שני ורנר מסכמת את 2021

התבקשתי על ידי אלעד, מנהל התוכן של Talking Art וידידי היקר, לכתוב סיכום לשנת 2021. איך אפשר לעשות סיכום לשנה שכל הגדרות הזמן שבה היו נזילות כל כך? מרגיש לי שהשנתיים האחרונות הן בועת זמן אחת, האירועים התגבשו להם יחד למעין בליל שאין לו היררכיה פנימית, ולא התחלה או סוף.
כניסת הקורונה לחיינו היתה ועודנה אירוע משמעותי ומאתגר שטרף את כל חוקי המשחק; ובכל זאת כשאני מסתכלת אחורה על השנה האחרונה אני נרגשת וגאה כל פעם מחדש מכמות הפעילות שהצלחנו לייצר למרות הכל. שמונה קבוצות מלאות של התכנית השנתית, ארבעה נופשונים של יומיים שיצאו לאזורים שונים בארץ, עשרות סיורים פרטיים וסיורים פתוחים לקהל, שיתופי הפעולה השנתיים שלנו עם שבוע האיור ועם עיריית תל אביב בסיורי "אוהבים אמנות", שני מדריכים חדשים, מיתוג מחדש, חציית גבולות חשיפה ברשתות החברתיות שלנו, ועוד המון דברים שמתרחשים כל הזמן.
אבל הכי חשוב אלפי אנשים סיירו איתנו בשנה האחרונה, ראו אמנות ישראלית משובחת, פגשו אמנים, אוצרים ואנשי רוח, ודיברו אמנות איתנו בכל הזדמנות. זה ממש לא מובן מאליו שגם בימים טרופים אלה, אתם ממשיכים להצביע ברגליים. הבחירה שלכם באמנות היא התגשמות החזון שלי, ואני אנצל את הפלטפורמה הזו שניתנה לי בשביל לומר לכם – האורחים הנלהבים בסיורים, העוקבים ברשתות החברתיות, החברים בקבוצות הוואטסאפ – תודה.
וכעת לבחירות שלי, האמנות שעשתה לי את השנה. בעבודה כמו שלי, אני נחשפת כל הזמן לאמנות ואמנים חדשים שלא הכרתי. השנה – אולי גם בהשפעת הקורונה (ועל כך אתן את הדעת בפעם אחרת) הכרתי הרבה מאוד אמנים ואמניות צעירים ומעניינים, ואת הבחירות שלי הפעם אקדיש להם. אם כן, קבלו אותם – ארבעה אמנים צעירים שעשו לי את השנה.

דימוי עבודה של גיא און- מתוך התערוכה מסיבת תחפושות

מריה סאלאח מחמיד

את מריה פגשתי במסגרת הנופשון שערכנו לצפון באוקטובר האחרון, בו אירחה אותנו ברוחב לב ובנדיבות בסטודיו שלה בעין מאהל. מובן שהכרתי את עבודותיה קודם, אבל המפגש האישי הפך אותה למיוחדת עוד יותר בעיניי. מריה מייצרת ציורים גדולי ממדים עשויים בפחם בעיקר, כיוון שהיא מציירת על הרצפה המצע הופך למעין שטיח והגוף כולו הופך למכחול. בנחישות, עמלנות והרבה עוצמה היא מביאה אל הנייר או הבד את עולמה הפרטי – על מורכבויותיו העדינות, אשר מקבל משמעות ורובד נוספים במפגש עם החומר והטכניקה העוצמתיים.

עמוד האינסטגרם של מריה עוד על מריה באתר של ארטפורט 

שני אביבי

שני אביבי היא דוגמה עכשווית למה שאפשר לקרוא לו "כוכב עולה". שני התארחה בסיור של התכנית השנתית "איך לומדים אמנות" בקמפוס סמינר הקיבוצים ובהובלת יאיר ברק. בפרזנטציה קצרה יחסית הצליחה שני להעביר לנו מעט מעולמה היצירתי, ומהעיסוק שלה בנשיות וגבריות ובנרטיבים הכרוכים בשני המושגים האלה. כך למשל יצרה עבודת פרפורמנס מצולמת בה היא מתגוררת בתוך טנק נטוש – אישה שכובשת כלי כיבוש, מרחב נשי בתוך עולם גברי. בעבודה אחרת היא יושבת מול אביה והם מתבוננים זה בעיני זו – בדומה למיצג המפורסם של מרינה אברמוביץ'. העבודות של שני נשענות על עולם דימויים ונרטיבים מיושן, ומצליחות להפיח בו חיים חדשים, רעננים ורלוונטיים עדיין.

עמוד האינסטגרם של שני האתר של שני

מיכאל ליאני מתוך פרוייקט האהבה הלהטבקית שלו

גיא און

כשנפתחה תערוכת היחיד של גיא און בגלריה רוזנפלד מוקדם יותר השנה, השוויתי את היצירה שלו לסרט "העור בו אני חי" של אלמודובר, כי משהו ביצירה שלו מזכיר את הניחוח האלמודוברי – בין אפלה ליופי מושלם. בראש ובראשונה, און עוסק בצילום – אבל הוא מעוות אותו ומשתמש בו בדרכים חדשות, מקלף שכבות מהתצלום המודפס, מקמט, מדביק על גוף אחר ומצלם שוב. הדימויים הסופיים ניחנים באותו בלבול מגדרי שדובר בו, אברי המין מתחלפים, הגוף מתפצל, זה סקסי ודוחה בו זמנית.
און הוא אמן שובב, צעיר ומסקרן, הוא מעז לגעת בדרכים חכמות מאוד בנושאים הכי קמאיים שבמשך שנים רבות היו מודחקים בנפש האדם. בתקופה האחרונה הם צפים אל פני השטח ואון מתחבר לרוח העכשווית הזו. הבחירה שלו בצילום דווקא היא גם לא מפתיעה בהקשר זה שבין מציאות ובדיה, וביחס לתקופה שבה צילום הוא המדיום הכי רלוונטי שיש.
דרך אגב – גיא אירח אותנו במסגרת הסיור שלנו ביפו, ועשה לנו הדגמה חיה של תהליך העתקת הדימויים שלו על הגוף – זה היה מדהים!

עמוד האינסטגרם של גיא האתר של גיא און

מריה סאלח מחמיד מארחת אותנו בסטודיו שלה

מיכאל ליאני
איך נהניתי להדריך בתערוכה "הכלכלול" של מיכאל ליאני שהוצגה במוזיאון הרצליה. העבודות של ליאני תמיד התאפיינו בהומור, ססגוניות ואפילו קיטש, ובתערוכה הזו הוא לקח את הכל צעד אחד קדימה, אל השיא – כיאה לחווית התיירות באילת שהיתה נושא התערוכה. ליאני הוא אמן רב תחומי, ובתערוכה שלו שולבו עבודות וידאו, צילום, מיצב וסוג של פיסול. זכורה במיוחד עבודת הוידאו "אילת ממי" שהתבססה על סגנון מוקמונטרי ותיארה חווית נופש באילת בסגנון הכל כלול.
ליאני הצליח לפרוט על נימי הנוסטלגיה ובה בעת להיות ביקורתי ומדוייק בכך שחשף את האשליה, החומרנות והריקנות שמתקיימות בנהייה שלנו אחר חופשה חלומית, ובעצם בחיים העכשווים באופן כללי.
עמוד האינסטגרם של מיכאל ליאני האתר של מיכאל

לסיכום, זו הייתה שנה מוצלחת למרות הכל. התחלתי את הכתיבה שלי במחשבה על תקופה שאין בה עוגני זמן ואין לה תחושה של התחלה וסוף. עם זאת, המחשבה על אמנים צעירים שמצליחים דווקא בתקופה הזו לנסח לעצמם קול ייחודי, פורץ דרך בתוך עולם שחוק, היא מחשבה מעודדת ומחזקת.
איזה כיף
אני מאחלת לכולנו שנה חדשה, טובה, שגרתית, וגם ברוכה בעשייה יצירתית בועטת. שלא יצנזרו אותנו, שלא יעצרו אותנו, וששדה האמנות הישראלי ימשיך לפרוח ולשגשג – למרות כל הקשיים.
שלכם,

שני.

שני אביבי, מתוך עבודתה 'בדרכה'

מלאים בהתרגשות לקראת שבוע האיור המתקרב שוחחנו עם יובל סער, עורך מגזין פורטפוליו ומי שיזם את שבוע האיור לפני 9 שנים ואוצר אותו מאז. אדם שנדמה שעלה על הטריק איך להוסיף עוד לפחות שעתיים ליממה ולמלא אותן בעשייה יצירתית. יובל שיתף אותנו בסיפור הולדתו של שבוע האיור, רגע שריגש אותו במיוחד ואפילו הסכים לספר על תערוכה שמעניינת אותו במיוחד השנה. מוזמנים לקרוא ולהכיר יותר את המנוע שמאחורי המפעל האדיר הזה.

רוצים לחוות את שבוע האיור לעומק, לפגוש את המאיירים והאוצרים ולשמוע את כל המידע שמאחורי הקלעים? הצטרפו אלינו לסיורי שבוע האיור במוקדים השונים ברחבי העיר! כל הפרטים והרשמה בקישור

צילום מירב בן לולו

היי יובל, קודם כל ספר לנו איך נולד שבוע האיור?

שבוע האיור נולד מעבודה על תערוכה קטנה בבית האמנים לפני תשע שנים. עניין אותי לבדוק את המקור לפריחה של הסצינה המקומית, ואת השפעת העידן הדיגיטלי על עולם האיור. לא תכננתי לעשות שבוע איור, אבל אחרי שבכל שבוע פרסמתי בפורטפוליו שני ראיונות עם מאיירות ומאיירים, מסדרת הראיונות הזו – איור עכשיו – שכללה לבסוף 100 ראיונות, נולד שבוע האיור הראשון.

למה דווקא איור?

שאלה טובה, ואני לא בטוח שיש לי תשובה אליה. אולי בגלל היכולת יוצאת הדופן של מאיירות ומאיירים להעניק פרשנות מקורית ורעננה למציאות, להגיד משהו אמנותי ועדיין להיות תקשורתי.

ספר לנו על רגע בשבוע האיור שאתה גאה בו במיוחד

בשנה שעברה, 10 ימים לפני מועד הפתיחה המקורי של שבוע האיור, שלהי הסגר השני – ההחלטה לקיים בכל זאת שבוע איור במתכונת פיזית. החלטנו למתוח אותו על פני חודש עד תחילת הסגר השלישי, ולהצליח כנגד כל הסיכויים להוציא אנשים מהבית ולראות אמנות, לתת גם להם וגם לקהילת האיור שביב של אופטימיות.

ספר לנו על שבוע האיור השנה – איך היתה החזרה לפורמט הרגיל אחרי שנת בקורונה?

כמו לרכוב על אופניים אחרי הרבה זמן – בהתחלה קצת משונה אבל תוך שניה ההתלהבות של כולם סוחפת, והנה – כמעט 80 תערוכות. מדהים!

אמנם כולם היו בניך, אבל על איזה תערוכה או פרויקט מיוחד ממש אסור לוותר השנה?

הו, זו באמת שאלה קשה, אבל אם יש תערוכה אחת שאני מאוד סקרן לגביה זו התערוכה ״אמא תחנה״ שתוצג בתדר. אחד הדברים שהכי משמחים אותי בשבוע האיור הוא סטודנטים שעונים לקול הקורא שאנחנו מפרסמים בכל שנה, עוד בזמן הלימודים. במקרה הזה מדובר ביוזמה של בוגרות ובוגרים טריים של מסלול איור במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, שהתחברו תחת השם קולקטיב תמ״א; ואם זה לא מספיק – את התערוכה אוצר זאב אנגלמאיר (!) שהנחה השנה את פרויקט הגמר של כולם (כל אחת בנפרד). הקבוצה מתבוננת בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב כמעין משולש ברמודה מקומי; מרחב שבו הגבול בין אגדות אורבניות לאמת מיטשטש. כמו במצולות הים, גם בתחנה, ככל שהם צוללים עמוק יותר אל מצולותייה החשוכים הם מגלים רבדים של חיים נסתרים מן העין, ומוצאים שבכל אגדה יש גרעין לא צפוי של אמת. במיצג אווירתי שמשלב מדיות של איור, פיסול והקרנה (!), חברי הקולקטיב מציפים את החיים האמיתיים שמתקיימים בתחנה כאן ועכשיו.

מה החלום שלך לגבי שבוע האיור?

יש הרבה חלומות, איפה מתחילים? לעשות תערוכה אחת גדולה עם תקציב ומקום, להביא אורחים מחו״ל ולייצא את שבוע האיור לחו״ל, לגייס חברות מסחריות (בעיקר של מוצרי צריכה) ולייצר מהדורות מוגבלות לכבוד שבוע האיור (דמיינו כניסה לסופר וכל האריזות מאויירות), ליצור פרויקטים גדולים במרחב הציבורי, ועוד ועוד ועוד. אבל כרגע אנחנו מתרכזים בעיקר בלהוציא לפועל שבוע האיור מוצלח, שיאפשר לנו להתחיל לעבוד כבר ביום שאחרי על שבוע האיור של השנה הבאה.

מפת נווה שאנן, עמנואל זילברשניר – מתוך התערוכה אמא תחנה בתדר

בכתיבת ההמלצות לסופ"ש זה היתה איזו תחושה של שגרה מבורכת. משהו בשילוב של פסטיבל תערוכות ואירועי אמנות, תערוכה שממוקמת בתוך מערה עתיקה בחסות רשות הטבע והגנים ותערוכה מלאה בהומור וציניות – גרמו לנו להרגיש שהכל בסדר.

בגלריה אלפרד תפתח תערוכת יחיד של קורין קיציס שבוחנת בהומור את משבר המיניות והזוגיות שלה; ברחבי ירושלים פסטיבל איור שכולל תערוכות ואירועים – במרחב אמיתי ולא וירטואלי (!!); ומעשה מפתיע ומיוחד דווקא בחסות ראשות הטבע והגנים המיושנת בדרך כלל, בדמות תערוכה חדשה הממוקמת בתוך המערות העתיקות של בית גוברין.

נראה שהסופ"ש הזה מזמין אותנו לצאת לטיולים,
שיהיה בכיף

שני ורנר וצוות Talking Art

"אמנות עקרת הבית" תערוכת יחיד לקורין קיציס

"אמנות עקרת הבית" תערוכת יחיד לקורין קיציס

איזה כיף שעוד יש הומור באמנות העכשווית, גם אם הוא בא לעסוק בנושאים קשים. קורין קיציס לוקחת את אחד הנושאים העדינים והאינטימיים ביותר בחייה של אישה ובחיי זוגיות בפרט – ההתמודדות עם השגרה וההשפעה שלה על מצב הרוח, המיניות, התפקוד היומיומי וכו'. קיציס הגתה מוצר פיקטיבי שמיועד לזוגות שאיבדו את החשק, אשר מציע להם מגוון אפשרויות למשחקי תפקידים שיציתו שוב את להבות הזוגיות. בתערוכה יוצגו עבודות וידאו ומיצב שמתארים את השימושים שניתן לעשות במוצר.

החל מיום חמישי 6.8 בשעה 17:00, ללא אירוע פתיחה. גלריה אלפרד, סמטת שלוש 5, תל אביב.  אירוע פייסבוק

4-13.8 פסטיבל "אאוטליין" ברחבי ירושלים

הגרסה הירושלמית של שבוע האיור (האהוב עלינו כידוע) חוגגת השנה את מופעה הרביעי. במהלך הפסטיבל יוצגו 14 תערוכות שונות ויתקיימו מגוון אירועים בגלריות, במוזיאונים, בחללי תצוגה, במוסדות תרבות ואמנות וברחובות העיר. הפסטיבל מתמקד בקשר הישיר בין האיור והמלה הכתובה (בספרי ילדים למשל) והתכנים מותאמים גם לילדים ונוער, עד כדי תערוכות שמיועדות להם בפרט. בנוסף, הרבה מהתערוכות מתקיימות בחללים ציבוריים כמו במעברים של תחנות הרכבת, בשלטי פרסום, ובחצר מוזיאון הטבע. במסגרת הפסטיבל יתקיימו גם סדנאות איור שונות שישודרו בזום – וזה נחמד מאוד. בקיצור, שווה לשוטט באתר ולמצוא מה מתאים לכם בקישור Ι דף פייסבוק

"צורות אנוש" תערוכת יחיד לאמן האיטלקי איוו ביזיניאנו בתוך מערות בית גוברין. אוצר: רוברט כ מורגן

אוקיי אוקיי, זה מסוג הדברים שהכי מרגשים אותנו והלוואי ויקרו יותר – כשאמנות, טבע והיסטוריה נפגשים, ועוד יותר מכך – שמישהו פותח את הראש ויוצא מהקופסה של הגלרייה הלבנה. בסופ"ש הקרוב תושק תערוכת יחיד שהוכנה על ידי ביזיניאנו בעקבות הביקור שלו במערות בית גוברין ובמיוחד עבורן. התערוכה תהיה מורכבת מפסלים ומהקרנות וידאו שישולבו בתוך מתחם המערות וניתן יהיה לראות אותה רק בערב. הפסלים של ביזיניאנו עשויים מחלקי עץ ממוחזרים ונראה שהם מהדהדים את החיים הקדמוניים שהתרחשו במערה, לעומתם הקרנות הוידאו מביאות עולם טכנולוגי וחדשני אל תוך המערה העתיקה. השילוב הזה בין הזמנים, החומרים והתחושות ייצר לטעמנו חוויה מיוחדת.

התערוכה תהייה פתוחה בימים רביעי, חמישי ומוצאי שבת בשעות הערב, הביקור בתערוכה מחייב רישום מראש במערכת הזמנות הביקור של רשות הטבע והגנים. קישור

מקומות אחרונים בסיורי הקיץ שלנו

סיורי הקיץ שלנו כבר ידועים בתור חוויה ייחודית ואקסקלוסיבית אשר מאפשרת הצצות נדירות אל תוך עולמו של שדה האמנות המקומי. כל הסיורים נתפרו במיוחד עבור התוכניות והתערוכות שמתקיימות בקיץ הקרוב. בין היתר סיור בתערוכה של סיגלית לנדאו ביפו, מפגש בסטודיו של ורד אהרונוביץ', סיור בתערוכת הבוגרים של שנקר, מפגש עם אמני תכנית ארטפורט ועוד.
מידע על כל הסיורים בקישור

ניצן מינץ וDEDE, מתוך התערוכות במסגרת פסטיבל "אאוטליין"

שבוע האיור נמשך בכל הכח ואנחנו מתרוצצים בכל העיר עם הקבוצות שלנו, פוגשים מאיירים ואוצרים ורואים המון תערוכות מצויינות שמרחיבות למשתתפי הסיורים והאמת שגם לנו את המושג על מהו איור עד לקצה גבולותיו. כיף! בתוך הבלאגן הצבעוני של שבוע האיור עולם האמנות ממשיך כמנהגו ותערוכות חדשות נפתחות. אומרים שעין הסערה, אותו מרכז בו לכאורה אמור להיות הכי סוער, דווקא שם מוצאים את השקט הגדול ביותר. ברוח זו בחרנו לכם הפעם כמה תערוכות שקטות יותר, אולי מתוך המחשבה על השקט שאחרי הסערה שהיא שבוע האיור, ואולי סתם מתוך החשק לקחת נשימה עמוקה ולצלול למקום עדין יותר.

בגלריה אינדי מציגה רונית פורת את הגרסה שלה לזרם הצילום ללא מצלמה ומשהה את מבטה דווקא על חללי מעבר המובילים אל הדבר האמיתי; ברו ארט מזמינה אוצרת הגלריה החדשה את אמני הגלריה לתערוכה קבוצתית ראשונה זה זמן רב ומאתגרת אותם לעסוק במדיום לא להם; ובגלריה העמקים המתחדשת מציגה רותי דה-פריס המצויינת תערוכה המפגישה את אופיה העירוני עם עבודותיו של אמן הקיבוץ המקומי.
מאחלים סופ"ש שקט וצלול לכולם,
שני ורנר וצוות Talking Art

להמשיך לקרוא ←