אחד הדברים המרגשים בעובדה שמאחורינו יותר מעשור של פעילות אינטנסיבית בטופ של האמנות הישראלית, הוא האמנים והאמניות שפגשנו בדרך. אנחנו לא מתביישים להגיד שאנחנו יודעים לזהות איזה טרנדים יהיו מעניינים ואיזה אמנים.ות יפרצו את הדרך, ובאמת מאלה שפגשנו בדרך ניתן להרכיב ממש "דרים טים" של אמנות. תערוכה קבוצתית מהחלומות או סוף שבוע שלם של פתיחות שכל אחת עשר. זה בדיוק מה שקרה הפעם – כל התערוכות השבוע הן של אמניות ואמנים שפגשנו בסיורים, התארחנו בסטודיו שלהם או שביקרנו במרכזים אותם הם מפעילים. ועכשיו גם אתם יכולים להנות.

במוזיאון על התפר, אסי משולם היחיד במינו מציג עוד נדבך בחזון האפלולי והמתוחכם שלו; בטרקלין האמנות של בית עלמא, מתארח מוזיאון בר דוד שפונה מקיבוץ ברעם הצפוני עם תערוכה של יעל סרלין; בגלריה חנינא תערוכה קבוצתית על הגבול הדק שבין מזל טוב לגורל מר. ובפינת הבונוס שלנו חגיגות יום הולדת למרכז ת"א תרבות ואירוע סטודיות פתוחים בקריית המלאכה.

שיהיה סוף שבוע של מפגשים משמחים,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

ליאב מזרחי, מתוך תערוכה קבוצתית בגלריה חנינא, תל אביב

'תֹּפֶת', תערוכת יחיד של אסי משולם. אוצרת: ד״ר שיר אלוני יערי

תערוכתו החדשה של אסי משולם במוזיאון על התפר בירושלים ממוקמת בקומת המרתף של המוזיאון ויש בכך משהו מתאים. לא חלילה בגלל שעבודתו המעולה לא ראויה לחללים מרכזיים ומוארים (בהם היא מוצגת לא מעט), אלא בגלל שמשולם מבקש בעבודתו להציג את תת המודע האפל של התרבות. העבודות, שלעתים קרובות מכילות דימויים מעוררי אימה ופחד כמו שוכנות בעצמן באיזו קומת מרתף אליה הוגלו על ידי התרבות המהוגנת ומשם הן מתכננות את השתלטותן. אסי משולם, שמגיע מרקע של לימודי ארכיאולוגיה יצר במהלך השנים מעין מיתולוגיה פרטית שלקוחה מדתות ומסורות רוחניות של המזרח הקדום ומפגיש אותה עם אסתטיקה שמזכירה לעתים סרטי אימה מודרניים. הפעולה הזו מבקשת לתת כלים להתמודדות עם עולם עכשווי שנראה שנכנס למערבולת של חוסר רציונליות וטירוף.

באותו ערב יפתחו במוזיאון גם תערוכות יחיד של מרסל הנסלאר, נלי אגסי והרי אומיי ותערוכה קבוצתית שאצר ד״ר דוד שפרבר, כולן במסגרת הביאנלה של ירושלים – אירוע אמנות משמח ושאפתני שמקיף את כלל חללי האמנות בבירה וגם כאלה שלא ידעו שהם כאלה. פרטים נוספים בקישור

אירוע פתיחה: יום חמישי, 14.3, 19:00, מוזיאון על התפר, רחוב חיל הנדסה 4, ירושלים.  אירוע פייסבוק

'ארץ אחרת', תערוכת יחידה של יעל סרלין. אוצרוּת: אבי איפרגן ומיטל מנור

כבר כתבנו פה רבות על הסמליות המיוחדת שנטענת בעבודות האמנות בימים שאחרי השבעה באוקטובר. מוזיאון בר דוד שוכן בקיבוץ ברעם שעל גבול הלבנון ומטבע הדברים פונה בתחילת המלחמה. כעת, באקט של סולידריות של עולם האמנות, הוא מתארח בחלל היפה של טרקלין האמנות בבית עלמא בתל אביב. כדי ליצור את עבודותיה מלקטת סרלין חפצים ותמונות מקהילות יהודיות שהתפוררו עם השנים, הקולאז'ים שהיא יוצרת מבקשים לתת עדות וקול לקהילות שאבדו. באופן סמלי ומעט מצמרר, סרלין מגיעה במקור מקיבוץ צפוני הסמוך לקיבוץ ברעם ולגבול לבנון, שגם הוא מפונה כעת. העיסוק בקהילות יהודיות שנעקרו ונמחקו, שהיה עד לא מזמן היסטורי בעיקרו, הפך לעדכני וקרוב הביתה באופן טרגי. התערוכה, שהיתה אמורה להפתח במוזיאון הצפוני, נפתחת במרכז תל אביב ומבקשת להזכיר לא רק את ההיסטוריה הרחוקה, אלא גם את המתרחש בימים אלו ממש, לא רחוק מכאן.

אירוע פתיחה: יום שישי, 15.3, 11:00, טרקלין האמנות עלמא,, רחוב שד"ל 6, פינת רוטשילד, תל אביב.  אירוע פייסבוק

'מזל טוב', תערוכה קבוצתית. אוצרת: ענבל מארי כהן

טרגדיות גדולות מזכירות לנו פעמים רבות את חשיבותו של מזל בחיים – השרירותיות של ההבדל בין חיים למוות ובין צער לשמחה יכולה להיות בלתי נסבלת לפעמים. ברכת יום ההולדת הקלאסית "מזל טוב" משמשת את ליאב מזרחי, ענבל מארי כהן ושירה ריימן כדי לחקור את קו הגבול השברירי הזה. התערוכה מביטה על פרקטיקות מקובלות של חגיגת יומולדת ישראלית – נרות, לבוש לבן, זר פרחים, כיבוד – ומראה את הקרבה המצמררת שלהם למנהגי אבלות. זר יום ההולדת הופך לזר אבל, הנר על העוגה הופך לנר נשמה והחולצה הלבנה החגיגית הופכת לתכריכים. בימים אלו שבהם כל שמחה נראית כאסקפיזם במקרה הטוב וכאצבע בעין במקרה הרע, אמני התערוכה מבקשים להראות את מרחק חוט השיערה שבין החיים למוות.

בהשתתפות: ליאב מזרחי, ענבל מארי כהן, שירה ריימן
אירוע פתיחה: יום חמישי, 14.3, 20:00, גלריה חנינא, שביל המרץ 5, תל אביב
אירוע פייסבוק

פינת הבונוס –  יום הולדת למרכז 'ת"א תרבות' ואירוע סטודיות פתוחים בקריית המלאכה.

קריית המלאכה היא איזור שנמצא בשינוי מתמיד, אך נדמה שבשנים האחרונות השינוי קיבל מבער אחורי ועבר למצב טורבו. חוץ מצורתם האיקונית של הבניינים, כמעט ואין קשר כבר בין קריית המלאכה שהכרנו כשהתחלנו את סיורנו שם לאיך שהיא היום. אחת התוספות המבורכות לקריה הוא מרכז 'ת"א תרבות' – מרכז אמנות המיועד לקהילת האמנות המקומית ונועד לשרת אותה. גם אנחנו הספקנו כבר לעשות בו שימוש, להתארח בו ולקיים בו הרצאות ואירועים. כעת המקום חוגג שנתיים וכך הקריה לובשת חג בדמות עשרות חללי סטודיו פתוחים ופעילויות נוספות. מי יתן והאיזור המיוחד הזה ימשיך להשתנות יחד ולטובת קהילת האמנות הרוחשת בו.

האירועים יתקיימו במהלך הסופ"ש של שישי-שבת 15-16.3 בשעות 10:00-14:00, במרכז ת"א תרבות, המרץ 5, תל אביב ובכל רחבי הקריה.
כדאי להתעדכן במתרחש בקישור

אסי משולם, מתוך תערוכת יחיד במוזיאון על התפר, ירושלים

בימינו נהוג לחשוב על ליצנים כעל מצחיקים ותו לו – בידור קליל ליום הולדת של ילדים או אתנחתא קומית בקרקס. אבל תפקידו המסורתי של הליצן הוא דווקא להשתמש בחזות הלא מזיקה והתמימה שלו ולהביא את האמת מהדלת האחורית. לתקוע עוגת קצפת בפניו של המלך המושחת. האמנים בתערוכות השבוע עושים שימוש בהומור, צבע וטכניקה בנראות כמעט ילדותית בכדי לחדור את שכבות ההגנה שלנו ולהגיע ישירות ללב. אולי ליצנים ואמנים אינם כה שונים אחרי הכל.

בבית המכירות סות'ביס תערוכה של אורן פישר השנון והנוגע ללב; במוזיאון יפו העתיקה האמן והמעצב צחי נבו יוצר מסכות שמושפעות מהעבר אך מזנקות כבר אל העתיד; בגלריה חזי כהן תערוכה חשופה ואינטימית של אמן "הציור הרע" עמית קבסה ובפינת הבונוס אסופת וידאו ישראלי-אירופאי נודדת לכבוד "יום אירופה".

מאחלים לכולכם סופ"ש של צחוק ואמת,

שני ורנר וצוות Talking Art

עבודות של צחי נבו, "ליצן החצר", מוזיאון יפו

"נשמות", תערוכת יחיד של אורן פישר. ליווי אוצרותי: רז שפירא

אורן פישר הוא סוג של סיפור סינדרלה בעולם האמנות המקומי. אמן רחוב אוטודידקט שהצליח לעקוף את כל שומרי הסף והמנגנונים המסורתיים ולהגיע להצלחה והכרה. מי שהתחיל את דרכו בשרבוטים על קירות קריית המלאכה הגיע לזכיה ב"פרס הפטיש" ביריד צבע טרי ולתערוכה בבית המכירות היוקרתי "סות'ביס". אבל בניגוד לסינדרלה, כאן לא מדובר בקסמים שגרמו לטרנספורמציה הכמעט פלאית הזו, אלא לעבודה קשה, יוזמה וכמובן אמנות מצויינת שפישר יוצר כבר שנים בפלטפורמות שונות שרבות מהן בנה בעצמו מאפס. אנחנו עוקבים אחרי פישר מההתחלה ובסיורי אמנות הרחוב שלנו עוד יודעים להצביע על רישומים דהויים שלו בפינות חבויות. שמחים לראות אותו כעת קוצר את ההישגים שהרוויח ביושר ומחכים לראות אילו הפתעות הוא מכין לנו הפעם.

איפה ומתי: יום חמישי, 17.6, 19:00 בית סות'ביס, רוטשילד 6, תל אביב.

אירוע פייסבוק

"ליצן החצר" תערוכת יחיד של צחי נבו. אוצר: יובל סער

שיתוף פעולה בין האמן והמעצב צחי נבו לבין האוצר הבלתי נלאה יובל סער יצרו תערוכת ענק צבעונית ומתפוצצת מהתרחשויות בעיר העתיקה ביפו. זוהי תערוכת היחיד הראשונה של נבו שכבר הספיק להתפרסם בזכות האובייקטים הפיסוליים שהוא יוצר בטכניקה ייחודית של חיתוך לייזר בצביעה ידנית ססגונית. עולם הדימויים של נבו נשען על אסתטיקה שבטית עתיקה, אך השימוש בטכנולוגיה מתקדמת לוקח את עולם הדימויים הזה אל תוך ימינו אנו ויוצר היברידים משעשעים ושנונים. נבו לא מסתפק רק בתצוגת עבודותיו, אלא יקיים בזמן התערוכה גם סדנאות, סיורים וחנות פופ אפ. מחוץ לחלל המוזיאון יוצגו גם טוטמים ענקיים שיצר.

איפה ומתי: יום חמישי, 17.6, 20:00, מוזיאון יפו העתיקה, רח' טיילת מפרץ שלמה 10, יפו העתיקה

אירוע פייסבוק

"שם חוט", תערוכת יחיד של עמית קבסה

בתערוכתו החדשה בגלריה חזי כהן, לא מציג עמית קבסה דימויים מאוד פרובוקטיביים. הוא גם לא חושף את עצמו או את קרוביו במערומיהם על קירות הגלריה. ועדיין, מדובר כנראה בתערוכה האינטימית והחשופה ביותר של הצייר המוערך הזה. הסיבה לכך היא שקבסה זונח הפעם את השפה הציורית המזוהה עימו של קנווסים עמוסי צבע דשן או פיסול אסמבלאז'י פראי ובוחר במקום לעבוד במדיום העירום מכולם – הרישום. בעבודה הרישומית אין לאמן או האמנית לאן "לברוח", קשה להסתיר טעויות או לתקן ואנחנו נותרים עם הביטוי הטהור והראשוני של היוצר.ת. לכך מצטרפת העובדה שמי שעומדות במרכז התערוכה הזו הן בנותיו של קבסה והתוצאה היא תערוכה עדינה ואינטימית ממי שהתרגלנו ממנו לג'סטות גרנדיוזיות וגסות כמעט. תמיד מרתק ומרגש לראות אמן ברגע של טרנספורמציה וברגע שבו הוא בוחר להסיר עוד משהו מהמגננות ולהכניס אותנו עמוק יותר לתוך עולמו.

איפה ומתי: יום שישי, 18.06, 10:00, גלריה חזי כהן, לילנבלום 33, תל אביב

אירוע פייסבוק

פינת הבונוס: "לקראת קהילה חדשה" – אירוע הקרנות וידיאו ארט של אמנים אירופאים וישראלים עכשוויים לכבוד "יום אירופה". אוצר: אבי לובין

לכבוד אירועי "יום אירופה" שמצוין על ידי נציגות האיחוד האירופאי בישראל אצר אבי לובין אסופה של עבודות וידאו של אמנים ואמניות אירופאיים עכשוויים. הטוויסט הוא שבמהלך סוף השבוע הקרוב ובשבוע הבא תוצג האסופה הזו לערב אחד בלבד בחלל ציבורי בכל פעם בעיר אחרת. את המסע פותחת לא אחרת מאשר אילת (שלאחרונה מתחילה להשקיע בפן התרבותי בעיר) עם הקרנות בטיילת הצופה לים. בהמשך יגיעו העבודות גם לחיפה ותל אביב.

בהשתתפות: אדל אבדסמד, נלי אגסי, פאסי אוטיו, פרנסיס אליס, אירינה בוטאה בוקאן, נילבר גורס, פבל ג'סטרב, בריאן דוגאן, גידו ון דר ורפה, רפל זרסקי, יאן טומיק, ג'ניינה טשאפה, רונה יפמן וטניה שלנדר, סאנה לייבן, סיגלית לנדאו, דנילו מילובנוביץ', אלכס מירוציו, קירה נובה, יורגוס ספונציס, ג'ורדי קולומר.

איפה ומתי:  יום חמישי, 17.6, 19:00-1:00 טיילת אילת
ולאחר מכן:
שבת, 19.6 – בשוק הטורקי בחיפה, 19:00-01:00
חמישי, 24.6 – בכיכר הבימה בתל אביב, 19:00-23:00
שלישי, 29.6 – ברחבת הקאמרי בתל אביב, 19:00-23:00

אורן פישר, סטילז מתוך עבודת וידאו בתערוכה "נשמות" בית סות'ביס תל אביב

זיכרון הוא דבר מתעתע, הוא מעלה לפני השטח פרטים מסוימים – חשובים יותר או פחות, ובו זמנית מסתיר מאיתנו דברים אחרים. מעניין תמיד להתבונן ולחשוב מה אנחנו בוחרים לזכור ומה אנחנו בוחרים לשכוח. אולי אפילו יותר מעניין – מה בוחרים להזכיר לנו ומה בוחרים במכוון או שלא במכוון להשכיח מאיתנו ולהחביא בנבכי ההיסטוריה שנכנסת לקאנון. ובכן, כל התערוכות המומלצות של השבוע עוסקות בנושאים אלה, בזיכרון ושכחה, חשיפה והסתרה.
בגלריה דביר, תערוכת זיכרון נוגעת ללב לאמן הקובני-אמריקאי פליקס גונזלס טורס שהגיב בזמן אמת למגפת האיידס ואז נספה בה בעצמו; בגלריה מקום לאמנות תערוכה בשיתוף אספן האמנות בנו כלב במלאת 30 שנה למותה של אביבה אורי, אשר בוחנת במבט לאחור את עבודתה של אמנית חשובה זו; במוזיאון בת ים תושק עבודתו החדשה של ניסן אלמוג שיצר שביל שעובר בין אתרים משמעותיים בנוף העירוני של בת ים שנשכחו והושכחו במהלך השנים; ובפינת הבונוס שתי תערוכות שמבקשות לשבור את מערכת היחסים הפסיבית שבין אמן לצופה ומבקשות לערב את הקהל בתהליך היצירה עצמו.
שיהיה סופ"ש בלתי נשכח!
שני ורנר וצוות Talking Art

להמשיך לקרוא ←