קל להתייאש אל מול עומקם של הסדקים שמתגלים בעצם יסודות הקיום שלנו כאן. לאחת ההמלצות הקודמות קראנו "הכל כל כך פריך" והנה לפעמים נדמה שזה כבר לא פריך, אלא ממש מתפורר. אבל כמו שמזכיר לנו לאונרד כהן הגדול – לפעמים כדי שיכנס אור צריך להפער סדק. תערוכות השבוע מתבוננות בסדקים האלה, שלפעמים ממש בלתי נסבל להביט עליהם, ומנסות לשפוך לתוכם
אומרים שהאדם הוא תבנית נוף מולדתו, ואנחנו חושבים שאדם הוא שיקוף של המקום ממנו הוא מגיע ובו הוא נמצא. כמו הרבה דברים אחרים בשבוע הטעון הזה, גם מונחים כמו מקום, מרחב וחלל מקבלים משמעות קצת אחרת. תערוכות השבוע חוקרות את המרחבים שבהם אנחנו חיים ויוצרים – ממשיים ודמיוניים ומנסות לחלץ אמירה על מערכת היחסים שלנו איתם.
אנו משתמשים בקבצי עוגיות כדי להבטיח שנספק לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר באתר שלנו. גלישה באתר מהווה הסכמה לכך
