ארכיון תגיות: street art tel aviv

שכבות של זמן. המלצות הסופ"ש 8.12

תערוכות השבוע שלנו, עוסקות כולן בקשרים המרובדים בין העבר ההווה והעתיד. מובן מאליו שבחינת העבר היא חשובה ומלמדת, אבל באמנות כמו באמנות – הדברים צריכים להתגלם גם בחומר. האמנים והאמניות שבתערוכות השבוע, לוקחים את חומרי הגלם של העבר – בין אם הם פיזיים או מטפוריים, ומרכיבים אותם לכדי חומר חדש.
בארטפורט מציגים הצמד אפי ואמיר סדרת עבודות העוסקת במתח בין שפה פנימית לחיצונית; בגלריה של סמינר הקיבוצים במגדל שלום מלקטת עדן בנט מתוך שרידיו של עברו המפואר של הבניין; באטליה שמי בקיבוץ כברי שתי תערוכות עוסקות ביחסים בין פסל לגוף ובין אז לעכשיו. ובהמלצות הלוקאלז שלנו, מבט עדכני על מיתוס מכונן במוזיאון להיסטוריה יהודית בפריז.

שני ורנר וצוות Talking Art

אורי דובדבני, מתוך תערוכת יחיד באטליה שמי, קיבוץ כברי

'צבא של מאה שרירים', תערוכת יחיד לאפי ואמיר. אוצרת: ורדית גרוס
צמד האמנים אפי ואמיר חי ופועל באירופה בשנים האחרונות. רבות מהעבודות שלהם עוסקות בשאלות של מקום, שייכות וזרות. תערוכתם החדשה של הצמד עוסקת בקהילות שנבנות ומתאחדות סביב הדרך שבה משתמשים בשפה, עוד לפני ששואלים מה אומרים בשפה הזו. דוגמא ידועה מהתרבות היהודית הוא הסיפור המקראי על המלחמה בין בני גלעד לשבט אפרים והשימוש במילה "שיבולת" ודרך הגייתה על מנת לזהות בין הצדדים – זיהוי שהיו לו השלכות לחיים ולמוות. גם היום אנחנו רואים דוגמאות לכך, חלקן הרות גורל וחלקן אנקדוטליות יותר, אבל כולן מעידות על כוחה של השפה כמחוללת תרבות.  בעצם יש כאן שאלה על ההבדל בין הדרך שבה אנחנו שומעים את עצמנו לבין הדרך בה העולם שומע אותנו. התערוכה מורכבת משבע עבודות וידאו ומגיעה בעקבות השתתפותו של הצמד ברזידנסי הבינלאומי של ארטפורט.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 8.12, 20:00, ארטפורט, רחוב העמל 8, תל אביב. אירוע פייסבוק

'פיל בקוף מחט', תערוכת יחיד של עדן בנט, אוצרת: דרורית גור אריה
מגדל שלום, או כמו שהותיקים יותר שבנינו עוד זוכרים אותו בשמו "כלבו שלום" הוא מקום מיתולוגי כמעט באותה מידה, אם לא יותר, מאשר ממשי. מה שהיה לזמן מה הבניין הגבוה ביותר באסיה כולה (!), הכיל בין קירותיו מוזיאון שעווה, פארק שעשועים וכמובן חנות כלבו אגדית – כל אלה היו סמלים של קדמה נוצצת בישראל של שנות השבעים והשמונים. היום כמובן הועם מאוד זוהרו של הבניין והוא שקע לתוך אפרוריות של משרדים, קופת חולים וסניף דואר מאובק. אל תוך הגלריה של סמינר הקיבוצים שממוקמת בבניין מגיעה האמנית עדן בנט – לא בדיוק להשיב עטרה ליושנה, אלא יותר לחטט ב"תל הארכיאולוגי" שהוא המגדל ולשלוף ממנו ממצאים. עדן בנט היא מה שאפשר לכנות "אמנית-לקטית". היא משוטטת במרחב המקומי ומבודדת אובייקטים, חיבורים ושילובי חומרים שיכולים לקרות רק במקום כאוטי ולא מתוכנן כמו ישראל. השילוב בין העין שלה לפרטים ובין אופיו הייחודי של המקום יוצרים מיצב יחודי וחדש פעמי שצריך לחוות.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 8.12, 19:30, גלריה אחד העם 9, רחוב השחר 5, תל אביב

תערוכות חדשות באטליה שמי. אוצרת: סמדר שינדלר

זה לא סוד שאנחנו אוהבים את אטליה שמי שבקיבוץ כברי. קודם כל האטליה יושב באחד המקומות היפים בארץ ולכן מהווה עצירה משמחת במיוחד בכל טיול צפוני, או אפילו יעד לעליה מיוחדת לרגל. שנית מתקיים כאן השילוב האהוב עלינו כל כך בין חיבור עמוק להיסטוריה של האמנות המקומית לבין הכאן והעכשיו שלה. כעת נפתחות במקום שתי תערוכות של אמנים צעירים יחסית הפועלים בדרכים שממשיכות את אופיו של המקום אך גם לוקחות אותו למחוזות חדשים. אורי דובדבני הוא אמן הפועל על הציר שבין פיסול לתנועה ומופע, עבודותיו משרטטות פעמים רבות את הגבולות והחיבורים בין גופו שלו לאובייקט הפיסולי. גם בתערוכה הנוכחית הפוקוס נע בין החומר לגוף ובחזרה. עבודותיהן של קרולינה להן ורחל לויאן שואלות שאלות לגבי עצם מהותו של המעשה הפיסולי. באופן מעניין הן עושות זאת באמצעות וירטואוזיות טכנית ויצירת פסלים שהם מרהיבים ומרשימים באותה מידה שהם עדינים וצנועים.

אירוע פתיחה: שבת 10.12, 12:00, אטליה שמי, קיבוץ כברי. אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – פריז

המוזיאון להיסטוריה ואמנות יהודית הוא אולי לא השם הראשון שעולה לראש כשחושבים על סיור גלריות פריזאי, אבל בפריז כמו בפריז – משתלם לחפור מתחת לפני השטח.

במוזיאון המכובד והבאמת מרגש הזה, שבו מוצגות גם כמה יצירות מופת של כמה מהאמנים הגדולין שעברו בעיר הזו והיו במקרה או שלא במקרה יהודים, מוצגת כעת תערוכה של הבמאית הישראלית-פריזאית מילי פרצ'ר. פרצ'ר עושה שימוש בגרפיקה ממוחשבת ובאסטתיקה שמזכירה משחק מחשב מתוחכם. באמצעות מיצב שאפתני שכולל כמה מסכים גדולי מימדים היא מספרת מחדש את סיפור תיבת נח התנכי. בידיה של פרצ'ר הופך הסיפור לאישי ומעט מוזר והחוויה היא לא בדיוק מה שמצפים כשנכנסים למוזיאון היסטורי.

התערוכה מוצגת עד 7.5.23

בכתובת Musée d’Art et d’Histoire du Judaïsme, Hôtel de Saint-Aignan, 71, rue du Temple, 75003 Paris

שעות פעילות: שלישי, רביעי, חמישי ושישי: 11:00-18:00, שבת וראשון: 10:00-18:00

פרטים נוספים באתר התערוכה

עדן בנט, מתוך תערוכת יחיד בגלריה של סמינר הקיבוצים, תל אביב

מה לראות בביאנלה לרישום בירושלים

אם יסלחו לנו על הסטריאוטיפ, הביאנלה לרישום היא אירוע אמנות ירושלמי מאוד. לקחת מדיום ותיק ובעל מוניטין מיושן ורציני, לעדכן אותו ולטעון בו רלבנטיות עכשווית, כל זאת מבלי לשכוח את המסורת – אין כמו הסצינה הירושלמית כדי לעשות את זה. כמובן שאם אפשר לעשות זאת בחללי אמנות מגוונים ומרשימים בהם נוכחת ההיסטוריה המסוכסכת של העיר המיוחדת הזו – מה טוב. כמו תמיד באירוע הזה, לא מסתפקים בפחם על נייר והפרשנות למונח "רישום" היא רחבה כמעט כמו מספר האמנים המשתתפים.

זוהי הפעם השמינית בה מתרחשת הביאנלה לרישום, ועם הזמן המוטיבציה רק עולה – יותר משבעים אמנים, על פני שישה חללי אמנות שהם מגוונים ושונים מאוד, אבל גם נמצאים כולם במרחק הליכה נוח ולכן אידאלי ליום אמנות ירושלמי מהנה ומרתק.

אנחנו כאן כדי לעשות קצת סדר ולשים את הזרקור על הדברים שעניינו אותנו במיוחד, אך כמו תמיד אנחנו מעודדים אתכם להיכנס לאתר הביאנלה ולבחור בעצמכם מתוך ההיצע העשיר.

כל התערוכות פתוחות ומוצגות עד 25.2.2023

שיהיה סוף שבוע נעים וחמים,
שני ורנר וצוות Talking Art

אבי סבח ומיכל סופיה טוביאס, מתוך תערוכה בבית האמנים, ירושלים. צילום: אלעד שריג

'יותר מאחד', תערוכה קבוצתית בבית האמנים ירושלים. אוצרת: אירית הדר

התערוכה המרכזית של הביאנלה נושאת את שמה 'יותר מאחד' שמתייחס לנושא שנבחר לה השנה – רישומים שאינם עומדים בפני עצמם, אלא הם חלק מסדרה או מקבץ. הפעם חיפשה אירית הדר – האוצרת הראשית של הביאנלה, לא את המופעים היחידאיים של הברקה רישומית, אלא את המהלך הכולל, את הסיפור ואת האבולוציה של הרישום. כמובן שמדיום הרישום, כמדיום מהיר יחסית, הוא אידאלי לסוג כזה של חשיבה סדרתית ולכן ניתן למצוא כאן כמה מקבצי עבודות אפקטיביים ונוגעים ללב. למשל עבודתם המשותפת של מיכל סופיה טוביאס ואבי סבח שמשלבת בין רישומים של שניהם לבין מערכי גרמי השמיים המחוררים בקיר שהם חלק מהפרקטיקה האמנותית של טוביאס; או סדרת הרישומים הצבעוניים של דוד דובשני שנוצרו בהשראת הדפסים אירופאים מהמאה ה 17 של מלחמות דת וכיבוש אמריקה. נקודת פתיחה חזקה לביאנלה.
רשימת האמנים המלאה ועוד מידע באתר

בית האמנים ירושלים, שמואל הנגיד 12, ירושלים, שעות פתיחה: שני-חמישי 10:00-18:00; שבת 11:00-14:00, ראשון ושישי סגור

'חושך זה וזה', תערוכה קבוצתית בגלריית המפעל. אוצר: מידד אליהו

אם קישרנו בין רישום לבין הפחם השחור, הרי שאפלה אינה זרה לעוסקים ברישום. נוכל גם להיות מעט פילוסופיים ואפילו פואטיים, ולומר שנקודת ההתחלה של הרישום היא האפלה. זוהי גם נקודת המוצא ממנה יצר מידד אליהו את התערוכה בגלריה המפעל. התערוכה שאצר אליהו נוגעת לרגע טראומתי בתולדות הבניין עצמו בו מתרחשת התערוכה – הרגע בו ננטש מיושביו בעקבות המלחמה ב1948. נקודת הפתיחה הזו ממלאת את חלל הגלריה שהיה פעם בית מגורים, ברוחות העבר בדמות דיוקנאות מלחמה, סצינות הרס ובניה ומסכות גרוטסקיות. בירושלים, ובישראל בכלל, איפה שתחפור קצת תגלה את שייריו של עבר סבוך שאת משקעיו אנו חווים עד ימינו אנו. התערוכה הזו מבקשת מאיתנו להישיר מבט אל האפלה ואלי כך למצוא את הדרך אל האור.
בהשתתפות: אורית אדר בכר, רעיה ברוקנטל, אילנה חמאוי, מיכל לזרוביץ, נטע ליבר שפר, ראובן קופרמן

גלריה המפעל, רחוב המערביים 3, ירושלים. שעות פתיחה: ראשון-חמישי 11:00-00:00, שישי 10:00-16:00, שבת סגור

‘ליל חלום', תערוכה קבוצתית בגלריה ברבור. אוצרוּת: אברהם קריצמן ורעות ישעיהו

אפלה אחרת היא זו של הלילה והשינה שמגיעה איתו. החלום הוא המקור הראשון והזמין ביותר לדימויים פנטסטיים ומשונים בחיי היומיום שלנו ותנועות אמנות רבות (כמו הדאדא והסוריאליזם למשל) העלו על נס את החלום כמקור אותנטי של חיבור אל התת מודע ואל הווייתו האמיתית של האדם ללא הגבולות של החיים הערים. כמובן שגם הפסיכולוגיה המודרנית מבית מדרשו של פרויד יוצאת מנקודת הנחה כי הדימויים שנגלים אלינו בחלום הם בעלי משמעות סימבולית שמתוך הניתוח שלהם ניתן להגיע לפריצות דרך נפשיות. מתוך הטשטוש שבין הממשי לחלומי יוצאים הדימויים שבתערוכה הזו. כמו בחלום, העולם שנגלה בהם הוא מוכר – אבל אחר, ומאוד מפתה לנסות לחלץ ממנו משמעויות עמוקות. אך לפני שצוללים לניתוחים כאלה ואחרים, אפשר גם פשוט לתת לו לסחוף אותנו ולראות לאן נגיע.

בהשתתפות: טמיר חן, רון חן, טליה ישראלי, גבריאלה קליין, רחל רבינוביץ

גלריה ברבור, הסורג 2, ירושלים. שעות פתיחה: שני-חמישי 16:00-20:00, שישי 11:00-14:00, שבת וראשון סגור

'רישום ברצף', תערוכה קבוצתית בסדנת ההדפס. אוצר: אריק קילמניק

הקשר בין רישום להדפס הוא מובהק וארוך שנים. למעשה ניתן לומר שמטרתו הראשונה של ההדפס היא להפוך את הרישום מאירוע יחיד חד פעמי, לאובייקט שניתן לשכפל ולהפיץ. לעתים קרובות, לעין הבלתי מיומנת ניתן להתבלבל בין רישום ישיר לבין תוצריו של מכבש הדפוס. אם כבר הגדרנו את הביאנלה לרישום כאירוע ירושלמי מאוד, הרי שסדנת ההדפס היא מוסד ירושלמי מובהק. בית אבן מרשים השוכן בצומת שבין מזרח העיר הערבית, מאה שערים החרדית ומערב העיר. בתוך כתליה העבים של הסדנא עוסקים אנשי מקצוע מיומנים בטכניקות שחלקן בנות מאות שנים ומתוך המסורת והוירטואוזיות הטכנית מקפידים שלא ליפול לתוך מלכודות של נוסטלגיה מתקתקה ולא שוכחים לחבר את העשייה להוויה העדכנית והרוטטת של הזמן והמקום בהם הם פועלים. בנוסף לסדנאות המאובזרות, התחדשו כאן בחללי תצוגה מוקפדים ונעימים והתערוכה המוצגת כעת מוקדשת לנושא שגם הוא משותף להדפס ולנושא הביאנלה – סדרתיות ורצף.
מידע נוסף באתר

בהשתתפות: דיויד אייזקס, יעל בוברמן־אטאס, מיה בלוך, מיכל בקי, אפרת גל־נור, רותי דה פריס, נועה הגלעדי, יונתן הירשפלד, מיכאל רורברגר, עתליה שחר

סדנת ההדפס ירושלים, רחוב שבטי ישראל 38 (פינת הנביאים), ירושלים. שעות פתיחה: ראשון-חמישי 15:00-08:00, בימי שישי בתיאום מראש, שבת סגור

נועה הגלעדי, מתוך התערוכה בסדנת ההדפס

נועה הגלעדי, מתוך התערוכה בסדנת ההדפס

על המדיום. המלצות הסופ"ש 17-19.11

תערוכות נשים השבוע – שתיהן מציגות עשייה מרובדת ומחשבה עמוקה על המדיום ותכונותיוץ

בגלריה רוטשילד תערוכה של בברלי ברקת שיוצאת מיצירת מופת אחת וחוזרת אליה שוב ושוב; במשכן האמנים בהרצליה משתמשת הצלמת לי אורפז בשבריריותו של הצילום ככח; ולנו יש מלא סיורים לכבוד כריסטמס וסוף השנה האזרחית בפריז, לונדון וברלין ואתם מוזמנים להצטרף

סוף שבוע נעים
שני ורנר וצוות Talking Art

מרים כבסה, מתוך 'Long way home', תערוכת יחיד בסדנאות האמנים, תל אביב

'Long way home', תערוכת יחיד של מרים כבסה. אוצר: איתן בוגנים

בעשורים האחרונים חיה ועבדה האמנית מרים כבסה בארצות הברית. במשך כל התקופה הארוכה הזו, כבסה נשארה אחת האמניות המוערכות בישראל ועבודותיה הוצגו כאן בתערוכות שונות בגלריות ובמוזיאונים. בשנים הללו היא גם המשיכה ליצור ולפתח את סגנון הציור הייחודי שלה, המערב גוף, ונשמה ונשימה, והוא טוטאלי ומזוהה עמה כל כך.
התרחבותה של האמנית בשנים האחרונות לציור על אובייקטים ושיתוף פעולה עם מעצבים יוצר חווית אמנות חובקת כל.
גם בתערוכתה החדשה בסדנאות האמנים בתל אביב יוצגו זה ליד זה גופי עבודות של ציור ופיסול, מה שיוצר חוויה אימרסיבית – בסגנון של כבסה.

באותו ערב תפתח בסדנאות האמנים גם תערוכת יחיד של גיא ברנרד רייכמן
אירוע פתיחה: יום שבת, 19.11, 20:00, סדנאות האמנים, התבור 32, תל אביב

'ללא היסוס', תערוכת יחיד של בברלי ברקת. אוצר: דורון לוריא

בביקורים שלנו בסטודיו היפה של ברקת אנחנו תמיד מתרשמים מרוחב היריעה של העשיה האמנותית שלה מהתייחסויות להיסטוריה של האמנות ועד מיצבים גדולי מימדים להעלאת המודעות לאיכות הסביבה. התערוכה שפותחת ברקת השבוע בגלריה רוטשילד אמנות היא פרי של שיתוף פעולה ודו שיח עם האוצר והרסטורטור המוערך דורון לוריא והיא עוסקת בנושא שמעסיק את תולדות האמנות משחר ההיסטוריה, אבל אולי מעט מפתיע בשביל אמנית ישראלית עכשווית לעסוק בו – הסוס ומערכת היחסים שלו עם האדם. נקודת המוצא לתערוכה הוא "יריד הסוסים" – ציור של האמנית הצרפתיה פורצת הדרך בת המאה ה-19 רוזה בונר (Bonheur). מתוך המחווה ליצירת מופת זו יצאו האמנית והאוצר למסע של פירוק הדימויים, הפשטה וחשיבה מחדש על החיה האצילית הזו ומקומה בעולם.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 17.11, 20:00, גלריה רוטשילד אמנות, יהודה הלוי 48, תל אביב

'טווס לבן', תערוכת יחיד של לי אורפז. אוצר: רן קסמי-אילן

טווס לבן הוא פלא כפול. הטווס בפני עצמו הוא כבר מחזה יוצא דופן ומלא הדר שלא רואים כל יום ואז יש את הטווס הלבקן, הטווס שכל צבעיו נעלמו ממנו ואיכשהו הוא אפילו מדהים יותר מהטווס הרגיל והססגוני. אולי זה מה שרומזת לנו הצלמת לי אורפז בשם תערוכתה, שעוסקת בלחפש משמעות ויופי דווקא בבלתי נראה ובמפורק. לצורך כך צוללת אורפז לתוך אלבומים משפחתיים ואוספי שקופיות שהזמן עשה בהם את אלו ופירק את הדימויים.
אנחנו מדברים פה הרבה על הדור החדש של הצלמים שפועל בתוך מדיום במשבר. נראה שהפתרון שמציעה לי אורפז טמון דווקא ברגישותו של הצילום כאובייקט – התמונות דוהות, סרט הצילום מתדרדר עם הזמן, השקופיות מתבלות – דווקא הפירוק הזה מחזיר את הצילום למעמד של אובייקט חד פעמי וכמו כל דבר חד פעמי, גם בר חלוף.

אירוע פתיחה: יום שבת, 19.11, 20:00, משכן האמנים, יודפת 7, הרצליה. אירוע פייסבוק

סיורי כריסטמס וסוף השנה באירופה

כריסטמס באירופה זה לא רק שווקים ויין חם, זה גם אמנות טובה בגלריות או ברחוב. נוסעים לאירופה בחג המולד, או לקראת ערב השנה האזרחית החדשה? הצטרפו לאחד מסיורי סוף דצמבר שלנו בפריז, לונדון וברלין!
פרטים והרשמה בקישור 

בברלי ברקת, מתוך 'ללא היסוס', תערוכת יחיד בגלריה רוטשילד אמנות, תל אביב

כריסטמס באירופה

כוכבים מסביב לעולם. המלצות הסופ"ש 3-5.11

המלצות השבוע נראות כמו פרק מסעיר במיוחד בספר אמנות עכשווית. אין פה שמות בלתי מוכרים או אמנים צעירים ומבטיחים, אלא אמנים שהפכו לאגדה בחייהם וממשיכים לפתח את האגדה הזו בעוד ועוד אמנות טובה. יצאנו מתל אביב והמשכנו לבירות האמנות של אירופה בעקבות תערוכות יחיד של אמנים מהשורה הראשונה.

נוסעים לאחת הערים האלה בקרוב? אל תחמיצו את התערוכות האלה. רוצים להכיר את הצדדים הפחות מוכרים של סצינת האמנות המקומית בעיר אליה אתם מגיעים? הצטרפו אלינו לסיור אמנות עם אחד המקומיים שלנו. הכנסו לקישור, בחרו סיור ובואו לדבר איתנו אמנות באירופה!

בתל אביב תערוכה של אמנית הגוף הרדיקלית אורלאן; בפריז דיוייד הוקני מחפש ומוצא יופי בעולם שסביבו; בלונדון מחבר וויליאם קנטרידג' בין ידע ותאוריה לבין רגש ובפורטו אמנית התחפושות סינדי שרמן עושה זאת שוב.

סוף שבוע נעים ורגוע
שני ורנר וצוות Talking Art

דיוויד הוקני, מתוך תערוכת יחיד בפריז

תל אביב

'Pekin opera facing design and augmented reality', תערוכת יחיד של אורלאן

לפעמים נדמה שבימינו, הגוף שקיבלנו בלידה הוא רק המלצה. ניתוחים פלסטיים וזריקות למיניהן נחשבים לדרך מקובלת ולגיטמית להיאבק בסימני הזקנה; קעקועים הם כבר עניין כל כך שגרתי שנותנים אותם כמתנה ליום הולדת, יום נישואין ועוד רגע כבר לבר מצווה וסוגי פירסינג שונים ומשונים הולכים ונכנסים גם הם עמוק לתוך המיינסטרים. מתוך התקופה הזו שווה להביט אחורה לתקופות שמרניות יותר בהן עיסוק בשינוי הגוף היה רדיקלי ופורץ דרך. האמנית הקונספטואלית הצרפתיה אורלאן היתה שם פחות או יותר לפני כולם. עוד בשנות התשעים עברה האמנית סדרה של ניתוחים פלסטיים שהפכו את גופה שלה ליצירת אמנות. מאז ועד היום היא ממשיכה לפרוץ ולטשטש גבולות בין אמנות, תרבות וגוף. בתערוכתה החדשה בגלריה שלוש מציגה אורלאן עבודות המקבלות השראה ממסכות תאטרון יפני מסורתי. בדרכה פורצת הדרך היא משלבת בין אובייקטים ממשיים למציאות רבודה המאפשרת לחוות את העבודות במימד נוסף.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 3.11, 20:00, גלריה שלוש, הצורפים 15, תל אביב

פריז
'Twenty Flowers and Some Bigger Pictures תערוכת יחיד של דיוויד הוקני

"אני חושב שזה מה שאנחנו צריכים היום – תמונות חדשות ומרעננות של עולם יפה מאוד" משפט מעורר השראה של הצייר הנערץ דיוויד הוקני. ממרום מעמדו וגילו המכובדים, נראה שהוקני תימצת את תפקידו כאמן בשלב האחרון של חייו לכדי משימה אחת – למצוא יופי בעולם שסביבנו ולהנגיש אותו בכל האמצעים העומדים לרשותו. מה שאנחנו אוהבים בהוקני הוא שלא מדובר באמן זקן וסנטימנטלי שנח על זרי הדפנה של הקריירה המפוארת שלו ונתקע אי שם מאחור, אלא אמן שצועד עם הזמן ודואג להישאר מעודכן בטכנולוגיה העכשווית, עם הטוויסט שלו. בשנים האחרונות גילה הוקני את האייפד ככלי ציורי של ממש והוא יוצר בו ציורי נוף וטבע דומם מרהיבים ומלאי חיים. בתור מי שנחשב לאחד הציירים החיים החשובים ביותר, לא פלא שגם מהכלי הפשוט הזה שרובנו משתמשים בו כדי לראות נטפליקס לפני השינה, הוא מצליח להוציא ציור יפהפה ונוגע ללב.

התערוכה תוצג עד 22.12, בשני סניפי גלריה Lelong & Co, בכתובות
13 rue de Téhéran ו- 38 avenue Matignon, פריז

 פרטים נוספים באתר התערוכה

לונדון

'Oh To Believe in Another World', תערוכת יחיד של וויליאם קנטרידג'

תערוכותיו של האמן הדרום אפריקאי וויליאם קנטרידג' מורכבות תמיד משכבות על גבי שכבות של הקשרים, משמעויות והתייחסויות ליצירות תרבותיות, ביקורת חברתית והיסטוריה של האמנות. קנטרדיג' הוא מאגר כל כך עצום של ידע שהתערוכות שלו היו יכולות בקלות להפוך לדידקטיות ומשעממות. אבל בדרך נס כלשהי מצליח קנטרידג' לא רק שלא לשעמם, אלא ממש לתפוס את הצופה ולקחת אותו למסע רגשי בלתי נשכח. כנראה שסוד ההצלחה טמון בכך שקנטרידג' נשאר נאמן קודם כל לאמנות – תמיד עבודותיו יתחילו ממגע ישיר בחומר כמו פחם, נייר או צבע. העבודות גם לא נשארות במחוזות הידע והתאוריה בלבד, הכל מתחבר לחוויה האישית והרגש. כמו הביקורת על משטר האפרטהייד בדרום אפריקה שמגיעה מתוך חוויות ילדות שלו עצמו. התערוכה הנוכחית שלו בגלריה גודמן החשובה נוגעת ליצירתו של המלחין שוסטקוביץ' וליצירה אמנותית תחת דיקטטורה (במקרה הזה הסובייטית), אבל היא בראש ובראשונה נוגעת ללב.

התערוכה מוצגת עד 12.11, בגלריה Goodman, בכתובת 26 Cork St, לונדון

פרטים נוספים באתר התערוכה

פורטו

'Metamorphosis’, תערוכת יחיד של סינדי שרמן

רגע אחרי ליל כל הקדושים הוא תזמון מצוין להמליץ על תערוכתה של סינדי שרמן שהיא מלכת התחפושות הבלתי מעורערת של עולם האמנות. במשך יותר משלושים שנה עובדת שרמן על סדרת צילומים בהם היא אמנם המצולמת, אבל כמו שאומרים "אפילו אמא שלה לא תכיר אותה". שרמן משתמשת בתלבושות, איפור, פאות ובשנים האחרונות גם מניפולציות דיגיטליות, כדי לשנות את דמותה לחלוטין וליצג עשרות ומאות דמויות מהתרבות הפופולרית ומהיומיום האמריקאי. דרך העבודה של שרמן גורמת לכך שהדמויות מרגישות מוכרות לכל מי שצורך תרבות (כלומר כולנו) אך מצד שני יש בהן משהו מלאכותי וגרוטסקי. אחרי שנים רבות כל כך, גוף העבודה המאסיבי הזה יוצר מבט יחודי ומרתק על העולם שבתוכו כולנו חיים ומעלה שאלות בנושא דימוי גוף, נשיות, תרבות פופולארית וצילום בפני עצמו. עם עבודות מכל שלבי הקריירה הארוכה של שרמן יחד עם עבודות שנוצרו עבור התערוכה הזו, מדובר בהזדמנות שווה במיוחד.

התערוכה מוצגת עד 16.4.23, במוזיאון Serralves, בכתובת Rua D. João de Castro, 210 4150—417, פורטו
פרטים נוספים באתר התערוכה

סינדי שרמן, מתוך תערוכת יחיד בפורטו

איזה יופי. המלצות הסופ"ש 27-29.10

בעולם האמנות העכשווי המילה "יפה" לפעמים יכולה להיחשב כעלבון. אמנים רבים, אם תגידו להם על עבודתם שהיא יפה יחרקו שיניים, כנראה יודו לכם בנימוס, אבל בלב ירגישו שאתם מתעלמים ממשמעויותיה העמוקות של היצירה ומשטיחים אותה לנראות בלבד. עושה רושם שהאמנים המציגים בתערוכות השבוע לוקחים בעלות על המילה הזו ולא בורחים ממנה. אבל באמנות כמו באמנות, גם מתחת ליופי רוחשות משמעויות נסתרות.

במגזין 3 ביפו מציג דוד עדיקא דיוקנאות של קולגות וטבע דומם בסגנונו הישיר והאסתטי; בגלריה רוזנפלד מחברת טל שוחט בין המיתולוגי לאישי; בגלריה ברוורמן, פסליה של רונית ברנגה מהממים במובן הקלאסי של המילה. ובהמלצת הלוקאלז שלנו הומאז' ביקורתי ויפה למיניאטורות איסלאמיות.

שיהיה סוף שבוע מלא ביופי,

שני ורנר וצוות Talking Art

דוד עדיקא, מתוך 'לדוד מזמור', תערוכת יחיד במגזין 3, יפו

'לדוד מזמור', תערוכת יחיד של דוד עדיקא. אוצרת: כרמית גלילי

את דוד עדיקא אין צורך להציג. מדובר באחד הצלמים ובכלל האמנים המוערכים ביותר שפועלים כרגע במחוזותינו. מתחילת דרכו התפרסם עדיקא כמי שהתעקש להביא לעולם הצילום האמנותי משהו שקצת חסר לו בזמנו – סקס אפיל וסטייל. אז והיום עדיקא מזגזג במכוון בין עולמות האמנות, האופנה והעיצוב ומטשטש את הגבולות ביניהם. זכורה במיוחד תמונת הפורטרט של הדוגמנית מירי בוהדנה שצילם והפכה לשער מגזין האמנות הנחשב "סטודיו". בתערוכתו החדשה בחלל האמנות 'מגזין 3' ביפו מוצג מהלך שניתן לחשוב עליו כהפוך לצילום של בוהדנה. במקום את הדוגמנית, עדיקא מצלם את הקולגות שלו הפועלים בסצינה המקומית. הוא משלב את הפורטרטים עם צילומי טבע דומם יפהפיים ויוצר את השילוב המאוד "עדיקאי" הזה בין יופי לבין אמירה חברתית מרומזת. עוד מהלך שראוי לשים לב אליו הוא התמהיל המעניין שנוצר בחלל האמנות החשוב 'מגזין 3' של הצגת אמנים מחו"ל לצד אמנים ישראלים משמעותיים. בתור פטריוטים אמנותיים אנחנו מברכים על המהלך הזה בכל פה.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 27.10, 20:00, מגזין 3, רחוב עולי ציון 34, יפו. אירוע פייסבוק

'כוכבים בחוץ', תערוכת יחיד של טל שוחט. אוצרת: מיה פרנקל טנא

כשאנחנו מבקרים בסיורים בשואו רום הפרטי של גלריה רוזנפלד, פעמים רבות עבודותיה של טל שוחט גונבות את ההצגה. עבודות הצילום המוקפדות שמציגות סצינות שנראות גם מקומיות מאוד אבל גם זרות לחלוטין, עם עצי הדר, שטיחים ודמויות מסתוריות תופסות את העין ומציתות את הדמיון. הזגזוג הזה בין המקומי לזר בא לידי ביטוי ביתר שאת בסדרת העבודות העוסקת במשפחתה של האמנית שתוצג בתערוכה שתפתח בסוף השבוע בגלריה רוזנפלד. התערוכה מורכבת מעבודות וידאו ומצילומי סטילס וכולם – כנהוג אצל שוחט – עשויים לעילא ומבוימים עד הפרט האחרון. הסיפור שנפרש בין העבודות הוא מחד של זהות, הגירה ולאום ומצד שני נוגע במיתולוגיות קמאיות ובסמלים עתיקים. באמצעים האמנותיים הוירטואוזיים העומדים לרשותה, יוצרת שוחט עבור משפחתה סיפור בריאה והתהוות אלטרנטיבי, במקום זה שנקטע בעקבות הגירה ותלישות. יש למה לצפות.

באותו ערב תפתח בחלל הפרויקטים של הגלריה תערוכת יחיד של שמואל גולדשטיין

אירוע פתיחה: יום חמישי, 27.10, 19:00, גלריה רוזנפלד, המפעל 1, תל אביב. אירוע פייסבוק

'Between Four Walls', תערוכת יחיד של רונית ברנגה. אוצרת: עדי גורה

בשפה העברית העכשווית, התואר "מהמם" כבר הפך לקלישאה של ממש והתנתק כמעט לחלוטין ממשמעותו המקורית. אבל כשנתקלים בעבודותיה של רונית ברנגה המילה הזו מקבלת בחזרה את הכבוד המגיע לה. כי פסלי הקרמיקה העשויים בוירטואוזיות ומציגים גופים היברידיים וסצינות סוריאליסטיות פשוט מהממים את הצופה שמנסה להבין מה ניצב מולו. ספלים עם פיות אנושיים פעורים בפתיינות על רגליים שהן למעשה אצבעות למרגלות פסל אישה ריאליסטי בגודל טבעי – אלה לא דברים שרואים כל יום ואין לך כצופה אלא להביט בהם פעור פה. תערוכתה של ברנגה בגלריה ברוורמן מסודרת כמעין דירה שהצופה מוזמן להציץ בה, אבל המחזה הנגלה הוא רחוק מלהיות "ביתי". הדמויות של ברנגה עסוקות בין לבין עצמן והן מרחפות על הגבול שבין הפתייני לדוחה. הריאליזם והגודל האנושי שלהן מגביר את האפקט עוכר השלווה של התערוכה ויוצר חוויה שלא תשכח במהרה.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 27.10, 19:00, גלריה ברוורמן, רחוב אילת 33, תל אביב

המלצת הלוקאלז – ברלין

מוחמד זישאן בגלריה Kristin Hjellegjerde

האמן הפקיסטני מתכתב בעבודותיו עם מסורת המיניאטורות האיסלאמית ארוכת השנים ויוצר סדרה של ציורים קטני מימדים אך מלאי התרחשות פנטסטית המשלבת דמויות מיתולוגיות, בעלי חיים וצמחים. מבט נוסף מגלה אלמנטים של ביקורת כלפי היחס של החברה ממנה הוא מגיע כלפי נשים ויחסי מגדר.

התערוכה מוצגת עד 12.11, בגלריה Kristin Hjellegjerde בכתובת: Linienstr. 130, 10115, Berlin

מידע נוסף באתר הגלריה

מגיעים לברלין ורוצים להכיר את סצינת האמנות התוססת של העיר? בחרו תאריך והצטרפו אלינו לסיור!
אין סיור בזמן שתהיו בעיר? נשמח לארגן לכם סיור פרטי.  כל הפרטים בקישור:

רונית ברנגה, מתוך 'Between Four Walls', תערוכת יחיד בגלריה ברוורמן, תל אביב

פירוק והרכבה. המלצות הסופ"ש 20-22.10

באמנות ותרבות מרבים לדבר על שימור ושחזור כדי להגן על אוצרות תרבותיים ורעיוניים, אבל לפעמים צריך לפרק משהו כדי לבנות אותו מחדש – בצורה אחרת. תערוכות השבוע עושות בדיוק את המהלך הזה, ולא פוחדות לקחת דימויים ורעיונות קיימים ולפרק אותם ממשית ומטאפורית. התוצאה לוקחת אותנו כצופים למקומות בלתי צפויים ומרתקים ומערערת לנו תפיסות מובנות מאליהן.

השבוע גם המלצות של גאווה משפחתית מיוחדת. שניים מהמציגים – יונתן אולמן ואור לפיד – הם לא רק אמנים מעולים, אלא גם מדריכים משלנו. ככה זה כשמדברים אמנות מבפנים.

במעבדה מחבר יונתן אולמן בין ידע רחב, טכניקה וירטואוזית ורגש עמוק לתוך תערוכה מיוחדת; בגלריה אינדי מוצגים תוצריה של חממת האמנים שפועלת במקום; בבית האמנים בתל אביב מציג שי זילברמן קולאז'ים שמשתלטים על החלל; ובלונדון הלוקאל שלנו אור לפיד מציגה תערוכת יחיד בעיר לסוף שבוע אחד בלבד.

סוף שבוע נעים ואחרי החגים שמח,
שני ורנר וצוות Talking Art

יונתן אולמן, מתוך 'אני רוצה את אמא', תערוכת יחיד במעבדה, תל אביב

 'אני רוצה את אמא', תערוכת יחיד של יונתן אולמן. אוצר: שרון תובל

יונתן אולמן הוא אחד האנשים הכי רחבי אופקים שאנחנו מכירים, בסיורים שהוא מדריך אצלנו או בהרצאות שהוא מעביר, הוא מלהטט בין תחומי ידע מגוונים החל מאמני רנסאנס נשכחים ועד רפרנסים אמנותיים אצל משפחת סימפסון – זה מה שהופך אותו למדריך מעולה. מה שהופך אותו לאמן מעולה, הוא השילוב של רוחב היריעה המסחרר הזה לבין יכולת טכנית מעוררת השתאות. העבודות שלו תמיד אינטליגנטיות מאוד, אך גם עשויות לעילא ויפיפיות. התערוכה החדשה של יונתן, שתפתח בסוף השבוע, מתחברת היטב לאופי האקספרימנטלי של חלל המעבדה. מבחינה נושאית קורה פה החיבור ה"אולמני" כל כך בין מחווה לציור "סלבטור מונדי" של דה וינצ'י (שעורר סערה כשנמכר במחיר הגבוה ביותר בכל הזמנים לפני כמה שנים) לבין חיבור רב דורי למשפחתו של האמן. התוצאה, כבר רמזנו בהתחלה, היא שילוב בלתי אפשרי לכאורה, אבל בסופו של דבר מתבקש מאוד, בין שיעור בהיסטוריה של האמנות לבין סיפור משפחתי אינטימי. מומלץ באובייקטיביות.

אירוע פתיחה: פתיחה: יום חמישי ה-20.10, 20:00, המעבדה, הרצל 119, תל אביב. אירוע פייסבוק

'מועד למקריות', תערוכה קבוצתית. אוצרת: אילנית קונופני

יש תערוכות שמספיק להסתכל ברשימת המשתתפים בהן כדי להבין שלא כדאי להחמיץ אותן ובתערוכה פה מצטרפים שם האוצרת ושם הגלריה עצמה כדי לדעת בדיוק איפה אנחנו רוצים לבלות את ערב חמישי שלנו. עוד תוצר מבורך של קדחת חממות האמנים ששטפה את הארץ בשנה האחרונה, התערוכה בגלריית הצילום הקולקטיבית אינדי מספקת הצצה לתוך תהליכי העבודה של משתתפיה, לא כסיכום בהכרח, אלא דווקא כנקודת פתיחה להמשך. מבחינתנו הצופים, האמניות והאמנים המשתתפים בתערוכה נמצאים בשלב האידאלי בקריירה האמנותית שלהם – הם כבר לא ממש "אמנים צעירים" שרק התחילו את דרכם ומגבשים את השפה שלהם, אבל גם ממש עוד לא אמנים ותיקים ששקעו לתוך רוטינה ומסרבים לחדש. אלה אמנים שמבקשים להמציא את עצמם מחדש מתוך נסיון וידע. עכשיו אתם מבינים למה אמרנו שרק לפי רשימת השמות שווה להגיע?

בהשתתפות: טליה הופמן, תמר לצמן, רמי מימון, הדס סט, אתי שוורץ, עירית תמרי

אירוע פתיחה: חמישי 20.10, 20:00, גלריה אינדי, רחוב צ׳לנוב 42, תל אביב.  אירוע פייסבוק

'היכן שלא הייתי', תערוכת יחיד של שי זילברמן. אוצרת: אורלי הופמן

אפשר להגיד ששי זילברמן מציל דימויים משכחה. זילברמן משוטט ברחובות ואוסף ספרים ישנים, מגזינים  ושער חומרי דפוס ואז לוקח אותם לסטודיו שלו לטיפול, באמצעות קולאז'. הוא גוזר, מדביק, סורק מגדיל מדפיס גוזר וחוזר חלילה. הדימוי התעשייתי בעל עשרות אלפי העותקים, הופך תחת ידיו של זילברמן לתוצר יחידאי של עבודה עמלנית. בתור אמן קולאז', זילברמן מציל אמנם את הדימויים משכחה אבל "המחיר" שהם משלמים הוא להמשיך את קיומם מתוך עולמו הפנימי של האמן. כעת אנחנו מוזמנים לבקר בתוך העולם הפנימי הזה במסגרת תערוכה בבית האמנים בתל אביב לרגל זכייתו של זילברמן בפרס ארי ואן רוזנבלט לשנת 2022. חלל התערוכה עבר טרנספורמציה ותמונה שהחלה את דרכה בספר מאובק ברחוב תל אביבי יכולה למצוא את עצמה מוגדלת על קיר שלם. אם התרגלנו לחשוב על קולאז'ים כאובייקטים צנועי מימדים על נייר, כאן אנחנו מוצאים את עצמנו משוטטים בחלל שהוא כולו קולאז' בחוויה שהיא מעין אליס בארץ הפלאות של האמנות.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 20.10, 19:00, בית האמנים תל אביב, רחוב אלחריזי 9, תל אביב.  אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – לונדון

'These horses crossed a line', תערוכת יחיד של אור לפיד

המלצת הלוקאלז – על תערוכה של אחת הלוקאלז שלנו! ככה זה כשהמדריכות והמדריכים שלנו הם חלק בלתי נפרד מהסצינה התרבותית של העיר שבה הם חיים. חוץ מלהיות אחת המדריכות הלונדוניות שלנו, אור לפיד היא ציירת מעולה הפועלת בלונדון בשנים האחרונות. כעת יש לה תערוכת בזק לסוף שבוע אחד בלבד בחלל פרוייקטים מסקרן בלונדון. אם אתם בעיר בסוף השבוע הקרוב אל תפספסו את התערוכה הזו ותמסרו ד"ש לאור מאיתנו! בהצלחה אור!

איפה ומתי: 22-24.10, פתיחה בשעה 18:00, בכתובת: 22 Mama, 10 Greatorex Street, London, E1 5NF
פרטים נוספים באינסטגרם של הגלריה

עירית תמרי, מתוך 'מועד למקריות', תערוכה קבוצתית בגלריה אינדי, תל אביב

ראיה אחרת. המלצות הסופ"ש 13-15.10

ראיה היא כנראה החוש המרכזי איתו אנחנו באים במגע עם העולם. בוודאי שבמקרה של אמנות ראיה היא החלק המרכזי בצריכה של אמנות (אחריה יכולים להגיע השמיעה, הריח ואם השומרים לא מסתכלים גם המגע). תערוכות השבוע מבקשות מאיתנו לחשוב מחדש ולא לקחת את החוש הזה בצורה מובנת מאליה – אלא דווקא לאפשר לו להתרחב, ולנו – לראות את הדברים בצורה חדשה.

בגלריה של בית הספר לאמנות בסמינר הקיבוצים, זהר אלעזר וחגי אולריך מסכמים תוכנית שהות אמן ומתמודדים עם אתגריו של מדיום הצילום בעת הנוכחית; בגלריה של קיבוץ גבעת חיים איחוד מעבדת מרב שין בן-אלון את מאגר הדימויים שצברה; ובגלריה רוזנפלד מפגש אמנית מומלץ עם רחל קיני בתערוכתה היפה. וגם אנחנו מציעים ראייה אחרת עם מבחר ענק של סיורים באירופה בחודשיים הקרובים.

חג שמח ומועדים לשמחה
שני ורנר וצוות Talking Art

חגי אולריך, מתוך 'ליקוי מאורות', תערוכה זוגית עם זהר אלעזר, גלריה אחד העם 9, תל אביב

'ליקוי מאורות', תערוכה זוגית של זהר אלעזר וחגי אולריך. אוצר: יאיר ברק

כמו רבים מהאמנים בני דורם העוסקים בצילום, זהר אלעזר וחגי אולריך אינם מסתפקים רק בצילום ישיר של דמויות ואובייקטים, אלא מבקשים לפרק את עצם הפעולה הצילומית. כבר עסקנו פה בהמלצות פעמים לא מעטות במשבר בו מצוי מדיום הצילום – כעת כאשר כולנו "צלמים" והדרכים המקוריות והיצירתיות שצלמים בני זמננו מתמודדים עם האתגר הזה. גם אלעזר וגם אולריך נוטשים את הצילום הקלאסי לטובת עיבוד אחר של הדימוי המצולם, למשל באמצעות הקרנה וצילום של ההקרנה, או שימוש מקורי בטכניקות צילום עתיקות עם טוויסט. הצילום שמוצג בסופו של דבר מתרחק מהדימוי הממשי ומתקרב למחוזות המופשט וגורם לנו הצופים לשאול בעצמנו שאלות לגבי המדיום הזה. כחלק מנסיון להתמודד עם אתגר מסוג אחר – הנתק בין האקדמיה לעולם האמיתי – התערוכה היא סיכום של שהות אמן שקיימו אולריך ואלעזר בסטודיות ובסדנאות של בית הספר לאמנות בסמינר הקיבוצים. פתרונות יצירתיים אנחנו אוהבים.

אירוע פתיחה:  יום חמישי, 13.10, 20:00, גלריה אחד העם 9, כניסה מרחוב השחר 5, תל אביב.  אירוע פייסבוק

'העבר אינו מפסיק להשתנות', תערוכת יחיד של מרב שין בן-אלון. אוצרת: חנוש מורג

מרב שין בן-אלון היא אמנית שצוברת. היא עושה זאת לא באמצעות אגירה של חפצים מיותרים, אלא באמצעות ספרי הסקיצות שלה. בן-אלון משתמשת במחברות שלה כדי לאסוף פרגמנטים של רגעים מחיי היום יום – זווית מעניינת של יד, דוגמא שמשכה את עינה בשמלה, או פריים מסרט – הכל נכנס למחברות שלה בדמות רישומים עדינים ונוגעים ללב. ספרי הסקיצות האלה (ויש הרבה מהם) הופכים בתורם גם הם למאגר ממנו אפשר לשאוב דימויים, חומרים ומחוות. התוצאה היא תהליך של יצירה מתמדת שחוקר את עצמו באותה מידה שהוא חוקר את העולם שסביב. אין שם מתאים לתערוכתה הנוכחית של בן-אלון מאשר 'העבר אינו מפסיק להשתנות' – מונח מתחום הפסיכואנליזה, שכמו נולד כדי לתאר את הפרקטיקה האמנותית שמוותרת על מבט לינארי לטובת גישה כוללת ומכילה יותר להיסטוריה היצירתית של האמנית. עצירה שווה בטיול צפוני.

אירוע פתיחה: שבת 15.10, 12:00, הגלריה בקיבוץ גבעת חיים איחוד

מפגש בתערוכה 'ערמות' של רחל קיני. אוצרת: מיה פרנקל טנא

הרבה זמן לא המלצנו כאן על איזה שיח אמן טוב והרי אין הרבה דברים שאנחנו אוהבים כמו לדבר אמנות (זה די מובן מהשם שבחרנו לנו, לא?) מפגש עם הציירת המשובחת רחל קיני הוא הזדמנות טובה "לשבור את הצום", לא רק כי התערוכה שלה בגלריה רוזנפלד היא חגיגה של ציור שהוא עדין ורגיש, אך בו בזמן גדוש בפרטים וניואנסים, אלא גם בגלל שתמיד כיף לפגוש את רחל. במסגרת הנופשונים שלנו בירושלים, הזדמן לנו לבקר את הסטודיו היפהפה של רחל בעין כרם וזו חוויה מרוממת נפש של ממש. הנדיבות והישירות של השיחה בשילוב עם העושר של הציור יוצרים חוויה מיוחדת במינה שלא כדאי לפספס. אז הנה הזדמנות ליהנות מתערוכה מצוינת ולשמוע מפי האמנית עצמה על תהליך העבודה, הרעיונות והמחשבות שמאחורי הקלעים. בעינינו זה משהו שלא כדאי להחמיץ.

בגלריה מוצגת גם תערוכת יחיד של אייל נוי

מתי ואיפה: יום שבת, 15.10, 11:00-13:00, גלריה רוזנפלד, המפעל 1, תל אביב.  אירוע פייסבוק 

הסיורים הקרובים שלנו באירופה

הפעם באמת הגזמנו – המון המון סיורים בפריז, ברלין ולונדון – בדיוק כשמגיע הזמן המושלם לנסוע לאירופה. רגע לפני שהטמפרטורות יורדות מדי, ובדיוק כשמחירי הטיסות דווקא נמוכים, אחרי החגים ולפני כריסמס. סיורי גלריות ואמנות רחוב שיתאימו לכל סגנון של טיול. אם זו הפעם הראשונה שלכם בעיר או אם אתם כבר מבקרים מנוסים – לדבר אמנות זו ה-דרך להכיר את המקום מזווית חדשה ורעננה.
הכנסו לקישור, בחרו סיור ובואו נדבר אמנות באירופה

רחל קיני, מתוך 'ערמות', תערוכת יחיד בגלריה רוזנפלד, תל אביב

ללכת אל, ללכת מ. המלצות הסופ"ש 6-8.10

הימים שבין השנה החולפת לזו שבאה הם ימים של מסעות – בין אם אלה טיולים משפחתיים בחול המועד ובין אם אלה מסעות רוחניים של האדם מול עצמו. זו כנראה הסיבה שכל תערוכות השבוע עוסקות בדרך כזו או אחרת במסעות מסוגים שונים. המשותף לכולן היא שיותר משחשוב היעד, חשובה ההליכה ומה שמגלים בדרך.

בגלריה פי8 ממשיך רועי קופר מסע בין עשרות שנים אל עבר האופק; באלמסן, יוצא רמי מימון לטיול לילי בין דימויים; במרכז לאמנות עכשווית בערד יוצאת קבוצת טיילים מגוונת לגלות מחדש את דרכי המדבר העתיקות; וגם אנחנו יוצאים למסע בדמות סיור אמנות סתווי פתוח בתל אביב.

מאחלים סוף שבוע של מסעות, בעיקר אל גלריות ותערוכות שוות
שני ורנר וצוות Talking Art

רמי מימון, מתוך 'Night Walk Home', תערוכת יחיד בגלריה אלמסן

'ראייה נוטלת', תערוכת יחיד של רועי קופר. אוצרת: לי ברבו
איזה משפט יפה פותח את טקסט התערוכה החדשה של רועי קופר – "כשלושים שנים מביט רועי קופר אל האופק ולא מצליח לפגוש אותו". בשורה היפה הזו מצליחה לי ברבו – אוצרת התערוכה לזקק משהו ממבטו המיוחד של הצלם המוערך רועי קופר על נוף. קופר מצליח להיות בו זמנית גם קונקרטי מאוד וגם רחב מאוד ועל סף המופשט. שתי הסדרות המוצגות בתערוכה נעות בדיוק על הציר המרתק הזה. סדרה אחת חוזרת שוב ושוב לנקודה ספציפית במתחם צבאי נטוש – אותה נקודה שאותה פקד קופר כבר בסדרה המיתולוגית שלו "נקרופוליס" מסוף שנות התשעים – ופותחת לצופים זרקור חדש על הנוף שכולנו מכירים מטיולים בארץ. הסדרה השניה ממשיכה את עיסוקו של קופר בקו האופק – אותו קו אופק שאפשר תמיד לשאוף להגיע אליו, אך הוא תמיד ממשיך ומתרחק. כמה טוב להצטרף לאמן כמו קופר במסע המתמשך הזה.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 6.10, גלריה P8, רחוב הפטיש 1, תל אביב
אירוע פייסבוק

'Night Walk Home', תערוכת יחיד של רמי מימון

הליכת לילה הביתה יכולה להיות הרבה דברים. זו יכולה להיות הליכה נעימה אחרי ערב מוצלח וזו יכולה להיות חזרה מוקדמת ממפגש שלא עלה יפה. הליכת לילה יכולה להיות זמן נעים של מחשבות שקטות, אך היא יכולה להיות גם מלחיצה ומלאה באיומים אמיתיים ומדומיינים. החשיכה עוטפת הכל במסך שמערפל גם את המוכר ביותר והופך אותו לאחר, חדש ומסקרן. בתערוכתו החדשה יוצא רמי מימון "להליכת לילה" בין דימויים ותצלומים שהוא מוצא בספרים ומגזינים, אותם הוא מפרק, מרכיב מחדש, מסתיר וחושף. התהליכים שמעביר מימון את התמונות יוצרים דימויים חדשים שיוצאים מתוך אלה המוכרים. העין והראש מתבלבלים מעט מול היצירות האלה, משהו נראה מוכר, אך באותו זמן אחר. התערוכה היא שיתוף פעולה של שני גופים שאנחנו מעריכים – גלריה אלמסן האהובה ביפו ופרוייקט Fireflies שמלווה אמנים מוצלחים בתהליכי היצירה והתצוגה שלהם. היי, גם סיבוב פתיחות הוא סוג של הליכת לילה – שלבו את התערוכה הזו בהליכה שלכם.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 6.10, 20:00, גלריה אלמסן, רחוב הפנינים 1, יפו
אירוע פייסבוק

'אֱדוֹם: המסע אל הדרך', תערוכה קבוצתית. אוצר: בר ירושלמי
בחודש מרץ האחרון אסף סביבו האוצר בר ירושלמי קבוצה מגוונת ויצא אל המדבר – אמנים, מדענים, מוזיקאים, מורי דרך, מומחים לצמחי מרפא ועוד – משהו בין משלחת מחקר לסרט המשך הזוי במיוחד לשר הטבעות. הקבוצה המגוונת הזו יצאה בעקבות הדרכים הקדומות המובילות לתל ערד. אותן דרכים עתיקות שימשו בעבר כעורקי חיים של ממש וכגשר בין תרבויות, המסע בהן היה ארוך, מפרך ומסוכן, אבל הוא אפשר את התפתחותם של תרבות, מסחר ותנועה של רעיונות. המסע העכשווי מבקש לסמן את דרכי המדבר האלה מחדש כנתיבים ממשיים ורעיוניים והוא חלק מפרוייקט נרחב שירושלמי עובד עליו בתקופה האחרונה. אחד התוצרים הראשונים של הפרוייקט הזה הוא התערוכה הנוכחית במרכז לאמנות עכשווית בערד, שכמו נולד לפרוייקטים מסוג זה, שמשלבים רעיונות עכשוויים עם מרחביו הקדומים של המדבר המקיף את ערד. שווה לכוון את המצפן דרומה ולרדת למדבר.
בהשתתפות: שני אביבי, אייל ביטון, ניב גפני, סיון קדרון
חברי המשלחת: גיא בר עוז, נורית שטובר, אלי ששון הכהן, ניסים קריספיל, ניב גפני, סיון קידרון, אייל ביטון, שני אביבי, יאיר דלל, צחי ונטורה, סופי צדקה, זוהר פרסקו, ספי הנגבי
באותו ערב תפתח במרכז גם תערוכת יחיד של סשה טמרין שאמרה לאה אביר.
אירוע פתיחה: יום שישי, 7.10, 11:00, המרכז לאמנות עכשווית בערד, בן יאיר 28, קומה א', ערד
אירוע פייסבוק

"רוחני וגשמי" סיור אמנות סתווי בתל אביב 21.10

התקופה הזו אצלנו מוקדשת במידה רבה להתרחבות המרגשת של Talking Art Locals ברחבי אירופה (ואכן יש המווון סיורים חדשים בחודשים הקרובים, שווה להציץ באתר https://bit.ly/3KeOUCn אם אתם בדרך לחו"ל). אבל מה עם תל אביב, שהיא אהובתנו הראשונה והנצחית?

אז לטובת הנשארים בארץ, או מי שחזר ארצה אחרי טיולי החגים ורוצה להמשיך לדבר אמנות – פתחנו סיור חדש באווירה סתווית במיוחד, ממש כאן אצלנו בעיר.
רגע לאחר חגי תשרי, כששערי שמיים פתוחים – אנו יוצאים לסיור בעקבות רוחות רפאים, עקבות רגשיים שמותירים בנו אנשים אהובים, מקומות וחפצים בעלי ערך. נצא במסע אחר דמות אב חסרה שהגעגועים אליו מקבלים פתרון בהחזרתו לחיים באמצעות מדיות דיגיטליות; אל עבר קצוות תבל בעקבות משפחתו של בן זוגה הניגרי של זויה צ'רקסקי; אל קצה השמיים בתערוכה קבוצתית המנסה לתפוס את הרוח; ואל הגשמי ביותר בדמות העקבות שמשאירים חפצים בתרבות הצריכה העכשווית
פרטים והרשמה בקישור

רועי קופר, מתוך 'ראייה נוטלת', תערוכת יחיד בגלריה פי8, תל אביב

קפיצה לחו"ל – המלצות הלוקאלז

מטבע הדברים והחגים, הסצינה בארץ שקטה למדי בסוף השבוע הקרוב. יש מי שמבקרים את משפחתם, יש שיוצאים לטיולים ברחבי הארץ ויש כמובן את מי שמנצל את ההזדמנות לקפיצה קטנה מעבר לים. לטובת הנוסעים ארגנו המלצות של מה כדאי לראות באירופה כרגע, כי בעינינו בלי קצת אמנות חבל על הכסף של כרטיס הטיסה. הצטרפו אלינו לטיול אמנותי באירופה. השארו עד סוף ההמלצות כדי לראות את היצע הסיורים שלנו לתקופה הקרובה.

בפריז שתי תערוכות מקבילות של ז'אן דובופה מאפשרות מבט פנורמי על יצירתו של האמן החשוב הזה; בלונדון תערוכה מרכזית ראשונה של האמן המשפיע מילטון אייברי נותנת הזדמנות להיחשף לאמן שנותר מעט לא מוכר מחוץ לחוגי האמנות; בברלין נוסעים לחו"ל אבל נשארים בבית עם תערוכה של אמנית ישראלית על ההיסטוריה המשפחתית שלה.

נסיעה טובה וחג שמח

שני ורנר וצוות Talking Art

ז'אן דובופה בפריז

פריז

שתי תערוכות של ז'אן דובופה

לפני כמה שבועות המלצנו כאן על תערוכה של ז'אן דובופה, האמן הצרפתי האגדי שיסד די בעצמו את ז'אנר האמנות האאוטסיידרית כשהחל להתעניין ביצירתם של אנשים בשולי החברה. דובופה הכניס את יצירותיהם של אלו לחללי תצוגה של הזרם המרכזי באמנות ובעצמו הושפע מהחופש והפראות שראה אצלם ביצירתו שלו. העבודות שלו הפכו לשם נרדף לחופש יצירתי ולאמנות שעדינות אינה בראש מעייניה. מאז ההמלצה הקודמת הספיקה כבר להפתח בעיר תערוכה נוספת של דובופה (ככה זה כשהעיר היא פריז). כעת יש למבקרים בפריז הזדמנות להיחשף למגוון הרחב של עבודתו של האמן החשוב הזה. בגלריה ללונג התערוכה מתרכזת בסדרה אחת לא מוכרת של ציורים שנוצרו תוך התבוננות מחלון מכונית נוסעת ואילו התערוכה בגלריה ז'אן בושה יגר – שהיה הגלריסט המרכזי של דובופה, מוצג מבחר מרגש של עבודות מתקופות שונות ביצירתו של האמן. שלבו את התערוכות האלה עם פסלו של דובופה בגני הטולרי ועם המערה המיוחדת שלו בפומפידו ומובטחת לכם חוויה אמנותית מלאת חופש ופראית במיוחד.

פרטים נוספים באתרי הגלריות:
גלריה Jeanne Bucher Jaeger

וגלריה Lelong

לונדון

מילטון אייברי ברויאל אקדמי

עיתון הטלגרף כתב על התערוכה הזו "ענק המאה העשרים שכנראה לא שמעתם עליו" ואכן הצייר האמריקאי מילטון אייברי הוא ענק אמנותי בכל קנה מידה, עם השפעה עצומה על אמנות המאה העשרים והעשרים ואחת, ועדיין מחוץ לחוג חובבי האמנות הוא נותר פחות או יותר לא מוכר. כעת מוצגת תערוכה מרכזית ראשונה שלו באירופה וזו הזדמנות מעולה להכיר יותר את האמן ששליטתו בצבע והפלטה הצבעונית הייחודית שלו הפכה אותו למושא הערצה וחיקוי של גדולים כמו רותקו וניומן. המיקום הייחודי של אייברי כמי שהושפע והושווה למאטיס הגדול, ובעצמו השפיע על תנועה חשובה כל כך כמו המופשט האקספרסיוניסטי, יוצר גוף עבודות שהוא מצד אחד צבעוני והרמוני, אך גם מרמז על הסערות העתידות לבוא באמנות של תקופתן. החלל המכובד מאוד של הרויאל אקדמי בלונדון מראה משהו על הכבוד שרוחשים לאמן הזה בקהילה האמנותית. תערוכת חובה לחובבי הציור, אך גם למי שמתעניין במסלול המרתק של אמנות המאה העשרים.

פרטים נוספים באתר הגלריה

ברלין

תערוכת יחיד של ענבר חוצן בוילה אופנהיים

אנחנו אנשים כאלה שמצד אחד אמנות ישראלית זורמת להם בדם ומצד שני משוגעים על טיולים בחו"ל. לכן, מבחינתנו תערוכה של אמנית ישראלית בחלל אמנות אירופאי היא השילוב המושלם בין גאווה פטריוטית לבין התענגות על נופים חדשים. ממש השבוע נפתחת בברלין תערוכה של האמנית הישראלית ענבר חוצן בחלל היפה והטעון של וילה אופנהיים. הוילה היא חלק ממתחם מוזיאלי המוקדש למפגש בין ההיסטוריה הלא פשוטה של השכונה והעיר לבין תרבות עכשווית. ענבר חוצן מביאה למוזיאון תערוכה המתחקה אחרי סיפורה של משפחתה שהתגוררה בברלין. במסגרת העבודה על התערוכה נתקלה חוצן בעדויות מפתיעות ומרגשות הנוגעות להיסטוריה הטרגית של משפחתה, שכמו רבים מהיהודים שהתגוררו בגרמניה באותה תקופה נידונו לגירוש, בריחה ורצח. האמנות, במקרה הזה, היא דרך לא להמתיק ולטייח את העבר, אלא להנכיח אותו ולהתמודד איתו בהווה.

פרטים נוספים באתר המוזיאון

הסיורים שלנו בתל אביב ובאירופה

ההמלצות שלנו שולחות אתכם לביקור עצמאי בתערוכות מצוינות ברחבי אירופה – אבל לא חייבים להשאר לבד. אם אתם בברלין, פריז, פורטו, אמסטרדאם או לונדון בזמן הקרוב, הצטרפו אלינו לסיורים עם הלוקאלז שלנו, שיכירו לכם את הסצינה התרבותית המקומית, אם זה בגלריות הנחשבות או ברחובות הססגוניים. יש לנו משהו בשביל כל אחד. וגם בעיר שלנו האהובה שליד הים יש לנו סיור חדש וסתווי במיוחד לאלה מאיתנו שנשארים בארץ.
כל מה שנותר לכם לעשות, זה להיכנס לעמוד הסיורים שלנו, לבחור מועד ועיר מתאימים ולהצטרף אלינו. אין סיור במועד שמתאים לכם? נשמח לתאם איתכם סיור פרטי!

פרטים והרשמה בקישור

ענבר חוצן בברלין

סיכום השנה שלנו

סופי שנה הם תמיד זמן טוב להתבוננות ולהרהור על השנה שעברה, על הטוב והרע שהיה בה ובשבילנו כמובן, על האמנות שפגשנו וריגשה אותנו. בשנה החולפת יצאנו מנבכי המגיפה, עולם האמנות הישראלי נתן את כל מה שיש בו גם בתקופה הזו ועל כך אין לנו אלא לומר – שאפו! כמה גאווה יש בעשייה האמנותית הישראלית.

בגזרה שלנו גם היו כמה שינויים מרגשים, נפרדנו מחברי צוות שליוו אותנו במשך תקופה ארוכה והיוו חלק משמעותי מהעשייה שלנו; ולצידם התווספו לנו חברים חדשים בארץ ובאירופה. השקנו את סיורי הלוקאלז שלנו – עשייה מבורכת שההזדמנות לה קרתה דווקא בזכות המגיפה או בהשפעתה. חזרנו לסייר בחו"ל עם קבוצות ישראליות שהתלוו אלינו לונציה, לא פחות מ120 אורחים ואורחות סקרנים שכיתתו רגליהם איתנו בין התעלות בתערוכת האמנות הטובה בעולם.

לצד כל זאת, כל אחד מאיתנו המשיך גם בעשייה האישית שלו, חתונות, ילדים, רילוקיישנים, תערוכות יחיד וקבוצתיות, תהליכי אוצרות שיצאו לפועל ועוד.

ובנימה זו של אופטימיות, עם חגיגת הטוב שהיה ובציפייה לעוד שנה מבורכת, נאחל לכל ידידינו שנה טובה, של אמנות מעולה!

כמדי שנה וכמיטב המסורת, הנה סיכום השנה החולפת מטעם חברי הצוות של Talking Art, שבחרו את אירוע השנה שלהם.

אנט מסאז'ה, מתוך 'תשוקה, הפרעה', תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב – הבחירה של יונתן אולמן

מפגש בסטודיו עם אורן אליאב – הבחירה של שני ורנר

שני ורנר – מפגש מחודש עם יצירתו של אורן אליאב

כבר כתבתי בעבר, שאחד הדברים שאני הכי אוהבת הוא מפגשי סטודיו והכרה קרובה יותר עם האמנים האהובים עליי. לא מזמן חזרו התיירים לבקר בארצנו, ועמם חזרו גם סיורי האמנות התפורים במיוחד עבורם. במסגרת זו, ביקרתי בסטודיו של האמן אורן אליאב, שאת עבודתו הכרתי היטב אך מרחוק. אורן אירח אותנו בנדיבות ובשמחה וחשף פן מרתק על העשייה שלו. מקורות ההשפעה הדיגיטליים והמגע שלהם עם מצע הציור הוותיק, ריגשו אותי מאוד וחיברו אותי באופן ישיר לאחד הנושאים החמים ביותר היום – אמנות וטכנולוגיה. תודה אורן!

נטע עשת – התערוכה 'בדלת אמות' של בתיה אפולו במוזיאון הרצליה

לא חסרות פנינים במחזור התערוכות הנוכחי שמוצג במוזיאון הרצליה. אני מצאתי את עצמי מתלהבת במיוחד מתערוכתה של בתיה אפולו. אפולו היא אמנית שלא פרצה לתודעת הקהל הרחב בחייה וכעת, ארבע שנים לאחר מותה, התערוכה הזו עושה שירות חשוב בלהביא את עבודתה לקדמת הבמה. אהבתי את סגנון הציור הפיגורטיבי שלה שהרגיש לי על התפר בין איור לציור. השילוב בין הצבעוניות לדימויים יצר משהו קצת קודר שהצליח לרגש אותי.

אלעד רוזן – התערוכה 'טעויות העתיד וכיבוד קל' של גיא גולדשטיין בארטפורט

כשרואים כל כך הרבה אמנות כל השנה, לפעמים כבר קצת קשה להיות מופתע. לכן שמחתי מאוד על ההפתעה הנעימה שחוויתי בכניסה לתערוכה המוצלחת של גיא גולדשטיין "טעויות העתיד וכיבוד קל" בגלריה של ארטפורט. אני מכיר את גולדשטיין כאמן רציני ואנליטי שתערוכותיו מעוררות מחשבה ונולדות מתוך מחקר מעמיק וארוך. היה זה גילוי משמח במיוחד לגלות תערוכה מלאת הומור עם המצאות ויזואליות וחיבורים מפתיעים בין אובייקטים. מצאתי את עצמי מסתובב בתערוכה עם חיוך על הפנים ובשבילי, כמי שלוקח הומור מאוד ברצינות – זו המחמאה הכי גדולה.

מימין: בתיה אפולו (פרט), מתוך תערוכת יחיד במוזיאון הרצליה – הבחירה של נטע עשת
משמאל: ערבה אסף, מתוך תערוכת יחיד בגלריה לחם ושושנים – הבחירה של עמית רובין

משה שק במוזיאון ארצות המקרא

מיכל סופיה טוביאס – היכרות עם עבודתו של האמן משה שק

כחובבת פרהיסטוריה ידועה, התערוכה שהייתה עבורי חגיגה גדולה היא כמובן התערוכה ״חפירות – אמנות מזמן עכשיו״ שאצרה בחוכמה ובנדיבות שירה פרידמן במוזיאון ארצות המקרא. מעבר לשילוב הנהדר של עבודות אמנות עכשוויות המגיבות לרוח קדמונית לצד הממצאים הארכיאולוגיים הפנטסטיים של תצוגת הקבע, התרגשתי במיוחד מגילויו של אמן ופסל נפלא שלא הכרתי – משה שק. התערוכה הזאת כאילו נולדה כדי לשים עליו אלומה רכה של אור ולומר: לפעמים אפשר להתגעגע לזמן אחר במקום הזה. זה בהחלט משהו ללכת איתו הביתה.

עברי באומגרטן – התערוכה 'פני מזרח מאדימין' של הינדה וייס בארטפורט

השנה התלהבתי במיוחד מהתערוכה "פני מזרח מאדימין" של הינדה וייס בארטפורט. התערוכה בחנה את הנוזליות של הזמן וההיסטוריה מנקודת מבט ייחודית על תקופת המגפה בניו יורק. הינדה יוצאת מתוך עיסוק בחומרים תיעודיים למסע מרגש ומרתק בין הקולקטיבי לאישי. שווה גם לציין את רמת ההפקה הגבוהה של התערוכה שיצרה חלל מרשים עם הקרנות ענק שעטפו את הצופה ולקחו את החוויה עוד צעד קדימה.

לירון אלקולומברה – אירועי 'אוהבים אמנות – עושים אמנות' בתל אביב

מבחינתי האירוע של השנה היה "אוהבים אמנות עושים אמנות",  ובפרט התערוכה המרכזית – "אליהו" ביד אליהו. סופ״ש גדוש באמנות והזכות להדריך סיורים שם ולחשוף אמנות לקהל כל כך רחב. מרגש במיוחד היה בשבילי לחזור להדריך לראשונה מאז היציאה לחופשת לידה. החזרה לשטח הרגישה גם כמו הרפתקה חדשה אבל גם כמו לחזור הביתה.

יונתן אולמן – התערוכה 'תשוקה, הפרעה' של אנט מסאז'ה במוזיאון תל אביב

השנה שמחתי מאוד על ההזדמנות לפגוש את התערוכה רחבת היריעה של אנט מסאז'ה במוזיאון תל אביב לאמנות. אני אמנם מכיר את עבודתה של מסאז'ה כבר שנים רבות, אך מעולם לא הזדמן לי לפגוש תערוכה כל כך מקיפה שלה. בהמון מובנים, לדעתי, תערוכה שהציגה אמנות מעניינת בהרבה מהתערוכה המאוד מתוקשרת של יאיוי קוסמה (וזה מבלי להפחית בכלל מערכה של קוסמה) וחבל שעברה קצת 'מתחת לרדאר'.

הילה בן ארי בבית אנה טיכו – הבחירה של נועה מירו

דוד דובשני – 'חגיגה על נייר' במוזיאון ישראל
זו תערוכה שהייתה ממש כפי ששמה מעיד – חגיגה של רישומים מהמאה האחרונה. מפול קליי ועד ויליאם קנטרידג'. בנוסף, בכניסה לתערוכה הייתה תערוכה אחרת שעסקה במגילת פירנצה. שני העולמות הכל כך שונים השלימו זה את זה והוכיחו שלא צריך יותר מפיסת נייר ודיו כדי לברוא עולמות.

נועה מירו – התערוכה 'קול הקורא אל עצמו' של הילה בן ארי בבית אנה טיכו

תערוכת השנה שלי היא תערוכתה של הילה בן ארי "קול הקורא אל עצמו" בבית אנה טיכו (אוצרת: תמנע זליגמן). לב התערוכה הוא מיצב הוידאו שיצרה בן ארי כמחווה לאמן מגזרות הנייר הנשכח משה רייפר. זוהי תערוכה חכמה ומלאת רגישות המשלבת בין המיצב של בן-ארי למגזרות הנייר של רייפר העשויות בדקדקנות מעוררת השתאות. מתוך האפלה מגיחות דמויות בודדות; ספק מתמזגות, ספק נאבקות במחול שדים עם יריעות נייר.  ההצבה בחלל מזמינה אותנו למעין מסע אל נבכי התת-מודע, למבט על גבולות ומגבלות הגוף והחומר, בין שברי הברות, בניסיון לברוא עולם יש מאין.

עמית רובין – התערוכה 'שתיהן אותה אחת' של ערבה אסף בגלריה לחם ושושנים

אחד מרגעי האמנות המרגשים ביותר שקרו לי בשנה האחרונה התרחשו בגלריית לחם ושושנים בתערוכת היחידה של ערבה אסף 'שתיהן אותה אחת'. האובייקטים והציורים היו מרגשים, אבל יותר מכל נגעה בי הקריאה בקלפים. לערבה יש מערכת קלפים, מצוירים בידה, שסביבם בנוי טקס עם קודים וחוקים לפתיחה. במסגרת התערוכה היא ערכה למבקרי ומבקרות התערוכה ואני ביניהם, טקסי פתיחת קלפים – אחת על אחת. לא אגלה מה שאלתי אבל הרמז היה מדויק ואפילו הספיק להתממש, ממליצה בחום לעקוב אחריה.

התערוכה 'חגיגה על נייר' במוזיאון ישראל (הצילום באדיבות מוזיאון ישראל) – הבחירה של דוד דובשני

גיא גולדשטיין - 1 צילום - טל ניסים

גיא גולדשטיין, מתוך 'טעויות העתיד וכיבוד קל', תערוכת יחיד בארטפורט, תל אביב. צילום: טל ניסים