אחרי תקופה ארוכה שבה עבודת הכפיים של האמן הלכה ונעלמה, אמנים ראו את עצמם בדרך כלל כמנותקים מעולם עובדי הכפיים, וקו גבול עבה וברור נמתח בין בית המלאכה לבין הסטודיו. בשנים האחרונות אנחנו עדים לתופעה בה מלאכות היד חוזרות על זירת האמנות העכשווית – גם בשילוב של קראפט וגם בחזרה של נוכחות פיזית בתוך היצירה העכשווית. תערוכות השבוע מנסות להשיב את הכבוד לבעלי המקצוע – אם באמצעות תיאור ציורי שלהם, או באמצעות פתיחת הסטודיו עצמו וחשיפת תהליכי העבודה בו. ואנחנו מקבלים הצצה מרתקת לדרך שבה "אמנות גבוהה" ומלאכה מזינות זו את זו.

בגלריה בנימין מוצא רובי בקל את האלמנט הציורי בעבודתו של הצַבָּע; במוזיאון ראשונים בפתח תקווה תערוכה שמאירה את עבודת הכפיים של המתפרה; בסדנאות האמנים פותח אבי סבח את הסטודיו שלו. וגם – שתי תערוכות פרס שמגיעות דווקא מגלריות עצמאיות.

שיהיה סופ"ש נעים ככל האפשר, ושיחזרו כולם הביתה בשלום – עכשיו.
שני ורנר וצוות Talking Art

רובי בקל, מתוך תערוכת יחיד בגלריה בנימין, תל אביב

'הציור המופשט של הצַבָּע', תערוכת יחיד של רובי בקל. אוצר: לארי אברמסון
צַבָּעים וציירים – באנגלית יש להם את אותו שם. כאילו השפה עצמה מנסה לכפות איזו צניעות על אמנים לבל יגבה ליבם – היא כמו אומרת להם: הנה בסוף מה אתם עושים? פשוט ממלאים משטחים בצבע. ואולי בעצם השפה פונה אל הצַבָּע ואומרת לו – גם במלאכתך הפשוטה יש מן האמנות. בתוך המרווח המסקרן הזה מתמקם הצייר רובי בקל. בקל מצייר צבעים בעבודתם – בציור פיגורטיבי קלאסי ומוקפד שמאזכר את הציור הסוציאליסטי של תחילת המאה ה-20. אך לצידם של הצבעים מצוירת גם הקומפוזיציה המופשטת שיצרו משיחות הצבע והשפכטל על הקיר. כך נוצרת הזהות המשולבת של הצייר-צַבָּע שהעברית הפרידה ביניהם אך האמן מאחד ביניהם שוב. בטוויסט מעורר סחרחורת וצובט בלב, מצייר בקל לצבעים את פניהם של חטופים או הוריהם ומחבר בין השאלות האמנותיות והסמנטיות לבין המציאות הישראלית המבהילה.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 3.4, 20:00, גלריה בנימין, שביל המרץ 5 קומה 3, תל אביב
התערוכה תוצג עד 10.5. שעות פתיחה: רביעי 11:00-16:00, חמישי 15:00-20:00, שישי ושבת 10:00-15:00
פרטים נוספים באתר הגלריה

'המתפרה', תערוכת יחידה של איילת שחר. אוצרת:  מור ברק ריבלין
מעולם לא עסקה הסצנה המקומית בקשרים שבין אמנות לטקסטיל כמו שהיא עושה זאת בימים אלו. זה מתחיל כמובן במחזור התערוכות המופתי המוצג כעת במוזיאון הרצליה ונמשך גם עם תערוכות בנושא בבית בנימיני – בכל מקום נראה שנותנים מקום לצדדים האמנותיים של מה שהיה עד לא מזמן מלאכה "נמוכה" ונחשבת פחות. בתערוכתה החדשה מכוונת איילת שחר זרקור ציורי דווקא על הצד הלא זוהר או אמנותי של תעשיית הטקסטיל. שחר מציירת סצינות מתוך העבודה במפעל של משפחתה שם מייצרים בין השאר ציוד צבאי גס וקשוח. העבודה במתפרה אינטנסיבית ונטולת רומנטיקה וציוריה של שחר גם הם אינטנסיביים, עמוסים וגדושים. אך מתוך האינטנסיביות והגודש מזדהרת תחושה של תבונת כפיים וגאווה בעבודה קשה והגונה. שיר אהבה משפחתי לעמל.
פתיחה: יום שישי, 4.4, 10:30, מוזיאון ראשונים, קריית המוזיאונים, ארלוזורוב 30, פתח תקווה
התערוכה תוצג עד 31.5. שעות פתיחה: שני, רביעי, שישי ושבת – 10:00-14:00, חמישי – 16:00-20:00, ראשון ושלישי – סגור

סטודיו פתוח של אבי סבח. אוצרת: ורד גני זפרן
זה ממש פינוק נדיר. הצייר המעולה, זוכה פרס רפפורט, אבי סבח, חי בחו"ל רוב הזמן. בתקופה האחרונה הוא נמצא בארץ וכך גם הסטודיו שלו. כעת הוא פותח את הסטודיו שמתארח ב"גלריה האמן האורח" של סדנאות האמנים בתל אביב ונותן לנו אפשרות לבקר את מאחורי הקלעים של יצירתו. תערוכת הפרס של סבח במוזיאון תל אביב היא אחת המעולות של השנה האחרונה בענינו והיא ממש רגע לפני סגירה (סוף השבוע הקרוב ונגמר). זו הזדמנות מעולה להיחשף לא רק ליצירתו המוגמרת והמוכנה של סבח, אלא גם לתהליכים, לסקיצות, לתעיות והתהיות של האמן המרתק הזה. אם להמשיך את נושא אנשי המקצוע ששזור בהמלצות השבוע, הרי שהסטודיו הוא בית המלאכה של האמן, כאן הוא עוסק בעבודתו היומיומית וכאן הוא מפתח את הטכניקה והרעיונות שלו. אבי סבח ידוע בפרקטיקת הסטודיו הייחודית שלו ובתהליכים יוצאי הדופן שהוא מעביר את עבודותיו לפני שהן יוצאות לעולם. לא כדאי להחמיץ את ההזדמנות הנדירה הזו.
באותו ערב תפתח בגלריה גם תערוכת יחיד של שחף לוי. אוצר: איתן בוגנים
אירוע פתיחה: יום חמישי, 3.4, 20:00, סדנאות האמנים בתל אביב, רחוב התבור 32, תל אביב
התערוכה תוצג עד 24.5. שעות פתיחה: ימים שלישי – חמישי: 15.00-19.00, שישי – שבת: 10.00-14.00

וגם –
שתי תערוכות פרס של גלריות עצמאיות.
מי מחלק פרסי אמנות? אנחנו רגילים לחשוב בהקשר הזה על מוזיאונים, משרדי ממשלה ואולי תאגידים גדולים. במילים אחרות – מוסדות מבוססים עם תקציבים נדיבים שיכולים להרשות לעצמם לתמוך באמניות ואמנים. שתי תערוכות שנפתחות ביום שישי, שוברות את הסטריאוטיפ באופן המשמח ביותר. הגופים שעומדים מאחורי שני הפרסים שהולידו את התערוכות הן דווקא גלריות עצמאיות, שבעצמן נאבקות על קיומן מעצם המציאות הישראלית המורכבת, וחוסר תמיכה במוסדות תרבות. בתוך המאבק הזה, בחרו הגלריות בארי וחנינא לנווט משאבים יקרי ערך לטובת תמיכה באמנות צעירה כחלק מהאג'נדה הרחבה שלהן. ואכן, התערוכות עושות בדיוק מה שגלריות עצמאיות נועדו לעשות – לקדם ולחשוף אמנים מצויינים. ישר כח!

'ימי סאדאת', תערוכת יחיד של חגי פרגו לרגל זכייתו בפרס גלריה בארי ביריד צבע טרי. אוצרת: סופי ברזון מקאי אירוע פתיחה: יום שישי 4.4, 11:00, גלריה בארי, בית רומנו, דרך יפו 9, קומה 1, תל אביב
התערוכה תוצג עד 17.5. שעות פתיחה: שלישי, רביעי 11:00-18:00, חמישי 14:00-20:00, שישי 10:00-14:00, שבת 11:00-14:00/ פרטים נוספים באתר הגלריה
'שן הדוב', תערוכת יחידה של ציפי לוסטיג, לרגל זכייתה בפרס סלון חנינא של גלריה חנינא. אוצרת: הגר רבן אירוע פתיחה: יום שישי, 4.4, 11:00, גלריה חנינא, שביל המרץ 5, תל אביב
התערוכה תוצג עד 24.5. שעות פעילות: רביעי-חמישי: 19:00-13:00, שישי-שבת: 15:00-11:00 אירוע פייסבוק

אבי סבח, מתוך סטודיו פתוח בסדנאות האמנים בתל אביב (פרט)

המילים "התפרקות", "התפוררות" ו-"התמוססות" יכולות לעורר לא מעט חרדה, במיוחד בימים אלו שנראה שהכל סביבנו מאבד כל שייריי יציבות שעוד החזיקו אותו איכשהו. אך בשביל אמניות ואמנים, חוסר יציבות הוא לעתים קרובות מקור להשראה ויצירה. לא רק שהם אינם חוששים מההתפרקות – הם מחפשים דרכים יצירתיות להביא אותה בעצמם. תערוכות השבוע מציעות מרחבים של אי יציבות והתפרקות כמצע לחיפוש, גילוי וצמיחה. כמה טוב שיש לנו עוד אמנות טובה, ללמוד ממנה.

בגלריה של ארטפורט מפגישה פאטמה שנאן את שבריריות הגוף עם זו של הטבע; במוסררה אמניות פלסטיות ומשוררות יוצאות למסע משותף; בגלריה פי8 שתי ציירות מפרקות את הדימוי הציורי, כל אחת בדרכה. וגם – הרצאה ומפגש סטודיו עם האמנית המיוחדת חן כהן.

שיהיה סופ"ש נעים ככל האפשר, ושיחזרו כולם הביתה בשלום – עכשיו.
שני ורנר וצוות Talking Art

אורית ליבנה, מתוך תערוכה זוגית עם עתליה שחר בגלריה פי8, תל אביב. צילום: עמרי ליבנה

'מסע במקום', תערוכת יחידה של פאטמה שנאן. אוצרת: ורדית גרוס
לאורך הקריירה שלה, נראה שהאמנית המעולה פאטמה שנאן מתעניינת בהתמוססות והתפוררות. בציוריום שפרסמו אותה מוצגות דמויות שניצבות על או מול שטיחים אוריינטליים ונדמה שנמוגות אל תוכם וגם השטיחים בתורם נראה שמתמוססים אל תוך הנוף והטבע. בתערוכתה החדשה בגלריה של תוכנית הרזידנסי ארטפורט היא ממשיכה את העיסוק בהפשטה של הטבע והתרבות. באמצעות עבודות וידאו, משלבת הפעם שנאן את גופה הממשי בתערוכה כאשר היא מנסה להגיע להתמוססות שמעניינת אותה באמצעות פעולות פרפורמטיביות מאומצות שנועדו לקחת את גופה ונפשה לקצה גבולותיו. באמצעות המפגש של הגוף עם הטבע במקומות כמו מכתש רמון, ים המלך או יערות אירופה, שנאן מצביעה על שבריריותו של הגוף אך גם על שבריריותו של הטבע ועל האשליה הטמונה בנסיון לשלוט בו. מרתק לעקוב אחרי התפתחות השפה של שנאן בשנים האחרונות ובעיקר את ההתעקשות שלה לא לשקוט על השמרים ולבחון דרכי פעולה חדשות.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 27.3, 19:30, ארטפורט, העמל 8, תל אביב
התערוכה מוצגת עד 31.5
שעות פעילות: רביעי וחמישי 12:00-19:00, שישי ושבת: 10:00-14:00. בימים אחרים בתיאום מראש.
אירוע פייסבוק

'כשהדרך נגלית לפניי, הרוח כבר שם', תערוכה קבוצתית. אוצרת: טלי רומם
אחרי מחזור התערוכות החדש במוזיאון וילפריד בקיבוץ הזורע, המוקדש למפגש בין אמנות פלסטית ושירה (עליו המלצנו כאן} מגיעה תערוכה נוספת העוסקת בקשר בין שני הענפים האלה של עץ האמנויות. במסגרת מיזם 'פוטופואטיקה' של בית הספר מוסררה, המפגיש בין אמנות, הגות ושירה נפתחת תערוכה בהשראת דמותה של שלומית פרידה פלאום. פלאום היתה אישה יוצאת דופן ופורצת דרך שרשימת הטייטלים שלה ארוכה ומרשימה וכוללת אשת חינוך, עיתונאית, סופרת והרפתקנית. במשך כעשרים שנה במאה הקודמת, בין שתי מלחמות העולם נדדה פלאום בעולם לבדה – תחביב לא שגרתי לאישה בזמנו. ולא רק זאת – הספר 'בת ישראל נודדת' אותו פרסמה בשנת 1935, הוא כנראה האוטוביוגרפיה הראשונה שנכתבה על ידי אישה בעברית. דמות נשית מעוררת השראה ומציתת דמיון שכפי שקרה יותר מדי פעמים במקרים כאלה – נשכחה כמעט לחלוטין. התערוכה מציגה את חוויית הנדודים מזווית מבט נשית ומעלה על נס הוויה של חיפוש ותנועה מתמידים.
בהשתתפות האמניות: הדס דוכן, ענבל הופמן, דנה לב לבנת  והמשוררות: ללי מיכאלי, סבינה מסג ותמר שיין.
אירוע פתיחה: שישי, 28.3, 11:00, מוסררה, בית קנדה, רח' שבטי ישראל 22 (קומה 4), ירושלים
התערוכה תוצג עד 16.5. שעות פתיחה: א'-ה', 10:00–17:00
פרטים נוספים באתר התערוכה

'סלואו', תערוכה זוגית של עתליה שחר ואורית ליבנה. אוצר: אילן ויזגן
במבט ראשון, הציירות עתליה שחר ואורית ליבנה פועלות בדרכים שונות למדי. אורית ליבנה נשענת על יסודות של ציור אקדמי יציב. בציוריה יש דימויים מובהקים אשר מיוצגים באופן נאמן יחסית למציאות והיא עוסקת במה שעסקו ציירים קלאסיים מאז ומעולם – אור, קו ופני שטח מוקפדים ועשויים היטב. לעומתה עתליה שחר אמנם יוצאת מתוך רישום מהתבוננות, אך הגישה שלה היא חופשית ופראית הרבה יותר. עם זאת, כאשר מתבוננים לעומק בעבודותיהן של שתי הציירות, מגלים שהעיסוק שלהם קרוב אולי משנדמה. מבט קרוב חושף שמה שכנראה מעניין את האמניות יותר מיצוג נאמן של המציאות, הוא מציאת דרכים לפירוק הדימוי והקומפוזיציה. הציור המונוכרומטי של אורית ליבנה נראה כאילו צויר דרך עדשה מלוכלכת או על פי צילומים עתיקים – הדימוי בעבודותיה הוא לא הרבה יותר מהבהוב אור או צללית מטושטשת. עתליה שחר מפרקת את הציור שלה באמצעים ישירים ואלימים יותר – באמצעות התזה של מים והרטבת המצע הציורי היא מפרקת את הדימוי, לא כמטאפורה אלא פיזית ממש. ביחד התערוכה שלהן נראית כמראה לזמנים שבהם המובן מאליו הולך ומאבד ממשמעותו ושום דבר כבר לא מובן מאליו.
פתיחה: 27.3, 20:00, גלריה P8, רחוב הפטיש 1, תל אביב
התערוכה תוצג עד 3.5. שעות פתיחה: רביעי-חמישי 20:00-15:00, שישי-שבת 15:00-10:00

וגם –
הרצאה מאת יונתן אולמן ומפגש סטודיו עם האמנית חן כהן 4.4
אצל האמנית חן כהן, הגוף הוא זירת קרב והיא מציגה אותו ברגעיו החשופים והפגיעים ביותר. כהן יוצרת לעצמה שפה של דימויים גופניים בעלי חוקיות פנימית שהחליטה עליה, ושכדי לעמוד בה היא עוברת את סף הנוחות והכאב.
הצטרפו אל יונתן אולמן למפגש מיוחד הכולל הרצאה על אמנות הגוף פורצת הגבולות ולביקור בסטודיו של חן כהן.
בשנות השבעים של המאה העשרים לפתע השימוש בגוף חוזר אל המרכז של שדה האמנות – ועוד איך חוזר – בביטויים הכי קיצוניים שלו. אמנים בודקים ומותחים את הגבולות של מה שאפשר ומה שניתן לעשות עם הגוף עד להתשה מוחלטת של גוף המציג ושל הקהל שמגיע לצפות במיצג. מתי בעצם המיצג מתחיל, ומתי הוא מסתיים? האם החיים כולם הם לא סוג של מופע של גוף? ביחד עם הכניסה של הגוף הממשי לתוך שדה האמנות נכנסות גם שאלות עמוקות על כאב, מגדר, חיים ומוות ועוד.
בהמשך להרצאה נפגוש חן כהן ונשוחח איתה על עבודתה.
מפגש אמנותי מרתק ומעשיר שכולל מבט תיאורטי רחב ומעמיק בשילוב מפגש אינטימי עם אמנית שפועלת כאן ועכשיו בחזית של האמנות.
זה לא סיור רגיל וגם לא מפגש סטודיו רגיל, לא כדאי לפספס
יום שישי, 4.4, בשעות הבוקר בתל אביב. מספר המקומות מוגבל מאוד. פרטים והרשמה בקישור

דנה לב לבנת, מתוך תערוכה קבוצתית במוסררה, ירושלים

תערוכות השבוע עושות את מה שאמנות טובה אמורה לעשות – לקחת  חוויות יום יום, משברים לאומיים, או פשוט רגש חי ולהמיר אותם לכדי יצוג אמנותי. הדבר הכאילו פשוט הזה, אבל כל כך סבוך וטעון – להפוך רעיון לכתם צבע, או לפסל או לצילום – הוא "כל התורה על רגל אחת" וכשזה עובד אמנות יכולה להזיז את העולם.

בגלריה רוטשילד מציג צבי לחמן עבודות שקו השבר של השבעה באוקטובר ניכר בהן; בגלריה מאיה ממירה יערה אורן את היומיום לקו וכתם; ורקפת וינר עומר מציגה את הזוויות השונות של יצירתה בפסטיבל של ממש. וגם – תערוכת יחיד של ציקי אייזנברג מערבבת בין מדיומים ובין האישי לקולקטיבי.

שיהיה סופ"ש נעים עד כמה שניתן, ושיחזרו כולם הביתה בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

צבי לחמן, מתוך תערוכת יחיד בגלריה רוטשילד, תל אביב

'הקו החוצה', תערוכת יחיד של צבי לחמן. אוצר: יניב שפירא
אי אז בימי הקורונה, כאשר מוסדות אמנות ותרבות סגרו את שעריהם, האמן צבי לחמן פתח בפנינו את ביתו וחצרו. גילינו שם, בחצר ביתו של לחמן, ארץ פלאות אמיתית בדמות גן פסלים נהדר מיצירותיו המקוריות של לחמן – פסלים שממשיכים במובהק מסורת של פיסול ישראלי גברי – ברזל, אבן, גדול ומלא עוצמה. ומצד שני שואבים השראה מרוחו השובבה של הסוריאליזם ונטועים עמוק בפיסול העכשווי. מאז הספיק לחמן להציג תערוכה גדולה ומרשימה במשכן לאמנות בעין חרוד. כעת הוא מציג תערוכה צנועה ואינטימית יותר בגלריה רוטשילד המוצלחת. העבודות נוצרו בעקבות השבעה באוקטובר והמלחמה והן מייצגות באופן פיוטי ונוגע ללב את קו השבר האדיר שנפער בחיי כולנו. תבליטי שעווה ופסלי ברונזה נשענים על יצירות מופת מתולדות האמנות והציונות ומציגים דמויות אנושיות ברגעים של התפרקות, קינה ואבל. מראה וירטואוזית של הרגע הזה.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 9.1, 20:00, גלריה רוטשילד, משה מאור 2, תל אביב
אירוע פייסבוק

'משאלות הגיוניות', תערוכת יחידה של יערה אורן. אוצרת: סמדר שינדלר
היום יום הוא חומר הגלם של עבודתה של הציירת המוצלחת יערה אורן. אך מי שיבקר בתערוכת היחידה שלה שתפתח בסוף השבוע הקרוב בגלריה מאיה, כנראה שלא יצליח ללמוד משהו חדש על סדר יומה של האמנית או על השגרה המשפחתית שלה. הציור של אורן הוא לא ציור תיעודי, אם הוא מתעד משהו, הרי זה הלך רוח מסוים, רגשות, או אולי, כפי שמרמז שם התערוכה – משאלות לב וחלומות. את הנוף הרגשי הזה מעבדת אורן לכדי קומפוזיציות מופשטות מלאות תנופה וצבע עז. באמצעות המעשה הציורי, מטמירה האמנית את היום יום האפרפר לחגיגה של כתם, קו וצבע – בכל הנוגע לאלה, יערה אורן היא מאסטרית של ממש עם ציור מופשט וירטואוזי שבכל פינה מגלה לצופים הפתעה חדשה. לפתוח את השנה החדשה עם זריקה של צבע.
באותו ערב תפתח בגלריה גם תערוכת יחיד של ינאי סגל שאצרה אירית חמו
אירוע פתיחה: יום חמישי, 9.1, 20:00, גלריה מאיה, רחוב שביל המרץ 2, תל אביב

׳חלב עבה׳, תערוכת יחידה של רקפת וינר עומר. אוצרת: הילה כהן-שניידרמן
בכותרת ההמלצה ציינו "רק" את תערוכת היחידה של האמנית המוערכת רקפת וינר עומר שנפתחת בגלריה רו-ארט – סיבה למסיבה בפני עצמה. אך למעשה מדובר ב-"פסטיבל וינר עומר" של ממש. באותו ערב ובאותו מתחם, תפתח גם 'עד מאה ועשרים' – תערוכה זוגית של האמנית יחד עם אסי משולם – אמן מעולה בפני עצמו שאירח אותנו לא אחת בסטודיו שלו. (אוצרת: שלומית ברויר) ובנוסף יושק 'שלד' – ספר אמנית מיוחד של וינר עומר המוקדש לתחריטים שלה. רקפת וינר עומר היא אחת האמניות המקוריות והמעניינות במחוזותינו. ההתעקשות שלה על ציור גולמי, פרוע וגס במתכוון ראויה להערכה במיוחד בעולם אמנות שנראה שהולך לכיוון המלוקק, המעודן והאינסטגרמי. האמנות של וינר עומר מאתגרת את הטעם הטוב ואת מושגי היפה והמכוער של הקהל. האפשרות לחוות את יצירתה משלוש זוויות שונות, בשילוב עם יום הולדת עגול במיוחד של האמנית היא כבר אירוע אמנותי של ממש שאסור לפספס.

אירועי פתיחה: יום שישי 10.1, 12:00, גלריה רו-ארט וגלריה נולובז, שביל המרץ 3 קומה 3, תל אביב
אירוע פייסבוק 'חלב עבה', תערוכת יחידה של רקפת וינר עומר
אירוע פייסבוק 'עד מאה ועשרים', תערוכה זוגית של רקפת וינר עומר ואסי משולם

וגם –

'חיטין', תערוכת יחיד של ציקי אייזנברג. אוצרת: הדסה כהן
ציקי אייזנברג ממשיך בסדרת תערוכות יחיד שהוא מציג בשנתיים האחרונות העוסקת בחיבורים בין היסטוריה אישית להיסטוריה כללית, בין סיפור משפחתי לסיפור לאומי. סגנון עבודתו של אייזנברג מתאים בדיוק לטשטוש הגבולות הזה – הוא עושה שימוש בצילום, בקולאז' ובפיסול ולפעמים בשילוב מפתיע של כל השלושה כדי ליצור עירבוביה בין אובייקטים וספרים שמהדהדים את ההיסטוריה העולמית והמקומית וגם את סיפורו המשפחתי האישי. תערוכה מסקרנת וסיפור אמנותי שהולך ונבנה בצורה מרתקת.

אירוע פתיחה: יום שישי, 10.1, 11:00, סדנאות האמנים, האומן 26, ירושלים
אירוע פייסבוק

רקפת וינר עומר, מתוך תערוכת יחידה בגלריה רו ארט, תל אביב. צילום: דניאל חנוך