ארכיון תגיות: הבינה המלאכותית

בין קודש לחול. המלצות סוף השבוע 20-22.3

אמנות היא הרבה דברים – היא נשגבת ופיוטית, נוגעת בנימי הנפש הדקים ביותר ונותנת בסיס רוחני גם לחיים החילוניים ביותר. ומצד שני היא אובייקט מסחרי, מותאמת למצב רוח משתנה של האמן והצופה, שלא לומר מותאמת לצבע הספה בסלון. בשבילנו המתח הזה הוא אחד מהדברים שהופכים את האמנות למרתקת ורלבנטית תמיד. בין אוהל מועד למטבח, בין שני אבות רוחניים של עולם האמנות ובין הגוף והקו – תערוכות השבוע מפגישות בין עולמות שונים ועושות זאת בדרכה הייחודית של האמנות.

במוזיאון בת ים מערבבת אסתר שניידר בין המיסטי ליומיומי; בקיבוץ כברי מפגש ענקים אמנותי אמיתי; בבית האמנים הגוף האנושי והזמן יוצרים יחד קו. וגם – גיא בר אמוץ בקברט מכני-אנושי היברידי וחצוף במעבדה.
שיהיה סופ"ש נעים ככל האפשר, ושיחזרו כולם הביתה בשלום – עכשיו.
שני ורנר וצוות Talking Art

עדי ארגוב, מתוך תערוכה בבית האמנים בירושלים. צילום: יובל חי

'הושענא', תערוכת יחידה של אסתר שניידר. אוצרת: הילה כהן שניידרמן
המורה הבודהיסטי הוייטנאמי טיך נאט האן ידוע בכך שעודד את תלמידיו למצוא את ההתעלות וההארה גם ברגעים היומיומיים ביותר. באחד הטקסטים היפים שלו הוא משווה בין שטיפת הכלים לבין רחיצת בודהא התינוק. כלומר, גם בתוך הרגע היומיומי ביותר שרובנו מתייחסים אליו כאל מטרד משעמם יכולות להמצא קדושה, כבוד ויראה. אנחנו לא יודעים עם האמנית המצויינת אסתר שניידר קראה את כתביו של המורה הוייטנאמי הגדול, אבל תערוכתה החדשה במוזיאון בת ים בהחלט מתכתבת עם תורתו. בתערוכתה מחברת שניידר בין העולמות העליונים לאלה התחתונים. בין קודש הקודשים של הדת היהודית – אוהל מועד, משכנו המדברי של ארון הקודש – לבין הבית הפרטי והצורך האינסופי לתחזק לנקות ולסדר אותו. האמנות של שניידר מגלמת בדיוק את החיבור הזה בין זיקה עמוקה למיסטיקה יהודית ואחרת לבין ציור ופיסול עדין ויפהפה בפורמט אנושי. אמנות שמרגישה בנוח באותה מידה בבית פרטי ובבית מקדש.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 20.3, 19:00, מוזיאון בת ים, סטרומה 6, בת ים
התערוכה תוצג עד 15.6. שעות פתיחה: שני ורביעי: 14:00-10:00, שלישי וחמישי: 20:00-16:00, שישי ושבת: 14:00-10:00

'מפגש מאוחר', שלוש תערוכות לרגל 100 שנה להולדתם של אורי ריזמן ויחיאל שמי.
גם בסצינת האמנות הצעירה שלנו יש כמה "אבות קדמונים" – אמנים מיתולוגיים עם פרסונה גדולה מהחיים שהאדוות של השפעתם, עדיין מורגשות גם שנים רבות לאחר לכתם. אורי ריזמן ויחיאל שמי הם דוגמה מובהקת לשניים שכאלה – שני אמנים שהושפעו עמוקות מתנועות מודרניות של האמנות העולמית, אך נטעו אותה היטב באדמה, החומר והאור המקומיים. שמי הוא ממנסחיה המובהקים של שפת הפיסול הישראלי המודרני ואילו ריזמן היטיב לתפוס בציוריו את האור והנוף הישראליים, גם כשפעל על סף הציור המופשט. שניהם לא הסתפקו בעבודת הסטודיו והתערבו בעולם בצורה הישירה ביותר – הם בין מקימיו של קיבוץ כברי, הקימו בו את הסטודיות שלהם והיו מהסיבות שהפכו אותו למרכז האמנותי שהוא היום. כעת נפתחות בחללי האמנות הנחשבים של הקיבוץ שלוש תערוכות מקבילות המוקדשות לפועלם של השניים לרגל 100 שנים להולדתם. עכשיו עם בוא השקט לצפון והופעתו של האביב – כדאי ואף חשוב לבוא ולהיחשף לעומק תרומתם של השניים לעולם האמנות הישראלי ובכלל.
אירוע פתיחה: שבת, 22.3, 13:00, אטליה שמי, קיבוץ כברי
את התערוכה באטליה שמי אוצרת סמדר שינדלר. בנוסף מוצגות תערוכות גם במרכז גוטסמן לתחריט (אוצרת: עפרה רעיף) וגם בגלריה השיתופית יהודית ערבית בגליל (אוצרת: תמר הורביץ ליבנה)

'ראי את הקו, שאת והזמן עושים יחד', תערוכת יחידה של עדי ארגוב. אוצרת: הדסה כהן
גם בימי הבינה המלאכותית, הקו הרישומי דורש גוף אנושי. מעבר לכל רעיון ואידאה, כדי ליצור קו רישומי חי, רוטט ובעל משמעות, צריכה להיות שם יד אנושית המחוברת לגוף ומחפשת משהו באמצעות הקו. עדי ארגוב, נשענת על ציטוט מתוך ספרו המיתולוגי של פסח סלבוסקי ז"ל 'ההשראה החוזרת לתיקונה'. הדימוי היפה הזה של שיתוף הפעולה בין האמן או האמנית לזמן כדי ליצור קו, עומד בבסיסה של תערוכתה החדשה של ארגוב בבית האמנים בירושלים. ארגוב מכניסה את הגוף אל תוך עבודותיה בשתי דרכים – פעם אחת באמצעות רישומי שלדים המייצגים את הגוף במצבו החשוף ביותר ופעם אחת באמצעות כוריאוגרפיות רישומיות רוטטות ותזזיתיות. השילוב יוצר סביבה קווית חיה ונושמת שמטעינה את הרישום במשמעות שהיא מעבר לתוצר הסופי ולמעשה נטועה עמוק בתהליך העבודה עצמו. תערוכה שעדינות ועוצמה משחקות בה יחדיו.
באותו יום יפתחו גם תערוכות של יונתן גולד, מרב צור ורוזה יגזאו
אירוע פתיחה: יום שבת, 22.3, 12:00, בית האמנים, שמואל הנגיד 12, ירושלים
פרטים נוספים באתר הגלריה

וגם –
'שירומן', תערוכת יחיד של גיא בר אמוץ. אוצר: שרון תובל
גיא בר אמוץ הוא אמן שמשלב בין היי טק ללואו טק, בין רובוטיקה לבין גרוטאות, בין מוזיקה לבין רעש, בין אמנות גבוהה לטעם רע שחוגג את עצמו בלי בושה. בחלל המעבדה בהרצל יוצר בר אמוץ מופע פרפורמטיבי-מוזיקלי-קרקסי של מוזיקאים, רובוטים מזמרים והיברידים אנושיים שיחד עם תוכנת דיבור ממוחשבת חוצים גבולות בין אנושי לרובוטי באופן מלא הומור עצמי, אך גם מתוחכם ומעורר מחשבה. מומלץ להגיע עם ראש פתוח.
אירוע פתיחה: יום שבת, 22.3, 19:00, המעבדה, הרצל 119, תל אביב
אירוע פייסבוק
שעות פתיחה: ראשון–חמישי סגור; שישי ושבת 11:00–14:00

יחיאל שמי ואורי רייזמן, מתוך תערוכה בקיבוץ כברי. צילום: הדר סייפן

 

בעין העדשה. המלצות סוף השבוע 2-4.1.25

כאשר הומצא הצילום בסוף המאה ה-19, נולדה האמירה הידועה כי "הציור מת". התפיסה היתה כי כאשר הציור כבר לא נדרש כדי לייצג את המציאות בצורה נאמנה, למעשה נגמר תפקידו ההיסטורי. בצורה דומה, בימים אלו, עם עלייתה המטאורית של הבינה המלאכותית שמסוגלת לייצר דימויים מציאותיים בצורה מפתיעה, יש כבר כאלה המכריזים על מותו של הצילום. אך מספידיו של הציור דיברו מוקדם מדי – במקום להרוג אותו, המצאת הצילום שיחררה את הציור מעול ייצוג המציאות אל עבר הפסגות המדהימות שהגיע אליהן במאה העשרים ומעבר לה. תערוכות השבוע, שבאופן מקרי כולן של צילום, מוכיחות לנו שגם הצילום חי ובועט ויוצא מחוזק מתוך המשברים.

ואם בצילום עסקינן, נברך גם את האוצרת רבת הפעלים הגר רבן על תפקידה החדש כמנהלת מחלקת החינוך והקהילה של בית הספר מוסררה בירושלים.

בהזדמנות זו נאחל לכל חברינו ולקוחותינו שנה אזרחית טובה. אנחנו מרשים לעצמנו לשאול מהשנה העברית את הברכה – תכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה. מי יתן והשנה האזרחית החדשה תביא איתה שלום, שגרה וריפוי ובעיקר את שובם של כל החטופים בחזרה אלינו, עכשיו.

אנחנו נמשיך לדבר איתכם אמנות גם בשנה האזרחית החדשה, תודה שאתם איתנו.

אם כן, בהמלצות השבוע: בגלריה חנינא, מבט על יד אליהו כשכונה ברגע של שינוי רדיקלי; בבית ביאליק מציג דניאל צ'צ'יק צילום פיוטי; בארטפורט מביט רון עמיר על מבנים ארעיים ומגלה בהם סודות. וגם – תערוכת 'עדות מקומית' חוזרת והיא מטלטלת מתמיד.
שיהיה סופ"ש נעים, עד כמה שניתן.
שני ורנר וצוות Talking Art

רון עמיר, מתוך תערוכת יחיד בארטפורט, תל אביב. צילום באדיבות ארטפורט

'יד אליהו – שכונה', תערוכת יחידה של פלורה מלינש. אוצרת: גליה גור-זאב‎
חלק לא מבוטל מהצוות שלנו מתגורר בשכונת יד אליהו וסביבתה, בדרך כלל פרבר מנומנם שאמנות עכשווית אינה בראש מעייניו. לכן שמחנו והתרגשנו לגלות את שמה של השכונה האהובה עלינו בתערוכה החדשה שתפתח בגלריה חנינא השבוע. בדומה לשאר תל אביב והארץ, גם יד אליהו נמצאת בעיצומה של בוננזה נדל"נית – בנייני שיכונים ותיקים נהרסים עד היסוד ובמקומם מוקמים פרויקטים חדישים המביאים איתם אוכלוסיה חדשה. פניה של השכונה משתנים – לטוב ולרע. בצילומיה לוכדת פלורה מלינש גם את אופיה המיוחד של השכונה וגם את השינויים הרדיקליים שהיא עוברת – בנייני רכבת טובלים בירוק לצד עיי חורבות של פינוי בינוי, ולצד כל אלה הטיפוסים היחודיים המאכלסים את האיזור. מסמך מרתק שמראה דרך שכונה אחת את סיפורה של תל אביב ואולי גם הארץ כולה.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 2.1, 20:00, גלריה חנינא, שביל המרץ 5, תל אביב
אירוע פייסבוק

אור אחרון', תערוכת יחיד של דניאל צ׳צ׳יק. אוצר: יקיר בן – משה
דניאל צ'צ'יק הוא צלם-משורר. במקום עט (או לפטופ) הוא אוחז במצלמה ולוכד איתה רגעים פיוטיים ויפהפיים. בדומה למשוררים, צ'צ'יק הוא אמן של התמקדות ברגעים ומקומות יומיומיים וספציפיים וחילוץ מהם של איכויות מיתיות ואנושיות בו זמנית. החיבור, אם כן, של צילומיו של צ'צ'יק עם ביתו של המשורר הלאומי הוא משמח ומתבקש. בתוך המכלול האדיר של שירתו, נגע ביאליק במנעד רחב של ניגודים מרתקים – אהבה וחורבן, תקומה לאומית ורגש אינטימי, עצב והתעלות. צ'צ'יק משוטט בביתו של המשורר ובאופן דומה מחלץ מתוך מרחביו רגעים של מסתורין וקירבה, חולין וקדושה, דימוי ומופשט. מילה טובה גם לבית ביאליק עצמו – אנחנו חסידים גדולים של שילוב אמנות עכשווית בתוך מרחבים שלא יועדו במקור לתצוגת אמנות. כאשר זה נעשה היטב, השילוב הזה מיטיב עם שני הצדדים. פואטיקה צילומית בשביל הנשמה.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 2.1, 19:00, בית ביאליק, רחוב ביאליק 22, תל אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה 

'שטח ירוק', תערוכת יחיד של רון עמיר. אוצרת: ורדית גרוס
הצלם רון עמיר מפנה את עדשת המצלמה שלו לכיוונים שאחרים נוטים להתעלם מהם בדרך כלל. את עמיר מעניינים המבנים הזמניים והמאולתרים שבני אדם נוטים לבנות כדי ליצור לעצמם איזורי מנוחה, מגורים ומפגש במקומות בלתי צפויים. כמה קרשים, ספה שבורה ושטיח מוצבים בשולי שדה והנה סלון – כמה צינורות מחוברים עטופים בכרזת בחירות ישנה והנה חדר. עינו החדה של עמיר מזהה במבנים התמימים לכאורה משמעויות חברתיות ופוליטיות חבויות. פינות המרגוע המאולתרות בשולי השדות מפצות על היעדר מרחבים ירוקים בישובים הערביים; מאחורי האוהל הפסטורלי על שפת אגם ניצבים מבנים צבאיים. באמצעות העין של עמיר, הופכת המצלמה ממכונה אובייקטיבית למכשיר לחשיפת אמיתות חבויות. הדברים המעניינים מתחילים לקרות כשחושבים מחוץ לפריים.
באותו ערב תפתח בגלריה גם תערוכת יחיד של הלל רומן
אירוע פתיחה: יום חמישי, 2.1, 20:00, ארטפורט, רחוב העמל 8, תל אביב
אירוע פייסבוק

וגם –
'עדות מקומית', תערוכה קבוצתית. אוצרת: ענת סרגוסטי
'עדות מקומית' היא התערוכה השנתית של צילום עיתונות ישראלי. גם בימים כתיקונם הכותרת הזו מבטיחה תערוכה מלאה בצילום עוצמתי ממקום שמגדיר מחדש את המושג שגרה. אבל השנה וחצי האחרונות הם כל דבר חוץ מ"ימים כתיקונם" ובהתאמה התערוכה השנה מוקדשת כמעט כולה לימי המלחמה. בימים שבהם כל מבט בעיתון בבוקר זורק אותך לסצינה מסרט פעולה, שלא לומר אימה – התערוכה השנה עוצמתית במיוחד. לא תערוכה "כייפית", אבל מראה חשובה לחיינו כאן בשנה האחרונה.
התערוכה מוצגת עד 15.2.25 במוזיאון ארץ ישראל, חיים לבנון 2, תל אביב
פרטים ורכישת כרטיסים בקישור

דניאל צ'צ'יק, מתוך תערוכת יחיד בבית ביאליק, תל אביב