ארכיון תגיות: שרון תובל

בין קודש לחול. המלצות סוף השבוע 20-22.3

כתיבת תגובה

אמנות היא הרבה דברים – היא נשגבת ופיוטית, נוגעת בנימי הנפש הדקים ביותר ונותנת בסיס רוחני גם לחיים החילוניים ביותר. ומצד שני היא אובייקט מסחרי, מותאמת למצב רוח משתנה של האמן והצופה, שלא לומר מותאמת לצבע הספה בסלון. בשבילנו המתח הזה הוא אחד מהדברים שהופכים את האמנות למרתקת ורלבנטית תמיד. בין אוהל מועד למטבח, בין שני אבות רוחניים של עולם האמנות ובין הגוף והקו – תערוכות השבוע מפגישות בין עולמות שונים ועושות זאת בדרכה הייחודית של האמנות.

במוזיאון בת ים מערבבת אסתר שניידר בין המיסטי ליומיומי; בקיבוץ כברי מפגש ענקים אמנותי אמיתי; בבית האמנים הגוף האנושי והזמן יוצרים יחד קו. וגם – גיא בר אמוץ בקברט מכני-אנושי היברידי וחצוף במעבדה.
שיהיה סופ"ש נעים ככל האפשר, ושיחזרו כולם הביתה בשלום – עכשיו.
שני ורנר וצוות Talking Art

עדי ארגוב, מתוך תערוכה בבית האמנים בירושלים. צילום: יובל חי

'הושענא', תערוכת יחידה של אסתר שניידר. אוצרת: הילה כהן שניידרמן
המורה הבודהיסטי הוייטנאמי טיך נאט האן ידוע בכך שעודד את תלמידיו למצוא את ההתעלות וההארה גם ברגעים היומיומיים ביותר. באחד הטקסטים היפים שלו הוא משווה בין שטיפת הכלים לבין רחיצת בודהא התינוק. כלומר, גם בתוך הרגע היומיומי ביותר שרובנו מתייחסים אליו כאל מטרד משעמם יכולות להמצא קדושה, כבוד ויראה. אנחנו לא יודעים עם האמנית המצויינת אסתר שניידר קראה את כתביו של המורה הוייטנאמי הגדול, אבל תערוכתה החדשה במוזיאון בת ים בהחלט מתכתבת עם תורתו. בתערוכתה מחברת שניידר בין העולמות העליונים לאלה התחתונים. בין קודש הקודשים של הדת היהודית – אוהל מועד, משכנו המדברי של ארון הקודש – לבין הבית הפרטי והצורך האינסופי לתחזק לנקות ולסדר אותו. האמנות של שניידר מגלמת בדיוק את החיבור הזה בין זיקה עמוקה למיסטיקה יהודית ואחרת לבין ציור ופיסול עדין ויפהפה בפורמט אנושי. אמנות שמרגישה בנוח באותה מידה בבית פרטי ובבית מקדש.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 20.3, 19:00, מוזיאון בת ים, סטרומה 6, בת ים
התערוכה תוצג עד 15.6. שעות פתיחה: שני ורביעי: 14:00-10:00, שלישי וחמישי: 20:00-16:00, שישי ושבת: 14:00-10:00

'מפגש מאוחר', שלוש תערוכות לרגל 100 שנה להולדתם של אורי ריזמן ויחיאל שמי.
גם בסצינת האמנות הצעירה שלנו יש כמה "אבות קדמונים" – אמנים מיתולוגיים עם פרסונה גדולה מהחיים שהאדוות של השפעתם, עדיין מורגשות גם שנים רבות לאחר לכתם. אורי ריזמן ויחיאל שמי הם דוגמה מובהקת לשניים שכאלה – שני אמנים שהושפעו עמוקות מתנועות מודרניות של האמנות העולמית, אך נטעו אותה היטב באדמה, החומר והאור המקומיים. שמי הוא ממנסחיה המובהקים של שפת הפיסול הישראלי המודרני ואילו ריזמן היטיב לתפוס בציוריו את האור והנוף הישראליים, גם כשפעל על סף הציור המופשט. שניהם לא הסתפקו בעבודת הסטודיו והתערבו בעולם בצורה הישירה ביותר – הם בין מקימיו של קיבוץ כברי, הקימו בו את הסטודיות שלהם והיו מהסיבות שהפכו אותו למרכז האמנותי שהוא היום. כעת נפתחות בחללי האמנות הנחשבים של הקיבוץ שלוש תערוכות מקבילות המוקדשות לפועלם של השניים לרגל 100 שנים להולדתם. עכשיו עם בוא השקט לצפון והופעתו של האביב – כדאי ואף חשוב לבוא ולהיחשף לעומק תרומתם של השניים לעולם האמנות הישראלי ובכלל.
אירוע פתיחה: שבת, 22.3, 13:00, אטליה שמי, קיבוץ כברי
את התערוכה באטליה שמי אוצרת סמדר שינדלר. בנוסף מוצגות תערוכות גם במרכז גוטסמן לתחריט (אוצרת: עפרה רעיף) וגם בגלריה השיתופית יהודית ערבית בגליל (אוצרת: תמר הורביץ ליבנה)

'ראי את הקו, שאת והזמן עושים יחד', תערוכת יחידה של עדי ארגוב. אוצרת: הדסה כהן
גם בימי הבינה המלאכותית, הקו הרישומי דורש גוף אנושי. מעבר לכל רעיון ואידאה, כדי ליצור קו רישומי חי, רוטט ובעל משמעות, צריכה להיות שם יד אנושית המחוברת לגוף ומחפשת משהו באמצעות הקו. עדי ארגוב, נשענת על ציטוט מתוך ספרו המיתולוגי של פסח סלבוסקי ז"ל 'ההשראה החוזרת לתיקונה'. הדימוי היפה הזה של שיתוף הפעולה בין האמן או האמנית לזמן כדי ליצור קו, עומד בבסיסה של תערוכתה החדשה של ארגוב בבית האמנים בירושלים. ארגוב מכניסה את הגוף אל תוך עבודותיה בשתי דרכים – פעם אחת באמצעות רישומי שלדים המייצגים את הגוף במצבו החשוף ביותר ופעם אחת באמצעות כוריאוגרפיות רישומיות רוטטות ותזזיתיות. השילוב יוצר סביבה קווית חיה ונושמת שמטעינה את הרישום במשמעות שהיא מעבר לתוצר הסופי ולמעשה נטועה עמוק בתהליך העבודה עצמו. תערוכה שעדינות ועוצמה משחקות בה יחדיו.
באותו יום יפתחו גם תערוכות של יונתן גולד, מרב צור ורוזה יגזאו
אירוע פתיחה: יום שבת, 22.3, 12:00, בית האמנים, שמואל הנגיד 12, ירושלים
פרטים נוספים באתר הגלריה

וגם –
'שירומן', תערוכת יחיד של גיא בר אמוץ. אוצר: שרון תובל
גיא בר אמוץ הוא אמן שמשלב בין היי טק ללואו טק, בין רובוטיקה לבין גרוטאות, בין מוזיקה לבין רעש, בין אמנות גבוהה לטעם רע שחוגג את עצמו בלי בושה. בחלל המעבדה בהרצל יוצר בר אמוץ מופע פרפורמטיבי-מוזיקלי-קרקסי של מוזיקאים, רובוטים מזמרים והיברידים אנושיים שיחד עם תוכנת דיבור ממוחשבת חוצים גבולות בין אנושי לרובוטי באופן מלא הומור עצמי, אך גם מתוחכם ומעורר מחשבה. מומלץ להגיע עם ראש פתוח.
אירוע פתיחה: יום שבת, 22.3, 19:00, המעבדה, הרצל 119, תל אביב
אירוע פייסבוק
שעות פתיחה: ראשון–חמישי סגור; שישי ושבת 11:00–14:00

יחיאל שמי ואורי רייזמן, מתוך תערוכה בקיבוץ כברי. צילום: הדר סייפן

 

מצב נפשי. המלצות סוף השבוע 16-18.1.25

תגובה אחת

חלל הגלריה הוא לעתים – אולי תמיד – מראה לנפשם של האמן או האמנית המציגים בו. הציור, הפיסול או הוידאו בתערוכה הם תרגום של תופעות נפשיות, רגשיות וגם היסטוריות שהשפיעו על האמן או האמנית. תערוכות השבוע מזמינות אותנו לפסוע אל תוך ראשם וליבם של האמנים לחוויה אישית מאוד אך כזו שבה נוכל בתקווה למצוא גם את עצמנו.

בבית ליבלינג מרב שין בן-אלון עורכת מחקר אמנותי על גורלו של בית חולים יהודי בפולין; במעבדה מזמין אותנו מיכאל בן אבו לצלול אל תוך נבכי תת המודע שלו; בגלריה רוזנפלד מדגים זמיר שץ את ורסטיליות האמנותית שלו; וגם – פסטיבל 'דוקאביב גליל' חוזר למעלות תרשיחא בסופה של שנה קשה.

שיהיה סופ"ש נעים עד כמה שניתן, ושיחזרו כולם הביתה בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

מרב שין בן אלון, מתוך תערוכת יחידה בבית ליבלינג, תל אביב

'בית החולים היהודי',  תערוכת יחידה של מרב שין בן-אלון. אוצרת: ד"ר סמדר שפי
לאמנים ואמניות יש דרך משלהם לגשת אל ההיסטוריה. בעוד שהיסטוריונים מחוייבים לדבוק בנורמות ופרקטיקות אקדמיות, אמנות מן הסתם, היא משוחררת יותר. אמנות יכולה לנקוט בשיטות מחקר אינטואיטיביות וחופשיות שמבוססות על זיקות אסתטיות, אישיות או על חיבורים אסוציאטיביים. התוצאה יכולה פעמים רבות לחשוף אמיתות חבויות שלא היו נחשפות בשיטות הקונבנציונליות.
בתערוכתה החדשה בבית ליבלינג, מתחקה מרב שין בן-אלון אחר קורותיו של בית חולים יהודי אחד בפולין. שני מאגרי צילום שתיעדו את המקום במשך יותר ממאה שנות פעילותו, הופכים אצל בן אלון למיצב קולאז'י מרהיב ונוגע ללב שנוצר במיוחד לחלל של בית ליבלינג. ההתחלה בראשית המאה הקודמת תחת קהילה יהודית משגשת, ההשתלטות הנאצית, התקופה הסובייטית והפעילות עד הסגירה ה-2015; כמו בטבעות של גזע עץ, ההיסטוריה נוכחת בקולאז'ים של בן אלון במרומז. מרתק ומסקרן
אירוע פתיחה: יום חמישי, 16.1, 19:30, בית ליבלינג, אידלסון 29, תל־אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה

'אִישְׁמִילָה', תערוכת יחיד של מיכאל בן אבו. אוצר: שרון תובל
מגיע רגע בחייו של אדם בו הוא נוטה לעשות סיכומים. לא חלילה כדי להיפרד, אלא כדי לאמוד את ההישגים, ההפסדים ואת כל מה שלמדנו וצברנו עד עתה. בתערוכתו החדשה במעבדה, נראה שמיכאל בן אבו עושה בדיוק את זה. כאשר רואים את שני ארונות הקבורה המונחים במרכז החלל – האחד עם הכיתוב "הנני" והשני עם הכיתוב "אינני" –  קשה שלא לקרוא את זה כמבט מפוכח באמצע החיים על הגורל האנושי הבלתי נמנע של כולנו. כמו תמיד בחלל האמנות האקספרימנטלי המעבדה, בן אבו מקבל יד חופשית להשתמש בחלל לצרכיו והוא יוצר כאן מיצב חובק כל שמכיל עבודות ממגוון רחב של מדיומים ושפות. מלבד ארונות הקבורה המדוברים, נמצא פה גם וידאו של בן אבו רוקד מחול סוּפִי, "ספרי חיים" גדולי מימדים שנוצרו מפירוק והרכבה מחדש של ספרים קטנים יותר ועבודות ציור וטקסט שמתייחסות לאותיות א' ו-ה'. הכניסה לתערוכה היא קצת כמו כניסה אל תוך תת המודע של האמן שעוסק בשאלות הגדולות של חייו.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 16.1, 20:00, המעבדה, הרצל 119, תל אביב. אירוע פייסבוק

'מוזמביק', תערוכת יחיד של זמיר שץ. אוצרת: מיה פרנקל טנא
ביקור בתערוכות של זמיר שץ מרגיש לפעמים כמו ביקור בתערוכה זוגית או קבוצתית. השפה האמנותית של שץ מגוונת כל כך, עד שקשה לעתים להאמין שאמן אחד יצר גם את ציורי השמן מלאי הצבע, בעלי הטכניקה המוקפדת, המציגים סצינות אידיליות אבל גם רישומים בעלי סגנון שרבוטי וגס העוסקים בנושאים קשים וקיצוניים לעתים. נראה ש-שץ אינו מרגיש מחוייב לסגנון אמנותי מסוים או אמירה אחידה, אלא מרגיש מחוייב ראשית כל לעצמו ולחייו על כל המגוון הרעיוני והסגנוני שבהם. יש בזה משהו מאוד מעורר הזדהות – הרי כולנו יכולים לפתוח את היום בהתפעמות מיופיו של הרחוב השקט בשעות הבוקר המוקדמות ומספיק מבט אחד בחדשות או שעה בפקקים ויוצאת מאיתנו "המפלצת" שרוצה לקלל ולשבור. גם מקורות ההשראה לתערוכה הם דואליים על סף הסכיזופרניה – מצד אחד זכרונות ממסע באפריקה ומצד שני יומן ויזואלי שנוצר בשנים 2013-2015 המתעד את הזעזועים החברתיים והפוליטיים שעברו על ישראל באותה תקופה. מה שנשאר קבוע בכל סגנון הוא היכולת של שץ לגעת ברגש ובלב.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 16.1, 19:00, גלריה רוזנפלד, המפעל 1, תל אביב. אירוע פייסבוק

וגם –
פסטיבל דוקאביב גליל ה-16
דוקאביב הוא כנראה פסטיבל הסרטים החביב עלינו, כבר המון שנים. תמיד אפשר למצוא כאן אוצרות דוקומנטריים מרתקים ויצירתיות לא רק בבחירת הסרטים אלה גם באיך ואיפה מקרינים אותם. אחד הפרויקטים המרגשים של הפסטיבל הוא הסניף הגלילי שלו שבעצמו הוא כבר ותיק למדי. השבוע, לאחר שנה קשה במיוחד בגליל, חוזר הפסטיבל החשוב הזה אל חבל הארץ המצולק כדי להביא אליו תרבות ואמנות דווקא עכשיו. מרגש מאוד וחשוב כל כך. יש המון סרטים לבחור מהם, הלינק לאתר והתוכניה בסוף ההמלצה. אנחנו ממליצים במיוחד על הסרט 'אנסלם' של וים ונדרס – מפגש ענקים של במאי גדול עם אמן אגדי לסרט מרהיב ביופיו.
מתי ואיפה: ימים חמישי-שבת, 16-18.1, מוקדים שונים ברחבי מעלות-תרשיחא
פרטים נוספים ותוכניה מלאה באתר הפסטיבל

זמיר שץ, מתוך תערוכת יחיד בגלריה רוזנפלד, תל אביב (פרט)

זר לא יבין זאת. המלצות הסופ"ש 2-4.5

כתיבת תגובה

גלריה שנפתחת מחדש לאחר אירוע טראומתי, אמנית שלוקחת את עבודתה עוד צעד קדימה ואמנים שמשתמשים בחוויותיהם האישיות כדי לספר סיפור רחב יותר. את כל אלה קשה לראות במבט חיצוני והם דורשים הכרות מעמיקה יותר עם שדה האמנות והדמויות המרכיבות אותו. המלצות השבוע הן הנסיון שלנו להכניס אתכם בסוד העניינים.
גלריה בארי פותחת את הסניף התל אביבי המיוחל שלה עד שתחזור למקומה הטבעי בקיבוץ; במעבדה מפרקת לילי כהן פרח-יה את הציור למרכיביו הראשוניים; ובגלריה רוזנפלד מציג הצמד נוי ותמיר תערוכה אישית מאוד וציבורית מאוד בו זמנית. בהמלצת הלוקאלז שלנו תערוכה לעאישה עראר בגלריה דביר בפריז.

ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

לילי כהן פרח-יה, מתוך תערוכת יחידה במעבדה, תל אביב

'ואני, לו רק הייתי יכול, הייתי', תערוכת יחיד של מתי אלמליח והשקה של גלריה בארי בתל אביב. אוצרת: סופי ברזון מקאי

כמה חיכינו להמלצה הזו. בתוך ים שברון הלב של השבעה באוקטובר, התמונה של גלריה בארי שרופה עד היסוד דקרה לנו בלב במיוחד. אחרי חודשים שבהם תערוכות הגלריה התארחו בחללי אמנות ברחבי הארץ, סוף סוף היא משיקה את החלל החדש, וכפי שהם מדגישים, הזמני – בתל אביב!  נדמה שאין מתאימה מתערוכתו של מתי אלמליח כדי להשיק את חלל הגלריה החדש – הצילום של אלמליח מציג דיוקנאות עצמיים שלו מלאי עדינות ושבריריות בתוך חללים שנראים כחדרי מלון וחדרי המתנה. השילוב בין החשיפה האינטימית של אלמליח לבין החדרים הזרים מסמל אולי במשהו את הגלריה שנעקרה ממקומה. ובעיקר התמונות מזקקות מבט עדין ומלא חמלה על זהות, מגדר, גוף וגיל. אלה ימים שקשה לדבר בהם על ניצחון. המילה המפוארת הזו קיבלה משמעות אחרת ומורכבת יותר אחרי מאורעות השבעה באוקטובר והמלחמה הקשה שפרצה בעקבותיהם. ובכל זאת, נצחונות אפשר וצריך לחגוג, גם אם הם לא מושלמים. הקמתה המחודשת של גלריה בארי, במיוחד כשנעשתה באמצעות סולידריות של קהילת האמנות הישראלית כולה, היא בהחלט ניצחון כזה. ברכות חמות לצוות גלריה בארי, מתרגשים איתכם עד השיבה הביתה ואחריה.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 2.5, 20:00, גלריה בארי, בית רומנו, דרך יפו 9, קומה 1, תל אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה

'תנשמי', תערוכת יחידה של לילי כהן פרח-יה. אוצר: שרון תובל

בתערוכה החדשה שלה במעבדה של שרון תובל ברחוב הרצל בתל אביב, ממשיכה לילי כהן פרח-יה לאתגר את המצע הציורי כפי שהיא עושה באופן עקבי בעבודותיה בשנים האחרונות. אנחנו עוקבים במשך שנים ארוכות אחרי עבודותיה של כהן פרח-יה ולא נדיר למצוא אותה מציירת על ניירות פרגמנט, או הדפסים בפורמטים לא שגרתיים ועוד דרכים לאתגר את המדיום. כעת היא פורצת גבולות חדשים ומפרקת את הציור לחלוטין לאלמנטים פיסוליים נפרדים שממלאים את חלל הגלריה ומאפשרים לצופה להיטמע בתוך יצירת האמנות. גם כאן, לא מסתפקת האמנית בפירוק הציור בלבד, אלא גם עושה שימוש בחומרים ואלמנטים לא שגרתיים כמו נייר מכווץ, ניילון ואלמנטים פיסוליים אחרים בכדי לייצג את חלקיו השונים של הציור המפורק. המסע הארוך שלנו בעקבות עבודתה של לילי כהן פרח-יה לאורך השנים תמיד הניב רגעים מרתקים ונראה שזה עוד אחד מהם. יש למה לחכות.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 2.5, 20:00, המעבדה, הרצל 119, תל אביב
אירוע פייסבוק

'בפרקים הקודמים', תערוכת יחיד של נוי ותמיר. אוצרת: מיה פרנקל טנא

מה שמחבר קהילה למקום הוא אוסף של סיפורים. לפעמים הסיפורים האלה מרגישים פרטיים ואישיים, אבל ברגע שמספרים אותם למישהו אחר מגלים שהוא או היא חיו סיפור דומה מאוד. כך נוצר בית. צמד האמנים הצעיר יחסית נוי ותמיר הספיקו כבר לעשות לא מעט בקריירה הקצרה שלהם וכעת בתעוזה שלא לומר מעט חוצפה בריאה האופיינית להם הם עורכים סוג של "רטרוספקטיבה בתערוכתם הראשונה בגלריה רוזנפלד. נוי ותמיר יוצרים תערוכה שהיא בו זמנית גם אינטימית ואישית מאוד, אבל גם ממקמת אותם בתוך קהילות רחבות יותר ובתוך הזמן בו הם חיים. כך אנחנו מקבלים נקודות מבט ייחודיות על החוויה של נוער קווירי בארץ, על אקטיביזם מתמשך, על החיים לצד ובתוך מלחמה שאינה נגמרת ועוד. כמעט כל אחד מאיתנו ימצא את עצמו בתוך אחד מהתרחישים הללו. שלבו את זה עם הסגנון הבלתי ניתן לחיקוי של הצמד והחיבה שלהם לפיסול לא שגרתי ותקבלו קרנבל מאוד ישראלי ועכשווי. תענוג

אירוע פתיחה: יום חמישי, 2.5, 19:00, גלריה רוזנפלד, המפעל 1, תל אביב
אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – פריז

 ‘There was love, there was death, and there was you’ תערוכת יחידה של עאישה עראר

תערוכת יחידה של אמנית פלסטינית בגלריה ישראלית בפריז – בימים אלו זה נשמע מינימום כמו "ואריה עם גדי ירבץ" והנה זה בדיוק מה שקורה כרגע בסניף הפריזאי של גלריה דביר. האמנות של עאישה עראר לא משדרת מייד פוליטיקה, אבל היא בהחלט זועקת מעומק הלב זהות, נשיות ואחרוּת. הציור הפראי והיצרי של עראר הולך כנגד כל סטריאוטיפ שננסה להלביש על הסיטואציה ואולי דרך שבירת המוסכמות הצפויות נצליח ליצור גשר בר קיימא בין תרבויות.

התערוכה מוצגת עד 15.6, בגלריה דביר, פריז
בכתובת: Dvir Gallery, 13, rue des Arquebusiers, Paris
פרטים נוספים באתר התערוכה

נוי ותמיר, מתוך תערוכת יחיד בגלריה רוזנפלד, תל אביב

ממעמקים. המלצות הסופ"ש 8-10.2

כתיבת תגובה

בתרבות ובאמנות המילה 'מעמקים' יכולה לשמש כמטאפורה בעלת משמעות כפולה – התעמקות וירידה לפרטים יכולה להוות גם צלילה אל מעמקי הייאוש והפחד. אם תרצו, הקו הדק שבין תקווה לייאוש. תערוכות השבוע, שחלקן עושות שימוש במטאפורות ימיות של ממש משחקות את המשחק הכפול הזה בכישרון ורגישות וכמו דולי פנינים, מביאות לנו מן המעמקים משמעות ויופי.

בגלריה גורדון מציגה טל ירושלמי ציור שהתפרק והתאחה מחדש; בגלריה נגא יוצר יונתן צופי עבודות וירטואוזיות באמצעים הפשוטים ביותר; במעבדה מציג הלוקאל הלונדוני שלנו (לשעבר) מיצב מבריק ומפתיע. ובפינת הבונוס תערוכה ששמה עומד לנו על הלשון כבר חודשים.

שיהיה סוף שבוע של העמקה,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

טל ירושלמי, מתוך תערוכת יחידה בגלריה גורדון, תל אביב

'מצולות', תערוכת יחידה של טל ירושלמי

בשבוע שעבר דיברנו על מקריות שאיגדה יחד שלוש ציירות מעולות. אם באופן מקרי תערוכתה של טל ירושלמי היתה מתקיימת בשבוע שעבר במקום השבוע, היא לגמרי היתה נכנסת לרשימה. בעיננו (ולגמרי לא רק בעיננו) מדובר על אחת הציירות המשובחות במקומותינו. ירושלמי יוצרת ציורים שנראים בעת ובעונה אחת גם כמו חלום סוריאליסטי וגם כמו אסופה של חפצים כמעט רנדומליים שאפשר אולי למצוא בכיס של ילדה הרפתקנית או בתחתית של מגירה ישנה. נרות, חבלים, שברי חרסים וציפורים אקזוטיות מתערבבים בחלל שהוא שילוב בין ביצה קדמונית לתוהו ובוהו מיתולוגי. אי אפשר שלא להביט בציורים האלה בעיניים אחרות אחרי השבעה באוקטובר – מרחבים מפורקים מנוקדים בשברי חפצים יומיומיים. גם ירושלמי מתייחסת לנושא ומדברת על עבודות שכמעט ניבאו את האסון ועל קומפוזיציות שהתפרקו וסירבו להתאחות. בסופו של דבר מצאו הציירת והציורים את דרכם החוצה מהפירוק אל תוך איחוי וריפוי – הלוואי שנצליח גם אנחנו.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 8.2, 19:00, גלריה גורדון, הזרם 5, תל אביב

פרטים נוספים באתר התערוכה

'הרישום הנושם', תערוכת יחיד של יונתן צופי

תערוכתו החדשה של יונתן צופי נקרא 'הרישום הנושם', אבל יש להודות שהמילה "רישום" בהקשר של העבודות בתערוכה היא מעט מטעה. עבודותיו של צופי לא נוצרו על ידי עפרון או פחם וגם לא על ידי מכחול וצבע. צופי יוצר את עבודותיו בעזרת חול, יציקות של דבק פלסטי והטבעה של חפצים. באמצעים הפשוטים לכאורה האלה שנשמעים קצת כאילו נלקחו משיעור מלאכה בבית הספר מצליח יונתן צופי ליצור עבודות וירטואוזיות ומלאות יופי מפעים. העבודות הנקיות והמינימליסטיות האלה משדרות מצד אחד רוגע ושקט, אבל במבט נוסף נראה שהכל נובע מריקנות ובדידות בתוך מרחבים שאין בהם נפש חיה. יש לנו הערכה גדולה לאמנים שמצליחים באמצעים הפשוטים ביותר ליצור עבודות מעוררות מחשבה ומלאות יופי.

 אירוע פתיחה: יום שישי 9.2, 12:00, גלריה נגא, אחד העם 60, תל אביב

'נְפִיל', תערוכת יחיד של אלעד ארגמן. אוצר: שרון תובל

יש להודות שאנחנו מעט משוחדים במקרה הזה – לפני שחזר לארץ משהות ארוכה בלונדון, היה אלעד ארגמן אחד הלוקאלז המוצלחים שלנו – מדריך ששילב ידענות עמוקה והיכרות עם הסצינה יחד עם קסם אישי וכריזמה. מה אפשר עוד לבקש. כך גם אלעד פועל כיוצר – שילוב מעורר השראה של ידענות וטכניקה עם ברק מחשבתי ונטיה לחיבורים מפתיעים. תערוכתו החדשה של אלעד למשל, מקבלת השראה מהתופעה הזואולוגית שבה לאחר מותו של לווייתן משמשת גופתו כמקור מזון רב שכבתי  וכמעט בלתי נדלה למגוון רחב של יצורים ימיים. את התופעה הזואולוגית הזו מחבר אלעד לתופעה האנושית מאוד של קרבות ירושה והשפעתם על המשפחה. את החיבור הזה הוא עושה באמצעות מיצב קינטי של צלחות שכמו משוחחות זו עם זו. בקיצור, לא משהו שרואים כל יום. מומלץ להגיע למעבדה ולהתאהב באלעד – כמו שקרה לנו.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 8.2, 20:00, המעבדה, הרצל 119, תל אביב
אירוע פייסבוק

פינת הבונוס –

'הואווו האאא אהההו', תערוכת פופ אפ זוגית של ענת גרינברג ואיה סריג. אוצרת: קרין מנדלוביץ

הרבה זמן לא נתקלנו בשם תערוכה שמייצג בצורה כל כך מדויקת את איך שאנחנו מרגישים בפנים.
ברצינות, מי מאיתנו לא רצה במהלך החודשים האחרונים לקפוץ לאוטו, לנסוע ליער או חורשה קרובים ולנהום שם כמו חיה פצועה את כל התסכול, הכאב והזעזוע שאנחנו חיים בתוכם?
בין הציורים הרישומיים והמעודנים של ענת גרינברג לפיסול המפורק ומאוחה מחדש של איה סריג, אפשר למצוא כאן גם מראה לתקופה וגם נחמה.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 8.2, 20:00, גלריה נולובז, רחוב זבולון 19, תל אביב
התערוכה תהיה פתוחה במהלך סוף השבוע בלבד. בערב הפתיחה עד 23:00 ואז בשישי-שבת בשעות 10:00-17:00

אירוע פייסבוק

אלעד ארגמן, מתוך תערוכת יחיד במעבדה, תל אביב

אולד מאסטרז ניו מאסטרז. המלצות הסופ"ש 30.11-2.12

כתיבת תגובה

בשבוע שעבר כתבנו על תחושת הציפה, להיות בין שמיים ומים ולשמור על הגוף יציב. התחושה הזאת של תקופת מעבר עדיין מורגשת, המלחמה עוד כאן אבל איכשהו "נוכחת" פחות, התמונות כואבות אחרת, יש איזה אופק ותקווה. לא ברור

תערוכות השבוע עוסקות כולן במתחים ובמפגשים בין העבר וההווה, בחינה של אמנות "ותיקה" באור חדש, ציטוטים מתולדות האמנות לצד רפרנסים מקראיים, והרבה נוסטלגיה למקום קריר ושקט יותר, ולטבע, ולשלווה. דברים שנראים עכשיו רומנטיים ורחוקים כל כך.

במעבדה של שרון תובל האמנית הרוסיה אליזבטה גוסבה מציגה חקירה קרמית ונופים מדומיינים; יונתן הירשפלד בסדרת עבודות חדשה המתייחסת לסיפורו התנ"כי של יוסף; בגלריה שלוש מחווה לציון שני עשורים למותה של המאסטרית פמלה לוי; ואצלנו, כדי לחמם את הלב – סיור נוסף בגורדון ביצ'.

מאחלים לכולנו קצת שקט,

שכל החטופים יחזרו – כולם, במהרה.

שני ורנר

וצוות Talking Art

יונתן הירשפלד, יוסף פותר את חלום שר המשקים, 2023, תערוכה בגלריה גבעון, תל אביב

"חיי יוסף" תערוכת יחיד ליונתן הירשפלד

מה נגיד על יונתן הירשפלד? עוף מוזר? יציר כלאיים, זה שנודד הולך ושוב בין העבר וההווה, מרצה בחסד, מספר סיפורים, אמן מהסוג המיוחד הזה שמצליח לשלב תאוריה ופרקטיקה בכל מעשיו. בסדרת הציורים החדשה שלו – עליה עבד בשנתיים האחרונות, מקבל תפקידו של "מספר הסיפורים" מקום מרכזי. כמו תמיד, הביוגרפיה האישית של הירשפלד נמהלת בציורים בדיוקן עצמי בתפקידים שונים. כעת הירשפלד מגלם במובן מסוים את תפקידו של יוסף המקראי וסצנות דתיות שצוירו בציורי האולד מאסטרז והרנסנס מקבלות חיים חדשים, עכשוויים וישראלים. בתוך התמהיל הכמעט לא הגיוני הזה משתלבים גם הפסים הקופפרמנים שנוכסו כבר מזמן לציורים של הירשפלד, ואלה נראים לעתים כמו כותנת פסים של יוסף, ושל היהודים במחנות הריכוז. כמו תמיד, אנו צופים לתערוכה אינטנסיבית, גדושה, הנעה בין המופשט, הלירי, המיסטי, וההיסטורי.

פתיחה: שישי 1.12 בשעה 12:00 גבעון גלריה לאמנות גורדון 35, תל אביב

פרטים נוספים בקישור

 

"גיא בן הינום", תערוכת יחידה לפמלה לוי. אוצרת: נירה יצחקי

מאז מעברה למשכן החדש ביפו, גלריה שלוש לא מאכזבת, עם רצף של תערוכות יחיד עמוקות, מושקעות, עשירות. על אף הוותק של הגלריה והיכולות המפתיעות תמיד של נירה יצחקי, נראה שהמעבר ליפו ולמבנה המיוחד והמחייב בו היא שוכנת כעת, הקפיץ את הגלריה לרמה אחרת. השבוע תפתח תערוכת יחיד שתציין שני עשורים למותה של פמלה לוי הנהדרת – מהאמניות הבולטות באמנות הישראלית החל מסוף המאה ה-20. לוי תמיד הציעה משהו שונה מעט ואולי אף מקדים את זמנו לשדה האמנות. כבר בשנות השבעים עסקה לוי ביצירה בעלת אופי פמיניסטי, בדומה לאמניות נוספות בתקופה, עם זאת היא הצליחה לרתום את הציור הפיגורטיבי – שנחשב עד אז לנאיבי – לטובת אמנות פוליטית מובהקת. כעת, כעשרים שנה לאחר מותה וכשציור פיגורטיבי ואמנות פוליטית הם חלק מרכזי באמנות העכשווית, מעניין לראות את ציוריה של לוי ולבחון אותם שוב לאור התקופה.

פתיחה: שבת 2.12 בשעה 12:00. גלריה שלוש, הצורפים 15, תל אביב

פרטים נוספים בקישור

 "חקירה קרמית. טבע." , תערוכת יחידה לאליזבטה גוסבה. אוצר : שרון תובל

רוח קרירה ומרעננת מגיעה מהתערוכה החדשה שתפתח השבוע במעבדה של שרון תובל בתל אביב. כחלל ייעודי שחרט על דגלו להתנסות בחקירה אמנותית ולא בתצוגה קונבנציונלית, מוצגות בו לעתים קרובות תערוכות שמשרטטות קווי מחשבה, כמעין סטודיו פתוח, ולאו דווקא תוצרים מוגמרים ומהודקים. אליזבטה גוסבה היא אמנית רב תחומית שהגיעה מרוסיה לישראל בעקבות המלחמה עם אוקראינה, ונחתה כאן למציאות כואבת לא פחות. בתערוכה החדשה היא תפתח סטודיו לקרמיקה שיקיף את חלל הגלריה ויהיו בו עמדות שונות שבכל אחת מתפתח תהליך שמרכזו עבודה קרמית. גוסבה מתחברת לפן הטבעי שעוד קיים בקרמיקה וחימר ויוצרת באמצעותו כמו נופים אלטרנטיביים, כאלה המזכירים לה את מחוזות עברה.

פתיחה: שישי 1.12 בשעה 11:00 (ללא אירוע) המעבדה, הרצל 119, תל אביב

פרטים נוספים בקישור

 

בעקבות הביקוש: סיור נוסף – אוסף דובי שיף במלון גורדון ביץ' 8.12, בהדרכת עמית רובין

הצטרפו אלינו לסיור מיוחד המתמקד בשיטוט במסדרונותיו של מלון "גורדון ביץ'", שם מוצג אוסף דובי שיף המרהיב לציור פיגורטיבי ריאליסטי. זהו סיור המציע מפגש בין עולמות, וביקור באחד החללים המפתיעים בתל אביב, עם תצוגה לא שגרתית ואמנות יוצאת מהכלל.

תצוגת אמנות עכשווית מעולה במלונות יוקרה היא טרנד עולמי ומה שמייחד את מלון גורדון ביץ' בתוך הטרנד הזה הוא כי על קירותיו תלויות אך ורק יצירות מאוסף דובי שיף הנחשב לאמנות. השילוב הזה בין אחד מאוספי האמנות החשובים בארץ לבין חללי המלון המוקפדים יוצר חוויה אחרת שמעשירה את שני הצדדים.

הכנסו איתנו אל מאחורי הקלעים של המלון והאוסף

הסיור מתחיל בשעה 10:00. אורך הסיור כשעה וחצי-שעתיים

במקום ישנו מרחב מוגן והוא פועל על פי תקנות פיקוד העורף

פרטים נוספים והרשמה בקישור

"חקירה קרמית. טבע." , תערוכת יחידה לאליזבטה גוסבה. תערוכה ב"המעבדה" תל אביב

מה שהיה יכול להיות. המלצות הסופ"ש 13-15.4

כתיבת תגובה

דומה שהימים האלה, על כל המחאות והרפורמות שבהם, עוסקים כולם בפוטנציאל. בין אם זה דיון על הפוטנציאל הלא ממומש של המקום הזה, מאבק דווקא על מימושו, או ביטוי של חלומות חדשים – אולי במקום אחר. בכל מקרה, כמו תמיד, האמנות לא נמצאת הרחק מאחור (לפעמים היא ממש מובילה את הדרך). תערוכות השבוע מציגות פנים שונים של אותו פוטנציאל ועושות זאת בדרך מתוחכמת, יפה ונוגעת ללב – כמו שרק אמנות יכולה.

במעבדה לאמנות של שרון תובל, עוסקת אורנה אורן יזרעאלי בנושא האקטואלי והנפיץ של דמוקרטיה באמצעות הצבה לא שגרתית של אובייקטים יומיומיים; בגלריה של מרכז ההנצחה בטבעון מתחקה כליל ווקסלר אחרי סיפורי הגירה של משפחתה ומשפחות אחרות; במשרדי הייטק בנחלת בנימין המתחדשת, תערוכת פופ אפ בעקבות ההיסטוריה של הרחוב. ואנחנו משיקים סיור חדש בביאנלה המשובחת לאמנויות ועיצוב במוזיאון ארץ ישראל.

מועדים לשמחה וסופ"ש נעים
שני ורנר וצוות Talking Art

כליל ווקסלר , מתוך תערוכת יחיד בגלריה של מרכז ההנצחה בטבעון (פרט)

'דמוקרטיה', תערוכת יחיד של אורנה אורן יזרעאלי. אוצר: שרון תובל

אין שם תערוכה אקטואלי יותר מזה. מאות אלפי אנשים זועקים את המילה דמוקרטיה בכל שבוע ומספקים את הרקע המושלם לפתיחתה של תערוכה זו. בימים אלו שבהם יסודות השיטה הדמוקרטית נבחנים מחדש, או נמצאים תחת איום קיומי – תלוי את מי שואלים – אך טבעי שהאמנות תכנס כדי לחקור את העניין בדרכה המיוחדת. אורנה אורן יזרעאלי מבקשת ליצור מעין ארכיון, או יומן ויזואלי למונחי יסוד בדמוקרטיה. באמנות כמו באמנות, הארכיון הזה, או "מחסן הדמוקרטיה" כמו שמכנה אותו האמנית, אינו מתיימר להיות מדעי או אובייקטיבי והוא מבוסס על חיבורים ויזואליים ורעיוניים אסוציאטיביים. האמנית יוצרת חיבורים מפתיעים בין חפצי רדי מייד יום יומיים ומחברת אותם למונחים מתחומי הפוליטיקה וכך מאפשרת לנו הצופים לחשוב עליהם מזווית חדשה. הדימויים שנוצרו הפכו לקלפי משחק, בהם מוזמנים הצופים לשחק זה עם זה וכך ליצור מעין גרסה מוקטנת ומוגנת של מגרש המשחקים הפוליטי הסוער.

אירוע פתיחה: יום שישי, 14.4, 11:00, המעבדה, הרצל 119, תל אביב.  אירוע פייסבוק

'ומה שיכול היה להיות', תערוכת יחיד של כליל ווקסלר. אוצרת: הדסה כהן

עוד נושא אקטואלי מאוד לימים אלו הוא הגירה. אל מול איומים מבית ומחוץ, הגירה מופיעה לאחרונה יותר ויותר כאפשרות לפתרון, פנטזיה, או סיוט – שוב, תלוי את מי שואלים. האתוס הישראלי והיהודי שזור בסיפור של הגירה והיא מזמן כבר הפכה למיתוס שמקבל שמות רבים בהתאם לתפיסות הפוליטיות והחברתיות.  עליה או ירידה, גלות, נדודים, בריחה או רילוקיישן – כל אחת מהמילים האלה מייצגת אג'נדה מסוימת. בכל מקרה הגירה היא מהלך סבוך ורב רבדים שפניו רבות כמו פניהם של מי שבחרו או נאלצו לעשות אותו. בתערוכתה החדשה בגלריה של מרכז ההנצחה בטבעון יצאה כליל ווקסלר מתוך סיפור ההגירה האישי של משפחתה וביקשה מתושבי קריית טבעון שישתפו את סיפורי ההגירה שלהם ושל משפחתם באמצעות חפצים בעלי משמעות. התוצאה נאספה על ידי האמנית לכדי מיצב שמספר במשהו את סיפורו של המקום הזה שנדמה שכולנו או היגרנו אליו או מפנטזים על להגר ממנו.

ביום הפתיחה יתקיים פרפורמנס בשעה 12:00
אירוע פתיחה: יום שישי, 14.4, 11:00, הגלריה לאמנות ישראלית מרכז ההנצחה, המגדל 2, קרית טבעון.  אירוע פייסבוק

׳טקסט(יל)׳, תערוכת פופ-אפ קבוצתית. אוצרוּת: אסף הינדן וקמיע סמית

רחוב נחלת בנימין, הממוקם בליבה של תל אביב ההיסטורית, הוא אחד מסמליה של העיר המשתנה והמתחדשת. במהלך השנים שינה הרחוב את פניו בהתאם להשתנות העיר שסביבו ולרוח התקופה. הרחוב התחיל את דרכו כרובע הטקסטיל של העיר עם עשרות חנויות בדים ודיסקית ששירתו את תעשיית האופנה המקומית. עם השנים התחבר האיזור גם למעצבים צעירים ולשוחרי התחפושות והתלבושות שהגיעו לכאן לחפש בדים יחודיים. בהמשך הפך הרחוב למדרחוב שוקק שמאכלס את שוק מלאכת היד האיקוני. כיום, עם האמרת מחירי הנדל"ן ושינוי אופיו של מרכז העיר, מאכלסים את הרחוב ההיסטורי מסעדות ומשרדי הייטק, אך הוא עדיין שומר על מורשתו כאימפריית טקסטיל מקומית. תערוכת פופ-אפ ליומיים בלבד מתמקמת במשרדיה של קרן הון לסטארטאפים ומבקשת להתחבר מחדש לשורשיו של האיזור. היא עושה זאת באמצעות הקשר שבין מלאכת אריגת המילים הטקסטואלית למלאכת אריגת הבדים הטקסטילית. האמנים המוצלחים שאוצרים את התערוכה ורשימת המשתתפים המצויינת, מבטיחים תערוכה מרתקת בחלל יוצא דופן.

בהשתתפות: שרון בלבן, ליאור גריידי, נורית דוד, גרא דוידי, מריק לכנר, תמרה סטראנו, שני פרי-נס, דניאל צאל, יערה צח

שימו לב, מדובר בתערוכת פופ-אפ שתהיה פתוחה יומיים בלבד

אירוע פתיחה: יום שישי, 14.4, 10:00-14:00,  משרדי Meron Capital, נחלת בנימין 5, תל אביב.
התערוכה תהיה פתוחה באירוע הפתיחה וביום למחרת – יום שבת 15.4, 10:00-14:00 בלבד.  אירוע פייסבוק

סיור חדש – בביאנלה לאומנויות ועיצוב תל אביב במוזיאון ארץ ישראל!

הביאנלה לאמנויות ועיצוב חוזרת בפעם השניה למוזיאון ארץ ישראל, אחרי הצלחה כבירה בתערוכת ההשקה שלה לפני שנתיים – ואנחנו יוצאים לסייר בה!
הצטרפו לסיור בין עבודות של 250 אומנים ומעצבים מרחבי העולם בתערוכה ששוברת את הגבולות בין קראפט, עיצוב ואומנות. תערוכה שאפתנית ומרתקת שאצרו אנריאטה אליעזר ברונר, ניר הרמט ותומר ספיר. אליהם הצטרף אוצר־אורח בין־לאומי, ד"ר קווין מוריי.

פתחנו כמה מועדי סיור – לכם רק נותר לבחור ולהצטרף אלינו!

סיור בוקר ביום שישי 21.4

שני סיורים – בבוקר ובצהריים – ביום שבת 13.5

שני פרי-נס, מתוך תערוכה קבוצתית בתל אביב

חיפוש חומרי. המלצות הסופ"ש 22-24.12

כתיבת תגובה

אמנות טובה היא טמונה ביכולת להעביר רעיון באמצעים ויזואליים – חומריים. כשהדבר אינו צולח אנו נשארים עם דימוי לא מפתה, או רעיון לא מובן. במלים אחרות, יש משהו במסע שעובר דרך החומר שנותן לאמנות טובה את כוחה. האמניות המציגות בתערוכות השבוע יצאו כולן לחיפוש שמתחיל ונגמר בטיפול בחומר וכך הגיעו לעולם שלם ולא צפוי.

בגלריה רו ארט יוצרת אסתר שניידר מקדש לציור; נטעלי שלוסר מציגה בגלריה דביר אובייקטים חידתיים בעלי מקור מפתיע; במעבדה טווה אופירה שפיץ היסטוריה אישית וחברתית בחוט אדום. ובהמלצת הלוקאלז שלנו ציור שקופץ בין זמנים והקשרים בלונדון.

שני ורנר וצוות Talking Art

NASIM HANTEHZADEH

'Ray of Light', תערוכת יחיד של Nasim Hantehzadeh

'נושאת כלים', תערוכת יחיד של אסתר שניידר. אוצרת: מאיה במברגר

הציירת המוצלחת אסתר שניידר משלבת בעבודתה אלמנטים של מיסטיקה יהודית יחד עם ציור הנשען על ההיסטוריה של האמנות. במבט בציורים של שניידר לא ברור בדיוק האם הם התחילו מביטוי אישי אינטואיטיבי והגיעו למחוזות ארכיטיפיים ומיתולוגיים ואולי בדיוק להפך – הדימויים יצאו מתוך מיתולוגיה, פולקלור והיסטוריה ודרך ידה של האמנית התערבבו בשפתה האישית והמיוחדת. הציורים של שניידר הם גם אף פעם לא "רק ציור", היא משלבת בהם אלמנטים רקומים ושזורים כדי ליצור אובייקטים חידתיים. דוגמה טובה לכך ממוקמת במרכז התערוכה: במה או מזבח ממנה ניתן לצפות בציורים ולהכנס לתוך הטקס הדתי-אמנותי שהאמנית מבקשת להעביר אותנו. התערוכה כולה עוסקת בדמותה של אישה שספק מביטה במעשה הבריאה בפליאה מבחוץ וספק מתערבבת בתוכו נראה גם שזוהי העמדה שמתוכה יוצאת יצירתה של שניידר בכללותה.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 22.12, 20:00, גלריה רו-ארט, רחוב המרץ 3, תל אביב
אירוע פייסבוק

אירוע פתיחה: יום חמישי, 22.12, 20:00, גלריה רו-ארט, רחוב המרץ 3, תל אביב.  אירוע פייסבוק

'יקיצת הממלכה', תערוכת יחיד של נטעלי שלוסר

יש יצירות אמנות שהדרך אליהן ישירה וקצרה – דימוי מושך את העין, מכחול עם צבע, קנווס מתוח וציור היוצא מתוך פרשנותו של האמן. אלה עבודות בהן ניתן לראות נתיב ברור בין השראה ליצירה – זה לא המקרה בעבודות המוצגות בתערוכתה של נטעלי שלוסר בגלריה דביר. המבקר בתערוכה יפגוש אובייקטים מיסתוריים עשויים ברונזה המזכירים צלמיות אלים או מסכות עתיקות. אך למעשה מדובר במשהו אחר ועכשווי הרבה יותר. במהלך ביקוריה במדבר, צילמה האמנית סלעים ואבנים ועשתה מניפולציות דיגיטליות שונות על הדימויים כמו הכפלה ויצירת תמונת מראה. את הדימויים החדשים שנוצרו תרגמה לקבצים דיגיטליים אותם הדפיסה במדפסת תלת מימד והם בתורם נוצקו בברונזה. כך, בדרך הארוכה נוצרו אובייקטים שנראים כמו אלי מדבר עתיקים ואולי זו ההוכחה שדווקא הנתיב המפותל מוביל לאיזו אמת שהיתה מתפספסת בכל דרך אחרת.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 22.12, 18:00, גלריה דביר, רחוב שוקן 27, קומה 3 (קוד בכניסה 02772), תל אביב

'מפסלת עיני חיה', תערוכת יחיד של אופירה שפיץ. אוצר: שרון תובל

דרום תל אביב הוא מרחב מגוון מאוד, במרחק קצר זה מזה ניתן למצוא מתפרה וגלריה לאמנות וגם מוסכים, מסעדות ומשרדים. המיצב שבונה אופירה שפיץ בחללים של המעבדה ובית האופנה קדם ששון ברחוב הרצל מבקש לחבר בין המרחבים השונים האלה ובין החוץ והרחוב לפנים. שפיץ עושה שימוש בחוטים אדומים שנמתחים בין חלל המעבדה לחלל האופנה וממלאים גם אותם וכך יוצרים שיבוש וערעור של צורתו של המרחב העירוני וכל אחד משני המרחבים האלה ביחד ולחוד. השימוש בחוט מתייחס להיסטוריה המשפחתית של האמנית שסבתה היתה תופרת של אופנה עילית – וגם להיסטוריה של התעשייה הזו כולה שעברה מעשייה ידנית לתפירה תעשייתית ואז חזרה לעבודת היד האמנותית על ידי יוצרים שביקשו להשיב את הנגיעה האישית. כך טווה שפיץ סיפור שהוא חברתי ופוליטי ובאותה עת אישי ואינטימי.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 22.12, 19:30, בשני חללים: המעבדה, הרצל 119 ובית קדם ששון, הרצל 144, תל אביב.  אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – לונדון

'Ray of Light', תערוכת יחיד של Nasim Hantehzadeh

האמן האיראני-אמריקאי נאסים האנטחזאדה עובד במגוון של מדיומים וחומרים ויוצר עבודות תוססות ומרתקות המרמזות על מגוון הקשרים, כולל ציורי מערות, אמנות ילידית ממקסיקו ושטיחים פרסיים עתיקים. העבודה של האנטחזאדה חושפת לעתים קרובות עניין מיוחד באמנות ובחפצי אמנות של תרבויות קדם איסלאמיות ואחרות, בהן היתה קיימת גישה פלואידית ומכילה יותר למגדר ומיניות.

ומעבר להכל העבודות של האנטחזאדה יפות ומלאות רגש ונראות כמו יצירות שמעבר לזמן ולמקום הנוכחיים.

התערוכה מוצגת עד 7.1.23 בגלריה Pippy Houldsworth

בכתובת Pippy Houldsworth Gallery, 6 Heddon Street, London

שעות פתיחה: שלישי-שישי: 10:00-18:00.

שבת: 11:00-18:00.

ראשון ושני: סגור.

פרטים נוספים באתר התערוכה

אופירה שפיץ, מתוך, 'מפסלת עיני חיה', תערוכת יחיד במעבדה, תל אביב. צילום יובל חי

פירוק והרכבה. המלצות הסופ"ש 20-22.10

כתיבת תגובה

באמנות ותרבות מרבים לדבר על שימור ושחזור כדי להגן על אוצרות תרבותיים ורעיוניים, אבל לפעמים צריך לפרק משהו כדי לבנות אותו מחדש – בצורה אחרת. תערוכות השבוע עושות בדיוק את המהלך הזה, ולא פוחדות לקחת דימויים ורעיונות קיימים ולפרק אותם ממשית ומטאפורית. התוצאה לוקחת אותנו כצופים למקומות בלתי צפויים ומרתקים ומערערת לנו תפיסות מובנות מאליהן.

השבוע גם המלצות של גאווה משפחתית מיוחדת. שניים מהמציגים – יונתן אולמן ואור לפיד – הם לא רק אמנים מעולים, אלא גם מדריכים משלנו. ככה זה כשמדברים אמנות מבפנים.

במעבדה מחבר יונתן אולמן בין ידע רחב, טכניקה וירטואוזית ורגש עמוק לתוך תערוכה מיוחדת; בגלריה אינדי מוצגים תוצריה של חממת האמנים שפועלת במקום; בבית האמנים בתל אביב מציג שי זילברמן קולאז'ים שמשתלטים על החלל; ובלונדון הלוקאל שלנו אור לפיד מציגה תערוכת יחיד בעיר לסוף שבוע אחד בלבד.

סוף שבוע נעים ואחרי החגים שמח,
שני ורנר וצוות Talking Art

יונתן אולמן, מתוך 'אני רוצה את אמא', תערוכת יחיד במעבדה, תל אביב

 'אני רוצה את אמא', תערוכת יחיד של יונתן אולמן. אוצר: שרון תובל

יונתן אולמן הוא אחד האנשים הכי רחבי אופקים שאנחנו מכירים, בסיורים שהוא מדריך אצלנו או בהרצאות שהוא מעביר, הוא מלהטט בין תחומי ידע מגוונים החל מאמני רנסאנס נשכחים ועד רפרנסים אמנותיים אצל משפחת סימפסון – זה מה שהופך אותו למדריך מעולה. מה שהופך אותו לאמן מעולה, הוא השילוב של רוחב היריעה המסחרר הזה לבין יכולת טכנית מעוררת השתאות. העבודות שלו תמיד אינטליגנטיות מאוד, אך גם עשויות לעילא ויפיפיות. התערוכה החדשה של יונתן, שתפתח בסוף השבוע, מתחברת היטב לאופי האקספרימנטלי של חלל המעבדה. מבחינה נושאית קורה פה החיבור ה"אולמני" כל כך בין מחווה לציור "סלבטור מונדי" של דה וינצ'י (שעורר סערה כשנמכר במחיר הגבוה ביותר בכל הזמנים לפני כמה שנים) לבין חיבור רב דורי למשפחתו של האמן. התוצאה, כבר רמזנו בהתחלה, היא שילוב בלתי אפשרי לכאורה, אבל בסופו של דבר מתבקש מאוד, בין שיעור בהיסטוריה של האמנות לבין סיפור משפחתי אינטימי. מומלץ באובייקטיביות.

אירוע פתיחה: פתיחה: יום חמישי ה-20.10, 20:00, המעבדה, הרצל 119, תל אביב. אירוע פייסבוק

'מועד למקריות', תערוכה קבוצתית. אוצרת: אילנית קונופני

יש תערוכות שמספיק להסתכל ברשימת המשתתפים בהן כדי להבין שלא כדאי להחמיץ אותן ובתערוכה פה מצטרפים שם האוצרת ושם הגלריה עצמה כדי לדעת בדיוק איפה אנחנו רוצים לבלות את ערב חמישי שלנו. עוד תוצר מבורך של קדחת חממות האמנים ששטפה את הארץ בשנה האחרונה, התערוכה בגלריית הצילום הקולקטיבית אינדי מספקת הצצה לתוך תהליכי העבודה של משתתפיה, לא כסיכום בהכרח, אלא דווקא כנקודת פתיחה להמשך. מבחינתנו הצופים, האמניות והאמנים המשתתפים בתערוכה נמצאים בשלב האידאלי בקריירה האמנותית שלהם – הם כבר לא ממש "אמנים צעירים" שרק התחילו את דרכם ומגבשים את השפה שלהם, אבל גם ממש עוד לא אמנים ותיקים ששקעו לתוך רוטינה ומסרבים לחדש. אלה אמנים שמבקשים להמציא את עצמם מחדש מתוך נסיון וידע. עכשיו אתם מבינים למה אמרנו שרק לפי רשימת השמות שווה להגיע?

בהשתתפות: טליה הופמן, תמר לצמן, רמי מימון, הדס סט, אתי שוורץ, עירית תמרי

אירוע פתיחה: חמישי 20.10, 20:00, גלריה אינדי, רחוב צ׳לנוב 42, תל אביב.  אירוע פייסבוק

'היכן שלא הייתי', תערוכת יחיד של שי זילברמן. אוצרת: אורלי הופמן

אפשר להגיד ששי זילברמן מציל דימויים משכחה. זילברמן משוטט ברחובות ואוסף ספרים ישנים, מגזינים  ושער חומרי דפוס ואז לוקח אותם לסטודיו שלו לטיפול, באמצעות קולאז'. הוא גוזר, מדביק, סורק מגדיל מדפיס גוזר וחוזר חלילה. הדימוי התעשייתי בעל עשרות אלפי העותקים, הופך תחת ידיו של זילברמן לתוצר יחידאי של עבודה עמלנית. בתור אמן קולאז', זילברמן מציל אמנם את הדימויים משכחה אבל "המחיר" שהם משלמים הוא להמשיך את קיומם מתוך עולמו הפנימי של האמן. כעת אנחנו מוזמנים לבקר בתוך העולם הפנימי הזה במסגרת תערוכה בבית האמנים בתל אביב לרגל זכייתו של זילברמן בפרס ארי ואן רוזנבלט לשנת 2022. חלל התערוכה עבר טרנספורמציה ותמונה שהחלה את דרכה בספר מאובק ברחוב תל אביבי יכולה למצוא את עצמה מוגדלת על קיר שלם. אם התרגלנו לחשוב על קולאז'ים כאובייקטים צנועי מימדים על נייר, כאן אנחנו מוצאים את עצמנו משוטטים בחלל שהוא כולו קולאז' בחוויה שהיא מעין אליס בארץ הפלאות של האמנות.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 20.10, 19:00, בית האמנים תל אביב, רחוב אלחריזי 9, תל אביב.  אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – לונדון

'These horses crossed a line', תערוכת יחיד של אור לפיד

המלצת הלוקאלז – על תערוכה של אחת הלוקאלז שלנו! ככה זה כשהמדריכות והמדריכים שלנו הם חלק בלתי נפרד מהסצינה התרבותית של העיר שבה הם חיים. חוץ מלהיות אחת המדריכות הלונדוניות שלנו, אור לפיד היא ציירת מעולה הפועלת בלונדון בשנים האחרונות. כעת יש לה תערוכת בזק לסוף שבוע אחד בלבד בחלל פרוייקטים מסקרן בלונדון. אם אתם בעיר בסוף השבוע הקרוב אל תפספסו את התערוכה הזו ותמסרו ד"ש לאור מאיתנו! בהצלחה אור!

איפה ומתי: 22-24.10, פתיחה בשעה 18:00, בכתובת: 22 Mama, 10 Greatorex Street, London, E1 5NF
פרטים נוספים באינסטגרם של הגלריה

עירית תמרי, מתוך 'מועד למקריות', תערוכה קבוצתית בגלריה אינדי, תל אביב

שילוב חומרים. המלצות הסופ"ש 7-9.4

כתיבת תגובה

גם בעולמנו שנראה שעובר יותר ויותר למחוזות הוירטואליים והדיגיטליים, עדיין אין מנוס ממגע בחומר ממשי. בעולם האמנות, אין תחליף לצבע, חימר, ברזל, בד וכו'. תערוכות השבוע מחזירות אותנו לעיסוק בחומר, אך עושות זאת באמצעות שילובים בלתי צפויים ומסקרנים.
בגלריה הקוביה בירושלים חיבור בלתי צפוי בין קרמיקאית לצייר; במעבדה מפיקה הילה ליזר בג'ה יופי ועדינות מהחומרים הקשוחים ביותר; בגלריה BY5 יוצרת שרון מורו כלים ואובייקטים חיים וצומחים ובהמלצת הלוקאלז (Locals) שלנו באמסטרדם תערוכה המשלבת בין שטיחים אאוטסיידריים לאמנות עכשווית.

סוף שבוע נעים ואביבי,
שני ורנר וצוות Talking Art

הילה ליזר בג'ה, מתוך 'אשה נפלה בין אנשים הולכים', תערוכת יחיד במעבדה, תל אביב

'מדף', תערוכה זוגית של עירית אבא וגבי קלזמר. אוצר: דן אורימיאן

איזה שילוב כוחות מעניין! אמנית הקרמיקה הותיקה והמוערכת עירית אבא חוברת לתערוכה זוגית עם גבריאל קלזמר. בתחילת הקריירה הארוכה שלו קלזמר פרץ גבולות של קונספט ואוונגרד וכיום הוא מנסח שפה ציורית מופשטת ועזת מבע. סוגי האמנות של שניהם – האחת יוצרת כלים קרמיים וירטואוזיים והשני ציור מופשט מזוקק – הם בדרך כלל כמו שמן ומים בעולם האמנות, לא משהו שאנחנו רגילים לראות יחד בתערוכה. אך לפחות בשביל עירית אבא זהו אינו נסיון ראשון בשילוב כזה והיא משתפת פעולה לאורך השנים עם אסף בן צבי, צייר ותיק ומוערך נוסף. בתור מי שדוגלים בלדבר אמנות, אנחנו תמיד שמחים לראות ז'אנרים אמנותיים שונים מדברים זה עם זה והתוצאה – מרתקת.
באותו ערב תפתח בגלריה גם תערוכת יחיד של אסנת ריצ'מן שאוצרת רחלי רוטמן גרג'י.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 7.4, 20:00, הקוביה, יהושע ייבין 13, ירושלים.  אירוע פייסבוק

'אשה נפלה בין אנשים הולכים', תערוכת יחיד של הילה ליזר בג'ה. אוצר שרון תובל.

ברזל, אדמה, חלודה – החומרים בהם עוסקת הילה ליזר בג'ה בעבודתה, הם החומרים הקלאסיים של האמנות הישראלית. בדרך כלל הגברית. אך ליזר בג'ה משרה על החומרים הכבדים האלו איזושהי אינטימיות, אפילו עדינות. דימוי הבית חוזר שוב ושוב והוא מתעוות, נמתח ומשתנה באמצעות הלחמה, חיתוך וצריבה והופך למונומנט, לתכשיט ולגוף. אל המעבדה בהרצל מכניסה ליזר בג'ה את הרחוב לתוך הגלריה עם חומרי העיר עצמה – צינורות ביוב מבטון, קורות בניה מפלדה ואלמנטים שמצאה באתרי בניה. גם כאן בתוך הבלאגן והלכלוך העירוני מצליחה האמנית לזקק עדינות ויופי מתוך הגסות במהלך שמרמז על המעשה האמנותי עצמו.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 7.4, 20:00, המעבדה, רחוב הרצל 119, תל אביב.  אירוע פייסבוק

'שמחת עניים', תערוכת יחיד של שרון מורו. אוצרות: גלית גאון וענבל ראובן

כדים מקרמיקה? ברור. בתים מברזל? כן למה לא. צלחות מנבטים? רגע, מה?? לזה לא היינו מוכנים. בתערוכתה החדשה בגלריה BY5 מציגה שרון מורו את תוצריו של פרויקט שמהלך על הגבולות שבין אמנות, ניסוי מדעי, עבודת מטבח ועיצוב. מורו מסדרת זרעים ונבטים בצורה כזו כך שעצם הצמיחה שלהם תהפוך אותם לכלי קיבול, או לפיסת טקסטיל או למנדלה בת חלוף. בכלל, היותם בני חלוף מטעינה את האובייקטים של מורו ברבדים של משמעות, גם על החיים בעולם משתנה ומוגבל במשאבים וגם על עצמנו כבני חלוף בעלי זמן קצוב. בהיותם עשויים מחומרים אורגניים, האובייקטים של מורו עוברים מולנו את כל שלבי החיים מנביטה דרך צמיחה וכלה ברקבון הבלתי נמנע. ומורו מצליחה להראות לנו את היופי הגלום בשלבים האלה לאורך כל הדרך.

אירוע פתיחה: יום שישי, 8.4, 11:00, גלריה BY5, בר יוחאי 5, תל אביב

פינת הבונוס – המלצת הלוקאלז

'תנו לבדים לדבר', תערוכת אמנות ושטיחים באמסטרדם

בסוף שנות החמישים ערך האדריכל ואיש החינוך המצרי רעמסס וויסה וואסף ניסוי חברתי יצירתי במסגרתו לימד ילדים חסרי נסיון אמנותי כיצד לארוג. התוצאה היא סדרה של שטיחים מקסימים ומלאי יופי והמצאה שאומרים משהו על הדרך בה אנחנו תופסים יצירתיות. אם אתם מגיעים לאמסטרדם בחודש הקרוב מומלץ מאוד לבקר בתערוכה המסקרנת הזו שמחברת בין השטיחים הללו לעבודות של אמנים מודרניים ועכשוויים כמו אתל עדנאן, קארל אפל ושילה היקס.

התערוכה מוצגת עד 1.5, מוזיאון סטדליק, Museumplein 10, 1071 DJ Amsterdam
פרטים נוספים באתר המוזיאון

רוצים לסייר באמסטרדם עם הלוקאלז שלנו? בקרו באתר ובואו נדבר אמנות באמסטרדם!

עירית אבא וגבריאל קלזמר, מתוך 'מדף', תערוכה זוגית בקוביה, ירושלים

בתוך ומחוץ. המלצות הסופ"ש 6-8.1

כתיבת תגובה

לפעמים היוצרות מתהפכות ואנחנו מגלים שאנחנו מרגישים הכי בבית דווקא בחוץ ואילו פנים הבית האינטימי לכאורה הפך להיות זר ומוזר. זה אולי נכון שבעתיים אחרי השנתיים האלה של סגרים, בידודים והגבלות.
תערוכות השבוע משחקות עם המבט הזה של פנים וחוץ, שייכות ושונות, ומראות לנו שלפעמים המבט מבחוץ דווקא רואה הכי עמוק ושאנחנו שנמצאים בפנים לא תמיד  בטוחים כמו שחשבנו.

בגלריה רוזנפלד תערוכת יחיד לאמנית הצעירה והנשכנית נועה אירוניק; יואב וינפלד ועומר שיזף חונכים מרחב תצוגה חדש; במעבדה של שרון תובל מזילה נעמה אופנהיים דמעות בשם האמנות; ובפינת הבונוס – פסטיבל מיצג בינלאומי.

סוף שבוע נעים ושתתחיל לה שנה טובה
שני ורנר וצוות Talking Art

נעמה אופנהיים מתוך תערוכת יחיד במעבדה של שרון תובל

'באתי לכבד', תערוכת יחיד של נועה אירוניק. אוצרת: מיה פרנקל טנא

אין ספק שנועה אירוניק היא סוג של עוף מוזר בסצינת האמנות הישראלית העכשווית. הציורים עזי הצבע המציגים דימויים כמעט וולגריים, לא נראים כשייכים לאף מורשת אמנותית מקומית מוכרת – איפה היא ואיפה דלות החומר. נראה שיותר משהיא נשענת על ההיסטוריה הכבדה של האמנות, אירוניק שואבת השראה מתרבויות שוליים מפוקפקות, בדיחות אינטרנטיות וסצינת המועדונים. ובכל זאת, עם כל ההומור השחור, הגסות והכאוס, יש בציור של אירוניק אותנטיות וכנות. נרצה או לא נרצה אירוניק מציבה מולנו מראה – יכול להיות שזו מראה מעוותת של פארק שעשועים, ועדיין היא מראה לנו צד של עצמנו שאי אפשר להתכחש אליו

באותו ערב תפתח בחלל הפרויקטים תערוכת יחיד של מתן גולן

אירוע פתיחה: יום חמישי, 6.1, 19:00, גלריה רוזנפלד, שביל המפעל 1, תל אביב
אירוע פייסבוק

 'העיניים של אלנבי', עבודה חדשה של יוחאי אברהמי והשקת מרחב תצוגה חדש. אוצרים: יואב וינפלד ועומר שיזף

כבר כתבנו פה בעבר על חלל תצוגת האמנות "אופנובנק" שמפעילים האמנים יואב וינפלד ועומר שיזף מתוך הסטודיו שלהם. כמו שאנחנו רואים את זה יש הרבה נדיבות בהחלטה הזו להקצות חלק ניכר מחלל הסטודיו לצורכי תצוגה ולא פחות משמעותי מכך, להקצות משאבי זמן יקר לצורכי הפעלתו. לכן משמח במיוחד לראות שכעת הם מרחיבים את פעילותם לחלל נוסף ועוד כזה הזמין לצפייה 24/7. אם הסטודיו ממוקם בתוך מבנה של בנק לשעבר, מה יותר מתאים מאשר המשך התצוגה בכספומט? החור בקיר ששימש לאספקת מזומנים הופך לעמדת צפיה באמנות הנשקפת החוצה אל רחוב אלנבי. העבודה הראשונה המוצגת בכספומט היא של יוחאי אברהמי והיא הומאז' לאלנבי – על הברים הזולים, חיי הלילה הסליזיים והתשוקה המהולה בפחד המאפיינים אותו.

באותו ערב תפתח בחלל "אופנובנק" תערוכת יחיד של שאיה חזן
אירוע פתיחה:  יום חמישי, 6.1, 20:00, אלנבי 43, תל אביב, קומה 1 (בתוך בניין "המרחב החברתי")
אירוע פייסבוק

'לַקְרִימָה', תערוכת יחיד של נעמה אופנהיים. אוצר: שרון תובל

מעבדת האמנות של שרון תובל היא מקום שרגיל לצאת מאיזור הנוחות שלו ובהתאם להוציא גם את הצופים ממנו. בכל תערוכה החלל משתנה ומשנה את אופיו בצורה דרסטית ומספק למבקרים חוויה אחרת. וכך אחרי החלל הלבן והסטרילי שסיפקה לנו תערוכתה של רוני בן פורת בחודש שעבר, כעת מגיעה נעמה אופנהיים ומשנה את התמונה לחלוטין. במיצב טוטאלי בכל חלל הגלריה מתחקה אופנהיים אחרי פעולת הזלת הדמעות. אותו רגע אינטימי של עודפות רגש מנותח מכל כיוון ושוטף את הצופה בתערוכה, וזאת באמצעות אור, סאונד ואובייקטים מטופלים. ההזמנה קוראת למבקרים להגיע "בראש פתוח" וזה אכן רעיון טוב תמיד בביקור במעבדה. בתמורה המבקרים מרוויחים חוויית אמנות שכנראה לא היו מקבלים במקום אחר.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 6.01, 20:00, המעבדה, הרצל 119, תל אביב
אירוע פייסבוק

פינת הבונוס
'מה', פסטיבל מיצג בינלאומי. מנהלת אמנותית: תמר רבן

תמר רבן היא אחת האמהות הגדולות של אמנות המיצג בארץ שכבר בשנות השמונים הקימה מרכז מיצג במקלט בתל אביב שלאחר מכן הפך למה שאנחנו מכירים כיום כמרכז "במת מיצג" בתחנה המרכזית. כעת היא מביאה לנו פסטיבל בינלאומי מלא התרחשות ומסקרן במתחם "סטודיו אנט" של מרכז פליציה בלומנטל החדש בקריית המלאכה. בפסטיבל יופיעו כמה מהשמות הבולטים באמנות המיצג בארץ לצד מיצגים מצולמים של אמנים מהעולם. זאת לצד פעילויות וסדנאות מיוחדות. שווה להתעדכן באירוע הפייסבוק.

איפה ומתי: ימים שישי-ראשון, 7-9.1, סטודיו אנט, שביל המרץ 2, תל אביב
אירוע פייסבוק

סאקיקו ימאוקה, מתוך פסטיבל 'מה' לאמנות המיצג