אריק לוי, רכיבים פרימיטיביים
גלריה אלון שגב, עד 25.12.14
אריק לוי הוא אחד המעצבים התעשייתיים הבולטים היום בעולם, ובשנים האחרונות החליט "לחצות את הקו" ולהשתלב בעולם האמנות. "רכיבים פרימיטיביים" הינה תערוכת היחיד השלישית שלו בגלריה אלון שגב והיא ממשיכה את העיסוק שלו בתופעות טבע ובמפגש שלהן עם האדם העכשווי. התערוכה מורכבת מפסלים עשויי ברונזה מבריקה ועץ הבנויים מאלמנטים דמויי אבן (מוטיב שמגיע משפת העיצוב של לוי) הניצבים זה על גבי זה באופן המשלב גסות אורגנית ומלאכת מחשבת עדינה המסתמנת בתחושה כי הם מטים לפול. לצדם עבודות קיר עשויות בחומרים דומים. אוסף לוחות דמויי יהלום מגובבים זה על זה כמו דוגמאות בחנות שטיחים ולב עשוי חוט תיל מוזהב ופתייני.
לוי טוען כי יש בתערוכה חיפוש אחר "המרכיב הבסיסי ביותר", זה של העולם שלנו וזה של נפש האדם. כוונתו ליצור עימות בין תת מודע בלתי נשלט ובין איזון אינטלקטואלי. כמו שהטבע פוגש את האדם והמכונה שלו, כך נפגשים בתערוכה אלמנטים בסיסיים העוברים אדפטציה אל עולם דיגיטלי מהוקצע, ואנו הצופים אמורים לפענח את המפגש הזה ולסווגו לתבניות מוכרות. תחושה זו מתגלמת היטב אל מול שלושה לוחות פלדה מלוטשת ומבריקה שלוי ירה עליה במטווח כך שהיא מחוררת על ידי הקליעים. כשניצבים מולם אנו משתקפים בהם וכמו מתאחדים עם הדימוי, גופנו מחורר, פצוע. פרויד היה קורא לזה "האל-ביתי", דימוי שהוא מוכר וזר בו זמנית, שמצמרר אותנו לרגע, עד אשר אנו מעבדים באמת במה אנו מסתכלים.
בשורה התחתונה: תערוכה מרהיבה ביופייה. על אף כי הרעיונות מעט רופפים, בהחלט שווה ביקור.
ארכיון תגיות: גלריה אלון שגב
כתיבת תגובה
שאריות ההיסטוריה
זה די נדיר, אבל לפעמים קורה שנוצר דיאלוג מעניין בין שתי תערוכות שמוצגות במקביל בגלריות שונות. כמובן, שהגלריות לא מתכננות את זה וסביר להניח שגם לא האמנים, ובכל זאת, אנחנו אנשי האמנות ושוחריה יכולים לאתגר את עצמנו במציאת קשרים כאלה, וכך אכן עשיתי בסיור שלי ביום שישי האחרון. ביקרנו בכמה גלריות וביניהן בשתי תערוכות יחיד, האחת של איתן בן משה (שכבר כתבתי עליו כאן) בגלריה אלון שגב, והשנייה של האמנית נעמה ערד, המוצגת בגלריה זומר.
החיים והמוות בגלריה אלון שגב
אם יש משהו שאני אוהבת זה תערוכות שמרגשות אותי, ותערוכתו של איתן בן משה בגלריה אלון שגב בתל אביב, היא בדיוק תערוכה שכזו. המיצב המרשים שבנה בן משה בחלל הינו מיזוג מושלם של שליטה מדויקת במדיום הפיסול ובחומר, ושל אמירה רומנטית סוריאליסטית על עולם שהיה ואיננו ואשר מתגלמת בחומר באופן מדויק ומרגש להפליא.
האלמנט המרשים ביותר בתערוכה הינו מיצב פיסולי גדול ממדים שנמצא במרכז הגלריה. מדובר על שולחן עשוי מראה ועליו מפוזרים שברי חפצים כגון כוסות קריסטל וכלי שולחן אחרים, ולצדם כוכבי זכוכית, פרחים וקורי עכביש. כולם עשויים מזכוכית, פלסטיק וקריסטל, חלקם נעשו בטכניקות ניפוח זכוכית מסורתיות ואחרים נעשו במדפסת תלת ממדית. זה לצד זה שוכנים החפצים וערוכים כמעין משתה עשיר אשר קפא בעת הווייתו ונשאר דומם במשך זמן רב, עד שכסוהו האבק וקורי העכביש.