2022 – היית גדולה מהחיים
סיכום השנה של שני ורנר
אני מסיימת את שנת 2022 בסערה קלה, בה חשש, תקווה והתרגשות מהולים אלה באלה. השנה הזו הביאה עמה הרבה מאוד אירועים גדולים, יותר ממה שהיה בשנים עברו. זו היתה שנה גדולה מהחיים – בפן האישי, העסקי, בעולם האמנות הישראלי, בתרבות המקומית ועוד.
2022 התאפיינה בתערוכות ענק, שוברות קופות. בזירה שלנו אנו יכולים לציין כמובן את קוסאמה במוזיאון תל אביב – תערוכה שפתחה לנו את השנה, ובה סיירנו עם מאות אורחים ולצידה את תערוכת היחיד של סיגלית לנדאו, איתה אנו סוגרים את השנה באופן דומה.
גם הביאנלה בונציה היתה אירוע משמעותי עבורי כיוון שזו הפעם הראשונה שיצאנו להדריך בה. הביאנלה שברה השנה את כל השיאים עם יותר מ800,000 מבקרים. אנחנו "תרמנו" 140 אורחים ב7 סיורים שהוצאנו לתערוכת הענק החשובה הזו.
השנה "מדברים אמנות" עברה גם מהפך מבפנים. האירוע המשמעותי ביותר היה ההשקה של סיורי אירופה שלנו ושל מותג Talking Art LOCALS. ערכתי עשרות ראיונות עם ישראלים שחיים בחו"ל עד הדיוק והמציאה של המדריכים הטובים ביותר עבורכם שימשיכו לקיים את הרוח של הסיורים שלנו גם במרחק. שמונה מדריכות ומדריכים חדשים הצטרפו לצוות שלנו, לצד מנהלת אדמיניסטרציה חדשה ואחראית הכשרות ובניית תכנים שנמצאת בלונדון – והשמחה רבה.
קרו גם כמה אירועים מדאיגים בעולם האמנות כאן. תערוכות שהוצגו בגופים ציבוריים וצונזרו בגלל שהכילו תכנים שסומנו כפוגעניים – עבודתו של דויד ריב והסערה סביבה במוזיאון רמת גן, הצגת תוכן "פוליטי מדי" במכללת ספיר ורק לאחרונה הורדה תערוכה בגלריה ביתא בירושלים בגלל שהציורים הציגו עירום נשי. נגיעת יד של שלטון בתחומי הרוח היא דבר מסוכן מאוד ועלינו להתייחס אליה בכובד ראש.
במרץ הקרוב אציין 10 שנים להקמה של Talking Art. בשנים האלה ראיתי את עולם האמנות הישראלי משתנה בצורה חסרת תקדים. ככל שתהליכי הגלובליזציה מעמיקים כך גם השדה המקומי, יוצא מהדלות שזוהתה בו כבר בשנות ה-1980 ומגיע על מחוזות חדשים, בינלאומיים, סקסיים – שתואמים סוף סוף את הלך הרוח העולמי. במקביל, התפתחה גם "תיירות אמנות". אם בתחילת הדרך, נחשבתי לעוף מוזר – חלק מקהילה קטנה של מסיירי אמנות, היום סיורי תרבות למיניהם הפכו לנחלת הכלל, ואמנות עכשווית אינה נתפסת כאליטיסטית ולא נגישה, אלא כחוויה המיועדת לקהל רב תחומי ורב דורי.
בכך, אני יכולה לומר שהחלום שחלמתי לפני עשור מתחיל להתגשם. שנת 2023 הולכת להיות כולה בסימן של חגיגות העשור!
ובנימה אופטימית זו גם אסיים. אני מודה לצוות המופלא שלי שבלעדיו 2022 לא היתה נראית כפי שהיא – צוות חכם, טוב, לויאלי ותומך שמניע יחד איתי את המיזם הזה קדימה כל הזמן.
השנה הזו גם לא היתה טובה כל כך לולא אתם – שוחרי האמנות, שממשיכים לבוא סקרנים ופתוחים, שנהנים מאמנות באמת ובוחרים בנו להביא אתכם אליה בדרך שלנו.
אני מאחלת לכולנו שנה אזרחית חדשה, טובה ומעשירה, רגועה, בריאה וכרגיל – מלאה באמנות משובחת. שלכם, שני ורנר
אני מאחלת לכולנו שנה אזרחית חדשה, טובה ומעשירה, רגועה, בריאה וכרגיל – מלאה באמנות משובחת.
שלכם,
שני ורנר
אלעד רוזן, מתוך התערוכה השלישי הנמנע בבית בנימיני. צילום שי בן אפרים
אלעד רוזן
השנה האמנותית שלי התחילה בצורה מרגשת במיוחד עם תערוכת יחיד שלראשונה הוקדשה כולה למדיום הקרמיקה בו אני עוסק לצד הציור בשנים האחרונות. האפשרות להציג את התערוכה במרכז הקרמיקה המוצלח 'בית בנימיני', שבו למדתי הרבה ממה שאני יודע על המדיום המרתק הזה, היתה מבחינתי סגירת מעגל אך גם פתיחה של מעגל וכיוון חדש. בשנה הזו ביליתי גם קיץ ארוך בברלין שבמהלכו אמנם לא יצרתי, אבל איפשרתי לעצמי לספוג את האמנות במוזיאונים ובגלריות. המנוחה הזו הוכיחה את עצמה ועם החזרה לסטודיו בארץ חזרתי גם לעשיה אינטנסיבית ואני מתחיל את 2023 עם להט יצירתי מחודש וכמה פרויקטים מרגשים בקנה.
מיכל סופיה טוביאס
2022 הייתה עבורי שנה מאד מרגשת. הרבה תהליכים שהתבשלו בסטודיו במשך זמן ארוך ראו אור במסגרת שלוש תערוכות מאוד יקרות לליבי (אחת מהן עדיין מוצגת במסגרת הביאנלה לרישום בירושלים). השילוב של שלושת המהלכים האלה יחד, איפשר לי לעשות שלום עם אירועים מורכבים מן העבר הקרוב והעבר הרחוק, ואני פותחת את שנת 2023 עם לב שמח.
עברי באומגרטן
זכיתי השנה לשהות כמעט שלושה חודשים עם בן זוגי בצרפת ובאיטליה. חוץ מאוכל מושלם, נופים מפעימים ואווירה משכרת זכיתי ללוות קבוצות של Talking Art בביאנלה המרהיבה של ונציה ולערוך תחקיר לקראת תערוכה היסטורית על חברת Olivetti האיטלקית (בקרוב בגלריית הויטרינה בHIT – חולון)!
אמן על כולנו בכל שנה….
יונתן אולמן
האירוע המשמעותי ביותר שקרה לי השנה הוא ש"קיבלתי" תערוכת יחיד "כמתנה" ליום ההולדת הארבעים שלי.
התערוכה 'אני רוצה את אמא' הוצגה בחלל המעבדה במהלך חודשי אוקטובר-נובמבר של השנה החולפת. לרגע היה נדמה שהתערוכה תיפתח ב-4 בנובמבר, שהוא גם היומולדת 40 האמיתי שלי.
התערוכה עסקה בלידה והיווצרות, ביצירה, באבהות וכמובן באמא (כי, איך אפשר שלא?). היא הייתה עבורי ציון דרך משמעותי בחיים וביצירה
עמית רובין
השנה האחרונה הייתה השנה הראשונה שלי ב- Talking Art וגיליתי אפילו יותר כמה אני נהנית לפגוש אנשים ולדבר על אמנות בצורה ישירה. יחד עם המשך לימודי התואר שני באוצרות בבצלאל, צללתי לעומקו של עולם האמנות העכשווית בארץ וגיליתי בו עושר גדול. עבדתי על הקמת פרויקט בית מדרש לאמנים שעומד לצאת לאור בקרוב ולאחרונה התחלתי לעבוד כעוזרת אוצר בחלל הפרויקטים 'פרטר'. השנה הזו הייתה מיוחדת מבחינה אמנותית גם בגלל שהספקתי לבקר במהלכה בביאנלה בונציה וגם בדוקומנטה בקאסל בהפרש זמן קצר, שניים מהאירועים החשובים ביותר בלוח השנה האמנותי הבינלאומי. אני מסיימת את השנה עם הרבה מאוד התרגשות וציפייה להמשך.
יונתן אולמן, מתוך התערוכה אני רוצה את אמא במעבדה. צילום טל ניסים
