חג הפסח, שהמצווה היסודית שלו היא "והגדת לבנך" עוסקת כולה ביכולת של השפה והדיבור להעברת משמעות וערך. תערוכות הסופ"ש, שנפתחות רגע לפני שירת המה נשתנה, עוסקות בפירוק והרכבה של השפה המדוברת, הכתובה והציורית. כשהשפה עצמה היא החומר, המסע בעקבות המשמעות משתחרר ממגבלות ומגיע הכי רחוק שאפשר. חג שמח!
בימינו נהוג לחשוב על ליצנים כעל מצחיקים ותו לו – בידור קליל ליום הולדת של ילדים או אתנחתא קומית בקרקס. אבל תפקידו המסורתי של הליצן הוא דווקא להשתמש בחזות הלא מזיקה והתמימה שלו ולהביא את האמת מהדלת האחורית. לתקוע עוגת קצפת בפניו של המלך המושחת. האמנים בתערוכות השבוע עושים שימוש בהומור, צבע וטכניקה בנראות כמעט ילדותית בכדי לחדור את שכבות ההגנה שלנו ולהגיע ישירות ללב. אולי ליצנים ואמנים אינם כה שונים אחרי הכל.
כולנו מכירים מישהו או מישהי בחיינו שהם מכורים לעבודה, כאלה שבשבילם המילה חופש היא כמעט קללה. אנחנו מזהים אותם במשרד או במקום העבודה אחרי חופשה ארוכה לפי מבט ההקלה בעיניהם – הללויה! מפסיקים את המנוחה ואפשר לחזור לעבוד במלוא המרץ! במבט על השבוע הקרוב אפשר לדמות את עולם האמנות המקומי לוורקוהוליק שכזה. נראה שמארגני התערוכות אומרים לעצמם: סוף סוף נגמרו החגים ומתחילה החגיגה האמיתית! תערוכות השבוע לא מבזבזות זמן על נחיתה רכה בחזרה לשגרה ומאיצות ישירות למהירות מקסימלית
