ארכיון תגיות: ציור פיגורטיבי

עבודת כפיים. המלצות סוף השבוע 3-5.4

אחרי תקופה ארוכה שבה עבודת הכפיים של האמן הלכה ונעלמה, אמנים ראו את עצמם בדרך כלל כמנותקים מעולם עובדי הכפיים, וקו גבול עבה וברור נמתח בין בית המלאכה לבין הסטודיו. בשנים האחרונות אנחנו עדים לתופעה בה מלאכות היד חוזרות על זירת האמנות העכשווית – גם בשילוב של קראפט וגם בחזרה של נוכחות פיזית בתוך היצירה העכשווית. תערוכות השבוע מנסות להשיב את הכבוד לבעלי המקצוע – אם באמצעות תיאור ציורי שלהם, או באמצעות פתיחת הסטודיו עצמו וחשיפת תהליכי העבודה בו. ואנחנו מקבלים הצצה מרתקת לדרך שבה "אמנות גבוהה" ומלאכה מזינות זו את זו.

בגלריה בנימין מוצא רובי בקל את האלמנט הציורי בעבודתו של הצַבָּע; במוזיאון ראשונים בפתח תקווה תערוכה שמאירה את עבודת הכפיים של המתפרה; בסדנאות האמנים פותח אבי סבח את הסטודיו שלו. וגם – שתי תערוכות פרס שמגיעות דווקא מגלריות עצמאיות.

שיהיה סופ"ש נעים ככל האפשר, ושיחזרו כולם הביתה בשלום – עכשיו.
שני ורנר וצוות Talking Art

רובי בקל, מתוך תערוכת יחיד בגלריה בנימין, תל אביב

'הציור המופשט של הצַבָּע', תערוכת יחיד של רובי בקל. אוצר: לארי אברמסון
צַבָּעים וציירים – באנגלית יש להם את אותו שם. כאילו השפה עצמה מנסה לכפות איזו צניעות על אמנים לבל יגבה ליבם – היא כמו אומרת להם: הנה בסוף מה אתם עושים? פשוט ממלאים משטחים בצבע. ואולי בעצם השפה פונה אל הצַבָּע ואומרת לו – גם במלאכתך הפשוטה יש מן האמנות. בתוך המרווח המסקרן הזה מתמקם הצייר רובי בקל. בקל מצייר צבעים בעבודתם – בציור פיגורטיבי קלאסי ומוקפד שמאזכר את הציור הסוציאליסטי של תחילת המאה ה-20. אך לצידם של הצבעים מצוירת גם הקומפוזיציה המופשטת שיצרו משיחות הצבע והשפכטל על הקיר. כך נוצרת הזהות המשולבת של הצייר-צַבָּע שהעברית הפרידה ביניהם אך האמן מאחד ביניהם שוב. בטוויסט מעורר סחרחורת וצובט בלב, מצייר בקל לצבעים את פניהם של חטופים או הוריהם ומחבר בין השאלות האמנותיות והסמנטיות לבין המציאות הישראלית המבהילה.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 3.4, 20:00, גלריה בנימין, שביל המרץ 5 קומה 3, תל אביב
התערוכה תוצג עד 10.5. שעות פתיחה: רביעי 11:00-16:00, חמישי 15:00-20:00, שישי ושבת 10:00-15:00
פרטים נוספים באתר הגלריה

'המתפרה', תערוכת יחידה של איילת שחר. אוצרת:  מור ברק ריבלין
מעולם לא עסקה הסצנה המקומית בקשרים שבין אמנות לטקסטיל כמו שהיא עושה זאת בימים אלו. זה מתחיל כמובן במחזור התערוכות המופתי המוצג כעת במוזיאון הרצליה ונמשך גם עם תערוכות בנושא בבית בנימיני – בכל מקום נראה שנותנים מקום לצדדים האמנותיים של מה שהיה עד לא מזמן מלאכה "נמוכה" ונחשבת פחות. בתערוכתה החדשה מכוונת איילת שחר זרקור ציורי דווקא על הצד הלא זוהר או אמנותי של תעשיית הטקסטיל. שחר מציירת סצינות מתוך העבודה במפעל של משפחתה שם מייצרים בין השאר ציוד צבאי גס וקשוח. העבודה במתפרה אינטנסיבית ונטולת רומנטיקה וציוריה של שחר גם הם אינטנסיביים, עמוסים וגדושים. אך מתוך האינטנסיביות והגודש מזדהרת תחושה של תבונת כפיים וגאווה בעבודה קשה והגונה. שיר אהבה משפחתי לעמל.
פתיחה: יום שישי, 4.4, 10:30, מוזיאון ראשונים, קריית המוזיאונים, ארלוזורוב 30, פתח תקווה
התערוכה תוצג עד 31.5. שעות פתיחה: שני, רביעי, שישי ושבת – 10:00-14:00, חמישי – 16:00-20:00, ראשון ושלישי – סגור

סטודיו פתוח של אבי סבח. אוצרת: ורד גני זפרן
זה ממש פינוק נדיר. הצייר המעולה, זוכה פרס רפפורט, אבי סבח, חי בחו"ל רוב הזמן. בתקופה האחרונה הוא נמצא בארץ וכך גם הסטודיו שלו. כעת הוא פותח את הסטודיו שמתארח ב"גלריה האמן האורח" של סדנאות האמנים בתל אביב ונותן לנו אפשרות לבקר את מאחורי הקלעים של יצירתו. תערוכת הפרס של סבח במוזיאון תל אביב היא אחת המעולות של השנה האחרונה בענינו והיא ממש רגע לפני סגירה (סוף השבוע הקרוב ונגמר). זו הזדמנות מעולה להיחשף לא רק ליצירתו המוגמרת והמוכנה של סבח, אלא גם לתהליכים, לסקיצות, לתעיות והתהיות של האמן המרתק הזה. אם להמשיך את נושא אנשי המקצוע ששזור בהמלצות השבוע, הרי שהסטודיו הוא בית המלאכה של האמן, כאן הוא עוסק בעבודתו היומיומית וכאן הוא מפתח את הטכניקה והרעיונות שלו. אבי סבח ידוע בפרקטיקת הסטודיו הייחודית שלו ובתהליכים יוצאי הדופן שהוא מעביר את עבודותיו לפני שהן יוצאות לעולם. לא כדאי להחמיץ את ההזדמנות הנדירה הזו.
באותו ערב תפתח בגלריה גם תערוכת יחיד של שחף לוי. אוצר: איתן בוגנים
אירוע פתיחה: יום חמישי, 3.4, 20:00, סדנאות האמנים בתל אביב, רחוב התבור 32, תל אביב
התערוכה תוצג עד 24.5. שעות פתיחה: ימים שלישי – חמישי: 15.00-19.00, שישי – שבת: 10.00-14.00

וגם –
שתי תערוכות פרס של גלריות עצמאיות.
מי מחלק פרסי אמנות? אנחנו רגילים לחשוב בהקשר הזה על מוזיאונים, משרדי ממשלה ואולי תאגידים גדולים. במילים אחרות – מוסדות מבוססים עם תקציבים נדיבים שיכולים להרשות לעצמם לתמוך באמניות ואמנים. שתי תערוכות שנפתחות ביום שישי, שוברות את הסטריאוטיפ באופן המשמח ביותר. הגופים שעומדים מאחורי שני הפרסים שהולידו את התערוכות הן דווקא גלריות עצמאיות, שבעצמן נאבקות על קיומן מעצם המציאות הישראלית המורכבת, וחוסר תמיכה במוסדות תרבות. בתוך המאבק הזה, בחרו הגלריות בארי וחנינא לנווט משאבים יקרי ערך לטובת תמיכה באמנות צעירה כחלק מהאג'נדה הרחבה שלהן. ואכן, התערוכות עושות בדיוק מה שגלריות עצמאיות נועדו לעשות – לקדם ולחשוף אמנים מצויינים. ישר כח!

'ימי סאדאת', תערוכת יחיד של חגי פרגו לרגל זכייתו בפרס גלריה בארי ביריד צבע טרי. אוצרת: סופי ברזון מקאי אירוע פתיחה: יום שישי 4.4, 11:00, גלריה בארי, בית רומנו, דרך יפו 9, קומה 1, תל אביב
התערוכה תוצג עד 17.5. שעות פתיחה: שלישי, רביעי 11:00-18:00, חמישי 14:00-20:00, שישי 10:00-14:00, שבת 11:00-14:00/ פרטים נוספים באתר הגלריה
'שן הדוב', תערוכת יחידה של ציפי לוסטיג, לרגל זכייתה בפרס סלון חנינא של גלריה חנינא. אוצרת: הגר רבן אירוע פתיחה: יום שישי, 4.4, 11:00, גלריה חנינא, שביל המרץ 5, תל אביב
התערוכה תוצג עד 24.5. שעות פעילות: רביעי-חמישי: 19:00-13:00, שישי-שבת: 15:00-11:00 אירוע פייסבוק

אבי סבח, מתוך סטודיו פתוח בסדנאות האמנים בתל אביב (פרט)

לא רק ציור פיגורטיבי. המלצות הסופ"ש 10-12.12

בראיון שנתנה סוזן לנדאו לעיתון "הארץ" בעקבות פתיחת חלל אמנות חדש שהיא שותפה בו (קישור לראיון) היא מצביעה על חזרתו של הציור הפיגורטיבי למרכז הבמה. כאישה שכיהנה בתפקידי מפתח ואשר דחתה במשך שנים רבות את הציור ככלל והפיגורטיבי בפרט והעדיפה מדיומים טכנולוגיים ועכשוויים על פניו, אין לנו אלא לקשור את האמירה הזו למעבר שלה לסקטור הפרטי. כן – ציור פיגורטיבי מוכר יותר. עם זאת, ועל אף שגלריות הן עסק כלכלי וכולן מבקשות בסופו של דבר למכור אמנות, אנו שמחים לומר שעולם הגלריות בארץ תמיד היווה במה גם לאמנות אלטרנטיבית, מוזיאלית כביכול, או בקיצור – לא בהכרח מוכרת. אדרבא ואדרבא כאשר נכנסו לתמונה הגלריות השיתופיות והלא מסחריות.

כפי שוודאי הבנתם, תערוכות השבוע לא יעסקו דווקא ביפה או בנוצץ, אלא יראו את האלטרנטיבה, אמנות חשובה, טובה – זו שאנו חיים עבורה. שתי תערוכות איור חדשות במתחם המקרר עוסקות בפנים השונים של העיר העכשווית; פתיחה מחודשת עם תערוכה מרשימה ב"מפעל" בירושלים; ובפינת הבונוס: קיר אמן לטובה לוטן האהובה בבית האמנים בתל אביב.

ואצלנו: מקומות אחרונים לסיור הורים וילדים בשבת הקרובה וסיור חדש בתערוכה "עדות מקומית" יוצא לדרך.

סופ"ש נעים

שני ורנר וצוות Talking Art

טובה לוטן

"מסה", קיר אמנית לטובה לוטן. בית האמנים. צילום: טל ניסים

שתי תערוכות קבוצתיות חדשות בגלריה המקרר

"ביום, הבתים שומעים את הרחוב" – המרחב העירוני באיורים ושירים אוצרות: איריס ארגמן ורות ביגר והתערוכה "תחנת הבית" אוצרות: רותם קפלן ומיכל תאומי סלע

כמו כל מוסדות התרבות בארץ נפגעה גם הפעילות הברוכה של "המקרר" – מתחם אמנות שהוקם בשנת 2015 במה שהיה המקרר התת קרקעי הענק של השוק הסיטונאי. הגלריה של המקרר כבר רכשה לעצמה שם כמקום המאפשר אמנות אלטרנטיבית מעניינת ובועטת, אולי זה חלק מהאופי הטבוע במקום, ובכל מקרה זה משמח מאוד שהוא חוזר לפעילות. במסגרת פסטיבל האיור תפתחנה השבוע שתי תערוכות קבוצתיות אשר עוסקות בחיים האורבניים. התערוכה "ביום, הבתים שומעים את הרחוב" משלבת איור ושירה ועושה פעולה מעניינת בה הטקסט עוקב אחר האיור ולא ההיפך כמקובל. התערוכה "תחנת הבית" עוסקת בתחבורה הציבורית ובאופנים שונים שאנו חווים אותה.

פתיחה: יום חמישי, 10.12  בשעה 20:00, בהתאם להנחיות התו הסגול. המקרר, רח׳ החשמונאים 90 כניסה אחורית, תל אביב אירוע פייסבוק

"סגור פתוח סגור", תערוכה קבוצתית. אוצר: ד"ר אלעד ירון

"המפעל" הוא פרוייקט שאפתני וחשוב במיוחד שפועל בשנים האחרונות בתמיכה יוצאת דופן ומרגשת למדי של עיריית ירושלים. אסופת אמנים ואנשי תרבות צעירים ונמרצים קיבלה לידה את הטיפול במבנה הנטוש והיפה והפיכתו למרכז תרבות זמני, עד שיימצא לו שימוש חדש. הם התחילו בשיפוץ המבנה המוזנח והשמשתו, ותוך כדי כך הציבו יצירות אמנות, הפיקו ערבי קריאת שירה, דיונים, הקרנת סרטים, הרצאות ועוד – כל הדברים שהקורונה לא אוהבת. החל ממרץ השנה המקום היה סגור ובזמן הזה עסקו החברים בשיפוץ ופתיחה של הקומה השנייה של המקום. יפה מאוד לגלות שחלק מתקציב השיפוץ הופנה לעשייה אמנותית וכך פרנס ותמך באמנים בתקופה הקשה הזו. התערוכה החדשה מגיבה במובן מסויים לתהליך עצמו, תוך שהעבודות המוצגות עוסקות במרחב ומציעות דרכים חדשות, מאתגרות ומשעשעות להשתמש בו.

פתיחה: רביעי, 9.12 בשעה 10:00. המפעל, מרכז לאמנות וחברה, המערבים 3, ירושלים.

הכניסה בהתאם לתו הסגול והנחיות משרד הבריאות – יש להירשם מראש בלינק

אירוע פייסבוק.   אתר המפעל

פינת הבונוס: "מסה", קיר אמנית לטובה לוטן. אוצר: אורי דרומר

טובה לוטן היא אמנית ותיקה בשטח והיא ידועה בשימוש המיוחד שלה בחומרים יום יומיים מהסביבה הביתית וההסבה שלהם ליצירות בעלות מטען ונפח מיוחדות במינן. כך עשתה למשל בעבודות בהן השתמשה בחרוזי גיהוץ של משחקי ילדים מהם יצרה משפטים ודימויים טעונים. הפעם היא מציגה עבודת קיר שעשויה בדים, ברגים, רישומים וחלל ריק.

פתיחה: שישי 11.12 בשעה 10:00. בית האמנים, אלחריזי 9, תל אביב

 

הסיורים הקרובים שלנו

12.12 סיור וסדנה להורים וילדים בכיכר הלבנה של דני קרוון

מיועד לגילאים 6-11 ובליווי הורים

פסלו של דני קרוון "כיכר לבנה" נחנך בשנת 1988 כנקודת מרגוע ותצפית על תל אביב. כיאה לסגנונו המיוחד של קרוון המקום מתאפיין בקווים נקיים ומראה נקי ולבן הנוגד את הקצב הסואן של העיר. בנוסף, המרחב מזמין להשתתפות פעילה של הצופה אשר יכול לשוטט בתוך חלקי הפסל הסביבתי.

בסיור נכיר ונתבונן בפסלי החוץ המפעימים של דני קרוון מהזוויות השונות של הפארק. במקביל נתנסה בשלוש טכניקות שונות של רישום: פרוטאז׳, רישום במחיקה ורישום מתוך התבוננות. טכניקות רישומיות אלו יעזרו לנו לחדד את הראייה שלנו על צורותיו ויופיו של הפארק והעולם

הסיור בהנחיית האמנית מיכל סופיה טוביאס.   פרטים נוספים וכרטיסים בקישור

2.1 סיור בתערוכה "עדות מקומית". בהדרכת שני ורנר

זו השנה ה-17 שתערוכת עדות מקומית מציגה מאות צילומי עיתונות ודוקו שצולמו בישראל בשנה החולפת. מה שמוכר כתערוכת ענק במוזיאון ארץ ישראל הופך השנה לאירוע פתוח לקהל תחת כיפת השמיים בלב המתחם העירוני המתחדש של צפון-מזרח תל אביב. התערוכה מאפשרת לצפות בתיעוד של האירועים החשובים ביותר בארץ ללא שיפוט וצנזורה של פלטפורמה עיתונאית או אחרת. באופן טבעי מרבית מהצילומים מתרכזים בקורונה ובהפגנות שהיו מנת חלקנו בחודשים האחרונים, כאשר אסופה גדולה כל כך של צילומים חושפת זוויות שונות של מבט ושל צילום.

פרטים נוספים וכרטיסים בקישור

גיל אליהו ביניאט- צהל מתגבר את כוחותיו צפון רמת הגולן יולי 2020

עץ. חיים. מוות. המלצות הסופ"ש 3-5.11.16


ענת רוזנסון בן-חור, גלריה זימאק

כמה כייף זה סופי שבוע כאלה, בהם נפתחות המון תערוכות חדשות ומסקרנות. קשר סמוי ישנו בין התערוכות שנבחרו השבוע, והוא העיסוק בחומר כנקודת מוצא, ובעיקר העץ. ראשית, בתערוכה פורמלית גרידא שעיקרה חיתוכי עץ בגלריה רוזנפלד. בתערוכה החדשה בגלריה זימאק, שני אמנים צעירים משתמשים בעץ ובוחנים את הפער בין הדו לתל ממד, ואילו באלון שגב יציג אריק לוי פסלים דמויי עץ שיש בהם משהו כואב ועוצב, ומהפנט בה בעת. כמו כן, אתם מוזמנים השבוע לביקור בסלון ביתו של הגלריסט עודד שתיל, ויש לנו גם סיור חדש על הפרק. כל ההמלצות לפניכם.
עריכה ותוכן: שני ורנר

להמשיך לקרוא