דומה שהימים האלה, על כל המחאות והרפורמות שבהם, עוסקים כולם בפוטנציאל. בין אם זה דיון על הפוטנציאל הלא ממומש של המקום הזה, מאבק דווקא על מימושו, או ביטוי של חלומות חדשים – אולי במקום אחר. בכל מקרה, כמו תמיד, האמנות לא נמצאת הרחק מאחור (לפעמים היא ממש מובילה את הדרך). תערוכות השבוע מציגות פנים שונים של אותו פוטנציאל ועושות זאת בדרך מתוחכמת, יפה ונוגעת ללב – כמו שרק אמנות יכולה.
באמנות עכשווית הטלת הספק היא כלי עבודה לכל דבר, חשוב כמו המכחול, המצלמה או האיזמל. אמנות טובה לא לוקחת שום דבר כמובן מאליו ובמיוחד לא את עצמה. היא תמיד שואלת שאלות קשות וגם כשהיא מתמסרת היא שומרת על עמדה ביקורתית ואירונית. תערוכות השבוע שלנו מביטות על קונבנציות תרבותיות, אופני תצוגה ואפילו על המדיום בו הן פועלות ומנסות לפרק אותם מבפנים. הן מבינות שרק באמצעות הפירוק הזה אפשר יהיה להרכיב משהו חדש, שלם ונכון יותר.
דניאל צאל, תחת, גלריה פס.פורט סופ"ש מעט אוונגרדי לפנינו שמציע סקירה מעניינת בנושאי ובכן, ישבן. מתערוכה שכל עניינה באמנים המגיבים לטוסיקים וישבנים באמנות עכשווית (בחיי!), לתערוכתו של האמן הנפלא ערן שקין שמציג נשים בעלות ישבן עסיסי בתנוחות סלפי הלקוחות מרחבי הרשת, וגם תערוכתה של ורד אהרונוביץ' (בגרמניה) שמתארת את החיים על ספסל הלימודים בכיתת אמנות. […]
