לפי הסטראוטיפ המקובל – דלת הסטודיו אמורה להישאר סגורה כדי לתת לאמנים שקט ושלווה לעשות את עבודתם ואילו חלל התצוגה האידאלי הוא חלל סטרילי חסר זהות. אך מה קורה כשאמנים ואמניות יוצאים החוצה מדלת הסטודיו ומתחברים לדופק החיים? תערוכות השבוע מבקשות להוריד את האמנות ממגדל השן אל גובה האדמה או הרחוב ולבחון מה קורה שם ומה אפשר להרוויח מהמפגש.
אמנות היא הרבה דברים – היא נשגבת ופיוטית, נוגעת בנימי הנפש הדקים ביותר ונותנת בסיס רוחני גם לחיים החילוניים ביותר. ומצד שני היא אובייקט מסחרי, מותאמת למצב רוח משתנה של האמן והצופה, שלא לומר מותאמת לצבע הספה בסלון. בשבילנו המתח הזה הוא אחד מהדברים שהופכים את האמנות למרתקת ורלבנטית תמיד. בין אוהל מועד למטבח, בין שני אבות רוחניים של עולם האמנות ובין הגוף והקו – תערוכות השבוע מפגישות בין עולמות שונים ועושות זאת בדרכה הייחודית של האמנות.
התפרקות היא מילה מפחידה. אף אחד מאיתנו לא רוצה להתפרק, או שיתפרקו הדברים עליהם עמלנו לבנות. אך יכול להיות במילה הזו גם צד אופטימי – התקווה כי מתוך הפירוק ניתן יהיה לבנות מחדש בצורה טובה ויציבה יותר. תערוכות השבוע עוסקות בפירוק של המעשה האמנותי ודרכי התצוגה שלו. מה נבנה לאחר הפירוק הזה? נצטרך ללכת לראות.
המלצות השבוע נמצאות על הציר שבין עושר ועודפות לבין צמצום ומינימליזם. אל תבקשו מאיתנו לבחור מה אנחנו מעדיפים כי זה כמו לבחור בין אבא לאמא. כל אחת מהגישות האלה היא עולם ומלואו שמתחברת לצדדים אחרים של החוויה האנושית וזה בדיוק היופי באמנות.
ואילו אנחנו שופעים בהתרגשות כי יש לנו בשורות גדולות לשתף!
אחרי שבועיים של אירועי אמנות ענקיים ומפוצצים כמו אוהבים אמנות וצבע טרי ורגע לפני שנכנס לטירוף המשמח של שבוע האיור (עדכונים ממש ממש בקרוב) החלטנו לחזור במדור לתערוכות קטנות וצנועות. תערוכות השבוע עוסקות כולן במחווה אמנותית – כזו שלוקחת השראה מעבודתם של אמנים גדולים מהעבר או שעושה שימוש באמנות ככלי להבעת אהבה וגעגוע.
בבית האמנים בתל אביב מציגה אניסה אשקר את תוצרי שהות האמן שלה בפריז שהיתה בשבילה מרחב נייטרלי מהעיסוק המתמיד בשפה וזהות; במרכז לאמנות עכשווית בערד עוקבת דנה דרויש אחרי להקת כלבים מיוחדת ושואלת באמצעותה שאלות על מוסר ואתיקה; ובגלריה השיתופית בקיבוץ כברי חוזרת איילת השחר כהן למקום בו הציגה את תערוכת היחיד הראשונה שלה ומציגה קולאז'ים מורכבים שנוצרו מליקוט אקלקטי בשנת הקורונה.
הללויה! כמה חיכינו לרגע הזה שאפשר יהיה שוב לכתוב המלצות במתכונת הרגילה שלהן. לבחור מתוך שלל אירועים ולהמליץ – כמו פעם.
בגלריה זוזו בעמק חפר תפתח תערוכה מרגשת כמחווה לאבנר כץ; בית תרבות חדש נפתח בירושלים ובו תערוכת יחיד של גיא זגורסקי; אירוע רב תחומי ומתמשך באטליה שמי בצפון; ובפינת הבונוס – מחיר מיוחד להרצאה של יונתן אולמן על .. הסימפסונים. מגניב.
המלצות השבוע מתמקדות באמנות המגיבה למצב החדש – בין אם במיקום שלה או בתכנים שהיא מעלה. השבוע (ובתחילת שבוע הבא) אנו ממליצים לכם לתפוס את שלהי הקיץ ולצאת לצרוך אמנות במרחב הפתוח, או לשלב אמנות בטיול למחוזות אחרים. בשבוע הבא ייפתח פסטיבל הצילום ה-8 שמצא דרך מקורית לצאת מהחלל הסגור על מרחבי אתר הבנייה בכיכר המדינה; תערוכה של יואב בן דב תפתח בגן אולי בעין הוד; בקיבוץ כברי תערוכה קבוצתית המגיבה לערעור תחושת הביטחון הבסיסי המלווה את הימים האלה; מוזיאון על התפר בירושלים מגייס כספים להמשך פעילותו ומציע הרצאה של האוצרת נירית נלסון על אמנים שעוסקים בבידוד והתבודדות; ולסיום – נותרו מקומות אחרונים בסיור שלנו בתערוכה "בחזרה אל הטבע" בגן הבוטני בירושלים.
לפנינו תערוכות המתמקדות בתגובות אומנים אלה על אלה. כך, במוזיאון תל-אביב מיצג רדיקלי בנושא זה; בסטודיו של הפסל המיתולוגי יחיאל שמי תגובה אירונית על עבודותיו; ובסדנת האומנות בתל-אביב מעצבת היוצאת לשוטט ברחובות כשעל גופה יצירות אומנות שעיצבה.
זויה צ'רקסקי, תערוכת מכירה למען ספריית לוינסקי, בית בנימיני קשה להתחיל את ההמלצות כרגיל, אחרי הטרגדיה של השבוע החולף. בנג'מין מץ, אמן צעיר ומבטיח שהשתתף כבר בכמה פרויקטים ותערוכות בארץ ובעולם והיה בשנתו השנייה בתוכנית התואר השני של בצלאל, מצא את מותו הפתאומי בתאונת דרכים כשרכב על אופניו ונפגע מאופנוע. עולם האמנות המקומי הוא בסופו […]
