ארכיון תגיות: מיכל סופיה טוביאס

יצירה בעין הסערה. ראיון עם מיכל סופיה טוביאס

האמנית (והמדריכה המהוללת שלנו!) מיכל סופיה טוביאס ניצבה בפני אתגר לפתח טקטיקות וטכניקות יצירה חדשות בשל מגבלות הקורונה והקושי להשיג את חומרי היצירה הרגילים שלה. מעבר לכך, לאחרונה הציגה מיצב צילומי בו השתמשה בדימויים מתערוכה קודמת, באופן כזה שהדמויות המצולמות נראות כאילו הן חופרות מנהרה אל תוך תאטרון נגה הסגור. החזרה לעבודה ההיא "עתות קריסה" נראתה רלוונטית מתמיד. 

ראיון עם שני ורנר

היי מיכל, מה שלומך? איך התחושה בתקופה הזו?

תקופה מורכבת אבל מלאה בלימוד, כך שהתחושה מאד מעורבת. משהו ביחסים של פנים וחוץ קיבל מבחינתי תפנית מאד מעניינת בעקבות התקופה הזאת ואני מקווה שאחרי שזאת תעבור (ובאמת שכבר תעבור!) אדע לשמור על איכויות מסוימות שהיא אפשרה לי.

ספרי לנו קצת על העשייה שלך בשנה האחרונה, איך הקורונה השפיעה עלייך?

אז באותה הרוח של התשובה הראשונה, אני מרגישה שהקורונה נתנה לעשייה שלי מתנה שלא הייתי מאפשרת אותה לעצמי בכל רגע נתון אחר. בתקופת הסגר הראשון, כשעוד לא היה ברור אם ואיך מלמדים בזום וכשכמובן כל סיורי האמנות שלנו הוקפאו – כל הפרנסה שלי עצרה מלכת. היה בזה משהו מאיים ומפחיד אך יחד עם זאת הפיתוי של ללכת כל יום לסטודיו ולהיות שם מבוקר עד ליל היה חזק יותר מכל הפחדים, ובפעם הראשונה בחיי מימשתי את הפנטזיה הכי גדולה שלי כאמנית ופשוט הייתי כל היום בסטודיו. העצירה המוחלטת של החיים אפשרה לי להתכנס פנימה ולחקור את מה שמעניין אותי ברמה הכי טוטאלית ועמוקה שיש, וממש כמו בריטריט שהיתי עם עצמי ועם החומרים עד שיצא עשן לבן בצורת סדרת מונופרינטים (הדפסים חד פעמים) חדשה שמבחינתי מאחדת תחתיה את כל מה שמעסיק אותי היום. האפשרות לפצח ולגלות טכניקות נוספות בתוך העשייה שלי קשורה מאד גם בשקט שהקורונה יצרה ברעשי הרקע של החיים אבל גם במגבלה שהייתה בזמנו ברכישת ציוד וחומרים. גם אם חשבתי לעצמי שאני צריכה חומר אחר או שחסר לי ציוד, זה היה מצב שהייתי צריכה לעבוד איתו. כמו שקורה לעיתים קרובות, ולא רק באמנות, דווקא המגבלה היא זו שמזקקת ומכריחה להתעמת עם הפער שבין מה דבר באמת צריך כדי להתקיים לבין מה אני חושבת שהוא זקוק לו. כמובן שלא הכל היה קל ופשוט כל הזמן אבל בסופו של דבר אני מרגישה הכרת תודה על תקופה שברור שלרגעים עוד אתגעגע אליה.

מיכל סופיה טוביאס, אמא סלע, מונופרינט על נייר שחור, 2020

לאחרונה השתתפת באירוע "מרימים את השאלטר" בשכונת נגה. הצגת שם מיצב צילומי שונה מהפעולה הפיסולית המוכרת שלך. תוכלי לספר לנו על המעבר מפיסול לצילום או על הקשר ביניהם?

האירוע של ״מרימים את השאלטר״ ביוזמת עיריית תל אביב-יפו ובאוצרותה של מיטל מנור, היה הזדמנות מפתיעה ולא צפויה בכלל לחזור למדיום של הצילום ממקום אחר. היחסים שלי עם צילום בעצם קדמו ליחסים שלי עם הפיסול. לפני התואר השני שלי בבצלאל למדתי במחלקה לצילום במוסררה ובמשך כמה שנים טובות עסקתי רק בצילום. בזמנו אפילו צילמתי רק עם מצלמת פורמט בינוני (7×6) אנלוגית ושתי תערוכות היחיד הראשונות שלי היו צילומיות. באיזשהו שלב הרגשתי שמיציתי. לא יכולתי להמשיך להיות כל כך פסיבית ביחס למה שאני עושה ובמקום להתבונן בשקט בחורים בקירות ואז לצלם אותם, התחלתי לבנות את הקירות בעצמי ולפסל בתוכם חורים. אחר כך הצטרפו גם האנשים והרקדניות.

בכל אופן, אם נחזור להצבה הצילומית בנגה – אני מרגישה שזה עוד סיבוב בתוך צורת האינסוף. כשמיטל מנור האוצרת פנתה אלי לא הבנתי איך הפסלים הגדולים שלי יכולים להתאים לסיטואציה של ערב אחד. אבל מהר מאד הבנתי שזו בעצם הזמנה למחשבה משחקית יותר, הזדמנות לשבור את מה שאני כבר מכירה. בהסתובבות בשכונה מיד קלטתי את הקופות הנעולות של תיאטרון גשר והיה לי חשוב להפנות זרקור למצב של התרבות, לקריסה שלה באם המדינה לא תגיש לה עזרה. תיאטראות ומוסדות תרבות נעולים כבר כמעט שנה ורציתי שבפעולה מדומיינת גופים יחפרו מנהרה ויכבשו בחזרה את מה שגם חשוב. סטייל המהפכה הצרפתית.

הבחירה להציב שם דווקא את הדימויים של האנשים בתוך הפסל שלי קיר מס. 2 (עתות קריסה) הייתה נראית לי הכי טבעי. גם בגלל הפורמט והאדריכלות של הקופות הנעולות של תיאטרון גשר אך גם ובעיקר בגלל התוכן של העבודה שהיה נראה לי משותף. הפסל שהצגתי באוסף קופפרמן ב-2018 הוא מחווה פיסולית וגופנית לרישום של משה קופפרמן שעסק בקריסה. קריסה של הגוף, של תרבות, של הדמוקרטיה. או איך שקופפרמן אמר: "נשאלתי: הכל קורֵס תחתיו? הכל מתמוטט? לא. לא הכל ולא בכל מקום. אבל הרבה. מספיק כדי שה'קריסה' תצוין כמאפיינת את הזמן הזה. כזאת תחושתי".

כיוון שכל שנותר לנו עכשיו זה לחלום.. יש מוזיאון או מוסד אמנותי אחר שאתה מתגעגע אליו במיוחד?

בגלגול הזה יוצא שאני תמיד מתגעגעת לחלל הרואה של ג׳יימס טורל שנמצא בגן הפסלים שבמוזיאון ישראל. יש לי ממש כיסופים אליו. כירושלמית לשעבר החלל הרואה היא עבודה שגדלתי בתוכה. כיס צידי בציר הזמן והמרחב בו אפשר להתרווח מול השמיים והאינסוף מבלי להיבהל. יש בעבודה הזאת של טורל יחסים מאוזנים בין הגוף האנושי לכוחות האדירים של הטבע. נכון שזה ממש כאן וקרוב ולא הלכתי רחוק, אבל זה מה שמבליט את הקושי של התקופה הזאת. בסופו של דבר אני חושבת שאני בעיקר חולמת ומתגעגעת לחופש התנועה שלנו כמו החופש והזכות להתפרנס בכבוד. אבל זאת כבר תשובה לשאלה אחרת.

איזו יצירת אמנות מפורסמת מתאימה למצב?

אחד מהתאים של אבשלום. מלונית קורונה לאדם אחד.

האתר של מיכל סופיה טוביאס בקישור

מיכל סופיה טוביאס, איילה בסלע, מונופרינט על נייר שחור, 2020

אביגיל עוזי

עבר – הווה … ועתיד. המלצות הסופ"ש

אחת התמות המרכזיות בדיון בצילום – היא הטענה כי קיים בו ממד של מוות. כמדיום אשר משקף מציאות באופן ישיר כל כך (ונשים לרגע בצד את עידן הפייק ניוז והעיבוד הדיגיטלי), כל צילום מכיל בתוכו רגע שהיה ואיינו עוד, הקפאה של זמן. אם נחשוב על זה בצורה רוחנית ומופשטת יותר, ניתן לומר שכל יצירת אמנות מקיימת בתוכה משהו מהתחושה הזו. גם אם היא לא עוסקת בשיקוף של מציאות, או בשאלות קיומיות באופן מובהק – בכל מפגש שלנו הצופים עם יצירת אמנות טובה, נוצרת איזו בועת זמן, רגע פנימי, אישי – חוויה סוביקטיבית שמתמזגת הרבה פעמים עם איזה הרהור מדיטטיבי.

בכל התערוכות שבחרנו להמליץ עליהן השבוע, יש ממד רפלקסיבי ונגיעה בסוגיות של זמן. במתחם מידטאון תפתח תערוכת צילומי הדוקו "עדות מקומית" שמסכמת את הרגעים הגדולים של השנה החולפת; אילן כרמי מציג תערוכת יחיד חדשה שתעסוק בהזדקנות דרך המבט על אביו, על בנו ועל עצמו וההשוואה של פרקי חיים אלו לתנועת הנדנדה; מוזיאון על התפר נפתח מחדש ומציג תערוכה חדשה שתעסוק בסוגיות של קיימות ואקולוגיה ועתידו של כדור הארץ בתוך כך; ובפינת הבונוס: מוזיאון וילפריד מנסה עדיין לשקם את השברים שנוצרו בעקבות הפריצה וההרס של חלק נכבד מהאוסף שלהם.

מאחלים לכולנו סוף שבוע של הרהור פרודקטיבי, ושל התחלות חדשות ומעניינות,

שני ורנר וצוות Talking Art

דודי רייפנברג

דודי רייפנברג, מתוך התערוכה, "חיים בזבל", מוזיאון על התפר, ירושלים

"עדות מקומית", תערוכה קבוצתית. אוצר: אלדד רפאלי

זו השנה ה-17 שתערוכת עדות מקומית מציגה מאות צילומי עיתונות ודוקו שצולמו בישראל בשנה החולפת. מה שמוכר כתערוכת ענק במוזיאון ארץ ישראל הופך השנה לאירוע פתוח לקהל תחת כיפת השמיים בלב המתחם העירוני המתחדש של צפון-מזרח תל אביב. התערוכה מאפשרת לצפות בתיעוד של האירועים החשובים ביותר בארץ ללא שיפוט וצנזורה של פלטפורמה עיתונאית או אחרת. באופן טבעי מרבית מהצילומים מתרכזים בקורונה ובהפגנות שהיו מנת חלקנו בחודשים האחרונים, כאשר אסופה גדולה כל כך של צילומים חושפת זוויות שונות של מבט ושל צילום.
הכניסה לתערוכה ללא עלות

פתיחה: חמישי, 24.12 בכיכר הפיאצה המרכזית "מידטאון" – (סמוך לרכבת השלום והקריה)

ביום שישי 8.1 סיור שלנו בתערוכה בהדרכת מיכל סופיה טוביאס לפרטים נוספים והרשמה בקישור

"נַדְנֵדָה" תערוכת יחיד לאילן כרמי. אוצר: רון ברטוֹש

אילן כרמי הוא אמן-צלם ממש ישראלי, אם אפשר לומר כך. בסדרות קודמות שלו הוא התמקד בהתקהלויות של קבוצות אנשים בנתב"ג, בחגיגות ל"ג בעומר, ברכיבת סוסים משותפת של גברים ישראלים. לאחר מכן צילם תחנות דלק שוממות, רחובות תל אביביים בלילה, חלונות של מרפסות שכנות. בין אם מדובר בצילום נופים או צילום פיגורטיבי, הנושאים שכרמי בוחר הם מקומיים באופיים. כעת חוזר כרמי לצילום פיגורטיבי ומתמקד בשלוש דמויות גבריות של דורות שונים – אביו, הוא ובנו. על נדנדה אחת הוא מציב את כולם ובכך מדמה את מהלך הזמן לתנועת נדנדה.
רון ברטוש הוא האוצר של תערוכה זו, מה שמבטיח אוצרות מהודקות, חכמה וקלאסית.

פתיחה: חמישי ה 24.12, משעה 19:30.  אינדי – גלריה שיתופית לצילום: צ׳לנוב 42, תל אביב

אירוע פייסבוק

"חיים בזבל", תערוכה קבוצתית. אוצר: רפי אתגר

מוזיאון על התפר בירושלים הוא בעינינו, אחד המוזיאונים החשובים בארץ. אמנם לא המהודר או הגדול שיש, אך עושה עבודת קודש בקידום והעלאת מודעות לסוגיות בוערות. האוצר הראשי רפי אתגר מוביל את המוזיאון באומץ ובביטחון, ומציג אמנות בינלאומית עכשווית ברמה מעולה, לצד אמנות מקומית כמובן – מכל המגזרים והדתות. בתערוכה החדשה יציגו אמנים מארה"ב וגרמניה עבודות שעוסקות באחד הנושאים החשובים והלא מטופלים מספיק  – פלסטיק. נדמה שאחד הדברים החשובים שהקורונה לימדה אותנו הוא כמה העולם שלנו צפוף ומלוכלך, ומי ייתן שהיא תלמד אותנו לקח שעלינו להקפיד יותר על קיימות ועל חשיבה לעתיד. תערוכה זו מעלה שאלות בנושא.

התערוכה פתוחה לקהל. מוזיאון על התפר, רח׳ חיל ההנדסה 4, ירושלים

פינת הבונוס: מכירת התרמה מוזאון וילפריד ישראל

באוגוסט האחרון הזדעזע עולם האמנות עם הידיעה על הפריצה, הגניבה וההרס של עשרות עבודות מאוסף האמנות הנפלא של מוזיאון וילפריד. בעת שחקירת המקרה מדשדשת, מנסה צוות המוזיאון לשקם את האוסף ולהפיח בו חיים חדשים. לצורך העניין נרתמו מעל כחמישים אמנים שעבודותיהם יוצעו למכירה (און ליין) וכמחצית מסכום המכירה יועבר למוזיאון.

18-31.12.20. עמוד הנחיתה של המכירה בקישור

לכל שאלה או הבהרה אנא פנו אל נורית אשר פניג, מנהלת המוזאון. 054-4461938

אילן כרמי

"נַדְנֵדָה" תערוכת יחיד לאילן כרמי. גלריה אינדי, תל אביב

זויה צ'רקסקי

על מי מנוחות. המלצות הסופ"ש 17-19.12

ככה, ברוח סתווית שכזו, סוף השבוע הקרוב לא מגיע אלינו בצלצולים רמים: אין תערוכות ענק, אין ירידים חשובים. ברגוע, תערוכות טובות, איכותיות, חשובות ומעניינות, בלי הרבה רעש ומהומה. מתאים לנו.

בגלריה P8 תערוכה משותפת שמציגה קולות מן העבר באור עכשווי וביקורתי, ובתוך כך יוצגו בה גם עבודות חדשות של זהר גוטסמן – המעולה; בגלריה רוזנפלד זויה צ'רקסקי מציגה את היומן הויזואלי היומיומי שלה עם תערוכה שתתמקד בעבודות על נייר; גלריה אלמסן נפתחת שוב לקהל אחרי שתיקה ארוכה ומביאה תערוכה של טלי בן בסט שעברה מהפיגורטיבי למופשט ביותר; בפינת הבונוס מכירת עבודות והשקת קטלוג של סיגלית לנדאו ; ובעקבות הביקוש פתחנו מועד נוסף לסיור בתערוכת עדות מקומית.

מאחלים לכולנו סוף שבוע רגוע ונעים,

שני ורנר וצוות Talking Art

סיגלית לנדאו

השקת קטלוג התערוכה של סיגלית לנדאו, גלריה הראל, תל אביב

 Level Up! תערוכה משותפת לזהר גוטסמן ומיקה ואבי מילגרום. אוצרת: קרני ברזילי

מה לזהר גוטסמן – אמן שנסע ללמוד פיסול בשיש בקררה איטליה ועוסק בביטוי עכשווי של טכניקות עתיקות, ולאמנות דיגיטלית ומשחקי מחשב יפנים? התשובה היא בשילוב המיוחד והעדין בין עבודותיו לאלה של מיקה ואבי מילגרום – זוג אמנים העוסקים באמנות דיגיטלית ובשילוב בין אמנות טכנולוגית ומסורתית. עבודותיו של גוטסמן עסקו תמיד במערכות כוח ובייצוגים שלהן, באופן הומוריסטי אך נוקב הוא מביא את העולמות האלה לימינו. בכך ישנו דמיון לפעולה של מיקה ואבי מילגרום, אלה לוקחים דימויים ממשחקי וידאו יפניים ישנים ויוצרים עולם חדש שאנו הצופים – כמו כלואים בו. כשחושבים על שתי הסיטואציות הללו: היחס לבעלי כוח ולשליטים וההתמסרות שלנו לעולם הוירטואלי / דיגיטלי באשר הוא, ניתן ליחס לשניהם איזו נתינות כנועה שלנו – הקהל, האזרחים, הצופים, או המשתמשים הבוהים במסך.

פתיחה: חמישי 17.12 בין השעות  22:00 – 18:00, בכפוף להנחיות משרד הבריאות, ללא אירוע פתיחה. גלריה  P8 רח' הפטיש 1 תל אביב

אירוע פייסבוק

"רעיונות על נייר" תערוכת יחיד לזויה צ'רקסקי. אוצרת: מיה פרנקל טנא

כולם אוהבים את זויה צ'רקסקי – מי שהפכה בשנים האחרונות לכוכבת הבלתי מעורערת של עולם האמנות הישראלי עכשווי. צ'רקסקי ידועה זה כבר בשני דברים מרכזיים: שפה ציורית צבעונית, ילדית משהו, קווים חזקים וסצנות ברורות – שפה שהיא ניסחה והשפיעה עם הזמן גם על אמנים נוספים; ועיסוק בתכנים קשים כמו פערי מעמדות, אפליה עדתית ועוולות נוספות באופן בוטה וישיר וציני. מי שעוקב אחר עיסוקה של זויה בשנים האחרונות יודע שלצד ציורי השמן גדולי הממדים שלה היא עוסקת גם ברישום על נייר. היא מעידה שהרישומים הפכן למעין יומן ויזואלי המלווה את חייה באופן יום יומי. כאמנית בעלת מודעות פוליטית גבוהה כך גם "היומן הויזואלי" משלב בין אירועים וסוגיות פוליטיים ובין חייה האישיים והאינטימיים ביותר.

בחלל התצוגה "רוזי" יוצגו איורים של צ'רקסקי לשני ספרי ילדים שראו אור השנה.

פתיחה: חמישי 17.12 בין השעות  20:00 – 12:00, בכפוף להנחיות משרד הבריאות, ללא אירוע פתיחה. גלריה רוזנפלד, שביל המפעל 1, תל אביב

אירוע פייסבוק

"תנועה עתידה לבוא" תערוכת יחיד לטלי בן בסט אוצרת: טלי בן-נון

בשנת 2015 הציגה טלי בן בסט תערוכת יחיד בגלריה ג'ולי מ שנקראה "תמונה קבוצתית". בתערוכה הוצגו ציורים המבוססים על צילום שהוא גנרי כל כך שגם ההפשטה והעיוות שיצרה בציור לא הפך את הדימוי למוכר או מזוהה פחות. בשנים האחרונות בן בסט זנחה את הדימוי הפיגורטיבי ועברה למופשט. העבודות החדשות הן תצרפים גיאומטריים מרובי שכבות ומונוכרומטיים. הם יכולים להדמות לפוטוגרמות – הדפסי מגע או לקיפולי נייר. בשני הסגנונות נראה שיש קשר למדיום הצילומי, ותגובה לעולם רווי דימויים. העבודות של בן בסט משחקות על התפר שבין הדימוי המשוכפל לזה היחידאי – אחת השאלות החשובות באמנות, ב"עידן השעתוק הטכני", ובמפגש בין צילום וציור.
החל מיום חמישי 17.12, ללא אירוע פתיחה. גלריה אלמסן, רחוב הפנינים 1, יפו

אירוע פייסבוק

פינת הבונוס: השקת קטלוג התערוכה של סיגלית לנדאו

לפני כמה חודשים הוצגה בגלריה הראל ביפו תערוכת היחידה של סיגלית לנדאו "Green Scream". התערוכה היתה מיצב כולל מותאם חלל שעסק בסוגיות של שינויי האקלים וקיימות. כל זאת בדרכה המיוחדת, הפיוטית והיפה של לנדאו.
כעת יושק קטלוג התערוכה לצד מכירת עבודות של לנדאו ברישום, צילום, תחריט והדפס – מרביתן טרם נחשפו לקהל.

זו גם הזדמנות טובה לבקר בסטודיו הראל שעוסק כבר 30 שנה במלאכת ההדפס והאמת – אין כמוהו!

18-23.12, גלריה הראל, אליזבט ברגנר 8, תל אביב, יפו

סיורים בתערוכה "עדות מקומית" – מועד נוסף בעקבות הביקוש

זו השנה ה-17 שתערוכת עדות מקומית מציגה מאות צילומי עיתונות ודוקו שצולמו בישראל בשנה החולפת. מה שמוכר כתערוכת ענק במוזיאון ארץ ישראל הופך השנה לאירוע פתוח לקהל תחת כיפת השמיים בלב המתחם העירוני המתחדש של צפון-מזרח תל אביב. התערוכה מאפשרת לצפות בתיעוד של האירועים החשובים ביותר בארץ ללא שיפוט וצנזורה של פלטפורמה עיתונאית או אחרת. באופן טבעי מרבית מהצילומים מתרכזים בקורונה ובהפגנות שהיו מנת חלקנו בחודשים האחרונים, כאשר אסופה גדולה כל כך של צילומים חושפת זוויות שונות של מבט ושל צילום.
אוצר התערוכה: אלדד רפאלי
הכניסה לתערוכה ללא עלות

2.1  בהדרכת שני ורנרלהצטרפות

8.1  בהדרכת מיכל סופיה טוביאס – להצטרפות

זוהר גוטסמן

זוהר גוטסמן, מתוך התערוכה Level Up!גלריה P8, תל אביב

לא רק ציור פיגורטיבי. המלצות הסופ"ש 10-12.12

בראיון שנתנה סוזן לנדאו לעיתון "הארץ" בעקבות פתיחת חלל אמנות חדש שהיא שותפה בו (קישור לראיון) היא מצביעה על חזרתו של הציור הפיגורטיבי למרכז הבמה. כאישה שכיהנה בתפקידי מפתח ואשר דחתה במשך שנים רבות את הציור ככלל והפיגורטיבי בפרט והעדיפה מדיומים טכנולוגיים ועכשוויים על פניו, אין לנו אלא לקשור את האמירה הזו למעבר שלה לסקטור הפרטי. כן – ציור פיגורטיבי מוכר יותר. עם זאת, ועל אף שגלריות הן עסק כלכלי וכולן מבקשות בסופו של דבר למכור אמנות, אנו שמחים לומר שעולם הגלריות בארץ תמיד היווה במה גם לאמנות אלטרנטיבית, מוזיאלית כביכול, או בקיצור – לא בהכרח מוכרת. אדרבא ואדרבא כאשר נכנסו לתמונה הגלריות השיתופיות והלא מסחריות.

כפי שוודאי הבנתם, תערוכות השבוע לא יעסקו דווקא ביפה או בנוצץ, אלא יראו את האלטרנטיבה, אמנות חשובה, טובה – זו שאנו חיים עבורה. שתי תערוכות איור חדשות במתחם המקרר עוסקות בפנים השונים של העיר העכשווית; פתיחה מחודשת עם תערוכה מרשימה ב"מפעל" בירושלים; ובפינת הבונוס: קיר אמן לטובה לוטן האהובה בבית האמנים בתל אביב.

ואצלנו: מקומות אחרונים לסיור הורים וילדים בשבת הקרובה וסיור חדש בתערוכה "עדות מקומית" יוצא לדרך.

סופ"ש נעים

שני ורנר וצוות Talking Art

טובה לוטן

"מסה", קיר אמנית לטובה לוטן. בית האמנים. צילום: טל ניסים

שתי תערוכות קבוצתיות חדשות בגלריה המקרר

"ביום, הבתים שומעים את הרחוב" – המרחב העירוני באיורים ושירים אוצרות: איריס ארגמן ורות ביגר והתערוכה "תחנת הבית" אוצרות: רותם קפלן ומיכל תאומי סלע

כמו כל מוסדות התרבות בארץ נפגעה גם הפעילות הברוכה של "המקרר" – מתחם אמנות שהוקם בשנת 2015 במה שהיה המקרר התת קרקעי הענק של השוק הסיטונאי. הגלריה של המקרר כבר רכשה לעצמה שם כמקום המאפשר אמנות אלטרנטיבית מעניינת ובועטת, אולי זה חלק מהאופי הטבוע במקום, ובכל מקרה זה משמח מאוד שהוא חוזר לפעילות. במסגרת פסטיבל האיור תפתחנה השבוע שתי תערוכות קבוצתיות אשר עוסקות בחיים האורבניים. התערוכה "ביום, הבתים שומעים את הרחוב" משלבת איור ושירה ועושה פעולה מעניינת בה הטקסט עוקב אחר האיור ולא ההיפך כמקובל. התערוכה "תחנת הבית" עוסקת בתחבורה הציבורית ובאופנים שונים שאנו חווים אותה.

פתיחה: יום חמישי, 10.12  בשעה 20:00, בהתאם להנחיות התו הסגול. המקרר, רח׳ החשמונאים 90 כניסה אחורית, תל אביב אירוע פייסבוק

"סגור פתוח סגור", תערוכה קבוצתית. אוצר: ד"ר אלעד ירון

"המפעל" הוא פרוייקט שאפתני וחשוב במיוחד שפועל בשנים האחרונות בתמיכה יוצאת דופן ומרגשת למדי של עיריית ירושלים. אסופת אמנים ואנשי תרבות צעירים ונמרצים קיבלה לידה את הטיפול במבנה הנטוש והיפה והפיכתו למרכז תרבות זמני, עד שיימצא לו שימוש חדש. הם התחילו בשיפוץ המבנה המוזנח והשמשתו, ותוך כדי כך הציבו יצירות אמנות, הפיקו ערבי קריאת שירה, דיונים, הקרנת סרטים, הרצאות ועוד – כל הדברים שהקורונה לא אוהבת. החל ממרץ השנה המקום היה סגור ובזמן הזה עסקו החברים בשיפוץ ופתיחה של הקומה השנייה של המקום. יפה מאוד לגלות שחלק מתקציב השיפוץ הופנה לעשייה אמנותית וכך פרנס ותמך באמנים בתקופה הקשה הזו. התערוכה החדשה מגיבה במובן מסויים לתהליך עצמו, תוך שהעבודות המוצגות עוסקות במרחב ומציעות דרכים חדשות, מאתגרות ומשעשעות להשתמש בו.

פתיחה: רביעי, 9.12 בשעה 10:00. המפעל, מרכז לאמנות וחברה, המערבים 3, ירושלים.

הכניסה בהתאם לתו הסגול והנחיות משרד הבריאות – יש להירשם מראש בלינק

אירוע פייסבוק.   אתר המפעל

פינת הבונוס: "מסה", קיר אמנית לטובה לוטן. אוצר: אורי דרומר

טובה לוטן היא אמנית ותיקה בשטח והיא ידועה בשימוש המיוחד שלה בחומרים יום יומיים מהסביבה הביתית וההסבה שלהם ליצירות בעלות מטען ונפח מיוחדות במינן. כך עשתה למשל בעבודות בהן השתמשה בחרוזי גיהוץ של משחקי ילדים מהם יצרה משפטים ודימויים טעונים. הפעם היא מציגה עבודת קיר שעשויה בדים, ברגים, רישומים וחלל ריק.

פתיחה: שישי 11.12 בשעה 10:00. בית האמנים, אלחריזי 9, תל אביב

 

הסיורים הקרובים שלנו

12.12 סיור וסדנה להורים וילדים בכיכר הלבנה של דני קרוון

מיועד לגילאים 6-11 ובליווי הורים

פסלו של דני קרוון "כיכר לבנה" נחנך בשנת 1988 כנקודת מרגוע ותצפית על תל אביב. כיאה לסגנונו המיוחד של קרוון המקום מתאפיין בקווים נקיים ומראה נקי ולבן הנוגד את הקצב הסואן של העיר. בנוסף, המרחב מזמין להשתתפות פעילה של הצופה אשר יכול לשוטט בתוך חלקי הפסל הסביבתי.

בסיור נכיר ונתבונן בפסלי החוץ המפעימים של דני קרוון מהזוויות השונות של הפארק. במקביל נתנסה בשלוש טכניקות שונות של רישום: פרוטאז׳, רישום במחיקה ורישום מתוך התבוננות. טכניקות רישומיות אלו יעזרו לנו לחדד את הראייה שלנו על צורותיו ויופיו של הפארק והעולם

הסיור בהנחיית האמנית מיכל סופיה טוביאס.   פרטים נוספים וכרטיסים בקישור

2.1 סיור בתערוכה "עדות מקומית". בהדרכת שני ורנר

זו השנה ה-17 שתערוכת עדות מקומית מציגה מאות צילומי עיתונות ודוקו שצולמו בישראל בשנה החולפת. מה שמוכר כתערוכת ענק במוזיאון ארץ ישראל הופך השנה לאירוע פתוח לקהל תחת כיפת השמיים בלב המתחם העירוני המתחדש של צפון-מזרח תל אביב. התערוכה מאפשרת לצפות בתיעוד של האירועים החשובים ביותר בארץ ללא שיפוט וצנזורה של פלטפורמה עיתונאית או אחרת. באופן טבעי מרבית מהצילומים מתרכזים בקורונה ובהפגנות שהיו מנת חלקנו בחודשים האחרונים, כאשר אסופה גדולה כל כך של צילומים חושפת זוויות שונות של מבט ושל צילום.

פרטים נוספים וכרטיסים בקישור

גיל אליהו ביניאט- צהל מתגבר את כוחותיו צפון רמת הגולן יולי 2020

תערוכת מכירה

תערוכות לווין. המלצות הסופ"ש 19-21.11

בשבוע שעבר היינו מסוחררים כל כך מאירועי "אוהבים אמנות" שהיו כמה תערוכות חדשות שלא היה לנו המקום להמליץ עליהן (אם כי הן לא פחות טובות!). כיוון שהשבוע מסתמן יובש יחסי, יש לנו הזדמנות להמליץ עליהן בכל זאת פלוס כמה אירועים קטנים ששווה לעקוב אחריהם.

תערוכתה של אלכסנדרה צוקרמן בגלריה נגא היא מלאכת מחשבת של רישום עדין; מסגרת אמנותית חדשה מביאה לנו תערוכת פופ אפ עם קבוצת אמנים מרשימה מאוד; בפינת הקצרים שלנו: תערוכת מכירה להצלת מרכז מחול "כלים"; סדרת הרצאות קצרות בגלריה אינדי; וסיור הורים וילדים בקרוב.

תכינו את עצמכם לשבוע הבא (כי יהיו המון תערוכות חדשות), ביניתיים סופ"ש מוצלח לכולם,

שני ורנר וצוות Talking Art

אלכסנדרה צוקרמן

"שדות פרחים" תערוכת יחיד לאלכסנדרה צוקרמן. גלריה נגא, תל אביב (פרט)

"שדות פרחים" תערוכת יחיד לאלכסנדרה צוקרמן

הרבה זמן חיכינו לתערוכה חדשה של צוקרמן ומעניין לראות שבעבודות החדשות שוב יש תפנית בעלילה. עבודותיה של צוקרמן מאופיינות תמיד ברוח ילדות שזרויה בה גם אפלה כלשהי, ניחוח של עולמות אירופאים וזרים, ופעולת רישום עמלנית. עם זאת, נראה שבכל סדרה שלה יש וריאציה על האופי הזה וחיפוש אחר תכנים והשראות חדשים. הפעם פונה צוקרמן לאיורים טכניים מספרי הוראות וכתבי עת לרקמה, תפר – צולב וסריגה. הרישומים הם מלאכת מחשבת של המרת האיורים הקטנים לגדלי ענק כך שנוצרים כמו שטיחי קיר שיש בהם מן התעתוע הויזואלי.

עד 31.12, גלריה נגא לאמנות עכשווית, אחד העם 60, תל אביב.

אתר האמנית בקישור    אתר הגלריה בקישור

"דיסידנטים: מופעים של התנגדות באמנות המקומית", תערוכה קבוצתית. אוצרות: אהל עדן, משה יאמו, גיאגיא אסיף

אם יש משהו שהתקופה האחרונה מוכיחה הוא שלפעמים עתות משבר מעודדות דווקא את היצירתיות. הנה עובדה שקבוצת אמנות חדשה מתעוררת לה ומביאה יריית פתיחה מרשימה ביותר. העובדה שאנו נמצאים בתקופה שבה יש חללים שלא מוצאים בהם שימוש, מוסיפה לעניין כמובן. הבניין שבפינת רוטשילד הרצל הוא מסוג הפינות שאף עסק לא מצליח לתפוס בהן, ונדמה שהוא תמיד בשיפוצים והחלפת בעלים. כך או כך, בקומה ה-2 קבוצה אנרגטית של אוצרים הקימו תערוכה עשירה ומגוונת שמאגדת יצירות של עשרות אמנים אשר עניינן בהתנגדות וכפירה כלשונם. רשימת האמנים המשתתפים מגוונת ומאחדת בין צעירים וותיקים, אאוטסיידרים ומיינסטרים ועבודות מתקופות ומדיומים שונים.

לשבועיים בלבד. רוטשילד 9, קומה 2. יש להתעדכן בשעות הפעילות באירוע הפייסבוק

תערוכת מכירה מיוחדת להצלת מרכז מחול 'כלים' בבת ים

לצד היתרונות שציינו קודם במשבר הקורונה, מובן מאליו שההרס והכאב שהיא מביאה גדולים יותר, בתוך כך סופג עולם התרבות מהלומה קשה מאוד שאין לדעת איך ומתי הוא יתאושש ממנה. אנו רואים גלריות, יוזמות אמנותיות, גופי תרבות נסגרים כל הזמן וכעת גם מרכז המחול כלים זקוק לעזרה כלכלית בשביל לשרוד. המרכז הוא גוף למחקר מחול, תנועה וגוף והוא פועל רבות גם בתוך הקהילה ועם אוכלוסיות מוחלשות. בתערוכת המכירה מוצגים צילומים של יאיר מיוחס אשר מלווה ומצלם את מרכז כלים מיום הקמתו.   אתר המכירה

אירוע מכירה יתקיים בין התאריכים 19-21.11 בליברה LOFT, בית אלפא 17 תל אביב

7×7 שבע.ה צלמים.ות מדברים.ות שבע דקות. יוזם ואוצר: עדי ברנדה

זו לא פעם ראשונה שאנו ממליצים על האירוע הזה שמתקיים כל כמה חודשים ב"אינדי" גלריה שיתופית לצילום. פורמט קליל וכייפי המאפשר מפגש עם צלמים מהשורה הראשונה אשר יספרו בשבע דק' בלבד על היצירה שלהם.

חמישי 19.11 בשעה 20:00, בפורמט ZOOM.    אירוע פייסבוק

יש להירשם מראש בטופס המקוון, לינק לשיחה יישלח מספר ימים לפני האירוע למייל (מספר המקומות מוגבל)

הצלמים המשתתפים: אבי גנור, אורי גרשוני, שירן יצהרי, דנה לב לבנת, תמר נסים, אסף עברון, נועה צדקה

28.11 סיור אמנות רחוב וצילום סלולרי להורים וילדים

בסיור נכיר את העבודות של האמנים החשובים שפועלים כיום בתחום, נעמוד על ההבדלים בין סגנונות וטכניקות שונים ונראה כיצד הן מתפקדות במרחב הציבורי, כחלק מהאווירה והתרבות העירונית. מתי זה גרפיטי? מתי זו אמנות? מדוע בוחרים האמנים ליצור במרחב העירוני ואיך העירייה מקבלת את זה? אלה רק חלק מהשאלות שילוו אותנו בסיור.

במהלך הסיור נשלב סדנת צילום ונלמד טריקים חדשים לצילום יצירתי ומגניב בעזרת מצלמת הטלפון. בין היתר תוכלו להתנסות בצילום במצבים שונים לחקור זויות וקומפוזיציה מקוריות, להבין אור וצל ולגלות פיצ'רים מיוחדים במצלמת הטלפון שלכם.
הסיור בהנחיית האמנית מיכל סופיה טוביאס

פרטים נוספים והרשמה בקישור

אורי גרשוני, מתוך "השמש של אתמול". סדרת הרצאות קצרות בגלריה אינדי

הסיורים הקרובים שלנו

שנה"ל הנוכחית הסתיימה לה אבל אנחנו ממש ממש לא עוצרים. יולי הקרוב מלא הפתעות מכל טוב, נותרו מקומות אחרונים לסיור בנושא פיסול ישראלי בהדרכת מיכל סופיה הנהדרת שלנו; סיור על האמנות העכשווית ביותר, ובתוך כך גם בתערוכה המדוברת של ג'ף קונס במוזיאון תל אביב בהדרכת שני ורנר; ובעקבות הביקוש – סיור בוטיק נוסף – מאלף ומפנק בדרום הארץ.

מחכים לדבר אמנות אתכם,
שני ורנר וצוות Talking Art

סיכום השנה שלנו בקישור

להמשיך לקרוא

דינה רקנאטי

אירועים אינטימיים. המלצות הסופ"ש 25-27.6

כבר ברור לכולנו שהקורונה שינתה ומשנה עדיין את החיים בכלל אבל גם את עולם התרבות בפרט. דברים שהיו מובנים מאליהם בעבר, פחות מתאפשרים עכשיו ויש צורך להמציא הכל מחדש. כך יוצא שאירועים משודרים בזום או כאלה קטנים ואינטימיים הופכים פופולריים יותר ויותר. אם כן, השבוע – על אף כי נפתחות תערוכות שראויות בהחלט להמלצה כמו תערוכה של הדיוקנאות של פיצ'חדזה בגלריה חזי כהן ותערוכת יחיד לדינה רקנאטי בגלריה גורדון – החלטנו על רשימה של אירועים שאנו מוצאים אותם מעניינים במיוחד.

מאחלים לכולנו סופ"ש מתוק ורגוע,
שני ורנר וצוות Talking Art

להמשיך לקרוא

In depth סדרת סיורים חדשה שנותנת מבט עמוק ומעשיר על נושאי חתך באמנות הישראלית

בתמונה למעלה: מרב קמל וחליל בלבין, "הנגאובר", 2017. צילום: ורה ולדימירסקי

בעידן של מסכים ועולם וירטואלי מעמדו של המדיום הפיסולי הפך להיות קריטי ורלוונטי יותר מאי פעם. עם חופש רחב לעבוד עם מנעד של חומרים שונים ומפתיעים, גדלים וצורות – האמנים היום נוגעים בפיסול בדרכים חדשות וחדשניות.
בצמד הסיורים הקרוב, נצא למסע בעקבות הפיסול הישראלי: מפיסול ציבורי מונומנטלי של שנות ה-70 ועד לפיסול עכשווי מחומרים רכים ומתכלים, פיסול הנעשה בשילוב של צילום וציור, פיסול הנושק לדו ממד ועוד.
להמשיך לקרוא

אלעד רוזן,

מסכמים שנה של אמנות – תערוכות השנה של צוות Talking Art

בתמונה למעלה: אלעד רוזן, "גינת זכרון", מראה הצבה בתערוכה "הכפר הירוק" הגלריה העירונית, רמת השרון. צילום: טל ניסים

התברכנו. התברכנו לעסוק בדבר שאנו הכי אוהבים, התברכנו בחיים עשירים ביצירה ויצירתיות, בתרבות ובדעת. התברכנו שנולדנו בתקופה בה האמנות העכשווית פועמת, בועטת, חזקה, מרגשת ופורצת גבולות. אך בעיקר התברכנו בזכות לפגוש קהל עצום של שוחרי אמנות, לשוחח עמו על נושאים שקרובים ללבנו, לשתף אותו ולחלוק איתו את ההתלהבות שלנו.
השנה הייתה שנה של עשייה בלתי פוסקת, בה הדרכנו אלפי אנשים בסיורים השונים. התוכנית השנתית – פרוייקט הדגל שלנו – המשיכה לגדול והשנה פתחנו שש קבוצות. היו לנו קורסי קיץ, סיורים פרטיים לקבוצות מישראל ולתיירים מחו"ל, שני סיורים לפריז ושני סיורי בוטיק כאן בארץ, וכמובן המשכנו להפיק ולהנחות את סיורי שבוע האיור. בקיצור – הייתה שנה עמוסה בכל טוב.
אפשר בהחלט להניח שבמצטבר, ראינו (כל חברי הצוות) אלפי יצירות ודימויים בתערוכות בארץ ובחו"ל ובמפגשים עם אמנים בסטודיו שלהם. בכל זאת, כיוון שסיומה של שנה הוא עת לסיכומים, בחרנו לספר לכם על האמנות שהכי ריגשה אותנו השנה.
היה קשה לבחור, אבל עשינו זאת!
קבלו את האמנות שעשתה לנו את השנה.

להמשיך לקרוא

דיוי-בראל.-קולקטיביסטים

האלטרנטיבה, המלצות הסופ"ש 29-30.8

בית האמנים; ברחוב בן יהודה, בפלורנטין;  קריית המלאכה, כמה ממדריכינו המצוינים משתתפים על תקן אמנים ביום של סטודיות פתוחים.

איזה סופ"ש מושלם (של סוף החופש הגדול!), לפנינו
שני ורנר וצוות Talking Art

להמשיך לקרוא