ארכיון תגיות: ישראל קבלה

דימוי מתמוסס. המלצות סוף השבוע 19-21.12

לפי החלוקה הפשוטה של ז'אנרים אמנותיים, אמנות פיגורטיבית מתארת את המציאות הממשית ואמנות מופשטת מתארת מציאות פנימית או נפשית יותר. אך מה קורה כשהגבולות בין השניים מיטשטשים ומתמוססים? תערוכות השבוע צועדות על הגבול הדק שבין דימוי ריאליסטי ומופשט – איזור הדימדומים שבין המציאות לבין הנפש והדמיון. בימים שבהם המציאות עולה על כל דמיון על בסיס יומיומי, יש משהו במצב הביניים הזה שנראה לנו מדוייק כרגע.

בגלריה גבעון מציג ישראל קבלה ציורים שמורדים בעצמם; בגלריה בית המשאבות מציג חגי אולריך צילום שמתעלה על המצלמה; בגלריה גבעון גל וינשטיין מְאַכֵּל את עבודותיו שלו. וגם – המוזיאון הנודד 'זומו' חוזר לתחנה מרגשת ומשמעותית במיוחד.

שיהיה סופ"ש נעים, ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

ישראל קבלה, מתוך תערוכת יחיד בגלריה גבעון, תל אביב (פרט)

'האני הראשון', תערוכת יחיד של ישראל קבלה
בספרו 'הצייר הוא מרגל', כותב האמן לארי אברמסון שאחת הפרסונות שהוא עוטה על עצמו בסטודיו היא של מרגל של ממש – או במילותיו שלו: "סוכן חשאי שתר את הארץ לאורכה ולרוחבה ומביא אתו בחזרה לסטודיו את ממצאיו … לעתים הוא מביא אתו אובייקטים – ענף, קרש, ריבוע שחור ולעתים טקסטים". נראה שהאמן ישראל קבלה עובד על פי מוטו דומה, בתור אמן-אספן, הסטודיו שלו מתמלא באובייקטים שונים ומשונים, שלא פעם מוצאים את עצמם מודבקים על הציורים או מוצגים כאובייקט אמנותי בפני עצמו. בתערוכתו החדשה של קבלה בגלריה גבעון, נראה שהמהלך מתוחכם יותר – נראה שקבלה מבקש למרוד מרד כפול – באופן פרדוקסלי משהו, הוא מורד גם בציור המופשט וגם בציור הפיגורטיבי – הציור שלו מפלרטט לרגע עם המופשט אך אז עולה וצפה דמות. הוא מצייר דמות, אך היא מתמוססת אל תוך הציור. קבלה הצייר-המרגל מלקט רעיונות ואידאלים אמנותיים ומשתמש בהם זה כנגד זה.
אירוע פתיחה: יום חמישי 19.12, 19:00, גלריה גבעון, רחוב גורדון 35 תל אביב
אירוע פייסבוק

'X', תערוכת יחיד של חגי אולריך. אוצרת: שיר ויזל
כתבנו כאן בעבר על "צילום ללא מצלמה". מדובר על תת קטגוריה של ז'אנר הצילום שבה הדימוי נוצר לא בהכרח על ידי פעולת המצלמה, אלא על ידי תהליכים אחרים, חלקם שקושרים בצילום, באמצעות מניפולציות טכניות ועל המצלמה עצמה. חגי אולריך מציג בגלריה בית המשאבות בנווה שאנן עבודות שהתחילו כצילום פשוט, אבל אבל אז עברו תהליכים שונים של הקרנה על גבי גופים פיסוליים, צילום מחדש, והתערבויות בחיישן המצלמה. התוצאה חותרת נגד הדיוק והשליטה המיוחסים בדרך כלל לטכניקה הצילומית לטובת דימוי אחר, חסר שליטה ופראי יותר. הדימוי המקורי של עץ אותו צילם אולריך מתמוסס והולך ככל שהוא מתרחק יותר מהמקור. העובדה שהגלריה היא חלון ראווה והדימוי מתערבב בתוך הסביבה התזזיתית של נווה שאנן, מוסיפה לתערוכה עוד רובד של משמעות.
אירוע פתיחה: יום שישי, 20.12, גלריית בית המשאבות, רחוב רשי"ף 13, תל-אביב
התערוכה מוצגת בחלון ראווה וזמינה לצפיה 24 שעות ביממה שבעה ימים בשבוע.

'איכול', תערוכת יחיד של גל וינשטיין
קראנו להמלצות השבוע "דימוי מתמוסס" מתוך מחשבה מטאפורית על איזור הגבול בין מופשט לפיגורה. אבל  בתערוכתו של האמן המוערך גל וינשטיין שנפתחת השבוע בגלריה גורדון השם הזה הופך לליטרלי לגמרי. שם התערוכה 'איכול' מרמז לתהליכים כימיים של הרס, התמוססות והתפוררות, לא בדיוק מילים שרוב האמנים רוצים שיתקשרו ליצירותיהם, אבל אלה בדיוק התהליכים שבהם עושה וינשטיין שימוש ליצירת עבודותיו. צמר הפלדה, שהפך עם השנים למזוהה עם אמנותו של וינשטיין משנה הפעם את תפקידו. במקום להיות בקדמת הבמה כחומר שממנו עשויות העבודות, הוא הופך לחומר גלם שהתהליכים שהוא עובר יוצרים את העבודה בלי שנשאר לו זכר. דימויי השטיח, צילומי האוויר והמפה הטופוגרפית שמהווים את השפה האמנותית של וינשטין חוזרים כאן, אך הפעם הם מופשטים הרבה יותר וסימני התהליכים ההרסניים שעברו ניכרים בהם. אדמה חרוכה מעולם לא נראתה אסתטית יותר.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 19.12, 19:00, גלריה גורדון, הזרם 5, תל אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה

וגם –
'זומו שער הנגב', תערוכה קבוצתית. אוצרות: שירז גרינבאום ואביטל וכסלר.
אוצרת ראשית: מילנה גיצין אדירם
אין ספק שכבר לפני שבע שנים, כאשר נוסד פרויקט "המוזיאון הנודד" 'זומו', ניתן היה לראות את החשיבות של הפילוסופיה האוצרותית והאמנותית שעומדת מאחוריו – ההתעקשות להגיע עם אמנות מעולה לפריפריה, אך לא לעשות זאת בצורה מנותקת וחייזרית, אלא להתחבר לקהילה המקומית ולבנות איתה קשרים משמעותיים. הפרויקט הזה היה מרתק ומרגש גם בימים של שגרה, אך כוחו האמיתי התגלה כשהעולם נראה שהוא יורד ממסלולו בימי הקורונה וממשיך להתגלות מאז. אנשי זומו הפכו אותו למכשיר ליצירה של קהילות וריפוי וחיבור בין קהילות קיימות. התחנה הנוכחית של הפרויקט בחדר האוכל הישן של קיבוץ ברור חיל שבעוטף היא אולי המרגשת והמשמעותית מכולן – חדר האוכל ההיסטורי הפך לחלל אמנות שהרבה ממנה נוצרה בשיתוף פעולה בין האמנים לבין הקהילה המקומית וכל האמנות המוצגת נוצרה במטרה לקרב בין אנשים ולנסות להביא עוד קצת ריפוי לאיזור הפצוע הזה. פרויקט חשוב מאין כמותו שנותן תקווה

בהשתתפות: יעל אורן, מידד אליהו, סמיון אלקסנדרובסקי, ספיר אפריים, ביתמלאכה, צדוק בן-דוד, ג'וי ברנרד, מעין גוטפלד, עולש גולדברג, גיא גולדשטיין, נחמה גולן, אוסי גפן, לינור גפן, ספיר גז, אבישג דורון ויונתן קליין, מטריאל גירלז (שי ג׳רסי ועדי טל), אניעם לאה דרעי, נטע וייזר, גל וינשטיין, קולקטיב זמנתגובה, דפנה טלמון, ניתאי חלופ, משה טרקה, זיוה ילין, לי ינור, סטודיו Yarnatak (מריה פייגין וגאיה בלורי), נירית כהן קינן, יעקב כרמי, אורלי לנדבר, ניבי להבי, סובר לרנר, אורן מאסטרו סגל, רונית מירסקי, שרון מורו, ים מטרסו, עינב מינץ, טל מצליח, לימור מקס-צרפתי, דן (פפו) מרציפר, נטע נהרדיה ועדו צ'רני, ראובן נכון, אפרת נתן, עינת עריף גלנטי, אבישי פלטק, לימור צרור, מיטל קובו, פסי קומר, טליה קוץ-שמיר, שחר קושט וגלעד ואקנין, גלעד רטמן, ויטוריו קורינלדי, שרון קן-דור, אריה קוטלר, יוסי קוטלר, עלית קרייז, אבישג שאר ישוב, מיה שרבני, עלמה שניאור, רותם שרף, יובל תדהר-רימר, ריקי תירם.
אירוע פתיחה: שישי, 20.12,  11:00-16:00, חדר האוכל הישן של קיבוץ ברור חיל (אלונית ברור חיל בוויז)
לאחר מכן התערוכה תיהיה פתוחה עד 25.1.25, ימי חול 8:00-20:00, שישי-שבת 10:00-16:00.

הרשמה להסעה חינם לאירוע הפתיחה מתל אביב בקישור (מקומות מוגבלים מאוד)
אירוע פייסבוק

חגי אולריך, מתוך תערוכת יחיד בגלריה בית המשאבות, תל אביב

דרך ארוכה. המלצות הסופ"ש 24-26.11

פתגם יהודי עכשווי פופולרי אומר "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה". אמניות ואמני תערוכות השבוע מראים שהאימרה הזו רלבנטית לא רק לאמונה, אלא גם לאמנות. תערוכות השבוע הן תוצר של ריצות למרחקים ארוכים, של חפירות עומק ושל רוחב יריעה סבלני. בעידן של סיפוק מיידי ותרבות אינסטנט, יש בזה משהו מרענן ובעיקר חשוב מאוד.

בגלריה אלמסן יוצאת מיכל סופיה טוביאס שלנו למסע שמתחיל בציורי המערות ומסתיים קרוב לבית; בגלריה חזי כהן ישראל קבלה משוטט על הגבול; במוזיאון תל אביב נפתחת תערוכה לפסלת המוערכת דרורה דומיני; ובהמלצת הלוקאלז שלנו – תערוכת קרמיקה עכשווית בלונדון שהיא הרבה יותר מעוד ואזה לסלון.

שיהיה סוף שבוע של דרכים ארוכות שיגיעו כולן הביתה,
שני ורנר וצוות Talking Art

ישראל קבלה, מתוך 'אבן ישראל', תערוכת יחיד בגלריה חזי כהן, תל אביב

'כל מה שיוצא מההר', תערוכת יחיד של מיכל סופיה טוביאס

כל מי שהיה בסיור שלנו בהדרכתה של מיכל סופיה טוביאס מכיר את הסגנון המיוחד שבו היא ניגשת להדרכה – שילוב בין ידע עמוק ומגוון, חיבור אישי והתלהבות גדולה. ככה בדיוק ועוד יותר, ניגשת מיכל סופיה למעשה האמנות ובתערוכה שנפתחת לה בגלריה אלמסן בסוף השבוע זה ניכר מתמיד. התערוכה עוסקת בסוגים שונים של זכרון – החל מהקולקטיבי והכלל אנושי ועד לאישי והאינטימי ביותר. חלקה האחד של התערוכה מורכב מהדפסים המבוססים על ציורי מערות ודימויים מהמיתולוגיה המצרית הקדומה – שני תחומים שמיכל סופיה חוקרת בדרכה המיוחדת בשנים האחרונות. חלקה השני של התערוכה אישי וכואב הרבה יותר ונוגע לדודה הצייר שנהרג בגיל צעיר בטרם הספיק לממש את הפוטנציאל הגלום בו. באמצעות מחקר אסטרונומי משחזרת מיכל סופיה את מפת השמים ברגע מותו של הדוד ומחוררת אותה אל קירות הגלריה. אלא שטוביאס משמיטה את כוכבי הלכת המרכזיים ויוצרת ליקוי מאורות שמתוקן על ידי האמנות שלה עצמה.
האם אנחנו אובייקטיביים? כנראה שלא ממש. האם עדיין מדובר בתערוכה מצויינת ומומלצת של אמנית מעולה – ללא שום ספק!

אירוע פתיחה: יום חמישי, 24.11, 20:00, גלריה אלמסן, הפנינים 1, יפו. אירוע פייסבוק

'אבן ישראל', תערוכת יחיד של ישראל קבלה

ישראל קבלה הוא אמן שאוהב לשהות על הגבול. במהלך כל הקריירה שלו הוא נמצא על הגבול שבין להציג בגלריות נחשבות כמו גבעון בה היה חבר עד לאחרונה ולשמר אנרגיה של אאוטסיידר. הוא משוטט פיזית בגבולות העיר, שם הוא מלקט חפצים וגרוטאות לשימוש בעבודותיו שגם הן מתקיימות על הגבול שבין הישענות ידענית על היסטוריה של אמנות עולמית ומקומית, לבין אינטואיטיביות ופראות. כיאה למי שמלבד האמנות עוסק גם באספנות וליקוט, התערוכות של קבלה הן תמיד עמוסות ועשירות ונותנות לצופה הרבה מה לראות ולעבד. הציורים בתערוכה הנוכחית נראים כמי שבקעו מתוך המעמקים האפלוליים של עושר ההקשרים איתם פועל קבלה – ציורים שחורים ואקספרסיביים אליהם מוצמדים אלמנטים קולאז'יים ומוצגים לצד חפצים שונים ומשונים. ניתן לראות כאן איזו הערה או אבולוציה של "דלות החומר" המפורסמת של האמנות הישראלית. אצל ישראל קבלה, כמו תמיד, יש הרבה יותר ממה שנגלה לעין במבט ראשון.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 24.11, 19:00, גלריה חזי כהן, לילינבלום 33, תל אביב. אירוע פייסבוק

'צידה לדרך ארוכה', תערוכת יחיד של דרורה דומיני. אוצרוּת: דלית מתתיהו

מצד אחד, אין ספק שדרורה דומיני היא אחת האמהות הגדולות של הפיסול הישראלי . מצד שני, לקרוא למישהי "אם גדולה" מרמז על מישהי ששיאה מאחוריה, שאמנם מקומה בקאנון מובטח, אבל היא שייכת לעידן אחר. וזה הכי רחוק מהאמת ככל שנוגע לפסלת החשובה הזו. דרורה דומיני מצליחה לשמור על מקומה בקאנון המקומי וגם להמשיך להמציא את עצמה מחדש ולאתגר את עצמה ואת הצופים בפיסול רענן ורלבנטי. הפיסול של דומיני נוגע בנושאים אישיים ומקומיים מבלי להיגרר לקלישאות נוסטלגיות ומבלי להיות דידקטי ומטיפני ובאותה עת הוא שומר על רמת ביצוע וירטואוזית של מי שפעילה בשטח כבר זמן מה ויודעת דבר או שניים על עבודה עם חומר. אין ראויה ממנה לפרס רפפורט היוקרתי לאמן בכיר לשנת 2020 והתערוכה המקיפה שנתפתחת בשבוע הבא במוזיאון תל אביב היא חגיגה של ממש לאוהבי יצירתה ולשוחרי האמנות הישראלית בכלל.

באותו ערב יפתחו במוזיאון גם תערוכות יחיד של גיא בן נר והילה טוני נבוק

אירוע פתיחה: יום שני, 28.11, 19:00, מוזיאון תל אביב, שדרות שאול המלך 27, תל אביב

המלצת הלוקאלז – לונדון

Strange Clay: Ceramics in Contemporary Art

קרמיקה היא ללא ספק אחד הטרנדים המובילים באמנות העכשווית העולמית של חמש השנים האחרונות. כמובן שלא מדובר בסרוויסים של הדודה, אלא בפיסול עכשווי בועט שנשען על הטכניקה העתיקה ומקפיץ אותה הרחק אל המאה ה-21. כעת מוצגת בגלריה Hayward תערוכה נרחבת שסוקרת את הפעילות בתחום בשנים האחרונות ומציגה כמה מהשמות המובילים בו. הזדמנות מצויינת למי שרוצה לצלול לתוך העולם המרתק הזה.

התערוכה מוצגת עד 8.1 בגלריה
כתובת: Hayward Gallery, Southbank Centre, Belvedere Rd, London SE1 8XX

פרטים נוספים באתר התערוכה

מגיעים ללונדון ורוצים לחוות את סצינת האמנות שלה עם מי שמכירים אותה מבפנים? הוספנו סיורי גלריות ואמנות רחוב בעיר המגניבה הזו. הכנסו לקישור ובחרו מועד שמתאים לכם

דרורה דומיני, מתוך 'צידה לדרך ארוכה', תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב