ארכיון תגיות: מוזיאון תל אביב

עבודת כפיים. המלצות סוף השבוע 3-5.4

כתיבת תגובה

אחרי תקופה ארוכה שבה עבודת הכפיים של האמן הלכה ונעלמה, אמנים ראו את עצמם בדרך כלל כמנותקים מעולם עובדי הכפיים, וקו גבול עבה וברור נמתח בין בית המלאכה לבין הסטודיו. בשנים האחרונות אנחנו עדים לתופעה בה מלאכות היד חוזרות על זירת האמנות העכשווית – גם בשילוב של קראפט וגם בחזרה של נוכחות פיזית בתוך היצירה העכשווית. תערוכות השבוע מנסות להשיב את הכבוד לבעלי המקצוע – אם באמצעות תיאור ציורי שלהם, או באמצעות פתיחת הסטודיו עצמו וחשיפת תהליכי העבודה בו. ואנחנו מקבלים הצצה מרתקת לדרך שבה "אמנות גבוהה" ומלאכה מזינות זו את זו.

בגלריה בנימין מוצא רובי בקל את האלמנט הציורי בעבודתו של הצַבָּע; במוזיאון ראשונים בפתח תקווה תערוכה שמאירה את עבודת הכפיים של המתפרה; בסדנאות האמנים פותח אבי סבח את הסטודיו שלו. וגם – שתי תערוכות פרס שמגיעות דווקא מגלריות עצמאיות.

שיהיה סופ"ש נעים ככל האפשר, ושיחזרו כולם הביתה בשלום – עכשיו.
שני ורנר וצוות Talking Art

רובי בקל, מתוך תערוכת יחיד בגלריה בנימין, תל אביב

'הציור המופשט של הצַבָּע', תערוכת יחיד של רובי בקל. אוצר: לארי אברמסון
צַבָּעים וציירים – באנגלית יש להם את אותו שם. כאילו השפה עצמה מנסה לכפות איזו צניעות על אמנים לבל יגבה ליבם – היא כמו אומרת להם: הנה בסוף מה אתם עושים? פשוט ממלאים משטחים בצבע. ואולי בעצם השפה פונה אל הצַבָּע ואומרת לו – גם במלאכתך הפשוטה יש מן האמנות. בתוך המרווח המסקרן הזה מתמקם הצייר רובי בקל. בקל מצייר צבעים בעבודתם – בציור פיגורטיבי קלאסי ומוקפד שמאזכר את הציור הסוציאליסטי של תחילת המאה ה-20. אך לצידם של הצבעים מצוירת גם הקומפוזיציה המופשטת שיצרו משיחות הצבע והשפכטל על הקיר. כך נוצרת הזהות המשולבת של הצייר-צַבָּע שהעברית הפרידה ביניהם אך האמן מאחד ביניהם שוב. בטוויסט מעורר סחרחורת וצובט בלב, מצייר בקל לצבעים את פניהם של חטופים או הוריהם ומחבר בין השאלות האמנותיות והסמנטיות לבין המציאות הישראלית המבהילה.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 3.4, 20:00, גלריה בנימין, שביל המרץ 5 קומה 3, תל אביב
התערוכה תוצג עד 10.5. שעות פתיחה: רביעי 11:00-16:00, חמישי 15:00-20:00, שישי ושבת 10:00-15:00
פרטים נוספים באתר הגלריה

'המתפרה', תערוכת יחידה של איילת שחר. אוצרת:  מור ברק ריבלין
מעולם לא עסקה הסצנה המקומית בקשרים שבין אמנות לטקסטיל כמו שהיא עושה זאת בימים אלו. זה מתחיל כמובן במחזור התערוכות המופתי המוצג כעת במוזיאון הרצליה ונמשך גם עם תערוכות בנושא בבית בנימיני – בכל מקום נראה שנותנים מקום לצדדים האמנותיים של מה שהיה עד לא מזמן מלאכה "נמוכה" ונחשבת פחות. בתערוכתה החדשה מכוונת איילת שחר זרקור ציורי דווקא על הצד הלא זוהר או אמנותי של תעשיית הטקסטיל. שחר מציירת סצינות מתוך העבודה במפעל של משפחתה שם מייצרים בין השאר ציוד צבאי גס וקשוח. העבודה במתפרה אינטנסיבית ונטולת רומנטיקה וציוריה של שחר גם הם אינטנסיביים, עמוסים וגדושים. אך מתוך האינטנסיביות והגודש מזדהרת תחושה של תבונת כפיים וגאווה בעבודה קשה והגונה. שיר אהבה משפחתי לעמל.
פתיחה: יום שישי, 4.4, 10:30, מוזיאון ראשונים, קריית המוזיאונים, ארלוזורוב 30, פתח תקווה
התערוכה תוצג עד 31.5. שעות פתיחה: שני, רביעי, שישי ושבת – 10:00-14:00, חמישי – 16:00-20:00, ראשון ושלישי – סגור

סטודיו פתוח של אבי סבח. אוצרת: ורד גני זפרן
זה ממש פינוק נדיר. הצייר המעולה, זוכה פרס רפפורט, אבי סבח, חי בחו"ל רוב הזמן. בתקופה האחרונה הוא נמצא בארץ וכך גם הסטודיו שלו. כעת הוא פותח את הסטודיו שמתארח ב"גלריה האמן האורח" של סדנאות האמנים בתל אביב ונותן לנו אפשרות לבקר את מאחורי הקלעים של יצירתו. תערוכת הפרס של סבח במוזיאון תל אביב היא אחת המעולות של השנה האחרונה בענינו והיא ממש רגע לפני סגירה (סוף השבוע הקרוב ונגמר). זו הזדמנות מעולה להיחשף לא רק ליצירתו המוגמרת והמוכנה של סבח, אלא גם לתהליכים, לסקיצות, לתעיות והתהיות של האמן המרתק הזה. אם להמשיך את נושא אנשי המקצוע ששזור בהמלצות השבוע, הרי שהסטודיו הוא בית המלאכה של האמן, כאן הוא עוסק בעבודתו היומיומית וכאן הוא מפתח את הטכניקה והרעיונות שלו. אבי סבח ידוע בפרקטיקת הסטודיו הייחודית שלו ובתהליכים יוצאי הדופן שהוא מעביר את עבודותיו לפני שהן יוצאות לעולם. לא כדאי להחמיץ את ההזדמנות הנדירה הזו.
באותו ערב תפתח בגלריה גם תערוכת יחיד של שחף לוי. אוצר: איתן בוגנים
אירוע פתיחה: יום חמישי, 3.4, 20:00, סדנאות האמנים בתל אביב, רחוב התבור 32, תל אביב
התערוכה תוצג עד 24.5. שעות פתיחה: ימים שלישי – חמישי: 15.00-19.00, שישי – שבת: 10.00-14.00

וגם –
שתי תערוכות פרס של גלריות עצמאיות.
מי מחלק פרסי אמנות? אנחנו רגילים לחשוב בהקשר הזה על מוזיאונים, משרדי ממשלה ואולי תאגידים גדולים. במילים אחרות – מוסדות מבוססים עם תקציבים נדיבים שיכולים להרשות לעצמם לתמוך באמניות ואמנים. שתי תערוכות שנפתחות ביום שישי, שוברות את הסטריאוטיפ באופן המשמח ביותר. הגופים שעומדים מאחורי שני הפרסים שהולידו את התערוכות הן דווקא גלריות עצמאיות, שבעצמן נאבקות על קיומן מעצם המציאות הישראלית המורכבת, וחוסר תמיכה במוסדות תרבות. בתוך המאבק הזה, בחרו הגלריות בארי וחנינא לנווט משאבים יקרי ערך לטובת תמיכה באמנות צעירה כחלק מהאג'נדה הרחבה שלהן. ואכן, התערוכות עושות בדיוק מה שגלריות עצמאיות נועדו לעשות – לקדם ולחשוף אמנים מצויינים. ישר כח!

'ימי סאדאת', תערוכת יחיד של חגי פרגו לרגל זכייתו בפרס גלריה בארי ביריד צבע טרי. אוצרת: סופי ברזון מקאי אירוע פתיחה: יום שישי 4.4, 11:00, גלריה בארי, בית רומנו, דרך יפו 9, קומה 1, תל אביב
התערוכה תוצג עד 17.5. שעות פתיחה: שלישי, רביעי 11:00-18:00, חמישי 14:00-20:00, שישי 10:00-14:00, שבת 11:00-14:00/ פרטים נוספים באתר הגלריה
'שן הדוב', תערוכת יחידה של ציפי לוסטיג, לרגל זכייתה בפרס סלון חנינא של גלריה חנינא. אוצרת: הגר רבן אירוע פתיחה: יום שישי, 4.4, 11:00, גלריה חנינא, שביל המרץ 5, תל אביב
התערוכה תוצג עד 24.5. שעות פעילות: רביעי-חמישי: 19:00-13:00, שישי-שבת: 15:00-11:00 אירוע פייסבוק

אבי סבח, מתוך סטודיו פתוח בסדנאות האמנים בתל אביב (פרט)

נשים מציירות. המלצות סוף השבוע 6-8.3

כתיבת תגובה

בשבוע שעבר ציטטנו את שירו של לאונרד כהן "המנון", שם הוא מפיח בנו תקווה שבין הסדקים חודר אור גדול. את ההמלצות השבוע אנחנו מקדישים לאמניות נשים וזאת כמו בכל שנה, לקראת יום האישה הבינלאומי. מי שעוקב אחר הזירה הבינלאומית של האמנות חש ודאי שבין הסדקים מוקרן בשנים האחרונות אור חדש על אמנות נשים מתקופות שונות. עוד ועוד תערוכות וגלריות ייעודיות פותחות את שעריהן לתצוגת אמניות שלא זכו להכרה בזמנן. מבט מחודש על היצירה שלהן גורם לחשוב על היסטוריה שנכתבה "על ידי המנצחים", על ידי גברים ממעמד מסוים שביצעו לעתים בחירות גסות ובטח שלא שוויוניות.
ובכל זאת, יש איזו תחושה עקומה בלהמשיך ולהקדיש מדור שלם לאמניות נשים. עד מתי נצטרך לעשות זאת? הלוואי ונגיע ליום בו לא יהיה צורך להעלות נשים על נס באשר הן נשים.
בכל מקרה, אספנו ארבע תערוכות מעולות של אמניות נשים שעובדת היותן נשים משתקפת באמנותן במגוון הדרכים האדיר בה נשיות באה לידי ביטוי. בגלריה של קיבוץ גבעת חיים איחוד מציגה אתי יעקבי ציור ריאליסטי של נופי הקיבוץ המפלרטטים בין הדוקומנטרי לרגשי ולטעון; במוזיאון תל אביב מפנים זרקור אל אמנית נשכחת מהעבר; בגלריה רוזנפלד רחל קיני מלהטטת במדיום האקוורל אשר שימש אותה פעמים רבות לתיאור הנוזליות של הגוף הנשי וכעת הוא מקבל שימוש חדש ושונה לגמרי. בפינת הבונוס – טובה לוטן יוצרת תערוכה שהיא טקס פרידה.

רגע לפני שנפנה להמלצות עצמן נזכיר לכם שההרשמה לסיור המושלם שלנו בפריז כבר בעיצומה, שתי הקבוצות שיצאו לסיור של שלושה ימים בפריז ביוני הקרוב – כבר מתמלאות. אנחנו נרגשים מאד לצאת לדרך לעוד הרפתקה בעקבות האמנות העכשווית בפריז. פרטים נוספים כאן

שיהיה סופ"ש נעים ככל האפשר, ושיחזרו כולם וכולן הביתה בשלום – עכשיו.
שני ורנר וצוות Talking Art

אתי יעקבי, מתוך תערוכת יחידה בגלריה של קיבוץ גבעת חיים איחוד. צילום: אבי אמסלם

'דברים שרואים מכאן', תערוכת יחידה של אתי יעקבי. אוצרת: חנוש מורג
טכניקת הציור הריאליסטית דורשת מבט אובייקטיבי לחלוטין על מושא הציור (אדם, נוף, או טבע דומם) ופירוק שלו לכתמים, קווים ותתי גוונים. כדי להגיע לתוצאות המבוקשות בציור נוף למשל, יש להפשיט מקומות מהמשמעויות התרבותיות והאישיות שלהם ולהתמקד בדרך בה האור משתקף בעלים או הדרך בה הקו שהוא העץ פוגש את הקו שהיא האדמה. באופן פרדוקסלי, אם ציור כזה נעשה בצורה נכונה, בסופו של התהליך היצירה ה"אובייקטיבית" הופכת לרוויה במשמעות והקשרים. אם יש נוף אשר בשנה וחצי האחרונות נוספו לו משמעויות  מצמררות, הרי זה הנוף הקיבוצי. השער הצהוב, שמות כמו "מגורי הצעירים" ודומיהם הפכו לזירות קרב של ממש. הציירת אתי יעקבי משוטטת בקיבוץ גבעת חיים איחוד – במרחבים הציבוריים ובמרחבים האישיים והאינטימיים – ומפנה עין ויד ציורית ואנליטית אל עבר הנופים שהיא רואה שם. התוצאה היא הכל חוץ מאובייקטיבית. כל נדנדת ילדים נטושה, כל כתם צהוב זועקים את המציאות על כל כאביה.
אירוע פתיחה: יום שבת, 8.3, 12:00, גלריה לאמנות קיבוץ גבעת חיים איחוד
התערוכה תוצג עד 22.3. שעות פתיחה: יום שישי 11:00-14:00, יום שבת 11:00-15:00
או בתיאום מראש בטלפון 054-9039945

'בין מים למים', תערוכת יחידה של בלה בריזל. אוצרת: עדי דהן
אנחנו מאוד אוהבים לגלות אמניות נשכחות ובמיוחד כאשר הן מקבלות סוף סוף את המקום הראוי להן בקאנון המקומי באמצעות תערוכה גדולה במוזיאון תל אביב. סיפורה של האמנית בלה בריזל נשמע כאילו נלקח מהקולנוע או הספרות – נערה חרדית נשבית בקסמה של האמנות ועוברת לעיר הגדולה, שם היא פוגשת אמן כריזמטי והופכת לבת זוגו. יחד הם נוסעים לפריז ואז משתקעים באי ספרדי נידח – מקדישים את חייהם ליצירה ואהבה. מותו הטראגי של בן הזוג ומותה שלה שנים ספורות לאחר מכן רק מוסיף לרומנטיקה. בלה בריזל מציגה ציור אחר מאוד ממה שהיה מקובל בארץ בתקופת פעילותה. בשנים שכאן פרחו אופקים חדשים, מופשט חמור ומהלכים קונספטואליים רדיקליים, הציור של בריזל ספוג בסוריאליזם ונשען על מיסטיקה ומיתולוגיה. מעניין לחשוב מה היה קורה אם הסגנון הציורי שלה היה תופס לו חזקה במקומותינו בזמן אמת. גם האוצרת עדי דהן מתעניינת כנראה בשאלה זו ואל התערוכה הרטרוספקטיבית היא מצרפת פרק נוסף ובו תערוכה קבוצתית של אמניות הפועלות ברוח יצירתה של בריזל, גם אם לא הכירו את פועלה. תערוכה מרגשת וחשובה.בהשתתפות: חניתה אילן, עומר הלפרין, שחר יהלום, אתי לוי, מרב קמל, תומר רוזנטל, אסתר שניידר.
התערוכה תוצג עד 30.8 במוזיאון תל אביב, שדרות שאול המלך 27, תל אביב
שעות פתיחה: ראשון–שני: סגור; שלישי, חמישי: 10:00–21:00; רביעי, שבת: 10:00–18:00;
שישי: 10:00–14:00
פרטים נוספים באתר המוזיאון

'קריאה לסדר', תערוכת יחידה של רחל קיני. אוצרת: מיה פרנקל טנא
רחל קיני היא לפני הכל מאסטרית של צבעי מים. בביקורים שלנו בסטודיו שלה במהלך השנים, נחשפנו לשיטות העבודה שלה ולדרכים הלא שגרתיות בהן היא משתמשת במדיום הציורי המרתק הזה. בציורים המוצגים בתערוכתה החדשה בגלריה רוזנפלד למשל, היא מוסיפה למים והצבע גם פיגמנט מיוחד המשמש לרַפָּאוּת (רסטורציה) של כלי חרס עתיקים. בדרך זו, הציורים נטענים במשמעויות ומטאפורות של ריפוי ותיקון, עוד לפני שמגיעים לנושא המצויר. בנוסף, התוספת הזו לחומר הציור הקלאסי יוצרת "הפרעות" במהלך הציורי והולכת נגד העדינות והאווריריות הקשורות בדרך כלל למדיום האקוורל. דרך נוספת בה קיני "מפריעה לעצמה לצייר" היא באמצעות הערמה של שכבות ציוריות זו על גבי זו עד שהדימוי מתערבב כל כך עד שהוא כמעט ונעלם. קיני עוסקת בציוריה בין השאר בדרך בה קבוצות של אנשים מסתדרות יחד. בציורים שנולדו מתוך ההפגנות נגד הממשלה ולמען השבת החטופים היא מציגה חבורות של אנשים שספק פועלות יחד ספק נמצאות במאבק בלתי ניתן להתרה – מטאפורה חזקה ומושחזת למצב העניינים הנוכחי.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 6.3, 19:00, גלריה רוזנפלד, רחוב המפעל 1, תל אביב
התערוכה תוצג עד 19.4. שעות פתיחה: שלישי–חמישי, 18:00–12:00; שישי, 14:00–11:00;
שבת, 13:00–11:00
אירוע פייסבוק

וגם –
'שלשה לפרידה', תערוכת יחידה של טובה לוטן. אוצר: אורי דרומר
טובה לוטן יוצרת אמנות פמיניסטית, נוגעת ללב ומעוררת מחשבה כבר כארבעה עשורים. האמנות שלה מתפרשת על מגוון מדיומים והיא נוגעת ברגישות אך בצורה נוקבת בנושאים של גוף, בגד ובית. התערוכה הנוכחית היא מעין טקס פרידה מחללים בהם חיה ופעלה בשנים האחרונות. לוטן מטפלת בחפצים ספציפיים מביתה, הסטודיו שלה וחלל הגלריה בו היתה שותפה. חומרים ביתיים כמו קפה, נעליים ואפילו עור הכורסאות עליהן ישבה משמשים כבסיס למיצב תלוי מקום עדין וטעון ברבדים של משמעויות. מים שקטים חודרים עמוק.
אירוע פתיחה: יום שישי, 7.3, 11:00, גלריה קוביה 6, שביל המרץ 6, תל אביב
התערוכה תוצג עד 5.4. שעות פתיחה: רביעי, שישי ושבת 11.00 – 14.00
או בתיאום מראש בטלפון 054-5245140

רחל קיני, מתוך תערוכת יחידה בגלריה רוזנפלד, תל אביב

השלמת פערים. המלצות סוף השבוע 20-22.2

כתיבת תגובה

שלוש-ארבע המלצות בשבוע זה ממש לא מרחב מספיק בכדי להקיף את כל העושר של סצינת האמנות המקומית הדינמית והתוססת. לפעמים תערוכות מעולות פשוט נאלצות להשאר מחוץ להמלצות השבועיות. לכן אנחנו משתדלים אחת לכמה זמן לעשות השלמת פערים בכדי לתת את הבמה לתערוכות מצויינות שחבל לפספס רק בגלל מגבלות הפורמט. מעניין שבאופן מקרי כל המלצות השבוע הן על תערוכות של אמנים גברים. גבריות ואמנות גברית עומדת במרכזו של אחד הסיורים המוצלחים ביותר של התוכנית השנתית שלנו השנה ועולות בו שאלות מרתקות על מה מייחד, אם בכלל, אמנות שנוצרת על ידי אמנים שהם במקרה או שלא במקרה גברים. האם אתם רואים משהו משותף בין אמני ההמלצות השבוע? כתבו לנו.
בגלריה נולובז מציג שוני ריבנאי ציור שנע בין הדיגיטלי לגופני; במוזיאון תל אביב שואל רונן זן שאלות בנוגע לאמינות הזכרון הצילומי; בגלריה רוטשילד חוזר רן טננבאום לציור מהתבוננות. וגם – תמיר שר מפגיש בין תיעוד תרבות אידאלי לבין מגבלות המציאות.
שיהיה סופ"ש נעים של בשורות טובות, ושיחזרו כולם וכולן הביתה בשלום – עכשיו.
שני ורנר וצוות Talking Art

שוני ריבנאי, מתוך תערוכת יחיד בגלריה נולובז, תל אביב

'המקום כבר יקרָא', תערוכת יחיד של שוני ריבנאי. אוצר: אבשלום סולימן
כאשר מתארים את הציור של שוני ריבנאי אפשר להשתמש בשתי שפות שונות מאוד. מצד אחד הציור שלו מתכתב עם העולם הדיגיטלי והוירטואלי – בתוך המרחב המופשט מזדהרים אובייקטים חידתיים בוהקים שנראים כמו אלמנטים של גרפיקה ממוחשבת שבאופן מפתיע נראים לפעמים כמו אורגניזמים מתחת לעין המיקרוסקופ. המשחק בין הרקע לקדמת הציור והגבולות החדים שריבנאי נותן לאובייקטים הציורים שלו באמצעות שימוש במגון טכניקות, כמו מסקינג טייפ שיוצר את הגרפיות הקווית, משוות לציור שלו מראה של משהו שנוצר אולי על ידי מכונה או אלגוריתם מתוחכם. מצד שני – משיחות המכחול הפראיות והנחת הצבע הבשרנית זועקות לנו שיש לנו כאן עניין עם יד, עין ולב אנושיים. בימים אלה, שבהם אנחנו מצויים בתחילתו של מאבק איתנים בין הבינה המלאכותית לזו האנושית, בכל הנוגע ליצירה של אמנות – עבודותיו של ריבנאי נראות כמו מפגש פסגה קריטי בין הצדדים. התוצאה היא ציור עכשווי ורלבנטי מאוד.
התערוכה מוצגת עד 15.3 בגלריה נולובז, שביל המרץ 3, קומה 3, קריית המלאכה, תל אביב
שעות פתיחה: רביעי 12:00-16:00, חמישי 17:00-21:00, שישי-שבת 10:00-14:00

'הולך אל תוך', תערוכת יחיד של רונן זן. אוצרת: סופיה בארי
כאשר קבוצות התוכנית השנתית שלנו ביקרו בסטודיו של רונן זן לפני ארבע שנים, הוא עוד היה סטודנט בתואר השני של בצלאל. אבל כבר אז זיהינו בו קול יחודי ומרתק שלא היה לנו ספק שיותיר חותם בעולם האמנות והצילום הישראלי. והנה כעת הוא מציג תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב בעקבות זכייתו בפרס פרסר לצלם ישראלי צעיר לשנת 2023. זן עושה שימוש מקורי במניפולציות צילומיות שונות בכדי לבחון את אמינותו של הזכרון כפי שהוא בא לידי ביטוי בתיעוד צילומי. המורשת הדרוזית של זן באה לידי ביטוי טעון במיוחד בעבודות שנוצרו בזמן המלחמה האחרונה ונוגעות בשורשיו בצפון הארץ ובפיצול של משפחתו בין ישראל לסוריה. צילומים מהארכיון המשפחתי משתלבים בצילום היסטורי יחד עם צילום בזמן אמת של קהל הצופים בתערוכה עצמה ומה שמתקבל מתגלם בתערוכה חכמה ונוגעת ללב ששואלת שאלות על גבולות, על היסטוריה אישית ועל מגבלותיה של הטכנולוגיה.
התערוכה מוצגת עד 12.7 במוזיאון תל אביב, שדרות דוד המלך 27, תל אביב
שעות פתיחה: ראשון–שני: סגור, שלישי, חמישי: 10:00–21:00, רביעי, שבת: 10:00–18:00,
שישי: 10:00–14:00
פרטים נוספים באתר התערוכה

'מקלעת השמש', תערוכת יחיד של רן טננבאום
בשבעה באוקטובר אחד מהדברים שהתערערו הוא תפיסת המציאות – טראומה בלתי נתפשת התרחשה וזעזעה עד היסוד את האמון שהיה לרבים מאיתנו בדברים כמו – כוחה של המדינה להגן עלינו, כוחו של צה"ל ואפילו דבר יסודי כמו רוח האדם. כדי להתמודד עם הערעור הזה, פונה כל אחד לעוגנים ויסודות שיכניסו יציבות לחייו. בשביל רן טננבאום, צייר וירטואוזי ומורה מוערך לציור, העוגן הזה היה ציור מהתבוננות. לאחר שלא עסק במדיום הזה במשך שנים – חזר טננבאום לסשנים קבועים של ציור בטבע ומול מודל. הוא מנקה את הראש ממחשבות ומתמסר לאור ולדרכים העדינות שבהן הוא משנה את האובייקט המצוייר. המבט הישיר אל המציאות שמול העיניים עזר לטננבאום להתקרקע מחדש אל עולם שנדמה שאיבד את הקרקע שלו. התערוכה המוצגת כעת בגלריה רוטשילד מציגה חלקים מתוך פרץ הציור הגועש של השנתיים האחרונות. במקביל מוצגת במוזיאון רמת גן תערוכה מעבודותיו של טננבאום לצד פורטרטים מאוסף צטלין – פרי יצירתם של אמנים מובילים מסוף המאה ה-19 ותחילת ה-20, מרביתם מברית המועצות לשעבר. השילוב בין שתי התערוכות מראה את רן טננבאום כצייר בשיא אונו, אשר הציור הוא הפריזמה דרכה הוא מטעין את העולם במשמעות.
התערוכה מוצגת עד 15.3 בגלריה רוטשילד אמנות, רחוב מאור משה 2, תל אביב
שעות פתיחה: שלישי – חמישי 11:00-18:00 , שישי-שבת  10:00-14:00
פרטים נוספים באתר הגלריה 
התערוכה במוזיאון רמת גן מוצגת עד 30.6, פרטים נוספים באתר המוזיאון

וגם –
'הספרייה האינסופית', תערוכת יחיד של תמיר שר. אוצרת: קרן בר-גיל
בתערוכת היחיד שלו בחלל האמנות היפה של קרן בר-גיל, שואל הצלם תמיר שר שאלות לגבי אופיו של הידע האנושי והמאמצים לשמר אותו. בקו התפר שלפני מעבר הספריה הלאומי למשכנה החדש והמרהיב, בילה שר במרתפי הספריה ותיעד את מאמצי השימור והדיגיטציה של נכסיה הספרותיים של ישראל. בעבודותיו, שמערבבות צילום תיעודי קלאסי ועבודות קולאז' פיוטיות, מעמת שר את האידאה של שימור ללא גבול עם מגבלותיו של העולם הפיזי. אסתטיקה, פואטיקה ופוליטיקה נפגשות לתערוכה רבת יופי.
ביום שבת, 22.2 בשעה 11:00 יתקיים בתערוכה  שיח גלריה בהשתתפות האמן, האוצרת והצלם תומר אפלבאום. הכניסה חופשית.
התערוכה מוצגת עד 28.2 בחלל האמנות של קרן בר-גיל, נווה רעים 29 א' רמת השרון
(הכניסה דרך הסמטה שבין 27 ל 29)
שעות פעילות: חמישי ושישי 10:00-14:00, או בתיאום מראש בטלפון 054-7244311

רונן זן, מתוך תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב

זמן עכשיו. המלצות סוף השבוע 30.1-1.2

כתיבת תגובה

בעיתות משבר הזמן מתנהג אחרת. יותר מ-480 ימים של מלחמה מרגישים מצד אחד כמו נצח ומצד שני כמו הרף עין. בתוך הזמן-לא זמן הזה, הנפש האנושית מבקשת למצוא ולהמציא דרכים להתמודד עם המצב, למצוא איזון – להתגבר. תערוכות השבוע מתמודדות כל אחת בדרכה עם הזמן הנוכחי וגם עם מושג הזמן עצמו, בכדי לבדוק כיצד ניתן לצאת מצידו השני של הנחשול מחוזקים יותר.

בביתן איל עופר, התקבצות מרשימה של אמנות עכשווית שמחפשת איזון בימי משבר; בגלריה העירונית של כפר סבא, מציגה האוצרת החדשה תערוכה ראשונה שנוגעת לסיפורים שאנו מספרים לעצמנו; בסדנאות האמנים בתל אביב מחברת אניסה אשקר בין תגובה למלחמה לבין כמיהה לנשגב. וגם – מקבץ תערוכות בגלריה העירונית בראשון לציון בורח מההווה כדי לחפש זוויות מבט חדשות.
שיהיה סופ"ש נעים של בשורות טובות, ושיחזרו כולם וכולן הביתה בשלום – עכשיו.
שני ורנר וצוות Talking Art

אניסה אשקר, מתוך תערוכת יחידה בסדנאות האמנים, תל אביב

'ועדיין – מבט על אמנות עכשווית 1985-2025', תערוכה קבוצתית. אוצרת: שחר מולכו
בימים כתיקונם, רשימת המשתתפים בתערוכה שנפתחת השבוע בביתן איל עופר של מוזיאון תל אביב (הלנה רובינשטיין לשעבר) היא מלהיבה ולא מובנת מאליה. באקלים הפוליטי הנוכחי, תערוכה קבוצתית גדולה במוזיאון ישראלי בהשתתפות כמה מהשמות הגדולים ביותר באמנות העכשווית העולמית אלה חדשות מרעישות של ממש. בתערוכה השתמשו בעבודות מתוך אוסף האמנות העכשווית של המוזיאון – בהן עבודות שלא זכו לתצוגה, רכישות חדשות וכאלה שמקבלות מבט מחודש בתערוכה, ושילבו אותן עם שאילות מאוספים פרטיים. כל זאת, בכדי לחשוב על חיפוש של איזון בימים של חוסר יציבות קיצוני. בתערוכה זו, כמו בתערוכת האימפרסיוניזם המוצלחת, אוסף האמנות הרחב והמוצלח של המוזיאון מתגלה כנכס של ממש בימים שבהם מאתגר עד כמעט בלתי אפשרי להביא תערוכות גדולות מחו"ל ונראה שהמוזיאון מוציא מהאוסף הזה את המיטב. אם בגלל המצב אנחנו זוכים לראות יותר מהאוסף המפואר של המוזיאון במקום שישאר רק במחסן – הרי שמעז יצא מתוק. ביתן איל עופר התחדש בשעות פתיחה מרעננות בערבים של ימי חול ובשילוב עם הכניסה חינם למוזיאון מדובר בבילוי ערב מושלם במתחם הבימה-גן יעקב היפה. תערוכה משמחת באחד מחללי האמנות המשובחים בעיר.
בהשתתפות: פרנק אאורבך, אלברטו אבטה, קלודין בוזונה סטלה, יאן בולוטוב, ססילי בראון, מריה בריו, לואיז ג'ובנלי, שילפה גופטה, לנץ גירק, טים גרדנר, קווין פרנסיס גריי, פיטר דויג, אן הארדי, ביל ויולה, וולפגנג טילמנס, אלכס יזראל, חנה סהר, הנס פטר פלדמן, פרידריך קונאת, ג'ד קווין, גבריאל קלזמר, אוגו רונדינונה, תומאס רוף, גרהרד ריכטר, פטריק רנו
מתי ואיפה: 28.1-​28.6.25, ביתן איל עופר (הלנה רובינשטיין לשעבר), שדרות תרס"ט 6, כיכר הבימה, תל אביב. הכניסה חופשית. שני – חמישי 17:00-23:00, שישי 10:00-14:00, שבת 10:00-18:00
פרטים נוספים באתר התערוכה

'ירוקי־עד', תערוכה קבוצתית. אוצרת: הדסה כהן
שנה חדשה, אוצרת חדשה ותערוכה חדשה בגלריה העירונית לאמנות בכפר סבא. רק כמה שבועות לאחר השמחה על בחירתה של הדסה כהן לתפקיד אוצרת הגלריה והיא כבר מתחילה לעבוד. תערוכתה הראשונה של כהן כאוצרת מתמקדת באחד ממרכיבי היסוד של הקיום האנושי ואולי מה שמייחד את התרבות האנושית ככזו – הסיפור. בני אדם מספרים לעצמם סיפורים משחר ההיסטוריה, כאמצעי של חינוך, נחמה, אזהרה מפני העתיד או פשוט יצירה של קהילה. העבודות בתערוכה מתמקדות ביכולת של הסיפור להתעלות על הזמן שממשיך בעקשנות קדימה ומסמן את חיינו בארעיות מאיימת. כיאה לסיפור האנושי המגוון, הסיפורים בתערוכה מגיעים בכל הצורות והגוונים – החל מהאישי ועד המיתולוגי. התערוכה שוזרת אותם יחד לכדי נסיון אולי למצוא דרך להתעלות מעל המשבר הנוכחי באמצעות סיפור חדש.
בהשתתפות: רוני בן פורת, עוז וירט, ג׳ואקים ניסים זגורי, דינה יקרסון, איילה לנדאו, אשחר חנוך קלינגבייל
אירוע פתיחה: רביעי 29.1, 19:30, גלריה עירונית כפר סבא, בית התרבות ע"ש רייזל, רח' גאולה 12, כפר סבא. התערוכה תוצג עד 26.3. שעות פעילות: ימים א'-ה', 21:00-09:00, יום ו', 13:00-10:00

'מָטָר זהב', תערוכת יחידה של אניסה אשקר. אוצר: איתן בוגנים
אניסה אשקר היא אמנית מיוחדת במקומותינו ובכלל. מצד אחד היא מחוברת מאוד לכאן ועכשיו, לזהותה כאמנית ואישה ערביה במרחב המקומי על כל מורכבויותיו. מצד שני, יש בעבודתה וגם בפרסונה האמנותית שלה משהו כמעט מיתי או שמאני – היא נוהגת לעטות על עצמה כיתוב בערבית, אותו היא רושמת על פניה בצבע, כמו כדי להנכיח את זהותה מהרגע הראשון. תערוכתה החדשה בעלת השם הפיוטי והיפה 'מָטָר זהב' היא בדיוק מין שילוב כזה בין זמנים. העבודות הן תגובות מהירות וישירות למאורעות המלחמה הנוכחית, חלקן נוצרו ממש בתוך המיגונית אליה רצה להסתתר מהטילים בעיר מגוריה בעכו. ועם זאת, הציור על רפרודוקציות של יצירות מופת מהעבר והשימוש בצבע שחור כמו זפת משולב בזהב בוהק נותן לעבודות תחושה על זמנית שמנתקת אותן מבוץ המלחמה ומחברת אותן הישר אל הנשגב.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 30.1, 20:00, סדנאות האמנים, התבור 32, תל אביב
התערוכה תוצג עד 15.3.  שעות פתיחה: רביעי-חמישי: 15:00-19:00, שישי-שבת:  10:00-14:00

וגם –
מקבץ תערוכות חורף בגלריה העירונית לאמנות, ראשון לציון. אוצרות: אפי גן, קרן ויסהוז
אסופת התערוכות המוצגת בגלריה העירונית של ראשון לציון מבקשות לברוח מההווה אל זמן אחר. האמת, בזמנים כמו אלה שלנו, אנחנו בכלל לא מאשימים אותם. אך אין פה רק בריחה לשם הבריחה. התערוכות במקבץ מבקשות להרחיב את נקודת המבט ואולי באמצעות הפרספקטיבה החדש – כזו מימי קדם, או מהיסטוריה אישית – ניתן יהיה להגיע לזווית חדשה על ימינו אנו. תערוכות שלות את הזמן כחומר ביד היוצר.
במקבץ מוצגות תערוכות של לנה רבנקו, קטיה איזבל פילמוס, שרון ברויאר, קן גולדמן, טליה מוקמל, ושל לנה רבנקו בשיתוף נירית דקל, ואדים וולודצ'נקוב
התערוכות מוצגות עד 26.4 בגלריה העירונית לאמנות, ראשון לציון, אחד העם 8, ראשון לציון
שעות פתיחה: שני-חמישי, שבת 14:00-10:00, שני 18:00-16:00, ראשון ושישי – סגור
פרטים נוספים באתר הגלריה

אוגו רונדינונה, מתוך תערוכה בביתן איל עופר, תל אביב. באדיבות סטודיו רונדינונה וגלריה אווה פרסנהובר, ציריך; גלריה קוקג’ה, סיאול; גלריה אסתר שיפר, ברלין; גלריה גלדסטון, ניו יורק; גלריה מנור, פריז; וגלריה סיידי קול, לונדון

בקטנה. המלצות הסופ"ש 25-27.7

כתיבת תגובה

באוגוסט הקרוב אנחנו יוצאים להפסקה! לראשונה מזה 11 שנים מדור ההמלצות שלנו יצא לפגרה, כי באמת אנחנו זקוקים לזה הפעם. אנחנו בטוחים שתבינו.

אז באווירת סוף השנה הזו, כשהטמפרטורות עולות ופניכם ודאי גם להפוגות הקיץ שלכם, איגדנו מספר אירועים ותערוכות באופן קליל יותר מבדרך כלל.

במוזיאון תל אביב ממשיכים להתעמק בתקופה המודרניסטית עם תערוכה לצלם מוי-ור (משה רביב); בבית בנימיני תערוכה אלגנטית וחכמה לליאור גריידי; בגלריה רו ארט דוד דובשני מעמיק את המפגש בין הומור למציאות המורכבת בה אנו חיים; ובפינת הבונוס – האירוע השנתי בבית הספר הנביאים בחיפה.

מאחלים לכולנו חופשה נעימה עד כמה שאפשר

ושכולם יחזרו אלינו הביתה בשלום ובמהרה

שני ורנר וצוות Talking Art

אנה ורקין, מתוך התערוכה To The Studio, אירוע בבית הספר הנביאים חיפה

"ליד" תערוכת יחיד לליאור גריידי. אוצרת: שלומית באומן
למעשה זה לא אמור להפתיע אותנו שליאור גריידי מציג תערוכת קרמיקה. עשייה עם רמזים עמלנים וקראפטיים תמיד היתה נוכחת אצלו, ועוד יותר מכך – עיסוק מתמשך במושג של בית ברמה העמוקה והשורשית שלו. בהקשר הזה, קרמיקה יום יומית, שידות עץ בסגנון שנות ה-60 – מה שקראנו לו בבית "הויטרינה", שניהם מקבלים משמעות חדשה בחלל הגלריה. בתערוכת היחיד שלו בבית בנימיני גריידי מגיב לחלל הגלריה ולמיקום שלה בתוך קרית המלאכה. המפגש בין הלבן של המבנה עצמו ושל הקרמיקה ומה שהיא מייצגת, לבין השחור של דרום תל אביב, רמיזה לעוד נושא שהפך לחלק מהלקסיקון של גריידי. מההיכרות שלנו עם עולם הדימויים של גריידי צפויה לנו תערוכה אלגנטית, מדויקת ושקטה, כזו שמחלחלת לנשמה רק כמה זמן לאחר הצפייה.

פתיחה:  חמישי,  25.7.24 19:00, בית בנימיני רח' העמל 17 תל אביב
לצד תערוכתו של גריידי יפתחו גם תערוכות יחיד לאופיר נאור ולקובי רבר
פרטים נוספים באתר

"לחם דמעות" תערוכת יחיד לדוד דובשני
לדוד דובשני זרועות שלוחות לזירות שונות של עשייה אמנותית, ידו האחת באיור וכתיבה (למשל במדור שלו עם ג'וליה פרמנטו-צייזלר בעיתון הארץ)  וידו האחרת בתצוגה אמנותית בגלריות ומוזיאונים. הוא לא האמן הראשון שמשחק על שני התפקידים האלה, אפשר לחשוב על אבנר כץ ואפילו על יאיר גרבוז ששילב מחוות איוריות בציורים שלו. אבל נדמה כי אצל דובשני המעבר הזה יותר ישיר, שתי הזירות מתקיימות לא במקביל אלא כיצירה מתמשכת אחת. יכול להיות שזה מסמן שלב חדש, בעידן שבו אנחנו כל כך מוצפים במידע ויזואלי קשה ואולי גם מיותר לעשות הבחנה מדיומלית או קונטקסטואלית, זה אקדמי ואולי מיושן. באופן דומה פועלות גם העבודות עצמן, איגוד של השראות ויזואליות ממקורות שונים המתייחסות לאזור שלנו. בציורים הכל מותך יחד והופך למציאות בלתי אפשרית – כביכול.

אירוע פתיחה: יום חמישי 25.7 בשעה , 20:00. גלריה רו-ארט, תל אביב: המרץ 3 בניין 8 קומה 3
אירוע פייסבוק

"מודרניזם במעבר" תערוכת יחיד למוֹי וֶר/משה רביב. אוצרת: ד"ר רונה סלע
למוסד המוזיאלי יש כמה תפקידים, הוא אמור לאסוף, לשמר, לקטלג ולהציג אמנות ובסופו של דבר להיות מוסד חינוכי שמרחיב את ההשכלה האמנותית של מבקריו. מוזיאון טוב מצליח לעשות תמהיל בין תערוכות היסטוריות, תערוכות מחקריות ותערוכות עכשוויות. בהקשר הזה יש להוריד את הכובע בפני מוזיאון תל אביב שעושה את העבודה הזו נאמנה, מה שהפך אותו בעשור האחרון למוסד רלוונטי גם בזירה הבינן לאומית. השבוע תפתח במוזיאון תערוכה שמציגה את יצירתו הצילומית של מוי-ור, שהיה בין אלה שהביאו לארץ ישראל את הצילום האוונגרדי של אירופה בשנות ה1930. הצלמים האלה הצליחו ליצור קשר בין צילום חדשני לאידאלים מהפכניים (המהפכה ברוסיה או הרעיון הציוני). שיטות צילום ניסיוניות כמו החפפת דימויים (פוטומונטאז'), זוויות צילום חריגות, והדפסות קונטרסטיות – כל אלה לא רק שיקפו עולם דינמי ויצרני, אלא ביקשו גם להפוך את הצופה לדינמי ולו רק בעזרת הרחבת שדה הראייה שלו. ארכיון הצילומים של ור נחשף רק לפני כעשור וההבאה שלו למוזיאון היא נדבך חשוב במחקר של צילום ישראלי מהתקופה הזו, ושל צילום בכלל.

החל מ23.7. מוזיאון תל אביב לאמנות, שד' שאול המלך 27 תל אביב
מידע נוסף באתר המוזיאון

פינת הבונוס: יום פתוח בבית הספר לאמנות הנביאים
העוקבים אחר המדור הזה יודעים ודאי שיש לנו פינה חמה בלב לחברינו החיפאים בביה"ס הנביאים. שחר סיון, עידו מרקוס, רותם עמיצור ועוד רבים וטובים שאחראים למהפכה הכל כך מיוחדת של הזירה האמנותית בחיפה. לכן אנחנו תמיד שמחים כשהם פותחים את דלתות הבית ומזמינים להתארח, להכיר, לקנות ולנשנש.

ביום הפתוח יהיו סיורים בסדנאות האמנים, שיעורי הדגמה, פתיחה של תערוכות, מכירת קרמיקה, מוזיקה. גוד וויבז מובטחים.
26.7 בין השעות 12:00-15:30. בית הספר הנביאים, יחיאל 3, חיפה
אירוע פייסבוק

משה וורוביצ'יק-רביב (מוֹי וֶר), מתוך התערוכה "מודרניזם במעבר", מוזיאון תל אביב

גדולים מהחיים. המלצות הסופ"ש 11-13.7

כתיבת תגובה

השבוע ייפתח קורס הקיץ שלנו "מפגש בין כוכבים", קורס שמפגיש בין מאסטרים מתולדות האמנות עם אמנים ואמניות עכשוויים שהושפעו מהם. זה די מגניב שבאותו מומנטום נפתחים השבוע גם אירועים ותערוכות שאפשר להגדיר אותם כענקים, מעוררי השראה, פורצי דרך, או כאלה שבאמת שינו משהו בעולם האמנות ובעולם בכלל.

במוזיאון תל אביב תערוכת בלוק באסטר על האימפרסיוניסטים הגדולים; במוזיאון הנגב תערוכה שמגיבה למצבי מלחמה, ובתוך כך גם תערוכת יחיד מיוחדת למיכה אולמן; בירושלים פסטיבל מנופים האגדי פותח שעריו לאחר שנדחה מאוקטובר; ואם כבר ציינו את קורס הקיץ, אז גם מידע על התכניות שלנו לשבועות הקרובים.

קחו לכם רגע לנשום,

שני ורנר, וצוות Talking Art

פסטיבל מנופים, רפאת חטאב, שטיח סרוג, קרדיט צילום דניאל חנוך

לתפוס רגע חולף: 150 שנה לאימפרסיוניזם. אוצרות: נטלי אנדריאשביץ' והילארי רידר
מוזיאון תל אביב חוגג 150 שנה להולדתה של תנועת האימפרסיוניזם – אותו זרם אמנותי שפרץ את גבולותיו של הסלון הפריזאי המיושן ופתח את הדלת לענקים כמו דגה, רנואר, מונה, פיסארו ועוד רבים רבים וטובים מאוד. זה כמובן לא נגמר רק בהם והתנועה היוותה השראה לדורות של אמניות ואמנים וכנראה אחראית במידה רבה לאופן שבו ציור ואמנות בכלל נראים בימינו. לאחר חודשים רבים שבהם הרבה מהיצירות באוסף ירדו למחסנים בשל האיום שמאז ה7.10, הן עולות לאור שוב, והתערוכה תכלול אוצרות מאוסף המוזיאון עם כמה שחקני חיזוק מאוספים אחרים.

חלק מהחידוש שהציעו האימפרסיוניסטים היה חיבור בלתי אמצעי עם הטבע הסובב אותם. אנחנו נבקר בתערוכה הזו כחלק מסיור שיבחן את הקשר בין האדם לטבע כפי שהוא בא לידי ביטוי בתערוכות השונות המוצגות כעת במוזיאון תל אביב – בין הקלאסיקות של האימפרסיוניזם לאמנות עכשווית מקומית. פרטים נוספים על הסיור בקישור

התערוכה החל מתאריך 10.7, מוזיאון תל אביב לאמנות שדרות שאול המלך 27 תל אביב

להאמין Believe إرتياء. תערוכה קבוצתית, במסגרת פסטיבל מנופים. אוצרת: רינת אדלשטיין
אנחנו תמיד כותבים על פסטיבל מנופים הירושלמי, בגלל שהוא ללא ספק אירוע האמנות החשוב של השנה הירושלמית ואחד המרכזיים בארץ. זה גם אירוע שהצליח לחולל שינוי אמיתי במרקם התרבותי של העיר, ולפצח את הדרך להנגיש אמנות לקהילות שונות ולא להשאר "סטרילי". אבל הפעם אנחנו רוצים לשים את הדגש על התערוכה המרכזית שתוצג במבנים שונים שנמצאים במתחם הר ציון בעיר העתיקה. הר ציון הוא מקום שיש בו אתרים קדושים לשלוש הדתות, הוא גם מקום שמצד אחד עומד כנגד מהלכי הזמן ובאותה נשימה מהווה גם סממן לתקופות משתנות – בעיקר לנוכח משברים שחוזרים שוב ושוב באזור המסוכסך והפצוע שלנו. התערוכה (כמו גם הפסטיבל כולו השנה) היתה אמורה להפתח באוקטובר האחרון, ומן הסתם עברה כמה שינויים והתאמות לאור אירועי הזמן האחרון. עם המטען הזה, היא מבקשת לשקף את כוחה של אמנות ליצור שינוי, להביא נחמה, להאמין.

ערב הפתיחה של "פסטיבל מנופים לאמנות עכשווית ירושלים"  ייערך  ביום שלישי , 9.7 עם פתיחת התערוכה המרכזית מופע של מקהלת גיא בן הינום בכנסיית הדורמיציון.
מידע נוסף על התערוכה ועל אירועי הפסטיבל באתר

אשמורת ראשונה, תערוכת יחיד למיכה אולמן. אוצר: רון ברטוש

1973, מלחמת יום כיפור היא נקודת המוצא למערך התערוכות החדש במוזיאון הנגב, 50 שנה של חיים בין מלחמות, 50 שנה של יצירה בין מלחמות. גולת הכותרת היא תערוכת היחיד של מיכה אולמן – המאסטר המקומי שלנו, חתן פרס ישראל וזה שעבודותיו מוצגות בכל העולם. אולמן מוכר במיוחד בזכות המיצבים תלויי המקום שלו, ברוב המקרים (לפחות בשנים האחרונות) הם עשויים אדמה והם ברי חלוף. לא מפתיע שרון ברטוש בוחר להציג דבר מה אחר לגמרי, זה מאוד מתאים לו כאוצר שאוהב לחשוף עבודות שנשכחו, וגם בהיותו חובב רישום והדפס ידוע. אם כן, ברטוש בוחר להציג דווקא את "רישומי מחנה", סדרה שאולמן יצר בזמן מלחמת יום כיפור. מעניין לבחון את נקודות המפגש והשוני בין סוגי המדיום שאולמן משתמש בהם, ובמיוחד מעניינת השפעת המלחמה והשירות הצבאי על האמן המיוחד הזה, שהיה אז בן 34 בלבד.

במקביל תפתח גם התערוכה הקבוצתית "73-23 סלון וידאו בין שתי מלחמות" באוצרות הצוות המנצח של זומו המוזיאון שבדרך – אוצרות: מילנה גיצין אדירם מעין שלף ושחר בן־נון

החל מתאריך 15.7, מוזאון הנגב לאמנות רח' העצמאות 60, באר שבע

מידע נוסף באתר המוזיאון

קורסי קיץ 2024

קורס סיורים בהדרכת עברי באומגרטן ועמית רובין
כמיטב המסורת, גם השנה אנו מזמינים אתכם להצטרף לקורס קיצי של סיורי אמנות עכשוויים. סדרה בת ארבעה מפגשים שתוביל אותנו אל אתרי תרבות שונים ותפגיש אותנו עם מיטב אנשי האמנות הפועלים היום.
השנה, נשוטט על צירים שונים של תולדות האמנות – מהאימפרסיוניסטים, לציור פיגורטיבי ישראלי, למרחב הציבורי ולאמנות העכשווית הבועטת ביותר.

מידע נוסף

מפגש בין כוכבים תולדות האמנות נושקות לאמנות ישראלית היום. בהנחיית יונתן אולמן
סדרה ייחודית זו משלבת בין הרצאות בנושאי חתך מתולדות האמנות לבין מפגשי סטודיו אצל אמנים ואנשי מקצוע מובילים בשדה האמנות העכשווית בארץ. כל מפגש יתחיל בהרצאה פרונטאלית בליווי מצגת שקופיות אשר נוגעת בסוגיות בוערות בשיח האמנותי המודרני והעכשווי; בחלק השני נעבור למפגש עם אמנים עכשוויים, אוצרים ואספנים מהשורה הראשונה, אשר מגיבים או שיצירתם נקשרת לאותה התופעה או תקופה שנבחנה בהרצאה.

מידע נוסף

מוזיאון הנגב, מיכה אולמן, רישומי מחנה, 1978

התחדשות. המלצות הסופ"ש 4-6.4

כתיבת תגובה

בעולם האמנות היה זה שבוע של כמה התחדשויות מסקרנות – במוזיאון תל אביב מונתה שחר מולכו לתפקיד אוצרת האמנות העכשווית במוזיאון, במקומה של האוצרת המוערכת רותי דירקטור ואילו במוזיאון ישראל בירושלים מונתה טניה סירקוביץ׳ לתפקיד האוצרת הראשית של האגף לאמנויות. שתי בחירות מסקרנות במוסדות המרכזיים האלה שישפיעו בודאי לא רק על התנהלותם של המוזיאונים עצמם אלא גם על עולם האמנות כולו. זוהי תקופה שכולנו כמהים להתחדשות ומעבר פאזה ויש בחדשות האלה משהו מעודד. המלצות השבוע מוקדשות להתחדשות, ולפנים חדשות למיניהן.

בגלריה עזריאלי בירושלים חילופי משמרות נוספים – יוצאת אוצרת מוכשרת ומחליפה אותה אוצרת מוכשרת ומסקרנת אחרת; גלריה רוטשילד המשובחת נודדת דרומה לחלל חדש עם תערוכה חדשה של דוד ניפו; במוזיאון תל אביב מציגה נטע ליבר שפר תערוכה ששואלת "מה אם?". ובפינת הבונוס שלנו אירוע אמנות ומדע בחממה האקולוגית בעין שמר.

הלוואי שיהיה סופ"ש של התחדשות מרפאה,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

דיאנה קוגן, מתוך תערוכה קבוצתית בגלריה עזריאלי, ירושלים

'אדמה חרוכה', תערוכה קבוצתית. אוצרת: שני אביבי
גלריה שממוקמת בלובי של מכללה נשמע כמו מתכון בטוח לתצוגה דקורטיבית דלוחה שבמקרה הטוב יכולה להפיג קצת את השעמום בהמתנה לקפיטריה. אבל גלריה עזריאלי הנמצאת במכללה האקדמית הדסה בירושלים, היא הוכחה שהכל תלוי בידיים שאוחזות בהגה. בשנים האחרונות היתה זו האוצרת המוכשרת טלי קיים שניווטה את המקום ויצרה בו קו של תערוכות חכמות ולא מובנות מאליהן, במיוחד בחלל שרחוק מאוד מהקוביה הלבנה הקלאסית. כעת קיים מפנה את מקומה ובמקומה נכנסת האמנית שני אביבי. את שני פגשנו לראשונה בסיורים שלנו מאחורי הקלעים של מתחם סמינר הקיבוצים במגדל שלום, שם היא התארחה כסטודנטית בוגרת שסיפרה על תהליך הלימודים והיצירה שלה. התפעלנו לגלות אמנית צעירה ומבטיחה עם חזון אמנותי מורכב ומעניין. מאז ראינו אותה כבר מתחילה לקיים את ההבטחה בתערוכת יחיד בגלריה 4 בפלורנטין ובתערוכת הסיום של התואר השני. את כהונתה כאוצרת הגלריה היא מתחילה בתערוכה קבוצתית שבוחנת באמצעות המטאפורה של יער שעלה באש, מה פוטנציאל ההתחדשות שמביאה איתה קטסטרופה. רלבנטי ואקטואלי מאוד. בהצלחה רבה, שני!

בהשתתפות: מרים אדלר, קארין בן חיים, עומר געש, דניאל אלקיים, מאיה זהבי, שירה מטוסביץ, אלה מעיין, שחר מרקוס, אריאן ליטמן וורד סיוון, דיאנה קוגן.
אירוע פתיחה: יום רביעי , 3.4, 19:00, גלריה עזריאלי, רחוב הנביאים 39, ירושלים
אירוע פייסבוק

'ציפורים שרו', תערוכת יחיד של דוד ניפו וחנוכת החלל החדש של גלריה רוטשילד אמנות. אוצר: ד"ר דורון לוריא
מעטות הגלריות שיש להן טעם מובהק ומובחן כמו של גלריה רוטשילד אמנות, לא כל שכן טעם אנין ומעודן שכזה. בגלריה לא נוהים אחרי אופנות וטרנדים ומתמקדים בציור והצילום הפיגורטיבי ריאליסטי ולחובבי הז'אנר זו תחנת חובה. כעת, אחרי שהתחילו את דרכם בשדרות רוטשילד (כפי שמרמז השם) ואחרי כמה שנים ביהודה הלוי, מצטרפת הגלריה לנדידת עולם האמנות דרומה ומתמקמת בחלל חדש ומושקע לא רחוק מקריית המלאכה. אין אמן מתאים יותר להשקת החלל החדש של הגלריה מאשר דוד ניפו, אחד המובילים בז'אנר הציור הריאליסטי, שמשלב וירטואוזיות טכנית מעוררת השתאות עם עומק רעיוני ופואטי. הציורים בתערוכה שנוצרו בשנים האחרונות, משלבים דיוקנאות, סצינות טבע דומם ונופים, והם מצליחים לשלב שקט אידילי עם אווירה טעונה ונפיצה. שמחים מאוד על המצטרפת החדשה אל ליבו הפועם של עולם האמנות ומחכים לראות מה יביא החלל החדש.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 4.4, 20:00, גלריה רוטשילד אמנות, רחוב משה מאור 2 (פינת אלפסי 34), קומה ראשונה, תל אביב
אירוע פייסבוק

'על תקוות וחלופות אחרות', תערוכת יחיד של נטע ליבר שפר. אוצרת: ענת דנון סיון. עוזרת לאוצרת: נעמה בר-אור
בימי האינתיפאדה השניה, התפרסם ברדיו שיר פרודי בשם "למה לא אוגנדה" של ההרכב הקומי "מה קשור" בנימה משועשעת – אך גם בכנות השמורה לקומיקאים, ביכו חברי ההרכב את ההחלטה לקבוע את ביתו הלאומי של העם היהודי בישראל, במקום באוגנדה שהייתה אחת ההצעות האחרות. למרות היותו קומי ופרודי במובהק, הפך השיר ללהיט מפתיע ואולי לא כל כך מפתיע בהתחשב בכך שהסיפור של עמנו תמיד היה סיפור של פנטזיות גדולות של השאלה "מה אם?". את השאלה הגדולה הזו תוקפת הציירת המעולה נטע ליבר שפר מכיוון אחר, אך עדיין במקוריות טבולה ברוח משחקית. בתערוכה לרגל זכייתה בפרס שיף היוקרתי לאמנות פיגורטיבית ריאליסטית היא מציגה מפה שמייצגת את המקומות האלטרנטיביים שהוצעו לעם היהודי במהלך השנים במקום ארץ ישראל. את המפה הקיפה ליבר שפר ברישומי פחם ענקיים של סירות המאוכלסת בדמויות המייצגות כל אחת איזה "מה אם?" אחר. מה אם היינו מקיימים את חזונו האוטופי של הרצל כלשונו? מה אם היתה מתגבשת הנהגה נשית פמיניסטית? מה אם דרך השלום היתה מובילה מן ההתחלה? בימים אלו, בהם אמות הסיפין של החלום הציוני מזדעזעות, יש משהו מריר בביקור בתערוכת הפוטנציאלים הבלתי ממומשים הזו. אך באותו זמן, מה אם מסתתר כאן המפתח לעתיד?

התערוכה תעמוד עד 24.10 במוזיאון תל אביב, שדרות שאול המלך 27, תל אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה

פינת הבונוס –
 אירוע 'ארטפטפת 4.0 – שימור החומר' תערוכת אמנות רב תחומית. ניהול אמנותי: עתר גבע, ניהול מדעי: נועה קינן

החממה האקולוגית בעין שמר היא כנראה מקום שיכול להתקיים רק בישראל וגם כאן היא נשמעת קצת כמו מדע בדיוני. מרכז מחקר חקלאי וביולוגי עם דגש אקולוגי שמחבר יחד יהודים וערבים ומשלב גם אמנות ואפילו ייצג את ישראל בביאנלה בונציה! בהתאמה, גם הפסטיבל השנתי שלהם משלב אמנות, מדע ואקולוגיה בדרכים ייחודיות ומרתקות. שווה להגיע לקיבוץ!

האירוע יתקיים ביום חמישי, 4.4 בשעות 17:00-20:00, התערוכה תוצג עד 14.04.24 ותהיה פתוחה לאורך שעות היום ואחר הצהריים למבקרים. החממה האקולוגית בעין שמר
אירוע פייסבוק

דוד ניפו, מתוך תערוכת יחיד בגלריה רוטשילד אמנות, תל אביב

דניאל צ'צ'יק מתוך תערוכת יחיד במוזיאון ארץ ישראל, תל אביב

כאן לא כאן. המלצות הסופ"ש 18-20.1.2024

כתיבת תגובה

במערכון הקלאסי של רחוב סומסום, הילד התמים "רוצה להיות שם", הוא רץ הלוך ושוב אבל אף פעם לא מצליח "להיות שם" הוא תמיד תמיד כאן. אלה ימים קשים מאוד להיות כאן, משהו בלב מבקש לברוח – "להיות שם" – ולו לשעה קלה. בשבועות האחרונים כתבנו הרבה על אמנות אסקפיסטית שנותנת מפלט ובריחה, אבל תערוכות השבוע הן לא כאלה. תערוכות השבוע מביטות במציאות נכוחה אבל עושות זאת במבט עדין וחומל שמשאיר אותנו כאן אבל עוזר לנו לראות את הכאן הזה באור אחר.

במוזיאון ארץ ישראל מציג דניאל צ'צ'יק מבט צילומי שמפרק אבל בו זמנית גם ממקד; במוזיאון תל אביב מביט אורי גרשוני על בית חדש וישן; במרכז ההנצחה בטבעון הציור של מתן בן טולילה מייצר מרחב חלומי אבל גם מאוד מאוד קונקרטי. ואנחנו מוציאים סיור VIP מיוחד לונציה כי חייבים לנסות לנשום.

שיהיה סוף שבוע שקט ושיחזרו כולם וכולן בשלום ועכשיו
שני ורנר וצוות Talking Art

מתן בן טולילה. מתוך תערוכת יחיד במרכז ההנצחה בטבעון. צילום: יאיר חובב (פרט)

מתן בן טולילה. מתוך תערוכת יחיד במרכז ההנצחה בטבעון. צילום: יאיר חובב (פרט)

'אבק ודמעות', תערוכת יחיד של דניאל צ'צ'יק. אוצרת: סופי ברזון מקאי
בימים אלו, חלק מההודעות לעיתונות שאנחנו מקבלים על תערוכות מכילות את המשפט המצמרר – "היתה אמורה להיפתח בגלריה בבארי". מייד עולה בראש תמונתה של הגלריה בבארי שרופה עד היסוד והלב צונח, יש דימויים כאלה שישארו איתנו. הצלם דניאל צ'צ'יק – שתערוכתו שנפתחת השבוע במוזיאון ארץ ישראל היתה אמורה להפתח בגלריה בבארי – הוא מומחה ביצירת דימויים כאלה איקוניים, שנשארים. צ'צ'יק מצלם רגעים ואובייקטים ספציפיים, אבל דרך עדשת המצלמה שלו הם הופכים למופשטים ובעלי איכויות מיתולוגיות. הדימויים המפורקים של צ'צ'יק לא יכולים שלא להיראות בימים אלו כמו תיעוד של חורבות או אולי כמו נופי חלום אליהם אפשר להמלט בשעת הדחק. בשבוע שעבר המלצנו על תערוכת הצילום של סופי ברזון מקאי – האוצרת של גלריה בארי ואמנית מצוינת בעצמה. סופי אוצרת את התערוכה של דניאל צ'צ'יק ומעניין לחשוב על שני האמנים האלה, המשחקים בדימויים, עובדים יחד.
יקח כנראה עוד זמן רב עד שנצליח לראות אמנות בלי לחשוב עליה בהקשר של השבעה באוקטובר. טוב שיש אמנים כמו דניאל צ'צ'יק (וגם סופי ברזון מקאי) שיודעים לצקת לתוך כל זה יופי.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 18.1, 19:00, מוזיאון ארץ ישראל, רחוב חיים לבנון 2, תל אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה

'אל מקום אחד', תערוכת יחיד של אורי גרשוני. אוצרת: דלית מתתיהו
בימים אלו נדמה שאין כמעט מי שלא חושב בצורה כזו או אחרת על הגירה. זה יכול להיות מי שמאמין שאין לנו ארץ אחרת ואחרים שכבר עשו את הסידורים המתאימים כדי לעבור למקום בתקווה למצוא שם שקט ושלווה. השאלה של מקום אחר – כן או לא מלווה אותנו, כך נראה משחר ההיסטוריה שלנו כעם. אורי גרשוני עבר עם משפחתו לספרד בשנים האחרונות ותערוכתו החדשה במוזיאון תל אביב מציגה מבט מפוצל על הבית שעזב ועל זה החדש שיצר לעצמו. גרשוני, בן לאחת ממשפחות האמנות הישראלית המכובדות ביותר, נדמה שבא חשבון בתערוכה זו עם הבית בו גדל. התערוכה מציגה צילומים של אדמה ומטוסים – קרקע ושמים – אלגוריה כנראה לתחושת הארעיות המגיעה עם הגירה. הבחירה לצלם את העבודות בתערוכה באמצעות מצלמות פשוטות השייכות לבנו הקטן מסמלות גם הן רצון להתחיל שוב בעיניים חדשות.
החל מיום רביעי, 17.1, מוזיאון תל אביב, שדרות שאול המלך 27, תל אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה

'שיר ארץ', תערוכת יחיד של מתן בן-טולילה. אוצרת: מיכל שכנאי יעקבי
משהו מעניין קורה כאשר מביטים בציורים של מתן בן טולילה. הציורים מציגים נוף אבסטרקטי, חלומי, זר ומוזר – אך באותו זמן ברור מאוד שמדובר בנוף ישראלי. אולי זה האור הבהיר הנובע מהם ואולי זה מסוקי הקרב, בכל מקרה, אי אפשר לטעות. אם חושבים על זה, יש בזה משהו גם מאופיו של המקום הזה שבו אנחנו חיים – סוד קסמו ואולי גם שורש הטרגדיה שלו – שהוא חציו מקום ממשי וחציו חלום ופנטזיה. אבל לפני ואחרי הכל, מתן בן טולילה הוא צייר מחונן שיוצר קומפוזיציות מפעימות ומלאות צבע והשראה. התערוכה המקיפה במרכז ההנצחה בטבעון תציג ציורים מהעשור האחרון שנראים עכשיו באור חדש ולצידם עשרות רישומים שרבים מהם צוירו בימים אלו. צפו למראה חודרנית על רוח התקופה ובעיקר לחגיגה לחובבי הציור.
אירוע פתיחה: יום שישי, 19.1, 11:00, הגלריה לאמנות ישראלית במרכז ההנצחה קרית טבעון, רחוב המגדל, קרית טבעון
פרטים נוספים באתר הגלריה

סיור VIP מיוחד בביאנלה בונציה 28.4-1.5.24, 2-5.5.24
שני ורנר, מייסדת ומנהלת Talking Art ביחד עם ענת מרוק כהן, אמנית ומעצבת מולטימדיה שחיה כיום בפריז וגרה בעבר בונציה. רקמו יחד סיור מיוחד במינו לרגל הביאנלה בונציה. זהו סיור שינוע בין ישן וחדש, בין הביאנלה שמייצגת את הקצה העכשווי למסורת והשימור, וההיסטוריה של ונציה.
בסיור המיוחד הזה, שמספר המשתתפים בו מוגבל מאוד, נפגוש אמנים מקומיים, נבקר במתחמי אמנות שסגורים לקהל, ועוד כל מני הפתעות שאפשר לחוות רק עם מי שמכירים את העיר המסתורית הזו מבפנים.
הצטרפו אל שני וענת לחוויה חד פעמית בין הסמטאות והתעלות – כל הפרטים בקישור
להרשמה ופרטים נוספים צרו קשר
נטע עשת
052-8792935 infotalkingart@gmail.com
שני ורנר – יזמת ובעלים
054-6464979 או במייל talkingarttlv@gmail.com

אורי גרשוני, מתוך תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב. צילום באדיבות האמן וגלריה שלוש לאמנות עכשווית, תל-אביב

אורי גרשוני, מתוך תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב. צילום באדיבות האמן וגלריה שלוש לאמנות עכשווית, תל-אביב

המלחמה ההיא. המלצות הסופ"ש 21-23.9

כתיבת תגובה

בתחילת השבוע הבא יחול יום כיפור. בתרבות הישראלית היום הזה הוא כבר מזמן לא רק מועד דתי של צום וכפרה, אלא גם יום זכרון לאחד האירועים המכוננים והטראומתיים ביותר בתולדות המדינה – מלחמת יום הכיפורים.

למלחמה ההיא היו השלכות על כל צדדי החברה וכמובן שגם על התרבות והאמנות. השנה, במלאת חמישים שנה למלחמת יום כיפור, נפתחות מספר תערוכות שבוחנות את ההשפעה הזו. תערוכות מחקריות ושאפתניות לצד אישיות ואינטימיות, כולן מבקשות לספר את סיפורה של המלחמה ושל אלה שהושפעו ממנה.

שתהיה לכולנו שנת שלום,
שני ורנר וצוות Talking Art

שירז גרינבאום, מתוך תערוכת יחידה בגלריה P8, תל אביב

'עכשיו כשיש אור, תצלמי', תערוכת יחיד של שירז גרינבאום. אוצר: אבשלום סולימן

תערוכת היחיד הראשונה של שירז גרינבאום היא קודם כל שיר אהבה וגעגועים נוגע ללב לאביה המנוח. מתוך הכאב האישי יוצאת גרינבאום אל תוך אמירה רחבה הרבה יותר שהופכת גם לקריאה לפעולה של ממש. לאחר שהיה ביניהם נתק ארוך שנים, בילתה גרינבאום עם אביה את שנותיו האחרונות בעודו מתמודד עם פוסט טראומה שנשא איתו כל חייו מאז מלחמת יום כיפור. הטראומה הזו עיצבה את חייו של האב ובמידה רבה מאוד גם את חייה של הבת ובאמצעות הצילום מבקשת גרינבאום להתחבר מחדש לאביה ולנסות אולי להשיב לשניהם את שלקחה המלחמה. בימים אלו, כאשר סיפוריהם של הלומי קרב מגיעים לכותרות בצורות הטרגיות ביותר, מביאה התערוכה קול עדין ופיוטי לסבלם של אלו שחלק מנפשם לא חזר מהקרבות. בה בעת היא מזכירה לנו שההתמודדות לא מוגבלת רק לאלו שנלחמו, אלא מתפשטת כאדוות גם למשפחתם והסובבים אותם.
התערוכה מוצגת עד 14.10 בגלריה P8, רחוב הפטיש 1, ת"א
שעות  פתיחה  רביעי-חמישי 16:00-20:00, שישי-שבת 10:00-14:00

'כיפור, רקוויאם למלחמה', תערוכת יחיד של עמוס גיתאי. אוצרת: מירה לפידות
תצוגה מיוחדת של אמנות ישראלית המוקדשת למלחמה בתערוכת האוסף הישראלי

ניתן לומר שבמובנים רבים שנות השבעים בישראל החלו למעשה רק בשנת 73 לאחר המלחמה. הזעזוע האדיר של המלחמה ההיא הכה גלים במערכת הפוליטית, הכלכלית והתרבותית בארץ ושינתה לגמרי את פני הדברים. באמנות ובתרבות למשל, דור שלם של צעירים יצאו מהמלחמה מצולקים בגוף ובנפש, מפוכחים מהחלומות והאופוריה של אחרי מלחמת ששת הימים ועם תחושת דחיפות גדולה לבטא את תחושותיהם באמנות. יש שמקשרים את פריחתה האדירה של האמנות המושגית בארץ בשנות השבעים והשמונים לטראומה של המלחמה. מוזיאון תל אביב מקדיש תצוגה מיוחדת לאמנות התקופה (שעבודות רבות ממנה הפכו ליצירות מכוננות של האמנות הישראלית בכלל) ומאפשר לצופים להתבונן בעבודות האלה בקונטקסט שבו נוצרו. בנוסף נפתחת תערוכה מיוחדת של עמוס גיתאי, שסרטו "כיפור" הפך לאחת היצירות הקולנועיות החשובות ביותר בהתמודדות עם פצעי כיפור.

תערוכתו של עמוס גיתאי מוצגת עד 13.1
מוזיאון תל אביב, שדרות שאול המלך 27, תל אביב
פרטים נוספים על תערוכתו של גיתאי

פרטים נוספים על תצוגת האוסף

'שמש אוקטובר: ארבעה קולות ממלחמת יום-כיפור', תערוכה קבוצתית.  אוצרת: תמרה אברמוביץ'

כאמור, מלחמת יום הכיפורים היא אירוע ישראלי מכונן ששלח גלי הדף אדירים שהניעו מהלכי עומק בחברה הישראלית, חלקם מורגשים עד היום. אבל המלחמה הזו היא ראשית כל, כמו כל אירוע גדול באשר הוא, מורכבת מסיפוריהם של האנשים שלקחו בה חלק. תערוכה שנפתחת השבוע במוזיאון ישראל מביאה את קולותיהם של ארבעה מהאנשים האלה. במקרה הזה מדובר בארבעה שיודעים דבר או שניים על סיפור סיפורים. דוד טרטקובר היה אז אמן צעיר במילואים שמילא מחברות סקיצות ברישומים מהווי המלחמה, רמי הלפרין התנדב להצטרף ללוחמים כצלם עיתונות. רינו צרור דיווח על המלחמה לעיתון ועלי מוהר כתב רשימות אישיות מחייו כחייל מילואים. שלושה מהם הפכו בהמשך להיות דמויות מפתח בתרבות הישראלית. רמי הלפרין נהרג ולעולם לא נדע באילו אופנים היה יכול לממש את הפוטנציאל שלו. אם מלחמה היא סך כל הסיפורים שמרכיבים אותה, הטרגדיה שלה היא קטיעתם של הסיפורים האלה בטרם עת.

בהשתתפות: דוד טרטקובר, עלי מוהר, רמי הלפרין, רינו צרור
התערוכה מוצגת החל מ- 21.9 עד 31.1
מוזיאון ישראל, שדרות רופין 11 הקריה, ירושלים
פרטים נוספים באתר התערוכה

המלצת הלוקאלז – פריז

'Gina, mon cœur', תערוכת יחיד של דור גז

אנחנו תמיד שמחים על רגעים של גאווה ישראלית בחו"ל ופה מדובר בגאווה כפולה – גם גלריה ישראלית מצליחה עם סניף בפריז וגם תערוכה של אמן ישראלי. לא בטוח שהוא יאהב את ההגדרה, אבל דור גז מייצג במידת מה את השילוב, שנדמה לעתים בלתי אפשרי, של החיים פה. הביוגרפיה המשפחתית שלו משלבת יהודים ופלסטינים, הגירה ושורשיות, פליטוּת ותקומה לאומית. את כל אלה הוא שוזר לתוך אומנותו בצורה רגישה ועדינה שמצליחה להיות ישירה בלי להכות עם פטיש בראש.

התערוכה מוצגת בסניף גלריה דביר בפריז עד 14.10, בכתובת: Dvir / Paris, 13 rue des Arquebusiers, Paris, 75003

שעות פעילות: שלישי-חמישי: 11:00-19:00, שישי-שבת: 12:00-19:00
פרטים נוספים באתר התערוכה

דוד טרטקובר, מתוך תערוכה במוזיאון ישראל, ירושלים

אדוות של קיץ. המלצות הסופ"ש 17-19.8

תגובה אחת

קורה די הרבה ששואלים אותנו בסיורים מי מחליט "מהי אמנות ראויה", מה יעלה למרכז השיח ומה יישאר בשוליו; ובכן, כמו בכל תחום גם באמנות יש קובעי טעם או שומרי סף – יהיו אלה, האוצרים, מבקרי האמנות או האספנים. זו מגמה תקינה וחשובה כי כל כמה שיצירה היא תמיד טהורה ויפה, לא הכל יכול להגיע למוזיאונים. במקביל לאמירה הזו, בעשור האחרון יש שינוי מתמיד שמגיע דווקא מהפריפריה, והוא מגיע בדמות של עשרות מרכזי אמנות אלטרנטיביים שיוצרים שדה אמנות מקביל. המגמה הזו מייצרת שיח אלטרנטיבי שבו קובעי הטעם ההגמונים פחות רלוונטיים, ומה שמשמח עוד יותר הוא שיש זליגה הדדית מהשוליים למרכז ולהפך.

תערוכות השבוע – חלקן חדשות וחלקן כבר באוויר, מתקיימות כולן באזורי הספר של העיר הגדולה, ושל לב העשייה האמנותית בארץ.

בגלריה העירונית בראשל"צ שתי תערוכות יפות ואינטימיות של מורן קליגר ואליסיה שחף; שלושה אירועים שנוגעים באחד הנושאים החמים באמנות – סאונד; אמנים מתחומי עשייה שונים וכאלה שמוכרים פחות יציגו במקבץ תערוכות חדש במוזיאון וילפריד;  ולקינוח, אם מעניין אתכם לגעת בכל תחומי העשייה בארץ – המוכרים יותר והפחות, אנו מזמינים אתכם להצטרף לתוכנית השנתית שלנו, נותרו מקומות ספורים בתוכניות השונות.

שיהיה סוף שבוע מלא בתערוכות 

שני ורנר וצוות Talking Art

"גן התענוגות" תערוכת יחיד של מורן קליגר, הגלריה העירונית ראשון לציון

מקבץ תערוכות חדש במוזיאון וילפריד. אוצרת ראשית: שיר מלר-ימגוצ'י

מוזיאון וילפריד הקסום הוא מקום שניתן להגדירו כפרפריאלי מאוד, גם מבחינת המיקום שלו אבל יותר מכך בגלל הסיפור שמאחוריו והאוסף שמגיע מאומנות המזרח הרחוק. אבל, בשנים האחרונות ובהנהגת האוצרת שיר מלר ימגוצ'י, עושה המוזיאון צעדי ענק בקרבה וברלוונטיות שלו. אחד הדברים החשובים שקורים במקומות כאלה הוא המפגש בין אמנות היסטורית לעכשווית והמפגש בין אמנים מוכרים יותר ופחות. כעת תפתחנה במוזיאון מספר תערוכות המציגות תערובת כזו של אמנים וגם מפגש בין זמנים ומדיומים שונים. קרמיקה סינית/הולנדית/ישראלית, ציור, רישום, צילום ומגילות סיניות עתיקות – הכל נמהל זה בזה ויוצר תמונה מגוונת על עשייה ישראלית עכשווית והזיקה הכביכול לא אפשרית שלה על אומנויות המזרח העתיקות.

התערוכות הנפתחות:
כלים שלובים: נועה צ'רניחובסקי ואודי צ'רקה- קרמיקה עכשווית  לצד כלים כחול על לבן מאוסף המוזאון; תדר פתוח: אורית ליבנה, דנה הראל, לזלי רובין קונדה, שיאן רוז בן סירה; טבע ראשון, טבע שני: צילום סיני של ג'אנג קצ'ון ומגילות סיניות מאוסף המוזיאון
אירוע הפתיחה ביום שישי 18.8.23 בשעה 11:00. מוזיאון וילפריד ישראל לאמנות ולידיעת המזרח, קיבוץ הזורע. מידע נוסף באתר

שלושה אירועי סאונד בתל אביב וירושלים

לפני כעשור הוצגה בביתן הלנה רובינשטיין התערוכה המצוינת SHOW TIME באוצרותה של הדס מאור. התערוכה היתה כמבשרת של עידן חדש באמנות המקומית, כזו שמתרחקת מהזיקה האסתטית ומתקרבת לאמנות חווייתית, פרפורמטיבית, ושנוגעת בחושים השונים. מאז ועד היום נעשה תהליך משמעותי בהקשר הזה ואמנות סאונד, או כזו המשלבת יצירה פלסטית וסאונד היא אחת המגמות הבולטות כאן (ולראייה התערוכה "פה פעור" המוצגת כעת במוזיאון תל אביב). שלושה אירועים שונים יתקיימו השבוע ויחגגו את המדיום החדש והמסקרן הזה.

"החסרה" מיצב סאונד של יותם שלזינגר בו נוצר חלל מדיטטבי להקשבה. הסאונד הוא אוסף הקלטות מרחבי תל אביב המושמעות לאחר התערבות של האמן בהן.
קולקטיב גרוסו מודו, אלפסי 31, תל אביב. שימו לב לשעות הפתיחה. לפרטים נוספים

קולנוע הפסגה ביפו

קולנוע הפסגה הוא אולי הדבר המגניב ביותר שקורה במסגרת הפעילות להחייאת יפו העתיקה באמצעות אמנות ותרבות. הפעם הם משיקים אירוע מסוג חדש: הקרנת סרט בליווי מוזיקה חיה!

הקרנה של הסרט "האיש עם מצלמת הקולנוע" של הקולנוען דז'יגה ורטוב (1929) בליווי פסקול חי של תאי רונה.
רביעי 16.8 בשעה 21:00 גן הפסגה. הכניסה חופשית! אירוע פייסבוק

מסע אמנותי־פרפורמטיבי עם חברי קולקטיב ff003

מסע אמנותי־פרפורמטיבי בנבכי בניין כלל עם חברי קולקטיב ff003. מסע אודיו המתרחש בנבכי אחד הבניינים המוזרים בירושלים בו יבחנו חברי הקבוצה את הכשלונות שלהם תוך שילוב מדיומים שונים ומפגשים אישיים.

חמישי 17.8, נפגשים ב-18:00 בכניסה הראשית לבניין כלל מכיוון כיכר הדוידקה. אירוע פייסבוק

מקבץ תערוכות קיץ בגלריה העירונית ראשל"צ

וואלה, בראשון לציון יש מלא אמנות מסתבר. קירות אמן בבנין העירייה, גלריה עירונית שווה, גלריה בבית יד לבנים ובית אמנים שוקק. כפי שכתבנו בהתחלה במקומות מסוג זה נוצר תמהיל מרגש בין אמנים מוכרים וכאלה שפחות וכיף לראות שגשוג של אמנות עכשווית טובה גם מחוץ לבועה התל אביבית. בעוד תערוכות קיץ הן בדרך כלל משמימות, כאן תוכלו למצוא תערוכה עדינה ויפהפיה של אליסיה שחף שהיא צלמת שאנחנו אוהבים מאוד והפרויקט האחרון שלה משתמש בבינה מלאכותית בצורה שטרם ראינו אצל אחרים; תערוכת רישומים של מורן קליגר המוכרת שהוצגה במסגרת הביאנלה השמינית לרישום 2023, ירושלים ומגיעה כעת למרכז;  ועוד מספר תערוכות מרשימות.

מידע נוסף באתר הגלריה

מקומות אחרונים לתוכנית השנתית שלנו

התוכנית השנתית היא ספינת הדגל שלנו, במסגרתה אנחנו נפגשים עם האמנים, האוצרים ואנשי האמנות המובילים, בסטודיות, בגלריות, במוזיאונים ובמקומות מפתיעים אחרים. אנחנו מגיעים למקומות שחובב האמנות הרגיל פשוט לא יכול להגיע אליהם ומקבלים את ההקשר הרחב ביותר בנוגע לכל מה שחם היום בעולם האמנות.

לפרטים והרשמה, דברו עם נטע 052-879-2935

מידע נוסף בקישור

"האיש עם מצלמת הקולנוע" של הקולנוען דז'יגה ורטוב (1929), הקרנה במסגרת קולנוע הפסגה