מלאים בהתרגשות לקראת שבוע האיור המתקרב שוחחנו עם יובל סער, עורך מגזין פורטפוליו ומי שיזם את שבוע האיור לפני 9 שנים ואוצר אותו מאז. אדם שנדמה שעלה על הטריק איך להוסיף עוד לפחות שעתיים ליממה ולמלא אותן בעשייה יצירתית. יובל שיתף אותנו בסיפור הולדתו של שבוע האיור, רגע שריגש אותו במיוחד ואפילו הסכים לספר על תערוכה שמעניינת אותו במיוחד השנה. מוזמנים לקרוא ולהכיר יותר את המנוע שמאחורי המפעל האדיר הזה.

רוצים לחוות את שבוע האיור לעומק, לפגוש את המאיירים והאוצרים ולשמוע את כל המידע שמאחורי הקלעים? הצטרפו אלינו לסיורי שבוע האיור במוקדים השונים ברחבי העיר! כל הפרטים והרשמה בקישור

היי יובל, קודם כל ספר לנו איך נולד שבוע האיור?

שבוע האיור נולד מעבודה על תערוכה קטנה בבית האמנים לפני תשע שנים. עניין אותי לבדוק את המקור לפריחה של הסצינה המקומית, ואת השפעת העידן הדיגיטלי על עולם האיור. לא תכננתי לעשות שבוע איור, אבל אחרי שבכל שבוע פרסמתי בפורטפוליו שני ראיונות עם מאיירות ומאיירים, מסדרת הראיונות הזו – איור עכשיו – שכללה לבסוף 100 ראיונות, נולד שבוע האיור הראשון.

למה דווקא איור?

שאלה טובה, ואני לא בטוח שיש לי תשובה אליה. אולי בגלל היכולת יוצאת הדופן של מאיירות ומאיירים להעניק פרשנות מקורית ורעננה למציאות, להגיד משהו אמנותי ועדיין להיות תקשורתי.

ספר לנו על רגע בשבוע האיור שאתה גאה בו במיוחד

בשנה שעברה, 10 ימים לפני מועד הפתיחה המקורי של שבוע האיור, שלהי הסגר השני – ההחלטה לקיים בכל זאת שבוע איור במתכונת פיזית. החלטנו למתוח אותו על פני חודש עד תחילת הסגר השלישי, ולהצליח כנגד כל הסיכויים להוציא אנשים מהבית ולראות אמנות, לתת גם להם וגם לקהילת האיור שביב של אופטימיות.

ספר לנו על שבוע האיור השנה – איך היתה החזרה לפורמט הרגיל אחרי שנת בקורונה?

כמו לרכוב על אופניים אחרי הרבה זמן – בהתחלה קצת משונה אבל תוך שניה ההתלהבות של כולם סוחפת, והנה – כמעט 80 תערוכות. מדהים!

אמנם כולם היו בניך, אבל על איזה תערוכה או פרויקט מיוחד ממש אסור לוותר השנה?

הו, זו באמת שאלה קשה, אבל אם יש תערוכה אחת שאני מאוד סקרן לגביה זו התערוכה ״אמא תחנה״ שתוצג בתדר. אחד הדברים שהכי משמחים אותי בשבוע האיור הוא סטודנטים שעונים לקול הקורא שאנחנו מפרסמים בכל שנה, עוד בזמן הלימודים. במקרה הזה מדובר ביוזמה של בוגרות ובוגרים טריים של מסלול איור במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, שהתחברו תחת השם קולקטיב תמ״א; ואם זה לא מספיק – את התערוכה אוצר זאב אנגלמאיר (!) שהנחה השנה את פרויקט הגמר של כולם (כל אחת בנפרד). הקבוצה מתבוננת בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב כמעין משולש ברמודה מקומי; מרחב שבו הגבול בין אגדות אורבניות לאמת מיטשטש. כמו במצולות הים, גם בתחנה, ככל שהם צוללים עמוק יותר אל מצולותייה החשוכים הם מגלים רבדים של חיים נסתרים מן העין, ומוצאים שבכל אגדה יש גרעין לא צפוי של אמת. במיצג אווירתי שמשלב מדיות של איור, פיסול והקרנה (!), חברי הקולקטיב מציפים את החיים האמיתיים שמתקיימים בתחנה כאן ועכשיו.

מה החלום שלך לגבי שבוע האיור?

יש הרבה חלומות, איפה מתחילים? לעשות תערוכה אחת גדולה עם תקציב ומקום, להביא אורחים מחו״ל ולייצא את שבוע האיור לחו״ל, לגייס חברות מסחריות (בעיקר של מוצרי צריכה) ולייצר מהדורות מוגבלות לכבוד שבוע האיור (דמיינו כניסה לסופר וכל האריזות מאויירות), ליצור פרויקטים גדולים במרחב הציבורי, ועוד ועוד ועוד. אבל כרגע אנחנו מתרכזים בעיקר בלהוציא לפועל שבוע האיור מוצלח, שיאפשר לנו להתחיל לעבוד כבר ביום שאחרי על שבוע האיור של השנה הבאה.

מפת נווה שאנן, עמנואל זילברשניר – מתוך התערוכה אמא תחנה בתדר