בשנים האחרונות אצר יובל סער את שבוע האיור של תל אביב. אירוע אמנות ואיור מרשים ושאפתני שהשתלט על כל העיר ואפילו על חלקים משכנותיה. הפסטיבל השנתי הזה כלל עשרות תערוכות בהשתתפות מאות מאיירים בחגיגה אמיתית של איור מקומי ועולמי. גם אנחנו השתתפנו בחלקנו הקטן עם הדרכה של סיורים והנגשה לקהל. השנה לא התקיים שבוע האיור ובעוד שאנחנו הצטערנו לשמוע, יובל סער כבר היה עסוק בתכנונים אחרים. כמקום שבוע האיור – תערוכה במוזיאון. אבל לא רק תערוכה אחת אלא השתלטות של ממש. מחזור התערוכות שיפתח במוזיאון הרצליה השבוע מוקדש כולו לאיור ישראלי וכמה שזה משמח ומרגש. המשפט הידוע אומר – כשנסגרת דלת נפתח חלון. נראה שזה משפט שכתוב ליובל סער מעל שולחן העבודה.

פרטים נוספים באתר המוזיאון

אוצר: יובל סער, אוצרות שותפות: שוע בן ארי וענבל ראובן
בהשתתפות: סרגיי איסקוב, זאב אנגלמאיר, אראלה, גל בולקא, נינו ביניאשוילי, אלון ברייאר, שירה גלעדי, ענבל גרי, אורי גרינברג, רן דסקל, שני יסמין, מעיין כהן, נועה כהנא, אביב כץ, נעה כ”ץ, קרן כץ, שמואל כץ, שלי לבבי, בן מולינה, מרב סלומון, גלעד סליקטר, גאי ספרן לולאי, עפרה עמית, עדן פוקסיניאנו, רוני פחימה, רות צרפתי, בתיה קולטון, מירי קונצמן, מישל קישקה, יעל רוזן קרן, לילך רז, ניב תשבי.

כל התערוכות נפתחות ביום שבת, 22.7, 10:00-14:00, מוזיאון הרצליה, הבנים 4, הרצליה
הנה כמה שמעניינות אותנו במיוחד.

שיהיה סוף שבוע של חלונות נפתחים,
שני ורנר וצוות Talking Art

ניב תשבי, מתוך 'הקרנבל'. צילום: דניאל חנוך

'ההיסטוריה המטורפת של האיור הישראלי', תערוכה קבוצתית. אוצר: יובל סער

כמו האמנות הישראלית, ההיסטוריה של האיור הישראלי קצרה למדי ביחס למקבילותיה בעולם. כסצינה צעירה, היא גם חסרה את הרומנטיקה של סצינות שהתחילו את דרכן אי שם בהיסטוריה לצד מלכים ואפיפיורים, בזמן מלחמות גרנדיוזיות ונפילתן של אמפריות. מזל שכח העל של מאיירים הוא לקחת מציאות אפרפרה ולהדגיש אותה בצבעים זוהרים. כך מקבלים אירועים מכוננים בתולדות סצינת האיור הישראלית פרשנות פומפוזית מתובלת בהומור. ואנחנו מקבלים היסטוריה אלטרנטיבית עסיסית. בהשתתפות: זאב אנגלמאיר, לילך רז, קרן כץ

'הקרנבל', תערוכת יחיד של ניב תשבי. אוצר: יובל סער

את ניב תשבי הכרנו באחד משבועות האיור לפני כמה שנים, כשעוד היה יחסית טרי בסצינה. כבר אז התרשמנו מהשפה הגרפית המגובשת והתרגום שלה לפיסול גדול מימדים ומלא הבעה. איכשהו עבודותיו של תשבי מצליחות להיות גם מתקתקות, ורדרדות ועשויות בקו נקי, וגם גרוטסקיות, עוכרות שלווה ומטרידות. התערוכה החדשה של תשבי שואבת השראה ממצעדים צבאיים וקרנבליים ומציגה אלימות מצופה בשכבה דקה מאוד של סוכר.

'אבן, בד ומספריים', תערוכה קבוצתית. אוצרים: שוע בן ארי, יובל סער

בנוסף להמון איור צעיר, מחזור התערוכות במוזיאון עושה כבוד גם לאמהות והאבות המייסדים של התחום בארץ, אלא שחקוקים אצל רבים בעקבות ספרי הילדות הקלאסיים. שלושה כאלה הם אראלה, שמואל כץ, רות צרפתי שיחד ולחוד ניסחו את השפה האיורית הישראלית לאורך השנים. איורים לספרים כמו "דירה להשכיר" של כץ; "דודי שמחה" של צרפתי ו-"איה הג'ינג'ית" של אראלה הפכו כבר לנכס צאן ברזל ויזאולי של כולנו. בתערוכה הזו, במקום להסתמך על הקלאסיקות, נחשפים מהלכים אמנותיים בלתי מוכרים של השלושה בתחומים המשיקים לאיור כמו קרמיקה, טקסטיל ופיסול. כך נחשף עוד נדבך בעבודתם של המאיירים החשובים האלה. בהשתתפות: אראלה, שמואל כץ, רות צרפתי

'ספרו לי עוד: בעקבות הרומן הגרפי', תערוכה קבוצתית. אוצרים: שוע בן ארי, יובל סער

התערוכה, שנותנת למחזור התערוכות את שמו, מבקשת מכמה מהיוצרים החשובים ביותר בעולם האיור והקומיקס הישראלי לעשות בדיוק את זה – לספר לנו עוד על הרומנים הגרפיים שהוציאו. אבל כמובן לא פשוט רק לספר לנו על זה, אלא להתבונן יחד איתנו ביצירתם מזווית שונה. התוצאה היא יציאה מהספר והנייר למידיומים חדשים, אבל גם לצורות הבעה וזוויות סיפור שונות. מדליקה במיוחד תצוגת השושקות של אנגלמאייר שאסף ממעריצים וקולגות ונותנות ריבוי גרסאות של הדמות האהובה.

בהשתתפות: זאב אנגלמאיר, נינו בניאשוילי, אלון ברייאר, נעה כ"ץ, קרן כץ, גלעד סליקטר, עפרה עמית, מישל קישקה

שמואל כץ, מתוך 'אבן, בד ומספריים'

מלאים בהתרגשות לקראת שבוע האיור המתקרב שוחחנו עם יובל סער, עורך מגזין פורטפוליו ומי שיזם את שבוע האיור לפני 9 שנים ואוצר אותו מאז. אדם שנדמה שעלה על הטריק איך להוסיף עוד לפחות שעתיים ליממה ולמלא אותן בעשייה יצירתית. יובל שיתף אותנו בסיפור הולדתו של שבוע האיור, רגע שריגש אותו במיוחד ואפילו הסכים לספר על תערוכה שמעניינת אותו במיוחד השנה. מוזמנים לקרוא ולהכיר יותר את המנוע שמאחורי המפעל האדיר הזה.

רוצים לחוות את שבוע האיור לעומק, לפגוש את המאיירים והאוצרים ולשמוע את כל המידע שמאחורי הקלעים? הצטרפו אלינו לסיורי שבוע האיור במוקדים השונים ברחבי העיר! כל הפרטים והרשמה בקישור

צילום מירב בן לולו

היי יובל, קודם כל ספר לנו איך נולד שבוע האיור?

שבוע האיור נולד מעבודה על תערוכה קטנה בבית האמנים לפני תשע שנים. עניין אותי לבדוק את המקור לפריחה של הסצינה המקומית, ואת השפעת העידן הדיגיטלי על עולם האיור. לא תכננתי לעשות שבוע איור, אבל אחרי שבכל שבוע פרסמתי בפורטפוליו שני ראיונות עם מאיירות ומאיירים, מסדרת הראיונות הזו – איור עכשיו – שכללה לבסוף 100 ראיונות, נולד שבוע האיור הראשון.

למה דווקא איור?

שאלה טובה, ואני לא בטוח שיש לי תשובה אליה. אולי בגלל היכולת יוצאת הדופן של מאיירות ומאיירים להעניק פרשנות מקורית ורעננה למציאות, להגיד משהו אמנותי ועדיין להיות תקשורתי.

ספר לנו על רגע בשבוע האיור שאתה גאה בו במיוחד

בשנה שעברה, 10 ימים לפני מועד הפתיחה המקורי של שבוע האיור, שלהי הסגר השני – ההחלטה לקיים בכל זאת שבוע איור במתכונת פיזית. החלטנו למתוח אותו על פני חודש עד תחילת הסגר השלישי, ולהצליח כנגד כל הסיכויים להוציא אנשים מהבית ולראות אמנות, לתת גם להם וגם לקהילת האיור שביב של אופטימיות.

ספר לנו על שבוע האיור השנה – איך היתה החזרה לפורמט הרגיל אחרי שנת בקורונה?

כמו לרכוב על אופניים אחרי הרבה זמן – בהתחלה קצת משונה אבל תוך שניה ההתלהבות של כולם סוחפת, והנה – כמעט 80 תערוכות. מדהים!

אמנם כולם היו בניך, אבל על איזה תערוכה או פרויקט מיוחד ממש אסור לוותר השנה?

הו, זו באמת שאלה קשה, אבל אם יש תערוכה אחת שאני מאוד סקרן לגביה זו התערוכה ״אמא תחנה״ שתוצג בתדר. אחד הדברים שהכי משמחים אותי בשבוע האיור הוא סטודנטים שעונים לקול הקורא שאנחנו מפרסמים בכל שנה, עוד בזמן הלימודים. במקרה הזה מדובר ביוזמה של בוגרות ובוגרים טריים של מסלול איור במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, שהתחברו תחת השם קולקטיב תמ״א; ואם זה לא מספיק – את התערוכה אוצר זאב אנגלמאיר (!) שהנחה השנה את פרויקט הגמר של כולם (כל אחת בנפרד). הקבוצה מתבוננת בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב כמעין משולש ברמודה מקומי; מרחב שבו הגבול בין אגדות אורבניות לאמת מיטשטש. כמו במצולות הים, גם בתחנה, ככל שהם צוללים עמוק יותר אל מצולותייה החשוכים הם מגלים רבדים של חיים נסתרים מן העין, ומוצאים שבכל אגדה יש גרעין לא צפוי של אמת. במיצג אווירתי שמשלב מדיות של איור, פיסול והקרנה (!), חברי הקולקטיב מציפים את החיים האמיתיים שמתקיימים בתחנה כאן ועכשיו.

מה החלום שלך לגבי שבוע האיור?

יש הרבה חלומות, איפה מתחילים? לעשות תערוכה אחת גדולה עם תקציב ומקום, להביא אורחים מחו״ל ולייצא את שבוע האיור לחו״ל, לגייס חברות מסחריות (בעיקר של מוצרי צריכה) ולייצר מהדורות מוגבלות לכבוד שבוע האיור (דמיינו כניסה לסופר וכל האריזות מאויירות), ליצור פרויקטים גדולים במרחב הציבורי, ועוד ועוד ועוד. אבל כרגע אנחנו מתרכזים בעיקר בלהוציא לפועל שבוע האיור מוצלח, שיאפשר לנו להתחיל לעבוד כבר ביום שאחרי על שבוע האיור של השנה הבאה.

מפת נווה שאנן, עמנואל זילברשניר – מתוך התערוכה אמא תחנה בתדר

בימינו נהוג לחשוב על ליצנים כעל מצחיקים ותו לו – בידור קליל ליום הולדת של ילדים או אתנחתא קומית בקרקס. אבל תפקידו המסורתי של הליצן הוא דווקא להשתמש בחזות הלא מזיקה והתמימה שלו ולהביא את האמת מהדלת האחורית. לתקוע עוגת קצפת בפניו של המלך המושחת. האמנים בתערוכות השבוע עושים שימוש בהומור, צבע וטכניקה בנראות כמעט ילדותית בכדי לחדור את שכבות ההגנה שלנו ולהגיע ישירות ללב. אולי ליצנים ואמנים אינם כה שונים אחרי הכל.

בבית המכירות סות'ביס תערוכה של אורן פישר השנון והנוגע ללב; במוזיאון יפו העתיקה האמן והמעצב צחי נבו יוצר מסכות שמושפעות מהעבר אך מזנקות כבר אל העתיד; בגלריה חזי כהן תערוכה חשופה ואינטימית של אמן "הציור הרע" עמית קבסה ובפינת הבונוס אסופת וידאו ישראלי-אירופאי נודדת לכבוד "יום אירופה".

מאחלים לכולכם סופ"ש של צחוק ואמת,

שני ורנר וצוות Talking Art

עבודות של צחי נבו, "ליצן החצר", מוזיאון יפו

"נשמות", תערוכת יחיד של אורן פישר. ליווי אוצרותי: רז שפירא

אורן פישר הוא סוג של סיפור סינדרלה בעולם האמנות המקומי. אמן רחוב אוטודידקט שהצליח לעקוף את כל שומרי הסף והמנגנונים המסורתיים ולהגיע להצלחה והכרה. מי שהתחיל את דרכו בשרבוטים על קירות קריית המלאכה הגיע לזכיה ב"פרס הפטיש" ביריד צבע טרי ולתערוכה בבית המכירות היוקרתי "סות'ביס". אבל בניגוד לסינדרלה, כאן לא מדובר בקסמים שגרמו לטרנספורמציה הכמעט פלאית הזו, אלא לעבודה קשה, יוזמה וכמובן אמנות מצויינת שפישר יוצר כבר שנים בפלטפורמות שונות שרבות מהן בנה בעצמו מאפס. אנחנו עוקבים אחרי פישר מההתחלה ובסיורי אמנות הרחוב שלנו עוד יודעים להצביע על רישומים דהויים שלו בפינות חבויות. שמחים לראות אותו כעת קוצר את ההישגים שהרוויח ביושר ומחכים לראות אילו הפתעות הוא מכין לנו הפעם.

איפה ומתי: יום חמישי, 17.6, 19:00 בית סות'ביס, רוטשילד 6, תל אביב.

אירוע פייסבוק

"ליצן החצר" תערוכת יחיד של צחי נבו. אוצר: יובל סער

שיתוף פעולה בין האמן והמעצב צחי נבו לבין האוצר הבלתי נלאה יובל סער יצרו תערוכת ענק צבעונית ומתפוצצת מהתרחשויות בעיר העתיקה ביפו. זוהי תערוכת היחיד הראשונה של נבו שכבר הספיק להתפרסם בזכות האובייקטים הפיסוליים שהוא יוצר בטכניקה ייחודית של חיתוך לייזר בצביעה ידנית ססגונית. עולם הדימויים של נבו נשען על אסתטיקה שבטית עתיקה, אך השימוש בטכנולוגיה מתקדמת לוקח את עולם הדימויים הזה אל תוך ימינו אנו ויוצר היברידים משעשעים ושנונים. נבו לא מסתפק רק בתצוגת עבודותיו, אלא יקיים בזמן התערוכה גם סדנאות, סיורים וחנות פופ אפ. מחוץ לחלל המוזיאון יוצגו גם טוטמים ענקיים שיצר.

איפה ומתי: יום חמישי, 17.6, 20:00, מוזיאון יפו העתיקה, רח' טיילת מפרץ שלמה 10, יפו העתיקה

אירוע פייסבוק

"שם חוט", תערוכת יחיד של עמית קבסה

בתערוכתו החדשה בגלריה חזי כהן, לא מציג עמית קבסה דימויים מאוד פרובוקטיביים. הוא גם לא חושף את עצמו או את קרוביו במערומיהם על קירות הגלריה. ועדיין, מדובר כנראה בתערוכה האינטימית והחשופה ביותר של הצייר המוערך הזה. הסיבה לכך היא שקבסה זונח הפעם את השפה הציורית המזוהה עימו של קנווסים עמוסי צבע דשן או פיסול אסמבלאז'י פראי ובוחר במקום לעבוד במדיום העירום מכולם – הרישום. בעבודה הרישומית אין לאמן או האמנית לאן "לברוח", קשה להסתיר טעויות או לתקן ואנחנו נותרים עם הביטוי הטהור והראשוני של היוצר.ת. לכך מצטרפת העובדה שמי שעומדות במרכז התערוכה הזו הן בנותיו של קבסה והתוצאה היא תערוכה עדינה ואינטימית ממי שהתרגלנו ממנו לג'סטות גרנדיוזיות וגסות כמעט. תמיד מרתק ומרגש לראות אמן ברגע של טרנספורמציה וברגע שבו הוא בוחר להסיר עוד משהו מהמגננות ולהכניס אותנו עמוק יותר לתוך עולמו.

איפה ומתי: יום שישי, 18.06, 10:00, גלריה חזי כהן, לילנבלום 33, תל אביב

אירוע פייסבוק

פינת הבונוס: "לקראת קהילה חדשה" – אירוע הקרנות וידיאו ארט של אמנים אירופאים וישראלים עכשוויים לכבוד "יום אירופה". אוצר: אבי לובין

לכבוד אירועי "יום אירופה" שמצוין על ידי נציגות האיחוד האירופאי בישראל אצר אבי לובין אסופה של עבודות וידאו של אמנים ואמניות אירופאיים עכשוויים. הטוויסט הוא שבמהלך סוף השבוע הקרוב ובשבוע הבא תוצג האסופה הזו לערב אחד בלבד בחלל ציבורי בכל פעם בעיר אחרת. את המסע פותחת לא אחרת מאשר אילת (שלאחרונה מתחילה להשקיע בפן התרבותי בעיר) עם הקרנות בטיילת הצופה לים. בהמשך יגיעו העבודות גם לחיפה ותל אביב.

בהשתתפות: אדל אבדסמד, נלי אגסי, פאסי אוטיו, פרנסיס אליס, אירינה בוטאה בוקאן, נילבר גורס, פבל ג'סטרב, בריאן דוגאן, גידו ון דר ורפה, רפל זרסקי, יאן טומיק, ג'ניינה טשאפה, רונה יפמן וטניה שלנדר, סאנה לייבן, סיגלית לנדאו, דנילו מילובנוביץ', אלכס מירוציו, קירה נובה, יורגוס ספונציס, ג'ורדי קולומר.

איפה ומתי:  יום חמישי, 17.6, 19:00-1:00 טיילת אילת
ולאחר מכן:
שבת, 19.6 – בשוק הטורקי בחיפה, 19:00-01:00
חמישי, 24.6 – בכיכר הבימה בתל אביב, 19:00-23:00
שלישי, 29.6 – ברחבת הקאמרי בתל אביב, 19:00-23:00

אורן פישר, סטילז מתוך עבודת וידאו בתערוכה "נשמות" בית סות'ביס תל אביב