ארכיון תגיות: סיור גרפיטי בתל אביב

מאיה אטון

אי אפשר לבחור. המלצות הסופ"ש 4-6.3

כתיבת תגובה

ידענו שככה זה יהיה, אחרי הסגר הגדול מגיע גם שפע גדול. ברמה הטכנית זה מאוד הגיוני, כייוון שכל הגלריות נפתחות יחד בבת אחת ואיתן גם המון תערוכות חדשות. לנו זה עושה חיים קצת קשים, כי השבוע למשל יש רשימה כל כך מכובדת של יוצרים ויוצרות מהשורה הראשונה שיציגו תערוכות חדשות, והפעם ממש קשה לבחור ולסנן. על כן החלטנו לעשות השבוע משהו במתכונת מעט שונה ולהביא רשימה של תערוכות חדשות שאנחנו חושבים ששווה לראות. אין לנו מקום להרחיב על כולן, אז פשוט תצטרכו לסמוך עלינו בקטע הזה.

תערוכת היחיד של מאיה אטון נפתחת סוף סוף ביפו; מקבץ תערוכות חדש במוזיאון פ"ת; תערוכת יחיד לאירית חמו המיוחדת בגלריה ביד מרדכי ותערוכת יחיד למארק יאשאייב בגלריה העמקים; ותערוכת יחיד למתן בן טולילה בתל אביב.

ואם זה לא מספיק יש לנו גם הזמנות לשני סיורים לקהל הרחב במהלך חודש מרץ.

שיהיה בהצלחה עם המסע הזה,

שני ורנר וצוות Talking Art

שגית פרידמן

שגית פרידמן הלל, תערוכת יחיד במוזיאון פתח תקווה

״הרים סולאריים ולבבות שבורים״ תערוכת יחיד למאיה אטון. אוצרת: כרמית גלילי
זו תערוכה שחיכינו לה הרבה זמן. מאיה אטון ידועה בראש ובראשונה ביכולות הטכניות שלה, ויצירת רישומים עדינים, מדוייקים, מופלאים, מציאותיים ודימיוניים בה בעת. בתערוכה החדשה תשלב אטון פיסול, אנימציה ורישום לכדי יצירת מיצב המגיב לאירוע שהתרחש במאה ה-19, תקופה שכבר עסקה בה בעבר.

מגזין 3 יפו, החל מיום חמישי 4.3. הכניסה לחלל תהיה ברישום מראש בלבד בכתובת

אירוע פייסבוק

אשכול תערוכות חדש במוזיאון פתח תקווה

מוזיאון פתח תקוה עבר לאחרונה שינוי מהותי כאשר התמנו רעות פרסטר למנהלת המוזיאון וד״ר אירנה גורדון לאוצרת ראשית. למעשה זו יריית הפתיחה הרשמית של השתיים בתפקידיהן החדשים, ואנו צופים רבות וטובות לשילוב המרענן הזה. לא מפתיע אם כן שהתערוכה המרכזית תעסוק בקשר שבין המוזיאון לצופים שלו. לצדה תוצג תערוכה מדוברת של  שגית פרידמן הלל שעוקבת אחר זוגות של תאומות במהלך שנות התבגרותן.
קריית המוזיאונים, ארלוזורוב 30 פתח תקווה. באירועי הפתיחה 4-6.3 הכניסה חינם בהרשמה מראש. מידע נוסף באתר הרשמה לאירועי הפתיחה בקישור

"גן יצחק" תערוכת יחיד לאירית חמו. אוצרת: רווית הררי

אירית חמו פיתחה בשנים האחרונות טכניקה מיוחדת בה היא אוספת אבק (כן, אבק!) ממקומות שונים ומשתמשת בו בכדי לייצר דימויים דו ממדיים המתחקים אחר אמנות ישראלית איקונית. בתערוכה החדשה תציג גן פסלים מזערי, שכולו העתקים של יצירות אמנות ישראליות מוכרות, אותם היא תכסה כמובן באבק.
פתיחה: שבת 6.3 בשעה 12:00. דנה גלריה לאמנות, יד מרדכי. אתר הגלריה (המאוד לא מעודכן!) בקישור

"אבן קלע אבן חן" תערוכת יחיד למארק יאשאייב. אוצרת: רות אופנהיים

מארק יאשאייב נמנה עם דור של צלמים צעירים העוסקים לא רק בדימוי כי אם בתכונות המולדות של מדיום הצילום, תוך כדי שהם מאתגרים את גבולותיו והגדרותיו הראשוניות. בטכניקה מעניינת, יאשאייב מצלם באזורים טעונים במשמעות (במקרה זה במרחבי קיבוץ שער העמקים), ולאחר מכן מדפיס את הצילומים ויוצר מהם מיצב אותו הוא מצלם שוב. זה יוצר תמונה מתעתעת ומרובדת ששוברת את יכולתו ה"תיעודית" של הצילום.

פתיחה ללא אירוע: שבת 6.3 בשעה 12:00 . גלריה העמקים, קיבוץ שער העמקים

אירוע פייסבוק

"נמר, נמר, אש להבות" תערוכת יחיד למתן בן-טולילה. אוצר: יונתן אולמן

הנה עוד תערוכה שחיכינו לה, לאחר תערוכת היחיד הנהדרת שהיתה לבן-טולילה לפני מספר שנים בגלריה נגא. ציוריו גדולי הממדים הם עולם שלם של תעתוע וניגודים. צבעוניות מיוחדת ועליזה לצד תכנים אפלוליים, מפגש לא צפוי בין רקע וקידמת הציור, קומפוזיציות מורכבות עם יחסי גדלים מבלבלים, ועולמות של כאן ושם, של פנטזיה ודמיון.

פתיחה: שישי 5.3 בשעה 10:00. בהרשמה מראש, ועם מגבלת כניסה של 10 מבקרים בכל חצי שעה.

גלריה נגא לאמנות עכשווית, אחד העם 60, תל אביב

אירוע פייסבוק

הסיורים הקרובים שלנו – סוף סוף!

13.3  סיור אמנות רחוב וצילום בסמארטפון להורים וילדים

במהלך הסיור נשלב סדנת צילום ונלמד טריקים חדשים לצילום יצירתי ומגניב בעזרת מצלמת הטלפון. בין היתר תוכלו להתנסות בצילום במצבים שונים לחקור זויות וקומפוזיציה מקוריות, להבין אור וצל ולגלות פיצ'רים מיוחדים במצלמת הטלפון שלכם.

פרטים נוספים בקישור

 26.3 סיור גלריות בקריית המלאכה

בסיור זה נבקר באזור הלוהט של דרום תל אביב – שכונת קריית המלאכה, בה משתלבים יחד סדנאות האמנים, הגלריות המובילות בארץ ואמנות רחוב בשפע.

הסיור בהדרכת האמנית מיכל סופיה טוביאס יוביל אותנו לתערוכות מרכזיות בהן מוצגת אמנות עכשווית ישראלית בשלל מדיומים: צילום, ציור, מיצב, וידאו ארט ופיסול. בין היתר נבקר בתערוכה עתירת הדמיון של האמניות תכלת רם ונעמה ערד במתחם ארטפורט, בתערוכת הציור היפה של זויה צ'רקסקי, ובתערוכה החדשה של האמנית שרון גלזברג.

פרטים נוספים בקישור

מתן בן טולילה,מתוך התערוכה ""נמר, נמר, אש להבות", גלריה נגא, תל אביב

גרגורי אבו

אל הרוח, אל המים אל האש. המלצות הסופ"ש חוזרות

כתיבת תגובה

ימים קשים עברו על האנושות בשנה האחרונה, ימים שאמנם עוד לא נגמרו אבל גם ההשפעה שלהם עוד תורגש בעתיד הקרוב והרחוק, וגם תיבחן בהתאם. גם על עולם האמנות עובר משהו, מוקדם מדי לדבר על הדבר כתופעה קולוסלית, אבל בהחלט ניתן לראות את ההשפעה של משבר הקורונה על העולם הפנימי, הסובייקטיבי והקטן של האמנים כמו של כל אחד מאיתנו. עולם האמנות עוד לא פונה לתערוכות דרמטיות ופוליטיות, אלא דווקא מתכנס ברגע הזה, ובנחמה שהוא יכול להציע. תערוכות השבוע עוסקות בתכנים דומים, הן מבקשות לתת מנוחה, לעצור לרגע ולנשום.

בגלריה של המרכז ליהדות נווה שכטר תפתח תערוכת יחיד לסימה מאיר שמשלבת את היומיומי והרוחני; תערוכת יחיד לגרגורי אבו שמגיעה לאחר פעולה שעשה במקום הנטוש בזמן הסגר הראשון; קמפוס האמנויות של מכללת סמינר הקיבוצים עובר למרכז העיר ומציג תערוכה חדשה שתעסוק בהפרעות תקשורת; ובפינת הבונוס: ההזדמנות שלנו לעשות טוב בתערוכת המכירה השנתית למען גן לוינסקי.

כמה כיף לחזור לשגרת כתיבת ההמלצות,

שבת שלום ושלווה

שני ורנר וצוות Talking Art

"זמזומים" תערוכת יחיד לסימה מאיר. גלריה נווה שכטר

"זמזומים" תערוכת יחיד לסימה מאיר. אוצרת: שירה פרידמן

הרבה פעמים אמנות טובה מצטיינת בכך שהיא מצליחה ליצור תמהיל בין עולמות שונים, לשלב יחד את מה שנראה היה כבלתי ניתן לשילוב ולייצר עבור הצופים נקודת מבט חדשה על דברים שהם אולי מובנים מאליהם. כך הדבר גם בעבודותיה של סימה מאיר, ציירת ותיקה אשר מוכרת בעיקר בזכות ציורי הטושים שלה על גבי מצעים מן המוכן – ובעיקר פורמייקה ודלתות של ארונות. בחירת החומרים המאוד לא שגרתית מייצגת אולי עולם עכשווי שטוח ובו החומרים הם חיקויים פלסטיים לדבר האמיתי. על כן מפתיע ומעניין שהדימויים אותם היא מייצרת לקוחים דווקא מעולם אחר: גבוה, יוקרתי, היסטורי וטבעי.

תערוכתה החדשה של מאיר מוצגת בגלריה שכטר אשר נמצאת בתוך מרכז ליהדות ועל כן משלבת תכנים דומים בתערוכות ובוחנת את האופן בו הדתי והרוחני יכולים להתגלם באמנות עכשווית. עובדה זו מוסיפה נדבך נוסף ליצירה של מאיר.

גלריית שכטר, רחוב שלוש 42 פינת רחוב אילת נווה צדק, תל אביב

שעות פתיחה ופרטים נוספים באתר הגלריה בקישור

"ידעתיך" תערוכת יחיד לגרגורי אבו. אוצרות: בת-שבע גולדמן-אידה ויניב שפירא

בזמן הסגר הראשון, אי אז לפני שנה פחות או יותר, הוזמן האמן הצרפתי-ישראלי גרגורי אבו למשכן האמנות בעין חרוד, לבצע פעולה בחללים הסגורים של המוזיאון. זו היתה הזמנה מעניינת, אך לא מפתיעה – שכן זה בדיוק מסוג המקומות שאבו מגיב אליהם. בין כתלי המשכן והארכיטקטורה הייחודית לו, בין האורות והצללים, ביצע אבו את אחד מהמיצגים האישיים שלו, כאלה שלא נעשים אל מול קהל אך מתועדים ונערכים מאוחר יותר לעבודת וידאו. הפעולות של אבו, הן תצרף של פעולות כמעין טקס פרטי שמורכב ממערכת סימנים, כלים, תנועות ומוזיקה היוצרת את השפה הייחודית שלו שיש בה ניחוח מיסטי החושף עולם פנימי רגיש ועדין. בתערוכה החדשה תתווסף העבודה שנעשתה במשכן לסדרת פעולות דומות במקומות אחרים בארץ ובעולם.

החל מיום שלישי 23.2. המשכן לאמנות ע״ש חיים אתר, עין חרוד

עוד על התערוכה באתר של גרגורי אבו בקישור

אתר המשכן לאמנות בעין חרוד בקישור

שתי תערוכות ראשונות בגלריה לאמנות החדשה של מכללת סמינר הקיבוצים, אחד העם 9. אוצרת : דרורית גור אריה

בתוך הלימבו שהביא איתו משבר הקורונה קרו גם דברים מעודדים, בין היתר המעבר של הקמפוס לאמנות של מכללת סמינר הקיבוצים אל לב תל אביב והמינוי של יאיר ברק ודרורית גור אריה כדמויות מפתח בפרוייקט הזה. עם זאת, התערוכה הראשונה בגלריה החדשה לא אופטימית כל כך ותוקדש לשיבושי התקשורת של התקופה האחרונה. העבודות בתערוכה מגיבות לזמן הזה, בו המרחבים הדיגיטליים הפכו לחלק בלתי נפרד מהחיים שלנו, ויצרו – לצד הניכור החברתי המתבקש – עולם חברתי מקביל ולו שפה ומערכת חוקים משלו. בכל זאת, כותבת אוצרת התערוכה :"בכל העבודות לצד ניתוץ הרצף הכרונולוגי והמרחב הסדור בולטת גם התשוקה אל המרחב האנושי ולהשבת הסדר על כנו".

שתי תערוכות קבוצתיות מקבילות: "שדר", "הפרעת תקשורת". החל מיום שלישי, 23.2. גלריה "אחד העם 9", רחוב אחד העם 9, תל אביב

מידע נוסף בדף הפייסבוק של סמינר הקיבוצים בקישור

פינת הבונוס: תערוכת המכירה השנתית למען ספריית גן לוינסקי. אוצרת: רווית הררי

החל משנת 2009 פועלת "ספריית גן לוינסקי" – פרוייקט קהילתי-חברתי-אמנותי שנוצר על ידי גופים ללא מטרות רווח, באזור דרום העיר, ליד התחנה המרכזית. היא מכילה ספרים ב-16 שפות, כולל עברית, ומתופעלת על ידי מתנדבים. מטרת הספרייה לגשר בין אוכלוסיות שונות באזור, לפתוח צוהר לפעילות תרבותית לעובדים הזרים ופליטים ולהקל על חייהם הקשים.

מדי שנה מתקיימת מכירת אמנות גדולה שמטרתה לקדם ולתמוך בפעילות הספרייה, כל ההכנסות הכספיות הינן מקור המימון המרכזי לפעילות הספרייה ומהוות בסיס כמעט בלעדי לפעילותה השוטפת. במכירה, תורמים אמנים מרקעים שונים ידועי שם לצד אמנים צעירים עולים את עבודותיהם למכירה.

תערוכה מקוונת בין התאריכים 24-24.2. בקישור

חניתה אילן, אופקים חדשים, 2016, תערוכת המכירה למען גן לוינסקי

זוזו. המלצות הסופ"ש 18-20.2

כתיבת תגובה

הללויה! כמה חיכינו לרגע הזה שאפשר יהיה שוב לכתוב המלצות במתכונת הרגילה שלהן. לבחור מתוך שלל אירועים ולהמליץ – כמו פעם. אנו רואים יותר ויותר גלריות שפותחות את שעריהן מחדש, והשמועה אומרת שבשבוע הבא ייפתחו גם המוזיאונים, אמנם במתכונות של קהלים מצומצמים, ובכל זאת – בשעה טובה! כדי להוסיף לחגיגה, החלטנו השבוע להמליץ על אירועים המתרחשים מחוץ לבועה התל אביבית, כדי לצ'פר אותנו גם בטיול בארץ בנוסף לאמנות.

בגלריה זוזו בעמק חפר תפתח תערוכה מרגשת כמחווה לאבנר כץ; בית תרבות חדש נפתח בירושלים ובו תערוכת יחיד של גיא זגורסקי; אירוע רב תחומי ומתמשך באטליה שמי בצפון; ובפינת הבונוס – מחיר מיוחד להרצאה של יונתן אולמן על .. משפחת סימפסון. מגניב.

שיהיה סוף שבוע נעים וחמים לכולם,

שני ורנר וצוות Talking Art

גיא זגורסקי

גיא זגורסקי, מתוך התערוכה "מעגל פתוח סגור". צילום: רויטל טפיול

"בונזו'ר מסייה כץ – מֶחְוָה לאבנר כץ", תערוכה קבוצתית. אוצרים: אסיה דובלין ויורי כץ

עבודותיו של אבנר כץ יכולות להיתפס בכמה אופנים – כמי שעבד גם באיור ילדים וגם באמנות "גבוהה" שנכנסה לקאנון האמנות הישראלית  – יש בהן מן ההומור ומן הרצינות, נושאים ילדיים לצד נושאים מורבידיים וביקורתיים. אנחנו מצדנו מבינים את העבודות שלו כתמהיל טבעי בין שני הצדדים האלה של האנושיות, כאילו שהם יכולים לדור יחד. בכל אופן, תערוכת המחווה ליצירתו תפתח השבוע – כחצי שנה לאחר מותו, ויוצגו בה עבודות של אמנים שהיו חבריו לצד עבודותיו שלו. אוצרי התערוכה כותבים כך: "העיסוק האמנותי של כץ במהלך חייו בנושאי אובדן, אבל ומורכבות חיינו המשתנים, הורחב בתערוכה לכדי התמה המרכזית".

מציגים:  אבנר כץ, אברהם חי, דני קרוון, דני קרמן, זיוה קרונזון, יאיר גרבוז, יהושע גריפית, יעקב דורצ'ין, מיכה אולמן, מיכל רובנר, שרון פוליאקין

פתיחה: יום שישי, 19.2 בשעה 10:00. גלריה זוזו, רחוב גשר העץ 46, פארק תעשיות עמק חפר

אתר הגלריה     עמוד פייסבוק

"מעגל פתוח סגור" תערוכת יחיד של גיא זגורסקי. אוצר: איתי מאוטנר

"פשוט בואו. לכו בעקבות האור." כך מבקשים מאיתנו בטקסט המצורף לתערוכתו של גיא זגורסקי אשר תפתח בבית התרבות החדש של פרוייקט "מקודשת" הירושלמי. המשפט הזה נדמה כמו לקוח מעולם אחר, טרום עידן הקורונה בו היה קל – פשוט לבוא, או פשוט ללכת. דווקא בשל כך יש באמירה הזו איזה קסם, קול קורא שמתאים כל כך גם ל"מקודשת" גם ליצירה של זגורסקי וגם לאוצר איתי מאוטנר. פרוייקט "מקודשת" (שגם מאוטנר הוא חלק מהאמונים עליו) שם לעצמו למטרה להמיס גבולות בעיר המשוסעת שהיא ירושלים. ביצירה החדשה שלו זגורסקי כותב בעברית וערבית יחד, ומשלב עבודות ניאון שנכבות ונדלקות – ובכך מכילות גם את החשכה וגם את האור.
התערוכה מוצגת על הקירות החיצוניים של המבנה, דולקת 7 ימים בשבוע, משקיעה ועד 23:00. את צוות מקודשת תוכלו לפגוש במקום בימי שני ורביעי בשבוע, החל מ-17:00.
כפי שאתם מבינים, יש כאן הזמנה לחוויה מעט אחרת, חופשית יותר, מיסטית, חוויה עם רוח ועם אוויר.

FEEL ביית – נעמי 4, ירושלים (בסמוך ל"יס פלנט")

סרטון מתוך התערוכה.    אתר מקודשת בקישור

פינת הבונוס: פברואר רב-תחומי באטליה שמי. ניהול התכנית: יעל כנעני, סמדר שינדלר
אטלייה שמי הקסום אשר נמצא בקיבוץ כברי הוא כבר מזמן לא רק הסטודיו לשעבר של יחיאל שמי. תחת אוצרותה המדוייקת של סמדר שינדלר, נרקמים במקום שיתופי פעולה מעניינים, חיבורים בין ישן וחדש והרחבה של גבולות השיח האמנותי על שמי ועל היצירה בת זמנו. במהלך חודש פברואר יועלו במקום מספר אירועים המשלבים מיצב, מוזיקה ותנועה כנקודות השקה דווקא ליצירה הכבדה, המתכתית והמונומנטלית של שמי. בשבת הקרובה תוכלו לראות עבודות של הכוראוגרפית מאי זרחי – עבודת וידאו ועבודת מחול שתתרחש במקום בסבבים ולקבוצות קטנות בכל פעם. לאחר מכן תתקיים שיחה עם זרחי.
המופעים בהרשמה מראש בטלפון: 052-8840215
שבת 20.2 בשעה 13:00. אטלייה שמי, קיבוץ כברי.   אירוע פייסבוק

אמנות בצהוב. מרצה: יונתן אולמן. בשיתוף עם פלטפורמת תרבותא
כיום בעונתה ה-31, 'משפחת סימפסון' הינה תוכנית הסיטקום שרצה במשך הזמן הרב ביותר בתולדות הטלוויזיה. במשך השנים סלבריאטים רבים, מחברי להקת ה'רד-הוט צ'ילי פפרס' ועד מארק צוקרברג הופיעו בהופעות אורח בתוכנית (ואף סיפקו את הקול לדמותם המצוירת). מסתבר שההומור הייחודי של התוכנית לא פסח על עולם האמנות. כך, אמנים רבים מצאו את עצמם מיוצגים כדמויות צהובות בעלות ארבע אצבעות. מי הם האמנים שנשאבו לעולם הזה? ומה יש ל'משפחת סימפסון' לומר על עולם האמנות?
28.2 בשעה 21:00, ZOOM.
מחיר מיוחד לחברים של Talking Art בהקשת קוד קופון TA2.   רכישת כרטיסים בקישור

מאי זרחי

מאי זרחי מתארחת בפברואר רב-תחומי באטליה שמי

דפנה טלמון

עוד קצת. המלצות לסוף הסגר (?!??!)

כתיבת תגובה

עוד שבוע נחתם בחוסר בהירות לגבי העתיד הקרוב. הסגר ממשיך? נגמר? ואם הוא יגמר, איך נחזור לשגרה? ובכלל – אפשר לקבל את החיים שלנו בחזרה? בכל מקרה, עולם האמנות שוב מרים ראשו, והשבוע בהמלצות שלנו – אמנות משנה חיים! מקבץ אמנים אשר משתמשים ביצירה שלהם על מנת להביא לשינוי.

נתחיל עם "אוטו המתנות" של דפנה טלמון – פרוייקט קהילתי / מיצג נודד של החלפת חפצים יד שנייה, כמעין מחאה על תופעות הניכור והצרכנות המסיבית של ימינו; ראיון עם האמנית מיכל סופיה טוביאס שמבקשת לחדור דרך הקירות אל אולם תאטרון נגה הסגור; הצלם מיקי קרצמן משיק ספר חדש המסכם את הפעילות האקטיביסטית שלו בעשורים האחרונים; ולקינוח – הרצאה של הצלמת הנהדרת ורדי כהנא שתדבר על צילום פורטרטים בישראל לאורך השנים ועל יכולתו של הצילום לנסח תודעה אסתטית קולקטיבית (נשמע מרתק!).

מאחלים לכולנו שבוע חדש של שינויים לטובה,

שני ורנר וצוות Talking Art

מיכל סופיה טוביאס, איילה בסלע, מונופרינט על נייר שחור, 2020

"מסע אוטו המתנות" פרויקט אמנות קהילתי-השתתפותי מאת דפנה טלמון. אוצרת: טלי קיים

עבודותיה של דפנה טלמון הן תגובת נגד מדויקת למצב העכשווי המתאפיין בניכור והתבודדות ולעומתם נטייה לפיצוי רגשי על ידי צרכנות עיוורת ו"תרבות שפע". בשנים האחרונות מאז סיימה את לימודיה בתוכנית ההמשך של המדרשה עוסקת טלמון בפרוייקט מתמשך של החלפת חפצים. מעין שרשרת של נתינה בסגנון "הזבל של האחד הוא אוצר בשביל האחר" – היא אוספת חפצים משומשים, עוטפת אותם בנייר גנרי – ומעבירה אותם הלאה כמתנות. כעת היא יוצאת למסע נדודים עם "אוטו מתנות" עטוף אף הוא בנייר, במהלך מסעה היא תפתח מעין דוכן החלפות נייד הכולל שיחה עם המחליפים על צרכנות, סיפורי חיים ומה שיעלה.

14.2 – 20.2, במקומות שונים בארץ (בהתאם להנחיות התו הסגול, תוך הקפדה ושמירה על הנהלים).

פרטים נוספים על המסלול בקישור

האתר של דפנה טלמון בקישור

יצירה בעין הסערה. ראיון עם מיכל סופיה טוביאס

האמנית (והמדריכה המהוללת שלנו!) מיכל סופיה טוביאס ניצבה בפני אתגר לפתח טקטיקות וטכניקות יצירה חדשות בשל מגבלות הקורונה והקושי להשיג את חומרי היצירה הרגילים שלה. מעבר לכך, לאחרונה הציגה מיצב צילומי בו השתמשה בדימויים מתערוכה קודמת, באופן כזה שהדמויות המצולמות נראות כאילו הן חופרות מנהרה אל תוך תאטרון נגה הסגור. החזרה לעבודה ההיא "עתות קריסה" נראתה רלוונטית מתמיד. ראיון עם שני ורנר בקישור

השקת הספר "עובד ארכיון" מאת מיקי קרצמן
מיקי קרצמן הוא אחד הצלמים האקטיביסטיים החשובים בארץ. במהלך הקריירה הארוכה שלו היה צלם בעיתון חדשות ובעיתון הארץ, מרצה באקדמיה לאמנות בצלאל וראש המחלקה לצילום, ממקימי ארגון “שוברים שתיקה“. אמן המגייס את השפה הויזואלית שלו למינוף הערכים הפוליטיים בהם הוא מאמין. ספרו החדש הוא אסופה של כתבים, ראיונות, זכרונות ועבודת ארכיון המאגדת את הפעילות רחבת ההיקף שלו בעשורים האחרונים. באירוע ההשקה ישתתפו:  עו"ד מיכאל ספרד, ד"ר ליאת לביא, ראשת תכנית התואר השני לתקשורת חזותית, בצלאל, פרופ' יולנדה גמפל, פסיכואנליטיקאית, הדס מאור, אוצרת עצמאית וכמובן מיקי קרצמן.

רביעי 10.2 בשעה 20:00. קישור לזום  אירוע פייסבוק

"הגבורה, העוז והמופת על גבורה והתפכחות בצילום הישראלי", הרצאה מקוונת של ורדי כהנא

כבר כתבנו בעבר על הפעילות החשובה של מוזיאון על התפר בירושלים שעושה עבודת קודש בקידום והעלאת מודעות לסוגיות בוערות ולגישור בין בני מעמדות, תרבויות ודתות שונות בארץ. המוזיאון, אשר נהנה בעבר מקרן שתמכה בו, נאלץ בשנים האחרונות להתקיים מתרומות נוספות, וכך הרצאה זו היא דרך של המוזיאון לגייס כספים להמשך פעילותו וכל ההכנסות הינן תרומה לדבר. הצלמת הנהדרת ורדי כהנא ניסחה בעשורים האחרונים שפת צילום פורטרטים ייחודית, ביקורתית ואסתטית שהפכה בסופו של דבר לארכיון המתאר את האנשים בארץ. בהרצאתה היא תדבר על צילום ככלי לניסוח תודעה ועל המעבר שהצילום הישראלי עשה מהיותו מגוייס לביקורתי.

יום רביעי 10.2 בשעה 20:00. עלות 75 ₪. מספר המקומות מוגבל, יש לשריין מקום מראש בקישור

ורדי כהנא

איתן בן אליהו, מפקד חיל האויר היוצא 2000. צילום של ורדי כהנא בסדרת "פורטרט ישראלי"

יצירה בעין הסערה. ראיון עם מיכל סופיה טוביאס

כתיבת תגובה

האמנית (והמדריכה המהוללת שלנו!) מיכל סופיה טוביאס ניצבה בפני אתגר לפתח טקטיקות וטכניקות יצירה חדשות בשל מגבלות הקורונה והקושי להשיג את חומרי היצירה הרגילים שלה. מעבר לכך, לאחרונה הציגה מיצב צילומי בו השתמשה בדימויים מתערוכה קודמת, באופן כזה שהדמויות המצולמות נראות כאילו הן חופרות מנהרה אל תוך תאטרון נגה הסגור. החזרה לעבודה ההיא "עתות קריסה" נראתה רלוונטית מתמיד. 

ראיון עם שני ורנר

היי מיכל, מה שלומך? איך התחושה בתקופה הזו?

תקופה מורכבת אבל מלאה בלימוד, כך שהתחושה מאד מעורבת. משהו ביחסים של פנים וחוץ קיבל מבחינתי תפנית מאד מעניינת בעקבות התקופה הזאת ואני מקווה שאחרי שזאת תעבור (ובאמת שכבר תעבור!) אדע לשמור על איכויות מסוימות שהיא אפשרה לי.

ספרי לנו קצת על העשייה שלך בשנה האחרונה, איך הקורונה השפיעה עלייך?

אז באותה הרוח של התשובה הראשונה, אני מרגישה שהקורונה נתנה לעשייה שלי מתנה שלא הייתי מאפשרת אותה לעצמי בכל רגע נתון אחר. בתקופת הסגר הראשון, כשעוד לא היה ברור אם ואיך מלמדים בזום וכשכמובן כל סיורי האמנות שלנו הוקפאו – כל הפרנסה שלי עצרה מלכת. היה בזה משהו מאיים ומפחיד אך יחד עם זאת הפיתוי של ללכת כל יום לסטודיו ולהיות שם מבוקר עד ליל היה חזק יותר מכל הפחדים, ובפעם הראשונה בחיי מימשתי את הפנטזיה הכי גדולה שלי כאמנית ופשוט הייתי כל היום בסטודיו. העצירה המוחלטת של החיים אפשרה לי להתכנס פנימה ולחקור את מה שמעניין אותי ברמה הכי טוטאלית ועמוקה שיש, וממש כמו בריטריט שהיתי עם עצמי ועם החומרים עד שיצא עשן לבן בצורת סדרת מונופרינטים (הדפסים חד פעמים) חדשה שמבחינתי מאחדת תחתיה את כל מה שמעסיק אותי היום. האפשרות לפצח ולגלות טכניקות נוספות בתוך העשייה שלי קשורה מאד גם בשקט שהקורונה יצרה ברעשי הרקע של החיים אבל גם במגבלה שהייתה בזמנו ברכישת ציוד וחומרים. גם אם חשבתי לעצמי שאני צריכה חומר אחר או שחסר לי ציוד, זה היה מצב שהייתי צריכה לעבוד איתו. כמו שקורה לעיתים קרובות, ולא רק באמנות, דווקא המגבלה היא זו שמזקקת ומכריחה להתעמת עם הפער שבין מה דבר באמת צריך כדי להתקיים לבין מה אני חושבת שהוא זקוק לו. כמובן שלא הכל היה קל ופשוט כל הזמן אבל בסופו של דבר אני מרגישה הכרת תודה על תקופה שברור שלרגעים עוד אתגעגע אליה.

מיכל סופיה טוביאס, אמא סלע, מונופרינט על נייר שחור, 2020

לאחרונה השתתפת באירוע "מרימים את השאלטר" בשכונת נגה. הצגת שם מיצב צילומי שונה מהפעולה הפיסולית המוכרת שלך. תוכלי לספר לנו על המעבר מפיסול לצילום או על הקשר ביניהם?

האירוע של ״מרימים את השאלטר״ ביוזמת עיריית תל אביב-יפו ובאוצרותה של מיטל מנור, היה הזדמנות מפתיעה ולא צפויה בכלל לחזור למדיום של הצילום ממקום אחר. היחסים שלי עם צילום בעצם קדמו ליחסים שלי עם הפיסול. לפני התואר השני שלי בבצלאל למדתי במחלקה לצילום במוסררה ובמשך כמה שנים טובות עסקתי רק בצילום. בזמנו אפילו צילמתי רק עם מצלמת פורמט בינוני (7×6) אנלוגית ושתי תערוכות היחיד הראשונות שלי היו צילומיות. באיזשהו שלב הרגשתי שמיציתי. לא יכולתי להמשיך להיות כל כך פסיבית ביחס למה שאני עושה ובמקום להתבונן בשקט בחורים בקירות ואז לצלם אותם, התחלתי לבנות את הקירות בעצמי ולפסל בתוכם חורים. אחר כך הצטרפו גם האנשים והרקדניות.

בכל אופן, אם נחזור להצבה הצילומית בנגה – אני מרגישה שזה עוד סיבוב בתוך צורת האינסוף. כשמיטל מנור האוצרת פנתה אלי לא הבנתי איך הפסלים הגדולים שלי יכולים להתאים לסיטואציה של ערב אחד. אבל מהר מאד הבנתי שזו בעצם הזמנה למחשבה משחקית יותר, הזדמנות לשבור את מה שאני כבר מכירה. בהסתובבות בשכונה מיד קלטתי את הקופות הנעולות של תיאטרון גשר והיה לי חשוב להפנות זרקור למצב של התרבות, לקריסה שלה באם המדינה לא תגיש לה עזרה. תיאטראות ומוסדות תרבות נעולים כבר כמעט שנה ורציתי שבפעולה מדומיינת גופים יחפרו מנהרה ויכבשו בחזרה את מה שגם חשוב. סטייל המהפכה הצרפתית.

הבחירה להציב שם דווקא את הדימויים של האנשים בתוך הפסל שלי קיר מס. 2 (עתות קריסה) הייתה נראית לי הכי טבעי. גם בגלל הפורמט והאדריכלות של הקופות הנעולות של תיאטרון גשר אך גם ובעיקר בגלל התוכן של העבודה שהיה נראה לי משותף. הפסל שהצגתי באוסף קופפרמן ב-2018 הוא מחווה פיסולית וגופנית לרישום של משה קופפרמן שעסק בקריסה. קריסה של הגוף, של תרבות, של הדמוקרטיה. או איך שקופפרמן אמר: "נשאלתי: הכל קורֵס תחתיו? הכל מתמוטט? לא. לא הכל ולא בכל מקום. אבל הרבה. מספיק כדי שה'קריסה' תצוין כמאפיינת את הזמן הזה. כזאת תחושתי".

כיוון שכל שנותר לנו עכשיו זה לחלום.. יש מוזיאון או מוסד אמנותי אחר שאתה מתגעגע אליו במיוחד?

בגלגול הזה יוצא שאני תמיד מתגעגעת לחלל הרואה של ג׳יימס טורל שנמצא בגן הפסלים שבמוזיאון ישראל. יש לי ממש כיסופים אליו. כירושלמית לשעבר החלל הרואה היא עבודה שגדלתי בתוכה. כיס צידי בציר הזמן והמרחב בו אפשר להתרווח מול השמיים והאינסוף מבלי להיבהל. יש בעבודה הזאת של טורל יחסים מאוזנים בין הגוף האנושי לכוחות האדירים של הטבע. נכון שזה ממש כאן וקרוב ולא הלכתי רחוק, אבל זה מה שמבליט את הקושי של התקופה הזאת. בסופו של דבר אני חושבת שאני בעיקר חולמת ומתגעגעת לחופש התנועה שלנו כמו החופש והזכות להתפרנס בכבוד. אבל זאת כבר תשובה לשאלה אחרת.

איזו יצירת אמנות מפורסמת מתאימה למצב?

אחד מהתאים של אבשלום. מלונית קורונה לאדם אחד.

האתר של מיכל סופיה טוביאס בקישור

מיכל סופיה טוביאס, איילה בסלע, מונופרינט על נייר שחור, 2020

יעל כוכבי

הרצאה, ראיון תערוכה ואיוונט. המלצות לסגר

כתיבת תגובה

אין ספק שההילייט השבוע בהמלצות שלנו הוא תערוכה אמיתית (!) שנפתחת ב"מעבדה" של האוצר שרון תובל. העובדה שתובל החליט לא לוותר על האמנות ולקיים מפגש אינטימי בחלל האמנות שלו גרמה לנו לחשוב על הגבולות של הסגר הזה, ועל גבולות ומשטר בכלל. אלה ימים בהם הקרקע רועדת, הסגר השלישי שמקפל בתוכו מתחים בין אוכלוסיות שונות בארץ, האיום של הקורונה לצד הנחמה בחיסונים, הבחירות הקרבות – זה בדיוק מסוג הזמנים שבהם לאמנות יכול וצריך להיות תפקיד מכריע. כשחברה היא נאורה ובטוחה בעצמה, היא אינה משתיקה את התרבות שלה, ותעיד על כך ההיסטוריה ההפוכה. אם כן, איפה האמנות שלנו בימים אלה?

בהמלצות השבוע: תערוכת יחיד לאמנית הצעירה/בוגרת משכית גולן; מקומות אחרונים ומחיר מיוחד להרצאה על יצירת האמנות היקרה בעולם; ראיון עם אורי גרשוני במסגרת סדרת הראיונות "יצירה בעין הסערה"; ומרתון צילום רב משתתפים, בינ"ל ומגניב לגמרי בנושא "כאוס".

מאחלים לכם שבוע נעים ואופטימי,

שני ורנר וצוות Talking Art

יעל כוכבי

משכית גולן, מתוך התערוכה "גינון יחסים", המעבדה לאמנות, תל אביב

מחיר מיוחד להרצאה יצירת האמנות היקרה ביותר בעולם. מרצה: יונתן אולמן
יש הטוענים כי 'סלבטור מונדי' (מושיע העולם) – היתה היצירה האחרונה שליאונרדו דה-וינצ'י יצר. היצירה שהיתה במשך שנים בידיים פרטיות הוצגה והוצעה למכירה בבית המכירות היוקרתי כריסטיס (Christies) בניו-יורק ב-4 בנובמבר 2017. ההערכות המוקדמות היו שהציור יימכר תמורת למעלה מ-100 מיליון דולר, אך בפועל היצירה נמכרה בעבור סכום הרבה יותר גבוה. כך, נקבע המחיר הגבוה ביותר ששולם אי פעם עבור יצירת אמנות. אבל, האם היצירה היא באמת ציור מקורי של ליאונרדו דה-וינצ'י'? אם כן, כיצד קרה שגילו אותה רק לאחרונה? מי מכר אותה? מי קנה אותה? ומה קרה איתה מאז? הרצאה על הגילוי או התרמית האמנותית החשובה ביותר של המאה ה-20.
יום שני 1.2, בשעה 21:00. הרצאה מקוונת ב-ZOOM מחיר: 45 ₪ לכרטיס.

הנחה לקוראי הניוזלטר שלנו בהקשת קוד קופון >>  TA1

רכישת כרטיסים ופרטים נוספים בקישור

"מאה ימים של בדידות", ראיון עם אורי גרשוני במסגרת הסדרה "יצירה בעין הסערה"

הרבה תהפוכות עברו על אורי גרשוני בשנה האחרונה, מתערוכת יחיד שנפתחה ונסגרה בין הסגרים, מות אימו (ביאנקה אשל-גרשוני), מעבר להוראה מקוונת והזמן המשותף עם בנו בבית. בתוך המצב המוזר הזה שסחף את כולנו ובתוספת האובדנים האישיים, היצירה שלו ממשיכה ומתפתחת. כעת הוא עובד על שתי סדרות עבודות חדשות שנעשות בשיתוף עם בנו, ולאחרונה השיק גם בלוג חדש שעוסק בבידוד, בדידות ולבדות. ראיון עם שני ורנר בקישור

"גינון יחסים", תערוכת יחיד למשכית גולן. אוצר: שרון תובל

האוצר העצמאי הבלתי נלאה שרון תובל ממשיך לקחת את חלל האמנות הנסיוני שפתח למחוזות חדשים ומסקרנים. יתרה מכך – גם מפגין אומץ ותושיה כשהחליט לפתוח את חלל האמנות באופן צנוע בסופי השבוע – גם בסגר, מתוך אמונה שתרבות ואמנות חשובים כפליים בימים אלו. זו התערוכה הראשונה של משכית גולן כחלק מאמני המעבדה. גולן זה עתה סיימה את לימודיה במחלקה לצילום בבית הספר מנשר, כך שהיא נחשבת אמנית צעירה בעשייתה, על אף שגילה שונה מכך; מה שיוצר תמהיל מעניין של בשלות מחשבתית והתנסות צעירה. בעבודת הגמר שלה התחקתה גולן אחר תצלומי החלוצים-חקלאים ההרואיים של שנות השלושים ושחזרה אותם ברוח עכשווית. גם בתערוכה זו היא עוסקת בחקלאות, אך הפעם קושרת אותה באופן ישיר לגוף.

התערוכה פתוחה (!!) בשלושת סופי השבוע הקרובים עד ל- 20.02, ימי שישי-שבת בין השעות 11:00-14:00. המעבדה, הרצל 119, תל אביב. פרטים נוספים

מרתון הצילום הבינלאומי הראשון של PHOTO IS:RAEL בשיתוף Chutzpah Center

העוקבים אחרי מדור זה יודעים ודאי שיש לנו פינה חמה בלב לפסטיבל הצילום הישראלי. הצוות שעומד מאחורי מיזם זה מוכיח שוב ושוב שלחלומות אין גבולות ושאפשר לייצר דברים מדהימים עם תקציב מועט ותושיה גדולה. השנה הם הציגו את פסטיבל הצילום בלב ככר המדינה, במרחב פתוח ובחינם, הפעילות החברתית שלהם ראויה לציון ועוד. מדי שנה הם מקיימים מרתון צילום ענק אשר מתרחש ברחבי תל אביב, וכעת הוא עובר להיות מקוון, ובינ"ל. המשתתפים במרתון מקבלים שישה אתגרי צילום סודיים שיש לבצע על פי קצב התקדמות אישי – כולם סביב הנושא של "כאוס".  20 האמנים הזוכים, יזכו להציג את עבודותיהם בתערוכה נודדת ב3 פסטיבלי צילום ברחבי העולם במהלך שנת 2021. הזוכים במקומות הראשונים יזכו בפרסים נוספים שבבסיסם הזדמנויות להתפתחות מקצועית.

הזנקה 16.2.21. פרטים נוספים בקישור

אורי גרשוני ,ללא כותרת, מתוך: הלאה-הנה, 2020

יצירה בעין הסערה. ראיון עם אורי גרשוני

כתיבת תגובה

הרבה תהפוכות עברו על אורי גרשוני בשנה האחרונה, מתערוכת יחיד שנפתחה ונסגרה בין הסגרים, מות אימו (ביאנקה אשל-גרשוני), מעבר להוראה מקוונת והזמן המשותף עם בנו בבית. בתוך המצב המוזר הזה שסחף את כולנו ובתוספת האובדנים האישיים, היצירה שלו ממשיכה ומתפתחת. כעת הוא עובד על שתי סדרות עבודות חדשות שנעשות בשיתוף עם בנו, ולאחרונה השיק גם בלוג חדש שעוסק בבידוד, בדידות ולבדות.
ראיון עם שני ורנר

מאה ימים של בדידות

היי אורי, מה שלומך? איך התחושה בתקופה הזו?
תחושות מעורבות, שנה בהחלט לא פשוטה בשבילי. חוויתי בשנה הזו כמה אובדנים ברמה הפרטית, והמצב מסביב בהחלט לא תרם להרגשה הכללית. עם כל זה, ולמרות הכל, אני מוצא גם רגעים של יופי, ואפשרויות שנפתחות להתבוננות מחודשת על עצמך, סביבתך והעולם.

ספר לנו קצת על העשייה שלך בשנה האחרונה, איך הקורונה השפיעה עלייך?
מיד בתום הסגר הראשון הצגתי תערוכת יחיד בגלריה שלוש בשם ״הלאה-הנה״. התערוכה הייתה מוכנה להצבה בגלריה וכמה ימים לפני מועד התלייה הוחלט על סגירת הגלריות. במהלך זמן ההקפאה הזה, בתוך תקופת הסגר, אימי נפטרה. לפתע העבודות בתערוכה הציתו בי חרדה, חשתי שהאמנות הטרימה את המציאות, שלצילומים יש כח מאגי. מעשה האמנות היה נדמה לי כמו הוירוס הכי קטלני, הרגשתי צורך לשמור על מרחק וריחוק. כאמור, מיד עם תום הסגר התערוכה נפתחה, הצלחתי לפתח נוגדנים, להתחסן.
שתי עבודות נוספו לתערוכה בזמן ההמתנה והאבל: מעין פוטוגרמות, בטכניקה של לומן פרינט, של עלים שנשרו מעץ הפיקוס בחצר ביתה של אימי, בית ילדותי.
במשך הסגר הראשון, ביליתי ימים ארוכים בבית עם בני חליל. אנחנו גרים בקומה אחרונה בבניין שלנו, מתחת לגג המשותף. הגג הפך למקום מפלט ובילוי שלנו, העברנו בו שעות ארוכות של משחק, קריאה, האזנה לתסכיתים והרבה אוכל, אוכל ועוד אוכל. מי שהיו לנו לחברה ופרטנרים למשחק היו היונים שעל הגג. באמצעות הדמיון הפורה של חליל, לפעמים הגג היה לספינה, אנחנו לפיראטים, והיונים היו האויבים שלנו, בפעמים אחרות הן היו בנות ברית. התחלתי לצלם את היונים, להתבונן עליהן דרך עינית המצלמה, דרך העיניים שלי, ואולי בעיקר דרך עיניו של חליל. העבודות האלו עדיין נמצאות בתהליך עבודה, אני רוצה שהיונים יהיו שותפות פעילות בתוצר הסופי, ועדיין מגשש את אופני הפעולה.
בסגר השני כבר חזרתי לסטודיו ולקחתי את חליל איתי. הימים שבילינו יחד בסטודיו (עדיין עם הרבה אוכל) הובילו לסדרת עבודות נוספת בשם ״תכנית אב״. העבודות הן פרי של שיתוף פעולה בינינו, הן מבוססות על ציורים של חליל שמתורגמים להדפסי ציאנוטייפ. עבדנו יחד כמו קולגות בכל שלבי העבודה: המחשבה על הנושא, הפיכת הציור לדימוי צילומי, ערבוב הכימיקלים עבור התמיסה הרגישה לאור, הכנת הניירות, ההדפסה בשמש והפיתוח. תהליך העבודה היה הדדי אבל עם היררכיה ברורה: חליל הוא הכח היצירתי, האמן, ואני מתפקד יותר כדפס שלו, נותן השרות.
העבודה על הסדרה הזו ממשיכה בימים אלו, בסגר מספר שלוש, אבל עם תפנית קלה – חליל החל מתעניין יותר ויותר בכתיבה, ואת הציורים מחליפות אותיות ומילים.
פסוק מספר משלי מתנגן לי בראש: ״בני תורתי אל תשכח ומצותי יצור ליבך״

אורי גרשוני וחליל בכר-גרשוני, ללא כותרת, מתוך הסדרה: תכנית אב, 2020

ראינו את הבלוג שפתחת על אמנות בימי בידוד, תוכל לספר לנו עוד עליו?
הבלוג נקרא ״המחלקה הסגורה״ (כותרת משנה: ״שיגעון בעידן התבונה״). פתחתי אותו עם תחילת השנה האזרחית 2021. בעצם הוא הוקם עבור הסטודנטים שלי במחלקות לצילום בבצלאל ובויצ״ו חיפה. אחרי שכבר שבתי ללמד פרונטאלית בתום הסגר השני, שוב נסגרו המחלקות וחזרתי ללמד בזום. בתוך ההזיה הזו, ומתוך תחושת אובדן המציאות, רציתי להפוך בעבור הסטודנטים ובעבורי את השגעון ל׳משגע׳. התחלתי להעלות לבלוג תכנים בהקשר למצב הקיומי שלנו בקונטקסט העכשווי, חומרים שעניינם בידוד/בדידות, סגר/סגירות וכ״ו. הבלוג כולל סרטים עלילתיים ודוקומנטרים, עבודות אמנות בפורמט וידאו, תיעוד של מיצגים, מוזיקה וספרות. הפצתי לינק לבלוג גם לכמה חברים קרובים ובהמשך גם לחברי הפייסבוק שלי.
התגובות היו נלהבות, אנשים מצאו בבלוג עניין ואולי אף נחמה. המוטיבציה הגלויה של הבלוג הייתה להעשיר את הסטודנטים, למלא את הריק בתוכן. אבל למעשה רציתי להזכיר ולהדהד להם ולעצמי את החשיבות והעוצמה של היות לבד ואף בודד. הרבה פעמים אני מנסה ל״צייר״ לסטודנטים את היום שאחרי הלימודים, איך נראית חווית יצירה בלי כל רעשי הרקע, בלי חברים לספסל הלימודים, בלי משימות, בלי משובים תמידיים. לפעמים, כשסטודנטים מתלונננים ומקטרים, אני אומר להם שהם לא מבינים כמה טוב להם, שעכשיו הם בגן עדן, אבל אולי גן העדן האמיתי הוא דווקא בשקט שאחרי, בלבד, בבדידות (בלי הזולת שסארטר כבר הגדיר כגיהנום).
פיקאסו אמר ש״ללא בדידות רבה שום עבודה רצינית אינה אפשרית״, אני מאמין בזה. לאמן (ואולי בעצם לכולם) לעתים החברה הטובה ביותר היא בדידות. בבדידות יש כאב אבל גם יכולת להקשיב לפעמי הלב, לשמוע את החרדה אבל גם את ההתרגשות. להיות לבד זו הזדמנות מצוינת להכיר (לפעמים לאהוב ולפעמים לתעב) את עצמך.

מה דעתך, אמנות בימים האלה – אסקפיזם או תגובה חיונית למצב?
בוחר לא לבחור, לא בזה ולא בזה. האמנות היא מעשה הכרחי וחיוני (ביחוד ליוצר) בכל הימים, ואולי אף יותר בימים אלו, אבל לא כתגובה למצב ולא כבריחה ממנו.

כיוון שכל שנותר לנו עכשיו זה לחלום.. יש מוזיאון או מוסד אמנותי אחר שאתה מתגעגע אליו במיוחד?
עכשיו כשאת שואלת, פתאום זה קצת עצוב לי כשמתחוור לי שאין ממש מקום כזה שאני מתגעגע אליו. אני מתגעגע יותר לראות סרט בבית קולנוע למשל. אבל בהחלט הייתי שמח על האפשרות לטוס ולבקר שוב במוזיאון מאורטיסהאוס בהאג, הולנד. המוזיאון שוכן במבנה מהמאה ה 17 שהיה אחוזת מגורים והוא משמר את אווירת הבית, כולל טפטים ירוקים על הקירות, וילונות כבדים וציורי תקרה. שם אפשר לשבת על ספה ולהתבונן ארוכות בדיוקן עצמי של רמברנדט מתבונן בך בחזרה.

איזו יצירת אמנות מפורסמת מתאימה למצב?
אני בוחר בתצלום שהוא גם הנגטיב הראשון בהסטוריה של הצילום, שצולם ב 1835 על ידי ממציא הצילום באנגליה וויליאם הנרי פוקס טלבוט. בתצלום נראים החלונות המסורגים בבית האחוזה המשפחתית בכפר לייקוק. המבט הוא מתוך הבית, מבפנים אל החוץ. בניגודיות הגבוהה של התצלום, איכות שהיא תוצאה של התהליך הפרימיטיבי שהיה עדיין בחיתוליו, פנים הבית מתכסה באפלה שחורה ואילו החוץ ׳נשרף׳ אל הלובן המסמא מעודף של אור. כל שנותר הם מסגרת וסורגי החלון, גריד שכולא אותנו במרחב הלימינאלי בין חוץ ופנים, בין ממשות ודימוי. בהקשר לרמברנדט שהזכרתי זה עתה, טלבוט
כותב באחד המכתבים לידידו סר ג׳והן הרשל (המדען ומי שטבע את המונח photography) על נסיונותיו הראשונים בצילום: ״גיליתי שתמונות הקמרה מועברות בצורה יפה מאוד, ולתוצאה אפקט רמברנדטי בסך הכל״.

אורי גרשוני ,ללא כותרת, מתוך: הלאה-הנה, 2020

אורלי מיברג

טעימות ברשת. המלצות לסוף הסגר

כתיבת תגובה

אם הכול ילך כשורה, נראה (הלוואי) וזה סוף הסגר הזה. כיוון שכולנו עייפים כבר מהמצב – ממוזיאונים וגלריות סגורים, מרחובות שוממים, מעולם תרבות מדשדש, מפגשים וריטואלים וכיו"ב, החלטנו בהמלצות הפעם לפנק. שלל מטעמים, קצרים, קלילים, מצחיקים ויפים ברשימה שלנו השבוע.

תערוכה וירטואלית מיצירותיו של יוסלה ברגנר; ראיון עם הצייר החיפאי בעז נוי; תערוכת מכירת אמנות לפרוייקט החשוב "לחם ושושנים"; שיטוט תלת ממדי במעמקי הציור "נערה עם עגיל פנינה"; ולסיום, מימ ויראלי ומצחיק של ברני סנדרז המנומנם.

תחזיקו מעמד, זה עוד רגע מאחורינו.

שני ורנר וצוות Talking Art

ברני סנדרס

ברני סנדרס מנמנם במיצג של מרינה אברמוביץ "האמנית נוכחת" (2010). רץ ברשת

תערוכת פסלים, לזכרו של יוסלה ברגנר

נדמה שאין צורך להציג את יוסלה ברגנר – חתן פרס ישראל, ואחד האמנים המוערכים והאהובים בארץ, אשר הלך לעולמו לפני ארבע שנים. בשנת 2013 הציג ברגנר במוזיאון מאנה כץ תערוכת פיסול רחבה בה הפכו הדמויות המוכרות מהציורים שלו לפסלי ברונזה. עולמו הקסום והחד פעמי של ברגנר התגלם בתלת ממד. כעת מציגה גלריה דן את הפסלים בפורמט של תערוכה מקוונת, מובן שכל הפסלים למכירה, אך ללא קשר נחמד ונעים להיזכר בהם שוב.

התערוכה תוצג באתר עד לתאריך 31.1.21, בקישור

עמוד פייסבוק של הגלריה

יצירה בעין הסערה. ראיון וירטואלי עם בעז נוי

בעיצומו של הסגר השלישי, האמנות של בעז נוי ממשיכה לפרוח, נדמה שהמצב – השינוי הרגשי, החברתי ובסופו של דבר גם הויזואלי השפיעו עליו דווקא לטובה. כמעט בכל יום הוא מפרסם דימוי של ציור חדש ברשתות החברתיות וממשיך לרתק את הצופים בבית. תפסנו אותו לראיון קצר על הימים המוזרים האלה ועל היצירה בתוך כך.
יצירה בעין הסערה, פרק ב'. ראיון עם שני ורנר. בקישור

תערוכת לחם ושושנים 15

זוהי שנתה ה-15 של תערוכת לחם ושושנים שהרווחים ממנה הם קודש לעמותת "סינדיאנת הגליל" הפועלת לקידום הזדמנויות כלכליות והשמה של נשים ערביות בשוק העבודה. עשרות רבות של אמנים מכל רחבי הספקטרום, מצעירים ולא מוכרים ועד לבכירים ביותר, מציעים כאן את עבודותיהם, לרוב במחירים נמוכים ממחירי השוק.

התערוכה תתקיים בפועל בסדנאות האמנים בתל אביב, אבל גם עלתה לאוויר למכירה מקוונת.

3-6.3, גלריה סדנאות האמנים, רח' התבור 32, תל אביב

פרטים נוספים בפייסבוק של "לחם ושושנים" או באתר

 שיטוט תלת ממדי בציור "נערה עם עגיל פנינה"

ציורו המפורסם של ורמיר משנת 1665 הוא אחד האייקונים של תקופה זו והפך למושא מחקר, כמיהה, והשראה לרבים. כעת, בטכנולוגיה מדהימה שפותחה על ידי חברת HIROX בוצעה סריקה דיגיטלית ומיקרוסקופית של הציור. התוצאה מרהיבה, ומאפשרת שיטוט תלת ממדי במעמקי הציור, חשיפה למשיכות המכחול, לסדקים של הצבע, למקומות שבהן נעשתה רסטורציה ועוד. בקישור
מעניין ביותר גם לראות את הסרטון המצורף בו מבצע הסריקה מסביר על התהליך ועל הדברים שנחשפו בעזרתו בקישור.

ברני סנדרס משתתף ביצירות אמנות אייקוניות

טקס ההשבעה של ג'ו ביידן היה אמנם מרגש במיוחד, עם החזרה לשלטון דמוקרטי, אישה ראשונה בתור סגנית הנשיא וכל הכרוך בכך. עם זאת, תמונתו של המועמד הפורש ברני סנדרס מנמנם וקפוא בטקס ההשבעה – יצרה לה גלים משלה. הרשת גועשת בממים מצחיקים הממקמים את סנדרס במקומות שונים, ובתוך כך הופיעו גם לא מעט "תיעודים" שלו בתוך יצירות אמנות מפורסמות. בין היתר במיצג האיקוני של מרינה אברמוביץ', בציורו של רנואר, ליד ג'וזף בויס ועוד. משעשע!

כתבה בנושא באתר של ArtNews בקישור. סנדרס ב"מקומות" אחרים בקישור

יוסלה ברגנר

פסלים של יוסלה ברגנר בתערוכה מקוונת, גלריה דן

יצירה בעין הסערה. ראיון וירטואלי עם בעז נוי

תגובה אחת

בעיצומו של הסגר השלישי, האמנות של בעז נוי ממשיכה לפרוח, נדמה שהמצב – השינוי הרגשי, החברתי ובסופו של דבר גם הויזואלי השפיעו עליו דווקא לטובה. כמעט בכל יום הוא מפרסם דימוי של ציור חדש ברשתות החברתיות וממשיך לרתק את הצופים בבית. תפסנו אותו לראיון קצר על הימים המוזרים האלה ועל היצירה בתוך כך.
יצירה בעין הסערה, פרק ב'. ראיון עם שני ורנר

היי בעז, מה שלומך? איך התחושה בתקופה הזו?

היי, בלי עין הרע שלומי באופן מפתיע טוב. רעידת האדמה הזאת בחוץ עושה לי ריסט בהרבה מובנים, גורמת לי לא לקחת שום דבר כמובן מאליו, שזה חשוב, ומכריחה אותי לאלתר, להגיב ולפעול –כמו בתהליך של ציור בעצם.

ספר לנו קצת על העשייה שלך בשנה האחרונה, איך הקורונה השפיעה עלייך?

באמנות וביצירה הקורונה מיטיבה איתי. הציור מציל ומגן עלי מרע גם בימים כתיקונם, וכשיש 'סכנה' בחוץ – אדרבה. הפעולה בסטודיו הופכת חדה ואנרגטית, אין זמן לבזבז. כל יציאה לרחוב או גיחה לעיר (ירושלים חיפה או תל אביב) הופכת להיות חד פעמית ודחופה. המרחב העירוני שמפעיל ומרגש אותי פתאום התפנה מרעשי רקע והסחות דעת ואני מרגיש שאני חווה אותו במלואו. מקומות שהם בשבילי אבני דרך פתאום נוכחים מולי חשופים. אמנם אני ממש מתגעגע לבתי קפה, למסעדות ולחיי רחוב אבל החרדה הקלה שמזדחלת לרחובות בימים האלה, וההרגשה שאלה ימים שלא יחזרו – עושה לי בציור טוב.

בעז נוי, פנטום, 2020

אתה נוהג לפרסם את העבודות החדשות ברשתות החברתיות, הקצב שלך מסחרר! תוכל לספר קצת על ההשראה ליצירה?

לרשת החברתית אני מתייחס כמו אל סטודיו פתוח, ולא כמו אל מוזיאון מאופק וסטרילי. משתף במה שעובר עלי – אז כשהעבודה שלי רלוונטית, וכרוכה בחיים ובמציאות מסביבי, גם ה'קהל' שלי ברשתות החברתיות מרגיש וחווה לרגע דרכי את העולם. לא רק בישראל. וזה מאד מספק. זה נותן תחושה שכולנו אחד, וזה משהו שמאד רלוונטי בעולם מדבק של קורונה.

מה דעתך, אמנות בימים האלה – אסקפיזם או תגובה חיונית למצב?

בחווייה שלי אמנות היא אף פעם לא אסקפיזם. היא דרך חיים וה"מצב" הוא חלק ממני, לכן אני לא מגיב אליו – אני הוא.

כיוון שכל שנותר לנו עכשיו זה לחלום.. יש מוזיאון או מוסד אמנותי אחר שאתה מתגעגע אליו במיוחד?

סגירת מוסדות האמנות שרירותית ואומללה. מאד פוגעת. אלה בתי התפילה של התרבות. ואלה ימים אדירים לפגוש באמנות ולחוות אותה לעומקה. מוזיאונים היו יכולים לארח יצירה מקומית ולפרוח בעת הזאת – להציע סוג של נחמה ושיקוף של תקופה מבלי לפגוע באף אחד. הרי ממילא כולם מרוחקים ומבודדים ולא נוגעים בכלום (באופן פיזי) כשחווים אמנות.
הכי אני מתגעגע למוזיאון ישראל – תמיד היה ותמיד יהיה בית חזק עם יסודות איתנים, מקום להיעלם ולהיטען בו בכל ביקור.

האתר של בעז נוי

אתר גלריה רוזנפלד 

בעז נוי, רח' נחמני וולט, 2020

סלבטור_מונדי

'סלבטור מונדי' (מושיע העולם). המלצות לסגר

תגובה אחת

השבוע הזה נחתם עם ההבטחה המעניינת של הזרמת תקציב ענק לתחום התרבות. איך אומרים? Too little  too late. כבר שנה שעולם התרבות נדחק לשולי סדר העדיפויות וסובל מהזנחה מחד, ומאיזה חוסר אונים או דכאון פנימי מאידך. מה יואילו 70 מליון ₪ ואיך הם יחולקו? זאת עוד מוקדם לקבוע. התחושה המדשדשת הזו מגיעה גם לרשימת ההמלצות המעט דלילה השבוע. היינו מצפים שיהיה יותר שפע של תכנים אמנותיים זמינים ברשת, אבל כנראה שגם האנשים היצירתיים ביותר מתעייפים לפעמים.

כך או כך ההמלצה הראשונה והעיקרית שלנו תהיה בסימן של שיתוף פעולה חדש עם פלטפורמת תרבותא  והרצאה און ליין של לא אחר מאשר יונתן אולמן שלנו; מוזיאון וילפריד חותם באופן מקוון את התערוכה "מיניאטורות הודיות במבט עכשווי"; שיחה עם האוצר דביר שקד על אוצרות ככלי לביטוי רגשי; ושיחה עם המעצב והקולנוען היפני קייצ'י מאטסודה במסגרת סדרת הרצאות של בית הספר שנקר.

מקווים שתהנו,

שני ורנר וצוות Talking Art

דביר שקד

מיכל בלייר, "עריסות מוות", 2018, צילום: מקסים דינשטיין. מתוך הרצאתו של האוצר. דביר שקד

יצירת האמנות היקרה ביותר בעולם. מרצה: יונתן אולמן
יש הטוענים כי 'סלבטור מונדי' (מושיע העולם) – היתה היצירה האחרונה שליאונארדו דה-וינצ'י יצר. היצירה שהיתה במשך שנים בידיים פרטיות הוצגה והוצעה למכירה בבית המכירות היוקרתי כריסטיס (Christies) בניו-יורק ב-4 בנובמבר 2017. ההערכות המוקדמות היו שהציור יימכר תמורת למעלה מ-100 מיליון דולר, אך בפועל היצירה נמכרה בעבור סכום הרבה יותר גבוה. כך, נקבע המחיר הגבוה ביותר ששולם אי פעם עבור יצירת אמנות. אבל, האם היצירה היא באמת ציור מקורי של ליאונרדו דה-וינצ'י'? אם כן, כיצד קרה שגילו אותה רק לאחרונה? מי מכר אותה? מי קנה אותה? ומה קרה איתה מאז? הרצאה על הגילוי או התרמית האמנותית החשובה ביותר של המאה ה-20.
יום שני 1.2, בשעה 21:00. הרצאה מקוונת ב-ZOOM. מחיר: 45 ₪ לכרטיס.

רכישת כרטיסים ופרטים נוספים בקישור

מהעין אל הלב: על מערכות יחסים באמנות ומיתולוגיה בהודו. מנחה: שיר מלר-ימגוצ'י

כבר כתבנו כל כך הרבה על מוזיאון וילפריד לאחרונה, ובכל זאת טוב ונעים להמליץ עליו שוב ולפרגן למוסד המיוחד הזה, שמביא רוח מזרח אל מחוזותינו. סביר להניח שמעטים ראו את התערוכה "מיניאטורות הודיות במבט עכשווי" כיוון שהמוזיאון נפתח ונסגר בשנה האחרונה, כיתר מוסדות האמנות. במיטב המסורת של האוצרת שיר מלר-ימגוצ'י, גם בתערוכה זו משתלבת אמנות עכשווית ישראלית עם יצירות עתיקות מאוסף המוזיאון, והאמנים מגיבים באופנים שונים למניאטורות ההודיות היפהפיות. באירוע הנעילה יספר האמן אבשלום סולימן על עבודתו המוצגת בתערוכה. תתארחנה: חמדת סלאי, דוקטורנטית לספרות ופילוסופיה הודית באוניברסיטה העברית ואסנת אלכביר, אמנית מחול ושירה הודית קלאסית ומרצה המתמחה בתרבות הודו.

יום רביעי 20.1, בשעה 20:00. אירוע מקוון, ללא עלות.   פרטים נוספים.  אירוע פייסבוק

 

מפגש ת(א)עשייה עם האוצר דביר שקד

בין שלל הפעילויות שמפעילות סדנאות האמנים בירושלים כבר התבססו "מפגשי ת(א)עשייה" כהזדמנות טובה להפגש (וכעת באופן מקוון) עם אוצרים ישראלים ובינלאומיים. בדרך כלל בשיחי גלריה אנו פוגשים את האמן ומשוחחים על היצירה ועל התהוותה, ובקיצור – לא תמיד שמים דגש על התהליך האוצרותי. עם זאת, האוצרות עוברת שינויים מעניינים בעשורים האחרונים ועמה משתנה גם מקומו של האוצר. סדרת המפגשים הזו, מאירה ומבארת את תהליך האוצרות ומאפשרת הצצה למה שמניע כל תערוכה. דביר שקד הוא אוצר צעיר שהתמנה לא מזמן כאוצר של גלריה כורש הירושלמית, ואצר בין היתר את פרויקט 'תור לאמן' במסגרת פסטיבל מנופים לאמנות עכשווית בשנת 2019. בהרצאתו, ישוחח שקד על אוצרות ככלי מחקר רגשי וביטוי אישי, דרך תערוכות קבוצתיות ויחיד נבחרות.
יום חמישי 21.1, בשעה 21:00 האירוע ישודר בזום ובפייסבוק לייב, ללא עלות. פרטים והרשמה בקישור

אירוע פייסבוק

ראיון לייב עם המעצב והקולנוען היפני קייצ'י מאטסודה

מבט מהיר באתר של קייצ'י מאטסודה ובסרטו עטור הפרסים Hyper Reality עלול להיות מתעתע ומטריד. האמן הצעיר עוסק בקולנוע ועיצוב קונספטואליים בעודו בוחן את העתיד הטכנולוגי והביזארי שצפוי לאנושות. מקום שבו מציאות יומיומית נספגת במדיה, במציאות מדומה והרבה הרבה מסכים. עבודותיו המיוחדות הוצגו בכמה מהמוזיאונים הטובים בעולם, וסרטיו כאמור זכו בפרסים רבים ובחשיפה בלתי רגילה ברשת.

המפגש עמו הוא ראשון בסדרת ההרצאות הבינלאומית של המחלקה לעיצוב פנים, מבנה וסביבה בשנקר

יום רביעי 20.1, בשעה 13:00. האירוע ישודר בזום ובפייסבוק לייב, ללא עלות. בקישור

הרצאה שנקר

קייצ'י מאטסודה, מתוך הסרט "Hyper Reality", מפגש לייב