"חלב החלומות", זהו השם שנתנה האוצרת האיטלקיה צ'צ'יליה אלמאני לתערוכה המרכזית בביאנלה ה-59 בונציה. שם התערוכה לקוח מתוך ספר ילדים שכתבה האמנית הסוריאליסטית לאונורה קרינגטון (2011-1917) בו היא מתארת עולם קסום שבו החיים משתנים כל הזמן ומומצאים מחדש בעזרת הדמיון. אדם הופך לחיה ולהיפך, טוב הופך לרע, הגוף עובר מטמורפוזות והכל מתקבל על הדעת וחופשי. הספר נכתב בתקופה שבה הגדרות הזהות וההתניות החברתיות היו מקובעות מאוד והשפיעו באופן אישי גם על קרינגטון שבסופו של דבר הודחה לחיי גלות, כך שהספר מהווה גם ביקורת על השמרנות של התקופה. באופן דומה, גם התערוכה שאצרה אלמאני נעה על הציר שבין חגיגה של זהויות, פנטזיה מתירנית ושפע לבין ביקורת פוליטית נוקבת; ומעל הכל ניסיון לספר סיפור חדש – להציג היסטוריה אלטרנטיבית עם גיבורות חדשות, מתוך ניסיון להתאים לעתיד אלטרנטיבי שבא אל סף דלתנו.

כאירוע האמנות החשוב בעולם, הביאנלה תמיד משקפת את המגמות הבולטות בשדה האמנות מבחינה סגנונית ומבחינה תמטית נושאית. אך כיוון שאמנות לעולם אינה מנותקת מהחיים, הביאנלה היא גם חלון להביט דרכו על נושאים שמעסיקים את האנושות בנקודת הזמן הזו, על תנועות גאו-פוליטיות, על פוליטיקה של זהויות, כלכלה, אקולוגיה וחוסר היציבות האקזיסטנציאליסטי שהאנושות חווה כיום. רגע לאחר סיומה של המגיפה ובעוד הדיה עדיין מרחפים מעלינו, יוצאת לאור אחת התערוכות המכוננות של העשור האחרון. עושר של מחזות אסתטיים – פרשנויות מכל קצוות תבל, על הרגע הזה שנדמה שמסמן את תחילתו של פרק חדש בתולדות האנושות.

מתוך ניסיון להיצמד לתאוריה ולרוח של אלמאני בחרתי ביתנים ותערוכות לווין שלא כדאי לפספס לדעתי (השארתי בצד את ההמלצות המובנות מאליהן – קהינדה ווילי, אניש קאפור, אנסלם קיפר סימון ליי והביתן האמריקני ועוד).

גזור ושמור – אלה ההמלצות של שני ורנר.

אתר הביאנלה בקישור

Adina Pintilie "You Are Another Me – A Cathedral of the Body"
הביתן הרומני מיצב וידאו 45 דק', כל שעה עגולה. ג'רדיני

עבודת הוידאו של עדינה פינטילי היא מהסוג שלא רוצים לראות, לא מפתיע שרוב האנשים יוצאים מחלל התערוכה בתוך דקות ספורות. עם זאת, אמיצי הלב שיעזו להתמסר לעבודה יצאו עם חוויה מטלטלת, מפכחת ובלתי נשכחת. פינטילי ממשיכה את עיסוקה בגוף ובטאבו ומציגה את אלה שהיו בצללים לתקופה ארוכה מדי – נכים, זוגות חד מיניים, טרנסג'נדרים ונשים בגיל העמידה – וזאת, באופן אינטימי, חשוף ואפילו אירוטי. הדמויות בסרט מספרות את סיפורן בטבעיות ובאופן לא מתנצל, כך שיש איזו פשטות שמעצימה עוד יותר את הדרמה הגדולה המתחוללת בנו במהלך הצפייה. מסמך חשוב מאוד לצפייה.

Gian Maria Tosatti "History of Night and Destiny of Comets" 

הביתן האיטלקי, מיצב פיסולי. ארסנלה

ג'אן מריה טוסאטי נחשב לילד הרע של האמנות האיטלקית העכשווית לאחר שבשנים האחרונות השתלט על עשרות חללים נטושים ויצר בהם את המיצבים הענקיים שלו. הוא נוטה לבחור במקומות שההיסטוריה המקורית שלהם כבר טעונה ושנויה במחלוקת, מה שצובע את היצירה בטון פוליטי מובהק. בביאנלה יצר טוסאטי מיצב המתחקה אחר ההיסטוריה הכלכלית והתעשייתית של איטליה – החל מהפריחה שלאחר מלחה"ע ה-2 ועד ההתרסקות בשנות ה1970. אנו מוזמנים להיכנס ביחידות אל החלל הענק ולשוטט במפעלים הנטושים, לקול נורות הניאון והרדיו שנותר דולק. המסלול בתערוכה מסתיים בתמונה שנדמית כווריאציה עכשווית וכבר לא נשגבת לציור המפורסם "הנזיר מול הים" (קספר דויד פרידריך, 1809 בקירוב), בעודנו מביטים אל עבר מזח נטוש וחשוך ונותרים עם השאלה "מה הלאה?"

Uffe Isollotto "We Walked the Earth"
הביתן הדני, מיצב פיסולי תלוי חלל. ג'רדיני
ברשימות של סיכומי הביאנלה, מעטות הפעמים שהופיע בהן הביתן הדני, אולי בשל העובדה שהוא מעט דרמטי ושקוף "מדי". הכניסה לחלל מדמה חווה דנית מסורתית, אם כי מהר מאוד עולה תחושה מטרידה של מקום שהיו בו בעבר חיים, וכעת הוא נטוש ומת. הדמויות בתמונה הזו – שני קנטאורים זכר ונקבה, מתגלות בשני החדרים הצדדיים ואז המוות הופך מובן מאליו. דווקא הבחירה בקנטאורים מוזרה, אמנם הם קשורים למיתולוגיות הדניות, אך הם היו יצורים שסימלו מלחמה ומדון ואילו במיצב נדמה שאנו חודרים דווקא לעולם של תום וטוהר. כך או כך, המיצב הוא עדות לעולם שהיה ואיננו, תא משפחתי שדבר מה חדר והשמיד אותו. אנו הצופים צריכים להתמודד עם הדברים הלא פתורים ולתהות איזה היקש יש בין התערוכה לעולמנו אנו.

ביתנים נוספים שכדאי לבקר: פולין, ונציה, בלגיה, יפן, נורדי, ערב הסעודית, הולנד (ממוקם מחוץ למתחמי הביאנלה).

כתמיד, במקביל לביאנלה נפתחות שלל תערוכות במוזיאונים ובגלריות שבעיר בהן תוכלו למצוא כוכבים רבים של שמי האמנות העכשווית. השנה באופן יוצא מן הכלל, גם התערוכות החיצוניות ותערוכות הלווין מצטיינות באופן מיוחד. עם כל השפע הזה, באמת שהבחירה מה לראות היא קשה במיוחד.

לואיז נבלסון "Persistence" כיכר סאן מרקו

לפני 60 שנה בדיוק ייצגה לואיז נבלסון את ארה"ב בביאנלה בונציה. ה"אגדה" מספרת שכאשר הגיעו העבודות לתערוכה, נבלסון פתחה את הארגזים וברגע האחרון השתמשה בהם כדי להמשיך ולשנות את העבודות שיוצגו בביתן. הפעולה הזו העידה על שני דברים: האחד שיצירת האמנות אינה מונומנטלית ויכולה גם להשתנות והשני הוא שהיצירה מורכבת מכל הבא ליד. תערוכה רטרוספקטיבית קטנה ומדויקת לאחת האמניות החשובות באמנות המודרנית, זו שהיתה בין הראשונות לנסח את מה שייקרא לימים – מיצב.

מידע נוסף בקישור

מרלן דומא "Open – End", פאלאצו גראצי

עוד מאסטרית של אמנות מודרנית הנושקת גם לעכשווי היא האמנית הדרום אפריקאית מרלן דומא. על החלל המרהיב של פאלאצו גראצי (במקום בו הוצג חלק מתערוכת הענק של דמיאן הרסט) חולשת דומא עם עשרות ציורים המציגים את שפתה המיוחדת, ובשקט בשקט מחלחלים לנשמה. עבודתה של דומא מתייחדת בטכניקה ציורית המשלבת צבע בדלילות משתנה, מה שיוצר אפקט רב ממדי לציור; את הדימויים היא שואלת מתוך המדיה והיא מעזה לגעת בנושאים כמו מיניות, מגדר, פורנו, אפרטהייד ועוד. תערוכה מהפנטת, קשה ומרגשת.

מידע נוסף בקישור

צ'ון קוואנג יונג "Times Reimagined", פאלאצו קונטריני

קוואנג יונג  – אמן קוריאני ותיק, הצליח ב-30 השנה האחרונות לפתח טכניקה מיוחדת של פיסול ותבליט שעשוי כולו מקופסאות נייר קטנות. הוא עושה שימוש חוזר בנייר שיוצר בעבודת יד מסורתית (Han Ji) ושומש בספרים עתיקים, מקפל אותו לקופסאות שמזכירות עטיפות של צמחי מרפא ומשתמש באלה כחומר גלם. הדימויים השונים שנוצרים לקוחים מתוך עולם הגיאולוגיה והבוטניקה ומבקשים לעורר מודעות למצב הטבע בעידן העכשווי. תערוכה ענקית ומרהיבה שמצליחה לתת FIGHT הגון לאניש קאפור, אפילו בלי להתכוון לכך.

מידע נוסף בקישור

רוצים לראות הכל? הצטרפו אלינו לסיור עמוק ומעשיר עם שני ורנר בביאנלה בונציה בספטמבר הקרוב

כל הפרטים בקישור

רוצים לקבל קובץ PDF עם כל המידע במרוכז? שלחו לנו הודעה במספר הבא

להתראות!