ארכיון תגיות: שלי שביט

דיוי בראל, מתוך תערוכת יחיד בגלריה אינדי

רומנטיקה בקריית המלאכה – הצעה לסיבוב גלריות עצמאי לכבוד וולנטיינס דיי 14.2

וולנטיינס דיי בפתח ואנחנו נתקפים במצב רוח רומנטי. או אולי ליתר דיוק – נאחזים ברומנטיקה בכדי לרכך מעט את המציאות הלא פשוטה שמסביב. לכבוד היום הזה אנחנו מציעים מסלול אמנות עצמאי שכיף לעשות בזוג (אבל האמת שגם בנפרד) לדייט קצת אחר באווירה יצירתית.
אנחנו מתמקדים בקריית המלאכה אהובתנו וסביבתה ומשלבים בין אמנות בגלריות לבין אמנות רחוב. הכניסה לכל המקומות חופשית.
אפשר לעשות את המסלול כמובן גם "מהסוף להתחלה", או באיזה סדר שתרצו למעשה
שיהיה יום (ואם אפשר ימים) של אהבה ויצירה.
שני ורנר וצוות Talking Art

ערבה אסף. מתוך תערוכה זוגית עם משי כהן בגלריה אלפרד

ערבה אסף. מתוך תערוכה זוגית עם משי כהן בגלריה אלפרד

נתחיל מעט מחוץ לקריה עצמה בפינת הרחובות הפטיש והמנור למרגלות יצירתם המונומנטלית של הזוג המלכותי של אמנות הרחוב הישראלית – הלא הם ניצן מינץ ודדה האהובים. השורות החידתיות והעדינות של מינץ בשילוב עם צמד הציפורים היפהפה של דדה, מכניס אותנו למצב רוח רומנטי למרות הסביבה הקשוחה. "כל הגוף שמש. העור מצמיח אצבעות. אני מעבירה לך חשמל מפה לפה".

משם נמשיך לבית בנימיני – אחד ממרכזי האמנות והעיצוב החביבים עלינו בקריית המלאכה ובכלל – לשלישיית תערוכות שזהו ממש סוף השבוע האחרון לראות אותן.

בקומת הקרקע נמצא את תערוכתו של אודי צ'רקה – אמן וקרמיקאי מוערך – המשלב כאן בין פיסול בפורצלן לבין עבודה עם גלמים של תולעי המשי – התוצאה יחודית ונוגעת ללב. (אוצרת: שלומית באומן)
במדפיה של "הגלריה הקטנה" נמצא את פסלי הזכוכית היפים של רובין פנטופרו (אוצרות: רעות רבוח ושלי שביט) שצורתם מרמזת כלי קיבול, אך הן נוצרו ללא היכולת להכיל.
ובקומה השניה, מיצב הסאונד של אמי ספרד (אוצרת: ניצן שובל-אבירי) מתאים במיוחד לביקור זוגי, אפשר לשבת יחד על הספסל העגול ולהאזין לקולות הנשיים המספרים סיפור מתוך כדי הקרמיקה המיוחדים. לא לפספס עליה לגג עם תצפית ייחודית על הסביבה.
מידע נוסף

נמשיך אל תוך הקריה אל גלריה אלפרד, לתערוכתן הזוגית של ערבה אסף ומשי כהן – נימה (אוצרת: קמיע סמית). תערוכה עדינה עדינה של שתי אמניות צעירות שהן אשפיות המגע המינורי. העבודות המונוכרומטיות והשקטות עוסקות במוטיבים של לידה, התחדשות והתפרקות.
ערבה אסף מציגה כאן הדפסים בטכניקות מיוחדות ועבודות שאותן הרכיבה בחיבור חלקיקים זעירים זה לזה. משי כהן מגלפת בנייר עד דק והופכת אותו לאובייקט בפני עצמו – כזה שחדיר לאור מולו הוא מוצב. לצד הניירות המגולפים היא מציגה אובייקטים יצוקים מחומרים כמו אדמה, כסף ופליז. שם התערוכה ׳נימה׳ מרמז לדבר מה דק כחוט השערה ואכן התערוכה הזו "מנגנת" בצליל דק מן הדק. וזה יפהפה.
מידע נוסף

הבאה בתור היא גלריה אינדי, עם "יש מלשינה בשכונה" – תערוכת יחיד של דיוי בראל, אחד היוצרים הכי עדינים ומשעשעים שיש כאן. בראל מערבב דימוים אייקונים מאינצקלופדית תרבות יחד עם צילומי ארכיון של שיכונים ישראלים. הוא יוצר תמונת מצב בדיונית על ישראל של פעם, איפה הכל התחיל. מה שנקרא חלום ושברו. אבל אל תתעצבו, זו תערוכה לירית, יפה ומצחיקה. לא סתם אנחנו ממליצים עליה אפילו בולנטיינס. מידע נוסף

נקנח בעבודת הקיר הגדולה של אורן פישר "זה בידיים שלנו" שנמצאת ברחוב התנופה 7. העבודה נוצרה כחלק מפרויקט בינלאומי לכבוד 50 שנה לארגון גרינפיס. כמו תמיד, פישר משלב בין סגנון גרפי וכמעט נאיבי, הרבה הומור והרבה הרבה ציניות בכדי לדבר על הנושאים הבוערים ביותר. עם כל הכאב ביצירה שלו, תמיד אפשר למצוא בה גם פינה של אופטימיות.

מומלץ להצטייד בקפה בבית הקפה "הרשמי" של קריית המלאכה 'קופילאב' שמתמחה בקפה איכותי במיוחד ואווירה נעימה בחלל רחב ידיים בו אפשר לפתוח את היום, או לעשות הפסקה כאשר מתעייפות הרגליים…

וכמובן שאף דייט לא שלם בלי משהו לאכול – אה לה רמפה היא מסעדה נעימה וטעימה המשקיפה על אמנות הרחוב של הכניסה לקריית המלאכה. ניתן למצוא כאן אוכל צמחוני ואיכותי וללוות אותו ביין טוב. בעומק הקריה, בבניין של גלריות וסטודיות, נחבאת "למעלה" מסעדה מקסיקנית איכותית ושמחה. שני ספוטים מעולים לסיום הדייט ושיחה על מה שראיתם.

אז שיהיה באהבה!

אורן פישר "זה בידיים שלנו"

אורן פישר "זה בידיים שלנו"

הפרעות סדר. המלצות הסופ"ש 5-7.1.23

ההמלצות הראשונות של שנת 2023, איזה מעמד מחייב! ובעצם מה השתנה? אנחנו כמו תמיד מחפשים את האמנות הטובה ביותר, כלומר זו שתיגע בנו ובתקווה גם בכם. התחלה חדשה טומנת בחובה גם הזדמנות לשינוי של סדרים מוכרים, בין אם אלה סדרים אישיים שהכתיבו את אופן היצירה שלך, או גדולים יותר המכתיבים מישנה ממסדית. התערוכות המומלצות שלנו לשבוע זה, בוחנות את הסדר הקיים ומבלגנות אותו.

במוזיאון ישראל בירושלים מסתנן זוהר גוטסמן לקודש הקודשים של אגף הארכיאולוגיה; בבית בנימיני לוקחת אווה אבידר פניה לכיוון פיסול מופשט, אך נשארת במחוזות הכאב והיופי; בסדנאות האמנים עבודות שכמו נלקחו מתרבות לא נודעת; ובהמלצת הלוקאלז שלנו אמן האדמה האגדי ריצ'ארד לונג בתערוכה בלונדון.

שיפה ושונה תהא השנה (האזרחית) אשר מתחילה לה השבוע,
שני ורנר וצוות Talking Art

אווה אבידר, מתוך 'על החיים ועל המוות', תערוכת יחיד בבית בנימיני, תל אביב. צילום: מיטל קובו

'שכבה מופרעת' תערוכת יחיד של זוהר גוטסמן.  אוצרות: סאלי הפטל נוה וטלי שרביט

אגף הארכיאולוגיה של מוזיאון ישראל הוא מעין מבצר שמור של ידע, בו מוצגים ממצאים יקרי ערך שנמצאו באזורנו וחושפים פן חשוב בהיסטוריה המקומית ובכלל. כמו כל מוסד מקטלג ודידקטי שכזה – ניתן לבקר בו, אך לא להתערב בנעשה בו. עד שהגיע זוהר גוטסמן. גוטסמן מוכר לחובבי האמנות המקומית כמי שמחזיק בשתי תכונות שהרבה פעמים לא מגיעות יחד – וירטואוזיות טכנית מפעימה וחוש הומור מושחז. גוטסמן אמנם התרחק מהדיקטים של דלות החומר הישראלי עד העיר קררה שבאיטליה שם השתלם בסיתות שיש ברמות הגבוהות ביותר – אבל בכל זאת שמר על חוש הומור צברי – פסל כמו יווני שחציו שיש וחציו מסטיקים לעוסים, פסלים מגולפים בגבינת פרמזן ומזרקה המורכבת מכלבלבים. גוטסמן הוכנס לקודש הקודשים של אגף הארכיאולוגיה ושבעה פסלים שלו ישולבו בתצוגת הקבע במעין הסתננות אמנותית שנועדה לפרוע את הסדר הקיים אך גם להשלים אותו בצורה שרק אמנות עכשווית יכולה לעשות.

התערוכה מוצגת עד 15.12.23, אגף הארכיאולוגיה של מוזיאון ישראל, שדרות רופין 11 הקריה, ירושלים

פרטים נוספים באתר התערוכה

'על החיים ועל המוות', תערוכת יחיד של אווה אבידר. אוצרת: דליה מנור

אמנית הקרמיקה הותיקה אווה אבידר ידועה בפסלים הריאליסטיים עוכרי השלווה שלה – דמויות היפר ריאליסטיות ספק ישנות ספק מתות, בחימר שנראה כמו אבן עתיקה. בתערוכה שנפתחת השבוע בבית בנימיני נוטשת אבידר את הצורות וגם את חלק מהתהליכים המוכרים וניגשת ליצירה מזווית אחרת, מופשטת יותר, אך עדיין כזו שמעוגנת בטבע. אבידר מלקטת פרחי שדה ועשבים ומטביעה אותם בחומר הקרמי בשילוב עם אפוקסי ואפילו זהב. באמצעות הידע הטכני הרב שצברה במהלך השנים ונסיונה בעבודה עם התנור הקרמי, היא יוצרת פיצוצים מבוקרים ועיוותים נשלטים ומתוך ההרס יוצאות צורות חדשות ואובייקטים שהם גם מופשטים וגם מוכרים. כך, למרות היציאה מעולמות הריאליזם, ממשיכה אבידר לעסוק בחיים ובמוות, תנועה וקיפאון. תערוכה נוגעת ללב שמכילה יופי וכאב.

באותו ערב תפתח בגלריה גם התערוכה 'ספל' שאוצרות רעות רבוח ושלי שביט
אירוע פתיחה: יום חמישי, 5.1, 19:00, בית בנימיני, העמל 17, תל אביב
אירוע פייסבוק

'מתחת לאופק', תערוכת יחיד של יקירה אמנט. אוצר: איתן בוגנים

יקירה אמנט אך זה סיימה את התואר השני בבצלאל וכבר מציגה תערוכת יחיד ראשונה בסדנאות האמנים בתל אביב. מרשים, אך למען האמת לא כל כך מפתיע אחרי שראינו את תערוכת הסיום שלה שם – כבר אז אפשר היה לראות חזון אמנותי מובהק אך לא מפורש מדי לצד יכולות טכניות מרשימות וגיוון מדיומלי עשיר. הדימויים של אמנט נשענים על חלומות והזיות והשילוב החומרי בין פסלי חימר חידתיים לבין רישומי פחם גדולי מימדים נוסכת על העבודות אווירה של אובייקטים טקסיים או חפצי פולחן. באותו זמן שהיצירות של אמנט נראות כמו תוצריה של תרבות לא מוכרת, הצורות הזורמות והעגולות מזכירות לנו תהליכים שקורים בטבע לאורך זמן. התוצאה היא תערוכה שנמצאת על התפר שבין טבע ותרבות ומתקיימת היכן שהוא מחוץ לזמן. אנחנו תמיד מתרגשים לחוות את הרגעים הראשונים בקריירה של אמנים ואמניות וכאן נראה שיש בהחלט למה לצפות.

אירוע פתיחה: שבת, 7.1, 20:00, סדנאות האמנים, רחוב התבור 32, תל אביב
אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – לונדון

'Drinking the rivers of Dartmoor', תערוכת יחיד של Richard Long

ריצ'ארד לונג הוא מהאמנים החשובים ביותר בזרם "אמנות האדמה" שפרץ בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת. אך בעוד שחבריו לזרם יצרו ויוצרים עבודות אדירות מימדים בהן הם משנים את הנוף ויוצרים מונומנטים שאפשר לראות מהחלל, לונג נוקט בגישה צנועה יותר. לונג יוצא אל השטח ומביא איתו חזרה את סיפור מסעותיו בדמות רשימות לאקוניות לכאורה או בצילום של נתיב כבוש בדריכות רגליים, או מעגל אבנים. התוצאה מצליחה לרגש למרות ואולי בגלל המינוריות שלה.

התערוכה מוצגת עד 4.2, בגלריה Lisson
בכתובת: Lisson Gallery, 27 Bell Street, London
שעות פתיחה: שלישי-שבת: 11:00-18:00

פרטים נוספים באתר התערוכה

מגיעים ללונדון ורוצים להצטרף ללוקאלז שלנו לסיור גלריות או אמנות רחוב?
הכנסו לקישור ובחרו סיור 

יקירה אמנט, מתוך 'מתחת לאופק', תערוכת יחיד בסדנאות האמנים, תל אביב. (פרט)