אני לא יודעת אם שמתם לב אבל נעדרתי מהבלוג ומפעילות בכלל בחודש האחרון. למעשה חזרתי לפני כמה ימים מביקור בהודו. אחרי תקופה טעונה מאוד מבחינה רגשית ידעתי שהדבר היחיד שיאושש אותי יהיה חזרה אל הודו, מושא געגועיי ואהבתי. זה אולי יישמע כקלישאה אבל יש משהו במקום הזה, בחדוות האנשים, בסתירות הפנימיות הקיצוניות כל כך – בין עוני ועושר, בין שקט לרעש, מהיר ואטי, בין מזרח למערב, וכמובן בדת ובתרבות המיוחדות שאי אפשר שלא התרשם מהן. יש משהו במקום הזה שפותח לי את הנשמה, מרטיט אותה, מערבל אותה, אבל בסוף גם עושה בה שקט.
גופי במערב וליבי בהודו, עדיין
כתיבת תגובה