כולנו, ובוודאי אלה שמתעניינים באמנות, שואפים להיות בני תרבות. אנחנו לובשים עלינו כמו בגד את מנהגיה, גבולותיה וסמליה של התרבות כדי לבדל את עצמנו מהחייתי והלא מבויית. לא סתם בכל העולם עמי אויב מסומנים כברברים – כאלה שמחוץ לתרבות. אבל בפאתיה של התרבות תמיד ממתין הפיתוי של הפראיות – של השחרור מכבליהן של המוסכמות החונקות וחיבור למקום שנחשב לאותנטי ואמיתי יותר. תערוכות השבוע עוסקת במתח המרתק הזה.
הקיץ הוא זמנם של האירועים הגדולים, עם תערוכות הבוגרים השונות שמתחילות להפתח ויריד צבע טרי שאך זה נסגר, נראה שעולם האמנות מאיץ לקראת היציאה לפגרה של הקיץ. המלצות השבוע מוקדשות לכמה אירועי אמנות גדולים, וגם לאמנות המתעדת אירועים גדולים מתולדות המקום בו אנו חיים. לא פחות חשוב – כולם מתקיימים במזגן.
בימינו נהוג לחשוב על ליצנים כעל מצחיקים ותו לו – בידור קליל ליום הולדת של ילדים או אתנחתא קומית בקרקס. אבל תפקידו המסורתי של הליצן הוא דווקא להשתמש בחזות הלא מזיקה והתמימה שלו ולהביא את האמת מהדלת האחורית. לתקוע עוגת קצפת בפניו של המלך המושחת. האמנים בתערוכות השבוע עושים שימוש בהומור, צבע וטכניקה בנראות כמעט ילדותית בכדי לחדור את שכבות ההגנה שלנו ולהגיע ישירות ללב. אולי ליצנים ואמנים אינם כה שונים אחרי הכל.
בגלריה אינדי, אורית ברתיני שביט מתחקה אחר שקופית ישנה ודרכה בוחנת תפיסות של נשיות בתקופות שונות; במוזיאון יפו העתיקה, הציירת דיאנה קוגן משוטטת סביב המוזיאון ומנסה להבין את מיקומו בנוף המשתנה לאורך ההיסטוריה; ובגלריה עומר תירוש, האמנית שי זכאי מבכה את צמח הצבר שנמצא בסכנת הכחדה.
