ארכיון תגיות: שירז גרינבאום

דימוי מתמוסס. המלצות סוף השבוע 19-21.12

לפי החלוקה הפשוטה של ז'אנרים אמנותיים, אמנות פיגורטיבית מתארת את המציאות הממשית ואמנות מופשטת מתארת מציאות פנימית או נפשית יותר. אך מה קורה כשהגבולות בין השניים מיטשטשים ומתמוססים? תערוכות השבוע צועדות על הגבול הדק שבין דימוי ריאליסטי ומופשט – איזור הדימדומים שבין המציאות לבין הנפש והדמיון. בימים שבהם המציאות עולה על כל דמיון על בסיס יומיומי, יש משהו במצב הביניים הזה שנראה לנו מדוייק כרגע.

בגלריה גבעון מציג ישראל קבלה ציורים שמורדים בעצמם; בגלריה בית המשאבות מציג חגי אולריך צילום שמתעלה על המצלמה; בגלריה גבעון גל וינשטיין מְאַכֵּל את עבודותיו שלו. וגם – המוזיאון הנודד 'זומו' חוזר לתחנה מרגשת ומשמעותית במיוחד.

שיהיה סופ"ש נעים, ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

ישראל קבלה, מתוך תערוכת יחיד בגלריה גבעון, תל אביב (פרט)

'האני הראשון', תערוכת יחיד של ישראל קבלה
בספרו 'הצייר הוא מרגל', כותב האמן לארי אברמסון שאחת הפרסונות שהוא עוטה על עצמו בסטודיו היא של מרגל של ממש – או במילותיו שלו: "סוכן חשאי שתר את הארץ לאורכה ולרוחבה ומביא אתו בחזרה לסטודיו את ממצאיו … לעתים הוא מביא אתו אובייקטים – ענף, קרש, ריבוע שחור ולעתים טקסטים". נראה שהאמן ישראל קבלה עובד על פי מוטו דומה, בתור אמן-אספן, הסטודיו שלו מתמלא באובייקטים שונים ומשונים, שלא פעם מוצאים את עצמם מודבקים על הציורים או מוצגים כאובייקט אמנותי בפני עצמו. בתערוכתו החדשה של קבלה בגלריה גבעון, נראה שהמהלך מתוחכם יותר – נראה שקבלה מבקש למרוד מרד כפול – באופן פרדוקסלי משהו, הוא מורד גם בציור המופשט וגם בציור הפיגורטיבי – הציור שלו מפלרטט לרגע עם המופשט אך אז עולה וצפה דמות. הוא מצייר דמות, אך היא מתמוססת אל תוך הציור. קבלה הצייר-המרגל מלקט רעיונות ואידאלים אמנותיים ומשתמש בהם זה כנגד זה.
אירוע פתיחה: יום חמישי 19.12, 19:00, גלריה גבעון, רחוב גורדון 35 תל אביב
אירוע פייסבוק

'X', תערוכת יחיד של חגי אולריך. אוצרת: שיר ויזל
כתבנו כאן בעבר על "צילום ללא מצלמה". מדובר על תת קטגוריה של ז'אנר הצילום שבה הדימוי נוצר לא בהכרח על ידי פעולת המצלמה, אלא על ידי תהליכים אחרים, חלקם שקושרים בצילום, באמצעות מניפולציות טכניות ועל המצלמה עצמה. חגי אולריך מציג בגלריה בית המשאבות בנווה שאנן עבודות שהתחילו כצילום פשוט, אבל אבל אז עברו תהליכים שונים של הקרנה על גבי גופים פיסוליים, צילום מחדש, והתערבויות בחיישן המצלמה. התוצאה חותרת נגד הדיוק והשליטה המיוחסים בדרך כלל לטכניקה הצילומית לטובת דימוי אחר, חסר שליטה ופראי יותר. הדימוי המקורי של עץ אותו צילם אולריך מתמוסס והולך ככל שהוא מתרחק יותר מהמקור. העובדה שהגלריה היא חלון ראווה והדימוי מתערבב בתוך הסביבה התזזיתית של נווה שאנן, מוסיפה לתערוכה עוד רובד של משמעות.
אירוע פתיחה: יום שישי, 20.12, גלריית בית המשאבות, רחוב רשי"ף 13, תל-אביב
התערוכה מוצגת בחלון ראווה וזמינה לצפיה 24 שעות ביממה שבעה ימים בשבוע.

'איכול', תערוכת יחיד של גל וינשטיין
קראנו להמלצות השבוע "דימוי מתמוסס" מתוך מחשבה מטאפורית על איזור הגבול בין מופשט לפיגורה. אבל  בתערוכתו של האמן המוערך גל וינשטיין שנפתחת השבוע בגלריה גורדון השם הזה הופך לליטרלי לגמרי. שם התערוכה 'איכול' מרמז לתהליכים כימיים של הרס, התמוססות והתפוררות, לא בדיוק מילים שרוב האמנים רוצים שיתקשרו ליצירותיהם, אבל אלה בדיוק התהליכים שבהם עושה וינשטיין שימוש ליצירת עבודותיו. צמר הפלדה, שהפך עם השנים למזוהה עם אמנותו של וינשטיין משנה הפעם את תפקידו. במקום להיות בקדמת הבמה כחומר שממנו עשויות העבודות, הוא הופך לחומר גלם שהתהליכים שהוא עובר יוצרים את העבודה בלי שנשאר לו זכר. דימויי השטיח, צילומי האוויר והמפה הטופוגרפית שמהווים את השפה האמנותית של וינשטין חוזרים כאן, אך הפעם הם מופשטים הרבה יותר וסימני התהליכים ההרסניים שעברו ניכרים בהם. אדמה חרוכה מעולם לא נראתה אסתטית יותר.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 19.12, 19:00, גלריה גורדון, הזרם 5, תל אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה

וגם –
'זומו שער הנגב', תערוכה קבוצתית. אוצרות: שירז גרינבאום ואביטל וכסלר.
אוצרת ראשית: מילנה גיצין אדירם
אין ספק שכבר לפני שבע שנים, כאשר נוסד פרויקט "המוזיאון הנודד" 'זומו', ניתן היה לראות את החשיבות של הפילוסופיה האוצרותית והאמנותית שעומדת מאחוריו – ההתעקשות להגיע עם אמנות מעולה לפריפריה, אך לא לעשות זאת בצורה מנותקת וחייזרית, אלא להתחבר לקהילה המקומית ולבנות איתה קשרים משמעותיים. הפרויקט הזה היה מרתק ומרגש גם בימים של שגרה, אך כוחו האמיתי התגלה כשהעולם נראה שהוא יורד ממסלולו בימי הקורונה וממשיך להתגלות מאז. אנשי זומו הפכו אותו למכשיר ליצירה של קהילות וריפוי וחיבור בין קהילות קיימות. התחנה הנוכחית של הפרויקט בחדר האוכל הישן של קיבוץ ברור חיל שבעוטף היא אולי המרגשת והמשמעותית מכולן – חדר האוכל ההיסטורי הפך לחלל אמנות שהרבה ממנה נוצרה בשיתוף פעולה בין האמנים לבין הקהילה המקומית וכל האמנות המוצגת נוצרה במטרה לקרב בין אנשים ולנסות להביא עוד קצת ריפוי לאיזור הפצוע הזה. פרויקט חשוב מאין כמותו שנותן תקווה

בהשתתפות: יעל אורן, מידד אליהו, סמיון אלקסנדרובסקי, ספיר אפריים, ביתמלאכה, צדוק בן-דוד, ג'וי ברנרד, מעין גוטפלד, עולש גולדברג, גיא גולדשטיין, נחמה גולן, אוסי גפן, לינור גפן, ספיר גז, אבישג דורון ויונתן קליין, מטריאל גירלז (שי ג׳רסי ועדי טל), אניעם לאה דרעי, נטע וייזר, גל וינשטיין, קולקטיב זמנתגובה, דפנה טלמון, ניתאי חלופ, משה טרקה, זיוה ילין, לי ינור, סטודיו Yarnatak (מריה פייגין וגאיה בלורי), נירית כהן קינן, יעקב כרמי, אורלי לנדבר, ניבי להבי, סובר לרנר, אורן מאסטרו סגל, רונית מירסקי, שרון מורו, ים מטרסו, עינב מינץ, טל מצליח, לימור מקס-צרפתי, דן (פפו) מרציפר, נטע נהרדיה ועדו צ'רני, ראובן נכון, אפרת נתן, עינת עריף גלנטי, אבישי פלטק, לימור צרור, מיטל קובו, פסי קומר, טליה קוץ-שמיר, שחר קושט וגלעד ואקנין, גלעד רטמן, ויטוריו קורינלדי, שרון קן-דור, אריה קוטלר, יוסי קוטלר, עלית קרייז, אבישג שאר ישוב, מיה שרבני, עלמה שניאור, רותם שרף, יובל תדהר-רימר, ריקי תירם.
אירוע פתיחה: שישי, 20.12,  11:00-16:00, חדר האוכל הישן של קיבוץ ברור חיל (אלונית ברור חיל בוויז)
לאחר מכן התערוכה תיהיה פתוחה עד 25.1.25, ימי חול 8:00-20:00, שישי-שבת 10:00-16:00.

הרשמה להסעה חינם לאירוע הפתיחה מתל אביב בקישור (מקומות מוגבלים מאוד)
אירוע פייסבוק

חגי אולריך, מתוך תערוכת יחיד בגלריה בית המשאבות, תל אביב

מתחילים שנה, אחרת. המלצות הסופ"ש 4-6.1.24

2023 נגמרת ומתחילה 2024 הלוואי שתהיה שנה טובה יותר. שנה של יצירה ולא של הרס. שנשקיע באמנות ולא בנשק ושנדבר אמנות ואהבה ולא פילוג ושנאה. והלוואי הלוואי שישובו כולם וכולן הביתה בשלום ונתחיל תהליך של ריפוי אמיתי.

אנחנו מתנחמים באמנות מעולה שמתחילה את השנה הזו ובידיעה שגם עכשיו – המוזות לא שותקות – אסור להן לשתוק.
לאחל שנה טובה קשה, נאחל שתהיה לפחות עדינה ושקטה יותר.
שלכם תמיד ❤️
שני ורנר וצוות Talking Art

ורד אהרונוביץ', מתוך תערוכה קבוצתית במרכז לחינוך סביבתי, פארק המיחזור חירייה. צילום: אנצ׳ו גוש

ורד אהרונוביץ', מתוך תערוכה קבוצתית במרכז לחינוך סביבתי, פארק המיחזור חירייה. צילום: אנצ׳ו גוש

'אני, עפרון', תערוכת יחיד של בן הגרי

בתערוכתו החדשה בגלריה גורדון מביט בן הגרי על תהליך הייצור של העיפרון – כנראה כלי העבודה היסודי ביותר של האמן. הגרי מביט בתהליך היצור הזה בהזדהות גדולה כל כך עד שהוא הופך ממש לעפרון בעצמו. בעבודת וידאו סוריאליסטית ונוגעת ללב עובר האמן טרנספורמציה להיבריד אדם-עיפרון ורוקד עם ילדה. לצד הרגעים האלה מוצגים גם אלמנטים מתוך תהליך הייצור ההמוני של עפרונות. השילוב הזה בין אינטימיות גדולה לבין תהליך הייצור הלא אישי מציגים אמירה מעניינת על החיים בעולם המודרני שבו גם הרגעים האינטימיים ביותר עטופים בתהליכים העצומים של הגלובליזציה והתיעוש. נדמה שהגרי לא מנסה להימלט מהחיים בעידן העכשווי אלא להפך – הוא מנסה לנסח דרכי התמודדות והכנסת האנושי אל תוך הממוכן והמלאכותי. בן הגרי תמיד נוגע בנקודות הגבול שבין מגע היד הייחודי לבין מכניות חסרת פנים. מרתק ורלבנטי.

באותו ערב תפתח בגלריה גם תערוכת יחיד של מאיה כהן לוי
אירוע פתיחה: יום שישי, 5.1.24, 11:00-14:00 גלריה גורדון, רחוב הזרם 5, תל אביב.
פרטים נוספים באתר התערוכה

'תחנת מעבר', תערוכה קבוצתית. אוצר: עדי יקותיאלי

אלו ימים של המְתנה- ממתינים לשובם של החטופים, ממתינים לסוף המלחמה, ממתינים לשמוע מה ילד יום ולמרבה האימה והצער – גם ממתינים לשמוע את אותם שמות כואבים "שהותרו לפרסום". מאז השבעה באוקטובר כולנו במעין מצב ביניים לא ברור ואין פלא שרבים מתפלאים שהחלה שנה חדשה כאשר אוקטובר בכלל עוד לא נגמר. אתר פינוי ומיון האשפה המיתולוגי חירייה הוא מרחב ביניים אליו מגיעה הפסולת של גוש דן בדרכה להטמן באדמה או להתמחזר ולהפוך למשהו חדש. במרכז החינוך הסביבתי של המתחם נפתחת כעת תערוכה שעוסקת בזמני ומרחבי ביניים ומעבר. יקירת המערכת ורד אהרונוביץ' עוסקת בילדות והזקנה שהם שלבי המעבר של החיים; טיגיסט יוסף רון ואנה לוקשבסקי יצרו עבודות הנוגעות לחוויית ההגירה ויחד איתן עוד רבות וטובות עוסקות בנושא מזוויות שונות. תערוכה מסקרנת בחלל ייחודי.

בהשתתפות: נורית דויד, טיגיסט יוסף רון, אנה לוקשבסקי, דודי זיסר, ורד אהרונוביץ', תמר ברניצקי, כרמל אילן, ליזבט ביגר, סרחיו דניאל צ'רטקוף, אלקנה לוי

שימו לב – הביקור באתר לא כרוך בתשלום אבל דורש הרשמה מראש.
אירוע פתיחה:  יום שישי, 5.1, 11:00, המרכז לחינוך סביבתי, פארק המיחזור חירייה
פרטים נוספים והרשמה לביקור באתר התערוכה

אשכול תערוכות חדש בגלריה לאמנות אום אל פאחם

הגלריה לאמנות אום אל פאחם היא לא מוסד בעל כח כמו המוזיאונים בתל אביב או בירושלים ולא ממוקמת במרכז העניינים כמו הגלריות בקריית המלאכה. אבל יחד עם זאת ניתן לומר שהגלריה לאמנות באום אל פאחם היא אולי חלל האמנות החשוב ביותר בארץ. הגלריה היפה שחרטה על דגלה דו קיום ושיתוף פעולה בין אמנים ואמניות יהודים וערבים בליבה של אום אל פאחם מייצרת שינוי אמיתי בעולם בלי לעסוק יותר מדי בפוליטיקה מלאכותית. כעת נפתחת הגלריה מחדש עם אשכול תערוכות שלאחר כל המילים הגדולות והיפות הן פשוט תערוכות מעולות. מומלץ מאוד לבקר, להינות מאמנות טובה ולתמוך בקולות של תקווה ושפיות.

במסגרת אשכול התערוכות מוצגות תערוכות יחיד של מאירה גרוסינגר, תמר לב און, סופי אבו שקרה, נירוואנה דבאח, לאה דיין ומקבץ תערוכות במסגרת חממת אמניות של אירם אגבאריה, בלודאן מרעי, לואה ג'בארה, סוהיילה אבו הדבה מונייר ורוזאן בטחיש

התערוכות מוצגות עד ספטמבר 2024 בגלריה לאמנות אום אל פאחם. שעות פתיחה: ראשון עד חמישי, 8:00 – 13:00, שישי –  סגור, שבת  8:00 – 13:00.
פרטים נוספים באתר הגלריה

פינת הבונוס – השקת אתר אינטרנט חדש לספרי אמן – מדף

עלייתם של ספרי האמן כמדיום אמנותי מרכזי הוא אחד הטרנדים המשמחים ביותר בעולם האמנות של השנים האחרונות. יש משהו ממש כיף בלרכוש יצירת אמנות במחיר שווה לכל נפש ולדפדף בה בבית. נראה שכיום אין כמעט אמן או אמנים שמכבדים את עצמם שלא מוציאים ספר אמן ונוצרו כבר כמה מוסדות של ממש סביב התופעה. שניים מהמוסדות האלה הם ארטפורט, שתרמו רבות לעליית הטרנד עם יריד ספרי האמן המושקע שלהם והבלוג "מעלעלת" של האמנית שירז גרינבאום שסוקר ספרי אמן נבחרים. כעת מתאחדים ארטפורט ומעלעלת יחד עם "מבואות" קרן הרעיונות ע"ש יואב בראל כדי ליצור את "מדף" אתר אינטרנט חדש שמוקדש כולו לספרי אמן. האתר מבקש להיות מאגר מקיף של המדיום המגוון הזה ועושה זאת בצורה מרהיבה ומאירת עיניים. שווה לבקר

לחצו כאן לביקור באתר מדף 

3. בלודאן מרעי, מתוך תערוכה בגלריה לאמנות אום אל פאחם. צילום:  אדם שופאני

3. בלודאן מרעי, מתוך תערוכה בגלריה לאמנות אום אל פאחם. צילום: אדם שופאני