היום ערכתי סיור הכנה לקראת הסיור החדש שלנו ברחבי אוניברסיטת תל אביב, ויש לי תחושה שזה הולך להיות אחד הסיורים המיוחדים שהיו לנו בזמן האחרון.
הקמפוס של האוניברסיטה משופע בבניינים בסגנונות שונים שמספרים במובן מסוים את סיפורה של האדריכלות בארץ – ממודרניזם ברוטליסטי ועד בנייה חדשנית ומשוכללת, ובנייה רגשנית ומונומנטלית המתגלמת בבית הכנסת היפהפה שבמתחם.
מעבר לכך, בשבילים, במדשאות וכניסות הבניינים פזורים עשרות פסלים בגדלים, סגנונות ונושאים שונים. לפיסול במרחב הציבורי אופי שונה מאשר כשהוא מוצב בחלל מוזיאלי או בגלריה. המפגש עם הקהל מיידי יותר ונטול קונטקסט מוגדר, וכמובן שגם תנאי הסביבה יוצרים דיאלוג מרתק עם היצירות.
מעניין לעקוב אחר תהליך האוצרות בבחירת הפסלים ובמיוחד בשל אופיים המגוון.

להמשיך לקרוא ←

אורית אקטע

תחשבו רגע על ציורי מערות קדומים. מה היה שם בעצם? אחד מציורי המערות המעניינים שראיתי (לא במקור כמובן) הוא דימוי של כף יד אנושית. הצייר הניח את כף ידו על קיר המערה ופיזר סביבה צבע כך שנוצרה הטבעה של כף ידו על הקיר. זהו סימן אינדקסלי, עקבה, עדות לכך שכף ידו אכן היתה שם, שהוא היה שם –פורטרט עצמי מהזן הבסיסי והטהור ביותר. סוג אחר של ציורי מערות, המוכר לנו הוא תיעוד של חיות וציד, זהו ניסיון ראשון להעתקה של המציאות. אנשי המערות תיעדו את חייהם על הקיר. מדוע טרחו הקדמונים לעשות זאת? אינני מומחית בנושא, אך בעיניי יש כאן עדות לצורך אנושי בסיסי – להבין את המציאות שאדם חי בה, לתעד וגם לפאר אותה. אעז לומר שזהו מקורו הקמאי של מעשה האמנות; וצורך זה ליווה אותה לאורך זמן רב. היכולות הטכניות הלכו והשתכללו ועמן אמצעי המבע, ובתקופת הרנסנס השאיפה לתיאור ריאליסטי ככל הניתן הגיע לשיאו כפי שניתן לראות בכל הז'אנרים של הציור והפיסול מהתקופה.

להמשיך לקרוא ←