ארכיון תגיות: רובי בקל

עבודת כפיים. המלצות סוף השבוע 3-5.4

אחרי תקופה ארוכה שבה עבודת הכפיים של האמן הלכה ונעלמה, אמנים ראו את עצמם בדרך כלל כמנותקים מעולם עובדי הכפיים, וקו גבול עבה וברור נמתח בין בית המלאכה לבין הסטודיו. בשנים האחרונות אנחנו עדים לתופעה בה מלאכות היד חוזרות על זירת האמנות העכשווית – גם בשילוב של קראפט וגם בחזרה של נוכחות פיזית בתוך היצירה העכשווית. תערוכות השבוע מנסות להשיב את הכבוד לבעלי המקצוע – אם באמצעות תיאור ציורי שלהם, או באמצעות פתיחת הסטודיו עצמו וחשיפת תהליכי העבודה בו. ואנחנו מקבלים הצצה מרתקת לדרך שבה "אמנות גבוהה" ומלאכה מזינות זו את זו.

בגלריה בנימין מוצא רובי בקל את האלמנט הציורי בעבודתו של הצַבָּע; במוזיאון ראשונים בפתח תקווה תערוכה שמאירה את עבודת הכפיים של המתפרה; בסדנאות האמנים פותח אבי סבח את הסטודיו שלו. וגם – שתי תערוכות פרס שמגיעות דווקא מגלריות עצמאיות.

שיהיה סופ"ש נעים ככל האפשר, ושיחזרו כולם הביתה בשלום – עכשיו.
שני ורנר וצוות Talking Art

רובי בקל, מתוך תערוכת יחיד בגלריה בנימין, תל אביב

'הציור המופשט של הצַבָּע', תערוכת יחיד של רובי בקל. אוצר: לארי אברמסון
צַבָּעים וציירים – באנגלית יש להם את אותו שם. כאילו השפה עצמה מנסה לכפות איזו צניעות על אמנים לבל יגבה ליבם – היא כמו אומרת להם: הנה בסוף מה אתם עושים? פשוט ממלאים משטחים בצבע. ואולי בעצם השפה פונה אל הצַבָּע ואומרת לו – גם במלאכתך הפשוטה יש מן האמנות. בתוך המרווח המסקרן הזה מתמקם הצייר רובי בקל. בקל מצייר צבעים בעבודתם – בציור פיגורטיבי קלאסי ומוקפד שמאזכר את הציור הסוציאליסטי של תחילת המאה ה-20. אך לצידם של הצבעים מצוירת גם הקומפוזיציה המופשטת שיצרו משיחות הצבע והשפכטל על הקיר. כך נוצרת הזהות המשולבת של הצייר-צַבָּע שהעברית הפרידה ביניהם אך האמן מאחד ביניהם שוב. בטוויסט מעורר סחרחורת וצובט בלב, מצייר בקל לצבעים את פניהם של חטופים או הוריהם ומחבר בין השאלות האמנותיות והסמנטיות לבין המציאות הישראלית המבהילה.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 3.4, 20:00, גלריה בנימין, שביל המרץ 5 קומה 3, תל אביב
התערוכה תוצג עד 10.5. שעות פתיחה: רביעי 11:00-16:00, חמישי 15:00-20:00, שישי ושבת 10:00-15:00
פרטים נוספים באתר הגלריה

'המתפרה', תערוכת יחידה של איילת שחר. אוצרת:  מור ברק ריבלין
מעולם לא עסקה הסצנה המקומית בקשרים שבין אמנות לטקסטיל כמו שהיא עושה זאת בימים אלו. זה מתחיל כמובן במחזור התערוכות המופתי המוצג כעת במוזיאון הרצליה ונמשך גם עם תערוכות בנושא בבית בנימיני – בכל מקום נראה שנותנים מקום לצדדים האמנותיים של מה שהיה עד לא מזמן מלאכה "נמוכה" ונחשבת פחות. בתערוכתה החדשה מכוונת איילת שחר זרקור ציורי דווקא על הצד הלא זוהר או אמנותי של תעשיית הטקסטיל. שחר מציירת סצינות מתוך העבודה במפעל של משפחתה שם מייצרים בין השאר ציוד צבאי גס וקשוח. העבודה במתפרה אינטנסיבית ונטולת רומנטיקה וציוריה של שחר גם הם אינטנסיביים, עמוסים וגדושים. אך מתוך האינטנסיביות והגודש מזדהרת תחושה של תבונת כפיים וגאווה בעבודה קשה והגונה. שיר אהבה משפחתי לעמל.
פתיחה: יום שישי, 4.4, 10:30, מוזיאון ראשונים, קריית המוזיאונים, ארלוזורוב 30, פתח תקווה
התערוכה תוצג עד 31.5. שעות פתיחה: שני, רביעי, שישי ושבת – 10:00-14:00, חמישי – 16:00-20:00, ראשון ושלישי – סגור

סטודיו פתוח של אבי סבח. אוצרת: ורד גני זפרן
זה ממש פינוק נדיר. הצייר המעולה, זוכה פרס רפפורט, אבי סבח, חי בחו"ל רוב הזמן. בתקופה האחרונה הוא נמצא בארץ וכך גם הסטודיו שלו. כעת הוא פותח את הסטודיו שמתארח ב"גלריה האמן האורח" של סדנאות האמנים בתל אביב ונותן לנו אפשרות לבקר את מאחורי הקלעים של יצירתו. תערוכת הפרס של סבח במוזיאון תל אביב היא אחת המעולות של השנה האחרונה בענינו והיא ממש רגע לפני סגירה (סוף השבוע הקרוב ונגמר). זו הזדמנות מעולה להיחשף לא רק ליצירתו המוגמרת והמוכנה של סבח, אלא גם לתהליכים, לסקיצות, לתעיות והתהיות של האמן המרתק הזה. אם להמשיך את נושא אנשי המקצוע ששזור בהמלצות השבוע, הרי שהסטודיו הוא בית המלאכה של האמן, כאן הוא עוסק בעבודתו היומיומית וכאן הוא מפתח את הטכניקה והרעיונות שלו. אבי סבח ידוע בפרקטיקת הסטודיו הייחודית שלו ובתהליכים יוצאי הדופן שהוא מעביר את עבודותיו לפני שהן יוצאות לעולם. לא כדאי להחמיץ את ההזדמנות הנדירה הזו.
באותו ערב תפתח בגלריה גם תערוכת יחיד של שחף לוי. אוצר: איתן בוגנים
אירוע פתיחה: יום חמישי, 3.4, 20:00, סדנאות האמנים בתל אביב, רחוב התבור 32, תל אביב
התערוכה תוצג עד 24.5. שעות פתיחה: ימים שלישי – חמישי: 15.00-19.00, שישי – שבת: 10.00-14.00

וגם –
שתי תערוכות פרס של גלריות עצמאיות.
מי מחלק פרסי אמנות? אנחנו רגילים לחשוב בהקשר הזה על מוזיאונים, משרדי ממשלה ואולי תאגידים גדולים. במילים אחרות – מוסדות מבוססים עם תקציבים נדיבים שיכולים להרשות לעצמם לתמוך באמניות ואמנים. שתי תערוכות שנפתחות ביום שישי, שוברות את הסטריאוטיפ באופן המשמח ביותר. הגופים שעומדים מאחורי שני הפרסים שהולידו את התערוכות הן דווקא גלריות עצמאיות, שבעצמן נאבקות על קיומן מעצם המציאות הישראלית המורכבת, וחוסר תמיכה במוסדות תרבות. בתוך המאבק הזה, בחרו הגלריות בארי וחנינא לנווט משאבים יקרי ערך לטובת תמיכה באמנות צעירה כחלק מהאג'נדה הרחבה שלהן. ואכן, התערוכות עושות בדיוק מה שגלריות עצמאיות נועדו לעשות – לקדם ולחשוף אמנים מצויינים. ישר כח!

'ימי סאדאת', תערוכת יחיד של חגי פרגו לרגל זכייתו בפרס גלריה בארי ביריד צבע טרי. אוצרת: סופי ברזון מקאי אירוע פתיחה: יום שישי 4.4, 11:00, גלריה בארי, בית רומנו, דרך יפו 9, קומה 1, תל אביב
התערוכה תוצג עד 17.5. שעות פתיחה: שלישי, רביעי 11:00-18:00, חמישי 14:00-20:00, שישי 10:00-14:00, שבת 11:00-14:00/ פרטים נוספים באתר הגלריה
'שן הדוב', תערוכת יחידה של ציפי לוסטיג, לרגל זכייתה בפרס סלון חנינא של גלריה חנינא. אוצרת: הגר רבן אירוע פתיחה: יום שישי, 4.4, 11:00, גלריה חנינא, שביל המרץ 5, תל אביב
התערוכה תוצג עד 24.5. שעות פעילות: רביעי-חמישי: 19:00-13:00, שישי-שבת: 15:00-11:00 אירוע פייסבוק

אבי סבח, מתוך סטודיו פתוח בסדנאות האמנים בתל אביב (פרט)

התפרקות. המלצות הסופ"ש 29.6-1.7

התפרקות היא מילה מפחידה. אף אחד מאיתנו לא רוצה להתפרק, או שיתפרקו הדברים עליהם עמלנו לבנות. אך יכול להיות במילה הזו גם צד אופטימי – התקווה כי מתוך הפירוק ניתן יהיה לבנות מחדש בצורה טובה ויציבה יותר. תערוכות השבוע עוסקות בפירוק של המעשה האמנותי ודרכי התצוגה שלו. מה נבנה לאחר הפירוק הזה? נצטרך ללכת לראות.

בבית בנימיני ענבר פרים ורותם רוזנבוים הם הפכים משלימים; בגלריה בנימין מבקשים אמני ואמניות הגלריה לפרק את הגלריה במובן הממשי והמטאפורי; בקיבוץ כברי מתחברות שתי גישות נזיריות לאמנות. ובהמלצת הלוקאלז שלנו – כריס אופילי בלונדון.

שיהיה סופ"ש שההתפרקות היחידה בו היא שנ"צ,
שני ורנר וצוות Talking Art

אמנון בן-עמי, מתוך תערוכת יחיד באטליה שמי, קיבוץ כברי

'מחלות רקע', תערוכה זוגית של ענבר פרים ורותם רוזנבוים. אוצרת: הדסה כהן

לכאורה אין שונים יותר מבחינה אמנותית מענבר פרים ורותם רוזנבוים. פרים היא קרמיקאית וירטואוזית שיוצרת אובייקטים עדינים, גם אם לפעמים מורבידיים באופיים, מפורצלן מבהיק מלובן. ואילו רוזנבוים הוא צייר פראי עם עבודות שמפלרטטות עם גבול הטעם הטוב. אז אולי על הנייר החיבור הזה נראה בלתי אפשרי, אבל החיים והאמנות מוכיחים אחרת. פרים ורוזנבוים הם זוג בחיים שבנוסף לקריירות האישיות שלהם גם יוצר יחד. פרים יוצרת את האובייקטים בעלי הקו המדוייק והנקי ואילו רוזנבוים "מלכלך" אותם עם ציור מלא הומור גרוטסקי וזה עובד מצוין. המפגש ביניהם מפרק את היום יום הבנאלי ויוצר סצינות שפורעות את הסדר ואת השגרה. כמו שמן ומים, שמפגש ביניהם בטמפרטורה גבוהה יכול להיות נפיץ – כך גם הזוג הלא שגרתי הזה מוציא ניצוצות כאשר הם נפגשים תחת החום של תנור הקרמיקה.

באותו הערב תפתח בגלריה גם תערוכת יחיד של של בוריס כץ

אירוע פתיחה: יום חמישי, 29.6, 19:30, בית בנימיני, העמל 17, תל אביב.  אירוע פייסבוק

'כרסום היסודות', תערוכה קבוצתית. אוצר: ד"ר אלעד ירון

"דה קונסטרוקציה" או בעברית פשוטה – פירוק, היא אחת המגמות המובילות באמנות עכשווית. בתקופה שמגיעה אחרי שנראה שנעשה ונאמר כבר הכל, אחת המשימות החשובות של האמנות היא לפרק מבנים תרבותיים מקובלים, להתבונן בהם בדרך חדשה ולחשוב כיצד להרכיב אותם בצורה טובה יותר. אבל אם בדרך כלל מדובר על פירוק מטאפורי ורעיוני בלבד, יש מי שלוקח את העניין בצורה מילולית. התערוכה החדשה שאצר ד"ר אלעד ירון בגלריה בנימין מבקשת לפרק את הגלריה במובן הליטרלי של המילה. קבוצת האמניות והאמנים המשתתפים בתערוכה שהו בחלל הגלריה, חקרו את תשתיות המבנה, פירקו את מה שאפשר והרכיבו מחדש את מה שנשאר. הרבה פעמים אנחנו קוראים בטקסטים של תערוכות שהן "מבקשות לפרק את הקוביה הלבנה של הגלריה" והנה כאן, קבוצת האמנים עושה בדיוק את זה ובצורה פיזית ממש.

בהשתתפות: נאוה ג׳וי אוזן, שרית אכטנברג, מיכל בלייר, רובי בקל, עדי ט. הופמן, ענבל כהן חמו, איריס חסיד, דינה לוי, יונתן לוי, שלומית ליוור, דורון פישביין, תמר שפר

אירוע פתיחה: יום שישי, 30.6, 12:00, גלריה בנימין, שביל המרץ 5, תל אביב.  אירוע פייסבוק

'מסטודיו לסטודיו', תערוכת יחיד של אמנון בן-עמי. אוצרת: סמדר שינדלר

הציור של אמנון בן-עמי הוא מינימליסטי, כמעט נזירי. אולי קצת מוזר לומר "נזירי" על ציורים עזי צבע של משקפיים או שפתיים, אבל יש משהו בדרך בה מזקק בן-עמי את האלמנטים היומיומיים האלה לכדי קו וכתם שבהחלט גורם לנו לחשוב על נזיר שחוזר שוב ושוב על אלמנטים ציוריים פשוטים במטרה להגיע למשמעות עמוקה יותר. גם יחיאל שמי, שבאטליה שלו מתארחת התערוכה, היה סוג של נזיר זן אמנותי, אבל מסוג אחר לגמרי. בעוד ש-שמי יוצר מחוות גדולות בברזל שמשתלטות על סביבתן, בן-עמי יוצר ציורים לכאורה פשוטים על בדי סאטן דקים שכמעט אפשר לדמיין אותם מתנופפים כדגלים. אך נדמה שלשני האמנים מטרה דומה – להגיע להפשטה אמנותית של חיי היומיום ואולי כך לחלץ אותם מהבנאליות השגרתית ולהביא אותם למעמד אחר. ובזה בעינינו, יש משהו כמעט דתי.

אירוע פתיחה: יום שבת, 1.7, 12:00, אטליה שמי, קיבוץ כברי

המלצת הלוקאלז – לונדון

'The Seven Deadly Sins', תערוכת יחיד של כריס אופילי

כריס אופילי החל את דרכו כאמן שנוי במחלוקת ופרובוקטיבי אי שם בשנות התשעים העליזות עם תערוכות שאפילו ראש עיריית ניו יורק ניסה לצנזר. היום, עשורים אחר כך, נראה שמשהו באופילי נרגע, אבל זה לא פגע באמנות שלו כהוא זה, דווקא להפך. כיום הוא יוצר עבודות מלאות קסם ומסתורין שאנחנו מוצאים את עצמנו בלי מילים מולן. שווה מאוד.

התערוכה מוצגת עד 29.7
בכתובת: Victoria Miro Gallery, 16 Wharf Road, London N1 7RW

שעות פתיחה: שלישי-שבת: 10:00-18:00

פרטים נוספים באתר התערוכה

מגיעים ללונדון ורוצים להצטרף ללוקאלז שלנו לסיור גלריות, אמנות רחוב, או ביקור במוזיאון הטייט מודרן?

הכנסו לקישור ובחרו סיור 

שלומית ליוור, מתוך תערוכה קבוצתית בגלריה בנימין, תל אביב