ארכיון תגיות: גלריות לאמנות בתל אביב

אושפיזין אמנותי – סדרת ראיונות עם אמנים ישראלים בחו"ל

כמו השם שלנו, זה די ברור שמה שאנחנו מאוד אוהבים לעשות הוא לדבר על אמנות. בתוך כך, אחד הדברים החשובים בעינינו הוא לדבר עם האמנים עצמם. לכבוד חג סוכות החלטנו לפתוח את הסוכה שלנו בפני אמנים ואמניות ישראלים שהעבירו את חייהם ועבודתם לחו"ל ולשמוע מהם על נוודות, ארעיות וזרות – מושגים שעומדים בבסיסו של החג הזה.
תפסנו חמישה אמנים ישראלים לשיחה קצרה על האופנים שבהם ההגירה השפיעה על היצירה שלהם, על התקופה האחרונה בהקשר הזה ועוד.

עינת עמיר. Photo by Colin Conces, courtsy of Bemis Center for Contemporary Art, 2016

עינת עמיר
איך הגעת לחיות ולעבוד בחו"ל?
כרגע אני חיה בפינלנד (ומקווה להשאר כאן). אני עושה פה דוקטורט משולב באמנות ומדעי המוח. השילוב בין אמנות (בעיקר פרפורמנס) ומדעים (פסיכולוגיה ומדעי המוח הקוגניטיביים) זה עניין שאני עוסקת בו בשנים האחרונות ושמחתי על ההזדמנות לעסוק במחקר שמשלב בין השניים, וגם על ההזדמנות לחיות ולעבוד בארצות הצפון שאליהן אני נושאת עיניי בערגה כבר שנים רבות.

האם היה רגע מפנה שבו הרגשת שמרכז הכובד של חייך עבר לחו"ל? ספרי לנו על הרגע הזה.
אני חושבת שהרגע הזה קרה לפני למעלה מעשור, כשחייתי בניו יורק והתחלתי להציג בהרבה יותר תערוכות בחו”ל מאשר בישראל.

האם את מרגישה שהאמנות שלך השתנתה בעקבות המעבר? איך?
הדבר שקרה בעקבות המעבר והקונטקסט שלו זה שאני כרגע עושה פחות אמנות (למרות שהצגתי לאחרונה פרפורמנס השתתפותי חדש) ויותר עוסקת במחקר וכתיבה, אבל זה זמני, אני מניחה.

חג הסוכות מתקשר אצלנו למושגים של נדידה, הגירה, ארעיות וגם להכנסת אורחים וכו'. תוכלי לשתף אותנו ביצירה שלך שמגיבה לנושאים האלה?
זו שאלה ממש חמודה:) אני חושבת שכל העבודות שלי מתאימות לקטגוריות האלה. למשל “מתי בפעם האחרונה” שהוצגה במוזיאון ישראל באגף הנוער ב2018. בתערוכה באוצרות שיר ימגוצ’י. התבקשתי לייצר עבודה השתתפותית שתתאים גם לילדים ויצרתי תאי שיחה ניידים שהאורחים הנכנסים אליהם מפעילים בעצמם.

וגם Coming Soon Near You שזו עבודה שהוצגה במוזיאונים שונים ברחבי העולם והיא סלון ארעי שמארח בכל פעם אדם אחד שיושב בו וצופה בסרט שיש לו משמעות עבורו בזמן שצוות המוזיאון מגיש לו כיבוד.

האתר של עינת עמיר בקישור

ניר סגל בתערוכתו בגלריה רו ארט, 2021

ניר סגל

איך הגעת לחיות ולעבוד בחו"ל?
מילדותי דמיינתי את עצמי גר בלונדון ולכן לקראת לימודי התואר הראשון באמנות הבנתי שאני מעוניין לעבור את הכשרתי כאמן מחוץ לגבולות ישראל מתוך רצון לעבוד בארץ ולהתפתח ממקום פחות מקומי. את התואר הראשון עשיתי בסלייד בלונדון ולאחריו נדדתי לשנה בברזיל ובסיומה רזינדסי של שלושה חודשים בתאילנד. את התואר השני כבר עשיתי בארץ בבצלאל, אבל המציאות המקומית, ותהליכי ההורות בפונדקאות של בן זוגי ושלי הובילו אותנו ב2014 להחלטה לצאת מהארץ שהשתלבה בסנכרון מושלם עם ההזמנה ללימודי הדוקטורט בסלייד שבלונדון. באופן קצת מרגש, מרכז פעילותי כאמן הוא בארץ ואני חי בחו"ל, ועובד משם על הפרוייקטים בארץ.

האם היה רגע מפנה שבו הרגשת שמרכז הכובד של חייך עבר לחו"ל? ספר לנו על הרגע הזה.
לא היה רגע מפנה ספציפי, למרות שהמעבר השני לחו״ל היה הרבה יותר אקוטי עבורי. בשלב זה בחיינו לגדל משפחה בלונדון יותר מתאים בשבילנו, במיוחד מתוך הרצון לחיות כאחר בסביבה של אחרים, בסביבה הטרוגנית ופלורליסטית. מהרגע הראשון שבו נחתנו בלונדון הרגשנו את השינוי שהאיר וקידם במיוחד את תהליך ההורות שלנו. בנותינו אינן אזרחיות ישראליות מסיבות בירוקרטיות, ולכן מהולדת הבת הראשונה לונדון היתה עבורנו גם המקום היחיד בו אנו יכולים לגור כמשפחה.

האם אתה מרגיש שהאמנות שלך השתנתה בעקבות המעבר? איך?
יש משהו ביציאה מהארץ שמאפשר סוג של שחרור מצד אחד והדהוד מצד אחר. היכולת להתבונן בעצמך בסביבה זרה היא נקיה ממניירות ומתודות מוכרות מה שאצלי תמיד הרגיש כמקום מלא פוטנציאל למידה. משהו בחוויה דווקא של לחזור לארץ בין שני התארים הראשון והדוקטורט שהרגיש בעל השפעה על האמנות. במהלך השנים בארץ ויתרתי יותר ויותר על ציור שהיה בבסיס כל היצירה שלי לטובת פרקטיקה שמתנהלת בדיאלוגים ואירועים. משהו שהתחדד והתפתח שוב במהלך הדוקטורט בלונדון.

חג הסוכות מתקשר אצלנו למושגים של נדידה, הגירה, ארעיות וגם להכנסת אורחים וכו'. תוכל לשתף אותנו ביצירה שלך שמגיבה לנושאים האלה?
כמעט כל המונחים שמצוינים בשאלה זו נמצאים בפרקטיקה שלי ואולי לפני הכל הניסיון להסתכל על המעשה האמנותי כמשהו שנודד מחוץ לחללי האמנות אל העולם עצמו. העבודות שלי בשנים האחרונות בגלריה רו-ארט מתעסקות בתנאים למפגש ושותפות. השאלות שעולות בתהליך היצירה מתעסקות הרבה במונח ההזמנה, האירוע והאירוח. בתערוכה הנוכחית בגלריה רו-ארט 'מהם מים' טל אלפרשטיין ואני מנסים להרחיב את מונח ההזמנה והאירוח על ידי הזמנה אישית של קבוצות שלא היו מגיעות לגלריה בנסיבות אחרות ואנחנו מבצעים יחד איתם פעולה מחקרית המשתמשת במודל הגלריה כמקום למפגשים חברתיים לצד מסחריים. את באי הגלריה שנעצרים בדלת ללא יכולת כניסה אנו מארחים בבר מים שהוקם במיוחד עבורם כדי לשתות מים בחינם ולשאול על מקומם מחוץ לגלריה.

עוד על ניר סגל באתר גלריה רו ארט בקישור

עפרי כנעני

עפרי כנעני

איך הגעת לחיות ולעבוד בחו"ל?
נסעתי ללמוד תואר שני בהאנטר קולג' בניו יורק.

האם היה רגע מפנה שבו הרגשת שמרכז הכובד של חייך עבר לחו"ל? ספרי לנו על הרגע הזה.
מבחינה אישית זה לקח כמעט עשור, היה איזה רגע שהבנתי שעברתי הגירה מנטלית. זה גם הרגע שבו את מבינה שאין לך בית. כל מקום הוא גם אפשרות חדשה אבל גם אפשרות לזרות. מבחינה מקצועית, תמיד הצגתי גם בארץ אבל עבודות כמו שלי בדרך כלל מתפתחות מתוך דיאלוג. הסנריו שמישהו יראה את העבודות שלי וירצה אותו דבר בדיוק, פחות שכיח. לכן, בצורה טבעית, נוצרו יותר הזדמנויות מחוץ לישראל. לאו דווקא בניו יורק, דרך אגב.

האם את מרגישה שהאמנות שלך השתנתה בעקבות המעבר? איך?
הייתי פרח אמנות כשעזבתי אז בודאי שכן. מה שאני עושה הוא תלוי שאלה או סביבת עבודה אז האמנות השתנתה כי התנאים השתנו והשאלות השתנו. גם ישראל השתנה מאוד וגם ניו יורק, מקום שחשבתי באיזשהו שלב שהוא הבית שלי והיום אני כבר לא מתגוררת בו.

חג הסוכות מתקשר אצלנו למושגים של נדידה, הגירה, ארעיות וגם להכנסת אורחים וכו'. תוכלי לשתף אותנו ביצירה שלך שמגיבה לנושאים האלה?
העבודה "Some people want to run things, other things want to run", היא פרפורמנס שעשיתי בונציה עם הכוריאוגרף פבריס מצליח. במשך יום שלם נשאנו דלת שנותרה לאחר פירוק ביתן בבינאלה – ניסינו לשנע אותה לכיוון אתר הפסולת אבל זה היה מסע ארוך בו פגשנו את כל המוציאים והמביאים של ונציה. כל פותחי השערים וסוגרי הדלתות, כל השוערים, הסוהרים, משלמי השלמונים, מקבלי הפנים, חותמי הטפסים ומסבירי הפנים. זו היתה עבודה על לעבור, על להיתקע, על מסע בירוקרטי ועל דלת בלי בית. נראה לי שזה מתאים.

האתר של עפרי כנעני בקישור

אסף עברון
איך הגעת לחיות ולעבוד בחו"ל?
אני חי ועובד בין שיקגו ותל אביב כבר עשר שנים. הגעתי לכאן לעשות תואר שני באומנות, מאחר ולא הייתה לי השכלה פורמאלית באמנות הייתי סקרן מהם לימודי אומנות. אבל הלימודים היו בעצם תירוץ לחיות וליצור בסביבה אחרת ולהיות בשיח או בדיאלוג יותר רחב. בזמנו חשבתי שלעבור לניו יורק זה לא באמת לעזוב את ישראל אז העיר הגדולה הבאה אחרי ניו-יורק היא שיקגו. ואכן היא מאוד שונה.

האם היה רגע מפנה שבו הרגשת שמרכז הכובד של חייך עבר לחו"ל? ספרי לנו על הרגע הזה.
אני לא חושב שיש רגע כזה שבו הבנתי שמרכז הכובד של החיים שלי עבר לשיקגו. אף פעם לא הסתכלתי על עצמי כמהגר אבל כל שנה נשארנו עוד שנה. באופן מסויים אני דווקא מרגיש קשור לישראל אולי קשר שבבסיסו חווית האובדן שבהגירה. שאלות שגם מתבטאות בעבודה שלי כמו לדוגמה בתערוכה ״אבן חדשה״ באוצרותו של אודי אדלמו שמוצגת בימים אילו במרכז לאומנות דיגיטאלית בחולון שמתעסקת בפולחן אבנים במזרח הקדום.
-האם אתה מרגיש שהאמנות שלך השתנתה בעקבות המעבר? איך?
אני חושב שהשאלות שמעניינות אותי בעבודה נשארו דומות אבל האפשרות לחקור אותם התרחבה מאוד. שאלות שהיו מוגבלות עבורי לצילום ישיר יכולות עכשיו להתממש בפיסול ובמיצב כמו גם שפתאום מצאתי את עצמי עובד במרחב הציבורי משהו שלא דמיינתי בעבר. אחד הדברים שהכי כייפיים בישראל היא המהירות שבה דברים קורים וזמן התגובה הזריז, גם של האומנות וגם של פלטפורמות התצוגה. אבל באופן מסויים יחד עם המהירות בא גם פולחן החדש באומנות מה שמייתר עבודות אומנות ברגע שהן יוצאות מהסטודיו של האמן. "חוויית הראינו." כאן מאחר שהמערכת כל כך גדולה ואיטית יש הזדמנות לעבוד בטווחי זמן גדולים ובנפחים גדולים יותר. זה מרגיש שלעבודה יש חיים יותר ארוכים ואפשר להציג עבודות דומות שוב ושוב ובאופן כזה גם העבודה מתפתחת והופכת ליותר מדוייקת וגם צוברת קונטקסט.

חג הסוכות מתקשר אצלנו למושגים של נדידה, הגירה, ארעיות וגם להכנסת אורחים וכו'. תוכל לשתף אותנו ביצירה שלך שמגיבה לנושאים האלה?
העבודה שאני רוצה לשתף היא בעצם התערבות צילומית בגורדי השחקים שתכנן בשיקגו אחד האדריכלים החשובים במאה העשרים – מיז ואן דר רוהה. בשנותיו באמריקה מיז התגורר בשיקגו, שם אני גר, והנוכחות שלו בעיר היא מרכזית.
העניין שלי במיז החל במחשבה מתוך החוויה שלי של בהגירה, עניין בתרגום וקריאה של דימויים וטרנספורמציה של שפה חזותית. נקודת הכניסה שלי היא סדרת קולאז'ים שהוא התחיל לעשות בשנת 1938 כשהיגר לארה"ב. כשמסתכלים על החומריות של הקולאז' של מיז רואים שכדי לבטא את התפיסה הקונספטואלית של החלון הוא לוקח צילומי נוף גוזר ומדביק אותם בתוך מסגרת החלון. וכאן העבודה שלי מתחילה מתוך העניין בשימוש שלו בצילום בקולאז'. המחשבה שלי הייתה לקחת את אסטרטגיית הקולאז' של מיז ולהפעיל אותה על הבניינים שלו. לקחת את את המודל או הייצוג של האדריכלות ולהפגיש אותו עם האדריכלות עצמה.
ובעצם בעבודות אלו התקנתי צילומי נוף שלי לתוך החלונות של הבניינים של מיז. כמו לדוגמה בעבודה זו שבה מותקן צילום של המצוק של נחל מערות בכרמל, אתר מגורי מערות פרה היסטורי על ״מכונת המגורים הורטיקלית״ שתכנן מיז במאה העשרים.

האתר של אסף עברון בקישור

ג'ניפר אבסירה

ג'ניפר אבסירה

איך הגעת לחיות ולעבוד בחו"ל?
נולדתי בפארי ובגיל שבע וחצי היגרתי עם הוריי לישראל. בשנת 2016 שהיתי חצי שנה ברזידנסי של הסיטה בפארי. התחברתי ממקום אחר לחלק הצרפתי שבי ומאז אני באין ספור הלוך חזור בינה לבין תל אביב. כשהבית שלי, שעבורי הוא גם הסטודיו – או יותר נכון עמוד תווך – נמצא בתל אביב.

האם היה רגע מפנה שבו הרגשת שמרכז הכובד של חייך עבר לחו"ל? ספרי לנו על הרגע הזה.
כן, לקראת סיום שהות חצי השנה בסיטה הבנתי כמה תל אביב מצומצמת ועד כמה ההליכות הארוכות בפארי מולידות עוד ועוד צימאון לחיות. התחלתי בפינג פונג בין שתי הערים. כשהמטוס ביניהן הפך לחלק היחיד שבו הרגשתי איזון. תמיד שואלים אותי למה אני לא חיה בפארי? כעת אני עונה בוודאות שהיופי של פארי משתק אותי ואני מעדיפה לבוא אליה ולהתבונן בה כמו חלון ראווה ולשוב לתל אביב – בה צריך לחפש את היופי. הנוחות של פארי לא מספיק מאתגרת אותי לעומת החיפוש התמידי שתל אביב כופה עליי.

האם את מרגישה שהאמנות שלך השתנתה בעקבות המעבר? איך?
לחיות בין שתי ערים הופך להכרחי עבורי. בייחוד כשיש ביניהן הבדל כה קיצוני. מאז ומתמיד הרגשתי שמתקיימת בתוכי דואליות מאד חזקה סטייל ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד והזגזוג בין הערים איפשר לפייס את הסתירה. אני עדיין לומדת לקבל את הסטירה שאני מקבלת כל פעם מחדש כשאני נוחתת מפארי ל"ארץ יצורי הפרא", ככה אני מכנה את ישראל…

חג הסוכות מתקשר אצלנו למושגים של נדידה, הגירה, ארעיות וגם להכנסת אורחים וכו'. תוכלי לשתף אותנו ביצירה שלך שמגיבה לנושאים האלה?
באופן אימפולסיבי, אינני מפרידה בין חיי לבין היצירה שלי ועל מנת שיבינו אותי יותר טוב, חשוב לי שיראו את הבית שלי. אותו אני מכנה בונקר, משום שהוא מתפקד עבורי כמו בועה. מזה שש שנים, של הלוך חזור, 90% מהמזוודות שלי מלאות בספרים שאני "צדה" בשווקי פשפשים ובחנויות ספרים באירופה. וכך אני מתענגת לראות את ביתי מתמלא בספרים שמסמלים עבורי עוגן ממשי כשכל העשייה שלי במשך שנים מרחפת ברשת.

האתר של ג'ניפר אבסירה בקישור

שפת האהבה. המלצות הסופ"ש 30.9-2.10

חיבור, שיתוף ועכשיו אהבה – אווירה חיובית שורה על המדור שלנו בשבועות האחרונים. אם אנחנו רק משקפים את הנעשה בחוץ, אז כנראה שמשהו טוב עובר על עולם האמנות והתרבות באופן כללי. אבל בסופו של דבר, אחרי תקופת משבר לא פשוטה, יש משהו מאוד טבעי בלחפש את המשותף, את המחבר ואת האוהב.
במרכז התרבות החדש "תאו" בהרצליה תערוכה שחוקרת את האהבה על גווניה השונים; בגלריה של בית ביאליק האמנית אסתר כהן חוברת להוריה כדי להעמיק את שורשיה ולהתקדם קדימה; בגלריה פרטר אמנית שהתפרסמה מכל הסיבות הלא נכונות מבקשת להכיר לנו ולעצמה צדדים אחרים בה. ובפינת הבונוס הבינלאומית שלנו תערוכת צילום מונומנטלית בפריז.

ברוח אוהבת זו, עבורנו אין דרך טובה יותר להתחבר אליכם מאשר דרך התוכנית השנתית שלנו שהיא כל כולה אפשרות להתעמק בעולם האמנות ולהכיר טוב יותר. שבע קבוצות יצאו לדרך השנה ונותרו מקומות ספורים. ההרשמה תכף נסגרת, מהרו להירשם והצטרפו אלינו בקישור
שיהיה סופ"ש מוצלח ומתוק,
שני ורנר וצוות Talking Art

מריה סלאח מחאמיד, מתוך התערוכה "אהבה נזילה", מרכז תאו, הרצליה

"אהבה נזילה", תערוכה קבוצתית. אוצרת: דריה קאופמן 

"תאו" – מרכז התרבות החדש והמסקרן בהרצליה, כבר הספיק בחודשים המעטים בהם הוא פתוח להציג מספר תערוכות מעניינות, וזאת בנוסף להרצאות ומופעי מחול ומוזיקה המתקיימים במקום. תמיד משמח לשמוע על מרכז אמנות חדש שנפתח ועל אחת כמה וכמה בתקופה המשונה והלא יציבה הזו שאנחנו בעיצומה. התערוכה החדשה בגלריה של המרכז מכוונת גבוה ובוחנת לא פחות מאשר את טבעה של האהבה על שלל מופעיה. אם זו תחושת ההגנה השברירית כפי שהיא באה לידי ביטוי בשמיכות הנייר העדינות של ביאנקה ספריינס; או האלמנטים הנרקסיסטיים של האהבה בעידן הדיגיטלי בצילומים של ינון גל-און; או אהבה אמהית חרדתית במיצב של מריה סלאח מחאמיד בעל השם המצמרר "מות הבן". עבודות שונות המספקות זוויות מגוונות על אחד הכוחות המרכזיים המניעים את עולמנו.

בהשתתפות: מריה סאלח מחאמיד, ביאנקה ספריינס, מורג'אן אבו-דיבה, נדב בכר, אורלי ברנח, ינון גל און,יונתן הירשפלד, היאם מוסטפה, דנה מרכוס, לנה רבנקו, סימוני רוטשטיין וגרו טורסן.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 30.9, 19:30, מרכז תאו, וינגייט 168 הרצליה

פרטים נוספים באתר הגלריה בקישור

"וחציים חלומות", תערוכה משולשת של אסתר כהן רות כהן ודני כהן. אוצרת: ד"ר סמדר שפי

בניגוד לדימוי הרומנטי של אמנות עכשווית כמרד מתמשך וניתוק מתמיד מהשורשים והעבר, ישנם אמנים ואמניות רבים המוצאים דווקא בשורשיהם מעיינות של השראה וחומרי עבודה שעוזרים לדחוף את עבודתם קדימה. אמנית כזו היא אסתר כהן הידועה בציוריה העדינים ומכמירי הלב הנעשים בעט כדורי על מצעים שונים. המוטיבים החוזרים בציוריה מתבססים על צמחי ארץ ישראל, תכשיטים, קמעות וכלי קודש של יהדות תימן ועוד. בתערוכתה החדשה בחלל התערוכות המקסים של בית ביאליק היא מעמיקה את המחקר שלה באמצעות חבירה לשני הוריה. אמה של כהן מנהלת כבר כשלושים שנה פרקטיקה יומיומית של יצירת דוגמאות אורנמנטיות צבעוניות שניצבות בקונטרסט למונכרום המאופק של אסתר. אביה של האמנית יצר בשיתוף איתה מעין מילון מצוייר של מילים בארמית כורדית – שפת אימו. כך מתחברת אסתר כהן אל שורשיה האישיים והאסתטיים בכדי לתת לנו תמונה שלמה יותר על מקורות יצירתה ועל הכיוון אליו היא לוקחת אותה.

אירוע פתיחה: יום שישי, 1.10, 11:00, בית ביאליק, ביאליק 22, תל אביב. בפתיחת התערוכה ינגן וישיר אמיתי אריכא משירת הדיוואן התימנית. מידע נוסף בקישור

אולה טימר קרבצ׳נקו, תערוכת יחיד. אוצרות: תמה גורן ורועי ברנד

שמה של אולה טימר קרבצ'נקו עלה לכותרות בנסיבות הגרועות ביותר שאפשר כנראה לדמיין. תחת ראשי התיבות א"ק, הוכתם שמה בהאשמות חמורות בפני מדינה שלמה ובמיוחד בסרט "צל של אמת" המתחקה אחר פרשת רצח תאיר ראדה (סיפורה של טימר קרבצ'נקו בקישור)

כמתמודדת נפש עוד לפני המקרה, החשיפה השלילית (והשקרית) לא תרמה למצבה. אחת הדרכים בהן בוחרת טימר קרבצ׳נקו להתמודד היא באמצעות האמנות. בתערוכת היחיד שלה במרכז פרטר היא מציגה עבודות ציור ורישום שמתמקדות סביב פנים הבית ודיוקנאות עצמיים. האמנות היא למען עצמה, אך אולי גם כדי להראות לעולם שבחוץ את עולמה הפנימי על צדדיו השונים. טימר קרבצ׳נקו היא אמנית אוטודידקטית שלא מגיעה מרקע מוסדר של לימודי אמנות והתערוכה תלווה בשיחות ומפגשים שיתמקדו בנושא של אחרוּת ואאוטסיידריוּת באמנות והדרך בה אנחנו מתייחסים אליה.

אירוע פתיחה: יום שישי, 1.10, 11:00-14:00, פרטר, פרישמן 37 תל אביב
אירוע פייסבוק

פינת הבונוס: המלצה מעבר לים

יצירות מופת של הצילום המודרני 1900-1940
התערוכה הזו היא סוג של שני כרטיסי טיסה במחיר אחד – מוזיאון המומה מניו יורק מתארח במוזיאון הצילום המעולה "ז'ה דה פום" בפריז, עם עבודות מתוך אוסף תומס וולטר הנחשב לצילום. תערוכה שהיא חובה לחובבי הצילום עם עבודות של כל הגדולות והגדולים שהפכו את מדיום הצילום למה שהוא היום.

איפה ומתי: התערוכה מוצגת עד 13.2.22. ז'ה דה פום, 1 Pl. de la Concorde, פריז

מידע נוסף והזמנת כרטיסים באתר המוזיאון

אסתר כהן מתוך התערוכה "וחציים חלומות", בית ביאליק, תל אביב

רקמת חיבור. המלצות הסופ"ש 16-18.9

אלה הם ימים בהם אנחנו מגלים מחדש את חשיבותו של הביחד. דווקא בתקופה בה בידוד וריחוק חברתי מסומנים כצו השעה הבריאותי, אנחנו מבינים כמה חברתם של בני אדם חשובה לנו ואנו מבקשים את החיבור – בכל אמצעי אפשרי.
ברוח זו, תערוכות השבוע עוסקות כולן בחיבורים – תערוכה זוגית המפגישה בין גופי עבודות של שני אמנים, עבודות טקסטיל המחברות את הקהל לעבודה בצורה הישירה ביותר, או בחינה צורנית של הסרט הנע שהוא חיבור של פריימים סטטיים לכדי תנועה. גם אם אף אחת מהתערוכות לא מצהירה על כך במפורש, אי אפשר שלא לחוש שמדובר בתגובות לתקופה הסוערת בה אנחנו נתונים ופניה לכיוון של שילוב וחיבור בכדי להתמודד איתה.

בגלריה בנימין תערוכה זוגית המקבלת השראה מתחום הגנטיקה כדי ליצור חיבורים בלתי צפויים; בגלריה המדרשה ממשיכה מיטל כץ מינרבו את העיסוק שלה בטקסטיל וביגוד כדרך לשאול שאלות על הדרך בה אנחנו רואים את עצמנו ואת הסובב אותנו; ובבית הנסן מתחקות שרון אתגר וענת גוטברג אחרי שורשי הקולנוע בכדי לחלץ אמירה רחבה יותר על יצירה ובריאה.

מאחלים לכולנו צום קל וחברה טובה ומחזקת,
שני ורנר וצוות Talking Art

"תאחיזה", תערוכה זוגית של בצלאל בן-חיים וכרמית חסין. אוצר: דביר שקד
'תאחיזה', או בשמה הלועזי "Linkage" היא מונח מתחום הגנטיקה המתייחס לנטייתם של גנים הנמצאים בשכנות זה לזה לעבור יחד לדור הבא. למרות שמדובר במושג מתחום מדעי סבוך כמו גנטיקה, יש בעובדה הזו משהו הגיוני ומתבקש גם למי שאינו בקיא בתחום – הקרובים נשארים קרובים וממשיכים יחד הלאה – זה אפילו נוגע ללב. חיבורים כאלה הם חלק בלתי נפרד מגופי העבודות של הצלם בצלאל בן-חיים והפסלת כרמית חסין – בן חיים יוצר קולאז'ים ושילובים מפתיעים בין אובייקטים שונים שנקלטו בעדשת המצלמה שלו ואילו חסין יוצרת היברידים של חלקי גוף או יצורים ימיים הנתפרים יחד לאובייקט חדש שהוא גם מוכר וגם זר ומוזר. התערוכה הזוגית שתפתח בסוף השבוע עושה לגופי העבודות של שני האמנים את מה שהם עצמם עושים כל אחד בעבודתו ומחברת ביניהם לאסופה חדשה של חיבורים בלתי אפשריים.
אירוע פתיחה: יום שישי 17.9, 11:00, גלריה בנימין, שביל המרץ 5, תל אביב

Landscape with a Peacock, תערוכת יחיד של מיטל כץ מינרבו. אוצר: אבי לובין
עבודתה של האמנית מיטל כץ מינרבו מתקיימת בתפרים – תרתי משמע. כץ מינרבו מתעניינת באופנים בהם טקסטיל וביגוד מכתיבים ומגדירים את תפיסת הגוף שלנו, המיניות שלנו ויחסינו עם הסובב אותנו. עבודותיה הן פעמים רבות בעלות ממד השתתפותי ומזמינות את הקהל להתעטף, ללבוש או להתכסות בהן. בתערוכתה החדשה בגלריה המדרשה יוצרת כץ מינרבו מיצב גדול ממדים ועשוי בד אשר מדמה נוף טבעי. כל יריעת בד הנמתחת מהתקרה מחוברת לפריט לבוש אותו ילבשו פרפורמרים שיסתובבו ברחבי התערוכה ובכך יהפכו את הנוף לאנושי, את הדימוי הקבוע לתנועה, ואת יצירת האמנות ל"אופנה". כמקובל בעבודותיה כץ מינרבו, יחכו גם למבקרים בתערוכה פריטי לבוש אותם יוכלו ללבוש על מנת להפוך בעזרתם לחסרי צורה או לחילופין ללבוש צורה חדשה.
באותו זמן יפתחו בגלריה גם תערוכות יחיד של מאיר טאטי וריאן טרקרטין
אירוע פתיחה: יום שישי, 17.9, 10:00, גלריה המדרשה, הירקון 19, תל אביב.

"יסודות", תערוכה זוגית של שרון אתגר וענת גוטברג
אם בחיבורים ושילובים עסקינן, הרי שהסרטה והקרנה עוסקות בדיוק בזה – חיבור של פריימים סטטיים רבים לכדי דימוי נע אחד. בעוד תערוכה זוגית – שהיא שילוב של שני גופי עבודה יחד, עוסקות שרון אתגר וענת גוטברג בהיסטוריה והמיתולוגיה של הקולנוע כדי לשאול שאלות על הנושאים הגדולים באמת של הבריאה והיצירה. במהלך התקופה הארוכה בה עבדו על התערוכה ניהלו אתגר וגוטברג שיחות ארוכות על אופיו החמקמק של הדימוי הנע, אך גם על חשיבותו של הפרגמנט החלקי והדימוי היחיד בתוך הסרט השלם ומתוך השיחות האלה נולדה התערוכה. אתגר עוקבת בסרטה אחרי אובייקטים ביתיים ובאמצעות מניפולציות של עריכה מכניסה בהם חיים, ואילו גוטברג יוצרת מיצב המשלב וידאו ואנימציה ומשתמש בטכנולוגיה עתיקה שעומדת בבסיס האנימציה המודרנית. התערוכה מבקשת לעשות מהלך כפול – גם לחשוף את יסודות היצירה וגם לשמור את הקסם המגולם בה.
איפה ומתי: החל מיום שישי, 17.9, בית הנסן, גדליהו אלון 14, ירושלים.

ענת גוטברג מתוך התערוכה "תאחיזה", גלריה בנימין

לצאת מהבועה. המלצות הסופ"ש 9-11.10

כידוע זמן חגים הוא זמן של חשבון נפש, בין ראש השנה ועמו תחושת הסיום, יום כיפור וההרהורים הכרוכים בו ושמחת תורה המבשרת על התחלה חדשה. אווירת הסיכומים הזו שורה גם עלינו. בימים אלו אנו חושבים על השנה שהיתה, איך הצלחנו לשרוד בתקופה המאתגרת הזו, על כל האילתורים שעשינו – בין אם זה פתיחת קבוצות קטנות וסיורים כפולים, מפגשים בחצרות של אמנים, ובמרחבים פתוחים, ועוד אלף המצאות שהיינו צריכים להמציא. בשנה האחרונה השקנו אתר חדש, גייסנו חברים נוספים לצוות, יצרנו שיתוף פעולה חדש עם עיריית תל אביב, המצאנו סיורים חדשים ויצאנו לנופשונים ברחבי הארץ.

אנו בתחושת הודיה גדולה על כל הלקוחות שלא ויתרו עלינו, על האמנים והאוצרים שזרמו איתנו, ובכלל על אתגר שצלחנו. בנימה נוסטלגית זו גם בחרנו את ההמלצות השבוע, תערוכות שמבקשות להביא לשינוי וחושפות שוב וביתר שאת את כוחה של האמנות.

מאחלים לכל חברינו שנה טובה ובריאה,
מחכים לדבר אמנות אתכם גם בשנה הבאה.

שני ורנר, וצוות Talking Art

 

"דוגמאות לחיקוי! מסעות בין אסתטיקה וקיימות", אוצרת: אדריאן גוהלר
שוב ושוב אנחנו מתרשמים מהפעילות מעוררת ההשראה של מוזיאון על התפר בירושלים. כל כך חשוב שיהיה לפחות מוזיאון אחד כזה, ששם לעצמו למטרה להעלות מודעות לנושאים פוליטיים בוערים, והבין שאמנות היא כלי שרת נהדר שיכול לשמש כשופר לשינוי. התערוכה הנוכחית היא אסופה של עבודות מרחבי העולם החושפות את העוולות והאיוולת בכל הנוגע ל"משבר האקלים" וההשפעה של בני האדם על הטבע והאקולוגיה.

זו לא פעם ראשונה שמוצגת במוזיאון תערוכה שעוסקת בנושא. אבל הפעם מדובר בתערוכה נודדת שעלתה לראשונה ב2010 בברלין הוצגה ברחבי העולם ומאגדת בתוכה כמה מהקולות הבולטים באמנות העכשווית הבינ"ל. קצת מוזר לחשוב שהתערוכה הזו הוצגה לראשונה לפני יותר מעשור, ואולי דבר לא השתנה, ועם זאת אנחנו מאמינים שיש לה חשיבות אינסופית בחינוך לקיימות ועידוד פעולה לצמצום טביעת הרגל האקולוגית שלנו.

התערוכה כבר פתוחה לקהל. מוזיאון על התפר, רח׳ חיל ההנדסה 4, ירושלים. פרטים נוספים באתר

"להיות עם החיה". אוצרת: אפרת לבני

בסרטו "על פני האדמה" (2020) שדרן הטבע הנודע דיוויד אטנברו מגולל את סיפור חייו ושוזר אותם בהתדרדרות המצב האקולוגי לצד ביעורם של אזורי הפרא בעולם. התמונה העגומה חושפת גם את מצבם של בעלי החיים ומוכיחה שוב שתפישת האדם כנעלה מהבהמה היא שגויה. לטענתו הסיכוי היחיד שלנו לשרוד היא עם נחזור לחיות לצד הטבע ובעלי החיים ולא כשליטים שלהם, במלים אחרות נחזיר את הקשר שלנו שנותק עם הסובב אותנו. את אותו קשר מנותק בוחנת האוצרת אפרת ליבני בתערוכה חדשה שפותחת שוב את גלריה מינוס אחד הנהדרת. האמנים המשתתפים בוחנים את הקשרים בין בני אדם לחיות וכמו כל פעולת אוצרות ואמנות טובה, המטרה היא לעורר שאלות ולהציג – בעזרת כאב, ציניות או תיעוד חשוף – את הנושא המורכב הזה.

משתתפים: יואב אפרתי, בועז ארד, איתן בן משה, גיורא ברגל, אלי גור אריה, יואב הירש, פבל וולברג, הינדה וייס, שי זילברמן, שרון זרגרי, שחר יהלום, חן כהן, לירון לופו, אוריאל מירון, אורי ניר, נעמי סימן-טוב, רונית פורת, גילית פישר, מיה פרי, רחל קיני

פתיחה: חמישי 9.9 בשעה 20:00. גלריה מינוס 1, שוקן 18, תל אביב

אירוע פייסבוק

"האב, הבת ורוח הקודש", אוצר: ד״ר חוסני אלח׳טיב שחאדה

הגלריה של הפקולטה לאמנויות של סמינר הקיבוצים נפתחה לא מזמן וכבר מסתמנת כגלריה חשובה ומעניינת. סדרת התערוכות הראשונה – שהוצגה במהלך השנה החולפת – עסקה ב"שפה", משבר השפה, פערי שפה וכד'. בתערוכה יציגו שש אמניות פלסטיניות עכשוויות ובולטות, יצירות שעוסקות בקשר שבינן לבין האבות שלהן. התמהיל הזה בין אמניות נשים שעוסקות בדמות גברית והמורכבות שהקשר הזה מעלה במיוחד בחברה הערבית, יחד עם התצוגה בגלריה במרכז תל אביב – נדמה שיש כאן איזה ניסיון לשבור גבולות. לאתגר את המסורת הפטריאכלית בחברה הערבית ובמסורת הדת הנוצרית, להציג אמניות נשים, ולתת קול ומקום משמעותיים לאמנות פלסטינית. המחקר של אמנות ישראלית מודרנית, שלא לדבר על אמנות פלסטינית דלים ביותר. תערוכות מהסוג הזה, אשר מציעות פילוח של נושא, הן אמנם לא אקדמיות אבל בהחלט יכולות להאיר נושאים שלא דובר ולא נחקר בהם מספיק.

אמניות מציגות : מנאר זועבי, מנאל מחאמיד, אניסה אשקר, נסרין אבו בכר, פטאמה אבו רומי , נרדין סרוג׳ 

פתיחה: חמישי 9.9, בשעה 19:30. גלריה אחד העם 9, רחוב אחד העם 9 , תל אביב

שעות פעילות הגלריה: יום חמישי 16:00-20:00. יום שישי ושבת : 11:00-14:00

הכניסה לגלריה מרחוב השחר 5 

פינת הבונוס: "שוברים חומות" אוצרות: נעמי גורדון-חן ומיכל תאומי סלע

תערוכת אמנות מיוחדת של אמנים עם מוגבלויות פיזיות ונפשיות

המיתוס על חייו של ואן גוך הוא אולי המוכר ביותר בתולדות האמנות הפופולרית, אמן מיוסר שחי בעוני והאמנות היא הדרך היחידה שלו להקלה בעוד גאוניותו מתגלה רק לאחר מותו. אין ספק שהאמנות היא כלי לביטוי ושחרור וככזו היא גם כלי לריפוי, של האמן בראש ובראשונה ולבסוף גם של הצופים והחברה כולה. בגלריה ארטורה התאגדו כ-37 אמנים הסובלים מהפרעות נפשיות ופיזיות ומציגים את עבודתם העוסקת בנושא. מחלות נפש, אובדן, טראומה ומגבלות פיזיות מקבלות כולן ביטוי בתערוכה חשובה זו.

גלריה ארטורה,  קמפוס רופין, כפר מונש

עוד על התערוכה בקישור

זיכרון של קיץ. המלצות הסופ"ש 2-4.9

תקופת החגים המתקרבת, התקצרותו של היום, ריחות הסתיו הדקים שבאויר – נראה שזה זמן להתרפק על חוויות השנה החולפת ומבט קדימה אל השנה שעוד רגע מתחילה. תערוכות השבוע, כל אחת בדרכה, עוסקות בזיכרון ובעיבוד שלו.  זיכרון של אובדן ממשי ושובר לב, זיכרונותיו של אמן המביט אל הקריירה הלא שגרתית שלו, או "הזיכרון" של הדימוי המובחן בציור המופשט.

בגלריה אלפרד מציג ליאב מזרחי פרוייקט אישי-חברתי העוסק בעיבוד של אבל ואובדן באמצעות האמנות; בגלריה מאיה צוללת יערה אורן עמוק עוד יותר אל תוך מחוזות הציור המופשט; ובגלריה חזי כהן אמן הרחוב המצליח Klone מרגיש בבית אך שומר על ריחוק.

הסתיו המתקרב נותן את אותותיו גם בגזרה שלנו, שהרי זו העונה האהובה עלינו לסיורים. ספטמבר הוא החודש שלנו.
כך יצא שהחודש יש לנו שלושה סיורים להציע לכם, כל אחד מיוחד ושונה בדרכו.
כמו כן, ההרשמה לתכנית השנתית שלנו בעיצומה! שבע קבוצות כבר התמלאו – ממליצים שתשריינו את מקומכם בהקדם.

כל הפרטים על הסיורים הקרובים בקישור

אנחנו מאחלים שזיכרונות הקיץ הנעימים ימשיכו עמוק אל תוך השנה ולכל התלמידים והוריהם שנת לימודים מהנה, פורה ומעשירה.
שני ורנר וצוות Talking Art

"כרבולית" תערוכת יחיד של ליאב מזרחי. אוצרת: רויטל משעלי

ליאב מזרחי הוא אמן שתמיד התהליך מוביל אותו אל התוצר ולא להפך. בתערוכה הנוכחית בגלריה אלפרד נראה שהנטייה הזו מגיעה לשיא מרגש ונוגע ללב במיוחד. מזרחי יצא מתוך חוויה של אובדן אישי קורע לב – מותה של אימו כשהיה ילד – ואותה בחר לעבד דרך האמנות. הטכניקה הנבחרת היא לִבּוּד – טכניקה מסורתית בת אלפי שנים בה הופכים צמר טבעי לבד. מזרחי שחזר את מודעת האבל של אימו בלבד, שזהו מעשה מצמרר לכשעצמו. אך הוא לא הסתפק באובדן האישי שלו והזמין עשרות אנשים לסדנאות ליבוד בהן יצרו מודעות אבל ליקיריהם שאבדו. באמצעות המהלך הזה הפכה מודעת האבל מפיסת נייר מודפסת ולא אישית, לפריט ייחודי שמושקעת ביצירתו עבודה רבה המאפשרת גם עיבוד מזכך של האבל. המודעות כולן צורפו לשמיכת טלאים אחת בה הסיפורים האישיים נשזרים לסיפור אנושי אחד גדול. כוחה המרפא של האמנות במלוא הדרו.

מדי יום שבת בין השעות 11:00 – 13:00 בזמן הצגת התערוכה תתקיים סדנת ליבוד פתוחה לקהל בהנחיית ליאב מזרחי. המודעות המלובדות יתווספו לשמיכת הטלאים ויעשירו את התערוכה.

באותו ערב תפתח בגלריה גם תערוכת יחיד של עוז זלוף שאצרה רויטל משעלי.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 2.9, 20:00, גלריה אלפרד, סמטת שלוש 5, תל אביב. אירוע פייסבוק

"ביחד עם השמש", תערוכת יחיד של יערה אורן.  אוצרת: עפרה חרנ״ם

ציור מופשט זה בעיה – אולי יותר מכל זרם אמנותי, האבסטרקט הוא כנראה המטרה הקלה ביותר לאותם צופי אומנות הזועקים: "זאת אמנות??" או "ככה גם אני יודע לעשות!" ציור מופשט יכול להיראות קל מדי, לכאורה רק כמה כתמי צבע מונחים זה לצד זה בצורה רנדומלית. בכלל, כשציור לא מבוסס על דימוי קונקרטי איך אפשר לשפוט אותו ויותר חשוב – איך יודעים שהוא נגמר? מול השאלות האלה נראה שציור מופשט דווקא אינו "קל מדי" אלא בדיוק להפך. כדי לצאת מהסבך הזה צריכים אמן או אמנית ששולטים במדיום הציור על דקויותיו. כזו היא יערה אורן שתערוכה מקיפה של עבודותיה תתפרש על פני כל גלריה מאיה. אורן היא מאסטרית של צבע וקומפוזיציה ובתערוכתה הנוכחית היא מתרחקת עוד מהשענות על דימויים ממשיים וצוללת עמוק יותר אל מחוזות הדמיון והרגש ואל ציור שהולך ומתקלף משכבות ההגנה שלו אל עבר מופשט חד ומדוייק.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 2.9, 20:00, גלריה מאיה, שביל המרץ 2, תל אביב. אירוע פייסבוק

"אני זוכר את הצורה האנושית שלי", תערוכת יחיד של Klone

את Klone אין צורך להציג לקהל שוחרי האמנות המקומי, ודאי שלא לקוראי המדור הזה. Klone הוא אחת הדוגמאות המובהקות ביותר למעבר מוצלח של אמן רחוב מקירות העיר הקשוחים אל קירות הגלריה הלבנים והקרירים. עם זאת, מעניין לראות שלמרות שהמעבר הזה מהרחוב לגלריה הפך כבר למקובל מאוד ואמני רחוב הם כמה מהאמנים המצליחים ביותר בארץ ובודאי בעולם – עדיין שומרים אותם אמנים, במתכוון או שלא, על מידה של אאוטסיידריות ופעמים רבות עבודותיהם מביעות את הריחוק הזה. בתערוכה מוצג מגוון רחב של אובייקטים אמנותיים, מציור ופיסול עד שטיחים ואובייקטים מהסטודיו שמבקשים לשרטט דיוקן של האמן כנווד שהוא מצד אחד תלוש אך בו זמנית גם בבית בכל מקום אליו מגיע, יהיו אלה רחובות העיר, או מסדרונות עולם האמנות.

אירוע פתיחה: יום שישי, 3.9, 10:00-14:00, גלריה חזי כהן, לילינבלום 33, תל אביב. אירוע פייסבוק

ליאב מזרחי, לוח מודעות, צמר, 2021. גלריה אלפרד, תל אביב

נסגרת דלת, נפתח חלון. המלצות הסופ"ש 26-28.8

בעולם האמנות הקיץ מסמן בדרך כלל סיום שנה של תערוכות והמתנה לשנה הבאה. כך למשל, בגלריות נפתחות תערוכות קבוצתיות המבשרות את מכירות סוף השנה ובערים מסוימות בעולם הן אף יוצאות לפגרה. בעיצומו של קיץ לוהט זה, לא יכולנו שלא לחשוב שאולי זו הסיבה שכל התערוכות השבוע עוסקות במובן כזה או אחר בסוף של משהו, אך לשמחתנו גם בתחילתו של משהו אחר. אנחנו אוהבים את המסר האופטימי הזה שכל סוף הוא התחלה חדשה בודאי כשהוא מגיע מלווה בהרבה אמנות משובחת.
​בגלריה הלובי מציגים שגיא אזולאי ואליה כהן ציור החושף את הרובד העמוק הרוחש מתחת ליומיומי; בלוד יוצא לדרך פרוייקט המוזיאון הנודד של זומו בגרסא מחודשת ומרגשת; בארטפורט תערוכת הסיום של עוד מחזור מוצלח של תוכנית הרזידנסי היוקרתית; ובגלריה לוטן ביפו מציגות יזמיות האמנות ליטל מגידיש וג'וי ברנרד פרוייקט מסקרן.

שיהיה לכולנו סופ"ש של התחלות חדשות,
שני ורנר וצוות Talking Art

"סוף עונה", תערוכה זוגית של אליה כהן ושגיא אזולאי. אוצרת: אורית מור
עבור רובנו – שמורגלים כבר בעולם הצרכני של ימינו,  המונח "סוף עונה" שולח אותנו מיד להנחות ומבצעים מיוחדים ויש בו משהו חגיגי שאנחנו מצפים לו. אך בקריאה ליטרלית של צירוף המילים הזה המגיע למעשה מחילופי העונות, יש אווירה מרירה מתוקה של סוף של משהו וציפיה לתחילתו של משהו חדש. המשחק הזה בין היומיומי לבין המשמעויות שעומדות מאחוריו, קיים גם בעבודות של אליה כהן ובאלו של שגיא אזולאי. הוא בא לידי ביטוי ביכולת שלהם לצייר אובייקט בנאלי לחלוטין לכאורה, אך לעשות זאת בצורה שחושפת בו צד שאולי לא ראינו קודם. כך לדוגמא ציורי המפיות של אזולאי יוצרות מחווה לטבע הדומם הקלאסי דרך דוגמאות הירקות והפירות הטראשיים המופיעים על מגבות נייר ומטליות. גם כהן מציירת נושא קלאסי כמו צבעי השקיעה אך עושה זאת דווקא באמצעות חסימות והסתרות. שני ציירים מוצלחים שמשתלבים היטב יחד.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 26.8, 20:00, גלריה הלובי, ארלוזורוב 6, תל אביב
אירוע פייסבוק

"זומו המפתן", תערוכת חוצות. אוצרת: מילנה גיצין-אדירם. אוצרי משנה: בר ירושלמי ושחר בן נון
אחרי שהושבת ונעצר בעקבות הסגרים וההגבלות, היה אמור המוזיאון הנודד להפתח באביב האחרון בתחנה החדשה שלו בלוד. המוצגים כבר הוצבו במרחב הציבורי בהתאם למגבלות הקורונה והכל היה מוכן, ואז הגיעו אירועי האלימות הקשים שהיכו בלוד ביתר שאת והכל התפרק – האירוע בוטל, יצירות האמנות פורקו וגם חלק מהצוות נפוץ לכל עבר. אך למרבה המזל אוצרת הפרוייקט מילנה גיצין-אדירם הצליחה לצאת מהיאוש, לאסוף סביבה צוות חדש ולקיים את הפרוייקט שוב בצורה שהולמת את המצב. את אמנות החוצות הבומבסטית מחליפות פעולות צנועות ומרגשות בחללי הכניסה לבניינים בלוד שנוצרו בשיתוף עם דייריהם ורוח של אופטימיות מרגשת שורה על הכל. פרוייקט המוזיאון הנייד של זומו היה תמיד מרשים ומעורר השראה, כעת הוא מתגלה כממש הכרחי וקריטי.
בהשתתפות: רינה אנגדו, מידד אליהו, יואב בראל, נירוונה דאבח, דוד דובשני, ליאת דניאלי, שיראל הורוויץ, מאיר טאטי, משה טרקה, אמירה פודי, אורן פישר, איתמר פלוג'ה, מוריה פלסקין, להלי פרילינג, חנא קובטי, אולגה קונדינה, טליה קינן וגיא שרף, איגור רבליס (klone yourself) רונן שהרבני, לילך שטיא
איפה ומתי: ימים רביעי-שבת, 25-28.8, לאורך ציר החשמונאים בלוד. ('המפתן' בווייז)
שעות פעילות: ד'-ה' מ-17:30- 21:30, שישי מ-11:00 – 17:00, מוצ"ש מ-20:00- 22:00.
אירוע פייסבוק
פרטים נוספים באתר הפרוייקט

'נונפיניטו', תערוכה קבוצתית. אוצרת: ורדית גרוס
כמי שמחזיקה בתואר הלא רשמי של הרזידנסי האיכותי ביותר בארץ, תערוכות סיום המחזור של תוכנית שהות האמן 'ארטפורט' הן מקום טוב לראות מה מתרחש היום בקדמת הבמה של האמנות המקומית. בארטפורט יודעים לייצר תמהיל מדויק בין אמנים מבוססים, כוכבים עולים וכאלה שבשבילם מדובר בפלטפורמת מקפצה של ממש. ברוח התקופה, שורה על העבודות בתערוכה מידה של מלנכוליה – כמו הקברים שיוצרת שחר יהלום לפסלים שלה, או העיסוק המתמשך של כרם נאטור עם העולם העל טבעי. זו היתה שנה מוזרה להיות בה אמן ובודאי לשהות ברזידנסי שאמור להיות נקודת חיבור לשדה האמנות העולמי והפך לסוג של אי בודד. התוצאה היא תערוכה שמציעה יותר שאלות מאשר תשובות וזה מסקרן ומרתק.
בהשתתפות: שי-לי הורודי, שחר יהלום, אמיר יציב, רועי כהן, כרם נאטור ותכלת רם
איפה ומתי: החל מיום שישי, 27.8 (ללא אירוע פתיחה), ארטפורט, רחוב העמל 8, תל אביב
אירוע פייסבוק

פינת הבונוס

Square 1, תערוכת פופ אפ קבוצתית. אוצרות: ליטל מגידיש וג'וי ברנרד
ליטל מגידיש וג'וי ברנרד הן יזמיות אמנות מהדור החדש והנחוץ כל כך כדי להזיז קדימה את סצינת האמנות המקומית הלוקה לעתים בשמרנות יתר. על התפר שבין מפיקות, עיתונאיות, אמניות ואוצרות, הן אינן מסתפקות בתווית אחת ופועלות בכמה זירות במקביל. בפרויקט חדש הן מזמינות אמנים מכל קצוות עולם האמנות המקומי להציג בפורמט אחיד ועל מצע של נייר את הגרסא שלהם לנקודת ההתחלה.
בערב הפתיחה יתקיימו הקראת שירה ומופע מחול
אירוע פתיחה: יום חמישי, 26.8, 20:00, לאחר מכן תהיה התערוכה פתוחה ביום שישי, 27.8, בשעות 10:00-16:00 וביום שבת, 28.8, בשעות 10:00-20:00 בלבד. גלריה לוטן, רחוב מזל אריה 19, יפו העתיקה
אירוע פייסבוק
עמוד האינסטגרם של הפרוייקט

דוד דובשני, מתוך פרוייקט "זומו", לוד

גלריה אלפרד

עולמות מקבילים, עולמות מתנגשים. המלצות הסופ"ש 19-21.8

כל אמן ואמנית הם עולם ומלואו וכל תערוכה קבוצתית או מחזור תערוכות היא גלקסיה של עולמות שסובבים זה סביב זה – לעתים מתקרבים זה לזה באופן מסוכן ולעתים מתנגשים ממש. לתוך כל ההמולה הצבעונית הזו אנחנו כחובבי אמנות מוזמנים להיכנס, לחוות ולתת לזה להשפיע על העולם הפרטי שלנו.

במשכן המיתולוגי לאמנות בעין חרוד, ארבע תערוכות יחיד שכל אחת היא צלילה לתוך עולם אמנותי אחר ויחודי; במתחם הרזידנסי של גלריה שלוש תערוכה קבוצתית שהחלוקה שלה לחדרים מאפשרת לכל אמן ואמנית ליצור טריטוריה משל עצמם ולהציג מהלכים שנותרים לעתים קרובות נסתרים; ובפינת הבונוס התנגשויות מכוונות בין עולם האמנות הפלסטית לעולמות המחול והשירה באירועי תרבות בגלריות אלפרד וכורש.
מאחלים לכולנו סופ"ש קריר, מוצל ורווי מפגשים מרתקים
שני ורנר וצוות Talking Art

אסף רהט

אסף רהט, מתוך התערוכה "חדרים", ארטיסט רזידנסי גלריה שלוש, יפו

'הלכי רוח', מחזור תערוכות יחיד. אוצר: יניב שפירא

במשכן לאמנות בעין חרוד נפתחות בסוף השבוע ארבע תערוכות יחיד שכל אחת מהן מכניסה אותנו עמוק לתוך עולם אישי ואינטימי אחר. ציוריו של יונתן גולד קופצים בין רפרנסים של ציור סוציאליסטי וקיבוצי לדימויים מהרשת ויוצרים מה שאפשר לראות כדיוקן של ישראל העכשווית. באותו הזמן לוקחת אותנו הילה לביב הרחק לבית הקיט ההיסטורי של משפחתה בגרמניה ומציגה בקולאז'ים צילומיים בגודל כמעט טבעי את הבית הפסטורלי וסביבותיו ובוחנת כך את המטען התרבותי והמשפחתי שהוא נושא עימו. בדומה ליונתן גולד, גם נעה רז מלמד שואבת השראה מהאסתטיקה הקיבוצית ובאמצעות עבודות וידאו ומיצב מחברת אותה לטקסיות מיתולוגית. תערוכת היחיד של מאיר אגסי מוכיחה שוב שלא הרבה אמנים היטיבו כמוהו לייצר עולם רחב ורב רובדי. בשנותיו הקצרות יחסית הצליח אגסי לטוות רשת של הקשרים מרתקים בין חייו האישיים, עבודתו ועבודתם של אמנים גדולים מהעבר. כבר שנים רבות שהמשכן לאמנות הוא יעד אמנות שאסור לפספס ואין תירוץ טוב יותר לקחת הפסקה של כמה שעות מאוגוסט המהביל בעיר מאשר לצלול לתוך עולמות מרתקים בחלל האמנות היפה הזה.

אירוע פתיחה:  יום שישי 20.8, 11:00,  משכן לאמנות ע״ש חיים אתר, עין חרוד
אירוע פייסבוק

'חדרים', תערוכה קבוצתית. אוצרת: נירה יצחקי

למרות שחלל התצוגה החדש של גלריה שלוש ביפו עוד לא נפתח רשמית, מתחם הרזידנסי שהגלריה עתידה להפעיל כבר משמש כחלל גלריה לעת מצוא ומציג תערוכות. תערוכתו של אורי גרשוני שהוצגה שם עד לא מזמן היוותה הצהרת כוונות ראויה להמשך הדרך. כעת הזמינה אוצרת הגלריה נירה יצחקי כמה מהאמניות והאמנים המובילים של הגלריה להוציא לפועל פרויקט באחד מחדריו של המתחם היפה הזה. אופיו המיוחד של חלל הרזידנסי, המחולק לחדרים מאפשר לתערוכה להיות קבוצתית אך בה בעת נותן לכל אמן ואמנית חלל נפרד ואינטימי לחשיפת עבודות חדשות במדיומים שונים מהרגיל ותהליכי יצירה שבדרך כלל נותרים נסתרים מהעין.
בהשתתפות: טל אמיתי-לביא, נדב ויסמן, דנה יואלי, שי יחזקאלי, אמיר נוה, תומר ספיר, אסף רהט וטל שושן

אירוע פתיחה: יום חמישי 19.8, 20:00, גלריה שלוש, רחוב מזל תאומים 4, תל אביב

פינת בונוס כפולה – מחול ושירה בגלריה

עוד אחת מהסיבות שאנחנו אוהבים גלריות עצמאיות הוא היחס שלהן לעצמן הוא כאל יותר מאשר קוביה לבנה לתצוגת עבודות על הקירות, אלא כמרכז תרבות של ממש, גם אם צנוע במידותיו. ההסתכלות הזו פותחת פתח להתרחשויות שונות ומשונות ולחיבורים מפתיעים ומרתקים בין התערוכות לאירועים ומופעים אחרים.

בגלריה אלפרד יארחו במהלך סוף השבוע שני מופעי מחול שיתייחסו לקונספט של שנת התערוכות הנוכחית "הווה מתמשך" – ביום שישי יוצגו שתי עבודות של יוצר המחול המוערך אורי שפיר וביום שבת יצירות מאת שלומית פונדמינסקי ועינת גנץ כל הפרטים על תוכנית המופעים המלאה וקישורים לרכישת כרטיסים באירוע הפייסבוק

ימים שישי ושבת 20-21.8, גלריה אלפרד, סמטת שלוש 5, תל אביב
אירוע פייסבוק מחול באלפרד

בגלריה כורש בירושלים יש כבר שתי תערוכות שצריכות להתקיים זו לצד זו – מצב בעל פוטנציאל נפיץ בפני עצמו. מה קורה כשמכניסים פנימה גם כמה מהקולות הנשכניים של השירה המקומית הצעירה ומבקשים מהם להתכתב עם התערוכות? בטוח שיהיה מעניין.

יום ראשון, 22.8, 20:00, גלריה כורש, רחוב כורש 14, ירושלים

אירוע פייסבוק שירה בכורש

הילה לביב

הילה לביב, מתוך מקבץ הערוכות במשכן לאמנות עין חרוד

יהודית שלוסברג

קרירות צילומית. המלצות הסופ"ש 5-7.8

נהוג להתייחס לצילום ולוידאו כמדיומים אמנותיים "קרים", כיוון שהם חסרים כביכול את המגע האנושי החם של צבע וחומר. אבל מה שבימים כתיקונם יכול להשמע כהערה ביקורתית, בשרב הלוהט של יולי אוגוסט זה נשמע כהצלה של ממש. כשהמחשבה על המשקל של פיסול מכבידה עלינו וצירוף המילים "שמן על בד" נשמע כמו הבגדים שלנו אחרי סיבוב קצר בחוץ – תנו לנו רק קצת צילום קריר או חדר הקרנת וידאו אפלולי וצונן. ברוח זו אירגנו לכם המלצות על טהרת הצילום והווידאו בתקווה שירעננו לכם קצת את סוף השבוע ויורידו מעומס החום.
במוזיאון תל אביב רטרוספקטיבה מרגשת של ענקית הצילום האוונגרדי אנה בירמן; בגלריה אינדי תערוכה של אייל אגיבייב שבוחן היבטים של גבריות פגומה דרך המיתוס של איקרוס; ובמקום לאמנות אסופת עבודות וידאו העוסקות בקפאון והקפאה במיוחד לימי השרב.

מאחלים סוף שבוע קריר,
שני ורנר וצוות Talking Art

אייל אגיבייב

מתוך התערוכה "הנזק נעשה", תערוכת יחיד של אייל אגיבייב. גלריה אינדי, תל אביב

"תקריב", תערוכת יחיד של אנה בירמן. אוצרת: רז סמירה

אנחנו לא נוהגים להמליץ כאן על אותו מקום שבועיים ברצף, אבל מוזיאון תל אביב לא השאירו לנו ברירה. אחרי התערוכה המעולה מאוסף סילביו פרלשטיין (ברצינות, תערוכת חובה) שנפתחה בשבוע שעבר, נפתחת השבוע במוזיאון עוד תערוכה של קלאסיקה מודרנית. אֵנֶה בירמן היא אגדה של צילום אוונגרדי של תחילת המאה העשרים, אשר זכתה להכרה עוד בחייה והשפיעה על אמנים רבים. בירמן משתייכת לזרם "האובייקטיביות החדשה" – אשר הגיע כתגובת נגד לאקספרסיוניזם שאף הוא היה פופולרי באותה עת. כך, עבודותיה מתאפינות במבט ישיר במושאי הצילום שלה וביצירת פורטרטים חזקים ולא סנטימנטליים.
רצף התערוכות המוצג כרגע במוזיאון תל אביב ובמיוחד באגף המרכזי, עם המבטים השונים שלו על תולדות המודרניזם, הוא חוויה חינוכית מהמעלה הראשונה ובמובן הטוב ביותר שאפשר. אנחנו מפצירים בכם לא לפספס אותן.

התערוכה פתוחה לקהל במוזיאון תל אביב, שדרות שאול המלך 27, תל אביב
מידע נוסף בעמוד התערוכה באתר המוזיאון:

"הנזק נעשה", תערוכת יחיד של אייל אגיבייב. אוצר: עומר שחר

הסיפור הקלאסי על איקרוס, שחטא בחטא ההיבריס כשביקש לעוף קרוב מדי אל השמש, הוא מיתוס ארכיטיפי של גיבור טרגי. דרך נקודת המוצא של הסיפור המיתולוגי יוצא אייל אגיבייב בתערוכתו החדשה לבחון היבטים שונים של גבריות פגומה. הרקע להתרחשות המבויימת הוא מרחב עירוני מוזנח וכאוטי – ממש כמו זה שמקיף את חלל הגלריה עצמו. אגיבייב עושה שימוש באובייקטים הלקוחים מהיומיומי ונאספו מסביבתם הטבעית לסביבה חדשה. הם מוצגים כעת כשרידים ארכיאולוגים ועדויות בתוך התרחשות מלאכותית-תיאטרלית. מעניין להשוות את המהלך של אגיבייב למהלך דומה בתערוכתו של שי דרור המוצגת כעת לא רחוק משם בגלריה רוזנפלד ולהרהר בעיסוק של אמנים צעירים בארכיאולוגיה של ההווה ובנוף עירוני שחרב.

אירוע פתיחה: יום חמישי 5.8, 20:00, גלריה אינדי, רחוב צ׳לנוב 42, תל אביב

אירוע פייסבוק

"קרה" תערוכה קבוצתית. עורכים: יאיר ברק ודניאל צדקה כהן

תערוכות קבוצתיות מתייחסות בדרך כלל לשאלות הגדולות של האמנות או החיים. לעתים הן מבקשות לפרק מיתוסים עתיקים או להתבונן בזווית חדשה באירועי השעה או באקלים הפוליטי של התקופה. אבל נדיר מאוד שתערוכה מתייחסת ומתאימה את עצמה למזג האוויר הממשי שבחוץ. כעת שהגיע אוגוסט הלוהט מבקשים במקום לאמנות ליצור לנו מערה חשוכה וקרירה לברוח אליה מהכבשן שבחוץ. "המערה" שהקימו האוצרים יאיר ברק ודניאל צדקה כהן היא למעשה חדר הקרנה אפלולי בו תוצג אסופת עבודות וידאו שעוסקות בקיפאון והקפאה – הן של טמפרטורה והן של תנועה. קחו לעצמכם שעה של מזגן מול כמה עבודות וידאו מרעננות במיוחד.

בהשתתפות: גרגורי אבו, יאיר ברק, יסמין דייויס, ויקטור היימן, גילי סיטון, אורית רף, יהודית שלוסברג-יוגב.

באותו ערב תפתח בגלריה גם תערוכת יחיד של ורוניק ענבר שאצרה דניאל צדקה כהן.

אירוע פתיחה: יום חמישי 5.8, 20:00, מקום לאמנות, המרץ 6, תל אביב
אירוע פייסבוק

אנה בירמן

מתוך התערוכה "תקריב", תערוכת יחיד של אנה בירמן. מוזיאון תל אביב לאמנות

טל שוחט

קרקס במוזיאון. המלצות הסופ"ש 29-31.7

זה נשמע קצת מוזר אבל בין הקרקס למוזיאון יש הרבה מן המשותף – מבנה אקסטרווגנטי ומוגזם, בתוכו טיפוסים משונים מציגים את כשרונם האיזוטרי לקהל משתאה. אם זו סלטה לאחור מראש הטרפז או אמנות פורצת דרך, בשני המקרים מדובר בסיכון שיכול להסתיים בהתרסקות לקרקע או בתשואות סוערות.
תערוכות השבוע מתקשרות כל אחת בדרכה לשני המוסדות האלה והתוצאה מרתקת כמו מופע לוליינות משובח.
בבית בנימיני מוצג חזון אוטופי של מוזיאון המוקדש לאמנות הקרמיקה המקומית; בגלריה זוזו בעמק חפר תערוכה קרקסית במיוחד; ובמוזיאון תל אביב תערוכה שהיא ספקטקל כמו גם שהיא בית ספר לאמנות של ממש.

מאחלים לכולנו סופ"ש צבעוני ומוגזם,

שני ורנר וצוות Talking Art

מרסל מריין, החמקמק, 1937. מתוך התערוכה "הי! הידעת שהאמנות אינה קיימת…", מוזיאון תל אביב

"מוזיאום הקרמיקה הישראלית", תערוכת יחיד של אנה כרמי. אוצר: אמנון עמוס

מבט חטוף בקבוצות אספנות וינטג' ישראלי בפייסבוק מגלה שקרמיקה ישראלית חווה כעת פריחה חסרת תקדים. כולם מנסים לשים את ידיהם על כלים של חברות כמו 'לפיד', 'חרסה' או 'נעמן'. גם קרמיקה עכשווית חווה פריחה שכבר כתבנו עליה פה לא פעם והגבולות בינה לבין אמנות עכשווית הולכים ומטשטשים. עם זאת, חסר מחקר מוזיאלי שמוקדש ליצירה הקרמית המקומית המודרנית במובנים של איסוף, קיטלוג וכמובן תצוגה לקהל הרחב. הקרמיקאית אנה כרמי היא שם דבר בקרב חובבי הקרמיקה הישראלית והיא פיתחה תשוקה עזה, שלא לומר אובססיה, לחזון הקמת המוזיאון. בתערוכה החדשה בבית בנימיני היא מבקשת להציג את חזונה האוטופי בסגנון המיוחד שלה אשר נע בין פאתוס אוטופי להומור פרוע.

באותו ערב יפתחו בבית בנימיני גם שתי תערוכות לרגל השקת ספר טכנולוגיה קרמית שאצרה שלומית באומן
אירוע פתיחה: יום חמישי, 29.7, 18:00 – 22:00, בית בנימיני, רחוב העמל ,17 תל אביב
אירוע פייסבוק

"והלוליין מסתתר בתהומו", תערוכה קבוצתית: אוצרת: רותי שגיא

הקרקס שימש השראה לאמנים לאורך ההיסטוריה של קיומו. המרחב הארעי שמוקם יש מאין בקצה העיר ומתמלא בטיפוסים צבעוניים וחיות אקזוטיות מארצות רחוקות הצית את הדמיון היצירתי הן מהבחינה הרעיונית והן כמודל לציור ורישום. אם חושבים על זה, גם גלריות הן קצת כמו קרקס – מוקמות בשולי העיר ופעם בחודש מתמלאות בתוכן צבעוני ואקזוטי אחר. האמנים והאמניות בתערוכה החדשה בגלריה זוזו עוסקים בקרקס ובקרקסיות של החיים מזוויות שונות ובאמצעות מדיומים שונים ובוחנים שאלות של מגדר, גבולות, גוף ופחד שעומדים בבסיסו של היריד הנודד, אך גם של החיים עצמם.
בהשתתפות: גילי אבישר, עדי אדר, יצחק בן יעקב (אופנהיימר פריץ), מרגה דה-בריין, הדס טובל, טל טנא-צ'צ'קס, רויטל לסיק, יהודית מזרחי, רותם מנור, קובי סיבוני, רינת פודיסוק רייזנר, יואב פלי, שירה קמרד, צביקה קנטור, טל שוחט, נועה שיזף

אירוע פתיחה: יום שישי 30.7, 10:00-14:00, גלריה זוזו, רחוב גשר העץ 46, פארק תעשיות עמק חפר

מידע על התערוכה באתר הגלריה

"הי! הידעת שהאמנות אינה קיימת…" תערוכה מאוסף סילביו פרלשטיין.  אוצרים: דויד רוזנברג ונועה רוזנברג

פעם בכמה זמן מגיעה תערוכה שהיא בית ספר לאמנות של ממש, כזו שמעוררת לחיים את ספרי ההיסטוריה ועוזרת לנו להעמיק את ההבנה והידע שלנו על אמנות. תערוכות כאלה הן חשובות במיוחד בארצנו הקטנטונת ונטולת הMOMA או הפומפידו ועוד יותר כעת כשנסיעות לחו"ל הפכו שוב לפרויקט לא פשוט. סילביו פרלשטיין הוא אחד האספנים החשובים בעולם לאמנות מודרנית ומסיור מקדים שערכנו בתערוכה השבוע אנחנו יכולים להעיד שיש לו טעם משובח ויכולת מעוררת התפעלות לזהות אמנות גדולה בעת עשייתה. בכלל, הביקור שלנו בתערוכה היה קצת כמו ביקור בחנות ממתקים או משחק 'חפשו את המטמון' וכל רגע לווה בקריאת התפעלות מאוצר חדש שמצאנו – יצירה מפורסמת או אמן/ית שהם שם דבר. תערוכה חשובה ומומלצת.

התערוכה נפתחה השבוע, מוזיאון תל אביב לאמנות, שדרות שאול המלך 27, תל אביב
מידע על התערוכה באתר המוזיאון

חדשות הקיץ של Talking Art

הקיץ, החופש הגדול ואפילו החמסין לא עוצרים אותנו, להפך! כמה וכמה דברים מרגשים קורים אצלינו באוגוסט.

ראשונה היא כמובן מכירת הקיץ שלנו בשילוב גלריה אלמסן

ב-5-7.8 נתארח בחלל החדש של גלריה אלמסן ברחוב הרכבת לסוף שבוע של מכירת יצירות של מיטב האמנים במחירים נוחים. תהיה בירה קרה ואמנות מצויינת ולא כדאי לפספס את זה. מידע נוסף בקישור

סיור חדש עם מדריך חדש

בתאריך 13.8 יתקיים סיור חדש עם מדריך חדש. האוצר עברי באומגרטן בסיור מעמיק בשכונת נווה שאנן המתחדשת על מרכזי התרבות, אמנות הרחוב והקולינריה המקומית שבה. שווה! פרטים נוספים ורכישת כרטיסים בקישור

לסיום,  לכבוד הקיץ החלטנו לפרגן לכל הזוגות והמשפחות במחיר מיוחד להזמנת סיור פרטי, בואו לדבר איתנו אמנות.  צרו קשר להזמנת סיור

מה שיש, מה שהיה ומה שלא היה. המלצות הסופ"ש 22-24.7

נדמה שהגדרות הזמן שלנו השתנו בשנתיים האחרונות. לא רק שהחיים נחלקים ללפני ואחרי הקורונה, אלא גם מרגיש שהזמן עצמו נמתח ומתכווץ מחדש באופן שעוד לא התרגלנו אליו. כך או כך, התערוכות שבחרנו להמליץ עליהן השבוע נוגעות בעקיפין גם במושגי הזמן. בין אם בהחייאה נוסטלגית של עבודת אמנות קנונית, תערוכה שמוציאה לאור פרוייקטים גנוזים או אמן שנותן חיים חדשים לצעצועי ילדים שנשברו.
תערוכה בגלריה חנינא חושפת דווקא את הכשלונות בדרך אל הגשמת היצירה האמנותית; בגלריה רו ארט עבודתו של האמן המוערך דב הלר מקבלת חיים חדשים; בגלריה עינגע האמנית הצעירה מיה פרי ממשיכה את העיסוק הרגיש שלה בזכרון וטראומה; ובפינת הבונוס עיסוקו של איתמר שמשוני בצעצועים מגיע לשיא במפעל שלם שיוקדש להפיכתם לאמנות בבת ים.

אנחנו מאחלים לכולנו שנדע לנצל את הזמן לדברים שאנחנו אוהבים באמת,
סופ"ש נעים,
שני ורנר וצוות Talking Art

פסל מחומרים ממוחזרים, איתמר שמשוני, "עיר מפעל", מוזיאון בת ים

"נירים", תערוכת יחיד של דב הלר, אוצרת: מאיה במברגר
המונח "אמנות מגויסת" נאמר הרבה פעמים ככינוי גנאי על ידי מי שמאמינים שאמנות לא צריכה "להתלכלך" בפוליטיקה, ובטח שלא באופן שהוא מזוהה ולא ביקורתי. דב הלר היה אמן שערער על המוסכמה הזו, בשבילו האמנות היתה כלי עבודה, שלא לומר כלי נשק במאבק על האג'נדה שקרובה לליבו, במקרה הזה הקיבוצית-סוציאליסטית. התפישה הזו התבטאה בציורים והדפסים המציגים את הווי הקיבוץ והאדם העמל, אך גם במהלכים קונספטואליים כמו הצבת דוכן תפוחי אדמה מתוצרת הקיבוץ במוזיאון ישראל. התערוכה תציג גם תחריטים וציורים ממהלך הקריירה שלו וגם במהלך מעניין ולא שגרתי תשחזר את דוכן תפוחי האדמה המיתולוגי שיופעל על ידי דמויות מחייו שיוכלו לספר על האמן המיוחד הזה.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 22.7, 20:00, גלריה רו-ארט, המרץ 3, תל אביב. אירוע פייסבוק

"התערוכה שלא היתה", תערוכה קבוצתית, אוצרות: הגר רבן וטלי קיים

מענה לקולות קוראים לתערוכות, תוכניות שהות אמן ופרסים הוא חלק משמעותי משגרת חייהם של אמנים עכשוויים ולעתים קרובות הם מקדישים לכך זמן ואנרגיה כמעט שווים לעבודה היצירתית עצמה. מטבע הדברים רק אחוז קטן מההגשות מתקבלות ורבות ורבים נותרים מאוכזבים. בתערוכה החדשה שאצרו בגלריה חנינא נוגעות טלי קיים והגר רבן בנושא הרגיש הזה של כשלונות ופספוסים. קיים ורבן הזמינו את האמנים לחשוף דווקא את ההצעות וההגשות שלא התקבלו ולא יצאו אל הפועל. בגלריה יוצג תיעוד של הפרויקטים והקהל יוכל לקבל הצצה על רעיונות שאולי לעולם לא יתממשו במלואם. יש משהו מרענן בחשיפה דווקא למה שנדחה או נכשל, כמעין רגע של כנות בעולם אינסטגרמי שאובססיבי לנוצץ והמצליח.

אירוע פתיחה: יום שישי, 23.7, 11:00, גלריה חנינא, שביל המרץ 5, תל אביב. אירוע פייסבוק

"ללמוד לחיות בהווה‎‎", תערוכת יחיד של מיה פרי

מיה פרי היא אמנית צעירה אבל כבר הספיקה להרשים אותנו (ולא רק אותנו) במנעד הרחב של עבודתה ובשפה הבוגרת והמבוססת שלה. רק לפני כחודשיים הציגה פרי יחד עם שני רועה – עוד אמנית צעירה ומוצלחת – תערוכת ציורים זוגית מפתיעה ונוגעת ללב בגלריה חנינא. התערוכה הנוכחית נותנת ביטוי לרב תחומיות בה פועלת פרי ומציגה לצד הרישומים גם עבודת אנימציה הנגזרת מאותה שפה ייחודית של פרי. העבודות בתערוכה בוחנות במבט רגיש אך לא סנטימנטלי שאלות של זכרון, תת מודע וטראומה. תערוכה מסקרנת של אמנית מבטיחה שנראה שמתחילה לממש את הפוטנציאל הגלום בה.

אירוע פתיחה:  יום חמישי, 22.7, 20:00, גלריה עינגע, בר יוחאי 7, תל אביב. אירוע פייסבוק

פינת הבונוס: "עיר מפעל", פרוייקט אמנות לכל המשפחה של איתמר שמשוני
איתמר שמשוני תמיד מצליח לקחת דבר תמים (כמו צעצועי ילדים) לצקת לתוכו משמעויות חדשות ומרתקות, אבל גם לא לאבד את השובבות וחוש ההומור בדרך. כעת הוא יוצר פרוייקט אמנות חדש בו ייאספו מרחבי בת ים צעצועים שאין בהם שימוש ובאמצעות צוות הכולל מעצבים, תלמידי תיכון ופנסיונרים  יהפכו אותם לאובייקטים אמנותיים. הכניסה למפעל תתאפשר רק באמצעות הזמנת סיור מראש ומהכרותנו עם עבודתו של שמשוני היא מומלצת ביותר.

מועד תחילת הפרוייקט: חמישי, 22 ביולי 2021 10:00, בית ריבק, שאול הדדי 6, בת ים
קישור להזמנת סיור במפעל

עירית יציב, מתוך "התערוכה שלא היתה", גלריה חנינא תל אביב