בדרך לגאולה עוברים במקדונלדס
תגובה אחת
צילום: אמי קנקה
אני אוהבת את התחנה המרכזית החדשה, ואני לא מתביישת להגיד את זה. אני אוהבת את המרקם האנושי, את הבגדים הזולים, את המסדרונות המסועפים, את הארגון המוזר, את הריחות ואת המסתורין. אני אוהבת שבתוך המקום הזה צצה בועה רוחשת של אמנות שאין לדעת אם הפרינג'יות שלה הובילה אותה להתמקם שם, או שמא פיתויי מחיר ההשכרה בתחנה, השפיעו עליה בתמורה. אם כן, לא פלא שהמופע החדש של תיאטרון מסתורין, המתרחש במרחביה ההזויים של התחנה, כבש אותי בסערה.
