כאשר הומצא הצילום בסוף המאה ה-19, נולדה האמירה הידועה כי "הציור מת". התפיסה היתה כי כאשר הציור כבר לא נדרש כדי לייצג את המציאות בצורה נאמנה, למעשה נגמר תפקידו ההיסטורי. בצורה דומה, בימים אלו, עם עלייתה המטאורית של הבינה המלאכותית שמסוגלת לייצר דימויים מציאותיים בצורה מפתיעה, יש כבר כאלה המכריזים על מותו של הצילום. אך מספידיו של הציור דיברו מוקדם מדי – במקום להרוג אותו, המצאת הצילום שיחררה את הציור מעול ייצוג המציאות אל עבר הפסגות המדהימות שהגיע אליהן במאה העשרים ומעבר לה. תערוכות השבוע, שבאופן מקרי כולן של צילום, מוכיחות לנו שגם הצילום חי ובועט ויוצא מחוזק מתוך המשברים.

ואם בצילום עסקינן, נברך גם את האוצרת רבת הפעלים הגר רבן על תפקידה החדש כמנהלת מחלקת החינוך והקהילה של בית הספר מוסררה בירושלים.

בהזדמנות זו נאחל לכל חברינו ולקוחותינו שנה אזרחית טובה. אנחנו מרשים לעצמנו לשאול מהשנה העברית את הברכה – תכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה. מי יתן והשנה האזרחית החדשה תביא איתה שלום, שגרה וריפוי ובעיקר את שובם של כל החטופים בחזרה אלינו, עכשיו.

אנחנו נמשיך לדבר איתכם אמנות גם בשנה האזרחית החדשה, תודה שאתם איתנו.

אם כן, בהמלצות השבוע: בגלריה חנינא, מבט על יד אליהו כשכונה ברגע של שינוי רדיקלי; בבית ביאליק מציג דניאל צ'צ'יק צילום פיוטי; בארטפורט מביט רון עמיר על מבנים ארעיים ומגלה בהם סודות. וגם – תערוכת 'עדות מקומית' חוזרת והיא מטלטלת מתמיד.
שיהיה סופ"ש נעים, עד כמה שניתן.
שני ורנר וצוות Talking Art

רון עמיר, מתוך תערוכת יחיד בארטפורט, תל אביב. צילום באדיבות ארטפורט

'יד אליהו – שכונה', תערוכת יחידה של פלורה מלינש. אוצרת: גליה גור-זאב‎
חלק לא מבוטל מהצוות שלנו מתגורר בשכונת יד אליהו וסביבתה, בדרך כלל פרבר מנומנם שאמנות עכשווית אינה בראש מעייניו. לכן שמחנו והתרגשנו לגלות את שמה של השכונה האהובה עלינו בתערוכה החדשה שתפתח בגלריה חנינא השבוע. בדומה לשאר תל אביב והארץ, גם יד אליהו נמצאת בעיצומה של בוננזה נדל"נית – בנייני שיכונים ותיקים נהרסים עד היסוד ובמקומם מוקמים פרויקטים חדישים המביאים איתם אוכלוסיה חדשה. פניה של השכונה משתנים – לטוב ולרע. בצילומיה לוכדת פלורה מלינש גם את אופיה המיוחד של השכונה וגם את השינויים הרדיקליים שהיא עוברת – בנייני רכבת טובלים בירוק לצד עיי חורבות של פינוי בינוי, ולצד כל אלה הטיפוסים היחודיים המאכלסים את האיזור. מסמך מרתק שמראה דרך שכונה אחת את סיפורה של תל אביב ואולי גם הארץ כולה.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 2.1, 20:00, גלריה חנינא, שביל המרץ 5, תל אביב
אירוע פייסבוק

אור אחרון', תערוכת יחיד של דניאל צ׳צ׳יק. אוצר: יקיר בן – משה
דניאל צ'צ'יק הוא צלם-משורר. במקום עט (או לפטופ) הוא אוחז במצלמה ולוכד איתה רגעים פיוטיים ויפהפיים. בדומה למשוררים, צ'צ'יק הוא אמן של התמקדות ברגעים ומקומות יומיומיים וספציפיים וחילוץ מהם של איכויות מיתיות ואנושיות בו זמנית. החיבור, אם כן, של צילומיו של צ'צ'יק עם ביתו של המשורר הלאומי הוא משמח ומתבקש. בתוך המכלול האדיר של שירתו, נגע ביאליק במנעד רחב של ניגודים מרתקים – אהבה וחורבן, תקומה לאומית ורגש אינטימי, עצב והתעלות. צ'צ'יק משוטט בביתו של המשורר ובאופן דומה מחלץ מתוך מרחביו רגעים של מסתורין וקירבה, חולין וקדושה, דימוי ומופשט. מילה טובה גם לבית ביאליק עצמו – אנחנו חסידים גדולים של שילוב אמנות עכשווית בתוך מרחבים שלא יועדו במקור לתצוגת אמנות. כאשר זה נעשה היטב, השילוב הזה מיטיב עם שני הצדדים. פואטיקה צילומית בשביל הנשמה.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 2.1, 19:00, בית ביאליק, רחוב ביאליק 22, תל אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה 

'שטח ירוק', תערוכת יחיד של רון עמיר. אוצרת: ורדית גרוס
הצלם רון עמיר מפנה את עדשת המצלמה שלו לכיוונים שאחרים נוטים להתעלם מהם בדרך כלל. את עמיר מעניינים המבנים הזמניים והמאולתרים שבני אדם נוטים לבנות כדי ליצור לעצמם איזורי מנוחה, מגורים ומפגש במקומות בלתי צפויים. כמה קרשים, ספה שבורה ושטיח מוצבים בשולי שדה והנה סלון – כמה צינורות מחוברים עטופים בכרזת בחירות ישנה והנה חדר. עינו החדה של עמיר מזהה במבנים התמימים לכאורה משמעויות חברתיות ופוליטיות חבויות. פינות המרגוע המאולתרות בשולי השדות מפצות על היעדר מרחבים ירוקים בישובים הערביים; מאחורי האוהל הפסטורלי על שפת אגם ניצבים מבנים צבאיים. באמצעות העין של עמיר, הופכת המצלמה ממכונה אובייקטיבית למכשיר לחשיפת אמיתות חבויות. הדברים המעניינים מתחילים לקרות כשחושבים מחוץ לפריים.
באותו ערב תפתח בגלריה גם תערוכת יחיד של הלל רומן
אירוע פתיחה: יום חמישי, 2.1, 20:00, ארטפורט, רחוב העמל 8, תל אביב
אירוע פייסבוק

וגם –
'עדות מקומית', תערוכה קבוצתית. אוצרת: ענת סרגוסטי
'עדות מקומית' היא התערוכה השנתית של צילום עיתונות ישראלי. גם בימים כתיקונם הכותרת הזו מבטיחה תערוכה מלאה בצילום עוצמתי ממקום שמגדיר מחדש את המושג שגרה. אבל השנה וחצי האחרונות הם כל דבר חוץ מ"ימים כתיקונם" ובהתאמה התערוכה השנה מוקדשת כמעט כולה לימי המלחמה. בימים שבהם כל מבט בעיתון בבוקר זורק אותך לסצינה מסרט פעולה, שלא לומר אימה – התערוכה השנה עוצמתית במיוחד. לא תערוכה "כייפית", אבל מראה חשובה לחיינו כאן בשנה האחרונה.
התערוכה מוצגת עד 15.2.25 במוזיאון ארץ ישראל, חיים לבנון 2, תל אביב
פרטים ורכישת כרטיסים בקישור

דניאל צ'צ'יק, מתוך תערוכת יחיד בבית ביאליק, תל אביב