סופי שנה הם תמיד זמן טוב להתבוננות ולהרהור על השנה שעברה, על הטוב והרע שהיה בה ובשבילנו כמובן, על האמנות שפגשנו וריגשה אותנו. בשנה החולפת יצאנו מנבכי המגיפה, עולם האמנות הישראלי נתן את כל מה שיש בו גם בתקופה הזו ועל כך אין לנו אלא לומר – שאפו! כמה גאווה יש בעשייה האמנותית הישראלית.

בגזרה שלנו גם היו כמה שינויים מרגשים, נפרדנו מחברי צוות שליוו אותנו במשך תקופה ארוכה והיוו חלק משמעותי מהעשייה שלנו; ולצידם התווספו לנו חברים חדשים בארץ ובאירופה. השקנו את סיורי הלוקאלז שלנו – עשייה מבורכת שההזדמנות לה קרתה דווקא בזכות המגיפה או בהשפעתה. חזרנו לסייר בחו"ל עם קבוצות ישראליות שהתלוו אלינו לונציה, לא פחות מ120 אורחים ואורחות סקרנים שכיתתו רגליהם איתנו בין התעלות בתערוכת האמנות הטובה בעולם.

לצד כל זאת, כל אחד מאיתנו המשיך גם בעשייה האישית שלו, חתונות, ילדים, רילוקיישנים, תערוכות יחיד וקבוצתיות, תהליכי אוצרות שיצאו לפועל ועוד.

ובנימה זו של אופטימיות, עם חגיגת הטוב שהיה ובציפייה לעוד שנה מבורכת, נאחל לכל ידידינו שנה טובה, של אמנות מעולה!

כמדי שנה וכמיטב המסורת, הנה סיכום השנה החולפת מטעם חברי הצוות של Talking Art, שבחרו את אירוע השנה שלהם.

אנט מסאז'ה, מתוך 'תשוקה, הפרעה', תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב – הבחירה של יונתן אולמן

מפגש בסטודיו עם אורן אליאב – הבחירה של שני ורנר

שני ורנר – מפגש מחודש עם יצירתו של אורן אליאב

כבר כתבתי בעבר, שאחד הדברים שאני הכי אוהבת הוא מפגשי סטודיו והכרה קרובה יותר עם האמנים האהובים עליי. לא מזמן חזרו התיירים לבקר בארצנו, ועמם חזרו גם סיורי האמנות התפורים במיוחד עבורם. במסגרת זו, ביקרתי בסטודיו של האמן אורן אליאב, שאת עבודתו הכרתי היטב אך מרחוק. אורן אירח אותנו בנדיבות ובשמחה וחשף פן מרתק על העשייה שלו. מקורות ההשפעה הדיגיטליים והמגע שלהם עם מצע הציור הוותיק, ריגשו אותי מאוד וחיברו אותי באופן ישיר לאחד הנושאים החמים ביותר היום – אמנות וטכנולוגיה. תודה אורן!

נטע עשת – התערוכה 'בדלת אמות' של בתיה אפולו במוזיאון הרצליה

לא חסרות פנינים במחזור התערוכות הנוכחי שמוצג במוזיאון הרצליה. אני מצאתי את עצמי מתלהבת במיוחד מתערוכתה של בתיה אפולו. אפולו היא אמנית שלא פרצה לתודעת הקהל הרחב בחייה וכעת, ארבע שנים לאחר מותה, התערוכה הזו עושה שירות חשוב בלהביא את עבודתה לקדמת הבמה. אהבתי את סגנון הציור הפיגורטיבי שלה שהרגיש לי על התפר בין איור לציור. השילוב בין הצבעוניות לדימויים יצר משהו קצת קודר שהצליח לרגש אותי.

אלעד רוזן – התערוכה 'טעויות העתיד וכיבוד קל' של גיא גולדשטיין בארטפורט

כשרואים כל כך הרבה אמנות כל השנה, לפעמים כבר קצת קשה להיות מופתע. לכן שמחתי מאוד על ההפתעה הנעימה שחוויתי בכניסה לתערוכה המוצלחת של גיא גולדשטיין "טעויות העתיד וכיבוד קל" בגלריה של ארטפורט. אני מכיר את גולדשטיין כאמן רציני ואנליטי שתערוכותיו מעוררות מחשבה ונולדות מתוך מחקר מעמיק וארוך. היה זה גילוי משמח במיוחד לגלות תערוכה מלאת הומור עם המצאות ויזואליות וחיבורים מפתיעים בין אובייקטים. מצאתי את עצמי מסתובב בתערוכה עם חיוך על הפנים ובשבילי, כמי שלוקח הומור מאוד ברצינות – זו המחמאה הכי גדולה.

מימין: בתיה אפולו (פרט), מתוך תערוכת יחיד במוזיאון הרצליה – הבחירה של נטע עשת
משמאל: ערבה אסף, מתוך תערוכת יחיד בגלריה לחם ושושנים – הבחירה של עמית רובין

משה שק במוזיאון ארצות המקרא

מיכל סופיה טוביאס – היכרות עם עבודתו של האמן משה שק

כחובבת פרהיסטוריה ידועה, התערוכה שהייתה עבורי חגיגה גדולה היא כמובן התערוכה ״חפירות – אמנות מזמן עכשיו״ שאצרה בחוכמה ובנדיבות שירה פרידמן במוזיאון ארצות המקרא. מעבר לשילוב הנהדר של עבודות אמנות עכשוויות המגיבות לרוח קדמונית לצד הממצאים הארכיאולוגיים הפנטסטיים של תצוגת הקבע, התרגשתי במיוחד מגילויו של אמן ופסל נפלא שלא הכרתי – משה שק. התערוכה הזאת כאילו נולדה כדי לשים עליו אלומה רכה של אור ולומר: לפעמים אפשר להתגעגע לזמן אחר במקום הזה. זה בהחלט משהו ללכת איתו הביתה.

עברי באומגרטן – התערוכה 'פני מזרח מאדימין' של הינדה וייס בארטפורט

השנה התלהבתי במיוחד מהתערוכה "פני מזרח מאדימין" של הינדה וייס בארטפורט. התערוכה בחנה את הנוזליות של הזמן וההיסטוריה מנקודת מבט ייחודית על תקופת המגפה בניו יורק. הינדה יוצאת מתוך עיסוק בחומרים תיעודיים למסע מרגש ומרתק בין הקולקטיבי לאישי. שווה גם לציין את רמת ההפקה הגבוהה של התערוכה שיצרה חלל מרשים עם הקרנות ענק שעטפו את הצופה ולקחו את החוויה עוד צעד קדימה.

לירון אלקולומברה – אירועי 'אוהבים אמנות – עושים אמנות' בתל אביב

מבחינתי האירוע של השנה היה "אוהבים אמנות עושים אמנות",  ובפרט התערוכה המרכזית – "אליהו" ביד אליהו. סופ״ש גדוש באמנות והזכות להדריך סיורים שם ולחשוף אמנות לקהל כל כך רחב. מרגש במיוחד היה בשבילי לחזור להדריך לראשונה מאז היציאה לחופשת לידה. החזרה לשטח הרגישה גם כמו הרפתקה חדשה אבל גם כמו לחזור הביתה.

יונתן אולמן – התערוכה 'תשוקה, הפרעה' של אנט מסאז'ה במוזיאון תל אביב

השנה שמחתי מאוד על ההזדמנות לפגוש את התערוכה רחבת היריעה של אנט מסאז'ה במוזיאון תל אביב לאמנות. אני אמנם מכיר את עבודתה של מסאז'ה כבר שנים רבות, אך מעולם לא הזדמן לי לפגוש תערוכה כל כך מקיפה שלה. בהמון מובנים, לדעתי, תערוכה שהציגה אמנות מעניינת בהרבה מהתערוכה המאוד מתוקשרת של יאיוי קוסמה (וזה מבלי להפחית בכלל מערכה של קוסמה) וחבל שעברה קצת 'מתחת לרדאר'.

הילה בן ארי בבית אנה טיכו – הבחירה של נועה מירו

דוד דובשני – 'חגיגה על נייר' במוזיאון ישראל
זו תערוכה שהייתה ממש כפי ששמה מעיד – חגיגה של רישומים מהמאה האחרונה. מפול קליי ועד ויליאם קנטרידג'. בנוסף, בכניסה לתערוכה הייתה תערוכה אחרת שעסקה במגילת פירנצה. שני העולמות הכל כך שונים השלימו זה את זה והוכיחו שלא צריך יותר מפיסת נייר ודיו כדי לברוא עולמות.

נועה מירו – התערוכה 'קול הקורא אל עצמו' של הילה בן ארי בבית אנה טיכו

תערוכת השנה שלי היא תערוכתה של הילה בן ארי "קול הקורא אל עצמו" בבית אנה טיכו (אוצרת: תמנע זליגמן). לב התערוכה הוא מיצב הוידאו שיצרה בן ארי כמחווה לאמן מגזרות הנייר הנשכח משה רייפר. זוהי תערוכה חכמה ומלאת רגישות המשלבת בין המיצב של בן-ארי למגזרות הנייר של רייפר העשויות בדקדקנות מעוררת השתאות. מתוך האפלה מגיחות דמויות בודדות; ספק מתמזגות, ספק נאבקות במחול שדים עם יריעות נייר.  ההצבה בחלל מזמינה אותנו למעין מסע אל נבכי התת-מודע, למבט על גבולות ומגבלות הגוף והחומר, בין שברי הברות, בניסיון לברוא עולם יש מאין.

עמית רובין – התערוכה 'שתיהן אותה אחת' של ערבה אסף בגלריה לחם ושושנים

אחד מרגעי האמנות המרגשים ביותר שקרו לי בשנה האחרונה התרחשו בגלריית לחם ושושנים בתערוכת היחידה של ערבה אסף 'שתיהן אותה אחת'. האובייקטים והציורים היו מרגשים, אבל יותר מכל נגעה בי הקריאה בקלפים. לערבה יש מערכת קלפים, מצוירים בידה, שסביבם בנוי טקס עם קודים וחוקים לפתיחה. במסגרת התערוכה היא ערכה למבקרי ומבקרות התערוכה ואני ביניהם, טקסי פתיחת קלפים – אחת על אחת. לא אגלה מה שאלתי אבל הרמז היה מדויק ואפילו הספיק להתממש, ממליצה בחום לעקוב אחריה.

התערוכה 'חגיגה על נייר' במוזיאון ישראל (הצילום באדיבות מוזיאון ישראל) – הבחירה של דוד דובשני

גיא גולדשטיין, מתוך 'טעויות העתיד וכיבוד קל', תערוכת יחיד בארטפורט, תל אביב. צילום: טל ניסים

איך אומרים באנגלית? When it rains it pours, הגשם מוביל למבול. אם בשבועות האחרונים דברנו בהססנות על חזרה כלשהי לשגרת אמנות, הסופ"ש הקרוב מוכיח שתל אביב היא באמת עיר ללא הפסקה ושהתרבות והאמנות הן חיוניות לא פחות מדברים אחרים. ביום חמישי ייפתחו אירועי "אוהבים אמנות. עושים אמנות" אשר הפכו בשנים האחרונות לאירוע המרכזי בתחום האמנות שנתמך על ידי העירייה. כמובן שהשנה היו צריכים הדברים להשתנות מעט בשל המצב, ועם זאת נראה שמגבלות יכולות להיות גם דבר מפרה – במיוחד באמנות. הסופ"ש הקרוב עמוס לעייפה באירועים מעניינים, שונים ומפתיעים לצד פתיחה של תערוכות חדשות.

בהמלצות הסופ"ש לא נרחיב על התערוכה המרכזית של האירוע, כיוון שעל כך תוכלו לשמוע בסיורים שלנו, שכן אנחנו נוביל השנה את הסיורים הרשמיים מטעם העירייה (כולם התמלאו בין רגע, אבל יש סיור פתוח נוסף בקישור). בחרנו להציע רשימה של קצרים משלל האירועים שיתקיימו בסופ"ש בין היתר פתיחת תערוכה משותפת לאניסה אשקר ומשה גרשוני, קבוצת פרוטקטיב אדג' שיוצאת לישון במוסדות תרבות סגורים, ערבי הקרנות וידאו ארט, סדנה מקוונת ליצירת עששיות ועוד.

זה הזמן לנעול נעליים נוחות ולצאת לראות אמנות – איזה כיף!

שני ורנר וצוות Talking Art

מיכל ארז, מתוך התערוכה "כוסות רוח יעזרו כמו בנקאי למת", סטודיו בנק

תערוכות

תערוכה מקבילה לאניסה אשקר ומשה גרשוני. אוצרת : אורית מור

בשנת 1970 כתב משה גרשוני על אחד מרישומיו את המשפט "הנייר נראה לבן מבחוץ, אבל בפנים הוא שחור". במשפט זה הוא מסמן את המתח בין הזהויות השחורה והלבנה, ואת העמל "השחור" שמסתתר מאחורי הנייר הלבן. משפט תמים לכאורה, אך פוליטי במובהק. יצירתו של גרשוני נחשבת לאחת המכוננות באמנות הישראלית וחשוב לזכור שהיא גם משתייכת לדור שבו המחאה הפוליטית החלה לראשונה להופיע בארץ, וגם באמנות המקומית. החיבור עם אניסה אשקר הוא מעניין בהקשר זה, כמייצגים שני דורות שונים של אמירה דומה. מעבר לכך, יש קשר סגנוני וצורני בין שני היוצרים ומעניין לראות תערוכה שתכיל בתוכה וודאי אקספרסיביות רבה ועוצמה ציורית.

פתיחה: יום חמישי, 12.11 בשעה 20:00, הלובי מקום לאמנות. ארלוזורוב 6, תל אביב.  אירוע פייסבוק

"חומר אפל מאוד" תערוכת יחידה לשירה ריימן. אוצרת: הגר רבן

איכויותיו של הפיסול הישראלי הן דבר שיש לחקור אותו יותר לעומק, נדמה שמשהו מתזת "דלות החומר" המכוננת, דבק עדיין באמנות המקומית בכלל ובפיסול בפרט. אכן, קשה ליצור בארץ פיסול מונומנטלי נוסח אירופה בברונזה או אבן, ואנו עדים בעיקר לפיסול המשתמש בחומרים זמינים יותר ובתוך כך בהרבה חומרים מן הנמצא ומן המוכן. עבודותיה של ריימן הן תחביר מסתורי ואפלולי של אותם חומרים פשוטים. גזירי עץ, חבלים, עצמות של פרה – כרוכים יחד במעין תחבושות פלסטית שחורה ודמוית זפת. מושג "החומר האפל" נלקח כאן בהשאלה מעולם המדע ונראה שהוא מתאים מעין כמוהו, כשאלה מהו אותו דבר מסתורי ולא ברור שהופך את מחבר הדברים לטעון כל כך.

פתיחה: חמישי 12.11, 17:00-23:00, גלריה חנינא, שביל המרץ 5, תל אביב.   אירוע פייסבוק

האתר של שירה ריימן בקישור

"כוסות רוח יעזרו כמו בנקאי למת" תערוכה קבוצתית. אוצרת: יוליה יבלונסקי

כשמה כן היא, תערוכה מורכבת. סטודיו בנק הוא מתחם אמנות שהוקם בחסות העירייה במבנה ששכן בו בעבר בנק ועתיד להפוך למלון חדש. כיאה לתהליכי הג'נטריפיקציה בעיר – האמנות משמשת ככלי לשיבוח עירוני בתקופת המעבר שבין שני המוסדות הכלכליים. יש בכך הרבה טוב, אך תמיד אפשר לזהות במהלכים כאלה גם בעייתיות נדל"נית, כלכלית וערכית. כך או כך, התערוכה עוקבת אחר דמויות מפתח בבוהמה התל אביבית של המאה הקודמת ובניסיון שלהן להעיר את השדה המקומי, ובבעיות דומות שמתקיימות גם היום. כפי שנכתב בטקסט התערוכה "העבודות המוצגות עוסקות במתח שבין המיתולוגי לעכשווי; בין שימור האתוס לקריאה מחודשת של ההיסטוריה".

פתיחה: חמישי, 12.11, 19:00. סטודיו בנק, בן יהודה 71, תל אביב.   אירוע פייסבוק

אירועים

ארט בי אנד בי – עולם התרבות הלך לישון, מופע שינה של קבוצת פרוטקטיב אדג'

לאט ובנחישות קבוצת האמנים המגוונת הזו חודרת לתודעה, בזכות המיצגים מעוררי המחשבה שלהם. כעת, בפעולה פשוטה יחסית הם יצאו לישון (באמת לישון) על במות היכלי התרבות הנטושות.

ההופעות והשינה יוקרנו על קיר חיצוני של תיאטרון הקאמרי בלייב סטרימינג כמו גם ברשתות החברתיות.

אירוע פייסבוק.    לייב סטרימינג

"חייבים אמנות" סדרת אירועים בחסות הגלריות השיתופיות בעיר

כיאה לגלריות האלטרנטיביות בעיר, הן מובילות מחאה וביקורת על המצב הקשה שעולם האמנות נתון בו בימים אלו. בהתאמה, כל האירועים יהיו בעלי אופי ביקורתי על המצב. בין היתר: סדנה מקוונת ליצירת עששיות "לך" ו"חייבים אמנות" (בהנחיית רותם ריטוב) ותהלוכה לאחר מכן; מיצב חוצות של גל ורדי, העוסק בהריון ולידה בזמן סגר הקורונה;  מיצב "אירוע לבבי" של רותם רשף במעבדה לאמנות; "המולה וזעם" – הקרנת אסופה של עבודות וידאו. אוצר: יאיר ברק

יש עוד הרבה אירועים. מומלץ להתעדכן באירוע הפייסבוק על כל האירועים והפרטים

אבנר פינצ'ובר, הקרנת וידאו ארט במסגרת "חייבים אמנות"