אולי זה הקור, אולי זו התקופה ואולי זה סתם שבוע כזה, אבל סוף השבוע המתקרב מעט דליל מבחינת פתיחות. זה בדיוק הזמן לקפוץ לאוטו, להצטייד במעיל חם ואולי תרמוס קפה או מרק ולצאת לטיול בצפון. אחרי הסערה האחרונה יש שלג בחרמון, מים בנחלים והאמנות פורחת. הנה כמה תחנות שוות במיוחד.
התרכזנו הפעם בחללים מוזיאליים מרכזיים, גם כי הם מרכזים כמה תערוכות תחת גג אחד וגם כי במקרה של גשם אפשר להסתתר בהם עד יעבור זעם.
מדובר על מסלול שאפתני וכנראה לא תספיקו את כולו ביום אחד, אבל כל אחת מהתחנות האלו מעידה על העושר התרבותי העצום שמחכה מחוץ לעיר הגדולה ועושה לנו חשק לצאת לדרך.

שיהיה סופ"ש של הרפתקאות,
שני ורנר וצוות Talking Art

עבודה של האמן ח׳דר וחאח מתוך התערוכה בגלריה לאמנות, אום אל פחם. צילום יגאל פרדו

תחנה ראשונה – מוזיאון הרצליה
הנה על ההתחלה חשפנו איזה תל אביבים אנחנו – כותרת הפוסט היא 'טיול לצפון' והתחנה הראשונה היא הרצליה! אז קודם כל – אנחנו באמת תל אביבים והרצליה זה באמת צפונית לנו. שנית, גם מסע ארוך מתחיל בצעד קטן ועם מוזיאון הרצליה קשה לפספס. סבב התערוכות הנוכחי מרגש במיוחד גם אם אקלקטי באופן יחסי לאוצרות במוזיאון. תערוכה מוצלחת שסוקרת את הפיסול הקרמי המקומי; תערוכה נרחבת של האמנית החידתית רות דורית יעקבי, שעד פטירתה יצירה אמנות יחודית ומרתקת בהאנגר בערד ששימש לה כסטודיו. גם התערוכות האחרות במחזור הזה מצוינות ומעוררות שאלות על הסיפורים שלימדו אותנו על ההיסטוריה של אמנות ויצירה חומרית בישראל. שווה.
מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, רחוב הבנים 4, הרצליה. שעות פתיחה: ראשון – סגור, שני-שבת: 10:00-14:00 10:00 – 14:00, ימים שלישי וחמישי גם ב- 16:00 – 20:00
פרטים נוספים באתר המוזיאון

תחנה שנייה – הגלריה לאמנות אום אל-פחם
אנחנו מאוד אוהבים את הגלריה לאמנות באום אל-פחם, מיזם אמנות חשוב כל כך. בנוסף להיותו פלטפורמה לאמנות פלסטינית וערבית עכשווית היא הרבה יותר מזה – מרחב בו מתקיים דו קיום תרבותי בין ערבים ליהודים שהוא מבחינתנו המקור לאופטימיות ותקווה למקום הזה. בדרך להגשמת האידאל הזה אין אף פעם פשרה על איכות האמנות והתערוכות בגלריה תמיד משובחות. בימים אלו למשל מוצגות רטרוספקטיבה של הקרמיקאית והפסלת המוערכת רינה פלג (אפרופו תערוכת הפיסול הקרמי בתחנה הראשונה שלנו בהרצליה) תערוכה של יסמין חוג'רת הקושרת בין מושגים של ארעיות ונצחיות ובין המוות בתרבות המוסלמית; ותערוכת ציור לא שגרתית של ח׳דר ושאח, המצייר דיוקנאות משפחתיים ואחרים על עורות בעלי חיים. בנוסף מוצגת בגלריה תערוכה קבוצתית שהיא תוצר של תוכנית הרזידנסי שהתקיימה במקום בשנה האחרונה.
הגלריה לאמנות אום אל פחם, שעות פתיחה : ראשון-חמישי, שבת: 8:00-15:00, שישי: סגור
פרטים נוספים באתר הגלריה

תחנה שלישית – משכן לאמנות עין חרוד
המשכן לאמנות וסביבתו כל כך יפים מבחוץ שכמעט אין צורך להכנס פנימה. אבל חבל לפספס את מה שקורה בפנים – תערוכות מעולות שמשקפות את הטעם הטוב וההיסטוריה העשירה של מוסד האמנות המכובד הזה.  הפעם זה באמת מטמון אמיתי: שלושה ציירים מעולים – אורית חופשי, עמית קבסה ואמיר נווה – מציגים כל אחד תערוכת יחיד שהיא אירוע ציורי עוטף וטוטאלי. חוויה מטלטלת שנותנת כבוד למדיום. לצידם מציגה נועה בן נון תערוכת צילומים שנראית שקטה ושלווה במבט ראשון, אך מבט נוסף חושף נוף שהוא ריק מדי ושקט מדי ומרמז על קטסטרופה.
משכן לאמנות ע״ש חיים אתר, עין חרוד, שעות פתיחה: ימי ראשון: סגור, ימים שני – חמישי: 9:00-16:00
ימי שישי: 10:00-13:00, ימי שבת: 10:00-14:00
פרטים נוספים באתר המשכן

תחנה רביעית ואחרונה – מוזיאון בר דוד
מוזיאון בר דוד בקיבוץ ברעם הוא המוזיאון הצפוני ביותר שלנו ואחד מחללי האמנות הצפוניים במדינה. הריחוק והנוף הפסטורלי לא גורמים לו להתנמנם על השמרים, אלא להפך, נראה שיש שם רצון ליצור תערוכות שיגרמו לאנשים להגיע מרחוק. אחת התערוכות המוצגות שם כעת בוחנת את היחסים בין האמנות העכשווית לעולם הקולנוע והיא מגייסת לשם כך כמה אמנים ואמניות מעולים שעושים עבודה טובה בלשבור את החלוקה המסורתית בין תרבות גבוהה לנמוכה ובין הוליווד לעולם הגלריות. שווה להצפין.
מוזיאון בר דוד, קיבוץ ברעם, שעות פתיחה:  א' – ה' 10:00-16:00 , שישי ושבת: 10:00-14:00
פרטים נוספים באתר המוזיאון

אורית חופשי, מתוך 'יציבה רעועה' במשכן לאמנות עין חרוד, 2021

לפעמים היוצרות מתהפכות ואנחנו מגלים שאנחנו מרגישים הכי בבית דווקא בחוץ ואילו פנים הבית האינטימי לכאורה הפך להיות זר ומוזר. זה אולי נכון שבעתיים אחרי השנתיים האלה של סגרים, בידודים והגבלות.
תערוכות השבוע משחקות עם המבט הזה של פנים וחוץ, שייכות ושונות, ומראות לנו שלפעמים המבט מבחוץ דווקא רואה הכי עמוק ושאנחנו שנמצאים בפנים לא תמיד  בטוחים כמו שחשבנו.

בגלריה רוזנפלד תערוכת יחיד לאמנית הצעירה והנשכנית נועה אירוניק; יואב וינפלד ועומר שיזף חונכים מרחב תצוגה חדש; במעבדה של שרון תובל מזילה נעמה אופנהיים דמעות בשם האמנות; ובפינת הבונוס – פסטיבל מיצג בינלאומי.

סוף שבוע נעים ושתתחיל לה שנה טובה
שני ורנר וצוות Talking Art

נעמה אופנהיים מתוך תערוכת יחיד במעבדה של שרון תובל

'באתי לכבד', תערוכת יחיד של נועה אירוניק. אוצרת: מיה פרנקל טנא

אין ספק שנועה אירוניק היא סוג של עוף מוזר בסצינת האמנות הישראלית העכשווית. הציורים עזי הצבע המציגים דימויים כמעט וולגריים, לא נראים כשייכים לאף מורשת אמנותית מקומית מוכרת – איפה היא ואיפה דלות החומר. נראה שיותר משהיא נשענת על ההיסטוריה הכבדה של האמנות, אירוניק שואבת השראה מתרבויות שוליים מפוקפקות, בדיחות אינטרנטיות וסצינת המועדונים. ובכל זאת, עם כל ההומור השחור, הגסות והכאוס, יש בציור של אירוניק אותנטיות וכנות. נרצה או לא נרצה אירוניק מציבה מולנו מראה – יכול להיות שזו מראה מעוותת של פארק שעשועים, ועדיין היא מראה לנו צד של עצמנו שאי אפשר להתכחש אליו

באותו ערב תפתח בחלל הפרויקטים תערוכת יחיד של מתן גולן

אירוע פתיחה: יום חמישי, 6.1, 19:00, גלריה רוזנפלד, שביל המפעל 1, תל אביב
אירוע פייסבוק

 'העיניים של אלנבי', עבודה חדשה של יוחאי אברהמי והשקת מרחב תצוגה חדש. אוצרים: יואב וינפלד ועומר שיזף

כבר כתבנו פה בעבר על חלל תצוגת האמנות "אופנובנק" שמפעילים האמנים יואב וינפלד ועומר שיזף מתוך הסטודיו שלהם. כמו שאנחנו רואים את זה יש הרבה נדיבות בהחלטה הזו להקצות חלק ניכר מחלל הסטודיו לצורכי תצוגה ולא פחות משמעותי מכך, להקצות משאבי זמן יקר לצורכי הפעלתו. לכן משמח במיוחד לראות שכעת הם מרחיבים את פעילותם לחלל נוסף ועוד כזה הזמין לצפייה 24/7. אם הסטודיו ממוקם בתוך מבנה של בנק לשעבר, מה יותר מתאים מאשר המשך התצוגה בכספומט? החור בקיר ששימש לאספקת מזומנים הופך לעמדת צפיה באמנות הנשקפת החוצה אל רחוב אלנבי. העבודה הראשונה המוצגת בכספומט היא של יוחאי אברהמי והיא הומאז' לאלנבי – על הברים הזולים, חיי הלילה הסליזיים והתשוקה המהולה בפחד המאפיינים אותו.

באותו ערב תפתח בחלל "אופנובנק" תערוכת יחיד של שאיה חזן
אירוע פתיחה:  יום חמישי, 6.1, 20:00, אלנבי 43, תל אביב, קומה 1 (בתוך בניין "המרחב החברתי")
אירוע פייסבוק

'לַקְרִימָה', תערוכת יחיד של נעמה אופנהיים. אוצר: שרון תובל

מעבדת האמנות של שרון תובל היא מקום שרגיל לצאת מאיזור הנוחות שלו ובהתאם להוציא גם את הצופים ממנו. בכל תערוכה החלל משתנה ומשנה את אופיו בצורה דרסטית ומספק למבקרים חוויה אחרת. וכך אחרי החלל הלבן והסטרילי שסיפקה לנו תערוכתה של רוני בן פורת בחודש שעבר, כעת מגיעה נעמה אופנהיים ומשנה את התמונה לחלוטין. במיצב טוטאלי בכל חלל הגלריה מתחקה אופנהיים אחרי פעולת הזלת הדמעות. אותו רגע אינטימי של עודפות רגש מנותח מכל כיוון ושוטף את הצופה בתערוכה, וזאת באמצעות אור, סאונד ואובייקטים מטופלים. ההזמנה קוראת למבקרים להגיע "בראש פתוח" וזה אכן רעיון טוב תמיד בביקור במעבדה. בתמורה המבקרים מרוויחים חוויית אמנות שכנראה לא היו מקבלים במקום אחר.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 6.01, 20:00, המעבדה, הרצל 119, תל אביב
אירוע פייסבוק

פינת הבונוס
'מה', פסטיבל מיצג בינלאומי. מנהלת אמנותית: תמר רבן

תמר רבן היא אחת האמהות הגדולות של אמנות המיצג בארץ שכבר בשנות השמונים הקימה מרכז מיצג במקלט בתל אביב שלאחר מכן הפך למה שאנחנו מכירים כיום כמרכז "במת מיצג" בתחנה המרכזית. כעת היא מביאה לנו פסטיבל בינלאומי מלא התרחשות ומסקרן במתחם "סטודיו אנט" של מרכז פליציה בלומנטל החדש בקריית המלאכה. בפסטיבל יופיעו כמה מהשמות הבולטים באמנות המיצג בארץ לצד מיצגים מצולמים של אמנים מהעולם. זאת לצד פעילויות וסדנאות מיוחדות. שווה להתעדכן באירוע הפייסבוק.

איפה ומתי: ימים שישי-ראשון, 7-9.1, סטודיו אנט, שביל המרץ 2, תל אביב
אירוע פייסבוק

סאקיקו ימאוקה, מתוך פסטיבל 'מה' לאמנות המיצג

שני ורנר מסכמת את 2021

התבקשתי על ידי אלעד, מנהל התוכן של Talking Art וידידי היקר, לכתוב סיכום לשנת 2021. איך אפשר לעשות סיכום לשנה שכל הגדרות הזמן שבה היו נזילות כל כך? מרגיש לי שהשנתיים האחרונות הן בועת זמן אחת, האירועים התגבשו להם יחד למעין בליל שאין לו היררכיה פנימית, ולא התחלה או סוף.
כניסת הקורונה לחיינו היתה ועודנה אירוע משמעותי ומאתגר שטרף את כל חוקי המשחק; ובכל זאת כשאני מסתכלת אחורה על השנה האחרונה אני נרגשת וגאה כל פעם מחדש מכמות הפעילות שהצלחנו לייצר למרות הכל. שמונה קבוצות מלאות של התכנית השנתית, ארבעה נופשונים של יומיים שיצאו לאזורים שונים בארץ, עשרות סיורים פרטיים וסיורים פתוחים לקהל, שיתופי הפעולה השנתיים שלנו עם שבוע האיור ועם עיריית תל אביב בסיורי "אוהבים אמנות", שני מדריכים חדשים, מיתוג מחדש, חציית גבולות חשיפה ברשתות החברתיות שלנו, ועוד המון דברים שמתרחשים כל הזמן.
אבל הכי חשוב אלפי אנשים סיירו איתנו בשנה האחרונה, ראו אמנות ישראלית משובחת, פגשו אמנים, אוצרים ואנשי רוח, ודיברו אמנות איתנו בכל הזדמנות. זה ממש לא מובן מאליו שגם בימים טרופים אלה, אתם ממשיכים להצביע ברגליים. הבחירה שלכם באמנות היא התגשמות החזון שלי, ואני אנצל את הפלטפורמה הזו שניתנה לי בשביל לומר לכם – האורחים הנלהבים בסיורים, העוקבים ברשתות החברתיות, החברים בקבוצות הוואטסאפ – תודה.
וכעת לבחירות שלי, האמנות שעשתה לי את השנה. בעבודה כמו שלי, אני נחשפת כל הזמן לאמנות ואמנים חדשים שלא הכרתי. השנה – אולי גם בהשפעת הקורונה (ועל כך אתן את הדעת בפעם אחרת) הכרתי הרבה מאוד אמנים ואמניות צעירים ומעניינים, ואת הבחירות שלי הפעם אקדיש להם. אם כן, קבלו אותם – ארבעה אמנים צעירים שעשו לי את השנה.

דימוי עבודה של גיא און- מתוך התערוכה מסיבת תחפושות

מריה סאלאח מחמיד

את מריה פגשתי במסגרת הנופשון שערכנו לצפון באוקטובר האחרון, בו אירחה אותנו ברוחב לב ובנדיבות בסטודיו שלה בעין מאהל. מובן שהכרתי את עבודותיה קודם, אבל המפגש האישי הפך אותה למיוחדת עוד יותר בעיניי. מריה מייצרת ציורים גדולי ממדים עשויים בפחם בעיקר, כיוון שהיא מציירת על הרצפה המצע הופך למעין שטיח והגוף כולו הופך למכחול. בנחישות, עמלנות והרבה עוצמה היא מביאה אל הנייר או הבד את עולמה הפרטי – על מורכבויותיו העדינות, אשר מקבל משמעות ורובד נוספים במפגש עם החומר והטכניקה העוצמתיים.

עמוד האינסטגרם של מריה עוד על מריה באתר של ארטפורט 

שני אביבי

שני אביבי היא דוגמה עכשווית למה שאפשר לקרוא לו "כוכב עולה". שני התארחה בסיור של התכנית השנתית "איך לומדים אמנות" בקמפוס סמינר הקיבוצים ובהובלת יאיר ברק. בפרזנטציה קצרה יחסית הצליחה שני להעביר לנו מעט מעולמה היצירתי, ומהעיסוק שלה בנשיות וגבריות ובנרטיבים הכרוכים בשני המושגים האלה. כך למשל יצרה עבודת פרפורמנס מצולמת בה היא מתגוררת בתוך טנק נטוש – אישה שכובשת כלי כיבוש, מרחב נשי בתוך עולם גברי. בעבודה אחרת היא יושבת מול אביה והם מתבוננים זה בעיני זו – בדומה למיצג המפורסם של מרינה אברמוביץ'. העבודות של שני נשענות על עולם דימויים ונרטיבים מיושן, ומצליחות להפיח בו חיים חדשים, רעננים ורלוונטיים עדיין.

עמוד האינסטגרם של שני האתר של שני

מיכאל ליאני מתוך פרוייקט האהבה הלהטבקית שלו

גיא און

כשנפתחה תערוכת היחיד של גיא און בגלריה רוזנפלד מוקדם יותר השנה, השוויתי את היצירה שלו לסרט "העור בו אני חי" של אלמודובר, כי משהו ביצירה שלו מזכיר את הניחוח האלמודוברי – בין אפלה ליופי מושלם. בראש ובראשונה, און עוסק בצילום – אבל הוא מעוות אותו ומשתמש בו בדרכים חדשות, מקלף שכבות מהתצלום המודפס, מקמט, מדביק על גוף אחר ומצלם שוב. הדימויים הסופיים ניחנים באותו בלבול מגדרי שדובר בו, אברי המין מתחלפים, הגוף מתפצל, זה סקסי ודוחה בו זמנית.
און הוא אמן שובב, צעיר ומסקרן, הוא מעז לגעת בדרכים חכמות מאוד בנושאים הכי קמאיים שבמשך שנים רבות היו מודחקים בנפש האדם. בתקופה האחרונה הם צפים אל פני השטח ואון מתחבר לרוח העכשווית הזו. הבחירה שלו בצילום דווקא היא גם לא מפתיעה בהקשר זה שבין מציאות ובדיה, וביחס לתקופה שבה צילום הוא המדיום הכי רלוונטי שיש.
דרך אגב – גיא אירח אותנו במסגרת הסיור שלנו ביפו, ועשה לנו הדגמה חיה של תהליך העתקת הדימויים שלו על הגוף – זה היה מדהים!

עמוד האינסטגרם של גיא האתר של גיא און

מריה סאלח מחמיד מארחת אותנו בסטודיו שלה

מיכאל ליאני
איך נהניתי להדריך בתערוכה "הכלכלול" של מיכאל ליאני שהוצגה במוזיאון הרצליה. העבודות של ליאני תמיד התאפיינו בהומור, ססגוניות ואפילו קיטש, ובתערוכה הזו הוא לקח את הכל צעד אחד קדימה, אל השיא – כיאה לחווית התיירות באילת שהיתה נושא התערוכה. ליאני הוא אמן רב תחומי, ובתערוכה שלו שולבו עבודות וידאו, צילום, מיצב וסוג של פיסול. זכורה במיוחד עבודת הוידאו "אילת ממי" שהתבססה על סגנון מוקמונטרי ותיארה חווית נופש באילת בסגנון הכל כלול.
ליאני הצליח לפרוט על נימי הנוסטלגיה ובה בעת להיות ביקורתי ומדוייק בכך שחשף את האשליה, החומרנות והריקנות שמתקיימות בנהייה שלנו אחר חופשה חלומית, ובעצם בחיים העכשווים באופן כללי.
עמוד האינסטגרם של מיכאל ליאני האתר של מיכאל

לסיכום, זו הייתה שנה מוצלחת למרות הכל. התחלתי את הכתיבה שלי במחשבה על תקופה שאין בה עוגני זמן ואין לה תחושה של התחלה וסוף. עם זאת, המחשבה על אמנים צעירים שמצליחים דווקא בתקופה הזו לנסח לעצמם קול ייחודי, פורץ דרך בתוך עולם שחוק, היא מחשבה מעודדת ומחזקת.
איזה כיף
אני מאחלת לכולנו שנה חדשה, טובה, שגרתית, וגם ברוכה בעשייה יצירתית בועטת. שלא יצנזרו אותנו, שלא יעצרו אותנו, וששדה האמנות הישראלי ימשיך לפרוח ולשגשג – למרות כל הקשיים.
שלכם,

שני.

שני אביבי, מתוך עבודתה 'בדרכה'

ביחס לנעשה בעולם, שדה האמנות הישראלי הוא צעיר יחסית, אין לנו את ההיסטוריה האמנותית בת מאות השנים כמו לצרפת, איטליה או יפן. ועדיין, גם בסצינה הצעירה שלנו התפתחו כמה וכמה קלאסיקות, אם זה בגלריות שהן נכסי צאן ברזל של עולם האמנות המקומי ואם זה באמנים ואמניות שפרצו דרך והשפיעו על דורות אחריהם. תערוכות השבוע מכבדות את דור המייסדים הזה וגם מתעקשות להראות את הרלבנטיות שלהם בימינו אנו.

בגלריה חזי כהן תערוכה חדשה של יגאל תומרקין; בכפר האמנים המיתולוגי עין הוד נפתחת גלריה חדשה; גלריה גורדון ממשיכה להתרחב ופותחת שלוחה בירושלים; ובהמלצות מעבר לים שלנו תערוכה של ארז ישראלי בברלין.

שיהיה סוף שבוע קלאסי,
שני ורנר וצוות Talking Art

אילת כרמי וסמירה סרייה, מתוך התערוכה 'הזמן העגול – פעימה' בגלריה שתיים, עין הוד

תערוכת יחיד של יגאל תומרקין

מאז נפטר האמן יגאל תומרקין לפני כמה חודשים, הספיקו בעולם האמנות המקומי לחזור לגוף העבודות העצום שלו ולהציג חלקים ממנו במטרה להאיר צדדים שונים בעבודתו הענפה. רק בשבוע שעבר נסגרו שתי תערוכות גדולות של עבודותיו – בגלריה גבעון ובהראל מדפיסים. כעת נפתחת בגלריה חזי כהן תערוכה נוספת של האמן המבקשת לחשוף לקהל עוד פנים של הדמות המורכבת שהיה תומרקין וכדי לשרטט את מלוא רוחב היריעה של יצירתו המונומנטלית. מרגשת במיוחד הצגתה של העבודה "הוא הלך בשדות" שהיא לא רק אחת מהחשובות והידועות בעבודותיו של תומרקין, אלא גם אחת העבודות החשובות והמשמעותיות באמנות הישראלית.

אירוע פתיחה: שישי, 17.12, 10:00-14:00, גלריה חזי כהן, לילינבלום 33, תל אביב
אירוע פייסבוק

'הזמן העגול – פעימה', תערוכה והשקת גלריה חדשה בעין הוד. אוצר: ניר הרמט

בסיפור של כפר האמנים עין הוד יש את כל המרכיבים של סיפור מקומי קלאסי – כפר ערבי שננטש במלחמה, קבוצה אידאליסטית שמקימה על חורבותיו מרכז תרבותי משמעותי וחשוב. הוא משגשג תקופה מסוימת ואז יורד מגדולתו וממשיך לפעול בפריפריה של התרבות הישראלית. גלריה חדשה שתפתח בכיכר המרכזית של עין הוד מבקשת להחזיר את האמנות העכשווית למרכז ההיסטורי הזה. באופן הולם תעסוק התערוכה הראשונה שתוצג בגלריה במחזוריותו ומעגליותו של הזמן ותבקש לשאול האם ניתן להסתכל על המוכר בעיניים חדשות. בחירתו של ניר הרמט הבלתי נלאה לאוצר הגלריה מבטיחה טובות לגבי עתידה ואנחנו גם שמחים לראות בין המשתתפים את יונתן אולמן שלנו.

בהשתתפות: אילת כרמי וסמירה סרייה, בתיה איזנוסר-ג'אנקור,  ורוניק ענבר,  יונתן אולמן,  מורן קליגר, מקס אפשטיין,  נובויה ימגוצ'י,  נועה בן נון מלמד, פסי גירש

אירוע פתיחה: שבת 18.12, 12:00, גלריה שתיים, כיכר מרכזית עין הוד

אירוע פייסבוק

פרטים נוספים בקישור

השקת שלוחת גלריה גורדון בירושלים

לפעמים נראה שגלריה גורדון פועלת מחוץ "לחוקי הטבע" של עולם האמנות הישראלי. גם בתוך ימים של משבר כאשר גלריות מוצאות דרכים לצמצם פעילות וחלקן אף נסגרות, בגלריה גורדון מתרחבים עוד ועוד. אחרי שעברה ממשכנה ההיסטורי ברחוב בן יהודה לחלל משופץ ומרשים בדרום העיר, מפעילה גורדון כרגע את הגלריה המרכזית עם שני חללי תצוגה, גלריה משנית מעבר לפינה המציגה אמנים צעירים ופרויקטים מיוחדים וגן פסלים קטן ויפה המציג עבודות חוץ. כעת שמו בגורדון את ירושלים על הכוונת והם פותחים שלוחה חדשה בעיר הבירה. שתי התערוכות שישיקו את החלל החדש הן של עופר ללוש ואביבה אורי, שני ענקים של האמנות הישראלית. הפתיחה אמנם ביום רביעי בשבוע הבא, אבל לא יכולנו להתאפק. התחלה חדשה ומרגשת

אירוע פתיחה: יום רביעי, 22.12, 22:00-18:00, גלריה גורדון ירושלים, מרכז ספיר, בניין 3 קומה 3, ירושלים

אירוע פייסבוק

פינת הבונוס –  המלצה מעבר לים

'פרצלמן מתחיל', תערוכת יחיד של ארז ישראלי

אפרופו מבט עכשווי על העבר, אין כמו ארז ישראלי כדי לפרק סימבולים היסטוריים ולתת לנו הצופים מבט רענן וחדש על מה שלקחנו כמובן מאליו. כעת נפתחת לישראלי תערוכה חדשה בגלריה 'קרון' הברלינאית בה הוא מציג את הדמות 'פרצלמן' שהיא מין שילוב של סטריאוטיפים גרמניים ויהודיים זה על זה. ההומור השחור והאינטיליגנטי של ישראלי תמיד משמש כסוג של כפית סוכר שעוזרת לבלוע את הגלולה המרה של מבט היסטורי מפוכח.

התערוכה תוצג עד 15.1.22, גלריה קרון, Fasanenstrasse 29, ברלין, גרמניה

פרטים נוספים באתר הגלריה

ארז ישראלי, מתוך התערוכה "פרצלמן מתחיל, בגלריה קרון, ברלין