ארכיון תגיות: צבי לחמן

רגשות מעורבים. המלצות סוף השבוע 9-11.1.25

תערוכות השבוע עושות את מה שאמנות טובה אמורה לעשות – לקחת  חוויות יום יום, משברים לאומיים, או פשוט רגש חי ולהמיר אותם לכדי יצוג אמנותי. הדבר הכאילו פשוט הזה, אבל כל כך סבוך וטעון – להפוך רעיון לכתם צבע, או לפסל או לצילום – הוא "כל התורה על רגל אחת" וכשזה עובד אמנות יכולה להזיז את העולם.

בגלריה רוטשילד מציג צבי לחמן עבודות שקו השבר של השבעה באוקטובר ניכר בהן; בגלריה מאיה ממירה יערה אורן את היומיום לקו וכתם; ורקפת וינר עומר מציגה את הזוויות השונות של יצירתה בפסטיבל של ממש. וגם – תערוכת יחיד של ציקי אייזנברג מערבבת בין מדיומים ובין האישי לקולקטיבי.

שיהיה סופ"ש נעים עד כמה שניתן, ושיחזרו כולם הביתה בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

צבי לחמן, מתוך תערוכת יחיד בגלריה רוטשילד, תל אביב

'הקו החוצה', תערוכת יחיד של צבי לחמן. אוצר: יניב שפירא
אי אז בימי הקורונה, כאשר מוסדות אמנות ותרבות סגרו את שעריהם, האמן צבי לחמן פתח בפנינו את ביתו וחצרו. גילינו שם, בחצר ביתו של לחמן, ארץ פלאות אמיתית בדמות גן פסלים נהדר מיצירותיו המקוריות של לחמן – פסלים שממשיכים במובהק מסורת של פיסול ישראלי גברי – ברזל, אבן, גדול ומלא עוצמה. ומצד שני שואבים השראה מרוחו השובבה של הסוריאליזם ונטועים עמוק בפיסול העכשווי. מאז הספיק לחמן להציג תערוכה גדולה ומרשימה במשכן לאמנות בעין חרוד. כעת הוא מציג תערוכה צנועה ואינטימית יותר בגלריה רוטשילד המוצלחת. העבודות נוצרו בעקבות השבעה באוקטובר והמלחמה והן מייצגות באופן פיוטי ונוגע ללב את קו השבר האדיר שנפער בחיי כולנו. תבליטי שעווה ופסלי ברונזה נשענים על יצירות מופת מתולדות האמנות והציונות ומציגים דמויות אנושיות ברגעים של התפרקות, קינה ואבל. מראה וירטואוזית של הרגע הזה.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 9.1, 20:00, גלריה רוטשילד, משה מאור 2, תל אביב
אירוע פייסבוק

'משאלות הגיוניות', תערוכת יחידה של יערה אורן. אוצרת: סמדר שינדלר
היום יום הוא חומר הגלם של עבודתה של הציירת המוצלחת יערה אורן. אך מי שיבקר בתערוכת היחידה שלה שתפתח בסוף השבוע הקרוב בגלריה מאיה, כנראה שלא יצליח ללמוד משהו חדש על סדר יומה של האמנית או על השגרה המשפחתית שלה. הציור של אורן הוא לא ציור תיעודי, אם הוא מתעד משהו, הרי זה הלך רוח מסוים, רגשות, או אולי, כפי שמרמז שם התערוכה – משאלות לב וחלומות. את הנוף הרגשי הזה מעבדת אורן לכדי קומפוזיציות מופשטות מלאות תנופה וצבע עז. באמצעות המעשה הציורי, מטמירה האמנית את היום יום האפרפר לחגיגה של כתם, קו וצבע – בכל הנוגע לאלה, יערה אורן היא מאסטרית של ממש עם ציור מופשט וירטואוזי שבכל פינה מגלה לצופים הפתעה חדשה. לפתוח את השנה החדשה עם זריקה של צבע.
באותו ערב תפתח בגלריה גם תערוכת יחיד של ינאי סגל שאצרה אירית חמו
אירוע פתיחה: יום חמישי, 9.1, 20:00, גלריה מאיה, רחוב שביל המרץ 2, תל אביב

׳חלב עבה׳, תערוכת יחידה של רקפת וינר עומר. אוצרת: הילה כהן-שניידרמן
בכותרת ההמלצה ציינו "רק" את תערוכת היחידה של האמנית המוערכת רקפת וינר עומר שנפתחת בגלריה רו-ארט – סיבה למסיבה בפני עצמה. אך למעשה מדובר ב-"פסטיבל וינר עומר" של ממש. באותו ערב ובאותו מתחם, תפתח גם 'עד מאה ועשרים' – תערוכה זוגית של האמנית יחד עם אסי משולם – אמן מעולה בפני עצמו שאירח אותנו לא אחת בסטודיו שלו. (אוצרת: שלומית ברויר) ובנוסף יושק 'שלד' – ספר אמנית מיוחד של וינר עומר המוקדש לתחריטים שלה. רקפת וינר עומר היא אחת האמניות המקוריות והמעניינות במחוזותינו. ההתעקשות שלה על ציור גולמי, פרוע וגס במתכוון ראויה להערכה במיוחד בעולם אמנות שנראה שהולך לכיוון המלוקק, המעודן והאינסטגרמי. האמנות של וינר עומר מאתגרת את הטעם הטוב ואת מושגי היפה והמכוער של הקהל. האפשרות לחוות את יצירתה משלוש זוויות שונות, בשילוב עם יום הולדת עגול במיוחד של האמנית היא כבר אירוע אמנותי של ממש שאסור לפספס.

אירועי פתיחה: יום שישי 10.1, 12:00, גלריה רו-ארט וגלריה נולובז, שביל המרץ 3 קומה 3, תל אביב
אירוע פייסבוק 'חלב עבה', תערוכת יחידה של רקפת וינר עומר
אירוע פייסבוק 'עד מאה ועשרים', תערוכה זוגית של רקפת וינר עומר ואסי משולם

וגם –

'חיטין', תערוכת יחיד של ציקי אייזנברג. אוצרת: הדסה כהן
ציקי אייזנברג ממשיך בסדרת תערוכות יחיד שהוא מציג בשנתיים האחרונות העוסקת בחיבורים בין היסטוריה אישית להיסטוריה כללית, בין סיפור משפחתי לסיפור לאומי. סגנון עבודתו של אייזנברג מתאים בדיוק לטשטוש הגבולות הזה – הוא עושה שימוש בצילום, בקולאז' ובפיסול ולפעמים בשילוב מפתיע של כל השלושה כדי ליצור עירבוביה בין אובייקטים וספרים שמהדהדים את ההיסטוריה העולמית והמקומית וגם את סיפורו המשפחתי האישי. תערוכה מסקרנת וסיפור אמנותי שהולך ונבנה בצורה מרתקת.

אירוע פתיחה: יום שישי, 10.1, 11:00, סדנאות האמנים, האומן 26, ירושלים
אירוע פייסבוק

רקפת וינר עומר, מתוך תערוכת יחידה בגלריה רו ארט, תל אביב. צילום: דניאל חנוך

לא שגרה, ובכל זאת. המלצות הסופ"ש 2-4.11

אי אפשר לדבר על חזרה לשגרה, לא אחרי מה שעברנו כולנו רק לפני שבועות מעטים ולא כאשר המלחמה עדיין מתרחשת והעתיד לוט בערפל. ועדיין החיים כנראה חייבים להמשך ולאט לאט גלריות ומרכזי אמנות חוזרים להיפתח. אנחנו תמיד אומרים ולגמרי עומדים מאחורי זה – תרבות ואמנות אינן מותרות, אלא כורח המציאות. אנחנו קוראים – אם זה מרגיש לכם נכון ובטוח – דווקא עכשיו, לכו לראות אמנות!

שימו לב ששעות הפתיחה של הגלריות צומצמו והשתנו בהתאם למצב. כמובן שכדאי גם להיות קשובים להנחיות פיקוד העורף ולבדוק עם הגלריות עצמן לפני הביקור. לא בכל הגלריות יש מרחבים מוגנים

מאחלים לכולנו סוף שבוע של שקט יחסי,
שני ורנר וצוות Talking Art

גילית לוין רונן, מתוך תערוכת יחיד במקום לאמנות, תל אביב

'על החיים ועל המוות', תערוכה קבוצתית. אוצרת: נטע גל-עצמון
אין שם יותר סמלי מזה לתקופה העגומה שנפלה עלינו וגם נושא התערוכה מתאים כמו כפפה ליד. "ממנטו מורי" הוא זרם עתיק באמנות העוסקת במה שכולנו מנסים להדחיק – עובדת היותנו בני תמותה. עבודות האמנות בזרם הזה מזכירות לנו – גם ברגעים החזקים והשמחים מאין באנו ולאן אנו הולכים. התערוכה מציגה כמה מהאמנים המרכזיים בזרם הזה בארץ – כמו יצחק ליבנה עם ציורי הגולגלות שלו; דינה שנהב עם יצירות הספוג השבריריות שלה; ורוני לנדה שהפסלים דמויי הפורצלן שלה מסתירים תוך של בשר חי. אפשר לומר אולי שאמנות הממנטו מורי מבקשת לשבור לנו את הקונספציה שאנחנו בלתי פגיעים ובטוחים תמיד. קונספציה שכולנו התעוררנו ממנה בצורה האכזרית ביותר בתחילת אוקטובר.
בהשתתפות: נזקט אקיגי', רונית גורביץ, אורי גרשט, אילת כרמי, יצחק לבנה, רוני לנדה, יאנה מיטניק, שחר מרקוס, עינת עריף-גלנטי, ורה קורמן, דורון רבינא, דינה שנהב
גלריה זוזו, רחוב גשר העץ 46, פארק תעשיות עמק חפר. שעות פתיחה: שישי 10:00-14:00, שבת 10:00-14:00
פרטים נוספים באתר התערוכה

'בזיליקה קיבוצית', תערוכת יחיד של זהר טל ענבר. אוצרת: עינת סיני-פסטרנק
כנראה שכל שם של תערוכה יראה לנו סמלי במיוחד בתקופה הזו ובמיוחד כזה שיש בו את המילה קיבוץ. התערוכה הזו של זהר טל ענבר יוצרת חיבור כמעט בלתי אפשרי בין שני עולמות לכאורה מרוחקים זה מזה – העולם הקיבוצי ואיקונוגרפיה נוצרית. במחשבה שניה אולי המרחק לא כזה גדול, לפחות לא בהקשר המקומי. איקונוגרפיה נוצרית עוסקת במיתולוגיה של ראשית הנצרות ודרכה ליצור זהות ואתוס שעזרו לבסס את הנצרות בכל העולם. בהקשר המקומי וכמובן הצנוע הרבה יותר, גם הקיבוצים הם סוג של מיתולוגיה ואתוס שסיפוריהם שזורים בזהות הישראלית ללא התר. אחרי שבשנים האחרונות נחשבו הקיבוצים לישובים כפריים, מנומנמים ופריבילגיים, החזירו אירועי השביעי לאוקטובר, בצורה הנוראה ביותר, את אתוס הגבורה הישן של הקיבוצים לקדמת הבמה.
במשכן מוצגות גם תערוכות של צבי לחמן ושל חיה גרץ-רן
משכן לאמנות, קיבוץ עין חרוד פרטים נוספים באתר המשכן

'תיקון', תערוכת יחיד של גילית לוין רונן. אוצר: יאיר ברק
פירוק בית ההורים ומיון החפצים שלהם לאחר מותם הוא אירוע מורכב ולא פשוט שדורש תעצומות נפש גדולות, לכל אחד יש את דרכו שלו להתמודד עם הרגע הכואב הזה. במקרה של גילית לוין רונן היתה זו האמנות ששימשה לה כלי להתמודדות ונחמה. בתערוכתה במקום לאמנות בקריית המלאכה היא מציגה את תוצריו של המסע שערכה בנבכי המגירות והארונות של הוריה. מכתבים רשמיים, מסמכים שעבר זמנם, מרשמים לתרופות ועוד ועוד, הופכים למעין דיוקן של אנשים שאינם, אך גם של תקופה שאיננה. את הכל מעבירה לוין רונן דרך פילטר האמנות ומוסיפה להם צבע, דימויים וחיבורים מפתיעים. היום, כאשר אנחנו עומדים מול מספר בלתי נתפס של בתים מפורקים שתכולתם פזורה לכל עבר, האמנות מציעה אולי קצה חוט לתחילתו של תיקון.
בגלריה מוצגות כרגע גם תערוכות יחיד של ג'רי שי שריג ושל איילת עמרני נבון
מקום לאמנות, המרץ 6, תל אביב
פרטים נוספים באתר הגלריה

'המטפלת הפצועה', תערוכת יחיד של עדי בצלאל. אוצרת: טל פרנקל אלרואי
המונח "המטפל הפצוע" הנותן לתערוכה את שמה מגיע מעולם הפסיכואנליזה והוא מתייחס לרעיון כי המטפל או המטפלת עוסקים בפצעים שלהם עצמם תוך כדי ובאמצעות הטיפול במטופל. יש המייחסים לאמנים ולאמנות בדיוק דרך המשקפיים של תאוריה זו, כי הרי מה היא האמנות אם לא נסיון של האמן לטפל בפצעיו תוך כדי יצירת עבודת אמנות שיכולה גם להביא את הצופה למבט מחודש ואחר על העולם, אם זה העולם שבחוץ או עולמו הפנימי שלו. עבודותיה של עדי בצלאל משלבות בין ציור לצילום ומנסות להיות גם הפצע וגם התרופה בו זמנית. בעולם שאחרי טבח הקיבוצים של 7.10, צירוף המילים "המטפלת הפצועה" מעביר רעד של צמרמורת בגב. אך בעולם של אחרי, הרעיון של פצועים שמרפאים פצועים מציע גם סוג של נחמה.
בבית האמנים מוצגות גם תערוכה קבוצתית של חברי הבית החדשים ותערוכות יחיד של עדן בצלאל חבס ושל ים עמרני
בית האמנים, רחוב שמואל הנגיד 12, ירושלים פרטים נוספים באתר הגלריה

עדי בצלאל, מתוך תערוכת יחיד בבית האמנים בירושלים

גבר, פסל, דיוקן. המלצות הסופ"ש 7-9.9

גברים ופיסול זה סיפור ותיק כמו ההיסטוריה של האמנות. הדימוי של הפַּסָּל שנאבק עם גושי חומר – חימר, שיש, או ברזל ומאלף אותו לצורה בכח ידיו הוירטואוזיות נטוע עמוק בתרבות. כמובן שבחלוף הזמן הדימוי הזה הספיק כבר להשבר פעמים אין ספור, אנחנו כבר מכירים פיסול נשי עז מבע ועוצמתי ופיסול גברי עדין ושברירי – ועדיין יש משהו בארכיטיפים שצולח את השנים.

השבוע באורח מקרי נפתחות שלוש תערוכות של פסלים שהמגע שלהם בחומר יש בו מהאנרגיה הזו ששואפת אל הגדול, הגולמי והעוצמתי. מבט נוסף בעבודותיהם של ללוש, לחמן ולוינסון חושף את השברים, את העדינות ואת הספקות שמסתתרים מאחורי החזות המסוקסת.

מעניין להסתכל על התערוכות האלה ביחס לתערוכתו הגדולה של אלברטו ג'קומטי המוצגת כעת בביתן הלנה רובינשטיין לשעבר. לא שאלנו אותם, אבל משהו אומר לנו שבשלב מסוים בקריירה שלהם כולם הושפעו ממנו בצורה כזו או אחרת.

סופ"ש נעים ושקט,
שני ורנר וצוות Talking Art

עופר ללוש בסטודיו. צילום: אלכס ליבק

'עבודות חדשות', תערוכת יחיד והשקת ספר אמן של עופר ללוש

עופר ללוש הוא מאסטר מקומי במלוא מובן המילה. החל מהפרסונה, ספון בסטודיו עם בגדי עבודה ומבט רושף; ועד כמובן הקריירה הנפרשת על פני כמה עשורים וארסנל של פסלים וציורים מרשימים, עזי מבע ולא מתחנפים. ביקור בסטודיו שלו – ולנו היתה הזכות הזו בסיורים שלנו כמה פעמים, היא חוויה מעוררת השראה של ממש שנותנת תחושה של ביקור בסטודיות של המאסטרים הגדולים. הפסלים והציורים של ללוש הם בדרך כלל דיוקנאות שנמצאים על סף המופשט אבל עדיין שומרים על אקספרסיביות עזה ומתפרצת שטוענת אותם באישיות ייחודית משלהם. התערוכה בגלריה גורדון מוצגת במקביל לתערוכת יחיד של ללוש במוזיאון האלברטינה הנחשב בוינה ואין ראוי יותר מצמד תערוכות כאלה לאמן במעמדו. ממליצים להגיע לגלריה (אם תגיעו גם לוינה בכלל נתמלא קנאה) ולהקיף את עצמכם בעבודותיו העוצמתיות של מאסטר ללוש.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 7.9, גלריה גורדון, הזרם 5, תל אביב

'פָּנִים אֶל פָּנִים', תערוכת יחיד של צבי לחמן. אוצר: יניב שפירא

צבי לחמן הוא פסל ותיק אשר יוצר פסלי ברונזה אקספרסיביים ומרשימים. בימי הקורונה ביקרנו עם קבוצות בחצר ביתו היפה, אותה הפך לגן פסלים של ממש. כמו ללוש, גם לחמן יוצר דיוקנאות מלאי הבעה ועזים, אבל לחמן נוקט בשפה יותר סימבולית ואלגורית, בעודו יוצר בטכניקת יציקת ברונזה מעניינת וייחודית. משמח לראות תערוכה גדולה של לחמן במוסד מכובד כמו המשכן לאמנות בעין חרוד. זו הזדמנות מעולה לחוות את המנעד הרחב של עבודתו שנוצרה במהלך קריירה ארוכה ופורה. התערוכה סובבת סביב נושאים שהם במובנים רבים הצירים של אמנות מערבית מראשיתה – לידה, עקדה ומוות – וכך ממקמת את עצמה בתוך רצף ההיסטוריה של האמנות ומוסיפה לו עוד נדבך. עכשיו כשהקיץ מעט נסוג והצפון התרוקן ממטיילים זה הזמן המושלם לעלות לחלל האמנות היפה בארץ ולראות אמנות גדולה – תרתי משמע.

באותו יום יפתחו במשכן גם תערוכות יחיד של חיה גרץ-רן ושל זהר טל ענבר
אירוע פתיחה: יום שישי, 8.9, 11:30, משכן לאמנות עין חרוד. הסעה מתל-אביב לפתיחה בהרשמה מראש בטלפון 04-6486038 או במייל, (ההסעה כרוכה בתשלום ומותנית במינימום נרשמים)

'בחזרה למקור', תערוכת יחיד של אבנר לוינסון

אבנר לוינסון הוא הצעיר שבחבורת ההמלצות הפעם, אך עבודתיו – פסלי חימר וברונזה גושניים וגדולי מימדים – הן בעלות איכויות על זמניות שכמו נלקחו מזמן וממקום אחר, אך עדיין נטועות עמוק בכאן והעכשיו.  את עבודותיו המרשימות של לוינסון ניתן לראות ברחבי הארץ – בין השאר על הצוקים של מלון בראשית במצפה רמון, מול בית האמנים בתל אביב ומחוץ לגלריה מאיה שהוא אחד ממקימיה. התחושה מול העבודות האלה היא תמיד של רצון לחדור מעבר לנראה לעין אל עבר עומקם של הדברים. בפסלים ניכרת הדחיפות בה עובד לוינסון וניתן ממש לראות את סימני הידיים הבוצעות, לשות וקורעות בחימר החי. התוצאה היא דיוקנאות שהם אולי לא ריאליסטיים, אבל עדיין מצליחים לתפוס באופן עמוק את מושא הפורטרט. גלריה Sheetrit & Wolf היא חלל תצוגה אלגנטי בנווה צדק השקטה והניגוד בין החלל הנקי והלבן לפיסול הגולמי כמעט של לוינסון חושף אותו באור אחר ומרתק.

אירוע פתיחה: יום רביעי, 6.9, 19:00, גלריה Sheetrit & Wolf – שבזי 35, תל אביב

המלצת הלוקאלז – פריז

טאקאשי מורקמי בסניף גלריה גגוזיאן ב-Le Bourget

הפעם מדובר בהמלצה שהיא יותר "למיטיבי לכת" פריזאים, ואולי פחות מתאימה לביקור ראשון בעיר או לסוף שבוע חפוז. אבל אם אתם בעיר למעט יותר זמן זה בהחלט שווה את היציאה הקצרה מהעיר. בחלל התצוגה הענק והמרשים של גלריה גגוזיאן החשובה בפרבר הפריזאי Le Bourget מוצגת תערוכה גדולה מהחיים של "אנדי וורהול היפני" טאקאשי מורקמי. בשלב זה מורקמי הוא כבר לגמרי מותג והוא יהיה הראשון שמודה בזה בשמחה. אמנות פופ צעקנית, על גבול הקיטשית שלא מתביישת לעשות שימוש בתרבות הפופולארית וגם ממש להצטרף אליה. פרחי ענק חייכנים, פסלי ברונזה של דמויות מנגה וציור מפוקסל. והכל בחלל תצוגה תעשייתי מדליק. שווה לעלות על רכבת.

בכתובת: Gagosian Le Bourget, 26 avenue de l’Europe, Le Bourget
שימו לב, בכל שבת במהלך התערוכה, מפעילה הגלריה שאטלים חינם מתחנת הרכבת Le Bourget Gare RER (יציאה 1: Place des Déportés)אל חלל התצוגה וחזרה. השאטלים יוצאים כל עשרים דקות מ-14:00 עד 18:00. אין צורך בהזמנה מראש

פרטים נוספים בקישור:
מגיעים לפריז ורוצים להצטרף ללוקאלז שלנו לסיור גלריות, אמנות רחוב, או ביקור במרכז פומפידו?
30% הנחה על כל סיורי ספטמבר בפריז עם קוד קופון "חגשמח"

הכנסו לקישור ובחרו סיור 

אבנר לוינסון, מתוך תערוכה בגלריה Sheetrit & Wolf, תל אביב