אי אפשר לדבר על חזרה לשגרה, לא אחרי מה שעברנו כולנו רק לפני שבועות מעטים ולא כאשר המלחמה עדיין מתרחשת והעתיד לוט בערפל. ועדיין החיים כנראה חייבים להמשך ולאט לאט גלריות ומרכזי אמנות חוזרים להיפתח. אנחנו תמיד אומרים ולגמרי עומדים מאחורי זה – תרבות ואמנות אינן מותרות, אלא כורח המציאות. אנחנו קוראים – אם זה מרגיש לכם נכון ובטוח – דווקא עכשיו, לכו לראות אמנות!

שימו לב ששעות הפתיחה של הגלריות צומצמו והשתנו בהתאם למצב. כמובן שכדאי גם להיות קשובים להנחיות פיקוד העורף ולבדוק עם הגלריות עצמן לפני הביקור. לא בכל הגלריות יש מרחבים מוגנים

מאחלים לכולנו סוף שבוע של שקט יחסי,
שני ורנר וצוות Talking Art

גילית לוין רונן, מתוך תערוכת יחיד במקום לאמנות, תל אביב

'על החיים ועל המוות', תערוכה קבוצתית. אוצרת: נטע גל-עצמון
אין שם יותר סמלי מזה לתקופה העגומה שנפלה עלינו וגם נושא התערוכה מתאים כמו כפפה ליד. "ממנטו מורי" הוא זרם עתיק באמנות העוסקת במה שכולנו מנסים להדחיק – עובדת היותנו בני תמותה. עבודות האמנות בזרם הזה מזכירות לנו – גם ברגעים החזקים והשמחים מאין באנו ולאן אנו הולכים. התערוכה מציגה כמה מהאמנים המרכזיים בזרם הזה בארץ – כמו יצחק ליבנה עם ציורי הגולגלות שלו; דינה שנהב עם יצירות הספוג השבריריות שלה; ורוני לנדה שהפסלים דמויי הפורצלן שלה מסתירים תוך של בשר חי. אפשר לומר אולי שאמנות הממנטו מורי מבקשת לשבור לנו את הקונספציה שאנחנו בלתי פגיעים ובטוחים תמיד. קונספציה שכולנו התעוררנו ממנה בצורה האכזרית ביותר בתחילת אוקטובר.
בהשתתפות: נזקט אקיגי', רונית גורביץ, אורי גרשט, אילת כרמי, יצחק לבנה, רוני לנדה, יאנה מיטניק, שחר מרקוס, עינת עריף-גלנטי, ורה קורמן, דורון רבינא, דינה שנהב
גלריה זוזו, רחוב גשר העץ 46, פארק תעשיות עמק חפר. שעות פתיחה: שישי 10:00-14:00, שבת 10:00-14:00
פרטים נוספים באתר התערוכה

'בזיליקה קיבוצית', תערוכת יחיד של זהר טל ענבר. אוצרת: עינת סיני-פסטרנק
כנראה שכל שם של תערוכה יראה לנו סמלי במיוחד בתקופה הזו ובמיוחד כזה שיש בו את המילה קיבוץ. התערוכה הזו של זהר טל ענבר יוצרת חיבור כמעט בלתי אפשרי בין שני עולמות לכאורה מרוחקים זה מזה – העולם הקיבוצי ואיקונוגרפיה נוצרית. במחשבה שניה אולי המרחק לא כזה גדול, לפחות לא בהקשר המקומי. איקונוגרפיה נוצרית עוסקת במיתולוגיה של ראשית הנצרות ודרכה ליצור זהות ואתוס שעזרו לבסס את הנצרות בכל העולם. בהקשר המקומי וכמובן הצנוע הרבה יותר, גם הקיבוצים הם סוג של מיתולוגיה ואתוס שסיפוריהם שזורים בזהות הישראלית ללא התר. אחרי שבשנים האחרונות נחשבו הקיבוצים לישובים כפריים, מנומנמים ופריבילגיים, החזירו אירועי השביעי לאוקטובר, בצורה הנוראה ביותר, את אתוס הגבורה הישן של הקיבוצים לקדמת הבמה.
במשכן מוצגות גם תערוכות של צבי לחמן ושל חיה גרץ-רן
משכן לאמנות, קיבוץ עין חרוד פרטים נוספים באתר המשכן

'תיקון', תערוכת יחיד של גילית לוין רונן. אוצר: יאיר ברק
פירוק בית ההורים ומיון החפצים שלהם לאחר מותם הוא אירוע מורכב ולא פשוט שדורש תעצומות נפש גדולות, לכל אחד יש את דרכו שלו להתמודד עם הרגע הכואב הזה. במקרה של גילית לוין רונן היתה זו האמנות ששימשה לה כלי להתמודדות ונחמה. בתערוכתה במקום לאמנות בקריית המלאכה היא מציגה את תוצריו של המסע שערכה בנבכי המגירות והארונות של הוריה. מכתבים רשמיים, מסמכים שעבר זמנם, מרשמים לתרופות ועוד ועוד, הופכים למעין דיוקן של אנשים שאינם, אך גם של תקופה שאיננה. את הכל מעבירה לוין רונן דרך פילטר האמנות ומוסיפה להם צבע, דימויים וחיבורים מפתיעים. היום, כאשר אנחנו עומדים מול מספר בלתי נתפס של בתים מפורקים שתכולתם פזורה לכל עבר, האמנות מציעה אולי קצה חוט לתחילתו של תיקון.
בגלריה מוצגות כרגע גם תערוכות יחיד של ג'רי שי שריג ושל איילת עמרני נבון
מקום לאמנות, המרץ 6, תל אביב
פרטים נוספים באתר הגלריה

'המטפלת הפצועה', תערוכת יחיד של עדי בצלאל. אוצרת: טל פרנקל אלרואי
המונח "המטפל הפצוע" הנותן לתערוכה את שמה מגיע מעולם הפסיכואנליזה והוא מתייחס לרעיון כי המטפל או המטפלת עוסקים בפצעים שלהם עצמם תוך כדי ובאמצעות הטיפול במטופל. יש המייחסים לאמנים ולאמנות בדיוק דרך המשקפיים של תאוריה זו, כי הרי מה היא האמנות אם לא נסיון של האמן לטפל בפצעיו תוך כדי יצירת עבודת אמנות שיכולה גם להביא את הצופה למבט מחודש ואחר על העולם, אם זה העולם שבחוץ או עולמו הפנימי שלו. עבודותיה של עדי בצלאל משלבות בין ציור לצילום ומנסות להיות גם הפצע וגם התרופה בו זמנית. בעולם שאחרי טבח הקיבוצים של 7.10, צירוף המילים "המטפלת הפצועה" מעביר רעד של צמרמורת בגב. אך בעולם של אחרי, הרעיון של פצועים שמרפאים פצועים מציע גם סוג של נחמה.
בבית האמנים מוצגות גם תערוכה קבוצתית של חברי הבית החדשים ותערוכות יחיד של עדן בצלאל חבס ושל ים עמרני
בית האמנים, רחוב שמואל הנגיד 12, ירושלים פרטים נוספים באתר הגלריה

עדי בצלאל, מתוך תערוכת יחיד בבית האמנים בירושלים

המצב ממשיך להיות קשה ואנחנו ממשיכים להאמין בכוחה של האמנות – גם אם לא להציל את העולם ממש, לפחות לתת רגעים של נחמה או רק הסחת דעת. אנחנו רואים כבר די הרבה דוגמאות של אמנים שמגיבים בזמן אמת למצב ועל כך עוד ניתן את הדעת בהמשך. בינתיים זה מחזק אותנו בהבנה שאמנות היא קריטית לנפש האדם, גם ואולי במיוחד ברגעי משבר. אחרי המלצות ההאזנה של שבוע שעבר, אספנו לכם המלצות צפיה אמנותיות במיוחד. קחו הפסקה מהחדשות והפייסבוק ותנו לעצמכם רגעים של תרבות ושקט.

ממשיכים להתפלל לרגיעה וחזרה לשגרה,
שני ורנר וצוות Talking Art

יהושע בורקובסקי, מתוך סדרת הרשת 'רצפים' של בית האמנים בירושלים

רצפים – סרטונים קצרים על אמנים ירושלמים

סצינת האמנות של ירושלים היא קטנה יותר מזו התל אביבית, זה בטוח. מבחינה כלכלית היא גם כנראה הפחות משמעותית (למרות שכניסתן של גלריות כמו גורדון לעיר משנות מעט את התמונה) אבל על כל זה היא מפצה בקהילת אמנים מחוייבים ומעוררי השראה שהופכים את העיר לאחת מהמרתקות ביותר מבחינה אמנותית. בית האמנים הירושלמי, שמרכז את פעילותם של רבים מאמני העיר, יצר לפני מספר שנים סדרה של דיוקנאות וידאו פואטיים ואסתטיים להפליא על כמה מהם, עם דגש על הותיקים שבהם. כל פרק פותח צוהר לעולם מרגש של אמנות וחיים. מומלץ כמו מים זכים לנפש.

רשימת הסרטונים המלאה בקישור

דוד וגוליית – סדרת שיחות אמן של דוד וקשטיין

דוד וקשטיין הוא מפעל אמנות של איש אחד. במהלך הקריירה הארוכה שלו נראה שהוא מתעניין פחות ביצירה האישית והסינגולרית שלו, אלא מקדיש את זמנו ואת מרצו לשיתופי פעולה בתוך עולם האמנות וגם מחוצה לו  עם יצירות מונומנטליות בשיתוף הקהילה. אחד הפרויקטים המרשימים ביותר של וקשטיין היא סדרת שיחות האמן שהוא עורך עם אמנים מכל קצוות עולם האמנות כבר עשרות שנים ומתעד בוידאו. מדובר על מסמך ייחודי ומתמשך שמראה שדה אמנותי עשיר ומתפתח ונותן פרספקטיבה אחרת על עולם האמנות. הסדרה שעליה אנחנו ממליצים היא סידרת המאסטרים שלו – שיחות ארוכות ומעמיקות עם כמה מהאמנים הותיקים והחשובים שפעלו ופועלים כאן. לא מדובר בסרטונים קצרים ותזזיתיים לצפיה אגבית, אלא בשיחות רחבות יריעה ומרתקות ששווה לפנות להן זמן (או לשמוע אותן ברקע לפעילות אחרת) נותן אוויר ומחזק.

השיחות המלאות בקישור

י(ו)צרים – סדרת הרשת של שחף דקל

סדרת הרשת המוערכת של היוצרת שחף סגל מפגישה את הצופים עם יוצרות ויוצרים מובילים מכל קצוות הקשת היצירתית. החל מהמשורר, המוזיקאי והאקטיביסט נטע וינר, דרך הצייר יונתן הירשפלד ועד הזוג המלכותי של אמנות הרחוב דדה וניצן מינץ. בדרך עוברת דקל דרך מעצבי אופנה, קומיקסאים, כוריאוגרפים ועוד ועוד.  הסרטונים קצרים, ערוכים היטב ומצליחים להביא בצורה מונגשת ונעימה את סיפורם של כל אחד וגם של התרבות והיצירה הישראלית. בגלל אורכם, ניתן לטעום את הסרטונים במנות קטנות בכל פעם, או לעשות בינג' אחד של תרבות ואמנות במקום חדשות וחרדות.

הסדרה המלאה בקישור

ערוץ הוידאו של מוזיאון לואיזיאנה בדנמרק

למרות השם המבלבל, לא מדובר במוזיאון מורשת הג'אז בניו אורלינס, אלא במוזיאון חשוב מאוד לאמנות מודרנית ועכשווית בדנמרק. למרות המיקום המפתיע והנידח משהו, הצליח המוזיאון להפוך את עצמו לאבן שואבת ומוקד עליה לרגל לכמה מהאמנים החשובים הפועלים בזירה העולמית בעשורים האחרונים. כמי שממוקם בסוף העולם שמאלה, השכיל המוזיאון לתחזק ערוץ יוטיוב פעיל ומגוון ובו ראיונות מרתקים (באנגלית) עם אמנים ואנשי תרבות מכל העולם. סדרת הסרטונים "עצות לצעירים" היא מרגשת במיוחד ובה אמנים ותיקים ומבוססים חולקים מנסיון חייהם ומהפרספקטיבה שקיבלו במהלך הקריירה הארוכה שלהם כדי לתת מילת חוכמה או שתיים לדור הצעיר. גם לא צעירים יהנו מכך.

הסרטונים בקישור

יאיר גרבוז בשיחה עם דוד וקשטיין

מלאים בהתרגשות לקראת שבוע האיור המתקרב שוחחנו עם יובל סער, עורך מגזין פורטפוליו ומי שיזם את שבוע האיור לפני 9 שנים ואוצר אותו מאז. אדם שנדמה שעלה על הטריק איך להוסיף עוד לפחות שעתיים ליממה ולמלא אותן בעשייה יצירתית. יובל שיתף אותנו בסיפור הולדתו של שבוע האיור, רגע שריגש אותו במיוחד ואפילו הסכים לספר על תערוכה שמעניינת אותו במיוחד השנה. מוזמנים לקרוא ולהכיר יותר את המנוע שמאחורי המפעל האדיר הזה.

רוצים לחוות את שבוע האיור לעומק, לפגוש את המאיירים והאוצרים ולשמוע את כל המידע שמאחורי הקלעים? הצטרפו אלינו לסיורי שבוע האיור במוקדים השונים ברחבי העיר! כל הפרטים והרשמה בקישור

צילום מירב בן לולו

היי יובל, קודם כל ספר לנו איך נולד שבוע האיור?

שבוע האיור נולד מעבודה על תערוכה קטנה בבית האמנים לפני תשע שנים. עניין אותי לבדוק את המקור לפריחה של הסצינה המקומית, ואת השפעת העידן הדיגיטלי על עולם האיור. לא תכננתי לעשות שבוע איור, אבל אחרי שבכל שבוע פרסמתי בפורטפוליו שני ראיונות עם מאיירות ומאיירים, מסדרת הראיונות הזו – איור עכשיו – שכללה לבסוף 100 ראיונות, נולד שבוע האיור הראשון.

למה דווקא איור?

שאלה טובה, ואני לא בטוח שיש לי תשובה אליה. אולי בגלל היכולת יוצאת הדופן של מאיירות ומאיירים להעניק פרשנות מקורית ורעננה למציאות, להגיד משהו אמנותי ועדיין להיות תקשורתי.

ספר לנו על רגע בשבוע האיור שאתה גאה בו במיוחד

בשנה שעברה, 10 ימים לפני מועד הפתיחה המקורי של שבוע האיור, שלהי הסגר השני – ההחלטה לקיים בכל זאת שבוע איור במתכונת פיזית. החלטנו למתוח אותו על פני חודש עד תחילת הסגר השלישי, ולהצליח כנגד כל הסיכויים להוציא אנשים מהבית ולראות אמנות, לתת גם להם וגם לקהילת האיור שביב של אופטימיות.

ספר לנו על שבוע האיור השנה – איך היתה החזרה לפורמט הרגיל אחרי שנת בקורונה?

כמו לרכוב על אופניים אחרי הרבה זמן – בהתחלה קצת משונה אבל תוך שניה ההתלהבות של כולם סוחפת, והנה – כמעט 80 תערוכות. מדהים!

אמנם כולם היו בניך, אבל על איזה תערוכה או פרויקט מיוחד ממש אסור לוותר השנה?

הו, זו באמת שאלה קשה, אבל אם יש תערוכה אחת שאני מאוד סקרן לגביה זו התערוכה ״אמא תחנה״ שתוצג בתדר. אחד הדברים שהכי משמחים אותי בשבוע האיור הוא סטודנטים שעונים לקול הקורא שאנחנו מפרסמים בכל שנה, עוד בזמן הלימודים. במקרה הזה מדובר ביוזמה של בוגרות ובוגרים טריים של מסלול איור במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, שהתחברו תחת השם קולקטיב תמ״א; ואם זה לא מספיק – את התערוכה אוצר זאב אנגלמאיר (!) שהנחה השנה את פרויקט הגמר של כולם (כל אחת בנפרד). הקבוצה מתבוננת בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב כמעין משולש ברמודה מקומי; מרחב שבו הגבול בין אגדות אורבניות לאמת מיטשטש. כמו במצולות הים, גם בתחנה, ככל שהם צוללים עמוק יותר אל מצולותייה החשוכים הם מגלים רבדים של חיים נסתרים מן העין, ומוצאים שבכל אגדה יש גרעין לא צפוי של אמת. במיצג אווירתי שמשלב מדיות של איור, פיסול והקרנה (!), חברי הקולקטיב מציפים את החיים האמיתיים שמתקיימים בתחנה כאן ועכשיו.

מה החלום שלך לגבי שבוע האיור?

יש הרבה חלומות, איפה מתחילים? לעשות תערוכה אחת גדולה עם תקציב ומקום, להביא אורחים מחו״ל ולייצא את שבוע האיור לחו״ל, לגייס חברות מסחריות (בעיקר של מוצרי צריכה) ולייצר מהדורות מוגבלות לכבוד שבוע האיור (דמיינו כניסה לסופר וכל האריזות מאויירות), ליצור פרויקטים גדולים במרחב הציבורי, ועוד ועוד ועוד. אבל כרגע אנחנו מתרכזים בעיקר בלהוציא לפועל שבוע האיור מוצלח, שיאפשר לנו להתחיל לעבוד כבר ביום שאחרי על שבוע האיור של השנה הבאה.

מפת נווה שאנן, עמנואל זילברשניר – מתוך התערוכה אמא תחנה בתדר

בראיון שנתנה סוזן לנדאו לעיתון "הארץ" בעקבות פתיחת חלל אמנות חדש שהיא שותפה בו (קישור לראיון) היא מצביעה על חזרתו של הציור הפיגורטיבי למרכז הבמה. כאישה שכיהנה בתפקידי מפתח ואשר דחתה במשך שנים רבות את הציור ככלל והפיגורטיבי בפרט והעדיפה מדיומים טכנולוגיים ועכשוויים על פניו, אין לנו אלא לקשור את האמירה הזו למעבר שלה לסקטור הפרטי. כן – ציור פיגורטיבי מוכר יותר. עם זאת, ועל אף שגלריות הן עסק כלכלי וכולן מבקשות בסופו של דבר למכור אמנות, אנו שמחים לומר שעולם הגלריות בארץ תמיד היווה במה גם לאמנות אלטרנטיבית, מוזיאלית כביכול, או בקיצור – לא בהכרח מוכרת. אדרבא ואדרבא כאשר נכנסו לתמונה הגלריות השיתופיות והלא מסחריות.

כפי שוודאי הבנתם, תערוכות השבוע לא יעסקו דווקא ביפה או בנוצץ, אלא יראו את האלטרנטיבה, אמנות חשובה, טובה – זו שאנו חיים עבורה. שתי תערוכות איור חדשות במתחם המקרר עוסקות בפנים השונים של העיר העכשווית; פתיחה מחודשת עם תערוכה מרשימה ב"מפעל" בירושלים; ובפינת הבונוס: קיר אמן לטובה לוטן האהובה בבית האמנים בתל אביב.

ואצלנו: מקומות אחרונים לסיור הורים וילדים בשבת הקרובה וסיור חדש בתערוכה "עדות מקומית" יוצא לדרך.

סופ"ש נעים

שני ורנר וצוות Talking Art

"מסה", קיר אמנית לטובה לוטן. בית האמנים. צילום: טל ניסים

שתי תערוכות קבוצתיות חדשות בגלריה המקרר

"ביום, הבתים שומעים את הרחוב" – המרחב העירוני באיורים ושירים אוצרות: איריס ארגמן ורות ביגר והתערוכה "תחנת הבית" אוצרות: רותם קפלן ומיכל תאומי סלע

כמו כל מוסדות התרבות בארץ נפגעה גם הפעילות הברוכה של "המקרר" – מתחם אמנות שהוקם בשנת 2015 במה שהיה המקרר התת קרקעי הענק של השוק הסיטונאי. הגלריה של המקרר כבר רכשה לעצמה שם כמקום המאפשר אמנות אלטרנטיבית מעניינת ובועטת, אולי זה חלק מהאופי הטבוע במקום, ובכל מקרה זה משמח מאוד שהוא חוזר לפעילות. במסגרת פסטיבל האיור תפתחנה השבוע שתי תערוכות קבוצתיות אשר עוסקות בחיים האורבניים. התערוכה "ביום, הבתים שומעים את הרחוב" משלבת איור ושירה ועושה פעולה מעניינת בה הטקסט עוקב אחר האיור ולא ההיפך כמקובל. התערוכה "תחנת הבית" עוסקת בתחבורה הציבורית ובאופנים שונים שאנו חווים אותה.

פתיחה: יום חמישי, 10.12  בשעה 20:00, בהתאם להנחיות התו הסגול. המקרר, רח׳ החשמונאים 90 כניסה אחורית, תל אביב אירוע פייסבוק

"סגור פתוח סגור", תערוכה קבוצתית. אוצר: ד"ר אלעד ירון

"המפעל" הוא פרוייקט שאפתני וחשוב במיוחד שפועל בשנים האחרונות בתמיכה יוצאת דופן ומרגשת למדי של עיריית ירושלים. אסופת אמנים ואנשי תרבות צעירים ונמרצים קיבלה לידה את הטיפול במבנה הנטוש והיפה והפיכתו למרכז תרבות זמני, עד שיימצא לו שימוש חדש. הם התחילו בשיפוץ המבנה המוזנח והשמשתו, ותוך כדי כך הציבו יצירות אמנות, הפיקו ערבי קריאת שירה, דיונים, הקרנת סרטים, הרצאות ועוד – כל הדברים שהקורונה לא אוהבת. החל ממרץ השנה המקום היה סגור ובזמן הזה עסקו החברים בשיפוץ ופתיחה של הקומה השנייה של המקום. יפה מאוד לגלות שחלק מתקציב השיפוץ הופנה לעשייה אמנותית וכך פרנס ותמך באמנים בתקופה הקשה הזו. התערוכה החדשה מגיבה במובן מסויים לתהליך עצמו, תוך שהעבודות המוצגות עוסקות במרחב ומציעות דרכים חדשות, מאתגרות ומשעשעות להשתמש בו.

פתיחה: רביעי, 9.12 בשעה 10:00. המפעל, מרכז לאמנות וחברה, המערבים 3, ירושלים.

הכניסה בהתאם לתו הסגול והנחיות משרד הבריאות – יש להירשם מראש בלינק. 

אירוע פייסבוק.   אתר המפעל

פינת הבונוס: "מסה", קיר אמנית לטובה לוטן. אוצר: אורי דרומר

טובה לוטן היא אמנית ותיקה בשטח והיא ידועה בשימוש המיוחד שלה בחומרים יום יומיים מהסביבה הביתית וההסבה שלהם ליצירות בעלות מטען ונפח מיוחדות במינן. כך עשתה למשל בעבודות בהן השתמשה בחרוזי גיהוץ של משחקי ילדים מהם יצרה משפטים ודימויים טעונים. הפעם היא מציגה עבודת קיר שעשויה בדים, ברגים, רישומים וחלל ריק.

פתיחה: שישי 11.12 בשעה 10:00. בית האמנים, אלחריזי 9, תל אביב

הסיורים הקרובים שלנו

12.12 סיור וסדנה להורים וילדים בכיכר הלבנה של דני קרוון

מיועד לגילאים 6-11 ובליווי הורים

פסלו של דני קרוון "כיכר לבנה" נחנך בשנת 1988 כנקודת מרגוע ותצפית על תל אביב. כיאה לסגנונו המיוחד של קרוון המקום מתאפיין בקווים נקיים ומראה נקי ולבן הנוגד את הקצב הסואן של העיר. בנוסף, המרחב מזמין להשתתפות פעילה של הצופה אשר יכול לשוטט בתוך חלקי הפסל הסביבתי.

בסיור נכיר ונתבונן בפסלי החוץ המפעימים של דני קרוון מהזוויות השונות של הפארק. במקביל נתנסה בשלוש טכניקות שונות של רישום: פרוטאז׳, רישום במחיקה ורישום מתוך התבוננות. טכניקות רישומיות אלו יעזרו לנו לחדד את הראייה שלנו על צורותיו ויופיו של הפארק והעולם

הסיור בהנחיית האמנית מיכל סופיה טוביאס.   פרטים נוספים וכרטיסים בקישור

2.1 סיור בתערוכה "עדות מקומית". בהדרכת שני ורנר

זו השנה ה-17 שתערוכת עדות מקומית מציגה מאות צילומי עיתונות ודוקו שצולמו בישראל בשנה החולפת. מה שמוכר כתערוכת ענק במוזיאון ארץ ישראל הופך השנה לאירוע פתוח לקהל תחת כיפת השמיים בלב המתחם העירוני המתחדש של צפון-מזרח תל אביב. התערוכה מאפשרת לצפות בתיעוד של האירועים החשובים ביותר בארץ ללא שיפוט וצנזורה של פלטפורמה עיתונאית או אחרת. באופן טבעי מרבית מהצילומים מתרכזים בקורונה ובהפגנות שהיו מנת חלקנו בחודשים האחרונים, כאשר אסופה גדולה כל כך של צילומים חושפת זוויות שונות של מבט ושל צילום.

פרטים נוספים וכרטיסים בקישור

גיל אליהו ביניאט- צהל מתגבר את כוחותיו צפון רמת הגולן יולי 2020