מיכה אולמן בתערוכה "חסימות ופתחים" , בית אוסף קופפרמן
טוב זה לא קורה הרבה, אבל לפעמים יוצא לי לצאת מהעיר ולראות אמנות במקומות אחרים. להגיע כל כך רחוק צפונה כמו שהגעתי היום עוד אף פעם לא קרה, אבל אני שמחה שהזדמנה לי ההזדמנות. אז הנה לפניכם כמה רשמים מהמסע הצפוני והקפוא שהיה לי, ואני יותר ממליצה לכם לעשות מסלול דומה, אבל רק כשהשמש תחזור אלינו סוף סוף.
פתיחת תערוכות חדשות – חמישי, 12.2.15 בשעה 20:00
בגלריות
"מלבד חשיכה, כלום", אורי גרשוני , תערוכת יחיד
"טבע דומם וגעגוע פרק א'/ פרק ב'". אוצרים: ניר הרמט ופסי גירש
מקום לאמנות בקריית המלאכה, שביל המרץ 6, קריית המלאכה, תל אביב. עד 14.2.15
תערוכה קטנה ויפה המוקדשת לצלם והתאורטיקן ד"ר שלמה אברהמוב אשר הלך לעולמו בשנה שעברה. התערוכה משלבת בין צילומיו העדינים והקלאסיים של אברהמוב לבין עבודות של אמנים צעירים המתקשרות אליהם באופנים שונים.
אז 2014 נגמרת ובהשראת פייסבוק וסיכומי השנה שהם הציעו החלטתי לחזור אחורה בזמן ולראות מה עשיתי השנה, או יותר נכון מה ראיתי. אין ספק שזאת הייתה שנה מוצלחת במיוחד. אוסף תערוכות מגוון ועשיר, הרבה אמנים חדשים שזכיתי להכיר, גלריות חדשות שנפתחו ועוד ועוד.
מתוך כל השלל הזה הסתמנו שלוש תערוכות של שלוש אמניות צעירות שעשו השנה קפיצת דרך משמעותית והציגו תערוכות שהקסימו ועניינו אותי במיוחד. מעניין לגלות שכולן עוסקות באופן בו נכתבת, משתמרת ומוצגת היסטוריה, ובתוך כך במיוחד ההיסטוריה הישראלית – על המיתוסים הנטועים בה ועל מפגשה עם האחר.
אלה הן שלוש האמניות שאני לבטח אמשיך לעקוב אחריהן גם בשנה הבאה:
פתיחות תערוכות
זויה צ'רקסקי, תערוכה חדשה
חמישי, 25.12.14 בשעה 20:00, גלריה רוזנפלד, שביל המפעל 1, קריית המלאכה, תל אביב
בתערוכה יוצגו ציורים חדשים מהתקופה האחרונה, המציגים את מגוון דרכי ההתמודדות והגישות הציוריות של האמנית לשאלת הציור מהתבוננות. למן ציורים שנעשו ישירות מהתבוננות תוך יציאה לשטח ועבודה במקום עצמו, דרך רישומים וסקיצות על נייר שנעשים באופן יום-יומי ומהווים גם מעין יומן, ועד לעבודות המשלבות בין ציור מהתבוננות לעבודה בסטודיו.
לאירוע בפייסבוק
בפאתי פאתיה של תערוכת ג'יימס טורל במוזיאון ישראל בירושלים מוצגת "אי שקט" – תערוכת רכישות חדשות לצד עבודות מאוסף האמנות העכשווית של המוזיאון. באופן כללי, ההקשרים בין העבודות מעט רופפים, אך בכל זאת מוצגות בה כמה יצירות משובחות שהופכות את המכלול לתערוכה מפתיעה בטיבה, אם כי גם מדכאת.
התערוכה נפתחת ללא כחל ושרק בעבודת הווידיאו של תומס דמנד, "פסיפיק סאן" (2012). דמנד מתעניין בדימויים מן המוכן – כאלה שהוא אוסף מהמדיה ויש בהם מטענים פוליטיים ואלימים. הוא משכפל אותם ביוצרו דגם קרטון תלת-ממדי ומצלם אותו מחדש. בסרט שבתערוכה השתמש דמנד בקטע וידיאו שפורסם ביוטיוב, של ספינת התענוגות פסיפיק-סאן, שנפגעה בסערה בשנת 2008, תיאור נדיר שהונצח על-ידי מצלמת האבטחה. שולחנות אוכל וכסאות נעים לכל עבר, נחבטים זה בזה, מסך מחשב ומדפסת מוטחים על הרצפה. דמנד הוציא את האנשים מהסרט שלו ו"העתיק" בקרטון רק את החפצים. אנו לא עדים לצעקות או לפחד או לכאב של האנשים שהיו שם, דברים שנוכל לראות בסרטון המקורי. המראה האלים והדרמטי הופך אצל דמנד למעין מטוטלת מהפנטת, שקטה, נטולת שיא, רומנטית כמעט.
כבכל יום חמישי גם היום נפתחות תערוכות והנה כמה המלצות בשבילכם:
"When X and Y" תערוכה זוגית של ליליאנה פרבר ומיכל אורגיל. אוצרת: טליה רז
גלריה אלפרד, סמטת שלוש 5, תל אביב
ליליאנה פרבר, אמנית ניו מדיה, תציג עבודת וידאו ועבודות מודפסות. בעבודת הוידאו משתמשת פרבר בז'אנר המסחרי של טריילרים לסרטי קולנוע. העבודה נוצרה באמצעות תוכנה שנבנתה במיוחד, המכווצת עשרות סרטים לתוך סרט יחיד, ומערבלת אותם לכדי יצירה כמעט מופשטת. בעבודת הצילום שלהאוספת פרבר עשרות צילומים שגולשים שונים משתפים ברשת, צילומים של עצמם וסביבתם. באמצעות תוכנה ייחודית, מעבדת את הצילומים לכדי קולאז' מפוקסל היוצר דימוי חדש.
אריק לוי, רכיבים פרימיטיביים
גלריה אלון שגב, עד 25.12.14
אריק לוי הוא אחד המעצבים התעשייתיים הבולטים היום בעולם, ובשנים האחרונות החליט "לחצות את הקו" ולהשתלב בעולם האמנות. "רכיבים פרימיטיביים" הינה תערוכת היחיד השלישית שלו בגלריה אלון שגב והיא ממשיכה את העיסוק שלו בתופעות טבע ובמפגש שלהן עם האדם העכשווי. התערוכה מורכבת מפסלים עשויי ברונזה מבריקה ועץ הבנויים מאלמנטים דמויי אבן (מוטיב שמגיע משפת העיצוב של לוי) הניצבים זה על גבי זה באופן המשלב גסות אורגנית ומלאכת מחשבת עדינה המסתמנת בתחושה כי הם מטים לפול. לצדם עבודות קיר עשויות בחומרים דומים. אוסף לוחות דמויי יהלום מגובבים זה על זה כמו דוגמאות בחנות שטיחים ולב עשוי חוט תיל מוזהב ופתייני.
לוי טוען כי יש בתערוכה חיפוש אחר "המרכיב הבסיסי ביותר", זה של העולם שלנו וזה של נפש האדם. כוונתו ליצור עימות בין תת מודע בלתי נשלט ובין איזון אינטלקטואלי. כמו שהטבע פוגש את האדם והמכונה שלו, כך נפגשים בתערוכה אלמנטים בסיסיים העוברים אדפטציה אל עולם דיגיטלי מהוקצע, ואנו הצופים אמורים לפענח את המפגש הזה ולסווגו לתבניות מוכרות. תחושה זו מתגלמת היטב אל מול שלושה לוחות פלדה מלוטשת ומבריקה שלוי ירה עליה במטווח כך שהיא מחוררת על ידי הקליעים. כשניצבים מולם אנו משתקפים בהם וכמו מתאחדים עם הדימוי, גופנו מחורר, פצוע. פרויד היה קורא לזה "האל-ביתי", דימוי שהוא מוכר וזר בו זמנית, שמצמרר אותנו לרגע, עד אשר אנו מעבדים באמת במה אנו מסתכלים.
בשורה התחתונה: תערוכה מרהיבה ביופייה. על אף כי הרעיונות מעט רופפים, בהחלט שווה ביקור.
קבלו ישירות למייל עדכונים על סיורים ותערוכות מומלצות
Powered by D.A.S for Business
