ארכיון תגיות: מאיה שמעוני

"נוטה להישכח", תערוכת יחיד לאבי סבח, מוזיאון תל אביב לאמנות

בוחרים את האמנות שעשתה לנו את השנה

כמו בכל שנה, גם הפעם התבקשתי על ידי אלעד, מנהל התוכן של Talking Art וידידי היקר, לכתוב סיכום לשנת 2024. איך אפשר לעשות סיכום לשנה כל כך עצובה? שנה שבה כל ההגדרות, החוקים והמשענות המוכרות חמקו מידינו ברמה הקולקטיבית והאישית גם יחד.
לפני כמה שבועות הבנתי, שבעצם את השנה האחרונה העברתי באבל. לקח לי זמן להתאושש ולהבין לאן אני מנתבת את העשייה של Talking Art ביחס לשינויים שהביא המצב החדש. איכשהו, ובכל זאת הצלחנו לעשות כמה דברים בשנה לסייר בתל אביב בונציה ובאתונה, ולפתוח את התכנית השנתית עם 10 קבוצות, לא פחות.
אבל את סיכום השנה הזה, נקדיש דווקא לאמנים ולאמנות עצמה. בקשנו מהצוות שלנו לבחור את התערוכות והאמנים שעשו להם את השנה, ולהלן הסיכום האישי שלנו

הבחירה של שני ורנר: "שתי דקות לחצות", עבודתה של יעל ברתנא במוזיאון לאמנות עכשווית באתונה
את השנה האחרונה הקדישו במוזיאון לאמנות עכשווית באתונה לתצוגה של אמניות נשים ממקומות שונים בעולם, וזאת תחת הכותרת "מה אם נשים היו מנהלות את העולם"?. אחת העבודות שהוצגה בין סבבי התערוכות היתה סרטה של יעל ברתנא (אמנית ישראלית שחיה בברלין) "שתי דקות לחצות". כמו תמיד, ברתנא מציגה סרט שהוא על הגבול בין אמנות לקולנוע, והסרט באורך של 50 דק' עשוי בשפה קולנועית ובאיכות גבוהה מאוד. בסרט מתוארת ועדת נשים – אלה המנהלות את העולם, שצריכות להתמודד עם איומים כאלה ואחרים. זה אולי קצת נאיבי או מזוייף, אבל הסרט שלה לא נועד לתת תשובה אלא דווקא לפתוח שאלה – מה אם נשים היו מנהלות את העולם?
בעולם של היום, כשאני רואה את הניהול האלים והגס של מנהיגים סביב הגלובוס, כזה שמוביל לעוד ועוד אלימות, אני חושבת שהשאלה הזו חזקה ורלוונטית מתמיד. במיוחד בישראל, כשהפצע כואב מכולם, אני מייחלת להנהגה שפויה יותר, ומרגישה שנשים יכולות להביא איכויות חדשות ולהציע אלטרנטיבה שפויה. אני מרגישה שהגיע הזמן לשינוי כזה, ולנסות להציל את העולם מהשריפה שמתחוללת בו.
עוד על העבודה של ברתנא במוזיאון

"שתי דקות לחצות", עבודתה של יעל ברתנא

"שתי דקות לחצות", עבודתה של יעל ברתנא

הבחירה של נטע עשת: "קישוטי מלחמה", תערוכת יחידה לטל מצליח, מוזיאון תל אביב לאמנות
התערוכה של טל מצליח השאירה אותי ברגשות מעורבים ומטלטלים. הציורים של מצליח כל כך מרשימים בצבעוניות, באלמנטים ובכמויות הפרטים שבהם. יש בהם משהו חזק ומושך, אני מהססת לומר, אבל יש בהם גם הרבה יופי. טל מצליח היא ילידת כפר עזה, ובשבעה באוקטובר היא היתה נצורה בממ"ד במשך שעות רבות. כמו תמיד, היא משלבת בציורים שלה חוויות אישיות וקולקטיביות וסמלים מעולם הדימויים הציבורי. הדיסוננס בין היופי והעוצמה למול הנושא הקשה, החוויות המתוארות בהם והאירועים הכואבים כל כך יצר חוויה נוגעת ללב ותופסת בשנה הקשה הזו.
עוד על התערוכה

הבחירה של אלעד רוזן: "נוטה להישכח", תערוכת יחיד לאבי סבח, מוזיאון תל אביב לאמנות
כאבא לילד בן קצת יותר משנה, יש לי הרבה פחות זמן בעבר לראות תערוכות. לאחרונה הגשמתי חלום ולקחתי את בני למוזיאון תל אביב. הילד עשה לי (ולשומרות המוזיאון המתמוגגות) הרבה נחת, כשהתרוצץ באולמות התצוגה והצביע על עבודות שמשכו את עיניו. עד שהגענו לתערוכתו המעולה של אבי סבח 'נוטה להשכח' (אוצרת: דלית מתיתיהו), הוא כבר נרדם, כמנהגם של פעוטות. יש משהו מתבקש בהרדמות הזו דווקא שם. לא חלילה כי זו תערוכה משעממת – מדובר בתערוכה מהממת במובן הפשוט והמקורי של המילה. אבל תערוכתו של סבח היא דוגמה מושלמת לציור שמתקיים במרחב המהבהב שבין ערות לחלימה והיא מרגישה לעתים כמו מה שקורה כאשר נרדמים בפינה שקטה של מוזיאון אירופאי מפואר וכל ההיסטוריה של אמנות המערב נמסכת לתוך תת המודע הישראלי והופכת לשדה קרב מדמם. תצוגת ציור מרהיבה ומטלטלת.
עוד על התערוכה

 "קישוטי מלחמה", תערוכת יחידה לטל מצליח, מוזיאון תל אביב לאמנות

"קישוטי מלחמה", תערוכת יחידה לטל מצליח, מוזיאון תל אביב לאמנות

הבחירה של עברי באומגרטן : "לימינלי", תערוכת יחיד של פייר וויג, אוסף פינו, ונציה
השנה הדרכתי שבע קבוצות בביאנלה בונציה, במסגרת הסיורים שלנו ביקרנו גם בתערוכה המדוברת של וויג. כמדריך אני חווה את התערוכה כמה פעמים, בדרכים שונות. אני צופה, אני לומד, אני מדריך ואני חווה את התערוכה שוב דרך העיניים של המשתתפים בסיור. במקרה הזה, הרגשתי שכל השלבים ובמיוחד האחרון, היו שונים מתערוכות אחרות. פייר וויג הצליח ליצור חוויה אימרסיבית וטוטאלית שהתפרסה על כל החלל היפה של הפונטה דה לה דוגנה בונציה. כל התערוכה הוצגה בחושך כמעט מוחלט והצופים הוזמנו להתמסר לחשכה ולעולם שוויג יצר לנו. בעבודות בתערוכה וויג מחבר אותנו לטבע בצורה חדשה שמשלבת את הטכנולוגיה החדישה ביותר, אפילו השיח השחוק על AI מקבל אינטרפרטציה מעניינת. התערוכה מעוררת מחשבה על עולם פוסט אנושי, על גוף משולב מכונה ואינטליגנציה מלאכותית, נושא חשוב בימים האלה.
עוד על התערוכה

"לימינלי", תערוכת יחיד של פייר וויג, אוסף פינו, ונציה

"לימינלי", תערוכת יחיד של פייר וויג, אוסף פינו, ונציה

הבחירה של עמית רובין: " שלוש שריטות ומכתב אהבה" תערוכת יחידה לאיזבלה וולובניק, מוזיאון הרצליה
ממש אהבתי את התערוכה של איזבלה וולבניק במוזיאון הרצליה. היצירה של וולבניק מרתקת, מלאה בפרטים וסמלים שלכל אחד מהם יש חשיבות. בבסיס היצירה שלה וולבניק מבצעת פעולה של ריקלימינג (ניכוס מחדש). היא מזהה תופעות תרבותיות – בדרך כלל ביחס לנשיות, מיניות ומגדר והופכת את המשמעות שלהן. למשל היא מזהה דרך השפה ודרך מיתוסים שונים את החיבור שעושים בין נשיות לחייתיות כייצוגים שנמצאים כמעט בכל מקום. מוזיקה קולנוע, תרבויות שוליים, ספרות, תנך, ושפה – מילים מושגים ביטויים כינויי גנאי וסלנג. איזבלה מארגנת מחדש את ההיסטוריה והופכת את החיבור החייתי לעוצמתי דווקא, ואת האישה החיה לחזקה ויצרית. הציורים עמוסים בפרטים, כל רפרנס מוביל לעולם אינסופי של הקשרים תרבותיים והיסטוריים. וולבניק היא מסוג היוצרות שברור שיש מחקר שלם, עמוק וחכם מעבר ליצירה שלה, והתערוכה היתה מסע מהפנט לתוך עולם דמיוני וחדש.
עוד על התערוכה

איזבלה וולובניק, מתוך תערוכת יחידה במוזיאון הרצליה

הבחירה של מיטל כץ מינרבו: ״העובדות הנחוצות לנו״ תערוכת יחידה של מאיה שמעוני בסטודיו משלך, ירושלים
האמת היא שקשה לי למנות ולזכור את התערוכות שראיתי בשנה המורכבת הזאת. אבל יש תערוכה קטנה שמאוד הפתיעה אותי ונגעה לי במקום מאוד חי, לאור האירועים של השנה האחרונה. התערוכה מוצגת עכשיו בסטודיו משלך בירושלים, הגלריה עצמה היא מיזם אמנותי מפתיע ומעניין שממוקם בסטודיו של הצייר המנוח פנחס ליטבינובסקי. מאיה מייצרת עבודה תלויית חלל שמורכבת משני דוקומנטים על נייר, האחד הוא טפט ענק שהיא יצרה באופן ידני והשני הוא קלף עם כתיבת סת"ם שהיא ייצרה בעצמה לאחר שלמדה את המלאכה. שתי העבודות מגיבות להסיטוריה של המבנה, לסיפורו של הצייר ולעבר תרבותי ירושלמי וישראלי. עבודת הטפט הגדולה היא ציור מורכב שמשלב אלמנטים דקורטיביים מתקופות שונות, אבל באזורים מסויימים הצורות מתעוותות בתוך הטפט עד שהן נדמות למפלצות. בעבודה השנייה, היא משלבת את כתיבת הסת"ם על הקלף הכשר עם טקסט שהוא למעשה תיאור פסק הדין של עיזבון האמן.
השילוב הזה בין נרטיבים, הפירוק של ההיסטוריה ובחינה של מוטיבים ששייכים לתרבות אחת בתוך האחרת, אלה נושאים שמעניינים אותי גם ביצירה שלי. גם השאלה שעולה משם התערוכה נגעה בי, במיוחד בתקופה המאתגרת הזו.
עוד על התערוכה

״העובדות הנחוצות לנו״ תערוכת יחידה בסטודיו משלך, ירושלים

״העובדות הנחוצות לנו״ תערוכת יחידה בסטודיו משלך, ירושלים

אילת-כרמי-ומירב-הימן

מוזיאון, גלריה וסטודיו. המלצות הסופ"ש 23-25.12

לפי האימרה המפורסמת – "נדרש כפר שלם כדי לגדל תינוק". אנחנו יכולים להגיד שאם התינוק הוא אמנות, אז בהחלט נדרש כפר שלם בדמות שדה אמנות רחב ומגוון כדי לגדל אותו להפוך אותו לחזק ובריא. צריך גם את הממוסד ביותר בדמות המוזיאון וגם את פורץ הדרך והחדשני בדמות חללי אמנות אלטרנטיביים ולא מוכרים וצריך גם את כל מה שביניהם בדמות גלריות מסוגים שונים. כל מי שהיה איתנו בסיור יודע כמה אנחנו מאמינים בגיוון הזה.
השבוע בחרנו לכם תערוכות המוצגות בחללים שונים על הספקטרום האמנותי, מקומות שונים מאוד, אך כולם תורמים ליצירתו של עולם אמנות משגשג ומרתק.

ברמת גן נפתח מחדש המוזיאון שעבר שיפוץ מאסיבי ומבטיח הבטחה שאנחנו מתרגשים לראותו מקיים; בגלריה נולובז הצצה לשיח בין אמנים על הבסיס של אמנותם; במה שעד לפני רגע היה הסטודיו שלה, מזמינה שרון פרץ אמנים חברים להשתלטות אמנותית אחרונה לפני פרידה; ובפינת הבונוס שלנו המלצת קריאה של ראיון עם ידידנו מלא השיק ז'וזף דדון.

שיהיה סופ"ש מגוון,
שני ורנר וצוות Talking Art

אורי וויינשטיין, מתוך התערוכה 'מילון עזיבה'

'המוסד', תערוכה קבוצתית ופתיחה מחודשת של מוזיאון רמת גן. אוצרת: סבטלנה ריינגולד

צריך להודות שבמשך שנים היה מוזיאון רמת גן סמל של פוטנציאל לא ממומש. חללי תצוגה גדולים, במיקום מצוין באחת הערים הגדולות במרכז – ועדיין המוזיאון המנומנם הזה לא הצליח להשאיר חותם רב על השדה המקומי והשתרך מאחור. לכן היה משמח מאוד כאשר לפני כמה שנים הוחלט לפתוח בשיפוץ מאסיבי וטוטאלי ולהתחיל מחדש. כעת, אחרי עיכובי קורונה שונים ומשונים ואחרי שהתחדש בבניין מודרני ובאוצרת חדשה בדמות סבטלנה ריינגולד רבת הזכויות – מוזיאון רמת גן נראה בשל להתחיל שוב. באופן חכם ומתאים מאוד, התערוכה הראשונה תעסוק ברעיון של מוסד אמנות על כל השלכותיו. דרך מצויינת למוסד החדש-ישן הזה לחשוב את עצמו מחדש ולמצוא את קולו הייחודי. אנחנו מתרגשים איתו ומאחלים המון בהצלחה.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 23.12, 20:00, מוזיאון רמת גן, אבא הלל 146, רמת גן. פרטים נוספים

'שיחה בין כמה אמנים על איך נוצרת תמונה', תערוכה קבוצתית. אוצרות: הדס חסיד ורקפת וינר עומר

בסיורים שלנו אנחנו עוסקים במפגש ובתיווך בין האמנות – היוצר – והקהל, אך לא תמיד אנחנו נותנים את הדעת למפגש המפרה שנוצר בין אמנים עוד לפני שלב התצוגה.  השיח המתקיים בין אמנים לבין עצמם שהוא פעמים רבות שונה מסוג השיחה הנוצרת בין אמנים לקהל. כעת נפתחת בגלריה נולובז תערוכת פופ-אפ לסוף שבוע אחד בלבד שמבקשת להביא מקטעים מתוך השיחה הפנימית הזו ולתת לנו הצופים הצצה לתוך הדיבור האינטימי הזה. האמניות הדס חסיד ורקפת וינר עומר הזמינו קבוצה של אמניות ואמנים בני דורות שונים לנסח יחד, בציור ובכתב תשובה לשאלה איך נוצרת תמונה. כצפוי, התשובות מגוונות כמו המשתתפים. ואולי בעצם הם לא כל כך שונים אלה מאלה?

בהשתתפות: אלכס בן-ארי, עדו בר-אל, בועז ברקני, טליה ישראלי, נטעלי שלוסר, מאיה שמעוני.

אירוע פתיחה: יום חמישי 23.12 בשעה 19:30, גלריה נולובז, זבולון 19 תל אביב
התערוכה תוצג שלושה ימים בלבד ואחרי הפתיחה בחמישי תהיה פתוחה בשישי-שבת בשעות 11:00-14:00
אירוע פייסבוק

'מילון עזיבה', תערוכה משולשת של אורי וויינשטיין, שי-לי הורודי, שרון פרץ

תשאלו כל אמן או אמנית והם יגידו לכם שעזיבה של סטודיו היא אירוע טראומטי למדי. אחרי שעובדים בו זמן מה, הסטודיו הופך להיות סוג של מחסה ובית ליצירה; לכל דבר יש את המקום שלו, ליום העבודה יש את הטקסים שלו והתנועה בחלל הופכת לסוג של ריקוד. ופתאום צריך לעזוב את כל זה, לארוז הכל ולהמשיך למקום חדש – מלחיץ! כדי להתגבר על הקושי, הזמינה האמנית שרון פרץ את אורי וויינשטיין ושי-לי הורודי להצטרף אליה להשתלטות אמנותית אחרונה על החלל ששימש לה סטודיו ובית ולהציג שם תערוכה.  באמצעות מיצב פיסולי, הקרנות וידאו ועבודות סאונד, הופכים וויינשטיין, הורודי ופרץ את החלל שהיה עד לפני רגע אינטימי ופרטי למשהו אחר, זר ומסקרן.
אירוע פתיחה: יום חמישי 23.12, 20:00, שלמה 48 (דלת תכלת), תל אביב
אירוע פייסבוק

פינת הבונוס –  המלצת קריאה:

ראיון מרגש ויפה עם ידידנו היקר, האמן הפריזאי-ישראלי ז'וזף דדון. בראיון הוא מספר על עבודתו בפריז ובארץ ועל מערכת היחסים המקצועית שלו עם רונית אלקבץ. קריאה מרתקת על אמן מרתק שאנחנו מאוד אוהבים. ואם במקרה הצלחתם למצוא את עצמכם בפריז, לכו לראות את שתי התערוכות בהן הוא מציג בימים אלו.
קישור לראיון

הגלריות בהן מוצגות עבודותיו של דדון:
Galerie Le Minotaure, 2 rue des Beaux-arts
Galerie Alain Le Gaillard, 19 rue Mazarine

מאיה שמעוני מתוך התערוכה 'שיחה בין כמה אמנים על איך נוצרת תמונה', גלריה נולובז, תל אביב

מחוץ לעיר. המלצות הסופ"ש 16-18.3.17


נעה זילברמן, מתוך התערוכה "חודרות את המעטפת", בית אריה קלנג

בסוף השבוע הקרוב נצא מתל אביב, כן כן – הפעם זה יקרה, יש דברים מפתים שם בחוץ ושווה לנסוע אליהם. בין היתר תערוכה קבוצתית של אמניות נשים באשדוד, תערוכת יחיד חדשה ומסקרנת לאמנית טל אמיתי לביא בהרצליה, וגם תערוכת יחיד לתומר ספיר – לאלה מכם שמעדיפים את תל אביב בכל זאת. יש לנו גם כנס על אמנות ימי הביניים, ותערוכת מכירה אביבית לאחת והיחידה – לירון כהן. כמו כן, ומרגש במיוחד: נפתחה ההרשמה לסיור "פוטו לונדון" שלנו שיוצא לדרך במאי הקרוב. בילוי נעים.
עריכה ותוכן: שני ורנר

להמשיך לקרוא