לילה. גבר עומד על גג ביתו ומביט על הבניין השכן. בידו הוא אוחז פנס ומאיר את הבניין בזווית ועוצמה כאלה שהוא יכול להטיל עליו את צלליות כף ידו השנייה. הצללית משחקת על הבניין ובסוף נבלעת אחת האצבעות בריבוע שחור, חלון פתוח. אי אפשר לדעת כמה פעמים עשה זאת בעבר – טרם תועד הדבר בצילום, ואי אפשר לדעת מה עוד הוא עושה; אולי שותה בירה, אולי הוא עירום, אולי הוא צוחק לעצמו מעצם מעשה החדירה המזויפת, הארוטית כמעט. אולי אף פסע עובר אורח ברחוב וראה את משחק הצלליות, וחייך גם הוא לעצמו בחסות חשכת הלילה העירוני. כך – במסתורין וגם בשובבות, נרקם גוף עבודותיו של דיווי בראל המוצג כעת בתערוכה שובת הלב "אני עפה" בגלריה אינדי.

להמשיך לקרוא ←