ארכיון תגיות: גלריות לאמנות בתל אביב

דפנה טלמון

עוד קצת. המלצות לסוף הסגר (?!??!)

עוד שבוע נחתם בחוסר בהירות לגבי העתיד הקרוב. הסגר ממשיך? נגמר? ואם הוא יגמר, איך נחזור לשגרה? ובכלל – אפשר לקבל את החיים שלנו בחזרה? בכל מקרה, עולם האמנות שוב מרים ראשו, והשבוע בהמלצות שלנו – אמנות משנה חיים! מקבץ אמנים אשר משתמשים ביצירה שלהם על מנת להביא לשינוי.

נתחיל עם "אוטו המתנות" של דפנה טלמון – פרוייקט קהילתי / מיצג נודד של החלפת חפצים יד שנייה, כמעין מחאה על תופעות הניכור והצרכנות המסיבית של ימינו; ראיון עם האמנית מיכל סופיה טוביאס שמבקשת לחדור דרך הקירות אל אולם תאטרון נגה הסגור; הצלם מיקי קרצמן משיק ספר חדש המסכם את הפעילות האקטיביסטית שלו בעשורים האחרונים; ולקינוח – הרצאה של הצלמת הנהדרת ורדי כהנא שתדבר על צילום פורטרטים בישראל לאורך השנים ועל יכולתו של הצילום לנסח תודעה אסתטית קולקטיבית (נשמע מרתק!).

מאחלים לכולנו שבוע חדש של שינויים לטובה,

שני ורנר וצוות Talking Art

מיכל סופיה טוביאס, איילה בסלע, מונופרינט על נייר שחור, 2020

"מסע אוטו המתנות" פרויקט אמנות קהילתי-השתתפותי מאת דפנה טלמון. אוצרת: טלי קיים

עבודותיה של דפנה טלמון הן תגובת נגד מדויקת למצב העכשווי המתאפיין בניכור והתבודדות ולעומתם נטייה לפיצוי רגשי על ידי צרכנות עיוורת ו"תרבות שפע". בשנים האחרונות מאז סיימה את לימודיה בתוכנית ההמשך של המדרשה עוסקת טלמון בפרוייקט מתמשך של החלפת חפצים. מעין שרשרת של נתינה בסגנון "הזבל של האחד הוא אוצר בשביל האחר" – היא אוספת חפצים משומשים, עוטפת אותם בנייר גנרי – ומעבירה אותם הלאה כמתנות. כעת היא יוצאת למסע נדודים עם "אוטו מתנות" עטוף אף הוא בנייר, במהלך מסעה היא תפתח מעין דוכן החלפות נייד הכולל שיחה עם המחליפים על צרכנות, סיפורי חיים ומה שיעלה.

14.2 – 20.2, במקומות שונים בארץ (בהתאם להנחיות התו הסגול, תוך הקפדה ושמירה על הנהלים).

פרטים נוספים על המסלול בקישור

האתר של דפנה טלמון בקישור

יצירה בעין הסערה. ראיון עם מיכל סופיה טוביאס

האמנית (והמדריכה המהוללת שלנו!) מיכל סופיה טוביאס ניצבה בפני אתגר לפתח טקטיקות וטכניקות יצירה חדשות בשל מגבלות הקורונה והקושי להשיג את חומרי היצירה הרגילים שלה. מעבר לכך, לאחרונה הציגה מיצב צילומי בו השתמשה בדימויים מתערוכה קודמת, באופן כזה שהדמויות המצולמות נראות כאילו הן חופרות מנהרה אל תוך תאטרון נגה הסגור. החזרה לעבודה ההיא "עתות קריסה" נראתה רלוונטית מתמיד. ראיון עם שני ורנר בקישור

השקת הספר "עובד ארכיון" מאת מיקי קרצמן
מיקי קרצמן הוא אחד הצלמים האקטיביסטיים החשובים בארץ. במהלך הקריירה הארוכה שלו היה צלם בעיתון חדשות ובעיתון הארץ, מרצה באקדמיה לאמנות בצלאל וראש המחלקה לצילום, ממקימי ארגון “שוברים שתיקה“. אמן המגייס את השפה הויזואלית שלו למינוף הערכים הפוליטיים בהם הוא מאמין. ספרו החדש הוא אסופה של כתבים, ראיונות, זכרונות ועבודת ארכיון המאגדת את הפעילות רחבת ההיקף שלו בעשורים האחרונים. באירוע ההשקה ישתתפו:  עו"ד מיכאל ספרד, ד"ר ליאת לביא, ראשת תכנית התואר השני לתקשורת חזותית, בצלאל, פרופ' יולנדה גמפל, פסיכואנליטיקאית, הדס מאור, אוצרת עצמאית וכמובן מיקי קרצמן.

רביעי 10.2 בשעה 20:00. קישור לזום  אירוע פייסבוק

"הגבורה, העוז והמופת על גבורה והתפכחות בצילום הישראלי", הרצאה מקוונת של ורדי כהנא

כבר כתבנו בעבר על הפעילות החשובה של מוזיאון על התפר בירושלים שעושה עבודת קודש בקידום והעלאת מודעות לסוגיות בוערות ולגישור בין בני מעמדות, תרבויות ודתות שונות בארץ. המוזיאון, אשר נהנה בעבר מקרן שתמכה בו, נאלץ בשנים האחרונות להתקיים מתרומות נוספות, וכך הרצאה זו היא דרך של המוזיאון לגייס כספים להמשך פעילותו וכל ההכנסות הינן תרומה לדבר. הצלמת הנהדרת ורדי כהנא ניסחה בעשורים האחרונים שפת צילום פורטרטים ייחודית, ביקורתית ואסתטית שהפכה בסופו של דבר לארכיון המתאר את האנשים בארץ. בהרצאתה היא תדבר על צילום ככלי לניסוח תודעה ועל המעבר שהצילום הישראלי עשה מהיותו מגוייס לביקורתי.

יום רביעי 10.2 בשעה 20:00. עלות 75 ₪. מספר המקומות מוגבל, יש לשריין מקום מראש בקישור

ורדי כהנא

איתן בן אליהו, מפקד חיל האויר היוצא 2000. צילום של ורדי כהנא בסדרת "פורטרט ישראלי"

יצירה בעין הסערה. ראיון עם מיכל סופיה טוביאס

האמנית (והמדריכה המהוללת שלנו!) מיכל סופיה טוביאס ניצבה בפני אתגר לפתח טקטיקות וטכניקות יצירה חדשות בשל מגבלות הקורונה והקושי להשיג את חומרי היצירה הרגילים שלה. מעבר לכך, לאחרונה הציגה מיצב צילומי בו השתמשה בדימויים מתערוכה קודמת, באופן כזה שהדמויות המצולמות נראות כאילו הן חופרות מנהרה אל תוך תאטרון נגה הסגור. החזרה לעבודה ההיא "עתות קריסה" נראתה רלוונטית מתמיד. 

ראיון עם שני ורנר

היי מיכל, מה שלומך? איך התחושה בתקופה הזו?

תקופה מורכבת אבל מלאה בלימוד, כך שהתחושה מאד מעורבת. משהו ביחסים של פנים וחוץ קיבל מבחינתי תפנית מאד מעניינת בעקבות התקופה הזאת ואני מקווה שאחרי שזאת תעבור (ובאמת שכבר תעבור!) אדע לשמור על איכויות מסוימות שהיא אפשרה לי.

ספרי לנו קצת על העשייה שלך בשנה האחרונה, איך הקורונה השפיעה עלייך?

אז באותה הרוח של התשובה הראשונה, אני מרגישה שהקורונה נתנה לעשייה שלי מתנה שלא הייתי מאפשרת אותה לעצמי בכל רגע נתון אחר. בתקופת הסגר הראשון, כשעוד לא היה ברור אם ואיך מלמדים בזום וכשכמובן כל סיורי האמנות שלנו הוקפאו – כל הפרנסה שלי עצרה מלכת. היה בזה משהו מאיים ומפחיד אך יחד עם זאת הפיתוי של ללכת כל יום לסטודיו ולהיות שם מבוקר עד ליל היה חזק יותר מכל הפחדים, ובפעם הראשונה בחיי מימשתי את הפנטזיה הכי גדולה שלי כאמנית ופשוט הייתי כל היום בסטודיו. העצירה המוחלטת של החיים אפשרה לי להתכנס פנימה ולחקור את מה שמעניין אותי ברמה הכי טוטאלית ועמוקה שיש, וממש כמו בריטריט שהיתי עם עצמי ועם החומרים עד שיצא עשן לבן בצורת סדרת מונופרינטים (הדפסים חד פעמים) חדשה שמבחינתי מאחדת תחתיה את כל מה שמעסיק אותי היום. האפשרות לפצח ולגלות טכניקות נוספות בתוך העשייה שלי קשורה מאד גם בשקט שהקורונה יצרה ברעשי הרקע של החיים אבל גם במגבלה שהייתה בזמנו ברכישת ציוד וחומרים. גם אם חשבתי לעצמי שאני צריכה חומר אחר או שחסר לי ציוד, זה היה מצב שהייתי צריכה לעבוד איתו. כמו שקורה לעיתים קרובות, ולא רק באמנות, דווקא המגבלה היא זו שמזקקת ומכריחה להתעמת עם הפער שבין מה דבר באמת צריך כדי להתקיים לבין מה אני חושבת שהוא זקוק לו. כמובן שלא הכל היה קל ופשוט כל הזמן אבל בסופו של דבר אני מרגישה הכרת תודה על תקופה שברור שלרגעים עוד אתגעגע אליה.

מיכל סופיה טוביאס, אמא סלע, מונופרינט על נייר שחור, 2020

לאחרונה השתתפת באירוע "מרימים את השאלטר" בשכונת נגה. הצגת שם מיצב צילומי שונה מהפעולה הפיסולית המוכרת שלך. תוכלי לספר לנו על המעבר מפיסול לצילום או על הקשר ביניהם?

האירוע של ״מרימים את השאלטר״ ביוזמת עיריית תל אביב-יפו ובאוצרותה של מיטל מנור, היה הזדמנות מפתיעה ולא צפויה בכלל לחזור למדיום של הצילום ממקום אחר. היחסים שלי עם צילום בעצם קדמו ליחסים שלי עם הפיסול. לפני התואר השני שלי בבצלאל למדתי במחלקה לצילום במוסררה ובמשך כמה שנים טובות עסקתי רק בצילום. בזמנו אפילו צילמתי רק עם מצלמת פורמט בינוני (7×6) אנלוגית ושתי תערוכות היחיד הראשונות שלי היו צילומיות. באיזשהו שלב הרגשתי שמיציתי. לא יכולתי להמשיך להיות כל כך פסיבית ביחס למה שאני עושה ובמקום להתבונן בשקט בחורים בקירות ואז לצלם אותם, התחלתי לבנות את הקירות בעצמי ולפסל בתוכם חורים. אחר כך הצטרפו גם האנשים והרקדניות.

בכל אופן, אם נחזור להצבה הצילומית בנגה – אני מרגישה שזה עוד סיבוב בתוך צורת האינסוף. כשמיטל מנור האוצרת פנתה אלי לא הבנתי איך הפסלים הגדולים שלי יכולים להתאים לסיטואציה של ערב אחד. אבל מהר מאד הבנתי שזו בעצם הזמנה למחשבה משחקית יותר, הזדמנות לשבור את מה שאני כבר מכירה. בהסתובבות בשכונה מיד קלטתי את הקופות הנעולות של תיאטרון גשר והיה לי חשוב להפנות זרקור למצב של התרבות, לקריסה שלה באם המדינה לא תגיש לה עזרה. תיאטראות ומוסדות תרבות נעולים כבר כמעט שנה ורציתי שבפעולה מדומיינת גופים יחפרו מנהרה ויכבשו בחזרה את מה שגם חשוב. סטייל המהפכה הצרפתית.

הבחירה להציב שם דווקא את הדימויים של האנשים בתוך הפסל שלי קיר מס. 2 (עתות קריסה) הייתה נראית לי הכי טבעי. גם בגלל הפורמט והאדריכלות של הקופות הנעולות של תיאטרון גשר אך גם ובעיקר בגלל התוכן של העבודה שהיה נראה לי משותף. הפסל שהצגתי באוסף קופפרמן ב-2018 הוא מחווה פיסולית וגופנית לרישום של משה קופפרמן שעסק בקריסה. קריסה של הגוף, של תרבות, של הדמוקרטיה. או איך שקופפרמן אמר: "נשאלתי: הכל קורֵס תחתיו? הכל מתמוטט? לא. לא הכל ולא בכל מקום. אבל הרבה. מספיק כדי שה'קריסה' תצוין כמאפיינת את הזמן הזה. כזאת תחושתי".

כיוון שכל שנותר לנו עכשיו זה לחלום.. יש מוזיאון או מוסד אמנותי אחר שאתה מתגעגע אליו במיוחד?

בגלגול הזה יוצא שאני תמיד מתגעגעת לחלל הרואה של ג׳יימס טורל שנמצא בגן הפסלים שבמוזיאון ישראל. יש לי ממש כיסופים אליו. כירושלמית לשעבר החלל הרואה היא עבודה שגדלתי בתוכה. כיס צידי בציר הזמן והמרחב בו אפשר להתרווח מול השמיים והאינסוף מבלי להיבהל. יש בעבודה הזאת של טורל יחסים מאוזנים בין הגוף האנושי לכוחות האדירים של הטבע. נכון שזה ממש כאן וקרוב ולא הלכתי רחוק, אבל זה מה שמבליט את הקושי של התקופה הזאת. בסופו של דבר אני חושבת שאני בעיקר חולמת ומתגעגעת לחופש התנועה שלנו כמו החופש והזכות להתפרנס בכבוד. אבל זאת כבר תשובה לשאלה אחרת.

איזו יצירת אמנות מפורסמת מתאימה למצב?

אחד מהתאים של אבשלום. מלונית קורונה לאדם אחד.

האתר של מיכל סופיה טוביאס בקישור

מיכל סופיה טוביאס, איילה בסלע, מונופרינט על נייר שחור, 2020

יעל כוכבי

הרצאה, ראיון תערוכה ואיוונט. המלצות לסגר

אין ספק שההילייט השבוע בהמלצות שלנו הוא תערוכה אמיתית (!) שנפתחת ב"מעבדה" של האוצר שרון תובל. העובדה שתובל החליט לא לוותר על האמנות ולקיים מפגש אינטימי בחלל האמנות שלו גרמה לנו לחשוב על הגבולות של הסגר הזה, ועל גבולות ומשטר בכלל. אלה ימים בהם הקרקע רועדת, הסגר השלישי שמקפל בתוכו מתחים בין אוכלוסיות שונות בארץ, האיום של הקורונה לצד הנחמה בחיסונים, הבחירות הקרבות – זה בדיוק מסוג הזמנים שבהם לאמנות יכול וצריך להיות תפקיד מכריע. כשחברה היא נאורה ובטוחה בעצמה, היא אינה משתיקה את התרבות שלה, ותעיד על כך ההיסטוריה ההפוכה. אם כן, איפה האמנות שלנו בימים אלה?

בהמלצות השבוע: תערוכת יחיד לאמנית הצעירה/בוגרת משכית גולן; מקומות אחרונים ומחיר מיוחד להרצאה על יצירת האמנות היקרה בעולם; ראיון עם אורי גרשוני במסגרת סדרת הראיונות "יצירה בעין הסערה"; ומרתון צילום רב משתתפים, בינ"ל ומגניב לגמרי בנושא "כאוס".

מאחלים לכם שבוע נעים ואופטימי,

שני ורנר וצוות Talking Art

יעל כוכבי

משכית גולן, מתוך התערוכה "גינון יחסים", המעבדה לאמנות, תל אביב

מחיר מיוחד להרצאה יצירת האמנות היקרה ביותר בעולם. מרצה: יונתן אולמן
יש הטוענים כי 'סלבטור מונדי' (מושיע העולם) – היתה היצירה האחרונה שליאונרדו דה-וינצ'י יצר. היצירה שהיתה במשך שנים בידיים פרטיות הוצגה והוצעה למכירה בבית המכירות היוקרתי כריסטיס (Christies) בניו-יורק ב-4 בנובמבר 2017. ההערכות המוקדמות היו שהציור יימכר תמורת למעלה מ-100 מיליון דולר, אך בפועל היצירה נמכרה בעבור סכום הרבה יותר גבוה. כך, נקבע המחיר הגבוה ביותר ששולם אי פעם עבור יצירת אמנות. אבל, האם היצירה היא באמת ציור מקורי של ליאונרדו דה-וינצ'י'? אם כן, כיצד קרה שגילו אותה רק לאחרונה? מי מכר אותה? מי קנה אותה? ומה קרה איתה מאז? הרצאה על הגילוי או התרמית האמנותית החשובה ביותר של המאה ה-20.
יום שני 1.2, בשעה 21:00. הרצאה מקוונת ב-ZOOM מחיר: 45 ₪ לכרטיס.

הנחה לקוראי הניוזלטר שלנו בהקשת קוד קופון >>  TA1

רכישת כרטיסים ופרטים נוספים בקישור

"מאה ימים של בדידות", ראיון עם אורי גרשוני במסגרת הסדרה "יצירה בעין הסערה"

הרבה תהפוכות עברו על אורי גרשוני בשנה האחרונה, מתערוכת יחיד שנפתחה ונסגרה בין הסגרים, מות אימו (ביאנקה אשל-גרשוני), מעבר להוראה מקוונת והזמן המשותף עם בנו בבית. בתוך המצב המוזר הזה שסחף את כולנו ובתוספת האובדנים האישיים, היצירה שלו ממשיכה ומתפתחת. כעת הוא עובד על שתי סדרות עבודות חדשות שנעשות בשיתוף עם בנו, ולאחרונה השיק גם בלוג חדש שעוסק בבידוד, בדידות ולבדות. ראיון עם שני ורנר בקישור

"גינון יחסים", תערוכת יחיד למשכית גולן. אוצר: שרון תובל

האוצר העצמאי הבלתי נלאה שרון תובל ממשיך לקחת את חלל האמנות הנסיוני שפתח למחוזות חדשים ומסקרנים. יתרה מכך – גם מפגין אומץ ותושיה כשהחליט לפתוח את חלל האמנות באופן צנוע בסופי השבוע – גם בסגר, מתוך אמונה שתרבות ואמנות חשובים כפליים בימים אלו. זו התערוכה הראשונה של משכית גולן כחלק מאמני המעבדה. גולן זה עתה סיימה את לימודיה במחלקה לצילום בבית הספר מנשר, כך שהיא נחשבת אמנית צעירה בעשייתה, על אף שגילה שונה מכך; מה שיוצר תמהיל מעניין של בשלות מחשבתית והתנסות צעירה. בעבודת הגמר שלה התחקתה גולן אחר תצלומי החלוצים-חקלאים ההרואיים של שנות השלושים ושחזרה אותם ברוח עכשווית. גם בתערוכה זו היא עוסקת בחקלאות, אך הפעם קושרת אותה באופן ישיר לגוף.

התערוכה פתוחה (!!) בשלושת סופי השבוע הקרובים עד ל- 20.02, ימי שישי-שבת בין השעות 11:00-14:00. המעבדה, הרצל 119, תל אביב. פרטים נוספים

מרתון הצילום הבינלאומי הראשון של PHOTO IS:RAEL בשיתוף Chutzpah Center

העוקבים אחרי מדור זה יודעים ודאי שיש לנו פינה חמה בלב לפסטיבל הצילום הישראלי. הצוות שעומד מאחורי מיזם זה מוכיח שוב ושוב שלחלומות אין גבולות ושאפשר לייצר דברים מדהימים עם תקציב מועט ותושיה גדולה. השנה הם הציגו את פסטיבל הצילום בלב ככר המדינה, במרחב פתוח ובחינם, הפעילות החברתית שלהם ראויה לציון ועוד. מדי שנה הם מקיימים מרתון צילום ענק אשר מתרחש ברחבי תל אביב, וכעת הוא עובר להיות מקוון, ובינ"ל. המשתתפים במרתון מקבלים שישה אתגרי צילום סודיים שיש לבצע על פי קצב התקדמות אישי – כולם סביב הנושא של "כאוס".  20 האמנים הזוכים, יזכו להציג את עבודותיהם בתערוכה נודדת ב3 פסטיבלי צילום ברחבי העולם במהלך שנת 2021. הזוכים במקומות הראשונים יזכו בפרסים נוספים שבבסיסם הזדמנויות להתפתחות מקצועית.

הזנקה 16.2.21. פרטים נוספים בקישור

אורי גרשוני ,ללא כותרת, מתוך: הלאה-הנה, 2020

יצירה בעין הסערה. ראיון עם אורי גרשוני

הרבה תהפוכות עברו על אורי גרשוני בשנה האחרונה, מתערוכת יחיד שנפתחה ונסגרה בין הסגרים, מות אימו (ביאנקה אשל-גרשוני), מעבר להוראה מקוונת והזמן המשותף עם בנו בבית. בתוך המצב המוזר הזה שסחף את כולנו ובתוספת האובדנים האישיים, היצירה שלו ממשיכה ומתפתחת. כעת הוא עובד על שתי סדרות עבודות חדשות שנעשות בשיתוף עם בנו, ולאחרונה השיק גם בלוג חדש שעוסק בבידוד, בדידות ולבדות.
ראיון עם שני ורנר

מאה ימים של בדידות

היי אורי, מה שלומך? איך התחושה בתקופה הזו?
תחושות מעורבות, שנה בהחלט לא פשוטה בשבילי. חוויתי בשנה הזו כמה אובדנים ברמה הפרטית, והמצב מסביב בהחלט לא תרם להרגשה הכללית. עם כל זה, ולמרות הכל, אני מוצא גם רגעים של יופי, ואפשרויות שנפתחות להתבוננות מחודשת על עצמך, סביבתך והעולם.

ספר לנו קצת על העשייה שלך בשנה האחרונה, איך הקורונה השפיעה עלייך?
מיד בתום הסגר הראשון הצגתי תערוכת יחיד בגלריה שלוש בשם ״הלאה-הנה״. התערוכה הייתה מוכנה להצבה בגלריה וכמה ימים לפני מועד התלייה הוחלט על סגירת הגלריות. במהלך זמן ההקפאה הזה, בתוך תקופת הסגר, אימי נפטרה. לפתע העבודות בתערוכה הציתו בי חרדה, חשתי שהאמנות הטרימה את המציאות, שלצילומים יש כח מאגי. מעשה האמנות היה נדמה לי כמו הוירוס הכי קטלני, הרגשתי צורך לשמור על מרחק וריחוק. כאמור, מיד עם תום הסגר התערוכה נפתחה, הצלחתי לפתח נוגדנים, להתחסן.
שתי עבודות נוספו לתערוכה בזמן ההמתנה והאבל: מעין פוטוגרמות, בטכניקה של לומן פרינט, של עלים שנשרו מעץ הפיקוס בחצר ביתה של אימי, בית ילדותי.
במשך הסגר הראשון, ביליתי ימים ארוכים בבית עם בני חליל. אנחנו גרים בקומה אחרונה בבניין שלנו, מתחת לגג המשותף. הגג הפך למקום מפלט ובילוי שלנו, העברנו בו שעות ארוכות של משחק, קריאה, האזנה לתסכיתים והרבה אוכל, אוכל ועוד אוכל. מי שהיו לנו לחברה ופרטנרים למשחק היו היונים שעל הגג. באמצעות הדמיון הפורה של חליל, לפעמים הגג היה לספינה, אנחנו לפיראטים, והיונים היו האויבים שלנו, בפעמים אחרות הן היו בנות ברית. התחלתי לצלם את היונים, להתבונן עליהן דרך עינית המצלמה, דרך העיניים שלי, ואולי בעיקר דרך עיניו של חליל. העבודות האלו עדיין נמצאות בתהליך עבודה, אני רוצה שהיונים יהיו שותפות פעילות בתוצר הסופי, ועדיין מגשש את אופני הפעולה.
בסגר השני כבר חזרתי לסטודיו ולקחתי את חליל איתי. הימים שבילינו יחד בסטודיו (עדיין עם הרבה אוכל) הובילו לסדרת עבודות נוספת בשם ״תכנית אב״. העבודות הן פרי של שיתוף פעולה בינינו, הן מבוססות על ציורים של חליל שמתורגמים להדפסי ציאנוטייפ. עבדנו יחד כמו קולגות בכל שלבי העבודה: המחשבה על הנושא, הפיכת הציור לדימוי צילומי, ערבוב הכימיקלים עבור התמיסה הרגישה לאור, הכנת הניירות, ההדפסה בשמש והפיתוח. תהליך העבודה היה הדדי אבל עם היררכיה ברורה: חליל הוא הכח היצירתי, האמן, ואני מתפקד יותר כדפס שלו, נותן השרות.
העבודה על הסדרה הזו ממשיכה בימים אלו, בסגר מספר שלוש, אבל עם תפנית קלה – חליל החל מתעניין יותר ויותר בכתיבה, ואת הציורים מחליפות אותיות ומילים.
פסוק מספר משלי מתנגן לי בראש: ״בני תורתי אל תשכח ומצותי יצור ליבך״

אורי גרשוני וחליל בכר-גרשוני, ללא כותרת, מתוך הסדרה: תכנית אב, 2020

ראינו את הבלוג שפתחת על אמנות בימי בידוד, תוכל לספר לנו עוד עליו?
הבלוג נקרא ״המחלקה הסגורה״ (כותרת משנה: ״שיגעון בעידן התבונה״). פתחתי אותו עם תחילת השנה האזרחית 2021. בעצם הוא הוקם עבור הסטודנטים שלי במחלקות לצילום בבצלאל ובויצ״ו חיפה. אחרי שכבר שבתי ללמד פרונטאלית בתום הסגר השני, שוב נסגרו המחלקות וחזרתי ללמד בזום. בתוך ההזיה הזו, ומתוך תחושת אובדן המציאות, רציתי להפוך בעבור הסטודנטים ובעבורי את השגעון ל׳משגע׳. התחלתי להעלות לבלוג תכנים בהקשר למצב הקיומי שלנו בקונטקסט העכשווי, חומרים שעניינם בידוד/בדידות, סגר/סגירות וכ״ו. הבלוג כולל סרטים עלילתיים ודוקומנטרים, עבודות אמנות בפורמט וידאו, תיעוד של מיצגים, מוזיקה וספרות. הפצתי לינק לבלוג גם לכמה חברים קרובים ובהמשך גם לחברי הפייסבוק שלי.
התגובות היו נלהבות, אנשים מצאו בבלוג עניין ואולי אף נחמה. המוטיבציה הגלויה של הבלוג הייתה להעשיר את הסטודנטים, למלא את הריק בתוכן. אבל למעשה רציתי להזכיר ולהדהד להם ולעצמי את החשיבות והעוצמה של היות לבד ואף בודד. הרבה פעמים אני מנסה ל״צייר״ לסטודנטים את היום שאחרי הלימודים, איך נראית חווית יצירה בלי כל רעשי הרקע, בלי חברים לספסל הלימודים, בלי משימות, בלי משובים תמידיים. לפעמים, כשסטודנטים מתלונננים ומקטרים, אני אומר להם שהם לא מבינים כמה טוב להם, שעכשיו הם בגן עדן, אבל אולי גן העדן האמיתי הוא דווקא בשקט שאחרי, בלבד, בבדידות (בלי הזולת שסארטר כבר הגדיר כגיהנום).
פיקאסו אמר ש״ללא בדידות רבה שום עבודה רצינית אינה אפשרית״, אני מאמין בזה. לאמן (ואולי בעצם לכולם) לעתים החברה הטובה ביותר היא בדידות. בבדידות יש כאב אבל גם יכולת להקשיב לפעמי הלב, לשמוע את החרדה אבל גם את ההתרגשות. להיות לבד זו הזדמנות מצוינת להכיר (לפעמים לאהוב ולפעמים לתעב) את עצמך.

מה דעתך, אמנות בימים האלה – אסקפיזם או תגובה חיונית למצב?
בוחר לא לבחור, לא בזה ולא בזה. האמנות היא מעשה הכרחי וחיוני (ביחוד ליוצר) בכל הימים, ואולי אף יותר בימים אלו, אבל לא כתגובה למצב ולא כבריחה ממנו.

כיוון שכל שנותר לנו עכשיו זה לחלום.. יש מוזיאון או מוסד אמנותי אחר שאתה מתגעגע אליו במיוחד?
עכשיו כשאת שואלת, פתאום זה קצת עצוב לי כשמתחוור לי שאין ממש מקום כזה שאני מתגעגע אליו. אני מתגעגע יותר לראות סרט בבית קולנוע למשל. אבל בהחלט הייתי שמח על האפשרות לטוס ולבקר שוב במוזיאון מאורטיסהאוס בהאג, הולנד. המוזיאון שוכן במבנה מהמאה ה 17 שהיה אחוזת מגורים והוא משמר את אווירת הבית, כולל טפטים ירוקים על הקירות, וילונות כבדים וציורי תקרה. שם אפשר לשבת על ספה ולהתבונן ארוכות בדיוקן עצמי של רמברנדט מתבונן בך בחזרה.

איזו יצירת אמנות מפורסמת מתאימה למצב?
אני בוחר בתצלום שהוא גם הנגטיב הראשון בהסטוריה של הצילום, שצולם ב 1835 על ידי ממציא הצילום באנגליה וויליאם הנרי פוקס טלבוט. בתצלום נראים החלונות המסורגים בבית האחוזה המשפחתית בכפר לייקוק. המבט הוא מתוך הבית, מבפנים אל החוץ. בניגודיות הגבוהה של התצלום, איכות שהיא תוצאה של התהליך הפרימיטיבי שהיה עדיין בחיתוליו, פנים הבית מתכסה באפלה שחורה ואילו החוץ ׳נשרף׳ אל הלובן המסמא מעודף של אור. כל שנותר הם מסגרת וסורגי החלון, גריד שכולא אותנו במרחב הלימינאלי בין חוץ ופנים, בין ממשות ודימוי. בהקשר לרמברנדט שהזכרתי זה עתה, טלבוט
כותב באחד המכתבים לידידו סר ג׳והן הרשל (המדען ומי שטבע את המונח photography) על נסיונותיו הראשונים בצילום: ״גיליתי שתמונות הקמרה מועברות בצורה יפה מאוד, ולתוצאה אפקט רמברנדטי בסך הכל״.

אורי גרשוני ,ללא כותרת, מתוך: הלאה-הנה, 2020

אורלי מיברג

טעימות ברשת. המלצות לסוף הסגר

אם הכול ילך כשורה, נראה (הלוואי) וזה סוף הסגר הזה. כיוון שכולנו עייפים כבר מהמצב – ממוזיאונים וגלריות סגורים, מרחובות שוממים, מעולם תרבות מדשדש, מפגשים וריטואלים וכיו"ב, החלטנו בהמלצות הפעם לפנק. שלל מטעמים, קצרים, קלילים, מצחיקים ויפים ברשימה שלנו השבוע.

תערוכה וירטואלית מיצירותיו של יוסלה ברגנר; ראיון עם הצייר החיפאי בעז נוי; תערוכת מכירת אמנות לפרוייקט החשוב "לחם ושושנים"; שיטוט תלת ממדי במעמקי הציור "נערה עם עגיל פנינה"; ולסיום, מימ ויראלי ומצחיק של ברני סנדרז המנומנם.

תחזיקו מעמד, זה עוד רגע מאחורינו.

שני ורנר וצוות Talking Art

ברני סנדרס

ברני סנדרס מנמנם במיצג של מרינה אברמוביץ "האמנית נוכחת" (2010). רץ ברשת

תערוכת פסלים, לזכרו של יוסלה ברגנר

נדמה שאין צורך להציג את יוסלה ברגנר – חתן פרס ישראל, ואחד האמנים המוערכים והאהובים בארץ, אשר הלך לעולמו לפני ארבע שנים. בשנת 2013 הציג ברגנר במוזיאון מאנה כץ תערוכת פיסול רחבה בה הפכו הדמויות המוכרות מהציורים שלו לפסלי ברונזה. עולמו הקסום והחד פעמי של ברגנר התגלם בתלת ממד. כעת מציגה גלריה דן את הפסלים בפורמט של תערוכה מקוונת, מובן שכל הפסלים למכירה, אך ללא קשר נחמד ונעים להיזכר בהם שוב.

התערוכה תוצג באתר עד לתאריך 31.1.21, בקישור

עמוד פייסבוק של הגלריה

יצירה בעין הסערה. ראיון וירטואלי עם בעז נוי

בעיצומו של הסגר השלישי, האמנות של בעז נוי ממשיכה לפרוח, נדמה שהמצב – השינוי הרגשי, החברתי ובסופו של דבר גם הויזואלי השפיעו עליו דווקא לטובה. כמעט בכל יום הוא מפרסם דימוי של ציור חדש ברשתות החברתיות וממשיך לרתק את הצופים בבית. תפסנו אותו לראיון קצר על הימים המוזרים האלה ועל היצירה בתוך כך.
יצירה בעין הסערה, פרק ב'. ראיון עם שני ורנר. בקישור

תערוכת לחם ושושנים 15

זוהי שנתה ה-15 של תערוכת לחם ושושנים שהרווחים ממנה הם קודש לעמותת "סינדיאנת הגליל" הפועלת לקידום הזדמנויות כלכליות והשמה של נשים ערביות בשוק העבודה. עשרות רבות של אמנים מכל רחבי הספקטרום, מצעירים ולא מוכרים ועד לבכירים ביותר, מציעים כאן את עבודותיהם, לרוב במחירים נמוכים ממחירי השוק.

התערוכה תתקיים בפועל בסדנאות האמנים בתל אביב, אבל גם עלתה לאוויר למכירה מקוונת.

3-6.3, גלריה סדנאות האמנים, רח' התבור 32, תל אביב

פרטים נוספים בפייסבוק של "לחם ושושנים" או באתר

 שיטוט תלת ממדי בציור "נערה עם עגיל פנינה"

ציורו המפורסם של ורמיר משנת 1665 הוא אחד האייקונים של תקופה זו והפך למושא מחקר, כמיהה, והשראה לרבים. כעת, בטכנולוגיה מדהימה שפותחה על ידי חברת HIROX בוצעה סריקה דיגיטלית ומיקרוסקופית של הציור. התוצאה מרהיבה, ומאפשרת שיטוט תלת ממדי במעמקי הציור, חשיפה למשיכות המכחול, לסדקים של הצבע, למקומות שבהן נעשתה רסטורציה ועוד. בקישור
מעניין ביותר גם לראות את הסרטון המצורף בו מבצע הסריקה מסביר על התהליך ועל הדברים שנחשפו בעזרתו בקישור.

ברני סנדרס משתתף ביצירות אמנות אייקוניות

טקס ההשבעה של ג'ו ביידן היה אמנם מרגש במיוחד, עם החזרה לשלטון דמוקרטי, אישה ראשונה בתור סגנית הנשיא וכל הכרוך בכך. עם זאת, תמונתו של המועמד הפורש ברני סנדרס מנמנם וקפוא בטקס ההשבעה – יצרה לה גלים משלה. הרשת גועשת בממים מצחיקים הממקמים את סנדרס במקומות שונים, ובתוך כך הופיעו גם לא מעט "תיעודים" שלו בתוך יצירות אמנות מפורסמות. בין היתר במיצג האיקוני של מרינה אברמוביץ', בציורו של רנואר, ליד ג'וזף בויס ועוד. משעשע!

כתבה בנושא באתר של ArtNews בקישור. סנדרס ב"מקומות" אחרים בקישור

יוסלה ברגנר

פסלים של יוסלה ברגנר בתערוכה מקוונת, גלריה דן

יצירה בעין הסערה. ראיון וירטואלי עם בעז נוי

בעיצומו של הסגר השלישי, האמנות של בעז נוי ממשיכה לפרוח, נדמה שהמצב – השינוי הרגשי, החברתי ובסופו של דבר גם הויזואלי השפיעו עליו דווקא לטובה. כמעט בכל יום הוא מפרסם דימוי של ציור חדש ברשתות החברתיות וממשיך לרתק את הצופים בבית. תפסנו אותו לראיון קצר על הימים המוזרים האלה ועל היצירה בתוך כך.
יצירה בעין הסערה, פרק ב'. ראיון עם שני ורנר

היי בעז, מה שלומך? איך התחושה בתקופה הזו?

היי, בלי עין הרע שלומי באופן מפתיע טוב. רעידת האדמה הזאת בחוץ עושה לי ריסט בהרבה מובנים, גורמת לי לא לקחת שום דבר כמובן מאליו, שזה חשוב, ומכריחה אותי לאלתר, להגיב ולפעול –כמו בתהליך של ציור בעצם.

ספר לנו קצת על העשייה שלך בשנה האחרונה, איך הקורונה השפיעה עלייך?

באמנות וביצירה הקורונה מיטיבה איתי. הציור מציל ומגן עלי מרע גם בימים כתיקונם, וכשיש 'סכנה' בחוץ – אדרבה. הפעולה בסטודיו הופכת חדה ואנרגטית, אין זמן לבזבז. כל יציאה לרחוב או גיחה לעיר (ירושלים חיפה או תל אביב) הופכת להיות חד פעמית ודחופה. המרחב העירוני שמפעיל ומרגש אותי פתאום התפנה מרעשי רקע והסחות דעת ואני מרגיש שאני חווה אותו במלואו. מקומות שהם בשבילי אבני דרך פתאום נוכחים מולי חשופים. אמנם אני ממש מתגעגע לבתי קפה, למסעדות ולחיי רחוב אבל החרדה הקלה שמזדחלת לרחובות בימים האלה, וההרגשה שאלה ימים שלא יחזרו – עושה לי בציור טוב.

בעז נוי, פנטום, 2020

אתה נוהג לפרסם את העבודות החדשות ברשתות החברתיות, הקצב שלך מסחרר! תוכל לספר קצת על ההשראה ליצירה?

לרשת החברתית אני מתייחס כמו אל סטודיו פתוח, ולא כמו אל מוזיאון מאופק וסטרילי. משתף במה שעובר עלי – אז כשהעבודה שלי רלוונטית, וכרוכה בחיים ובמציאות מסביבי, גם ה'קהל' שלי ברשתות החברתיות מרגיש וחווה לרגע דרכי את העולם. לא רק בישראל. וזה מאד מספק. זה נותן תחושה שכולנו אחד, וזה משהו שמאד רלוונטי בעולם מדבק של קורונה.

מה דעתך, אמנות בימים האלה – אסקפיזם או תגובה חיונית למצב?

בחווייה שלי אמנות היא אף פעם לא אסקפיזם. היא דרך חיים וה"מצב" הוא חלק ממני, לכן אני לא מגיב אליו – אני הוא.

כיוון שכל שנותר לנו עכשיו זה לחלום.. יש מוזיאון או מוסד אמנותי אחר שאתה מתגעגע אליו במיוחד?

סגירת מוסדות האמנות שרירותית ואומללה. מאד פוגעת. אלה בתי התפילה של התרבות. ואלה ימים אדירים לפגוש באמנות ולחוות אותה לעומקה. מוזיאונים היו יכולים לארח יצירה מקומית ולפרוח בעת הזאת – להציע סוג של נחמה ושיקוף של תקופה מבלי לפגוע באף אחד. הרי ממילא כולם מרוחקים ומבודדים ולא נוגעים בכלום (באופן פיזי) כשחווים אמנות.
הכי אני מתגעגע למוזיאון ישראל – תמיד היה ותמיד יהיה בית חזק עם יסודות איתנים, מקום להיעלם ולהיטען בו בכל ביקור.

האתר של בעז נוי

אתר גלריה רוזנפלד 

בעז נוי, רח' נחמני וולט, 2020

סלבטור_מונדי

'סלבטור מונדי' (מושיע העולם). המלצות לסגר

השבוע הזה נחתם עם ההבטחה המעניינת של הזרמת תקציב ענק לתחום התרבות. איך אומרים? Too little  too late. כבר שנה שעולם התרבות נדחק לשולי סדר העדיפויות וסובל מהזנחה מחד, ומאיזה חוסר אונים או דכאון פנימי מאידך. מה יואילו 70 מליון ₪ ואיך הם יחולקו? זאת עוד מוקדם לקבוע. התחושה המדשדשת הזו מגיעה גם לרשימת ההמלצות המעט דלילה השבוע. היינו מצפים שיהיה יותר שפע של תכנים אמנותיים זמינים ברשת, אבל כנראה שגם האנשים היצירתיים ביותר מתעייפים לפעמים.

כך או כך ההמלצה הראשונה והעיקרית שלנו תהיה בסימן של שיתוף פעולה חדש עם פלטפורמת תרבותא  והרצאה און ליין של לא אחר מאשר יונתן אולמן שלנו; מוזיאון וילפריד חותם באופן מקוון את התערוכה "מיניאטורות הודיות במבט עכשווי"; שיחה עם האוצר דביר שקד על אוצרות ככלי לביטוי רגשי; ושיחה עם המעצב והקולנוען היפני קייצ'י מאטסודה במסגרת סדרת הרצאות של בית הספר שנקר.

מקווים שתהנו,

שני ורנר וצוות Talking Art

דביר שקד

מיכל בלייר, "עריסות מוות", 2018, צילום: מקסים דינשטיין. מתוך הרצאתו של האוצר. דביר שקד

יצירת האמנות היקרה ביותר בעולם. מרצה: יונתן אולמן
יש הטוענים כי 'סלבטור מונדי' (מושיע העולם) – היתה היצירה האחרונה שליאונארדו דה-וינצ'י יצר. היצירה שהיתה במשך שנים בידיים פרטיות הוצגה והוצעה למכירה בבית המכירות היוקרתי כריסטיס (Christies) בניו-יורק ב-4 בנובמבר 2017. ההערכות המוקדמות היו שהציור יימכר תמורת למעלה מ-100 מיליון דולר, אך בפועל היצירה נמכרה בעבור סכום הרבה יותר גבוה. כך, נקבע המחיר הגבוה ביותר ששולם אי פעם עבור יצירת אמנות. אבל, האם היצירה היא באמת ציור מקורי של ליאונרדו דה-וינצ'י'? אם כן, כיצד קרה שגילו אותה רק לאחרונה? מי מכר אותה? מי קנה אותה? ומה קרה איתה מאז? הרצאה על הגילוי או התרמית האמנותית החשובה ביותר של המאה ה-20.
יום שני 1.2, בשעה 21:00. הרצאה מקוונת ב-ZOOM. מחיר: 45 ₪ לכרטיס.

רכישת כרטיסים ופרטים נוספים בקישור

מהעין אל הלב: על מערכות יחסים באמנות ומיתולוגיה בהודו. מנחה: שיר מלר-ימגוצ'י

כבר כתבנו כל כך הרבה על מוזיאון וילפריד לאחרונה, ובכל זאת טוב ונעים להמליץ עליו שוב ולפרגן למוסד המיוחד הזה, שמביא רוח מזרח אל מחוזותינו. סביר להניח שמעטים ראו את התערוכה "מיניאטורות הודיות במבט עכשווי" כיוון שהמוזיאון נפתח ונסגר בשנה האחרונה, כיתר מוסדות האמנות. במיטב המסורת של האוצרת שיר מלר-ימגוצ'י, גם בתערוכה זו משתלבת אמנות עכשווית ישראלית עם יצירות עתיקות מאוסף המוזיאון, והאמנים מגיבים באופנים שונים למניאטורות ההודיות היפהפיות. באירוע הנעילה יספר האמן אבשלום סולימן על עבודתו המוצגת בתערוכה. תתארחנה: חמדת סלאי, דוקטורנטית לספרות ופילוסופיה הודית באוניברסיטה העברית ואסנת אלכביר, אמנית מחול ושירה הודית קלאסית ומרצה המתמחה בתרבות הודו.

יום רביעי 20.1, בשעה 20:00. אירוע מקוון, ללא עלות.   פרטים נוספים.  אירוע פייסבוק

 

מפגש ת(א)עשייה עם האוצר דביר שקד

בין שלל הפעילויות שמפעילות סדנאות האמנים בירושלים כבר התבססו "מפגשי ת(א)עשייה" כהזדמנות טובה להפגש (וכעת באופן מקוון) עם אוצרים ישראלים ובינלאומיים. בדרך כלל בשיחי גלריה אנו פוגשים את האמן ומשוחחים על היצירה ועל התהוותה, ובקיצור – לא תמיד שמים דגש על התהליך האוצרותי. עם זאת, האוצרות עוברת שינויים מעניינים בעשורים האחרונים ועמה משתנה גם מקומו של האוצר. סדרת המפגשים הזו, מאירה ומבארת את תהליך האוצרות ומאפשרת הצצה למה שמניע כל תערוכה. דביר שקד הוא אוצר צעיר שהתמנה לא מזמן כאוצר של גלריה כורש הירושלמית, ואצר בין היתר את פרויקט 'תור לאמן' במסגרת פסטיבל מנופים לאמנות עכשווית בשנת 2019. בהרצאתו, ישוחח שקד על אוצרות ככלי מחקר רגשי וביטוי אישי, דרך תערוכות קבוצתיות ויחיד נבחרות.
יום חמישי 21.1, בשעה 21:00 האירוע ישודר בזום ובפייסבוק לייב, ללא עלות. פרטים והרשמה בקישור

אירוע פייסבוק

ראיון לייב עם המעצב והקולנוען היפני קייצ'י מאטסודה

מבט מהיר באתר של קייצ'י מאטסודה ובסרטו עטור הפרסים Hyper Reality עלול להיות מתעתע ומטריד. האמן הצעיר עוסק בקולנוע ועיצוב קונספטואליים בעודו בוחן את העתיד הטכנולוגי והביזארי שצפוי לאנושות. מקום שבו מציאות יומיומית נספגת במדיה, במציאות מדומה והרבה הרבה מסכים. עבודותיו המיוחדות הוצגו בכמה מהמוזיאונים הטובים בעולם, וסרטיו כאמור זכו בפרסים רבים ובחשיפה בלתי רגילה ברשת.

המפגש עמו הוא ראשון בסדרת ההרצאות הבינלאומית של המחלקה לעיצוב פנים, מבנה וסביבה בשנקר

יום רביעי 20.1, בשעה 13:00. האירוע ישודר בזום ובפייסבוק לייב, ללא עלות. בקישור

הרצאה שנקר

קייצ'י מאטסודה, מתוך הסרט "Hyper Reality", מפגש לייב

איתי בקין

ואף על פי כן. המלצות לסגר.

דכדוך הסגר השלישי הכה גם על דלתותינו. אמנם בחודשים האחרונים עשינו כאן שמיניות באוויר, המצאנו המצאות, בנינו מסלולים אלטרנטיבים והמשכנו בעשייה עד כמה שאפשר, ובכל זאת יש משהו מתיש בכל הסיפור. אם כן, חשבנו להתחמק באלגנטיות מכתיבת ההמלצות לזמן הקרוב ולשקוע בכלום עד יעבור זעם. אבל גם אם  זה קשה, לא רק שיש לנו מחויבות אליכם הקוראים, אנחנו רוצים להאמין שיש בעשייה שלנו משהו שתורם להחזקת הפעימה והתדר – חלשים ככל שיהיו – של עולם התרבות המקומי. אדרבא ואדרבא כשיש אירועים ששווה באמת להתייחס אליהם.

פסטיבל דוק אביב ממשיך במתכונת הסטרימינג ומשיק את תכנית ינואר; מוזיאון ישראל מציע מפגשים וירטואלים עם זוכי הפרס לאיור ספרי ילדים; סדרת מפגשים על אוספי האמנויות שבספרייה הלאומית; ובפינת הבונוס שיח גלריה בתערוכה המעולה "חפץ מעבר" במוזיאון הפלשתים באשדוד.

שיהיה לנו סגר קל ונעים עד כמה שאפשר, והלוואי והוא האחרון!

שני ורנר וצוות Talking Art

דן ריזינגר

דן ריזינגר סדרת כרזות לקמפיין של "אלעל". הרצאה מקוונת של ד"ר אילן ריזינגר

"אווה הסה", הקרנת סרט במסגרת פסטיבל דוקאביב – סטרימינג

פסטיבל דוקאביב מתקיים מדי שנה ומציג סרטים דוקומנטריים מעולים, בתוך כך גם סרטים רבים העוסקים בתרבות ואמנות. השנה עבר הפסטיבל למתכונת מקוונת וגם נפרש על פני חודשים נוספים, בכל חודש נושא אחר. כמה מתאים שהסרט על חייה של האמנית אווה הסה יוצג בחודש שהנושא שלו הוא "בין הקירות". הסה מייצגת את המונח הזה גם בחייה האישיים וגם ביצירה שלה שעסקה בנושאים דומים. סיפור חייה הטרגי כולל בתוכו בריחה מהשלטון הנאצי והסתתרות במנזר, אמא אובדנית, וגידול מוח שקטף את חייה של הסה בהיותה בת 32 בלבד. עם זאת היא הצליחה להפוך לאמנית פורצת דרך בסצנת האמנות האמריקאית בשנות ה-60. הפסלים המינימליסטיים שלה מתאפיינים בעוצמה רבה, בשימוש בחומרים שהיו אז חדשניים ובאסתטיקה בלתי נשכחת.

הקרנה במהלך חודש ינואר, מספר הכרטיסים לכל סרט מוגבל. כרטיס בודד – 20 ש"ח.

טריילר

פרטים נוספים וכרטיסים

"מקום וסמל: ירושלים בעבודותיו של דן ריזינגר" הרצאה מקוונת של ד"ר אילן ריזינגר

כמה נחמד שהספריה הלאומית ממשיכה להיות פעילה גם בימים אלו ומפיקה בחודשים האחרונים סדרת אירועי זום בנושאים שונים. בפינת התרבות והאמנות נוגעות ההרצאות בהיסטוריה של אמנות מקומית תוך השקה לנושאי המחקר והשימור שהספרייה מטפחת. "תרבות לא כתובה" היא סדרת מפגשים על אוספי האמנויות שבספרייה, והרצאה זו היא לרגל קבלת ארכיון דן ריזינגר – אחד המעצבים הגרפיים שהשפיעו על התרבות החזותית בארץ.
רביעי 13.1, בשעה 18:00, ללא עלות, אך יש צורך בהרשמה מראש. פרטים והרשמה בקישור.

מומלץ לעקוב גם על אירועים אחרים בדף הפייסבוק

"איור זה כל הסיפור" סדרת מפגשים עם זוכי פרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים

בשנים האחרונות, עם המקום ההולך וגובר שתופס הדימוי החזותי בחיינו, עולה גם קרנו של האיור. למי שעוקב אחר ספרי ילדים ברור שהאיור הוא חלק לא פחות חשוב מהטקסט, ומגוון שיטות האיור, הצבעוניות והעושר החזותי הם חגיגה לעיניים – של המבוגר וכמובן של הילד. מוזיאון ישראל וקרן בן יצחק פועלים רבות להרחבת מקומו של האיור בקרב האמנויות והאמנות הגבוהה. תערוכת הפרס אמנם סגורה בימים אלו, אך המוזיאון מציע סדרת מפגשים מקוונים עם המאיירים הזוכים בסטודיו שלהם. הזוכים: ענת ורשבסקי, נעמה בנזימן , איתי בקין, עמר הופמן ועינת צרפתי.

מדי יום שלישי בשעה 16:30 במהלך חודש ינואר. ללא עלות.

קישור לאירוע לזום

עמוד התערוכה באתר המוזיאון

ובפינת הבונוס:

שיח גלריה בתערוכה "חפץ מעבר". אוצרות: גלית גאון ותום כהן

במוזיאון לתרבות הפלשתים באשדוד הצטרפו לטרנד החביב של שילוב אמנות עכשווית במוזיאון ההיסטורי. התערוכה "חפץ מעבר" מציגה עיצוב עכשווי מרתק ומיוחד שעוסק בתרבות החומרית ובגנום החשוב שהיא טומנת בחובה. התערוכה נקשרת מן הסתם למסעות העם הפלשתי המתוארים בחללי המוזיאון האחרים.

סדרה של 7 מפגשי שיח גלריה, שיחה בין אוצרות התערוכה 'חפץ מעבר', עם מעצבים המשתתפים בתערוכה.

בימי שני החל מהשעה 18:00 בתאריכים 4.1, 11.1, 1.2, 1.3 ועוד בהמשך. ללא עלות, אך יש צורך בהרשמה מראש. פרטים והרשמה בקישור.

נעמה אופנהיים

נעמה אופנהיים, "שורשי אוויר" שיח גלריה בתערוכה "חפץ מעבר"

סשה אוקון

חוזרים לוירטואלי. המלצות לאירועי תרבות לימי הסגר

אז 2020 נגמרת. הרגע שנדמה שכל העולם ייחל לו ותלה בו את יהבו שתגמר כבר התקופה המוזרה הזו. לצערנו, נראה שהמגפה תישאר איתנו עוד קצת, אבל התקווה אומרת שבקרוב זה ייגמר. כך או כך, אנחנו כרגע בבית, וכיאה למצב אירגנו לכם השבוע המלצות לאירועים וירטואלים שאפשר לצרוך מהספה, אמנם לא כולם קשורים ישירות באמנות פלסטית, אבל ודאי יעניינו את שוחרי התרבות שאתם.

ראשית כל – אנחנו סוף סוף מרימים את הכפפה ומצטרפים למגמת אירועי הזום. ניסינו לוותר על זה אבל נראה שאין ברירה. מה שכן, אם כבר לעשות הרצאה אינטרנטית – אז נראה לנו הכי ראוי לדבר על אמנות אינטרנטית. אמנות שמשתמשת ברשת לא ככלי לתיווך תכנים אלא כמדיום לכל דבר; מרכז התרבות משכנות שאננים מפיק אירוע רב משתתפים וסלבריטאים לסיכום שנת 2020; עיריית תל אביב בהפקה גדולה של מופעי מוזיקה שישודרו ממוזיאון תל אביב; ובפינת הבונוס סיור וירטואלי והדרכה בתערוכה החדשה של גלריה הקוביה בירושלים.

שתהיה לכולנו שנה אזרחית חדשה וטובה ושונה מאוד מקודמתה,

שני ורנר וצוות Talking Art

נט ארט

Nir Harel "Hallow Sighs", website, 2019 מתוך ההרצאה נט-ארט

נט-ארט. הרצאה מקוונת מבית Talking Art, בהנחיית האמן דויד דובשני

משבר הקורונה הביא איתו גל של פרויקטים מקוונים ותערוכות דיגיטליות שניסו לתת מענה לסגירת חללי האמנות. עם זאת, היצירה במרחב האינטרנטי אינה תופעה חדשה, וישנם אמנים עכשוויים אשר אימצו את מרחבי האינטרנט מתוך הבנה כי הם יכולים לשמש לא רק כאמצעי הפצה ייחודי לאמנות אלא גם לשמש כמדיום אמנותי ומקורי בפני עצמו.

בהרצאה נצא לשיטוט באינטרנט – אחר אמנים ופרויקטים שנוצרו במיוחד עבור המרחב המקוון. נראה פסלים שנעשו בהדמיות תלת ממד ופועלים באופן אינטראקטיבי עם הצופה המבקר באתר און ליין, אמנים שהפכו את גוגל למרחב של משחק סוריאליסטי אינטראקטיבי, או כאלה שהפכו את האתר האישי שלהם ליצירת אמנות.

ההרצאה מאת דוד דובשני: אמן, בוגר התואר השני באמנות של בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ותכנית לימודי האמנות באקול דה בוזאר בפריז, עבודותיו הוצגו בארץ ובעולם.

חמישי 7.1 בשעה 19:00. ZOOM. מחיר השקה מיוחד 45 ₪

רכישת כרטיסים בקישור

בעקבות הזמן האבוד – הפנינג תרבות לסיכום שנת 2020. ניהול אמנותי: שרי שביט

משכנות שאננים הוא מרכז תרבות וכנסים בינלאומי בירושלים, מיסודה של הקרן לירושלים. בימים כתיקונם הם מפיקים אירועי תרבות שמתקיימים בשכונה, פסטיבלים, כנסים והופעות, אבל אנחנו לא בימים כתיקונם. בהפקה מושקעת מאוד יוצעו ב48 שעות 6 אירועים מקוונים בהם יתארחו סלבריטאי עולם התרבות וישוחחו על השפעות הקורונה על תחומים שונים בחיי התרבות בארץ. ישראל אהרוני ידבר על אוכל וארוחות שחיתות, עברי לידר ואגי משעול על שירה בימי קורונה, שי צברי בהופעה אינטימית ושיחה על הופעות באולמות ריקים; ויהיו גם שיחות על אופנה, אהבה ועוד.

ימים שלישי ורביעי 29-30.12. האירוע ישודר ללא עלות בעמוד הפייסבוק של משכנות שאננים. קישור לצפייה יעלה לקראת השעה 19:00. יש לחכות מספר דק', במידה והקישור אינו מופיע יש לרענן את העמוד.

לאחר האירוע, ההקלטה תעלה לעמוד היוטיוב של משכנות ותהיה זמינה לצפייה ללא עלות.

"תרבות אונמות" במסגרת אירועי "תל אביב-יפו לא מפסיקה". ניהול אמנותי: חיים שמש

​זה ידוע שעולם התרבות ספג מכה חזקה ביותר בשנה האחרונה, מכה שלא ידוע איך ומתי הוא יתאושש ממנה. קשה לא פחות היה לגלות את החשיבות הפחותה שהשלטון נותן לתרבות וכיצד התמיכה בו נדחקה לתחתית רשימת הדברים שעל סדר היום. עיריית תל אביב מנסה לפצות על העוול הזה ויוזמת הרבה מאוד אירועי תרבות שמתאימים למגבלות באופן יצירתי. כעת הם מפיקים אירוע שישלב מוזיקה, קטעי מחול, טרייבל דאנס וריקודי בטן, וידיאו ארט, צילום ועוד. מופעים של שלמה גרוניך, ריף כהן, מארינה מקסימיליאן ועוד, יוצגו במרחבים של מוזיאון תל אביב ויונגשו לציבור הרחב בשידורי סטרימינג.

ימים שלישי ורביעי 5-6.1. כרטיס למופע יחיד: 65 ₪, כרטיס לשני מופעים: 120 ₪. חבילה לארבעת המופעים: 220 ₪. יש הנחות לתושבי תל אביב

רכישת כרטיסים לפסטיבל

מידע נוסף באתר העירייה

פינת הבונוס: סיור וירטואלי לרגל פתיחת התערוכה "הסלון" אוצרים: אלה כהן ונסובר ודן אורימיאן

תערוכת ענק המתקיימת מדי שנה בבית הספר לאמנות הקוביה בירושלים. התערוכה מוצגת בסגנון של "הסלון" האירופאי של המאה ה-19, והשנה עוסקת בנושא דיוקן. בתוכנית:  סיור וירטואלי בתערוכה בהנחיית האוצרים, שיחה עם  שרה בנינגה – אמנית וחוקרת אמנות על אופנים שונים לקריאת דיוקן.
חמישי 31.12 בשעה 20:00. לינק למפגש הזום (ללא עלות) יעלה בדף הפייסבוק לקראת האירוע

תרבות אונמות

תרבות אונמות

אביגיל עוזי

עבר – הווה … ועתיד. המלצות הסופ"ש

אחת התמות המרכזיות בדיון בצילום – היא הטענה כי קיים בו ממד של מוות. כמדיום אשר משקף מציאות באופן ישיר כל כך (ונשים לרגע בצד את עידן הפייק ניוז והעיבוד הדיגיטלי), כל צילום מכיל בתוכו רגע שהיה ואיינו עוד, הקפאה של זמן. אם נחשוב על זה בצורה רוחנית ומופשטת יותר, ניתן לומר שכל יצירת אמנות מקיימת בתוכה משהו מהתחושה הזו. גם אם היא לא עוסקת בשיקוף של מציאות, או בשאלות קיומיות באופן מובהק – בכל מפגש שלנו הצופים עם יצירת אמנות טובה, נוצרת איזו בועת זמן, רגע פנימי, אישי – חוויה סוביקטיבית שמתמזגת הרבה פעמים עם איזה הרהור מדיטטיבי.

בכל התערוכות שבחרנו להמליץ עליהן השבוע, יש ממד רפלקסיבי ונגיעה בסוגיות של זמן. במתחם מידטאון תפתח תערוכת צילומי הדוקו "עדות מקומית" שמסכמת את הרגעים הגדולים של השנה החולפת; אילן כרמי מציג תערוכת יחיד חדשה שתעסוק בהזדקנות דרך המבט על אביו, על בנו ועל עצמו וההשוואה של פרקי חיים אלו לתנועת הנדנדה; מוזיאון על התפר נפתח מחדש ומציג תערוכה חדשה שתעסוק בסוגיות של קיימות ואקולוגיה ועתידו של כדור הארץ בתוך כך; ובפינת הבונוס: מוזיאון וילפריד מנסה עדיין לשקם את השברים שנוצרו בעקבות הפריצה וההרס של חלק נכבד מהאוסף שלהם.

מאחלים לכולנו סוף שבוע של הרהור פרודקטיבי, ושל התחלות חדשות ומעניינות,

שני ורנר וצוות Talking Art

דודי רייפנברג

דודי רייפנברג, מתוך התערוכה, "חיים בזבל", מוזיאון על התפר, ירושלים

"עדות מקומית", תערוכה קבוצתית. אוצר: אלדד רפאלי

זו השנה ה-17 שתערוכת עדות מקומית מציגה מאות צילומי עיתונות ודוקו שצולמו בישראל בשנה החולפת. מה שמוכר כתערוכת ענק במוזיאון ארץ ישראל הופך השנה לאירוע פתוח לקהל תחת כיפת השמיים בלב המתחם העירוני המתחדש של צפון-מזרח תל אביב. התערוכה מאפשרת לצפות בתיעוד של האירועים החשובים ביותר בארץ ללא שיפוט וצנזורה של פלטפורמה עיתונאית או אחרת. באופן טבעי מרבית מהצילומים מתרכזים בקורונה ובהפגנות שהיו מנת חלקנו בחודשים האחרונים, כאשר אסופה גדולה כל כך של צילומים חושפת זוויות שונות של מבט ושל צילום.
הכניסה לתערוכה ללא עלות

פתיחה: חמישי, 24.12 בכיכר הפיאצה המרכזית "מידטאון" – (סמוך לרכבת השלום והקריה)

ביום שישי 8.1 סיור שלנו בתערוכה בהדרכת מיכל סופיה טוביאס לפרטים נוספים והרשמה בקישור

"נַדְנֵדָה" תערוכת יחיד לאילן כרמי. אוצר: רון ברטוֹש

אילן כרמי הוא אמן-צלם ממש ישראלי, אם אפשר לומר כך. בסדרות קודמות שלו הוא התמקד בהתקהלויות של קבוצות אנשים בנתב"ג, בחגיגות ל"ג בעומר, ברכיבת סוסים משותפת של גברים ישראלים. לאחר מכן צילם תחנות דלק שוממות, רחובות תל אביביים בלילה, חלונות של מרפסות שכנות. בין אם מדובר בצילום נופים או צילום פיגורטיבי, הנושאים שכרמי בוחר הם מקומיים באופיים. כעת חוזר כרמי לצילום פיגורטיבי ומתמקד בשלוש דמויות גבריות של דורות שונים – אביו, הוא ובנו. על נדנדה אחת הוא מציב את כולם ובכך מדמה את מהלך הזמן לתנועת נדנדה.
רון ברטוש הוא האוצר של תערוכה זו, מה שמבטיח אוצרות מהודקות, חכמה וקלאסית.

פתיחה: חמישי ה 24.12, משעה 19:30.  אינדי – גלריה שיתופית לצילום: צ׳לנוב 42, תל אביב

אירוע פייסבוק

"חיים בזבל", תערוכה קבוצתית. אוצר: רפי אתגר

מוזיאון על התפר בירושלים הוא בעינינו, אחד המוזיאונים החשובים בארץ. אמנם לא המהודר או הגדול שיש, אך עושה עבודת קודש בקידום והעלאת מודעות לסוגיות בוערות. האוצר הראשי רפי אתגר מוביל את המוזיאון באומץ ובביטחון, ומציג אמנות בינלאומית עכשווית ברמה מעולה, לצד אמנות מקומית כמובן – מכל המגזרים והדתות. בתערוכה החדשה יציגו אמנים מארה"ב וגרמניה עבודות שעוסקות באחד הנושאים החשובים והלא מטופלים מספיק  – פלסטיק. נדמה שאחד הדברים החשובים שהקורונה לימדה אותנו הוא כמה העולם שלנו צפוף ומלוכלך, ומי ייתן שהיא תלמד אותנו לקח שעלינו להקפיד יותר על קיימות ועל חשיבה לעתיד. תערוכה זו מעלה שאלות בנושא.

התערוכה פתוחה לקהל. מוזיאון על התפר, רח׳ חיל ההנדסה 4, ירושלים

פינת הבונוס: מכירת התרמה מוזאון וילפריד ישראל

באוגוסט האחרון הזדעזע עולם האמנות עם הידיעה על הפריצה, הגניבה וההרס של עשרות עבודות מאוסף האמנות הנפלא של מוזיאון וילפריד. בעת שחקירת המקרה מדשדשת, מנסה צוות המוזיאון לשקם את האוסף ולהפיח בו חיים חדשים. לצורך העניין נרתמו מעל כחמישים אמנים שעבודותיהם יוצעו למכירה (און ליין) וכמחצית מסכום המכירה יועבר למוזיאון.

18-31.12.20. עמוד הנחיתה של המכירה בקישור

לכל שאלה או הבהרה אנא פנו אל נורית אשר פניג, מנהלת המוזאון. 054-4461938

אילן כרמי

"נַדְנֵדָה" תערוכת יחיד לאילן כרמי. גלריה אינדי, תל אביב