תערוכות השבוע מדגימות עד כמה הציור, מעבר להיותו "צבע על בד", יכול להיות עמוק, מורכב ומלא משמעות. דרך דמויות, צבעים ודימויים, הציורים יוצרים דיאלוגים על זהות, רגשות וחוויות אנושיות, ומזמינים את הצופה לעצור, להתבונן ולהרהר במה שמעבר למשטח היצירה.
בשבועות האחרונים אנחנו ממש חובקי עולם – אלעד נסע מבלה את הקיץ בברלין, מיכל סופיה בחופשה בפריז ויעל נסעה לביאנלה בונציה. באותו הזמן רשת הלוקאלז שלנו הולכת ומתרחבת לעוד ועוד ערים באירופה. כמובן שאלה מאיתנו שנשארו בארץ ממשיכים לדבר אמנות ביתר שאת. גם תערוכות השבוע ממוקמות בפינות שונות של הארץ, אך המשותף לכולן הוא אמנות טובה ומעוררת מחשבה.
תערוכות השבוע מעדיפות את הסיפור האישי והקטן על פני רעיונות גדולים וגרנדיוזיים. אולי נכון יותר יהיה לומר שתערוכות השבוע מביטות על אותם רעיונות גדולים דרך המשקפיים האישיים והאינטימיים. האמנים והאמניות המציגים לא מעוניינים לוותר על תאוריות, רעיונות וטקסט, אבל הם מבקשים להזכיר לנו שבסוף ובתחילת כל אלה נמצא האדם – על מחשבותיו, רגשותיו ונטיות לבו.
