נדמה לנו שאין צורך להכביר במלים על הכותרת שבחרנו לתת לרשימת ההמלצות השבוע. מושג הבית הפך עבור כולנו למושג טעון, שמתחוללים ביחס אליו תהיות, פחדים, אהבה וכאב. תערוכות השבוע מוצגות כולן במקומות שהם בית עבור אמנות ואמנים, מקומות שהקדישו את עצמם לעשייה שאינה תלוייה בדבר עשייה ערכית, מקומות הכרחיים לקיומה של תרבות עשירה.
כמה טוב שהעשייה ממשיכה גם בימים החשוכים האלה, ושהבתים של האמנות המקומית עוד ממשיכים לקיים אותה.
אחרי שבועיים של הלם, עולם האמנות מתחיל לאט לאט להרים שוב את הראש. אמנם כולנו מבינים שדברים כנראה לא יחזרו להיות בדיוק כפי שהיו, בודאי לא כל כך מהר. אבל לרגע הזה ועם ההבנה והאמונה בחשיבות של אמנות, חלק מהגלריות והמוזיאונים מתחילים להיפתח מחדש. אמנות בשעה הקשה הזו יכולה להיות הרבה דברים – היא יכולה להוות נחמה, לתת רגע של אסקפיזם אבל גם לתת מראה, לפעמים לא פשוטה, שתאפשר לעבד את מה שקרה. בכל מקרה, גם כשהתותחים רועמים, אסור למוזות לשתוק וחייבים להמשיך לנגן.
קשה לשים את האצבע על החוט המקשר בין התערוכות בהמלצות השבוע. אולי אפשר לדבר על נקודת החיבור שבין גוף לאובייקט ובין גוף למקום והדרכים שהחיבורים האלה יוצרים את הזהות שלנו כבני אדם וכקהילה. קשורות זו לזו או לא, כל התערוכות השבוע מעוררות שאלות מרתקות ומומלצות מאוד.
כותרת ההמלצות השבוע לקוחה מלוגו סופ"ש הסולידריות המרגש שעורכות גלריות בתל אביב עם העבודות שהוסרו מהתערוכה ברמת גן והיא אולי התשובה האולטימטיבית לשאלות הגדולות של האמנות כמו "מה זו אמנות" או "מה אמורה אמנות לעשות" – החופש של האמנות להיות מה שהיא רוצה וצריכה להיות גם ובמיוחד כשהיא מאתגרת.
אחרי חגים שמח לכולם, אנחנו כאן להחזיר אותנו לשגרה בכל מה שנוגע לגזרת האמנות המקומית. עולם האמנות הישראלי עוד לא הסתנכרן ופתיחות התערוכות לעתים קרובות מתנגשות, אדרבא בשבוע כזה שמגיע מיד אחרי פגרה ארוכה. אם כן, השבוע יש שלל כזה מטורף של אירועי אמנות ותערוכות חדשות, שהחלטנו לפנק אתכם בשתי רשימות המלצות נפרדות.
הגיעה העונה הזו בשנה – עונת תערוכות הבוגרים. זהו רגע השיא של שנות הלימודים באקדמיות ובתי הספר השונים והרגע בו הופכים הסטודנטים והסטודנטיות לחברים וחברות מן המניין בעולם האמנות והעיצוב הישראלי.
בתערוכות בוגרים, אפילו יותר מתערוכות רגילות, קשה לדעת מה נמצא בכניסה לחלל התצוגה. ריבוי הבוגרים והשילוב הרנדומלי בין אמנים שהחיבור היחיד ביניהם הוא שנרשמו במקרה לאותו בית ספר באותה שנה לא תמיד מחמיא לעבודות. ועדיין, זהו רגע מרגש של הבטחה גדולה – ומסקרן להצטרף אליו.
אחרי הפסח המרוחק חברתית של שנה שעברה, יש לנו הרגשה שסעודת הסדר השנה תהיה החגיגה הרשמית של היציאה מהסגר. כמובן שאנחנו חוגגים גם את המפגש המחודש עם האמנות עם פתיחתם של הגלריות והמוזיאונים.
בגלריה היפה של מכללת סמינר הקיבוצים מציג גילי אבישר מיצב טקסטיל השואב השראה מעולמות התאטרון הנודד; בגלריה אינדי חוגגים עשור עם תערוכת ספרי צילום ונותנים לנו הזדמנות לצאת עם אחד משלנו; במוזיאונים ובמרכזי האמנות ברחבי הארץ מציעים מגוון פעילויות לכל המשפחה בעקבות התערוכות המוצגות בהם; וגם אנחנו מפנקים עם שני סיורים חדשים שכדאי למהר להירשם אליהם.
עולם האמנות עוד לא פונה לתערוכות דרמטיות ופוליטיות, אלא דווקא מתכנס ברגע הזה, ובנחמה שהוא יכול להציע. תערוכות השבוע עוסקות בתכנים דומים, הן מבקשות לתת מנוחה, לעצור לרגע ולנשום.
בגלריה של המרכז ליהדות נווה שכטר תפתח תערוכת יחיד לסימה מאיר שמשלבת את היומיומי והרוחני; תערוכת יחיד לגרגורי אבו שמגיעה לאחר פעולה שעשה במקום הנטוש בזמן הסגר הראשון; קמפוס האמנויות של מכללת סמינר הקיבוצים עובר למרכז העיר ומציג תערוכה חדשה שתעסוק בהפרעות תקשורת; ובפינת הבונוס: ההזדמנות שלנו לעשות טוב בתערוכת המכירה השנתית למען גן לוינסקי.
יוסי מרק קרוב יותר אז מה קורה בסופ"ש ובחול המועד אתם שואלים, אז הנה כמה המלצות:
תערוכות חדשות פתיחה: חמישי 19.2.15 בשעה 20:00
