לקהילה, שפעלה במהלך השנה האחרונה. כעת נפתחת תערוכה שתציג את יצירות המשתתפים בדמות פרטיטורות גרפיות ובמסגרת התערוכה יוזמן הקהל להשתתף בביצוע היצירות יחד עם המלחינים והנגנים. אין צורך בידע או נסיון קודם ודרושים רק אומץ וחדוות התנסות.
איפה ומתי: יום חמישי, 14.10, 17:30-22:30, מיוזיק ספוט, יהודה הלוי 49, תל אביב
פרטים נוספים בקישור

גיא זגורסקי, מתוך התערוכה "רודפי מדרכות", פארק המסילה. תל אביב

ספיישל אחרי החגים חלק ב' – פריחה סתווית. המלצות הסופ"ש 7-10.9

כתיבת תגובה

כמובטח, אנחנו ממשיכים את ספיישל ההמלצות המורחב בשני חלקים לכבוד צונאמי הפתיחות שהכה את חופינו עם תום החגים. הפעם אנחנו ממליצים על תערוכות העוסקות בפרחים, פריחה וצמיחה כי אין דרך טובה מזו להתחיל את "אחרי החגים".

בגלריה חנינא תערוכת מחווה למשורר האיקוני שארל בודלר לכבוד 200 שנה להולדתו; בגלריה נגא תערוכת ציור של ענת בצר הבוחנת קיטש ואפלה; בגלריה עינגע חוזר אביב קלר לבית הוריו ומביט מהחלון אל נוף נעוריו; ובפינת הבונוס הבינלאומית, דמיאן הירסט – הילד הרע הנצחי של עולם האמנות, נותן טוויסט משלו לפריחת הדובדבן בפונדסיון קרטייה בפריז.

שבת שלום ברכה ופריחה,
שני ורנר וצוות Talking Art

דמיאן הירסט, מראה הצבה בתערוכה פריחת הדובדבן. פונדסיון קרטייה, פריז

"פרחי הרע", תערוכה קבוצתית. אוצרת: נטע בכרך
תערוכת אמנות כמחווה למשורר היא מראה נדיר יחסית במקומותינו. אולי בעולם אמנות שנוטה לעתים לציניות, יכול להיחשב "לא קול" להודות שאתה מקבל השראה מעולם השירה. תהיה הסיבה אשר תהיה, טוב לראות שבגלריה חנינא מציגים תערוכה במיוחד לכבוד יום הולדתו המאתיים של המשורר הצרפתי הגדול שארל בודלר. בודלר נחשב על ידי רבים כאבי המודרניזם, זה ששרטט בשירתו את דמותו של "המשוטט" העירוני שחי את החוויה האורבנית המנותקת. דמות זו היתה בעלת השפעה על דורות של אמנים החל משירה כמובן דרך אמנות פלסטית ועד קולנוע וצילום.
מבנה התערוכה מתייחס באופן ישיר לפרקי הספר המיתולוגי של בודלר "פרחי הרע" והעבודות, שכל אחת מהן מתייחסת לאלמנט אחר בספר, מצטרפות יחד לחוויה אחת חזקה ופואטית.
בהשתתפות: ורד אהרונוביץ, נטע בכרך, ציבי גבע, עדי ט.הופמן, גיל-לי כהן, רבקה לוי, רועי קורן
אירוע פתיחה: יום חמישי, 7.10, 20:00, גלריה חנינא, שביל המרץ 5, תל אביב. אירוע פייסבוק

"הִיא אֲגֻדַּת הַפְּרָחִים הַחַיִים!"' תערוכת יחיד והשקת ספר אמנית של ענת בצר
בהמלצה הקודמת דיברנו על ההיסוס של עולם האמנות להתקשר לעולם השירה והנה כבר מגיעה עוד תערוכה עם השראה פואטית, לפחות בשם – "היא אגודת הפרחים החיים" היא שורה מתוך משל פואטי של לא אחר מאשר חיים נחמן ביאליק העוסק בהבדל בין הטבעי למלאכותי והיכולת של דברים קטנים לייצר שינוי גדול. בתערוכה ממשיכה בצר את העיסוק שלה בציור ורישום ריאליסטי ומציגה דימויים של ראשי נשים, בעלי חיים ופרחים. באמצעות קומפוזיציות לא שגרתיות וחיתוכים כמעט גסים של הדימויים המצויירים, בצר מצליחה לנוע כהרגלה על הגבול שבין קיטש ואימה ויוצרת דימויים יפהפיים ואסתטיים מאוד אך טעונים ומעוררי אי נוחות. התערוכה מלווה בספר אמנית חדש ומושקע שעוקב אחרי הקריירה הענפה של בצר ומציג לצד עבודותיה גם טקסטים של אוצרים, אמנים ומשוררים.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 7.10, 20:00, גלריה נגא, אחד העם 60, תל אביב
עמוד הפייסבוק של הגלריה בקישור

"לו היינו אבנים היתה ניצתת אש", תערוכת יחיד של אביב קלר
בתערוכתו החדשה חוזר האמן אביב קלר לבית הוריו, אולי בתגובה למשבר הקורונה, אולי בחיפוש אחר שורשיו. הוא מוצא את עצמו משקיף מהחלון אל שכונת ילדותו החיפאית ומביט בטבע העירוני הנשקף ממנו. החזרה למקורות הוציאה מקלר גוף עבודות חדש המורכב מיצירות גדולות ממדים בציור היפר ריאליסטי וריקמה. התוצאה היא מסכים ירוקים של צמחייה אורבנית שדרכם מציץ נוף מוכר אך שהעבודה הציורית העמלנית טוענת אותו במסתורין וחידה. כמו בכמה תערוכות שראינו לאחרונה, אנחנו רואים כאן אלמנטים שניתן לייחס אותם לתגובה למשבר הקורונה – השיבה הביתה והמבט מהחלון החוצה, שני דברים שהרבה מאיתנו עשו השנה. האמת שמסקרן אותנו כבר להביט אחורה שנה מעכשיו ולראות את ההשפעות ארוכות הטווח של המגיפה על האמנות. זמנים מעניינים ללא ספק.
אירוע פתיחה: יום שישי, 8.10, 11:00 , גלריה עינגע, רחוב בר יוחאי 7, תל אביב
עמוד הפייסבוק של הגלריה בקישור

פינת הבונוס: המלצה מעבר לים
פריחת הדובדבן. תערוכת יחיד של דמיאן הירסט
גם ילדים רעים לא נשארים ילדים לנצח ודמיאן הירסט שהתפרסם בזכות כרישים משומרים בפורמלין וארונות תרופות שמוצגים כאמנות מציג תערוכה מוזיאלית ראשונה בפריז המוקדשת לציורי פריחת הדובדבן. אבל סמכו על הירסט שיתן לנושא הבנאלי לכאורה הזה את הטוויסט המיוחד שלו ויצליח לעצבן לא מעט אנשים. התצוגה בחלל היפה של הפונדסיון קרטייה מוסיף לאפקט והופך את התערוכה למומלצת עוד יותר.
איפה ומתי: התערוכה תעמוד עד 2.1.22, פונדסיון קרטייה, 261 Bd Raspail, 75014, פריז
פרטים נוספים באתר התערוכה בקישור. כדאי להזמין כרטיסים מראש בקישור

נטע בכרך, אל הקורא, 2021, גלריה חנינא

גיא ואן

ספיישל אחרי החגים א'. המלצות אמנות 7-9.10

כתיבת תגובה

אז אחרי חגים שמח לכולם, מקווים שנהניתם בחופש, והנה אנחנו כאן להחזיר אותנו לשגרה גם בכל מה שנוגע לגזרת האמנות המקומית. עולם האמנות הישראלי עוד לא הסתנכרן לאחר הסגרים שהיו, ופתיחות התערוכות לעתים קרובות מתנגשות זו בזו, אדרבא בשבוע כזה שמגיע מיד אחרי פגרה ארוכה. אם כן, השבוע יש שלל כזה מטורף של אירועי אמנות ותערוכות חדשות, שהחלטנו לפנק אתכם בשתי רשימות המלצות נפרדות (השנייה תתפרסם ביום רביעי). נוסיף ונאמר, שאנו עושים בדרך כלל סינון ראשוני ובוחרים את הטובים ביותר, והפעם – עוד בנוסף לכל מה שכן נכתוב עליו – יש המון. זה באמת אירוע יוצא דופן.

אז הנה לפניכם המלצות חלק א' בספיישל "אחרי החגים שלנו": תערוכה המפגישה שני ענקים מדורות שונים: ראובן רובין וסיגלית לנדאו; תערוכת יחיד לגיא און – אמן צעיר מסקרן ונועז, בגלריה רוזנפלד; תערוכת יחיד לאחת האמניות האהובות עלינו – הלא היא חן שיש; ולקינוח המלצה על תערוכה קטנה מבית היוצר של האוצר רון ברטוש שעוסקת במדיום הקולאז'.

מעניין כבר אמרנו?
מאחלים סופ"ש נעים לכולם,
שני ורנר וצוות Talking Art

חן שיש, זיקית בת מזל, 2021. מתוך התערוכה בגלריה נווה שכטר, תל אביב

"חומר אנושי", תערוכת יחיד לגיא און. אוצרת: מיה פרנקל טנא

זוכרים את הסרט "העור בו אני חי" של אלמודובר? מופע אימים של הסתרות וחשיפות, חילופי זהות מין ומגדר – והכל בסגנון האמנותי היפהפייה של אלמודובר. משהו ביצירה של גיא און מזכיר לנו את הניחוח האלמודוברי הזה. בראש ובראשונה, און עוסק בצילום – אבל הוא מעוות אותו ומשתמש בו בדרכים חדשות, מקלף שכבות מהתצלום המודפס, מקמט, מדביק על גוף אחר ומצלם שוב. הדימויים הסופיים ניחנים באותו בלבול מגדרי שדובר בו, אברי המין מתחלפים, הגוף מתפצל, זה סקסי ודוחה בו זמנית.

און הוא אמן שובב, צעיר ומסקרן, הוא מעז לגעת בדרכים חכמות מאוד בנושאים הכי קמאיים ושבמשך שנים רבות היו מודחקים בנפש האדם. בתקופה האחרונה הם צפים אל פני השטח ואון מתחבר לרוח העכשווית הזו. הבחירה שלו בצילום דווקא היא גם לא מפתיעה בהקשר זה שבין מציאות ובדיה, וביחס לתקופה שבה צילום הוא המדיום הכי רלוונטי שיש.

פתיחה: יום חמישי, 7.10.21, בשעה 19:00. גלריה רוזנפלד, שביל המפעל 1, תל אביב

אירוע פייסבוק

סיגלית לנדאו בבית ראובן

אנחנו אוהבים את הרעיון הזה של תערוכות חוצות זמן, חיבור בין שני אמנים גדולים כל כך מדורות שונים. תערוכות כאלה מאפשרות לבצע מחקר רוחב בתולדות האמנות, כלומר לא רק מחקר לינארי כרונולוגי, אלא בחינה של נושאים ותמות לאורך הזמן. במקרה של החיבור בין סיגלית לנדאו וראובן רובין אנחנו יכולים לחשוב על כמה מבטים כאלה שיעלו מן התערוכה. למשל השוואה בין תפישת המקום האידילית של רובין למבט הביקורתי הפוליטי של לנדאו; נושא ההגירה שאצל רובין סימן את הביוגרפיה שלו, ואצל לנדאו עולה ביחס לעקירה ותלישות של העם הפלשתיני ושל המהגרים העכשווים; ולבסוף גם הפעלה של מבט פנים אמנותי, פורמליסטי שישווה בין סגנון האמנות של ראשית המאה הקודמת לזה של ראשית המאה הזו.

פתיחה: יום חמישי , 7.10 בשעה 20:00. בית ראובן, רח' ביאליק 14, תל אביב. כניסה ברכישת כרטיסים מראש

שימו לב, זוהי תערוכה קצרה. נעילה:21.10.2021

רכישת כרטיסים בקישור

"זיקית בר מזל" תערוכת יחיד לחן שיש. אוצרת: דרורית גור אריה

כתבנו כאן לא פעם על הפעילות המעניינת של הגלריה במרכז נווה שכטר באוצרותה של שירה פרידמן הנהדרת. מקום מיוחד זה מצליח לקשור בין זיקתו המובהקת לערכי היהדות לבין אמנות עכשווית שמתאפיינת בדרך כלל דווקא בחילוניות. התערוכות במקום יכולות להתייחס לנושא באופן ישיר או מופשט, ובאוצרות של השנים האחרונות ניכרת פתיחות גדולה לתערוכות שהן גם ביקורתיות. כעת נפתחת במקום תערוכה של יקירת ליבנו – חן שיש, ונדמה שזו התאמה מושלמת. ציוריה צבעוניים, משקפים מחוות גוף גדולות, משיכות מכחול כמו ריקוד, עמוסים בסמלים, עיטורים, זהב, נוצצים ועוד, נדמה שיש משהו רוחני באמנות של שיש. בתערוכה הנוכחית שיש חוזרת אל שורשיה, אל בית אמא בצפת, על שלל מופעי הדת והמיסטיקה שנקשרו בו. היא מתמקדת בקמעות, ברכות, טקסטים וסמלים שליוו את ילדותה ומופיעים שוב גם עכשיו, כאישה שמבקשת לברך את עצמה, להביע את משאלותיה וכמו ליצור לעצמה קמע של אהבה.

פתיחה: יום חמישי 7.10 בשעה 19:00. גלריית שכטר, רחוב שלוש 42 פינת רחוב אילת נווה צדק, תל אביב-יפו

פרטים נוספים באתר הגלריה בקישור

פינת הבונוס: ״עשירים במקום אחר״ תערוכה קבוצתית. אוצר: רון ברטוש

בעידן של היום, בו יש זליגה מובהקת וטשטוש גבולות בין מדיומים שונים, תערוכה אשר מתרכזת במדיום אחד היא אולי מעט מיושנת. עם זאת, התערוכה החדשה בטרקלין האמנות בבית עלמא תתמקד בעיסוק בקולאז', וזהו מדיום כל כך קסום ומיוחד, שאולי ראוי לתת לו את הפוקוס למרות הכל. ניתן לראות בקולאז' עיסוק "עשיר" פחות מציור או פיסול למשל, זאת כיוון שהחומריות שבו דלה יותר. האוצר רון ברטוש דווקא רואה בקולאז' מדיום עשיר "יצירה של יש מתוך יש ולא יש מאין", ומתייחס לקולאז'ים שבתערוכה כמדרשים ופרשנויות חדשים של האמנים את המקור הויזואלי והחומרי.

אמנים משתתפים: דנה דרויש, שי זילברמן, רמי מימון, מלאכי סגן-כהן, רונית פורת, עירית תמרי

פתיחה: יום שישי 8.10 בשעה 11:00. בית עלמא שד"ל 6 פינת שד' רוטשילד, תל אביב

פרטים נוספים בקישור

סיגלית לנדאו

סיגלית לנדאו, המסיק (סטילז מתוך וידאו). מתוך התערוכה בבית ראובן, תל אביב

אושפיזין אמנותי – סדרת ראיונות עם אמנים ישראלים בחו"ל

כתיבת תגובה

כמו השם שלנו, זה די ברור שמה שאנחנו מאוד אוהבים לעשות הוא לדבר על אמנות. בתוך כך, אחד הדברים החשובים בעינינו הוא לדבר עם האמנים עצמם. לכבוד חג סוכות החלטנו לפתוח את הסוכה שלנו בפני אמנים ואמניות ישראלים שהעבירו את חייהם ועבודתם לחו"ל ולשמוע מהם על נוודות, ארעיות וזרות – מושגים שעומדים בבסיסו של החג הזה.
תפסנו חמישה אמנים ישראלים לשיחה קצרה על האופנים שבהם ההגירה השפיעה על היצירה שלהם, על התקופה האחרונה בהקשר הזה ועוד.

עינת עמיר. Photo by Colin Conces, courtsy of Bemis Center for Contemporary Art, 2016

עינת עמיר
איך הגעת לחיות ולעבוד בחו"ל?
כרגע אני חיה בפינלנד (ומקווה להשאר כאן). אני עושה פה דוקטורט משולב באמנות ומדעי המוח. השילוב בין אמנות (בעיקר פרפורמנס) ומדעים (פסיכולוגיה ומדעי המוח הקוגניטיביים) זה עניין שאני עוסקת בו בשנים האחרונות ושמחתי על ההזדמנות לעסוק במחקר שמשלב בין השניים, וגם על ההזדמנות לחיות ולעבוד בארצות הצפון שאליהן אני נושאת עיניי בערגה כבר שנים רבות.

האם היה רגע מפנה שבו הרגשת שמרכז הכובד של חייך עבר לחו"ל? ספרי לנו על הרגע הזה.
אני חושבת שהרגע הזה קרה לפני למעלה מעשור, כשחייתי בניו יורק והתחלתי להציג בהרבה יותר תערוכות בחו”ל מאשר בישראל.

האם את מרגישה שהאמנות שלך השתנתה בעקבות המעבר? איך?
הדבר שקרה בעקבות המעבר והקונטקסט שלו זה שאני כרגע עושה פחות אמנות (למרות שהצגתי לאחרונה פרפורמנס השתתפותי חדש) ויותר עוסקת במחקר וכתיבה, אבל זה זמני, אני מניחה.

חג הסוכות מתקשר אצלנו למושגים של נדידה, הגירה, ארעיות וגם להכנסת אורחים וכו'. תוכלי לשתף אותנו ביצירה שלך שמגיבה לנושאים האלה?
זו שאלה ממש חמודה:) אני חושבת שכל העבודות שלי מתאימות לקטגוריות האלה. למשל “מתי בפעם האחרונה” שהוצגה במוזיאון ישראל באגף הנוער ב2018. בתערוכה באוצרות שיר ימגוצ’י. התבקשתי לייצר עבודה השתתפותית שתתאים גם לילדים ויצרתי תאי שיחה ניידים שהאורחים הנכנסים אליהם מפעילים בעצמם.

וגם Coming Soon Near You שזו עבודה שהוצגה במוזיאונים שונים ברחבי העולם והיא סלון ארעי שמארח בכל פעם אדם אחד שיושב בו וצופה בסרט שיש לו משמעות עבורו בזמן שצוות המוזיאון מגיש לו כיבוד.

האתר של עינת עמיר בקישור

ניר סגל בתערוכתו בגלריה רו ארט, 2021

ניר סגל

איך הגעת לחיות ולעבוד בחו"ל?
מילדותי דמיינתי את עצמי גר בלונדון ולכן לקראת לימודי התואר הראשון באמנות הבנתי שאני מעוניין לעבור את הכשרתי כאמן מחוץ לגבולות ישראל מתוך רצון לעבוד בארץ ולהתפתח ממקום פחות מקומי. את התואר הראשון עשיתי בסלייד בלונדון ולאחריו נדדתי לשנה בברזיל ובסיומה רזינדסי של שלושה חודשים בתאילנד. את התואר השני כבר עשיתי בארץ בבצלאל, אבל המציאות המקומית, ותהליכי ההורות בפונדקאות של בן זוגי ושלי הובילו אותנו ב2014 להחלטה לצאת מהארץ שהשתלבה בסנכרון מושלם עם ההזמנה ללימודי הדוקטורט בסלייד שבלונדון. באופן קצת מרגש, מרכז פעילותי כאמן הוא בארץ ואני חי בחו"ל, ועובד משם על הפרוייקטים בארץ.

האם היה רגע מפנה שבו הרגשת שמרכז הכובד של חייך עבר לחו"ל? ספר לנו על הרגע הזה.
לא היה רגע מפנה ספציפי, למרות שהמעבר השני לחו״ל היה הרבה יותר אקוטי עבורי. בשלב זה בחיינו לגדל משפחה בלונדון יותר מתאים בשבילנו, במיוחד מתוך הרצון לחיות כאחר בסביבה של אחרים, בסביבה הטרוגנית ופלורליסטית. מהרגע הראשון שבו נחתנו בלונדון הרגשנו את השינוי שהאיר וקידם במיוחד את תהליך ההורות שלנו. בנותינו אינן אזרחיות ישראליות מסיבות בירוקרטיות, ולכן מהולדת הבת הראשונה לונדון היתה עבורנו גם המקום היחיד בו אנו יכולים לגור כמשפחה.

האם אתה מרגיש שהאמנות שלך השתנתה בעקבות המעבר? איך?
יש משהו ביציאה מהארץ שמאפשר סוג של שחרור מצד אחד והדהוד מצד אחר. היכולת להתבונן בעצמך בסביבה זרה היא נקיה ממניירות ומתודות מוכרות מה שאצלי תמיד הרגיש כמקום מלא פוטנציאל למידה. משהו בחוויה דווקא של לחזור לארץ בין שני התארים הראשון והדוקטורט שהרגיש בעל השפעה על האמנות. במהלך השנים בארץ ויתרתי יותר ויותר על ציור שהיה בבסיס כל היצירה שלי לטובת פרקטיקה שמתנהלת בדיאלוגים ואירועים. משהו שהתחדד והתפתח שוב במהלך הדוקטורט בלונדון.

חג הסוכות מתקשר אצלנו למושגים של נדידה, הגירה, ארעיות וגם להכנסת אורחים וכו'. תוכל לשתף אותנו ביצירה שלך שמגיבה לנושאים האלה?
כמעט כל המונחים שמצוינים בשאלה זו נמצאים בפרקטיקה שלי ואולי לפני הכל הניסיון להסתכל על המעשה האמנותי כמשהו שנודד מחוץ לחללי האמנות אל העולם עצמו. העבודות שלי בשנים האחרונות בגלריה רו-ארט מתעסקות בתנאים למפגש ושותפות. השאלות שעולות בתהליך היצירה מתעסקות הרבה במונח ההזמנה, האירוע והאירוח. בתערוכה הנוכחית בגלריה רו-ארט 'מהם מים' טל אלפרשטיין ואני מנסים להרחיב את מונח ההזמנה והאירוח על ידי הזמנה אישית של קבוצות שלא היו מגיעות לגלריה בנסיבות אחרות ואנחנו מבצעים יחד איתם פעולה מחקרית המשתמשת במודל הגלריה כמקום למפגשים חברתיים לצד מסחריים. את באי הגלריה שנעצרים בדלת ללא יכולת כניסה אנו מארחים בבר מים שהוקם במיוחד עבורם כדי לשתות מים בחינם ולשאול על מקומם מחוץ לגלריה.

עוד על ניר סגל באתר גלריה רו ארט בקישור

עפרי כנעני

עפרי כנעני

איך הגעת לחיות ולעבוד בחו"ל?
נסעתי ללמוד תואר שני בהאנטר קולג' בניו יורק.

האם היה רגע מפנה שבו הרגשת שמרכז הכובד של חייך עבר לחו"ל? ספרי לנו על הרגע הזה.
מבחינה אישית זה לקח כמעט עשור, היה איזה רגע שהבנתי שעברתי הגירה מנטלית. זה גם הרגע שבו את מבינה שאין לך בית. כל מקום הוא גם אפשרות חדשה אבל גם אפשרות לזרות. מבחינה מקצועית, תמיד הצגתי גם בארץ אבל עבודות כמו שלי בדרך כלל מתפתחות מתוך דיאלוג. הסנריו שמישהו יראה את העבודות שלי וירצה אותו דבר בדיוק, פחות שכיח. לכן, בצורה טבעית, נוצרו יותר הזדמנויות מחוץ לישראל. לאו דווקא בניו יורק, דרך אגב.

האם את מרגישה שהאמנות שלך השתנתה בעקבות המעבר? איך?
הייתי פרח אמנות כשעזבתי אז בודאי שכן. מה שאני עושה הוא תלוי שאלה או סביבת עבודה אז האמנות השתנתה כי התנאים השתנו והשאלות השתנו. גם ישראל השתנה מאוד וגם ניו יורק, מקום שחשבתי באיזשהו שלב שהוא הבית שלי והיום אני כבר לא מתגוררת בו.

חג הסוכות מתקשר אצלנו למושגים של נדידה, הגירה, ארעיות וגם להכנסת אורחים וכו'. תוכלי לשתף אותנו ביצירה שלך שמגיבה לנושאים האלה?
העבודה "Some people want to run things, other things want to run", היא פרפורמנס שעשיתי בונציה עם הכוריאוגרף פבריס מצליח. במשך יום שלם נשאנו דלת שנותרה לאחר פירוק ביתן בבינאלה – ניסינו לשנע אותה לכיוון אתר הפסולת אבל זה היה מסע ארוך בו פגשנו את כל המוציאים והמביאים של ונציה. כל פותחי השערים וסוגרי הדלתות, כל השוערים, הסוהרים, משלמי השלמונים, מקבלי הפנים, חותמי הטפסים ומסבירי הפנים. זו היתה עבודה על לעבור, על להיתקע, על מסע בירוקרטי ועל דלת בלי בית. נראה לי שזה מתאים.

האתר של עפרי כנעני בקישור

אסף עברון
איך הגעת לחיות ולעבוד בחו"ל?
אני חי ועובד בין שיקגו ותל אביב כבר עשר שנים. הגעתי לכאן לעשות תואר שני באומנות, מאחר ולא הייתה לי השכלה פורמאלית באמנות הייתי סקרן מהם לימודי אומנות. אבל הלימודים היו בעצם תירוץ לחיות וליצור בסביבה אחרת ולהיות בשיח או בדיאלוג יותר רחב. בזמנו חשבתי שלעבור לניו יורק זה לא באמת לעזוב את ישראל אז העיר הגדולה הבאה אחרי ניו-יורק היא שיקגו. ואכן היא מאוד שונה.

האם היה רגע מפנה שבו הרגשת שמרכז הכובד של חייך עבר לחו"ל? ספרי לנו על הרגע הזה.
אני לא חושב שיש רגע כזה שבו הבנתי שמרכז הכובד של החיים שלי עבר לשיקגו. אף פעם לא הסתכלתי על עצמי כמהגר אבל כל שנה נשארנו עוד שנה. באופן מסויים אני דווקא מרגיש קשור לישראל אולי קשר שבבסיסו חווית האובדן שבהגירה. שאלות שגם מתבטאות בעבודה שלי כמו לדוגמה בתערוכה ״אבן חדשה״ באוצרותו של אודי אדלמו שמוצגת בימים אילו במרכז לאומנות דיגיטאלית בחולון שמתעסקת בפולחן אבנים במזרח הקדום.
-האם אתה מרגיש שהאמנות שלך השתנתה בעקבות המעבר? איך?
אני חושב שהשאלות שמעניינות אותי בעבודה נשארו דומות אבל האפשרות לחקור אותם התרחבה מאוד. שאלות שהיו מוגבלות עבורי לצילום ישיר יכולות עכשיו להתממש בפיסול ובמיצב כמו גם שפתאום מצאתי את עצמי עובד במרחב הציבורי משהו שלא דמיינתי בעבר. אחד הדברים שהכי כייפיים בישראל היא המהירות שבה דברים קורים וזמן התגובה הזריז, גם של האומנות וגם של פלטפורמות התצוגה. אבל באופן מסויים יחד עם המהירות בא גם פולחן החדש באומנות מה שמייתר עבודות אומנות ברגע שהן יוצאות מהסטודיו של האמן. "חוויית הראינו." כאן מאחר שהמערכת כל כך גדולה ואיטית יש הזדמנות לעבוד בטווחי זמן גדולים ובנפחים גדולים יותר. זה מרגיש שלעבודה יש חיים יותר ארוכים ואפשר להציג עבודות דומות שוב ושוב ובאופן כזה גם העבודה מתפתחת והופכת ליותר מדוייקת וגם צוברת קונטקסט.

חג הסוכות מתקשר אצלנו למושגים של נדידה, הגירה, ארעיות וגם להכנסת אורחים וכו'. תוכל לשתף אותנו ביצירה שלך שמגיבה לנושאים האלה?
העבודה שאני רוצה לשתף היא בעצם התערבות צילומית בגורדי השחקים שתכנן בשיקגו אחד האדריכלים החשובים במאה העשרים – מיז ואן דר רוהה. בשנותיו באמריקה מיז התגורר בשיקגו, שם אני גר, והנוכחות שלו בעיר היא מרכזית.
העניין שלי במיז החל במחשבה מתוך החוויה שלי של בהגירה, עניין בתרגום וקריאה של דימויים וטרנספורמציה של שפה חזותית. נקודת הכניסה שלי היא סדרת קולאז'ים שהוא התחיל לעשות בשנת 1938 כשהיגר לארה"ב. כשמסתכלים על החומריות של הקולאז' של מיז רואים שכדי לבטא את התפיסה הקונספטואלית של החלון הוא לוקח צילומי נוף גוזר ומדביק אותם בתוך מסגרת החלון. וכאן העבודה שלי מתחילה מתוך העניין בשימוש שלו בצילום בקולאז'. המחשבה שלי הייתה לקחת את אסטרטגיית הקולאז' של מיז ולהפעיל אותה על הבניינים שלו. לקחת את את המודל או הייצוג של האדריכלות ולהפגיש אותו עם האדריכלות עצמה.
ובעצם בעבודות אלו התקנתי צילומי נוף שלי לתוך החלונות של הבניינים של מיז. כמו לדוגמה בעבודה זו שבה מותקן צילום של המצוק של נחל מערות בכרמל, אתר מגורי מערות פרה היסטורי על ״מכונת המגורים הורטיקלית״ שתכנן מיז במאה העשרים.

האתר של אסף עברון בקישור

ג'ניפר אבסירה

ג'ניפר אבסירה

איך הגעת לחיות ולעבוד בחו"ל?
נולדתי בפארי ובגיל שבע וחצי היגרתי עם הוריי לישראל. בשנת 2016 שהיתי חצי שנה ברזידנסי של הסיטה בפארי. התחברתי ממקום אחר לחלק הצרפתי שבי ומאז אני באין ספור הלוך חזור בינה לבין תל אביב. כשהבית שלי, שעבורי הוא גם הסטודיו – או יותר נכון עמוד תווך – נמצא בתל אביב.

האם היה רגע מפנה שבו הרגשת שמרכז הכובד של חייך עבר לחו"ל? ספרי לנו על הרגע הזה.
כן, לקראת סיום שהות חצי השנה בסיטה הבנתי כמה תל אביב מצומצמת ועד כמה ההליכות הארוכות בפארי מולידות עוד ועוד צימאון לחיות. התחלתי בפינג פונג בין שתי הערים. כשהמטוס ביניהן הפך לחלק היחיד שבו הרגשתי איזון. תמיד שואלים אותי למה אני לא חיה בפארי? כעת אני עונה בוודאות שהיופי של פארי משתק אותי ואני מעדיפה לבוא אליה ולהתבונן בה כמו חלון ראווה ולשוב לתל אביב – בה צריך לחפש את היופי. הנוחות של פארי לא מספיק מאתגרת אותי לעומת החיפוש התמידי שתל אביב כופה עליי.

האם את מרגישה שהאמנות שלך השתנתה בעקבות המעבר? איך?
לחיות בין שתי ערים הופך להכרחי עבורי. בייחוד כשיש ביניהן הבדל כה קיצוני. מאז ומתמיד הרגשתי שמתקיימת בתוכי דואליות מאד חזקה סטייל ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד והזגזוג בין הערים איפשר לפייס את הסתירה. אני עדיין לומדת לקבל את הסטירה שאני מקבלת כל פעם מחדש כשאני נוחתת מפארי ל"ארץ יצורי הפרא", ככה אני מכנה את ישראל…

חג הסוכות מתקשר אצלנו למושגים של נדידה, הגירה, ארעיות וגם להכנסת אורחים וכו'. תוכלי לשתף אותנו ביצירה שלך שמגיבה לנושאים האלה?
באופן אימפולסיבי, אינני מפרידה בין חיי לבין היצירה שלי ועל מנת שיבינו אותי יותר טוב, חשוב לי שיראו את הבית שלי. אותו אני מכנה בונקר, משום שהוא מתפקד עבורי כמו בועה. מזה שש שנים, של הלוך חזור, 90% מהמזוודות שלי מלאות בספרים שאני "צדה" בשווקי פשפשים ובחנויות ספרים באירופה. וכך אני מתענגת לראות את ביתי מתמלא בספרים שמסמלים עבורי עוגן ממשי כשכל העשייה שלי במשך שנים מרחפת ברשת.

האתר של ג'ניפר אבסירה בקישור