שוב ושוב, אנו כותבים כאן על העידן הנוכחי, המתועש, הטכנולוגי, המנוכר, זה ששכחנו בו את עצמנו. שוב ושוב אנו כותבים כאן כיצד האמנות מגיבה לנושאים האלה ומנסה לבקר אותם. בימים אלו, נדמה שאנו עוברים תהליך דומה לזה שהתרחש עם חילופי המאה ה-19 למאה ה-20, בעידן המהפכה התעשייתית. מחד: היקסמות גדולה מהתיעוש והשינויים שהביא, מאידך: פחד, ונהייה דווקא אל הטבע והנשגב.
כך גם תערוכות השבוע נעות על הציר שבין המיסטי-הרוחני-הנעלם, ובין הארצי-המוחשי-הביקורתי-והחברתי. בסדנאות האמנים בוחן יצחק ליבנה את תפקידו של הציור כסוג של חלון או מסך בעולם שמסכים השתלטו עליו לחלוטין; לעומת זאת, במוזיאון תל אביב תערוכה שכל כולה ברוחני ובתוך כך גם הישג מרגש בדמות תצוגת עבודותיה של הילמה אף קלימט, חלוצת הציור המופשט ששאבה את השראתה ממקורות מיסטיים ורוחניים; במוזיאון פתח תקווה דרך מקורית לתצוגת אוסף אמנות חשוב – על ידי אי הצגתו; ובבית האמנים בתל אביב מציגה הצלמת דלית שחם קשרים מפתיעים בין עולם האופנה העילית ללבושם של מהגרי העבודה.
שיהיה סופ"ש מלא משמעות,
שני ורנר וצוות Talking Art

להמשיך לקרוא ←