אורן וממי נסעו יחד לאירופה בחורף האחרון. טיול רומנטי של זוג מאוהב שהחל במונומנטים הקלאסיים של פריז והמשיך בחוויה כפרית יותר בפורטוגל. רגעי השיא והשפל שלהם שודרו אלינו באופן רציף, אובססיבי כמעט על גבי הרשתות החברתיות. ממי על רקע מגדל אייפל, ממי ואורן בפיקניק שטוף שמש, ממי מתנסה באהבהבים לסביים עם שושקה (דמותו החלופית והשובבה של המאייר זאב אנגלמייר) וגם הריב הראשון, והתאונה הנוראית בה "או מיי גוד!" ממי כמעט קיפחה את חייה. בתמונות וסרטונים, בSTORY של האינסטגרם, ותמיד בליווי הטקסט המשורבט שמתאר גם במלים את המצב: "ממי את אהבת חיי". אך ממי היא לא אישה בשר דם, אלא כבל מטען של טלפון סלולרי. גמלונית, שקטה, מבולבלת מעט, אבל שופעת אהבה – נדמה כי זו דמותו שלו, בת זוגו האידאלית של אורן פישר.
ארכיון תגיות: מיצב
2 תגובות
מעבדות לחירות, המלצות הסופ"ש 20-22.4
רותי דה פריס, מתוך התערוכה לב פראי, פרט מציור דיגיטאלי 2017
אז הילולת פסח נגמרה סוף סוף, ואם תשאלו אותנו, ממש לא אכפת לנו לחזור כבר לשגרה. כמובן שכשאנחנו מדברים על שגרה, אנחנו מדברים על אמנות. בסופ"ש הקרוב מצפים לנו: תערוכה שהיא מיצב פואטי מחומרים זולים ויומיומיים בגלריה הקיבוץ, שתי תערוכות בסדנאות האמנים ואפילו יריד ספרי צילום באינדי למי שצבע טרי פתח לו את החשק לירידים, זו שגרה כלבבנו! קראו עד הסוף לפרטים על הסיורים הקרובים שלנו.
עריכה ותוכן: צוות Talking Art
מרימים! המלצות הסופ"ש 28-30.7.16
רותם רשף, מקום לאמנות בקריית המלאכה
הסופ"ש הקרוב כבר מתחיל לבשר את בוא תקופת הקיץ המנומנמת. בתחום התערוכות תוכלו לבקר בפתיחת תערוכתה המעניינת של רותם רשף המציגה מיצב פיסול-ציור, וליהנות מתערוכת מכירה נוספת מבית היוצר של "לה קולטור". אך בעיקר תוכלו למלא את היומנים באירועים חד פעמיים: שני שיחי גלריה מרתקים, מסיבה ואירוע כייפי לילדים. הנה כל ההמלצות:
עריכה ותוכן: שני ורנר
מנהרת הזמן – המלצות הסופ"ש 21-23.7.16
רונית פורת, ציד הזמן, גלריה אינדי
עריכה ותוכן: שני ורנר
אי אפשר להשתחרר מהעבר, כך אומרים, וכנראה שהדבר נכון – גם כשעוסקים באמנות סופר עכשווית ואפילו אוונגרדית. הסופ"ש הקרוב שולח אותנו אל ברלין שנת 1931, אל המודרניזם הישראלי של שנות ה-70, אל גנזכי מוזיאון הטבע של בית חנקין ואפילו אל מצרים העתיקה – וכל זה בחסות האמנות העכשווית ש"מתלבשת" אל רפרנסים מהעבר. קחו את המצפן והמשקפת והיכונו למסע במנהרת הזמן:
נשיקת מוות
וילון שחור כבד עוטה את הכניסה לאולם התצוגה בביתן הלנה רובינשטיין, ושומרת בבגדים שחורים יושבת בפתחו כמעין ספינקס חתום פנים. מאחורי הפרגוד מזומן לצופה עולם מקביל; מואר בתאורה צהובה עמומה השוטפת את החלל כמו מסך ערפל דק – החשכה גוברת בו על האור. פותח את התערוכה שולחן עתיק ועליו שני פסלים ותמונה קטנטנה במסגרת מוזהבת. אלה מתארים את פניו של ישו כפי שהתקבעו במטפחתה המפורסמת של ורוניקה שניגבה את זיעתו בדרך ייסוריו. רמזים לבאות ישנם בהצבה הזו: שיהיה לנו כאן עיסוק במיתולוגיות וזיכרונות קולקטיביים; שכמו שהדימוי המפוסל הוא רפליקה של סיפור שבו רפליקה של קדוש, גם בתערוכה תתגלם מערכת יחסים מורכבת בין דימוי ומקור; שיזדמן לנו כאן דיון על אמנות, אומנות ואספנות; ואולי מעל הכול, שאווירת נכאים תשרה כמו צל כבד על הביקור בתערוכה.
תכנית הסיור "אמנות בקריית המלאכה" 25.3.16
אורית ברתיני "המסע החל!", אינדי מכון שיתופי לצילום
אזור קריית המלאכה בדרום תל אביב יועד לשמש כמתחם התעשייה של העיר. ברבות השנים כאשר הרבה מהתעשיות הזעירות נעלמו מן העולם, החלו להינטש חללי העבודה. מובן שהאמנים היו הראשונים לאמץ לעצמם את החללים הריקים ולמקם שם את הסדנאות שלהם. בהדרגה החלו לנדוד לאזור כמה מהגלריות התל אביביות הוותיקות ולהיפתח שם גם גלריות חדשות. בשנים האחרונות הפכה קריית המלאכה לאזור הצעיר והתוסס של האמנות העכשווית בארץ, כאשר את קירות המתחם מעטרת אמנות רחוב של מיטב האמנים שפועלים כיום בארץ.
הסיור ישלב ביקור גלריות והדרכת אמנות רחוב בסמטאות הקרייה.
שלוש עבודות בלבד, סיכום 2015
קרולין לרסן, House Plants, הוצגו בגלריה גורדון 2
כבר הצהרתי על עצמי בעבר בתור חובבת סיכומים ולכן, גם עכשיו כששנת 2015 מסתיימת, פניתי אחורה להיזכר מה היה לנו השנה. אם כן, בשנה שחלפה עשינו יחד לא פחות מ-20 סיורי ״שישי קולטורה״ – סיורי אמנות הפתוחים לקהל הרחב. יצאנו יחד אל הגלריות הרבות הפזורות בתל אביב, לתחנה המרכזית החדשה, למלון מרינה (לאונרדו ארט), לסיורי אדריכלות ולביקורי סטודיו אצל אמנים. במקביל המשכתי עם עשרות הדרכות פרטיות וביניהן גם עם חברי משלחת איפא״ק מארה"ב שמסיירים אתי כל שנה, חברות ישראליות שונות, ותלמידים בבתי ספר ומכללות מכל הארץ.
בתחום הכתיבה, זו ללא ספק הייתה השנה הכי פורייה שלי אי פעם 51 (!) פוסטים התפרסמו בבלוג, וגם המשכתי לכתוב עבור ערב רב, והתחלתי לכתוב למגזין החיים הטובים. כיף גדול.
אבל אנחנו לא באמת רוצים לדבר עליי – אלא על האמנות שהמעולה שהיתה לנו בשנת 2015. כדי לא להלאות אתכם יותר מדי, החלטתי הפעם לבחור שלוש יצירות אמנות בודדות שעשו לי את זה השנה. כאלה שמעוררות מחשבה ורגש והשתאות – כיאה לאמנות טובה.
שתהיה לכולנו שנת 2016 נהדרת, וכמובן מלאה באמנות משובחת.
יום חמישי, יום חגיגי. הנה כמה תערוכות שנפתחות הערב בגלריות בתל אביב
דיווי בראל, גלריה אינדי
ראשית, שתי תערוכות ציור לשתי אמניות ותיקות ומרתקות. כל אחת מהן יוצרת ציור אקספרסיבי וחושני, המשלב תוכן אישי ובדיוני, אגדתי וקומי
"כלה טוניסאית", תערוכת יחיד, חן שיש
גלריה גורדון, בן יהודה 95
אירוע פייסבוק
עבודות חדשות, תערוכת יחיד, טל מצליח
גלריה אלון שגב, רוטשילד 6
אירוע פייסבוק
ארבע תערוכות שממש שווה לראות באזור רוטשילד
שרון יערי, גלריה זומר
וואו! תשמעו, התערוכות שנפתחות בזמן האחרון מעולות – אחת אחת. בתערוכות המוצגות כעת באזור רוטשילד תוכלו למצוא עושר של סגנונות ונושאים, מעיסוק בהיסטוריה, להיבטים אישיים ופסיכולוגיים, לשאלות פנים אמנותיות ובחינה מעניינת של טכניקות ומדיומים. בתוך כך, הציור זוכה למבט מעמיק ומרגש מציור ריאליסטי, לציור שבוחן את עצמו, קורע את עצמו, משחק ומפעים. פשוט תענוג. הנה ארבע תערוכות שאני ממליצה בחום רב ללכת לראות, כולן בגלריות הוותיקות באזור שדרות רוטשילד:
"גחליליות", תערוכת יחיד למאיה גולד
גלריה אלון שגב, רוטשילד 6, תל אביב. מוצגת עד 26.12.15
מאיה גולד חוקרת בציורים שלה נקודות מבט ואופניי צפייה – כמו למשל כשהשתמשה במבט ממעוף הציפור בסדרת הציורים הקודמת שלה, ומנסה לשבור את אופן הצפייה הקונבנציונלי שאנו רגילים בו בדימויים ריאליסטיים (ציור וצילום). אבל מעבר לכך, בציורים של מאיה גולד תמיד יש משהו קצת מטריד ומציצני. פרויד הגדיר את זה כ"אל-ביתי" משהו שנדמה כזר ומנוכר ואז מתגלה כדבר שחבוי בתוכך. כך למשל העזנו לפנטז מיהי הדמות שמסתתרת מתחת למטריה (אותה ראינו מלמעלה כאמור), וכך גם בציורים החדשים שמוצגים בתערוכה. הפעם דרך החלונות המעוטרים והמצוירים בקפידה, אנו מציצים אל תוך בתים. לפעמים דמותנו "משתקפת" בחלון המצויר, ולעתים אלה דמויות בדיוניות השאולות מתקופה אחרת.
"TAKE", תערוכה קבוצתית
גלריה זומר לאמנות עכשווית, רוטשילד 13, תל אביב. מוצגת עד 12.12.15
תערוכות קבוצתיות בגלריות הן תמיד מעט בעייתיות, בעיקר כי כוונתן בדרך כלל היא להציג עבודות של אמני הגלריה, וברוב המקרים ההקשר אינו זוכה למחקר אוצרותי מעמיק והתערוכה נדמית דלה בהקשר זה. גם הפעם המצב דומה, התערוכה עניינה בשכפול ושעתוק בעידן העכשווי (נושא חם מאוד בימינו), ואמנם העבודות המוצגות נוגעות כולן בנושא אבל הצגת עבודה אחת מתוך מערך העבודות של אמן אינה מעידה בהכרח על עיסוק גורף. כך למשל בצילום של יעל ברתנא המוצג בתערוכה, בו היא לבושה במדים של קצין SS, בטקסט (הרצוף שגיאות כתיב, דרך אגב) נכתב כי היא מבלבלת בין זהויות בעודה מנסה לשכפל את עצמה לתוך זהות אחרת, נכון אבל ממש לא מעיד על עניינה האמנותי באופן כללי, הדבר דומה גם לגבי עבודתו של הצלם שרון יערי. בכל אופן, מוצגות בתערוכה עבודות מצוינות ששווה לראות, בין היתר עבודת קיר גדולה של ליהי תורג'מן המופלאה, שכל הזדמנות לראות עבודות שלה, היא ראויה לציון.
סופ"ש גשום אבל חם. המלצות
החזאים אומרים שזה הולך להיות סופ"ש גשום, אבל לא חייבים להאמין להם. כך או כך, יש לנו שתי תערוכות חדשות בפתח, הרצאה על אמנות רחוב ומיצג משותף לשני אמנים משובחים מיוחד.
כל המלצות הסופ"ש לפניכם:
תערוכות חדשות
"מגנו של אכילס" שי עיד אלוני. אוצרת: ים המאירי
אירוע פתיחה: חמישי 29.10.15 בשעה 20:00. גלריה פיינברג פרוג'קטס, שביל המפעל 3, קומה ב'
את העבודות של שי עיד אלוני הכרתי לראשונה בתערוכת זוכי משרד התרבות שהתקיימה במוזיאון בשנה שעברה. ראשית אהבתי מאוד את העובדה שמדובר בפיסול – מדיום שאמנם לא פס מן העולם, אבל מקבל באמנות עכשווית ביטוי בעיקר בפיסול מכני או בשימוש ברדי מייד. אצל אלוני יש פיסול מהזן המסורתי והטוב, פיסול בעץ בעבודת יד. משהו בחזרה למפגש ישיר עם חומר מעניין אותי. בפסלים קודמים שלו עסק אלוני בגוף אנושי פרימיטיבי, קדמוני כמעט וגם הפעם הוא חוזר למקורות ובפרט למיתולוגיה הקלאסית. יש משהו גברי וגס בעבודות של אלוני, אך בה בעת רגיש, אינטימי ומושכל.
אירוע פייסבוק