שבוע שעבר היה כולו ציור, השבוע כולו צילום, לפעמים הדברים האלה באים בגלים. איכשהו התאספו השבוע ארבע תערוכות צילום שמציגות שלל זוויות שונות ומגוונות של המדיום המרתק הזה. מנבירה בארכיונים משפחתיים\לאומיים ועד למבט אינטימי על רגעי יום יום קטנים. ממש כמו בציור מהתבוננות, גם כאן עינם של האמן או האמנית לוכדת את העולם ומחלצת ממנו משמעות, אמירה ויופי.

בבית ליבלינג חוקרת מאי עומר ארכיונים משפחתיים שיש להם השלכות לאומיות; בגלריה אינדי מטפלת תמר ניסים בידיים עדינות בכמה מהצלקות שהן תוצר של החיים פה; בגלריה פי8 מוצא גוסטבו סגורסקי יופי ופיוט ברגעים סתמיים לכאורה; ובחלל הרזידנסי של גלריה שלוש מציגה מיכל חלבין דיוקנאות כנים ומוקפדים שהפכו לסימן ההיכר שלה.

שיהיה סוף שבוע נעים וחג שמח,
שני ורנר וצוות Talking Art

מיכל חלבין, מתוך התערוכה 'העמדת/פנים', חלל הרזידנסי של גלריה שלוש, יפו

'אל הים', תערוכת יחיד של מאי עומר. אוצר: ערן איזנהמר

האמנית מאי עומר צוללת אל ארכיון הצילומים של סבה – המשורר ע. הלל (הלל עומר) שבנוסף להיותו משורר היה גם אדריכל נוף בעל שם. אחד הפרויקטים הגדולים של הלל היה הפיכתה של שכונת מנשייה ההיסטורית למה שאנחנו מכירים היום כגן צ'ארלס קלור שעל חוף ימה של תל אביב. בצילומיו, שלא פורסמו מעולם, נשקף מבט כמעט בנאלי על השכונה לפני שנהרסה. מבטה המחודש של מאי עומר בצילומים מציב אותם בקונטקסט של עיר בהתחדשות מתמדת ושל היסטוריה שנשכחה, או נכון יותר לומר – הושכחה.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 2.12, 20:00, בית ליבלינג, אידלסון 29, תל אביב
אירוע פייסבוק

'סִלְחִי לִי עַל לִבִּי הַקָּשֶׁה', תערוכת יחיד של תמר ניסים. אוצרת: גילי זיידמן

איזה שם יפה לתערוכה ואיזה נושא שהוא שדה מוקשים. תמר ניסים מציגה את חלקו האחרון של טרילוגיית התערוכות שלה "הפרויקט ההיגייני". אלה חוקרות את תולדותיו של קיבוץ הגלויות המגוון שהוליד את הארץ הזו, ואת הפערים התרבותיים המכאיבים לעתים בין הגלויות השונות שנאספו לכאן. פערים שהביאו לא פעם לחיכוכים שהותירו צלקות כמו פרשת ילדי תימן ובלקן. באמצעות הישענות על חומרים ארכיוניים, יוצרת ניסים נראטיב שבוחן את אפשרותם של פיוס וסליחה מתוך הפער.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 2.12, 20:00, גלריה אינדי, צ'לנוב 42, תל אביב
אירוע פייסבוק

'תַּן הולך, תַּן חוזר', תערוכת יחיד של גוסטבו סגורסקי. אוצר: אבשלום סולימן

הצלם גוסטבו סגורסקי הוא משורר של היום יום. שתי ההמלצות הקודמות מציגות אמניות החופרות בארכיון ההיסטורי של אירועים הרי משמעות, לעומתן, סגורסקי בונה ארכיון צילומי משלו. אך הארכיון של סגורסקי מורכב מרגעים שבמבט ראשון נראים כמעט סתמיים – חלה שרופה, זכוכית סדוקה, תן משוטט. מה שבכל זאת טוען את הרגעים האלה במשמעות וביופי היא עינו הרגישה של הצלם, עין שיודעת שבדיוק ברגעים האלה מסתתר קסמם האמיתי של החיים.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 2.12, 20:00, גלריה P8, הפטיש 1, תל אביב
אירוע פייסבוק

'העמדת/פנים', תערוכת יחיד של מיכל חלבין. אוצרוּת: נירה יצחקי ונמרוד ואינר

מיכל חלבין היא מהצלמות הישראליות המצליחות ביותר בעולם. במהלך הקריירה שלה גיבשה חלבין שפה צילומית מובחנת ומובהקת המזוהה איתה. יש בצילומים של חלבין איכות חמקמקה של סצינות שהן מצד אחד מעוצבות לעילא  ומסודרות באופן מוקפד, ומצד שני הן מעבירות בצורה נוגעת ללב את המבט הישיר ואת הכנות השברירית של המצולמים שלה. הצילומים בתערוכה הם בעיקר של ילדים ונערים שצולמו במסעות צילום ברחבי העולם. הדמויות מגיעות מרקעים מגוונים ומנסיבות חיים שונות בתכלית, אך משהו בצילום של חלבין מוציא מהם דווקא את הדומה והמשותף.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 2.12, 20:00, רזידנסי האמנים של גלריה שלוש, רחוב הצורפים 4, יפו העתיקה

תמר ניסים, מתוך התערוכה 'סִלְחִי לִי עַל לִבִּי הַקָּשֶׁה', גלריה אינדי, תל אביב

מלאים בהתרגשות לקראת שבוע האיור המתקרב שוחחנו עם יובל סער, עורך מגזין פורטפוליו ומי שיזם את שבוע האיור לפני 9 שנים ואוצר אותו מאז. אדם שנדמה שעלה על הטריק איך להוסיף עוד לפחות שעתיים ליממה ולמלא אותן בעשייה יצירתית. יובל שיתף אותנו בסיפור הולדתו של שבוע האיור, רגע שריגש אותו במיוחד ואפילו הסכים לספר על תערוכה שמעניינת אותו במיוחד השנה. מוזמנים לקרוא ולהכיר יותר את המנוע שמאחורי המפעל האדיר הזה.

רוצים לחוות את שבוע האיור לעומק, לפגוש את המאיירים והאוצרים ולשמוע את כל המידע שמאחורי הקלעים? הצטרפו אלינו לסיורי שבוע האיור במוקדים השונים ברחבי העיר! כל הפרטים והרשמה בקישור

צילום מירב בן לולו

היי יובל, קודם כל ספר לנו איך נולד שבוע האיור?

שבוע האיור נולד מעבודה על תערוכה קטנה בבית האמנים לפני תשע שנים. עניין אותי לבדוק את המקור לפריחה של הסצינה המקומית, ואת השפעת העידן הדיגיטלי על עולם האיור. לא תכננתי לעשות שבוע איור, אבל אחרי שבכל שבוע פרסמתי בפורטפוליו שני ראיונות עם מאיירות ומאיירים, מסדרת הראיונות הזו – איור עכשיו – שכללה לבסוף 100 ראיונות, נולד שבוע האיור הראשון.

למה דווקא איור?

שאלה טובה, ואני לא בטוח שיש לי תשובה אליה. אולי בגלל היכולת יוצאת הדופן של מאיירות ומאיירים להעניק פרשנות מקורית ורעננה למציאות, להגיד משהו אמנותי ועדיין להיות תקשורתי.

ספר לנו על רגע בשבוע האיור שאתה גאה בו במיוחד

בשנה שעברה, 10 ימים לפני מועד הפתיחה המקורי של שבוע האיור, שלהי הסגר השני – ההחלטה לקיים בכל זאת שבוע איור במתכונת פיזית. החלטנו למתוח אותו על פני חודש עד תחילת הסגר השלישי, ולהצליח כנגד כל הסיכויים להוציא אנשים מהבית ולראות אמנות, לתת גם להם וגם לקהילת האיור שביב של אופטימיות.

ספר לנו על שבוע האיור השנה – איך היתה החזרה לפורמט הרגיל אחרי שנת בקורונה?

כמו לרכוב על אופניים אחרי הרבה זמן – בהתחלה קצת משונה אבל תוך שניה ההתלהבות של כולם סוחפת, והנה – כמעט 80 תערוכות. מדהים!

אמנם כולם היו בניך, אבל על איזה תערוכה או פרויקט מיוחד ממש אסור לוותר השנה?

הו, זו באמת שאלה קשה, אבל אם יש תערוכה אחת שאני מאוד סקרן לגביה זו התערוכה ״אמא תחנה״ שתוצג בתדר. אחד הדברים שהכי משמחים אותי בשבוע האיור הוא סטודנטים שעונים לקול הקורא שאנחנו מפרסמים בכל שנה, עוד בזמן הלימודים. במקרה הזה מדובר ביוזמה של בוגרות ובוגרים טריים של מסלול איור במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, שהתחברו תחת השם קולקטיב תמ״א; ואם זה לא מספיק – את התערוכה אוצר זאב אנגלמאיר (!) שהנחה השנה את פרויקט הגמר של כולם (כל אחת בנפרד). הקבוצה מתבוננת בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב כמעין משולש ברמודה מקומי; מרחב שבו הגבול בין אגדות אורבניות לאמת מיטשטש. כמו במצולות הים, גם בתחנה, ככל שהם צוללים עמוק יותר אל מצולותייה החשוכים הם מגלים רבדים של חיים נסתרים מן העין, ומוצאים שבכל אגדה יש גרעין לא צפוי של אמת. במיצג אווירתי שמשלב מדיות של איור, פיסול והקרנה (!), חברי הקולקטיב מציפים את החיים האמיתיים שמתקיימים בתחנה כאן ועכשיו.

מה החלום שלך לגבי שבוע האיור?

יש הרבה חלומות, איפה מתחילים? לעשות תערוכה אחת גדולה עם תקציב ומקום, להביא אורחים מחו״ל ולייצא את שבוע האיור לחו״ל, לגייס חברות מסחריות (בעיקר של מוצרי צריכה) ולייצר מהדורות מוגבלות לכבוד שבוע האיור (דמיינו כניסה לסופר וכל האריזות מאויירות), ליצור פרויקטים גדולים במרחב הציבורי, ועוד ועוד ועוד. אבל כרגע אנחנו מתרכזים בעיקר בלהוציא לפועל שבוע האיור מוצלח, שיאפשר לנו להתחיל לעבוד כבר ביום שאחרי על שבוע האיור של השנה הבאה.

מפת נווה שאנן, עמנואל זילברשניר – מתוך התערוכה אמא תחנה בתדר

מאיפה יצאו כל החיות האלה? אלה הגשמים הראשונים שהביאו אותן? או אולי פשוט איזו פניה לטבע לחיפוש תשובות אחרי שנה וחצי מטלטלות? תהיה הסיבה אשר תהיה, השבוע יצאו לנו המלצות חייתיות ופראיות במיוחד. אולי צריך מדי פעם לצאת אל הפראי, הלא מתורבת והלא מאולף בכדי לקבל תשובות על השאלות הגדולות של חיינו בעולם בני האדם.

בגלריה מאיה מתפלש רותם רוזנבוים בציור יצרי ופרוע; במעבדה של שרון תובל חוקר האמן ההודי-ישראלי צ'נצ'ל בנגה את זהותו החצויה; במרכז לאמנות עכשווית צולל ניקולס הלובו לתוך דימויים מכוננים. ובפינת הבונוס, המלצה מעבר לים על תערוכת ענק של איי וויי וויי בפורטוגל.

שיהיה לכולנו סופשבוע מדהים

שני ורנר וצוות Talking Art

"זהירות הנמר מגיע!", תערוכת יחיד של צ'נצ'ל בנגה. המעבדה לאמנות, תל אביב

"כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדוב ובא הבית וסמך ידו על הקיר ונשכו הנחש", תערוכת יחיד של רותם רוזנבוים. אוצר: דוד פרנקל
כשחושבים על המרחב הישראלי עולים בראש כל מני מושגים ומונחים. לא עשינו סקר רשמי, אבל אנחנו יכולים לנחש שהמילים "עדינות", "מינוריות" ו-"ליריות" כנראה לא יכנסו לעשיריה הפותחת של המושגים האלה. זאת, אפילו לאור העובדה שהרבה מהאמנות הישראלית המודרנית והעכשווית הלכה בדיוק לכיוונים האלה של דיקטים ורדרדים, מופשט לירי ואמנות על הציר המינורי. ייתכן גם שהמבט העכשווי הפוקח יותר ונוטה פחות לסנטימנטליות, ובכל מקרה הצייר רותם רוזנבוים, מישיר מבט אל הגסות והבלאגן שמקיפים אותו – את כולנו – ויוצר ציורים שממש מתפלשים בהוויה הישראלית המיוזעת והרועשת. הציורים של רוזנבוים לא מתנחמדים ולא עושים הנחות לצופה, אלא מביאים את המציאות כפי שהיא נשקפת מעיניו של האמן ישר לפנים.

באותו ערב יפתחו בגלריה גם תערוכת יחיד של דורון פישביין וקיר אמנית של שירי רפאלי

אירוע פתיחה:  יום חמישי, 4.11, 20:00, גלריה מאיה, שביל המרץ 2, תל אביב
אירוע פייסבוק

"זהירות הנמר מגיע!", תערוכת יחיד של צ'נצ'ל בנגה. אוצר : שרון תובל

דגם הרוס של הטאג' מהאל מבוץ, קיר עשוי מאלפים של צ'פאטי רקומים וכתובות גרפיטי חתרני בהודית – כל אלה מרכיבים את המיצב הטוטאלי של האמן ההודי-ישראלי צ'נצ'ל בנגה במעבדה של שרון תובל. בנגה חוקר את זהותו החצויה ובוחן האם ניתן להתבונן מבחוץ על תרבותך שלך או האם מדובר במשימה בלתי אפשרית. הוא עושה זאת באמצעות המצאות פיסוליות מבריקות וחיבורים לא מובנים מאליהם שנוגעים בקהל. צ'נצ'ל בנגה פועל כבר לא מעט זמן לצד סצינת האמנות המקומית המיינסטרימית, והמעבדה של שרון תובל שוב מוכיחה את עצמה כמקום שמצליח להביא לקדמת הבמה אמנות מעניינת ובלתי צפויה – גם אם אינה נחה בשורה אחת עם הקולות והטרנדים המובילים.

בערב הפתיחה יתקיים מיצג בשעה 21:00

אירוע פתיחה: יום חמישי, 4.11, 20:00, המעבדה, רחוב הרצל 119, תל אביב
אירוע פייסבוק

"איניוקה יובהדו", תערוכת יחיד של ניקולס הלובו. אוצרת: תמר דרזדנר

האחרונה בהמלצות החייתיות שלנו היא מחווה של אמן דרום אפריקאי לסיפור "נחש הנחושת" התנ"כי. נראה שהפניה אל בעלי חיים כמטאפורה מביאה אמנים לעיסוק אינטנסיבי ועמוק בזהות שלהם עצמם ובמצב האנושי בכללותו. בעבודתו של הלובו, הנחושת המיתולוגית הופכת לחומר עכשווי המשמש כמוליך חשמלי. האמן ממשיל את ההולכה החשמלית למצב של מעבר בין מצבי הוויה שונים – ממש כמו בני ישראל במדבר בסיפור התנ"כי, או בני תרבות הקוסה אליה הוא משתייך, אשר לאורך ההיסטוריה קיימו פולחן דתי הנשען הן על הנצרות והן על מאפיינים פגאניים קדומים. "נחש הנחושת" של הלובו, אם כן, הוא רשת סבוכה של מוליכים והקשרים המחברים בין תרבויות ובין עבר ועתיד.

ביום הפתיחה יתקיים סיור עם האוצרת בשעה 12:00
אירוע פתיחה: יום שבת, 6.11, 11:00, המרכז לאמנות עכשווית, צדוק הכהן 2א' (ליד קלישר 5) תל אביב
אירוע פייסבוק

פינת הבונוס – המלצה מעבר לים: "Rapture", תערוכת יחיד של איי וויי וויי. אוצר: מרסלו דנטאס

למי שמגיע לפורטוגל בשלושה שבועות הקרובים זו לא התלבטות בכלל – התערוכה הגדולה ביותר על אדמת אירופה של סופרסטאר האמנות הסיני בעל השם הבלתי אפשרי איי וויי וויי במפעל חבלים ישן ונטוש שהפך לחלל אמנות עצום. ספקטקל אמנותי פוגש אקטיביזם פוליטי שפוגש מכונת יח"צ משומנת. תופעה עכשווית שצריך לחוות.

התערוכה תעמוד עד 28.11.21, Cordoaria Nacional, Av. da Índia, 1300-598, ליסבון, פורטוגל.

פרטים נוספים ורכישת כרטיסים באתר התערוכה

"Rapture", תערוכת יחיד של איי וויי וויי. ליסבון, פורטוגל