המילים "התפרקות", "התפוררות" ו-"התמוססות" יכולות לעורר לא מעט חרדה, במיוחד בימים אלו שנראה שהכל סביבנו מאבד כל שייריי יציבות שעוד החזיקו אותו איכשהו. אך בשביל אמניות ואמנים, חוסר יציבות הוא לעתים קרובות מקור להשראה ויצירה. לא רק שהם אינם חוששים מההתפרקות – הם מחפשים דרכים יצירתיות להביא אותה בעצמם. תערוכות השבוע מציעות מרחבים של אי יציבות והתפרקות כמצע לחיפוש, גילוי וצמיחה. כמה טוב שיש לנו עוד אמנות טובה, ללמוד ממנה.

בגלריה של ארטפורט מפגישה פאטמה שנאן את שבריריות הגוף עם זו של הטבע; במוסררה אמניות פלסטיות ומשוררות יוצאות למסע משותף; בגלריה פי8 שתי ציירות מפרקות את הדימוי הציורי, כל אחת בדרכה. וגם – הרצאה ומפגש סטודיו עם האמנית המיוחדת חן כהן.

שיהיה סופ"ש נעים ככל האפשר, ושיחזרו כולם הביתה בשלום – עכשיו.
שני ורנר וצוות Talking Art

אורית ליבנה, מתוך תערוכה זוגית עם עתליה שחר בגלריה פי8, תל אביב. צילום: עמרי ליבנה

'מסע במקום', תערוכת יחידה של פאטמה שנאן. אוצרת: ורדית גרוס
לאורך הקריירה שלה, נראה שהאמנית המעולה פאטמה שנאן מתעניינת בהתמוססות והתפוררות. בציוריום שפרסמו אותה מוצגות דמויות שניצבות על או מול שטיחים אוריינטליים ונדמה שנמוגות אל תוכם וגם השטיחים בתורם נראה שמתמוססים אל תוך הנוף והטבע. בתערוכתה החדשה בגלריה של תוכנית הרזידנסי ארטפורט היא ממשיכה את העיסוק בהפשטה של הטבע והתרבות. באמצעות עבודות וידאו, משלבת הפעם שנאן את גופה הממשי בתערוכה כאשר היא מנסה להגיע להתמוססות שמעניינת אותה באמצעות פעולות פרפורמטיביות מאומצות שנועדו לקחת את גופה ונפשה לקצה גבולותיו. באמצעות המפגש של הגוף עם הטבע במקומות כמו מכתש רמון, ים המלך או יערות אירופה, שנאן מצביעה על שבריריותו של הגוף אך גם על שבריריותו של הטבע ועל האשליה הטמונה בנסיון לשלוט בו. מרתק לעקוב אחרי התפתחות השפה של שנאן בשנים האחרונות ובעיקר את ההתעקשות שלה לא לשקוט על השמרים ולבחון דרכי פעולה חדשות.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 27.3, 19:30, ארטפורט, העמל 8, תל אביב
התערוכה מוצגת עד 31.5
שעות פעילות: רביעי וחמישי 12:00-19:00, שישי ושבת: 10:00-14:00. בימים אחרים בתיאום מראש.
אירוע פייסבוק

'כשהדרך נגלית לפניי, הרוח כבר שם', תערוכה קבוצתית. אוצרת: טלי רומם
אחרי מחזור התערוכות החדש במוזיאון וילפריד בקיבוץ הזורע, המוקדש למפגש בין אמנות פלסטית ושירה (עליו המלצנו כאן} מגיעה תערוכה נוספת העוסקת בקשר בין שני הענפים האלה של עץ האמנויות. במסגרת מיזם 'פוטופואטיקה' של בית הספר מוסררה, המפגיש בין אמנות, הגות ושירה נפתחת תערוכה בהשראת דמותה של שלומית פרידה פלאום. פלאום היתה אישה יוצאת דופן ופורצת דרך שרשימת הטייטלים שלה ארוכה ומרשימה וכוללת אשת חינוך, עיתונאית, סופרת והרפתקנית. במשך כעשרים שנה במאה הקודמת, בין שתי מלחמות העולם נדדה פלאום בעולם לבדה – תחביב לא שגרתי לאישה בזמנו. ולא רק זאת – הספר 'בת ישראל נודדת' אותו פרסמה בשנת 1935, הוא כנראה האוטוביוגרפיה הראשונה שנכתבה על ידי אישה בעברית. דמות נשית מעוררת השראה ומציתת דמיון שכפי שקרה יותר מדי פעמים במקרים כאלה – נשכחה כמעט לחלוטין. התערוכה מציגה את חוויית הנדודים מזווית מבט נשית ומעלה על נס הוויה של חיפוש ותנועה מתמידים.
בהשתתפות האמניות: הדס דוכן, ענבל הופמן, דנה לב לבנת  והמשוררות: ללי מיכאלי, סבינה מסג ותמר שיין.
אירוע פתיחה: שישי, 28.3, 11:00, מוסררה, בית קנדה, רח' שבטי ישראל 22 (קומה 4), ירושלים
התערוכה תוצג עד 16.5. שעות פתיחה: א'-ה', 10:00–17:00
פרטים נוספים באתר התערוכה

'סלואו', תערוכה זוגית של עתליה שחר ואורית ליבנה. אוצר: אילן ויזגן
במבט ראשון, הציירות עתליה שחר ואורית ליבנה פועלות בדרכים שונות למדי. אורית ליבנה נשענת על יסודות של ציור אקדמי יציב. בציוריה יש דימויים מובהקים אשר מיוצגים באופן נאמן יחסית למציאות והיא עוסקת במה שעסקו ציירים קלאסיים מאז ומעולם – אור, קו ופני שטח מוקפדים ועשויים היטב. לעומתה עתליה שחר אמנם יוצאת מתוך רישום מהתבוננות, אך הגישה שלה היא חופשית ופראית הרבה יותר. עם זאת, כאשר מתבוננים לעומק בעבודותיהן של שתי הציירות, מגלים שהעיסוק שלהם קרוב אולי משנדמה. מבט קרוב חושף שמה שכנראה מעניין את האמניות יותר מיצוג נאמן של המציאות, הוא מציאת דרכים לפירוק הדימוי והקומפוזיציה. הציור המונוכרומטי של אורית ליבנה נראה כאילו צויר דרך עדשה מלוכלכת או על פי צילומים עתיקים – הדימוי בעבודותיה הוא לא הרבה יותר מהבהוב אור או צללית מטושטשת. עתליה שחר מפרקת את הציור שלה באמצעים ישירים ואלימים יותר – באמצעות התזה של מים והרטבת המצע הציורי היא מפרקת את הדימוי, לא כמטאפורה אלא פיזית ממש. ביחד התערוכה שלהן נראית כמראה לזמנים שבהם המובן מאליו הולך ומאבד ממשמעותו ושום דבר כבר לא מובן מאליו.
פתיחה: 27.3, 20:00, גלריה P8, רחוב הפטיש 1, תל אביב
התערוכה תוצג עד 3.5. שעות פתיחה: רביעי-חמישי 20:00-15:00, שישי-שבת 15:00-10:00

וגם –
הרצאה מאת יונתן אולמן ומפגש סטודיו עם האמנית חן כהן 4.4
אצל האמנית חן כהן, הגוף הוא זירת קרב והיא מציגה אותו ברגעיו החשופים והפגיעים ביותר. כהן יוצרת לעצמה שפה של דימויים גופניים בעלי חוקיות פנימית שהחליטה עליה, ושכדי לעמוד בה היא עוברת את סף הנוחות והכאב.
הצטרפו אל יונתן אולמן למפגש מיוחד הכולל הרצאה על אמנות הגוף פורצת הגבולות ולביקור בסטודיו של חן כהן.
בשנות השבעים של המאה העשרים לפתע השימוש בגוף חוזר אל המרכז של שדה האמנות – ועוד איך חוזר – בביטויים הכי קיצוניים שלו. אמנים בודקים ומותחים את הגבולות של מה שאפשר ומה שניתן לעשות עם הגוף עד להתשה מוחלטת של גוף המציג ושל הקהל שמגיע לצפות במיצג. מתי בעצם המיצג מתחיל, ומתי הוא מסתיים? האם החיים כולם הם לא סוג של מופע של גוף? ביחד עם הכניסה של הגוף הממשי לתוך שדה האמנות נכנסות גם שאלות עמוקות על כאב, מגדר, חיים ומוות ועוד.
בהמשך להרצאה נפגוש חן כהן ונשוחח איתה על עבודתה.
מפגש אמנותי מרתק ומעשיר שכולל מבט תיאורטי רחב ומעמיק בשילוב מפגש אינטימי עם אמנית שפועלת כאן ועכשיו בחזית של האמנות.
זה לא סיור רגיל וגם לא מפגש סטודיו רגיל, לא כדאי לפספס
יום שישי, 4.4, בשעות הבוקר בתל אביב. מספר המקומות מוגבל מאוד. פרטים והרשמה בקישור

דנה לב לבנת, מתוך תערוכה קבוצתית במוסררה, ירושלים

תערוכות השבוע עושות את מה שאמנות טובה אמורה לעשות – לקחת  חוויות יום יום, משברים לאומיים, או פשוט רגש חי ולהמיר אותם לכדי יצוג אמנותי. הדבר הכאילו פשוט הזה, אבל כל כך סבוך וטעון – להפוך רעיון לכתם צבע, או לפסל או לצילום – הוא "כל התורה על רגל אחת" וכשזה עובד אמנות יכולה להזיז את העולם.

בגלריה רוטשילד מציג צבי לחמן עבודות שקו השבר של השבעה באוקטובר ניכר בהן; בגלריה מאיה ממירה יערה אורן את היומיום לקו וכתם; ורקפת וינר עומר מציגה את הזוויות השונות של יצירתה בפסטיבל של ממש. וגם – תערוכת יחיד של ציקי אייזנברג מערבבת בין מדיומים ובין האישי לקולקטיבי.

שיהיה סופ"ש נעים עד כמה שניתן, ושיחזרו כולם הביתה בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

צבי לחמן, מתוך תערוכת יחיד בגלריה רוטשילד, תל אביב

'הקו החוצה', תערוכת יחיד של צבי לחמן. אוצר: יניב שפירא
אי אז בימי הקורונה, כאשר מוסדות אמנות ותרבות סגרו את שעריהם, האמן צבי לחמן פתח בפנינו את ביתו וחצרו. גילינו שם, בחצר ביתו של לחמן, ארץ פלאות אמיתית בדמות גן פסלים נהדר מיצירותיו המקוריות של לחמן – פסלים שממשיכים במובהק מסורת של פיסול ישראלי גברי – ברזל, אבן, גדול ומלא עוצמה. ומצד שני שואבים השראה מרוחו השובבה של הסוריאליזם ונטועים עמוק בפיסול העכשווי. מאז הספיק לחמן להציג תערוכה גדולה ומרשימה במשכן לאמנות בעין חרוד. כעת הוא מציג תערוכה צנועה ואינטימית יותר בגלריה רוטשילד המוצלחת. העבודות נוצרו בעקבות השבעה באוקטובר והמלחמה והן מייצגות באופן פיוטי ונוגע ללב את קו השבר האדיר שנפער בחיי כולנו. תבליטי שעווה ופסלי ברונזה נשענים על יצירות מופת מתולדות האמנות והציונות ומציגים דמויות אנושיות ברגעים של התפרקות, קינה ואבל. מראה וירטואוזית של הרגע הזה.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 9.1, 20:00, גלריה רוטשילד, משה מאור 2, תל אביב
אירוע פייסבוק

'משאלות הגיוניות', תערוכת יחידה של יערה אורן. אוצרת: סמדר שינדלר
היום יום הוא חומר הגלם של עבודתה של הציירת המוצלחת יערה אורן. אך מי שיבקר בתערוכת היחידה שלה שתפתח בסוף השבוע הקרוב בגלריה מאיה, כנראה שלא יצליח ללמוד משהו חדש על סדר יומה של האמנית או על השגרה המשפחתית שלה. הציור של אורן הוא לא ציור תיעודי, אם הוא מתעד משהו, הרי זה הלך רוח מסוים, רגשות, או אולי, כפי שמרמז שם התערוכה – משאלות לב וחלומות. את הנוף הרגשי הזה מעבדת אורן לכדי קומפוזיציות מופשטות מלאות תנופה וצבע עז. באמצעות המעשה הציורי, מטמירה האמנית את היום יום האפרפר לחגיגה של כתם, קו וצבע – בכל הנוגע לאלה, יערה אורן היא מאסטרית של ממש עם ציור מופשט וירטואוזי שבכל פינה מגלה לצופים הפתעה חדשה. לפתוח את השנה החדשה עם זריקה של צבע.
באותו ערב תפתח בגלריה גם תערוכת יחיד של ינאי סגל שאצרה אירית חמו
אירוע פתיחה: יום חמישי, 9.1, 20:00, גלריה מאיה, רחוב שביל המרץ 2, תל אביב

׳חלב עבה׳, תערוכת יחידה של רקפת וינר עומר. אוצרת: הילה כהן-שניידרמן
בכותרת ההמלצה ציינו "רק" את תערוכת היחידה של האמנית המוערכת רקפת וינר עומר שנפתחת בגלריה רו-ארט – סיבה למסיבה בפני עצמה. אך למעשה מדובר ב-"פסטיבל וינר עומר" של ממש. באותו ערב ובאותו מתחם, תפתח גם 'עד מאה ועשרים' – תערוכה זוגית של האמנית יחד עם אסי משולם – אמן מעולה בפני עצמו שאירח אותנו לא אחת בסטודיו שלו. (אוצרת: שלומית ברויר) ובנוסף יושק 'שלד' – ספר אמנית מיוחד של וינר עומר המוקדש לתחריטים שלה. רקפת וינר עומר היא אחת האמניות המקוריות והמעניינות במחוזותינו. ההתעקשות שלה על ציור גולמי, פרוע וגס במתכוון ראויה להערכה במיוחד בעולם אמנות שנראה שהולך לכיוון המלוקק, המעודן והאינסטגרמי. האמנות של וינר עומר מאתגרת את הטעם הטוב ואת מושגי היפה והמכוער של הקהל. האפשרות לחוות את יצירתה משלוש זוויות שונות, בשילוב עם יום הולדת עגול במיוחד של האמנית היא כבר אירוע אמנותי של ממש שאסור לפספס.

אירועי פתיחה: יום שישי 10.1, 12:00, גלריה רו-ארט וגלריה נולובז, שביל המרץ 3 קומה 3, תל אביב
אירוע פייסבוק 'חלב עבה', תערוכת יחידה של רקפת וינר עומר
אירוע פייסבוק 'עד מאה ועשרים', תערוכה זוגית של רקפת וינר עומר ואסי משולם

וגם –

'חיטין', תערוכת יחיד של ציקי אייזנברג. אוצרת: הדסה כהן
ציקי אייזנברג ממשיך בסדרת תערוכות יחיד שהוא מציג בשנתיים האחרונות העוסקת בחיבורים בין היסטוריה אישית להיסטוריה כללית, בין סיפור משפחתי לסיפור לאומי. סגנון עבודתו של אייזנברג מתאים בדיוק לטשטוש הגבולות הזה – הוא עושה שימוש בצילום, בקולאז' ובפיסול ולפעמים בשילוב מפתיע של כל השלושה כדי ליצור עירבוביה בין אובייקטים וספרים שמהדהדים את ההיסטוריה העולמית והמקומית וגם את סיפורו המשפחתי האישי. תערוכה מסקרנת וסיפור אמנותי שהולך ונבנה בצורה מרתקת.

אירוע פתיחה: יום שישי, 10.1, 11:00, סדנאות האמנים, האומן 26, ירושלים
אירוע פייסבוק

רקפת וינר עומר, מתוך תערוכת יחידה בגלריה רו ארט, תל אביב. צילום: דניאל חנוך

איך תופסים את רוחו של הרגע הנוכחי? אפשר לתעד בכתב או בציור את מה שנראה מול העין, אפשר לצלם את האנשים והרגעים הגדולים שבונים את ההיסטוריה בהתהוותה ואפשר לתעד בוידאו התרחשויות דרמטיות. תערוכות השבוע בוחרות בדרך אחרת, דקה ומעודנת יותר, כדי ליצור פסיפס של קווים, דימויים ורגעים שבונים יחד דיוקן של הכאן ועכשיו שהוא אמנם מופשט יותר, אבל לא פחות מדוייק.

בגלריה ברוורמן מצלם דוד עדיקא רגעי מעבר גבוליים; בגלריה גורדון בירושלים שילוב לא מובן מאליו בין שני ציירים בני הארץ הזאת; בגלריה נגא אורלי מיברג מתרגלת למה שיש. ואילו אנחנו מתרגשים לארח את האמן והאוצר רב הפעלים עידו מרקוס לסיורים מיוחדים באתונה.

שיהיה סופ"ש נעים, ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

דוד עדיקא, מתוך תערוכת יחיד בגלריה ברוורמן, תל אביב (פרט)

'בין השמשות', תערוכת יחיד של דוד עדיקא
"בין השמשות" הוא הרגע שבין היום ולילה – זהו זמן חמקמק של בין לבין, כבר לא יום אבל עדיין לא ממש לילה, סוף היום אבל עוד לא מחר. מבחינה רוחנית ומטאפורית מדובר ברגע רגיש ועדין שבו הדברים חסרי הגדרה ופתוחים. לפי מסורות רוחניות שונות, גם זו היהודית, זהו הזמן שבו דברים שמעבר לטבע ולהגיון יכולים להתרחש. הצלם המוערך דוד עדיקא משתמש במטאפורה הזו כדי ליצור תערוכה בה הוא מציג סדרה של צילומים העוסקים במצבי מעבר גבוליים. דקלים מוארים בנאון חולני, פינה נוצצת של אולם אירועים מוגזם, תצורת עננים מעניינת – עדיקא תופס במצלמתו הרגישה פרגמנטים חלקיים וחידתיים. מתוך החלקי והשבור, עדיקא משאיר מקום לדמיונם של הצופים להגיע למקומות שמעבר למציאות, ואולי למצוא שלם חדש.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 12.12, גלריה ברוורמן, רחוב אילת 33, תל אביב
אירוע פייסבוק

'קרוב רחוק', תערוכה זוגית של אסד עזי ומשה קופפרמן
איזה שילוב מפתיע בתערוכה הקרובה בגלריה גורדון בירושלים! אסד עזי ומשה קופפרמן נמצאים לכאורה בשני צדדים שונים של הספקטרום הרחב של האמנות המקומית. משה קופפרמן הוא אחד מ-"אבות המזון" של הציור הישראלי – יליד שנות העשרים, מקים קיבוץ לוחמי הגטאות, תלמידם של ציירי תנועת 'אופקים חדשים' המיתולוגית. הסגנון שהפך למזוהה עימו הוא רישומים מונוכרומטיים מופשטים שבהם חזרה על פעולה רישומית כמעט מכנית על נייר פשוט למראה. לעומתו אסד עזי, יליד שנות החמישים יוצר ציורים פיגורטיביים העוסקים באלמנטים המחוברים לזהותו רבת הפנים הערבית-דרוזית-פלסטינית-ישראלית כהגדרתו. אלה מסוג החיבורים האינטואיטיביים שיכולים לקרות כנראה רק בגלריות, שיכולות להרשות לעצמן גמישות רבה יותר מאשר המוזיאונים. שורה יפהפיה מתוך טקסט התערוכה מסכמת זאת היטב:
"…יש …ציור של פני שטח וציור של שטיח, והם שניהם, מתחממים מאותה אש. הם שניהם, התעקשות על אותה שארית האנושי שמבדילה בין כתיבה בכתב יד להקלדה במחשב."
אירוע פתיחה: יום שישי, 13.12, 10:00, גלריה גורדון ירושלים, מרכז ספיר, בניין 3, קומה 3, ירושלים
פרטים נוספים באתר התערוכה

'ככה זה עכשיו', תערוכת יחידה של אורלי מיברג
כאשר נמצאים בליבו של משבר, אך טבעי לקוות לשינוי ולדמיין עולם אחר, אך יש גם כח וחשיבות בקבלת מצב העניינים הנוכחי – לא ככניעה, אלא בהשלמה מפוכחת עם מה שיש כרגע. אחרי השבעה באוקטובר מצאה את עצמה האמנית המעולה אורלי מיברג בסטודיו שהפך כמעט למקום זר בעקבות המאורעות שסביבו. היא חזרה אל עבודה שהוצגה בעבר – קנווס גדול מימדים שהיה חלק ממיצב ציורי תלוי מקום שנוצר עבור – ובחלקו גם ממש בתוך – בית אנה טיכו בירושלים. מיברג חזרה אל הציור הזה ובמה שמרגיש כמו אלגוריה מושלמת להתפרקות שבחוץ – חתכה אותו לארבעים פיסות קנווס קטנות יותר ויצרה למעשה ציורים חדשים שמתמקדים בקומפוזיציות חדשות מתוך המכלול. והנה מיברג יוצרת לנו מטאפורה ציורית – ציור אחד הפך לציורים מזן אחר – ככה זה עכשיו.
אירוע פתיחה: יום שישי, 13.12, 12:00, גלריה נגא, אחד העם 60, תל אביב

סיורים חדשים באתונה עם האמן והאוצר עידו מרקוס
עידו מרקוס הוא אחד האנשים הכי אנרגטיים שאנחנו מכירים. יזם אמנות במלוא מובן המילה. האמן המוכשר הזה לא מסתפק ביצירה קדחתנית בסטודיו (והיא קדחתנית) אלא שולח את ידו גם באוצרות, מקים גלריות, מנצח על יוזמות אמנותיות-חברתיות ומה לא. בגלל כל זאת ועוד אנחנו גאים מאוד לארח את עידו בשני סיורים באתונה אותם הוא ידריך מתוך היכרותו המיוחדת עם העיר.
אם אתם בעיר במועדים הרלוונטיים, בואו לחוות את האמנות העכשווית המקומית וגם את התופעה שהיא עידו.
הסיורים הקרובים עם עידו:
יום שישי 20.12
יום שישי 27.12 

משה קופפרמן, מתוך תערוכה זוגית עם אסד עזי בגלריה גורדון, ירושלים