ארכיון תגיות: בין השמשות: סוף – סף – מוסף

כאבי גדילה. המלצות הסופ"ש 4-6.7

אחת המלים הכי מדוברות היום בעולם האמנות היא "לימינליות" שוב ושוב היא חוזרת בטקסטים, בתערוכות, בדימויים. הכוונה היא למצב סיפי, כאילו כולנו עומדים על הסף שבין לבין, רגע לפני איזה אירוע גדול מהחיים. אותנו הישראלים, קצת קשה להפחיד במלים גדולות, אנחנו חווים אירועים דרמטיים כל הזמן, ולראיה החודשים האחרונים. בכל זאת, התחושה הזו, כאילו הזמן עומד מלכת, כאילו הכל מואט או תקוע – כמו שקט לפני סערה.

תערוכות השבוע שלנו מוקדשות לתהליך התבגרות: למשחקי הילדות, להעברה בין דורית, לאמנים צעירים, לבוגרי תכניות רזידנסי ובוגרים טריים של מוסדות חינוך ובקיצור לרגע הזה – של בין לבין.

במוזיאון רמת גן תערוכה גדולה שמוקדשת לחוויית המשחק והמשחקיוּת; בבית הבאר תערוכה לאמנית צעירה בוגרת תכנית הרזידנסי; בגלריה אלפרד תערוכה שעוסקת בהעברה בין-דורית (שימו לב – הפתיחה בשבוע הבא), ולקינוח תערוכת בוגרי תכנית האוצרות של הבית לאמנות ישראלית; וסיור בתערוכת הבוגרים של בצלאל.

סופ"ש נעים,
שני ורנר וצוות Talking Art

 

טל הפנר, מתוך התערוכה "עור", בית הבאר, יפו

כל הימים, כל הימים: משחקיוּת באמנות ישראלית עכשווית. אוצרות: עדייה פורת ושרי גולן

איזה כיף ששרי גולן קיבלה את האוצרות של מוזיאון רמת גן לידיה, אם יש מוסד אמנותי שהיה צריך את האנרגיות של גולן – זה המוזיאון הזה. אם תעקבו אחרי הפרסומים האישיים של גולן, תראו כמה חיוניות יש בעשייה שלה, הרחבת הצוות, תקציבים, קשרי חוץ ועוד. בכל מקרה, עוד צעד חכם היא עושה עם תערוכת קיץ שכל כולה תעסוק במשחק ושובבות. נדמה שאין אמן ישראלי שלא משתתף בתערוכה הזו – מכל וכל אספו האוצרות יצירות שעוסקות בסוגיה החביבה הזו. מובטחת לנו תערוכה מלאה צבע, הומור, נאיביות – בקיצור כל מה שילדים (וגם מבוגרים!) צריכים בקיץ העצוב הזה.

פתיחה: החל מ-4.7, מוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית רח׳ אבא הלל סילבר 146, רמת גן

אירוע פייסבוק

"עוֹר", תערוכת יחידה לטל הפנר. ליווי אמנותי ואוצרותי: מעיין מוזס פלטניק ורוני רביב

יש משהו בתולי שנוכח מאוד בתערוכת הזו של טל הפנר. ראשית זוהי תערוכה שמסיימת תקופת שהות אמן של בית הבאר שמוקדשת לאמנים בתחילת דרכם. אך מעבר לכך, הבתוליות היפה הזו באה לידי ביטוי גם באופן ההגשה וגם ביצירה עצמה. הפנר יוצאת אל החופים הלא מוצהרים של יפו, שם – במקום שטבע ותרבות נפגשים באופן לא מבוקר, היא טוענת שהיא מחפשת דרך חזרה למקום קמאי וטבעי. אך מהדימויים וגם מהטקסט, עולה שיש שם גם חיפוש אחר נשיות פראית, כזו שלא מוגבלת על ידי מבט גברי או סמני תרבות אחרים. זו תערוכה בוסרית, יש בה תום שמוקדש לנערות צעירות, לאמניות בתחילת דרכן, יש בה דימויים שכבר ראינו. בכל זאת, משהו בחשיפה למסע שהפנר עוברת, הוא מרגש ומיוחד. כדאי ללכת.

פתיחה: יום חמישי, 4.7 20:00 בית הבאר, דרך סלמה 6, יפו
אירוע פייסבוק

"חבל טבור", תערוכה קבוצתית: רות אור, שרית אכטנברג, מיכל בלייר וספא קדח. אוצרת: שלומית ליוור

התערוכה הזו נפתחת רק בשבוע הבא, אבל היא כל כך התאימה לנו לנושא של השבוע, שלא יכלנו לוותר. תמיד אנחנו מדגישים בסיורים שלנו, איך אמנות חייבת להיקרא ולהילמד ביחס לקונטקסט שבו היא נוצרה, וביחס לזה בו היא מוצגת. במובן הזה, לשושלות משפחתיות ואמנותיות יש חשיבות רבה, המורשת שבתוכה צומחת האמנית משפיעה עליה – לטוב ולרע. התערוכה הזו מציגה ארבע אמניות ישראליות עכשוויות אשר בוחנות את ההשפעה הישירה שהיתה למקום, לזמן ולמשפחה בה נולדו. כל זאת כחלק ממקבץ התערוכות השנתי של גלריה אלפרד: "בין השמשות: סוף – סף – מוסף", מקבץ שהוקדש לתחושה הלימנלית שכולם מדברים עליה – של תקופה שמתאפיינת בתחושת בין לבין, או רגע לפני משהו גדול שהולך לקרות.

פתיחה: יום חמישי, 11 ביולי 2024, בשעה 20:00 שביל המרץ 6, קרית המלאכה, תל אביב

מידע נוסף באתר הגלריה

פינת הבונוס

תערוכת הסיום של בוגרי תכנית יונה פישר לאוצרות עכשווית ומוזיאולוגיה, בית לאמנות ישראלית. אוצרת מלווה: תמי כץ-פרימן

"רַק תְּבוּנַת לֵב תְּתַקֵּן" – שמה של התערוכה לקוח משירו של אהרן שבתאי "תיקון"  שנכתב לאחר השבעה באוקטובר. התערוכה של פרחי האוצרות של שנה זו, מוקדשת לאחת מתוך מקבץ התערוכות המכונן שאצר מוטי עומר על אמנות שנות השבעים בארץ. התערוכה "תיקון" בחנה את האופן בו אמני שנות ה1970 הגיבו למצב הפוליטי הסוער דאז, זו תערוכה שעדיין לומדים עליה בכל מסגרת לימודי תולדות האמנות הישראלית, בשל החשיבות שלה. התערוכה העכשווית נוצרה כמחווה לתערוכה הזו אך גם כתזכורת נוספת לכוחה המרפא של האמנות, במיוחד בזמנים רעים כמו אלה.

פתיחה: יום שני 8.7, בשעה 19:00 בית לאמנות ישראלית, מוזיאון יפו העתיקה

מידע נוסף ורשימת האוצרים והאמנים המשתתפים

סיורים בתערוכת הסיום של התואר השני של בצלאל בתל אביב 6.7, 12.7

התואר השני של בצלאל הוא כנראה "בית הגידול" החשוב והפורה ביותר של אמנים ישראלים צעירים. הסניף התל אביבי של האקדמיה הירושלמית הותיקה מתהדר ברשימת בוגרות ובוגרים מפוארת, שרבים מהם מאכלסים את המקומות הגבוהים ביותר של האמנות הישראלית והעולמית. תערוכת הבוגרים של התואר השני של בצלאל, אם כן היא ה-מקום לגלות את מי שחלק מהם יהיו כוכבים זורחים בשמי האמנות המקומית בשנים הקרובות ולהיות שם כשהם מתחילים את דרכם.

פרטים נוספים ורכישת כרטיסים בקישור

שרית אכטנברג, מתוך התערוכה "חבל טבור", גלריה אלפרד

אהרן שבתאי / תיקון

אֶת הַזְּוָעָה
אֶת הָאָסוֹן הַנּוֹרָא
אֶת הַחֶרְפָּה,
אֶת שִׁבְרֵי הַסִּכְלוּת,
אֶת טִמְטוּמֵי הַדָּת
אֶת חֶשְׁכַת הָעֵינַיִם
אֶת אַלִּימוּת הַיֵּאוּשׁ
לֹא יְתַקְּנוּ לֹא קָצִין,
לֹא פְּצָצָה, לֹא מָטוֹס,
לֹא עוֹד דָּם.
רַק תְּבוּנַת לֵב תְּתַקֵּן
רַק הָרוֹפְאָה, הָרוֹפֵא, יְתַקְּנוּ,
יְתַקֵּן רַק הַמּוֹרֶה הַטּוֹב,
הַמּוֹרָה הַטּוֹבָה,
הַחוֹבֵשׁ, עֲרָבִי, יְהוּדִי,
יְתַקְּנוּ הַנּוֹסֵעַ הַשָּׁלֵו, רוֹכֵב הָאוֹפַנַּיִם,
נוֹשֵׂא הַכָּרִיךְ
הַצּוֹעֵד בָּרְחוֹב.
פּוֹקֵחַ הָעֵינַיִם יְתַקֵּן,
הַדּוֹבֵר בְּחֶמְלָה יְתַקֵּן
הַמַּקְשִׁיב יְתַקֵּן,
הַמַּשְׂכִּיל יְתַקֵּן,
הַמַּמְתִּין וְחוֹשֵׁב יְתַקֵּן,
יְתַקֵּן הַמַּדְרִיךְ
בְּדַרְכֵי הַנְּדִיבוּת, הַחִבָּה,
הַצַּיָּר יְתַקֵּן, הַמְּשׁוֹרֵר,
יְתַקְּנוּ תַּלְמִידֵי הַשָּׁלוֹם,
גַּנָּנֵי הַשָּׁלוֹם.

צפים. המלצות הסופ"ש 23-25.11

לא מזמן הוצאנו סיורים מודרכים בתערוכה של סיגלית לנדאו במוזיאון ישראל. באחד הטקסטים שהתלוו לתערוכה התייחסה לנדאו לתחושת הציפה בים המלח: בין חיים למוות; הגוף הצף נרגע מצד אחד אך חרד בו זמנית בשל כל טיפת מי מלח שעלולה להיכנס לעיניים או לצרוב את הפצעים. התיאור הזה מתאים לנו עכשיו. כולנו מדברים על חזרה לשגרה, אך יודעים בליבנו שהיא לא אפשרית לחלוטין, יש בנו את הצורך לחזור לחיים, להמשיך, להתגבר, אבל הלב כואב ואנו יודעים שזה לא נגמר עדיין באמת.

התערוכות שבחרנו להציג בהמלצות השבוע מתייחסות באופן כזה או אחר למים, אבל מטלטלות את הגוף הצף. בכלל נדמה שלראות אמנות אחרי ה-7 לאוקטובר, זה כבר לא אותו הדבר, הכל נצבע באירועי היום הזה והכל מקבל משמעות נוספת לאור המצב.

אבל הגוף רוצה לצוף, והנשמה רוצה לראות אמנות, ואמנים רוצים להישמע, והעולם ממשיך.

מאחלים לכולנו ימים שקטים במהרה,

שיחזרו כל החטופים שלנו

ושיהיה סוף שבוע הכי נעים שאפשר.

שני ורנר,

וצוות Talking Art

יעל הוניג, מתוך התערוכה "והים איננו מלא", גלריה אלפרד

"בריכה עירונית", תערוכה קבוצתית, אוצרת: מיכל קרסני

מה יש בה בבריכה הציבורית שמרתק כל כך את היוצרים לאורך השנים? כנראה משהו במפגש בין הציבורי והחשוף לרגע האינטימי כל כך של הגוף, המאמץ, התגובה הפיזית והרגשית לתחושה של המים. התערוכה החדשה ב"ארטורה" שבעמק חפר שוזרת יחד יצירות שונות שנעשו בהשראת הבריכה, תחת הכותרת השאולה מהספר של אדוה בולה "בריכה עירונית". בטקסט של התערוכה מציעה האוצרת שהיא: "פותחת בפנינו את האפשרות להתבונן בחלל (בריכת השחייה) כמרחב בטוח המאפשר ניתוק, כלי קיבול להרהורים ושיחות פנימיות נוקבות, לבחון מקרוב את התנועה המדיטטיבית והאקט המרפא בשהייה במים ובשחייה".
קשה לחשוב בימים האלה על טבילה ממשית וחופשית בבריכה, אבל התחושות שלה עוד נוכחות בגוף ובזיכרון של כולנו, ונדמה כי תחת צל המלחמה, אלה מקבלים משמעות חדשה.

בהשתתפות: אווה אבידר, תום ברטוב, יונתן גולד, ינון גל-און, שרון גלזברג, רעות דפנא, אילנית שרף ויגודסקי, אדיר כהן, חן כהן, מורן לוי, ניר ג'ייקוב יונסי, אורלי מונטג, עידו מרקוס, אבשלום פולק, שונית פלקו-זריצקי, אילת רוזנברג, טליה רז, אדם שפי גל.

פתיחה: שישי 24.11 בשעה 11:00. גלריה ארטורה, קמפוס רופין, עמק חפר

פרטים נוספים באתר הגלריה

"והים איננו מלא", תערוכת יחידה ליעל הוניג

בשנים האחרונות פועלת גלריה אלפרד על פי מתכונת מעניינת לפיה לכל שנת תערוכות יש כותרת רעיונית שמוצגת כקול קורא אליו מגיבים אמנים שונים. שנת 23-24 נפתחה תחת הכותרת בין השמשות: סוף – סף – מוסף. השנים האחרונות לא היו יציבות בלשון המעטה, ביציאה ממשבר הקורונה נדמה שרודפים אותנו אסונות ומשברים גלובליים ולאומיים, הקרקע לא יציבה וכולם מרגישים את זה. בין השמשות, כעת של שינוי או מעבר מתקופה לתקופה, ממצב תודעתי כזה לאחר, והימים הנוכחים מדגישים זאת ביתר שאת. בתערוכה שתפתח השבוע מציגה יעל הוניג עבודות וידאו המתחקות אחר ציורי הטיפטיך של הרנסנס המוקדם ובמיוחד אחר ציורים של ברויגל ובוש. בתוך השפה החזותית המובהקת שלהם – ערבוב סמלים, רמזים דתיים, אימרות ופתגמים, חוסר היררכיה ושפע – משחקת הוניג עם סמלים מקומיים וציוניים בפרט. מעניין לראות את הגבוה והנמוך, החילוני והדתי מתערבבים, וכמובן כמו כל אמנות בזמן האחרון – גם לקרוא אותה ביחס למצב העכשווי.

פתיחה: יום חמישי, 30.11 בשעה 20:00, גלריה אלפרד שביל המרץ 6, קרית המלאכה, תל אביב

"רוחות", תערוכת יחיד לדניאל קיצ׳לס, אוצר: אמיר בולצמן 

כבר כתבנו כאן בעבר על חשיבותה של אמנות הסאונד בתוך האמנות העכשווית ועל חלקה בצרכי הקהל המשתנים בתקופה בה גירויים ויזואליים כבר מתחילים להישחק. לא מזמן עבר מבנה בית התה מהחצר של וילה שרובר השכנה אל בית הנסן. כמבנה לשימור הוא לא שינה את צורתו אך תפקידו השתנה, ובמיוחד ביחס לאקוסטיקה המיוחדת שנוצרת בו. עבודת הסאונד של קיצ'לס שתוצג/תושמע במקום היא מיצב המורכב משני פסי קול שחוברו יחד. קיצ'לס השתמש בראיון מוקלט של יצחק רבין משנת 1994, והרכיב עליו פס קול של מקהלת גברים עכשווית. רבין של שנת 1994 – שנה לפני הרצח, משרטט בראיון את דעותיו לגבי בסיס הקיום, הקונפליקט והשבר של החברה הישראלית. כמעט 30 שנה מאוחר יותר, בתוך בית התה ובליווי המוזיקלי הופך הראיון לעדות מטלטלת של מי שחזה אולי את המקום שבו אנו נמצאים היום.

פתיחה: יום חמישי, 23.11 בשעה 19:00, בית התה – גלריית סאונד בבית הנסן, רח' גדליהו אלון 14, ירושלים

בעקבות הביקוש: סיור נוסף – אוסף דובי שיף במלון גורדון ביץ' 24.11 בצהריים, בהדרכת עמית רובין

הצטרפו אלינו לסיור מיוחד המתמקד בשיטוט במסדרונותיו של מלון "גורדון ביץ'", שם מוצג אוסף דובי שיף המרהיב לציור פיגורטיבי ריאליסטי. זהו סיור המציע מפגש בין עולמות, וביקור באחד החללים המפתיעים בתל אביב, עם תצוגה לא שגרתית ואמנות יוצאת מהכלל.

תצוגת אמנות עכשווית מעולה במלונות יוקרה היא טרנד עולמי ומה שמייחד את מלון גורדון ביץ' בתוך הטרנד הזה הוא כי על קירותיו תלויות אך ורק יצירות מאוסף דובי שיף הנחשב לאמנות. השילוב הזה בין אחד מאוספי האמנות החשובים בארץ לבין חללי המלון המוקפדים יוצר חוויה אחרת שמעשירה את שני הצדדים.

הכנסו איתנו אל מאחורי הקלעים של המלון והאוסף

הסיור מתחיל בשעה 13:00. אורך הסיור כשעה וחצי-שעתיים

במקום ישנו מרחב מוגן והוא פועל על פי תקנות פיקוד העורף

פרטים נוספים והרשמה בקישור

בית התה בבית הנסן, צילום דור קדמי