לפני כמה שבועות המלצנו כאן על מקבץ של תערוכות פיסול גבריות. דיברנו אז על הסטריאוטיפים שיש לכולנו על ההבדלים בין אמנות גברית לאמנות נשית ואיך הם נשברים כל יום מחדש. מפתה להתייחס לתערוכות השבוע – שכולן נוצרו על ידי נשים – דרך פריזמה מקבילה. אנחנו לא בטוחים אם התערוכות האלה "נשיות" דווקא, אבל כן יכולים לומר שבכולן יש איזשהו ממד פנטסטי. ארבע תערוכות יחיד של אמניות שמצליחות להאיר את המציאות האפרורית בזוהר אלגנטי שכמו לקוח מעולם אחר, רחוק מאוד אך מוכר בו זמנית.
מאיפה יצאו כל החיות האלה? אלה הגשמים הראשונים שהביאו אותן? או אולי פשוט איזו פניה לטבע לחיפוש תשובות אחרי שנה וחצי מטלטלות? תהיה הסיבה אשר תהיה, השבוע יצאו לנו המלצות חייתיות ופראיות במיוחד. אולי צריך מדי פעם לצאת אל הפראי, הלא מתורבת והלא מאולף בכדי לקבל תשובות על השאלות הגדולות של חיינו בעולם בני האדם.
תערוכות השבוע מזמינות אותנו לצאת למסע, כל אחת בדרכה. אצל חלקן אלמנט הנסיעה שזור ברעיון עליו מושתת התערוכה, חלקן פשוט ממוקמות מחוץ לעיר וקוראות לנו להכנס למכונית ולנסוע אליהן וחלקן לא באמת ממוקמות בשום מקום והמסע אליהן נעשה דרך מסך המחשב. כך או כך, מסעות אמנותיים אנחנו אוהבים ועוד יותר אנחנו אוהבים כשאתם מצטרפים אלינו.
כבר ברור לכולנו שהקורונה שינתה ומשנה עדיין את החיים בכלל אבל גם את עולם התרבות בפרט. דברים שהיו מובנים מאליהם בעבר, פחות מתאפשרים עכשיו ויש צורך להמציא הכל מחדש. כך יוצא שאירועים משודרים בזום או כאלה קטנים ואינטימיים הופכים פופולריים יותר ויותר. אם כן, השבוע החלטנו על רשימה של אירועים שאנו מוצאים אותם מעניינים במיוחד.
במשכן לאמנות בעין חרוד תפתחנה חמש תערוכות חדשות ומתוכן אנו מתמקדים במיצב הכולל של מריה סאלח מחאמיד ובפיסול הלירי של אורנה בן עמי; בגלריה רו ארט תערוכה לאיוה כפרי הבוחנת את גבולות הציור והאפשרות שלו למפגש תלת ממדי עם הצופה; בגלריה של מרכז רוטשילד תערוכת אמנים צעירים מאוד אשר בוחנים פוליטיקה קווירית; ובפינת הבונוס תערוכה מעבודותיה של ביאנקה אשל גרשוני אותה אצר ברגישות בנה אורי.
עמימות מה עולה מתיאור התערוכות המומלצות השבוע: מפרוייקטים גרנדיוזים, לתערוכת עבודות שנעשו כולן בעת הסגר הקורונה, ועד לאמן צעיר שמשתמש ברדי מייד הומוריסטי אך טעון בכדי לדבר על החברה הישראלית.
בגלריה מאיה מציג רותם רוזנבוים סדרה של רישומי מחשב שמצליחים לשמור על אופי גופני ופראי; בגלריה זימאק מוותר הרן כסלו על כלי הציור המסורתיים ועורם צבע באמצעות מה שבא ליד; ובגלריה נולובז מלווה אליסף קובנר את יציאת ספר שיריו החדש בתערוכת ציור רגישה; בפינת הבונוס – פיסול דווקא, ועוד כזה הנשען על מסורות של קרמיקה, שיח גלריה עם האמנית ליאורה קפלן במרכז לאמנות עכשווית.
החגים, שאנחנו ממש בעיצומם, הם שעתם הגדולה של טקסי וגינוני האירוח. נראה שבתקופה הזו אנחנו מבלים את זמננו או באירוח, או בהכנה אליו. בהתלבטות איזו מתנה להביא למארחים, או בפקקים בדרך להתארח אצל עוד דודים הרחק בצפון. הכל נסוב סביב אותה מסורת עתיקת יומין של הכנסת אורחים. בין התערוכות ואירועי האמנות השבוע יש כאלה העוסקות בפרקטיקת הכנסת האורחים כחלק מהנושא שלהן, אחרות משתמשות בפלטפורמה של התערוכה כדי לארח את הצופים לשיחה או אפילו להשתתפות במעשה היצירתי ממש.
ג'פרא אבו זלוף, מתוך מקבץ התערוכות "זפת וחלב", מוזיאון הרמן שטרוק, חיפה התערוכות השבוע משחקות במגוון רחב של מגרשים, הן בוחנות את הקשר בין משחק לאמנות, לוקחות יצירות אמנות קאנוניות
הביאנלה של וונציה לפנינו וכהרגלה נחלקת לשניים: מתחמי המדינות ותערוכת האמנים הבינ"ל. והפעם כותרתה: "ולוואי שתחיה בזמנים מעניינים". ואמנם, אחד המוטיבים של הביאנלה הוא חשיפת התפר בין הממשי והמעשי לאמנות כמו:"בית חולים שדה X"- הביתן הישראלי, ותערוכת הבשמים והקוסמטיקה.
