שרון יערי, גלריה זומר
וואו! תשמעו, התערוכות שנפתחות בזמן האחרון מעולות – אחת אחת. בתערוכות המוצגות כעת באזור רוטשילד תוכלו למצוא עושר של סגנונות ונושאים, מעיסוק בהיסטוריה, להיבטים אישיים ופסיכולוגיים, לשאלות פנים אמנותיות ובחינה מעניינת של טכניקות ומדיומים. בתוך כך, הציור זוכה למבט מעמיק ומרגש מציור ריאליסטי, לציור שבוחן את עצמו, קורע את עצמו, משחק ומפעים. פשוט תענוג. הנה ארבע תערוכות שאני ממליצה בחום רב ללכת לראות, כולן בגלריות הוותיקות באזור שדרות רוטשילד:
"גחליליות", תערוכת יחיד למאיה גולד
גלריה אלון שגב, רוטשילד 6, תל אביב. מוצגת עד 26.12.15
מאיה גולד חוקרת בציורים שלה נקודות מבט ואופניי צפייה – כמו למשל כשהשתמשה במבט ממעוף הציפור בסדרת הציורים הקודמת שלה, ומנסה לשבור את אופן הצפייה הקונבנציונלי שאנו רגילים בו בדימויים ריאליסטיים (ציור וצילום). אבל מעבר לכך, בציורים של מאיה גולד תמיד יש משהו קצת מטריד ומציצני. פרויד הגדיר את זה כ"אל-ביתי" משהו שנדמה כזר ומנוכר ואז מתגלה כדבר שחבוי בתוכך. כך למשל העזנו לפנטז מיהי הדמות שמסתתרת מתחת למטריה (אותה ראינו מלמעלה כאמור), וכך גם בציורים החדשים שמוצגים בתערוכה. הפעם דרך החלונות המעוטרים והמצוירים בקפידה, אנו מציצים אל תוך בתים. לפעמים דמותנו "משתקפת" בחלון המצויר, ולעתים אלה דמויות בדיוניות השאולות מתקופה אחרת.
"TAKE", תערוכה קבוצתית
גלריה זומר לאמנות עכשווית, רוטשילד 13, תל אביב. מוצגת עד 12.12.15
תערוכות קבוצתיות בגלריות הן תמיד מעט בעייתיות, בעיקר כי כוונתן בדרך כלל היא להציג עבודות של אמני הגלריה, וברוב המקרים ההקשר אינו זוכה למחקר אוצרותי מעמיק והתערוכה נדמית דלה בהקשר זה. גם הפעם המצב דומה, התערוכה עניינה בשכפול ושעתוק בעידן העכשווי (נושא חם מאוד בימינו), ואמנם העבודות המוצגות נוגעות כולן בנושא אבל הצגת עבודה אחת מתוך מערך העבודות של אמן אינה מעידה בהכרח על עיסוק גורף. כך למשל בצילום של יעל ברתנא המוצג בתערוכה, בו היא לבושה במדים של קצין SS, בטקסט (הרצוף שגיאות כתיב, דרך אגב) נכתב כי היא מבלבלת בין זהויות בעודה מנסה לשכפל את עצמה לתוך זהות אחרת, נכון אבל ממש לא מעיד על עניינה האמנותי באופן כללי, הדבר דומה גם לגבי עבודתו של הצלם שרון יערי. בכל אופן, מוצגות בתערוכה עבודות מצוינות ששווה לראות, בין היתר עבודת קיר גדולה של ליהי תורג'מן המופלאה, שכל הזדמנות לראות עבודות שלה, היא ראויה לציון.
להמשיך לקרוא ←
הנס אופ דה בק "המסיבה של הסטיוארטים"
איתי זלאיט, חרושת התלמים