ארכיון תגיות: אריק לוי

עץ. חיים. מוות. המלצות הסופ"ש 3-5.11.16


ענת רוזנסון בן-חור, גלריה זימאק

כמה כייף זה סופי שבוע כאלה, בהם נפתחות המון תערוכות חדשות ומסקרנות. קשר סמוי ישנו בין התערוכות שנבחרו השבוע, והוא העיסוק בחומר כנקודת מוצא, ובעיקר העץ. ראשית, בתערוכה פורמלית גרידא שעיקרה חיתוכי עץ בגלריה רוזנפלד. בתערוכה החדשה בגלריה זימאק, שני אמנים צעירים משתמשים בעץ ובוחנים את הפער בין הדו לתל ממד, ואילו באלון שגב יציג אריק לוי פסלים דמויי עץ שיש בהם משהו כואב ועוצב, ומהפנט בה בעת. כמו כן, אתם מוזמנים השבוע לביקור בסלון ביתו של הגלריסט עודד שתיל, ויש לנו גם סיור חדש על הפרק. כל ההמלצות לפניכם.
עריכה ותוכן: שני ורנר

להמשיך לקרוא

ליין סיורי האמנות "שישי קולטורה" חוזר בגרסת חורף, הזדמנות לקצת קולטורה בסוף השבוע

סיורי גלריות בליווי הדרכה יחשפו את סצנת האמנות התוססת של תל אביב – מגוונת בסגנונות, תכנים ושאיפות.
בסיורים נבקר בגלריות בעלות אופי שונה – מגלריות מובילות ועד לגלריות ניסיוניות, וממסחריות לבעלות אג'נדה חברתית. נראה תערוכות של אמנים מהארץ ומהעולם, העוסקים בתכנים שונים ופועלים באופנים מגוונים. נזכה לפגוש את האנשים המובילים בתחום: בעלי גלריות, אמנים ואוצרים, ואף נבקר בסדנאות האמנים שם נחשף לסביבת העבודה של האמן ונזכה לראות את תהליכי העבודה מרמת הרעיון ועד לביצוע.
סיורי הגלריות מתקיימים כל פעם במקום אחר, כי אנחנו רוצים לראות את התערוכות הכי טובות בעיר.

להמשיך לקרוא

מדור חדש באתר: המלצות לסיור גלריות

אריק לוי, רכיבים פרימיטיביים
גלריה אלון שגב, עד 25.12.14
אריק לוי הוא אחד המעצבים התעשייתיים הבולטים היום בעולם, ובשנים האחרונות החליט "לחצות את הקו" ולהשתלב בעולם האמנות. "רכיבים פרימיטיביים" הינה תערוכת היחיד השלישית שלו בגלריה אלון שגב והיא ממשיכה את העיסוק שלו בתופעות טבע ובמפגש שלהן עם האדם העכשווי. התערוכה מורכבת מפסלים עשויי ברונזה מבריקה ועץ הבנויים מאלמנטים דמויי אבן (מוטיב שמגיע משפת העיצוב של לוי) הניצבים זה על גבי זה באופן המשלב גסות אורגנית ומלאכת מחשבת עדינה המסתמנת בתחושה כי הם מטים לפול. לצדם עבודות קיר עשויות בחומרים דומים. אוסף לוחות דמויי יהלום מגובבים זה על זה כמו דוגמאות בחנות שטיחים ולב עשוי חוט תיל מוזהב ופתייני.
לוי טוען כי יש בתערוכה חיפוש אחר "המרכיב הבסיסי ביותר", זה של העולם שלנו וזה של נפש האדם. כוונתו ליצור עימות בין תת מודע בלתי נשלט ובין איזון אינטלקטואלי. כמו שהטבע פוגש את האדם והמכונה שלו, כך נפגשים בתערוכה אלמנטים בסיסיים העוברים אדפטציה אל עולם דיגיטלי מהוקצע, ואנו הצופים אמורים לפענח את המפגש הזה ולסווגו לתבניות מוכרות. תחושה זו מתגלמת היטב אל מול שלושה לוחות פלדה מלוטשת ומבריקה שלוי ירה עליה במטווח כך שהיא מחוררת על ידי הקליעים. כשניצבים מולם אנו משתקפים בהם וכמו מתאחדים עם הדימוי, גופנו מחורר, פצוע. פרויד היה קורא לזה "האל-ביתי", דימוי שהוא מוכר וזר בו זמנית, שמצמרר אותנו לרגע, עד אשר אנו מעבדים באמת במה אנו מסתכלים.
בשורה התחתונה: תערוכה מרהיבה ביופייה. על אף כי הרעיונות מעט רופפים, בהחלט שווה ביקור.

להמשיך לקרוא